uX
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

קרית גת 3-2-2016 אין שמחה כהתרת הספקות

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח

"וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו". המדרש בילקוט שמעוני אומר, לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר", אמר הקב"ה: "בני נשתעבדו בטיט ובלבנים ויתרו ישב לו בהשקט ושלוה בארצו, ובא לראות בשמחת התורה". אז אפשר ללמוד את זה כך ואפשר לקרוא את זה בסימן שאלה. אמר הקב"ה בני נשתעבדו בטיט ובלבנים, ויתרו ישב לו בהשקט ושלוה בארצו ובא לראות בשמחת התורה? על זה מובא הפסוק "לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר".

כדי להבין מה שאומר המדרש נלמד מה אומר "רבי שמעון בר יוחאי: "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורים", אי אפשר לזכות למתנות האלו בלי יסורים, ומה הם? תורה אי אפשר בלי יסורים, ארץ ישראל נקנית ביסורים, והעולם הבא רק על ידי יסורים. והמשנה באבות אומרת: "כך היא דרכה של התורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". וזוהי מהמידות שהתורה נקנית בהם וכמו ששנו במ"ח דברים התורה נקנית, בשביל שאדם יהיה לו קנין בתורה זה לא מספיק לקרוא ללמוד להבין, כדי לקנות תורה צריך 'מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם', ביניהם "מיעוט תענוג", אדם צריך למעט בתענוגים. דבר נוסף "קבלת יסורים", צריך להיות מקבל יסורים, אלה מידות הם דרך הטבע בקניית התורה, כדי לקנות תורה צריך למעט בתענוג ולקבל יסורים, כמו שבשביל לקנות תורה צריך שיהיה "תלמוד, שמיעת האוזן, בינת הלב, שימוש חכמים, דקדוק חברים", כי אדם לא יכול לעסוק בתורה כראוי אם אינו פורש מהנאות העולם. תורה והנאות העולם ביחד לא הולך, אדם שנמשך להנאות העולם לא יכול להיות בתורה, אדם שרוצה לזכות בכתרה של התורה לא יכול להתחבר להנאות העולם.

המסילת ישרים אומר שאם ירצה להשלים העידונים בכל תנאיהם, לא יוכל לעסוק בתורה כהוגן. גם על ידי זה שמחשבתו טרודה בגשמיות ותאות העולם אין ליבו פנוי לתורה, ועוד שתאוות העולם מפריעות ביותר להרגשת מתיקות התורה, היינו שכתב חובת הלבבות שאהבת העולם ואהבת השם יתברך הם שני הפכים ממש. מי שאוהב את העולם לא יכול לאהוב את התורה, מי שאוהב את התורה לא אוהב את העולם, הם שני הפכים, כמו אש ומים, הם לא יתכנו יחדיו בכלי אחד. ככה אהבת התורה אינה יכולה לדור יחד עם אהבת העולם.

והנה אמרו הקדמונים, אין שמחה כהתרת הספקות, עכשיו אנחנו הולכים ללמוד דבר שהוא יסודי וחשוב שכל אחד יוכל לזהות את עצמו מה הוא שייך למי הוא שייך.

אמרו הקדמונים, אין שמחה כהתרת הספקות, אך במי הדברים אמורים. בזה שהספק מצער אותו מאד ומטריד את מחשבתו. אדם שיש לו איזה ספק, וזה מטריד אותו, מצער אותו מאד, וגדולה התשוקה שלו לעמוד על התרתו, לדעת את אמיתות הדברים, אז כשהוא זוכה לעמוד על בירור הדבר גדולה שמחתו. מי נאמר עליו שאין שמחה כהתרת הספקות? רק מי שדברים האמורים בזה שהספק מצערו מאד ומטריד את מחשבתו וגדולה תשוקתו לעמוד על התרתו לדעת את אמיתות הדברים, רק אז כשיתברר לו תהיה גדולה שמחתו.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה, כל דבר שאנחנו לא יודעים זה ספק, אם אתה לא יודע, לא למדת שלחן ערוך, אז כל הדינים הכתובים שם הם ספק אצלך, מותר, אסור, באיזה צרה, באיזה אופן, זאת אומרת אתה מסופק, מסופק בדין, מסופק בדבר, מסופק בענין, אם לא מטריד אותך בכלל, כשיש דברים שאתה מסופק בהם ולא בוער לך ואתה לא רודף להבינם לדעתם, אז לא יהיה לך שמחה בהתרת הספקות זה לא מעניין אותך, למה? כי אם זה שווה הדבר בעיניך, אם כך ואם כך, ודאי שלא שמח בהתרת ספק, מה אכפת לי אם ככה או ככה הדין, או כך וכך המציאות. והבירור גם אם יתברר לו לא מאיר לו ממילא אלא דבר קבוע גם אצלו כראוי.

ולא זו בלבד שאינו עמל לדעת את האמת ואינו רודף לשמוע ולהבין, אך גם מה שלומד לא נקבע אצלו בעומק, כי האדם הזה הוא שטחי, וממילא לא נחקק בזכרונו גם היטב.

נמצינו למדים שקניית כל הידיעות האמיתיות תלויה במידת העמל והצער להשגתן.

אז מה למדנו עכשיו? למדנו בעצם את מה שאמרנו קודם, שאין התורה נקנית אלא ביסורים, אם אדם לא מתייסר ולא מצטער על זה שהוא מסופק והוא לא יודע בירור לספק, כדי לחיות על פי האמת באמת, האדם הזה לא ישיג תורה בחייו. כי חכמים אמרו "אין שמחה כהתרת הספקות", ויש אנשים שיש להם ספק בהרבה דברים והם לא מבררים אותם, אז אצלם זה לא משנה תגיד ככה תגיד ככה, וגם הם לא יזכרו את הדברים כי זה לא מטריד אותו, וזה חמור ביותר.

יש ספק גדול מאד היום שהוא מבורר לנו אבל נגיד שהוא ספק אצל האנשים, האם מאכילים אותנו נבלות וטרפות, ספק, ספק גדול אצל אלה שלא ביררו, אצל אלה שביררו זה לא ספק בכלל. או כמו שאמר לי מישהו היום, תלמיד שיושב בישיבה, ששנה הוא לא אכל, בעקבות מה שאני אמרתי, בסוף שכנע אותו הרב של הישיבה שאפשר לסמוך. אמרתי לו על סמך מה אומר הרב שלך שאפשר? הוא אומר שהוא סומך על השגחה פלונית ופלונית, אמרתי לו יפה שהוא סומך אבל אני יודע שההשגחה הזאת לא טובה, הוא סומך ואני יודע, מה עדיף? מי שסומך, סמוך על סמוך, או מי שיודע? תבוא תברר איתי מה אני יודע ואז תחליט אם אתה רוצה לסמוך. אני 15 שנה סמכתי על הרב לנדא, על הכשרות שלו, אבל התברר בסוף שזה לא הכשרות בסוף מה שחשבתי, אז עכשיו שאני יודע את זה אז אני לא יכול לאכול מזה, אז מה אני אמשיך לסמוך כדי שאני אוכל לאכול? אם כבר אי אפשר לסמוך אז אני לא סומך.

מה זה לסמוך? כל זמן שיש חזקה למישהו אז ניתן לסמוך על החזקה שהיתה לו, אבל אם באים ומעידים ויודעים ומבררים ורואים ונוכחים שזה לא כמו שסמכו, אז החזקה בטלה, ואם היא בטלה אי אפשר לסמוך.

אז זה לדוגמא התרת ספק, מה אתה אוכל בעצם, מה לא מעניין אותך מה אתה אוכל? כן, רוב הציבור לא מעניין אותו מה הוא אוכל, העיקר יש חותמת על הניילון – הוא אוכל, מה אכפת לי, כתוב שזה כשר – אני אוכל זה כשר. אבל אתה לא אוכל את הניילון, אתה אוכל את מה שבפנים, ובפנים יכול להיות שכתוב בחוץ לא צריך בדיקה, אז כבר נהיו שקיות של חסלט עם צפרדע בפנים, לא צריך בדיקה. צילום צפרדע בפנים, נחש עכבר, בתוך החסלט. נו, לא צריך בדיקה, זה הגדולים, מה עם הקטנים? לא צריך בדיקה, כתוב על הניילון, אז אם כתוב על הניילון בסדר. אני מאמין שיש לכם מסעדות פה בהשגחות של בית יוסף, עטרה, יורה דעה וזה, יש פה דברים כאלה? אין בקרית גת? אשריכם, אתם מסודרים. אבל אם תלכו לאשקלון נגיד או לבאר שבע ותכנסו, תחפשו את המשגיח, הוא תלוי על הקיר. המשגיח זה התעודה, הנייר, זה המשגיח, אין משגיח, רק הנייר משגיח. וכתוב בהשגחה, בהשגחה פירושו שיש מישהו עם שתי עיניים שמשגיח, כל הזמן, אחרת זה לא היה השגחה. אם לא זה לא משגיח, תשגיחי לי על הילד, חוזרת אחרי כמה דקות, אה, איפה היא? זה השגחה? היא איננה. איפה ההשגחה? והילד ברח מהעגלה. אין השגחה, השגחה זה שמישהו רואה, לא רואה? אין השגחה. אז זה ספק, את הספק הזה צריך לברר כי מה שאתה אוכל זה באחריות שלך, לא שלו, לא של השקית, אתה לא תבוא עם השקית לעולם הבא, תגיד הנה השקית שאכלתי ממנה.

כתוב בתורה "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן למען הודיעך", מלבד גודל הנס של עצם ירידת המן ומציאותו, הנה היו בו התגלויות גדולות וניסים לאין שיעור, עצם זה שיורד מן, אוכל מהשמים, שאין שמה קרקע ואין שמה אפשרות לגדל משהו, ויורד משמה מן, והמן הזה עם כל הטעמים שבעולם, ויורד כל יום, ויורד בדיוק לפי מה שצריכים כולם, ומספיק למיליונים במדבר, וביום שישי יורד פי שניים, לחם משנה, למה בשבת וביום טוב שמים שתי חלות, למה? לחם משנה, פעמיים, זכר ללחם שהיה יורד במדבר ביום שישי פעמיים, פי שניים, כדי שלא ילקטו בשבת, זה נקרא לחם משנה, ובשבת הוא לא יורד, כל יום היה יורד עומר, מנה אחת לכל אדם, ביום שישי פי שתיים, אז המן היה יודע את התאריכים? את הימים? איך יורד כזה דבר? ומי שלוקח יותר בכמות ירום תולעים, אין להשאיר למחר, היום אתה אוכל מה שאכלת נגמר, הותרת – ירום תולעים. אז זה ניסים גדולים, צדיק היה מקבל את המן ליד הדלת, בינונים באמצע המחנה, רשעים שתו ולקטו מחוץ למחנה, אז המן היה מגלה מי בסדר מי לא בסדר, עוד הרבה דברים ניסים היו איתו, מכל מקום כל התכלית היתה להודיע את עם ישראל כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם. והרי לכאורה הידיעה הזאת כל כך היתה ברורה וגלויה מעצם ירידת המן. מכל מקום התכלית הזאת לא היתה מתקיימת לקנות את הידיעה הזאת בלי שיקדמו לה ויקדמו לה צער ועינוי, קודם היה חובה לענותם להרעיבם, כדי שיצפו אליו מאד, ואז ישיגו את ההכרה והלימוד המונחים בו. מתי אדם מעריך אוכל לדוגמא? אחרי תענית, אחרי תענית האוכל טעים, אתה אוכל אפילו מעט, אתה מה זה טועם את המאה אחוז של הטעם, אבל אם אתה אוכל אחרי שעתיים עוד פעם, אין טעם ואין כלום, אתה לא מעריך בכלל, שביל להבין עד כמה המן היה משובח, זה לא נותנים אותו בכמויות, זה רק עומר, כמות כזאת קטנה של כף יד, אם היו נותנים את זה בחבילות לא היתה הערכה, וצריך לחכות עד מחר שיהיה לך, והיו אוכלים ומתברך במעיהם, ולא היו צריכים ללכת חוץ מכבודכם לשירותים, אין יציאות, היה מתברך במעיים, אבל זה רק אחרי "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן למען אודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, לא צריך לפרק חצי כיכר עם חומוס וזה וצ'יפסים והכל עד שאתה תירגע, אפשר גם בכמות כזאת אלא על פי מוצא השם יחיה האדם, מה שהשם מחליט, עם כמות קטנה אתה תחיה. אבל זה אפשר להשיג רק אחרי שאתה רעב, אחרי שאתה מעונה, ולכן היה צריך קודם להרעיבם ולענותם תחילה, שיצפו אליו מאד ואז ישיגו ההכרה והלימוד המונחים בו.

אם ככה זה לגבי המן, קל וחומר בכל הענינים של התורה שהם עמוקים להבין את הדברים על בוריים ממש, והדבר תלוי עד כמה שהדבר טורח ועמל להשיג, ועד כמה הוא מצטער בהיעדר הידיעה. זהו היסוד של לקנות תורה צריך לדרגה של כך דרכה של התורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, אז אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הזה, כי זה טבע קנייתה.

בקיצור, אני אספר לכם עד כמה צריך אדם להצטער בשביל שישיג את התורה הקדושה. אני הייתי חילוני בן 24, גרתי בתל אביב ברחוב בן יהודה, ושם יום אחד אחר הצהריים ישבתי בסלון והתבוננתי על הספרים שנמצאים במזנון, ועלה במחשבתי, מעניין מי הקמצנים שנתנו לי לבר מצוה במקום צ'קים, ואז הסתכלתי על הספרים שקיבלתי בבר מצוה ומשך את עיני ספר אחד שהיה עם זהב קצת עליו בכריכה בניגוד לספרים של החילונים, והיה כתוב עליו "קיצור שולחן ערוך", אז אני חשבתי שזה ספר בישול, איך מסדרים את השולחן בקיצור, פתחתי את הספר, אין תמונות, אין עוגות, אין עוגיות, אין שום דבר, וקראתי כמה דינים מתמיהים שלא הבנתי, כתוב שמה שצריך לנעול קודם נעל ימין ואחר כך נעל שמאל, לשרוך קודם נעל שמאל אחר כך ימין וכן הלאה, לא הבנתי מה התכוון המשורר פה, אחר כך ראיתי, צריך לישון בתחילת הלילה על צד שמאל, בחצות על צד ימין, מה זה ספר התעמלות? עד שנפתח לי דיני עניית אמן, ואז אני כמובן בתור חילוני מסורתי הייתי הולך מידי פעם מבית כנסת עם אבא והיינו עונים אמן, מי שהיה חזן היה אומר את הברכות ואנחנו עונים אמן, בחיי לא חשבתי שיש משמעות למילה אמן, תמיד עניתי אמן אמן אמן, אמן, אמן, אמן, לא יודע מה זה, ופתאום התברר לי שאמן פירושו – יאמנו דברי האומר, אני מאמין למה שהוא אומר ואני מאשר את הדברים, אמן, יאמנו דברי האומן. זה גם ראשי תיבות "אל מלך נאמן", פעמים צריך לכוון בזה יהי רצון, פעמים צריך לכוון בזה אמת, פתאום אני קורא דיני עניית אמן, מתי עונים, על מה עונים, אף פעם לא ידעתי מהדברים האלה מאומה, והסקרנות גרמה שהמשכתי לעיין ולעלעל, פתחתי עוד ספר ועוד ספר ועוד ספר ועוד ספר, קיצורו של דבר, התחלתי להתחבר לזה והנה אני מוצא את עצמי כמה שעות רצוף מעיין בספרים של הבר מצוה, מעולם לא פתחתי אותו לפני כן.

עכשיו נהייתה לי בעיה, הרבה ממה שכתוב אני לא מבין. אז היה לי שמה אנציקלופדיה מכלל והתחלתי לפתוח באנציקלופדיה מושגים שנתקלתי ולא הבנתי, מה זה גמרא ,לא ידעתי, פתחתי את המילון, מילון מכלל והתחלתי להסתכל, מילון אבן שושן, סליחה אני מתבלבל בין האינציקלופדיה וזה, מילון אבן שושן ושמה מביא את המקורות לכל דבר, מה זה משנה? לא יודע, פותח מסביר לי, וככה לאט לאט התחלתי להבין מושגים שאני נתקל בספר, אבל היתה לי בעיה, פתאום אני רואה שיש ראשי תיבות, ואני לא יודע מה הראשי תיבות ואני לא יכול להמשיך כי אני לא מבין, אז מה אני עושה? בררתי איפה יש חנות של ספרים שמוכרים ספרים של דתיים, ואז התברר שיש חנות במרחק גדול מאד מספר קילומטרים, רכבתי באופניים עד שם, שאלתי שלום, יש לכם משהו, יש לי פה בעיה, אני לא יודע, כתוב לי פה משהו ואני לא יודע איך לפרק את זה, אמרו לי יש ספר ראשי תיבות, קניתי את הספר, חזרתי בחזרה הביתה המשכתי לקרוא, ואז אני רואה שיש מילים בארמית, לא ידעתי שזה ארמית אבל לא הבנתי מילה, הלכתי עם הספר עוד פעם, שאלתי מה זה, אמרו לי זה ארמית, אמרתי אני לא מבין פה כלום, אז מה אני עושה? אמרו יש מילון תלמודי, תקנה את הספר הזה, כל מילה שאתה קורא לפי א' ב' תמצא אותה כאן כתוב הפירוש שלה, חזרתי בחזרה, אחר כך הגעתי בספר כתוב עיין שם, איפה שם? בספר אחר, אין לי את הספר, חזרתי לחנות, יש לכם את הספר הזה? אמרו כן, קונה א הספר חוזר בחזרה, פותח קורא קצת עיין שם, איפה? ספר אחר, הולך בחזרה מביא את הספר, תוך חודש נהיה לי ספריה כמו רב מקובל, למה עשיתי את כל זה? כי כל הזמן אני הייתי בספק עכשיו, נודע לי שיש אמת בעולם ואני לא יודע עליה כלום, עכשיו אניצריך ללמוד לדעת מי אני, מאיפה אני, מי העם שלי, מה אני חייב, מה אני לא חייב, וכיון שהייתי בספר ורציתי להתיר את הספק, הייתי חייב לעמול ולהתייגע מא' בלי רב בלי מדריך בלי כלום, וככה לאט לאט למדתי למדתי למדתי, אבל לא השארתי דבר שלא בררתי, כל מה שצץ במוחי, כל שאלה, כל קושיה, הייתי רץ לחנות עוד פעם איפה אני מוצא את הפתרון לשאלה הזאת, וככה הייתי כל הזמן. לא ארך זמן ותוך שנה כבר הייתי נותן הרצאות, וכל שאלה שהיו שואלים אותי הייתי עונה, איך אני יודע לענות? בררתי בררתי בררתי כל השאלות שאפשר שיצוצו לאדם – בררתי, בררתי וידעתי והבנתי ויכולתי לענות. היו דברים שהיה לי סיעתא דשמיא שאין כדוגמתה שלא ידעתי, שאלו אותי, התקילו אותי כמו שאומרים בשאלה שלא ידעתי, אבל הקב"ה דאג שיום לפני כן אני בדיוק אקרא את מה שישאלו אותי מחר. כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. פתח פיך ואמלאהו, שמחה לאיש במענה פיהו, וככה התקדמתי הלאה. זאת אומרת, למי שיבין שיש איזה ספק והוא רוצה להתירו, שיהיה לו ברור, זה שמחה שאין כדוגמתה התרת הספקת, אם היה לאדם ספק בדבר מה והתברר לו מה האמת, עכשיו אין לו שום דאגה, ברור לו הכל לפניו, זה שמחה גדולה. אבל יש אנשים לא מעניין אותם אם זה ככה או ככה, מה זה משנה תגיד מה שאתה רוצה, אבל זה לא מעניין אותם בכלל, ממילא הם לא טורחים ולא יגעים.

אז לכן, חכמים אמרו על יתרו, שהתורה נקנית ביסורים, והיסורים מסייעין להשיג את התורה, סבל עוזר להשיג את התורה, למה כי סבל ויסורים מכניעים את הגוף, מכניעים את התאוות, ממילא אתה יותר פנוי לרוחניות. אבל אם בן אדם משופע בתענוגים, בנוחיות בכל הדברים, התורה שלו לא תהיה חזקה בכלל, בכלל, לא יהיה לה קיום בכלל, למה כי כל הזמן דעתו על איך ללמוד, איפה ללמוד, באיזה תנאים, יש מזגן אין מזגן, יש נס קפה יש סוכר חסר סוכר יש סוכרזית כל הזמן הענינים שלו סביב מה? גשמיות. אדם כזה לא יכול רגע אחד להתמקד אפילו בדבר אחד ברור, אבל בן אדם שיכול ללמוד בתענית דיבור, בתענית צום ולשבת ללמוד, שום דבר לא יטריד אותו, הוא לא צריך לקום מללמוד, שום דבר לא מטריד אותו, הוא יושב שקוע רק בתורה, אין מי שיפריע לו, כל הזמן נתון רק להתעמק בתורה הקדושה. אדם כזה יקום מהספר וכמובן שהדברים ישאירו עליו רושם והוא יקיים אותם ויהיו זכורים לו, כי הוא קנה אותם בעמל, ביגיעה, אבל כל קפיץ שהוא קם, כל פעם לעוד תה ועוד שיחה ועוד דיבור ועוד זה, "וקרעים תלביש נומה" לא יהיה שום קיום לתורה שלו היא תהיה קרעים קרעים.

עכשיו מה קרה איתו, יתרו בא, וכל הכבוד שהוא בא, הוא בא מעושר גדול, ויתר על הכל והלך למדבר, ולהיות בעם חדש שהוא לא מכיר, והוא מתחיל מא' כמו בעל תשובה, לא יודע כלום, צריך ללמד אותו ארחות חיים מהתחלה. אבל דבר אחד היה חסר לו, מה היה חסר לו? היה חסר לו יסורים, כי הוא בא משפע, הוא בא מגדלות, הוא בא ממעמד, והוא לא התייסר, לכן הוא לא זכה לתורה.

בגמרא בעירובין י"ג כתוב, "מפני מה זכו בית הלל שיקבעו הלכה כמותם? מפני שהם נוחים ועלובים היו ושונים דברים מדברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם". בית הלל, למה הם זכו שהלכה כמותם? בית שמאי היו יותר מחודדים וחריפים מהם, ובכל אופן נקבעה הלכה כמו בית הלל, למה? היו נוחים, לא רבים לא מקנטרים לא כלום, היו נוחים ועלובים והיו שונים דבריהם ודברי בית שמאי, זאת אומרת היום בויכוח בלימוד אנשים כל אחד רוצה להגיד את דעתו ומה הוא אומר וכו', הם לא, היו אומרים את שניהם, אתה אומר ככה ואני אומר ככה, חוזר על הדברים שיהיה ברור שיבין בדיוק מה השני אמר, ולא עוד אלא שהיו מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם, תמיד אומרים קודם מה בית שמאי אומרים, אחר כך הם אומרים, ומסקנה, אז המידות שלהם היו נוחות, היו ענווים, והיו שומעים את שני הצדדים וחוזרים על דברי הצד השני לפני הצד שלהם. "ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה את עצמו הקב"ה משפילו". ואפילו שבית שמאי היו מחודדים יותר מהם, מצד שאר ההכנות והמעלות שהיו להם, אבל זכות הענווה של בית הלל גרמה שתהא הלכה כמותו, וזה מגדר התורה שהולכת למקום נמוך.

כתוב ש"התורה נמשלה למים, מה מים עוזבים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, כך התורה", היא עוזבת אדם גבוה, מי שהוא גס רוח בעל גאוה, והולכת למקום נמוך למי שהוא בעל ענווה. ולזה הנמיכות שלהם גרמה לכוון להלכה, לפי שכך הוא דרך ההשפעה מלמעלה, שבזכות היסורים משפיעים עליו שפע גדול וזוכה להשגות יתרות. כל מי שמייסרים אותו מן השמים, כל מי שהוא עלוב ונעלב, הוא זוכה למעלות ולהשגות יתרות ממי שלא. למה כתוב "את דכא ושפל רוח", הקב"ה נמצא איתם, ומכיון שהקב"ה נמצא איתם, הם יכולים לכוון לתורה באמת.

כך הושפעה התורה שהיא תלך אל מקום נמוך, ולכן יתרו לא זכה במתן תורה מאחר והוא בא מכבוד גדול מאד ולא היו לו יסורים, ויצא לקראתו משה ואהרן והזקנים וכל העם, וכיבדו אותו בכבוד מלכים, לכן, כיון שהוא לא התייסר כמו עם ישראל כמו שפתחנו, לכן הוא לא זכה ועליו נאמר ובשמחתו של עם ישראל לא יתערב זר, למה? כיון שהוא היה זר ליסורים שקיבלו ישראל עד שקיבלו את התורה, אז מה הוא יבוא ויאכל ישר את החלק הזה שצריך לקבל אותו אחר יסורים.

מכאן רואים כמה גדולה וחשובה עמלות בתורה, ואפילו אם היא באה בצער, וביותר מצד היצר של דברים בטלים או של עצלות או שאר מעכבים של המידות, שהרי הצער עצמו כדאי לו שהוא מסייע פי כמה וכמה וזה הגורם לעיקרי ההשגה, כמה ששובר אדם רצונו בשבית ללמוד תורה, ככה הוא זוכה יותר בתורה ואינו הולך בעצת יצרו הרע לחפש מעדנים.

מכאן אנחנו רואים שכל אדם שבאמת רוצה לזכות, יכול לזכות אבל לא לדחות את היסורים והצער, אדרבא, לקבל אותם בחיבה ובאהבה, ולדעת שזה חסד מאת הבורא יתברך בשביל שאדם ידע שעיקר העיקרים זה השגת התורה, ולהתיר את כל הספקות ולדעת הדרך שילך בה.

עכשיו אנחנו נבין לפי זה, איך יכול להיות שאדם שדברים שהם קיומו ממש, אדם מזניח אותם ולא מתיר את הספק. אני רוצה לקרוא לכם פה דבר מדהים, שכותב את זה הרב רבי אלכסדר זיסקינד מהורדנא זכר צדיק וקדוש לברכה בספרו יסוד ושורש העבודה בשער ז' פרק ד':

כללו של דבר, שחיוב גדול על כל איש מאישי ישראל עם קדוש, לחפש ולבדוק אחריו ולחקור בכל החקירות במאכלים ובמשקים ובכלים שמונחים לפניהם, אם לא תמצא בהם זבובים ותולעים ומילבין, מילבין זה תולעים קטנות, בכדי שיוכל להנצל מאיסור אכילתם, אך מי שאינו חושש על זה כלל, ואוכל בלי בדיקה וחקירה גדולה מתחילתו, תחילתו מוכיח על סופו ואף על ספק נקרא מזיד וענשו גדול רחמנא לצלן. ומה מאד מפליג הזוהר הקדוש בעונשי היסורים האלה, שהרי הוא כאילו כופר בעיקר ולית לחולקא באלוה דישראל רחמנא לצלן.

אז אני אקריא לכם את זה מבפנים, וזה ממש מזעזע, אם אחרי הדבר הזה אנשים לא יתעשתו ויבינו עד כמה חמור הנושא הזה של נבלות וטרפות שקצים ורמשים, אני כבר לא אוכל לעזור להם. אז הוא אומר ככה: אני חוזר שוב,

"כללו של דבר, חיוב גדול על כל איש מאישי ישראל, לחפש ולבדוק אחריו ולחקור בכל החקירות במאכלים ובמשקים ובכלים שמונחים בהם, אם לא תמצא בהם זבובים", זה מעופפים שנוחתים לך בתוך המאכל, ותולעים – זה כאלה שהיו בתוך המאכל, "ומילבין" – זה תולעים יותר קטנות, בכדי שיוכל להנצל מאיסור אכילתם רחמנא לצלן, שהאיסור שלהם חמור מאיסור חזיר, שעל אכילת חזיר יש לאו אחד, אם אכלת כזית כשלשים גרם חזיר, עברת על לאו אחד מן התורה שאתה חייב עליו 39 מלקות, אפשר למות מזה, מי שמקבל 39 מלקויות הוא יכול למות מזה, לא? הוא לא יגיע אפילו עד 39, זה לא מכות ככה חרטה, זה עם עור, עובי טפח, וחלע, 13 פה 13 באמצע 13 פה, זה על לאו אחד. על כל שרץ שאתה אוכל במאכל זה חמישה לאוים, חמישה לאוים מהתולעים, מהמעופפים ששה לאוים, כפול 39, זה על כל אחד קטנצ'יק כזה מילימטר, ואדם כזה מקבל עונש כזה, זה לא נגמר, זאת אומרת, כל אכילה כזאת זה אכילה של חמש לאוים כמו חמש עכברים, חמש חזירים וכו'.

"ואף גם זאת שיהיה האדם ירא שמים, וגם נזהר בהם, בשמרם בכל אומצי החקירה", הוא מתאמץ לחקור ונזהר מאד, "וכל היד המרבה לבדוק, עם כל זה לא יהיה נכון ליבו בטוח בודאי שניצול מכל וכל מיסורים אלה, ובמיוחד עם מלבין שזה התולעים הקטנות שמצויים במאכלים בקיץ בתמידות", אם אתם תראו בתותים כמה יש תולעים קטנים קטנים ממש כמו הצהובים האלה שיש על האדום, משהו מדהים, ואדם שאוכל אחד כזה זה חמישה לאוים, אז הוא אומר גם אם תעשה את הכל אל תאמין במאה אחוז שאתה נקי מכל זה,

והוא אומר, "אבל חיוב גדול על האדם לעשות את המוטל עליו ואת אשר בכוחך לעשות עשה, לחקור עד מקום שידו מגעת, ואז על כל פנים הוא יהיה שוגג", זאת אומרת אם הוא יאכל בטעות תולעת אחרי כל המאמצים של החקירה והבדיקות וכו', כמו שאנחנו עושים היום, מה עושים? שמים את הירק לדוגמא, חמש דקות בסבון מי סבון, אחר כך שוטפים את הכל במים קולחים ומעבירים את היד, ואחר כך שמים על שולחן שיקוף כמו האור הזה שמולי כרגע על שולחן שיקוף ובודקים לראות שלא נשאר שום דבר, אם עשית את כל זה ואחרי זה נמצא, ואכלת בטעות, אתה נקרא שוגג.

"והשם יתברך הוא יהיה בכסלך ויצילך מלכד, ולא יאונה לצדיק כל עוול". אבל אם אתה עושה באמת עד כמה שידך משגת הקב"ה לא יתן לך להכשל בתנאי שאתה באמת חרד על הדבר באמת.

"אך מי שאינו חושש על זה כלל, ואוכל ושוטה בלי בדיקה וחקירה גדולה", זאת אומרת הוא בודק חפיף אבל, אך מי שאינו חושש על זה כלל ואוכל ושותה בלי בדיקה וחקירה גדולה מתחילתו, "תחילתו מוכיח על סופו. ואף על הספק נקרא מזיד ועונשו גדול רחמנא לצלן!.

עכשיו תשמעו מה הזוהר הקדוש אומר על אשה ואשה כאלה. "ומה מאד מפליג הזוהר הקדוש העונש של האיסורים הללו, שהרי הוא כאילו כופר בעיקר ואין לו חלק באלקי ישראל רחמנא לצלן!"

ואעתיק לפניך מאמר אחד מהזוהר הקדוש לעורר לב האדם מן הזריזות בזה, וזה לשון הזוהר הקדוש פרשת שמיני דף מ"א ע"ב. "תא חזי", בא וראה, כל מי, אני מתרגם לעברית, "כל מי שאוכל מאלו המאכלים האסורים, הוא מתדבק בסטרא אחרא, וגואל את נפשו ואת גופו, ורוח טמאה שורה עליו, והסטרא אחרא אוחז את גופו שלא יהיה לו חלק באלקים העליון והוא לא יבוא מהצד שלו, ולא ידבק בו", דהיינו בקב"ה, "ואם יצא מכאן מהעולם הזה מיד אוחזים בו כל אלה שהם שייכים לסטרא אחרא לצד הטמא, ומטמאים אותו, ודנים אותו כאדם שהוא געול מאת הקב"ה, שהקב"ה נגעל ממנו, וגועל בו",

עכשיו הוא אומר ככה: "אגידה לי שאהובי נפשי אחרי ורעי כי אין ראוי לאדם ליפול מלוא קומתו ארצה, וליתן בעפר פיהו, ופלגי מים תרד עיניו יומם, ויומם לא ישקוט ולילה לא ינוח, אם קולע השערה לשער בעצמו שלא היה נזהר היטב בעודו בחיים חיותו, אם היה קולע שערה לשער בעצמו שלא היה נזהר היטב בעודו בחיים חיותו ממאכלות אסורות, אשר אומץ ענשם מכל עבירות שבעולם", אוכל, מי שאוכל מאכלות אסורות, העונש חמור מכל עבירות שבעולם, למה? לפי הזוהר הקדוש הזה שלמדנו, על כל עבירות שבתורה אפילו על אותם שחייב בהם מבית דין מיתה, מכל מקום לאחר שסבל ענשו בגיהינום, ומשאר עונשים כפי שנגזר עליו בעולם העליון, על כל פנים יש לו חלק לעולם הבא, ויש לו חלק בקב"ה יתברך שמו. אבל זה שטימא עצמו גופו ממאכלות אסורות, מבואר בזוהר הקדוש הזה שאין לו חלק כלל באלקי ישראל ולא בעולם הבא, ונידון לדורי דורות. עליהם כתוב, "כי תולעתם לא תמות, ואישם לא תכבה, והיו דראון לעולם, ומה לי עוד לזעוק ולדבר על לב בני האדם", כך אומר בעל יסוד ושורש העבודה "להזהיר אותנו מהאיסור החמור ביותר של אכילת נבלות וטרפות שקצים ורמשים".

אני מדבר כבר שנה בערך על הנושא הזה, ויש בעיה חמורה מאד בכל השוחטים בארץ ובעולם שמקלים בענין בדיקת הסכין, אחד, אלה ששוחטים לא יכולים לבדוק את הסכין כי אחרי שחיטה באורך הזמן ידם כבדה, דבר שני, הם נמצאים איפה שיש צער עצום של התרנגולים וכדי לבדוק סכין צריך כוונת הלב, צריך שקט, צריך מקום שהוא לא חם מידי ולא קר מידי, ושלא יהיה לו טרדת המחשבה.

כי רבינו יונה אומר ופוסק, וכך מביא אותו השלחן ערוך, שיכול אדם לבדוק פעם אחת ושתיים ושלישית ולא ימצא שום פגימה בסכין, ויבדוק פעם רביעית וימצא, ומה נשתנה בין שלש ראשונות לרביעית? כוונת הלב, כיון שנתן כוונה בפעם הרביעית יותר, גילה את הפגימה. היום אפילו את בדיקות שצריך לעשות לא עושים, צריך ללכת הלוך ושוב על כל אורך הסכין, בפנים של הסכין ובצידי הסכין, זה שש בדיקות שזה כבר חצי ממה שהיו צריכים לעשות 12, טופרא ובישרא, וגם זה לא עושים, עושים חצי סכין ועושים רק בצד אחד, ומחפפים לגמרי, ועושים ברטוב ולא עושים ביבש, והיד שומנית והסכין שומנית וזה בעיה ולא מגלים, ואם יגלו צריך לפסול את מה שהיה עד עכשיו, ומי יפסול אלפים של עופות או עשרות אלפים ביום? יש משחטות שוחטים 115 אלף ביום, זה מטורף המהירות שעובדים, אז זה בעיות ראשוניות, אחר כך לא כולם בעלי הרגש, להרגיש, ואדם שעובד כמה שעות אז ההרגש שלו בתחילת היום זה לא כמו בהמשך ה יום, אז זה גם בעיה, ויש כאלה שאמרנו שבודקים במקום שיש רעש, ולא בודקים במקום שצריך להיות שקט ועם כוונת הלב, ואחרי כמה זמן בודקים, ואז הנזק יותר גדולים אם מוצאים, אז מה עושים? קוראים לזה בשמות, לא, הסכין יש בה שינוי קל, או הרגש קל, או קצת מסוכסכת, או חוסר חלקות, וקוראים לזה בכל מיני שמות להכשיר את הטרף ואת הנבלה ומעבירים, כי אחרת יהיה הפסד מרובה.

אנחנו שחטנו לפני מספר ימים 33 ראשי בקר, יצאו לנו רק שתיים, 11 סכינים היו לא טובות, אנחנו לא לקחנו את הבקר הזה, אבל איפה ששחטנו הם לקחו את הבקר הזה כאילו הוא חלק. אתם מבינים מה קורה? מעבירים את זה ככה. חילקו לכם דפים וקלטות דיסקים, תראו אחר כך את החומר, תראו מה אמר הרב עובדיה יוסף על הדברים, מה אמר הרב עמאר, מה אמרו שאר הרבנים שהיו בתוך זה וידעו מכל זה והתריעו ואנשים לא אכפת להם, והיום יש אנשים שאומרים הכל בסדר הכל מותר, זה רבנות הכל אותו דבר, הכל זה פה ושם, נכון, הכל אותו דבר, הכל נבלות וטרפות גם, לא הכל אותו דבר בסדר, הכל לא בסדר. אז לכן צריכים להבין שאדם לא יכול לשחק עם הדבר הזה, וצריך לברר את הספק, אין לך בירור על ספק אז אתה לא יכול לגעת, כי מי שסומך על הספק הוא מזיד. דבר שני, מה שלא חלק הם מורידים כשר, אם זה לא חלק אצלנו זה טרף, אז איך זה נהיה כשר? אם זה לא חלק אז נגיד זה ספק, ואם זה ספק, איך ספק הפך להיות כשר? הרי זה ספק כשר ספק טרף, איך הכרעת שזה ספק הפך להיות כשר? בקיצור זה הכל מסחרה, מי שראה בטמבלויזיה את הסדרות האחרונות שהביאו בנושא הכשרות ראה שעל עטיפת נילון אחת יש ארבע חתימות של בד"צים שאף אחד מהם לא נוכח באותה שעה שמכניסים את הסחורה לתוך השקית, על מי הם סומכים? על המשגיח שלה רבנות, אז למה צריך גם את הח ותמות שלהם? כדי שיקנו גם האנשים שלהם וזה מקדם מכירות.

עכשיו מי שרוצה להיות פתי יאכל, אנחנו ברגע שנודע לנו הדברים שבעה חדשים לא אכלנו כלום, אכלנו דגים, אחרי זה התחלנו לנסות לעשות חבורה קטנה עם המומחים הכי גדולים, בפרט בבדיקת הסכינים, שילמנו כסף לבודקי סכינים שיבדקו ויחפשו למצוא פגימות בסכינים, לא להעביר, לא להעביר, וככה אתה בטוח שלפחות דאורייתא אתה לא חוטא ולא אכלת נבלה. כי אם הסכין פגומה זה נבלה, והרב עובדיה אומר נבלה גרוע מטריפה, מכל מקום, לוקחים שוחט מהודר, בקיא, מומחה, ירא שמים, בודק סכינים, אנחנו משתמשים בשני בודקי סכינים, אחד שלהם ואחד שלנו, מעליו, ואחר כך בודקים בנוסף לאלה שהם צומת הגידים והריאות והכל וצרירות דם וכו', עוד מעמידים עליהם מפקחים שלנו שיפקחו. ואז יוצא כמה? מעט מאד. למה? כי אם אתה מקפיד באמת לא יכול לצאת הרבה, אז איך אצלם יוצא שישים אחוז בקר כשבכלל אין חלק בית יוסף? איך? את זה שאל הרב עובדיה יוסף, אמר כולם שקר. כי באופן סטטיסטי בכל העולם, הבהמות הכי טובות הכי טובות שיכולות להיות יצא לך עשרים, אולי אולי עשרים וחמש אחוז חלק בית יוסף ללא רירים וסירכות לפי מרן, אבל אם יש לך עוד בעיות בסכינים אז זה יפחת גם מזה, אז מי שמגיע לתוצאות יותר מזה ודאי שהוא משקר, שישים אחוז הוא מאכיל נבלות וטרפות בידים, אז זאת אומרת זה בעיה חמורה. ועופות אתם יודעים באיזה מהירות שוחטים? צריך לשחוט בעדינות, אני אראה לכם עכשיו שחיטה, שרואים שכל הסכין מלאה נוצות מרוב שחיטה, הוא לא בודק את הסכין בכלל, הוא גם לא בודק את הקנה והושט שנשחטו, כי צריך לבדוק את הסימנים לראות שנשחטו, הוא בכלל לא בודק, וככה זה עובר בכמויות כי כל שחיטה זה 17-19 אגורות, אז כמה שתספיק יותר תרויח יותר. כמה הוא שחט פה לפי מה שאתם רואים פה בקצב? שלשים בדקה, כל שתי שניות שחיטה, בבקשה בואו נראה.

עכשיו יש עוד דין שהתרנגול הבא בתור לא יראה את השחיטה של הקודם, כי אז הוא נבעת וזה מטריף אותו. אבל זה הקצב ומי שמבין זה לא יכול להיות כשר, זה נקרא תעשייתי, תעשייתי זה בעייתי, לכן צריכים שחיטה קטנה עם שוחט מומחה וירא שמים, שאין לו מזה רווח על כל עוף ועוף, אם יש לו על כל עוף ועוף יש לו אינטרס להעביר. ואין אדם רואה טריפה לעצמו והטוב שבטבחים בשותפים שותפו של עמלק, אומרת הגמרא. אז לכן צריכים להזהר מזה מאד. זה בחלק של הבשר והעופות.

עכשיו בחלק היותר בעייתי זה התולעים ובדיקת השקצים והרמשים וכל מה שאתם אוכלים, אז בואו נראה כמה סרטונים קצרים שיבהירו לכם את גודל הבעיה. בבקשה תראה להם קצת מכשרות המזון שיהיה לכם מושג. אני ממליץ לכל בית להחזיק את הספרים של הרב ויא, שלשה ספרים, תמונות צבעוניות, שהוא מסביר, כל הפירות כל הירקות מה הנגיעות שיש בהם, מה סוגי החרקים שיש בהם, מה הטיפול בהם, איך מנקים, איך מוודאים שאפשר לאכול. אחרי שתראו את זה תבינו שאי אפשר לאכול בשום אופן, בשום מקום ציבורי, לא מסעדה, לא אולם חתונות לא בר מצוה ולא ברית מילה, למה? כי אי אפשר לבדוק כמויות של פטרוזיליה ושל כוסברה ושל חומוס ושל אורז, ככל שהכמויות יותר מרובות אתה נכנס לבעיות יותר חמורות. בבקשה בואו נצפה. זה לדוגמא דגים שצריך לבדוק אם יש בהם תולעים. תראו איזה גודל של תולעת מצויה בתוך העור הבשר של הדג. לא מבחינים בזה בכלל, זה בצבע של הדג, נחבא, בתוך הבשר.

הרב דורפמן: כאן אנחנו רואים את החרק בתוך החומוס שמציץ החוצה, הוא מת כבר

 

הרב: זה בחומוס

 

הרב דורפמן: אני אראה לכם עכשיו את החומוס עם הכתם שהיה בחוץ, זה החומוס בהגדלה עם הכתם שהיה עליו, אני אוריד עכשיו את הקליפה, תראו את החרק איך שהוא יושב ממש בתוך החריץ שלו, נראה אותו עכשיו בלי הגדלה, וזה בלי ההגדלה.

 

חסה: עכשיו אני רוצה להראות לכם מה היה בגבעול למטה, אנחנו נתקדם לראות את זה, שימו לב את הזבובונים, רואים אותם בגבעול למטה, גם כאן עוד זבובון, עכשיו אני אראה לכם אותם בהגדלה.

 

הרב: זה בחסה, מה שאתם אוכלים

 

זה הזבובון בהגדלה, ואני אראה לכם עוד זבובון, הקטן יותר, וזה הזבובון השני.

 

חציל: שימו לב את התולעת תראו את הגודל שלה, פשוט היא חדרה דרך החור וטיילה בתוך החציר, הלכה לכיוון הזה, והמשיכה לכיוון ההוא, ותראו את הגודל שלה. נראה אותה רגע בהגדלה. לפני ההגדלה תראו את הגודל שלה ככה בגודל טבעי, תראו את הגודל שלה לעומת האצבע איזה ענקית היא, ורואים את המחילה שלה כאן וכאן. לכן החשיבות מאד גדולה לבדוק את החציל מבחוץ שאין בו חור, גם חור קטן צריך לבדוק, לראות שאין מחילות, היא מנסה להתחפר התולעת רואים אותה

עכשיו נראה את זה בשולחן אור, לאחר שקיבצתי חלק מהם למרכז, שימו לב את הכמות, שני סוגים אפילו של כנימות עלה שימו לב את הזחל, ורק קיבצתי קצת, רואים פה לדוגמא עוד אחד וכאן יש פה עוד שלשה וזחל קטן שלהם, יש פה הרבה עכשיו אני אראה לכם אותם בהגדלה. שימו לב אותם, זה הקטנים, רואים אותם שני סוגים,

 

הרב: גן חיות.

 

דורפמן: שזה פשוט כמה

 

הרב: כל אחד כזה זה חמישה לאוים.

 

דורפמן: עכשיו אני אראה לכם את מה שנשאר גם מסביב, רואים פה עוד אחד ועוד צעיר, וזה זחל שלהם, כאן רואים עוד אחד בתוכו באמצע.

כאן אנחנו רואים טריפס בערך לאחר עשר שכבות של עלים טריפס בוגר, כעת אני אראה לכם אותו בהגדלה.

הרב: זה מתחבא אחרי עשרה עלים בכרוב. ואיך אתם עושים בבית, חותכים אותו לארבע, מפרקים או קוצצים ויאלה אודרוב אוכלים. צריך לפרק עלה עלה לשטוף אחרי ששמים בסבון, ואחר כך להציץ על זה גם כן דרך שולחן שיקוף, כי אחרת לא תראו כי זה בצבע של העלה. אתם רואים, רואים פה זחל, לא רואים כלום

 

דורפמן: אנחנו רואים פה זחל, אני אדליק את האור שיראו יותר ברור

 

הרב: אבל רק אם יהיה אור אז יוכלו לראות

 

דורפמן: כעת נעבור להגדלה.

 

הרב: זה הזחל שלא רואים אותו.

 

דורפמן: הטריפס בהגדלה, כעת נעבור לזחל, וזה התולעת בהגדלה. אני יעבור ואראה לכם ביצים בתוך הכנימות מגן שהפכתי אותם, שהורדתי אותם על השולחן

 

הרב: בלימון, אי אפשר להשאיר בלימון כנימות, צריך לקלף את כל הקליפה מבחוץ.

 

דורפמן: ואחר כך אני אראה לכם גם כנימות הולכות וכנימות בתחילת ההתפתחות שלהם על פרי הדר. שימו לב במרכז, את כל הביצים מרוכזות, וגם כן פה בלמעלה רואים במרכז שני ביצים, תראו פה עכשיו, במרכז רואים את כל הביצים עכשיו אני אחפש לראות כנימות מגן בתזוזה, במרכז אתם רואים כנימת מגן שהיא תפסה מקום בפרי ומתחילה לבנות את המגן מעליה, נחפש עכשיו כנימה הולכת, כאן אנחנו רואים את הכנימת מגן איפה שהיא הולכת, על הכנימות, זאת התולעת הקטנה שהראיתי לכם,

 

הרב: משמש

 

דורפמן: עכשיו אני אראה לכם את הגדולה

 

הרב: אין דבר שהוא לא נגוע

 

דורפמן: וזאת היא התולעת הגדולה

 

הרב: חייבים לבדוק דבר דבר.

 

דורפמן: סלק לאחר הבישול, כמובן נוציא את החלק שלמעלה יותר, וראיתי מחילה, וכאן אנחנו רואים תולעת לבנה בתוך המחילה, ומיד אחרי הבישול כבר נראה אותה בהגדלה, את התולעת בהגדלה. רואים את הראש צץ לכיוון שלנו, עכשיו תראו את המחילה, עכשיו נראה אותו עוד הפעם בגודל רגיל.

 

הרב: אם לא שמים לב לא רואים את הדברים האלו כלל וכלל.

 

דורפמן: ממש גדולה.

 

הרב: סלרי, חייבים לחתוך בצל, סלרי כל דבר עד הסוף, ולהעביר את האצבע בשטיפה אחרי שהיה בסבון ולהתבונן בשולחן שיקוף. גם בפלפל חריף, ירוק או אדום, יש תולעים למכביר.

 

דורפמן: מה שאנחנו רואים פה זה עוד אחרי שטיפה שהעובדת שטפה ואנחנו עוברים אחרי זה. בודקים

 

הרב: יש עגבניות שמבחוץ הכל סגור הרמטי נראה שאין שום חדירה ובפנים תמצא תולעת גדולה

 

דורפמן: כאן יש דברים הרבה יותר קלים לבדיקה, כל אחד כמה שהוא אוכל זה לא בכמויות, אבל שאנחנו נמצאים באולמות, מפעלים דברים כאלה, ממש זה בעייתי יותר, לכן חשוב בבית במיוחד לשטוף לנקות היטב.

 

ענבים: אם תשימו לב, שני זחלים זוחלים פה, אני אראה אותם עכשיו רגע בהגדלה. רואים את הזחל שהוא זוחל שם בפנים ואחד פה בחוץ. נכרי, נכרי. רואים את התולעים,

 

הרב: תראה להם את הקוסקוס. אתם אוכלים, לא? אין פה מרוקאים? בגמבות יש מלא, הנה קוסקוס תראו מה זה, יוצא ג'וקים.

 

קוסקוס: כשלוחצים עליהם ונשברים יוצאים ג'וקים, אתם רואים ג'וק? שימו לב ג'וק על כולם אני אלחץ על כולם, אתם רואים ג'וקים? כל אחד זה לאוים, בסבר? שימו לב

 

הרב: אם לא מפוררים אותם בנפה ג'וקים אוכלים

 

דורפמן: עכשיו אני אדליק את שולחן האור, תראו את התולעת

 

הרב: רק בשולחן אור אפשר להבחין

 

דורפמן: כאן, ועכשיו נראה אותה בהגדלה.

 

הרב: נו מי יכול להבחין בזה, לכן צריך בדיקה כראוי. מי שיעשה עד היכן שידו מגעת, מן השמים ישמרו עליו, וגם אם יאכל בשוגג אז שוגג מה יכול לעשות עד אחרי שעשה בכל החקירות ועל פי כל הבדיקות, אבל אם הוא יזלזל וישאר בספק, זה יהיה נחשב כמזיד וראינו מה ענשו רחמנא לצלן. ככופר באלקי ישראל ואין לו עולם הבא, אז צריכים להזהר כי זה יותר גרוע מחזיר. חייבים להתחיל לבדוק, מה לעשות, בשביל זה באתי עד לפה, שתדעו שאין משחקים. ואין שמחה כהתרת הספקות, אחרי שאתה אוכל ארוחה שבדקת באמת, אוה, זה ארוחה כאילו אתה אוכל את המן, במן לא היה תולעים, רק אחרי שנשאר, אם השארת ירום תולעים, אם לא הכל בסדר. תותים האלה אתם רואים, כמו הצהובים האלה שאתם רואים יש תולעים בדיוק כמו הצהוב הזה שיוצא מהצהוב ועובר ממקום למקום ותה לא מבחין ואתה אוכל את זה אז רחמנא לצלן ווי ווי, הנה תסתכלו עכשיו בהגדלה איך אחד כה יוצא מתוך צהוב כזה, לא יאומן כי יסופר. שימו לב. שימו לב הנה טרינק טרנק תראה תראה הופ הופ הופ הופ איפה הוא היה? מי יכול להבחין? לכן תותים או שמשפשפים אותם עם מברשת שיניים טוב טוב טוב טוב, או שמקלפים את כל האדום, או שלא אוכלים. אבל מי שרוצה ליהנות מהצבע יצטרך לסבול גם את התולעים שנלוות אליו והאיסור הוא גדול וחמור מאד. געת גם יש בו וזה לא מספיק לעשות עם האצבעות ככה, אלא צריך להשרות אותו בסבון ואחרי זה לשטוף אותו במים טובים, ואחר כך אם אתה רוצה לייבש אותו תייבש אותו אבל העיקר שהוא יהיה נקי לחלוטין, כי אם לא יש כאלה קטנים שעוברים עליו ואתה לא מרגיש. תאנים? קשה מאד שלא יהיה בהם תולעים וקשה מאד גם למצוא אותם, יש לו פה דוגמא שהוא מראה שהוא מחפש רבע שעה תולעת שנעלמה לו בתאנה, הוא ראה אותה והיא נעלמה לו, וזה שכבות, אתה צריך להרים אחרי שהתאנה פתוחה, כל חבילה שיש שמה צריך להרים להרים להרים להרים לחטט לחטט לחטט, תנסו פעם, תקחו כמה תאנים, תחתכו לחצי, שימו בתוך כוס מים ואז תראו שהתולעים יוצאים בתוך המים, בגלל המים הם יוצאים ואז תראו כמה תולעים יש בתאנה אחת, ותבינו עד כמה קשה להזהר בזה. לא כדאי לאכול בכלל תאנים, לא יקרה כלום.

כן, שאלות למי שיש בקשה. הנה הבחורצ'יק כאן, בבקשה לתת לו מיקרופון.

 

ש. אתה אמרת שהדרך הטובה להתיר את הספק זה ללמוד

 

הרב: לא, לא רק ללמוד, ללמוד ולבדוק.

 

ש. ללמוד ולבדוק, אבל אם הספק שלי הוא יותר גדול ואני ספק מה הדת הנכונה, איך אני יכול לבדוק את כל הדתות, יש כל כך הרבה דתות, איך אני יכול לבדוק מה הדת הנכונה, איך אני אדע שזה היהדות?

 

הרב: אז קודם כל מאחר והדתות האחרות יצאו מדת היהדות אז אין לך בכלל שום בעיה.

 

ש. איך אני יכול לדעת שזאת הדת הנכונה, איך אני בודק את זה?

 

הרב: מתי נוסדה הנצרות, אתה יודע?

 

ש. יש דתות שקדומות לנצרות

 

הרב: מתי נוצרה הנצרות אתה יודע?

 

ש. שנת אפס, שש לספירה התחילה

 

הרב: מתי, לפני כמה זמן? אתה יודע?

 

ש. בסביבות אלפיים שנה

 

הרב: אלפיים שנה, והאיסלאם?

 

ש. אני לא בדיוק יודע, סביבות שש מאות שבע מאות

 

הרב: 1300, תגיד לי והיהדות?

 

ש. ארבעת אלפים שנה

 

הרב: 3300 וקצת

 

ש. יש דתות שקדומות אבל גם לנצרות, תרבות סינית אם אתה מכיר

 

הרב: איזה דת זאת? מה היא אומרת?

 

ש. מה הדעות של הדת?

 

הרב: מה היא אומרת, כן, מה היא אומרת

 

ש. הם מאמינים בעיקר באיזון, בחיים לשמור על איזון נכון

 

הרב: כל הכבוד, מה זה קשור לאלקים?

 

ש. הם מאמינים שהאלהים שלהם הוא שומר על האיזון, איך אני יודע שהאלהים שלנו הוא הנכון ולא האלהים שלהם

 

הרב: קודם כל אתה צריך להבין שאלקים זה רק אחד. מי שברא את העולם זה האלקים. עכשיו אחד רוצה לפרש אותו כך ואחד רוצה לפרש אותו כך ואחר רוצה לפרש אותו כך, איך תדע? העם שהאלקים נגלה אליו ונתן לו את התורה שלו והוא עומד איתו בקשר מתמיד וניבא את הנביאים שלו מה יקרה להם במשך כל הדורות והכל התקיים, זו דת האמת.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: תהיה בריא.

כן, שאלה שם למעלה.

 

 

ש. שלום

 

הרב: שלום וברכה

 

ש. אני כמה פעמים הייתי בהרצאות שלך וביקשתי ממך לברך אותי שאני אחזור בתשובה, אבל אני לא מצליחה.

 

הרב: מאז לא הצלחת?

 

ש. לא

 

הרב: מה היה הקושי?

 

ש. שאני עובדת בשבתות

 

הרב: מי אמר לך לעבוד בשבת

 

ש. אני עובדת בבית חולים

 

הרב: אז מה אם את עובדת בבית חולים, תחליטי שאת לא עובדת במשמרות בשבת?

 

ש. זה לא אפשרי

 

הרב: אם את חשובה להם זה אפשרי, אם את לא חשובה להם תחליפי מקצוע, אבל אי אפשר לחלל את השבת. אם זה פיקוח נפש מותר, אבל לא כל דבר שעושים שמה זה פיקוח נפש.

 

ש. אז מה אני אמורה לעשות?

 

הרב: את רוצה לאבד את העולם הבא?

 

ש. לא

 

הרב: נו, אז למה לך להמשיך לעבוד במקום שאסור, אלא אם כן הגדרים של שבת יתקיימו במלואם.

 

ש. איך אבל?

 

הרב: על ידי זה שאת תתני, תפני לרב פוסק שידריך אותך מה מותר ומה אסור בשבת, ואז תעשי רק מה שמותר ותגידי להם שאת לא יכולה לעשות מה שאסור

 

ש. אז יגידו לי ללכת הביתה

 

הרב: יפה, אז את תלכי הביתה ותגידי לבורא, רבונו של עולם, עשיתי מה שכתוב לכבודך, לא עברתי עליה, אנא המצא לי עבוד הטובה שלא אצטרך לחלל את השבת, ויתן לך משהו יותר טוב מזה.

 

ש. הבנתי. תודה.

 

הרב: שהפעם יהיה בהצלחה.

 

ש. תודה רבה.

 

הרב: כן, נו מי עוד? הנה פה הבחור כאן.

 

 

ש. שלום כבוד הרב

 

הרב: וברכה

 

ש. רציתי לשאול, דיברת על הענין של הכשרות שלה בשר, עכשיו, אני לא יודע אבל לרובנו כאן אין שוחטים פרטיים, מאיפה יקנה?

 

הרב: תראה, אנחנו עושים שחיטה פרטית קטנה שלא מספיקה אבל, ויוצא לנו כל חודש חודשיים אולי כמה שני עגלים שלשה עגלים, אם אתה רוצה עופות יש לנו ברוך השם, מסתדרים כבר היה קשה מאד בהתחלה אבל עכשיו מתחילים להסתדר, אם תרצה תצטרף לקהילות פז, אני אגיד לך את הטלפון: 03-7500073. הנה מופיע על המסך, תצלצל, תרשם, תזמין ובעזרת השם יתברך תשיג. לפעמים לא יהיה, תדע, אבל צריך סבלנות, אבל בטוח תאכל כשר במאה אחוז.

 

ש. בסדר כבוד הרב, ובענין הדגים אין בעיה עם הכשרות?

 

הרב: דגים זה רק צריך לבדוק מתולעים, זה כל בן אדם צריך לבדוק. בספר של הרב ויא אתה תסתכל שמה ואתה תראה בעזרת השם יתברך שהוא מגדיר בדיוק מה יש ומה אין ואיפה. יש בעיה גם של דגים מזויפים. יש טונה מזויף שזה כאילו טונה כשר וזה טמא. אז צריך לדעת בדיוק מה מו מי, אבל יש את זה הכל בספר תקרא ותדע.

 

ש. תודה כבוד הרב

 

הרב: כן, שאלה נוספת. הנה פה יהודי באמצע.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. בתחילת הדרשה של כבודו, ברכת את אשה בשם שושנה בת רחל לרפואה שלמה, ובני מתוך התרגשות שכח לציין שגם אביו עובר איזה ניתוח ביום שני, אני מבקש גם ברכה עבורו

 

הרב: מה השם?

 

ש. מימון בן מרים

 

הרב: יזכה להצליח בניתוח רפואה שלמה

 

ש. אמן, תודה רבה.

 

הרב: כן, שאלה, הגברת למעלה באמצע, תרימו את הידיים, שתיכן תרימו.

 

 

ש. היי, רציתי לשאול לגבי שולחנות שיקוף, אם זה כאילו חובה ומה אני עושה אם אני כאילו רוצה לאכול ירקות אבל אני במקום בלי שולחן

 

הרב: הנה, אורות פלורוסנטים יש כמעט בכל מקום, אם את ביום הכי טוב זה מול השמש, רואים הכל ברור, אין יותר טוב מהשמש, אבל אם את לא נמצאת במקום כזה אלא בבית, יש פלורוסנט, להתקרב כנגד הפלורוסנט לשים כל דבר, זה מבליט כל דבר שיש עליו, אפילו אם יהיה באותו צבע הוא יקבל את הצללית ואז זה יבלוט, את מהפכת את זה ואז את רואה בדיוק מה יש שם.

 

ש. כאילו ממש קרוב ל

 

הרב: כמה שיותר קרוב י ותר בטוח שתראי.

 

ש. אולם אירועים

 

הרב: אולמות אירועים אי אפשר לאכול בכלל, יש עוד בעיות שמה באולמות אירועים, הרב יעקב יוסף זצ"ל, אמר שאסור לאכול שם בגלל שיש איסור חלב באולמות, למה? חלב זה כרת, זה עונש חמור ביותר, זה כמו אדם שאוכל ביום הכיפורים. למה? הוא אומר שהרבנות בעצמה כותבת כל שנה היא מוציאה ספר, שמסביר מה עשו בשנה האחרונה וכו', והם כותבים גם תקלות שיש להם, הם אומרים שבין עשר לחמש עשרה אחוז חלב נכנס לשוק וזה מגיע לכל המקומות לכל האולמות וכו' וכו' וממילא כל הסירים שלהם שנתבשלו בהם הופכים להיות טריפה, וכל מה שיבשלו לאחר מכן זה באיסור חלב. אז לכן הוא אומר אי אפשר לאכול במקומות כאלה כלל. אני אומר לכם, שאנחנו שחטנו בצפון במקום מסוים בקר, עמדנו בכל התנאים של ההלכה, ולא סמכנו על המנקר בסוף, אין הרבה מה לנקר בחלק קדמי, חלק אחורי אנחנו לא לוקחים כי יש בו הרבה ניקור, אבל בחלק קדמי יש מקום שצריך שמה לנקר, לא מסובך כל כך, אבל אחרי זה לא סמכנו, לקחנו מנקר פרטי שיבדוק והוא מצא שמה חלב דאורייתא בכמויות. מזלזלים מזלזלים מזלזלים. ונתגלה בעוד מקומות בעוד השגחות, מי שיעקוב אחר אתר הרבנות הראשית יבהל מהתגליות שכל יום הם מעלים מה מתגלה. אני לא מדבר כבר על בשר חמורים וסוסים, שמוכרים אותם כבשר רגיל, אני לא מדבר על מה שרואה בטמבלויזיה כל פעם שתופסים כמויות של שחיטה שחורה שעוברת במשאיות מלמטה וכל מיני מכוניות בכל מיני פטנטים שהערבים מעבירים למכרז הארץ, אני לא מדבר על ראשל"צ שלפני שבועיים משאית נפלו פגרי חזירים באמצע הכביש. כל המדינה מלאה נבלות וטרפות ובשר פיגולים, זה תעשיה הכי מרויחה, מגלגלים מיליארדים בזה. מיליארדים. אז לכן לא עומדים בפיתוי.

 

ש. לא עדיף למען כאילו בלי ספק לעבור לירקות או משהו כזה?

 

הרב: את יכולה ורשאית לעבור למה שאת רוצה, אין שום בעיה, יש הרבה גדולים וצדיקים שלא אוכלים בכלל בשר, לא אוכלים עופות, לא מתים מזה. הרב קניבסקי אמר לאשה יולדת אחרי חודש, שאמרה שאין לה כח והיא רגילה לאכול משחיטת חבורה, אבל זה יקר לה, אז היא שואלת מאיזה בד"צ היא יכולה לאכול כי היא ממש מרגישה חלשה, ויש לה גם חמישה ילדים קטנים, מה היא תעשה, אז הוא אמר לה שאפשר לחיות בלי עופות, אפילו שהיא מרגישה כמו חולה, ולא המליץ לה על שום כשרות, שום בד"צ. זאת אומרת זה אחריות כבדה מאד.

 

ש. תודה

 

הרב: בהצלחה, דרך אגב יש לנו סרטון, אני אראה לכם דבר מדהים, אתם רוצים לראות דוגמא, אלה שנכנסים לקהילות שלנו ומקפידים על קלה כבחמורה, בקהילות פז יש ילדים, אתם יודעים, אסור להאכיל ילדים, אפילו תינוק אסור להאכיל אותו מאכלות אסורות, ההלכה אומרת שאפילו אמא שאכלה בהיתר איסור מחמת חוליה, שהיא חולה, אסור להאכיל את התינוק, זאת אומרת אסור לו לינוק ממנה בגלל שהיא אכלה באיסור והאיסור היה בהיתר, בגלל שהיא חולה, מותר היה לה. אסור להאכיל תינוק. אז כל שכן בילדים שהולכים לגני ילדים ונותנים להם שמה לאכולב שר וכו' וכו' ועופות שהם משחיטו התעשייתיות, זה בעיה חמורה, הילד יצא מטומטם כשהוא יגדל, הוא לא יהיה חכם, כי מי שאוכל נבלות וטרפות התורה אומרת, "ונטמאתם בם" אל תקרי ונטמאתם בם אלא נטמטם בם, אז זה בעיה. יש לך את הסרטון של ילדי קהילות פז? תראה להם בבקשה, תראו איך בודקים עם שולחן שיקוף.

הרב: תודה, בקיצור ככה בודקים בשולחן שיקוף ורואים אם אכן יש משהו. יש דבר נוסף שבעלים אתם לא יכולים להבחין, אם לא למדתם את הנושא, יש זבוב המנהרות, הוא נכנס בתוך העלה והוא נמצא באמצע העלה, אי אפשר לשטוף אותו, הוא לא יוצא בשטיפה, אבל הוא משאיר מחילה שרואים שהוא כרסם את העלה באמצע, אז צריך רק לתלוש את העלים האלה שרואים בהם כרסום, אבל הוא – אי אפשר להוציא אותו, אם תאכל את העלה כמות שהוא אתה אכלת חמש חזירונים. יש זבוב שנקרא זבוב הפירות, הוא בא על פרי, נועץ את העוקץ שלו, מטיל ביצים והולך, הביצים האלה תוך מספר ימים הופכים להיות תולעים, מבחוץ הפרי יראה שלם ללא שום פגם, רק אם תחתוך אותו ולא תאכל סתם, אם תקח את הפרי ותאכל ככה יכול להיות שאכלת כמה תולעים בבת אחת, צריך לפתוח אותו ולראות ואז תמצא שמה תולעים שוכבות בלי שתראה סימן ניכר מבחוץ. יש המון חומר על זה, מי שיכנס לאתר שופר. טי וי, יוכל בעזרת השם לראות עשרות של סרטונים על כל פרי וירק. ואז ידע בדיוק מה עושים.

כן, יש שיחה מחו"ל רגע.

 

הרב: הלו

 

ש. הלו, שלום כבוד הרב

 

הרב: שלום וברכה

 

ש. אני מתקשרת מחו"ל ורציתי לבקש מהרב מחילה אבל לפני זה רציתי קצת לספר שאני לפני עשר שנים התחזקתי וחזרתי בתשובה בזכות הרב, שמתי על עצמי כיסוי ראש וצניעות מלאה, ומאז אני מתחזקת בזכות הרב, אני מאד אוהבת את הרב, אני כל הזמן מקשיבה להרצאות שלך ואני ממש ממש מודה לך על הכל, אבל לאחרונה ראיתי הרצאות שלך שדיברת על הרבנים והרב מזרחי שקראת לו מסרחי, ומאד לא אהבתי את זה, ואמרתי לחברה שהצורה שאתה מדבר על הרבנים זה מגעיל, ורציתי לא הבנתי את הסיבה, ואחר כך שהקשבתי להרצאות שלך והבנתי את הסיבה למה אתה אומר ככה, לפי מה שהסברת שזה לפי הרמב"ם, נכון, אם אדם עוקר תורה אז אפשר לקרוא לו כך, אז הבנתי שטעיתי, ובגלל זה אני מבקשת מהרב מחילה, אני מאד מצטערת שככה אמרתי, שהיתה לי כזאת פליטת פה, ורציתי גם להגיד שבעקבות זה אני חושבת שאני חליתי שבוע אחרי זה אני כבר חולה חודש, יש לי וירוס שאני לא זוכרת את עצמי שחליתי ככה, ושיעול חזק בלילות וליחה כבידה וכאלה דברים ליחה כזאת מגעילה, אז אמרתי כנראה זה מידה כנגד מידה שדיברתי ככה על הרב, אמרתי שהרב דיבר מגעיל אז גם זה מה שקיבלתי. אז אני רוצה לבקש מחילה.

 

הרב: מחול לך מחול לך מחול לך.

 

ש. תודה, תודה תודה כבוד הרב, שהשם יברך אותך.

 

הרב: תודה תודה תהיי בריאה.

כן, שאלה נוספת. בבקשה לבחור פה.

 

 

ש. כבוד הרב, אספר לך איזה סיפור

 

הרב: איזה יופי

 

ש. אני ואשתי נשואים כמעט שנה ושבע חדשים, ומנסים להכנס שהיא תכנס להריון וקרה לנו איזה מקרה לפני חמישה חדשים שהיא עברה הפלה, ואני רציתי שתברך אותנו.

 

הרב: אתה מוכן ללמוד שעתיים כל יום תורה בתענית דיבור במשך שלשה חדשים רצוף?

 

ש. כן.

 

הרב: והיא תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבינו יונה במשך שלשה חדשים רצוף

 

ש. כן

 

הרב: מה השמות שלכם?

 

ש. אורן בן דניאלה למשפחת חיון, ואפרת בת אסתר

 

הרב: תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

 

ש. אמן.

 

הרב: בשורות טובות, שאלה. תן ליהודי שמה בפינה.

 

 

ש. שלום כבוד הרב

 

הרב: וברכה

 

ש. רציתי לשאול לגבי סלטים שאנחנו קונים אם יש איזשהי בעיה עם סלטים סגורים

 

הרב: אם זה סלט חומוס, אם זה חומוס כמו שאומרים אין בעיה, כי חומוס עובר בדיקה מסוימת ואחרי זה טוחנים אותו, ואם הבריה הזאת לא קיימת, נטחנה לגמרי, אז גם אם היה אין כבר איסור. אם זה סלטים אחרים, נגיד סלט כרוב או סלט אחר וכו', שצריך להמשיך לעיין ולחפש בצלחת, זאת אומרת להסתכל לפני, לא לסמוך, ההכשר הוא בדרך כלל על זה שעשרו מעשרות, תרומות וכו', אבל אין הכשר על תולעים, יש דברים שהיו, יש דברים שמתהוים לאחר שנעשה הדבר, ובגלל אחסנה גם יכול להיות, או בגלל יושן שפג תוקף או דברים אחרים, אז לכן אין לסמוך על זה במאה אחוז שאין, צריך עדיין לבדוק, יש מוכרים סלטים חתוכים עוד לפני שהם מעורבבים עם מיונז או דברים כאלה, כמו סלט אדום, סלט כרוב אדום וכו' וכו', או מעורבב, גם כן צריך לעיין בהם, עדיף להכניס אותם כמות שהם גם כן למים עם סבון ואחר כך לשטוף היטב במים קולחים ולהסתכל עליהם היטב היטב.

 

ש. אפשר עוד שאלה לגבי החסלט, גם צריך

 

הרב: חסלט הוא לא מוגן מחרקים, בגלל שהם בעצמם מתירים לעצמם לפי קריטריונים שהם החליטו בין שלשה לשבעה חרקים שיכולים לרדת בשטיפה הם מתירים, אבל אין דבר כזה שהוא לא מנוגע לגמרי. אני אומר לך שאפילו באחסנה שלהם שמכניסים לשקיות, תראה להם את הצפרדע, תראה להם את העכבר, תראה להם את הנחש, אתה לא מאמין, אז שלא לדבר על חרקים על יתושים על פשפשים, על כל מיני דברים כאלה.

 

ש. תודה רבה

 

הרב: תהיה בריא. אפשר להראות להם?

כן יש פה נער נחמד. הנה אתם רואים זה עכבר אתם רואים בתוך השקית ארוז יפה, גם הוא רוצה לאכול בהכשר. כן הנה נחש בתוך חסה. נחש שלם, אתם רואים הרווחתם באותו מחיר גם נחש מן הטבע, ויש לך את הצפרדע? יש גם צפרדעים בלי עין הרע.

כן, תשאל בינתיים

 

 

ש. אני רוצה לשאול את כבודו, אני רוצה לשים ציצית אבל כולם צוחקים עלי בגלל שאני שם ציצית, מה אני אמור לעשות

 

הרב: לצחוק עליהם בחזרה.

 

ש. אי אפשר לצחוק עליהם בחזרה, הם כמות אני אחד

 

הרב: הפוך. אתה בצחוק אחד יכול נגד כולם, הם צריכים כולם לצחוק בשביל אחד

 

ש. אבל זה מביך, אתה אחד מול כולם ואתה עובר בבית ספר וכולם צוחקים עליך

 

הר: אז אני במקומך שם את הציצית מעל הבגדים, אתה שומע, מעל הבגדים, ושם מדבקה עליה של שפתיים צוחקות עם שיניים, שלא תצטרך אפילו לצחוק.

 

ש. תודה כבוד הרב

 

הרב: תהיה בריא. כן.

 

ש. כבוד הרב יש לי שאלה כזאת, לפי הדברים פרק ד' "ואתה ישראל שמע החוקים והמשפטים אשר אנכי מלמד אתכם למען תחיו וירדתם וירשתם את הארץ אשר השם נותן לכם ולא תוסיפו על דבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור". איך אתה מסביר את זה?

 

הרב: מה אתה רוצה שאני אסביר, מה קשה לך?

 

ש. שלא יוסיפו ולא יגרעו על דבר

 

הרב: לא יוסיפו על דבר השם ולא יגרעו – לא יפחתו מלעשות ולקיים את המצוות כמו

 

ש. אבל היום מוסיפים הרבה מאד

 

הרב: לא, תרי"ג מצוות זה תרי"ג מצוות, ומה שאתה קורא מוסיפים זה תקנות של חכמים, זה לא קשור בכלל למצוות. יש מצוות של חכמים ויש מצוות התורה, יש מצוות שנקראות דאורייתא ויש מצוות נקראות דרבנן, חכמים יכולים לתת לנו מצוות שהם מחליטים לעשות, זה לא קשור לתורה, זה מצוות שמטרתן לשמור על התורה.

 

ש. אבל יש דברים שסתם דוגמא, אם נקח תורה שבעל פה, כן, אם ניתנה בהר סיני תורה שבכתב תורה שבעל פה, למה בתורה לא מזוכר דבר אחד?

 

הרב: מה לא מוזכר?

 

ש. דבר שבעל פה, תורה שבעל פה, למה לא מוכרת פעם אחת, אלהים לא מזכיר את זה אפילו

 

הרב: בטח שמוזכר

 

ש. איפה?

 

הרב: "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם"

 

ש. הורותם אתה יכול לקבל את זה כהוראה שאתה קורא את הכל

 

הרב: חכה, בסטרי חנג'ורי .... רק רגע.

 

ש. אני מחכה.

 

הרב: אני אתן לך עכשיו את זה, רק שניה, אני אתן לך את זה, שניה. אני אקריא לך את זה מתוךה כתובים

 

ש. יש לך סתם דוגמא שהכי הורג אותי זה ועשית רב, עשה לך רב

 

הרב: אחר כך נסביר את זה לאט לאט, חכה, והתורה אשר כתבתי, רק שניה. עכשיו אני אסביר לך. מילה מילה. רק שניה. כן, הרמב"ם כותב כך: כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו, שנאמר "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה" תורה זה תורה שבכתב, והמצוה זו פירושה, וציוונו לעשות התורה על פי המצוה, ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה. זאת אומרת

 

ש. אבל בתורה כתוב שמצוותיו הוא מפרש את זה לבד בתורה

 

הרב: לא,

 

ש. אין פירוש למצוותיו בתורה עצמה

 

הרב: לא, אי אפשר לפרש את התורה בלי התורה שבעל פה

 

ש. למה, אני בקלות יכול להבין, לא בקלות את הכל אבל בא נגיד דברים פשוטים

 

הרב: בא נגיד דברים פשוטים, הנה, "וקשרתם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם", תסביר לי את המצוה הזאת

 

ש. יש המשך לזה

 

הרב: מה ההמשך?

 

ש. וגם בשכלך

 

הרב: איפה כתוב בשכלך?

 

ש. תקרא את זה

 

הרב: תגיד לי, אתה ממציא תורה חדשה?

 

ש. לא, אני קראתי את זה,

 

הרב: איפה קראת את זה, תגיד לי באיזה פסוק שאני אקרא לך את זה

 

ש. הנה תפתח

 

הרב: פתחתי, אני לא צריך לפתוח, אני יודע את זה בעל פה,

 

ש. יש שמה

 

הרב: אתם אומרים כל יום "וקשרתם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם? והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוה"

 

ש. על ליבכם

 

הרב: אמרת בשכלך

 

ש. ועל ליבכם

 

הרב: מה על ליבכם, מה על ליבכם,

 

ש. אני אקרא לך את זה

 

הרב: מה על ליבכם, לא הבנתי. לא הבנתי, מה על ליבכם, הקב"ה הכניס את זה בלב? מה הוא עשה? לא הבנתי? מה זה וקשרתם אני רוצה להבין, על ידכם, מה לקשור?

 

ש. לקשור זה לא בהכרח לקשור משהו

 

הרב: אה, אם לקשור הכוונה לא לקשור, אז ודאי שצריך תורה שבעל פה, איך תדע, אם יכול להיות שהמילה לקשור זה לא הכוונה לקשור אז זה בכלל מסובך

 

ש. לקשור בדבר בא נגיד דבר תורה, על ידך שהידיים שלך לא יסטו לא ימינה לא שמאלה ידעו את דבר התורה,

 

הרב: זאת אומרת אני צריך ללכת תמיד ככה

 

ש. שאתה תלך למול עיניך תמיד תדע את התורה

 

הרב: אז אני אלך ככה ועם הראש ככה, ואם אני הולך ככה אני מ קיים את התורה

 

ש. לא לא,

 

הרב: כן, אתה אומר לא לסטות עם היד לא ימינה ולא שמאלה, יש כך

 

ש. לסטות זה אומר אתה יודע את דבר השם ואת כל מצוותיו ואתה לא פונה לא ימינה לא שמאלה, לא חוטא לפניו, ואתה יודע ידך עובדות למען השם, ראשך פנוי למען השם.

 

הרב: הוא אומר ללכת עם הידיים ישר לא לסטות ימינה ולא שמאלה, ללכת ישר ועם הראש ממול

 

ש. לא, כדבר השם, שהידיים שלך יעבדו את השם ולא יסטו לא ימינה לא שמאלה לא יחטאו

 

הרב: איך לעשות עם היד שאני אדע את השם?

 

ש. לא צריך לעשות

 

הרב: אז מה כתוב וקשרתם לאות על ידכם, מה זה הכוונה?

 

ש. אות, הבנה, שאתה מבין את דבר השם

 

הרב: אות זה הבנה?

 

ש. הבנה של השם שאתה יודע את התורה שלו

 

הרב: אות זה הבנה? המילה אות זה הבנה?

 

ש. אתה יכול להבין את זה גם ככה,

 

הרב: אז לקשור את ההבנה? וקשרתם לאות – לקשור את ההבנה

 

ש. לקשור את דבר השם שיהיה על ידיך

 

הרב: אה, לקשור את דבר השם, מה אני קושר על היד בדיוק, רק שאני אדע

 

ש. שאתה קושר שאתה לא הולך בדרך שלו מה שהוא מצווה עליך, בדבר שלו במצוות שלו

 

הרב: מה אני קושר, יש לי יד עכשיו, אני קם בבוקר מה לקשור?

 

ש. לא צריך שום דבר לקשור פיזי

 

הרב: שום דבר פיזי?

 

ש. לא

 

הרב: הבנתי, יש מצות תפילין בתורה?

 

ש. לא

 

הרב: אין, מאיפה אתה יודע שאין?

 

ש. קראתי מספיק ולא מצאתי דבר אחד

 

הרב: לא מצאת, אבל כבר מצאת שאות זה הבנה

 

ש. אוקי, לפי

 

הרב: לפי מה שאתה אמרת

 

ש. כן

 

הרב: ואיך מצאת שאות זה הבנה?

 

ש. למה שאני קורא

 

הרב: מה כתוב, כתוב אות, מה זה אות?

 

ש. אות הנה דבר השם

 

הרב: מה מה

 

ש. אות, תורה דבר השם

 

הרב: אות זה דבר השם? זה תורה זה הבנה זה כבר כל המילים שבתורה כבר, זה אות זה הכל

 

ש. כן, כן

 

הרב: מה כן?

 

ש. כן, כל מה שאת הקורא זה דבר השם

 

הרב: וכשהשם אומר בשבת אות ביני וביניכם, מה הכוונה שמה?

 

ש. אות שלו שהוא נתן, זה השבת זה אות שלו

 

הרב: אה, כשיו אות, אה אות זה עכשיו מה שהוא נתן

 

ש. ברית, שבת זה ברית

 

הרב: ברית, אז וקשרתם לאות זה קשרתם ברית

 

ש. כן, עם אלהים

 

הרב: אה, לקשור עכשיו ברית, שמת לב מה אמרת קודם, קודם הבנה, מה עוד?

 

ש. נכון אות

 

הרב: אז זה הכל כאילו מה שאתה רוצה אתה אומר כל רגע

 

ש. לא, לפי דבר השם

 

הרב: הבנתי, עכשיו כתוב בתורה "וזבחת כאשר ציויתיך" מה הכוונה?

 

ש. עשית את האיך קוראים לזה קרבן למען השם

 

הרב: איפה כתוב וזבחת, איך זובחים?

 

ש. זובחים יש לך בדברים מפורש

 

הרב: איך זובחים אני שואל

 

ש. איך מביאים קרבן וזה

 

הרב: איך זובחים? מה זה זביחה?

 

ש. זבח

 

הרב: מה זה זביחה? איך זובחים?

 

ש. זבח להשם

 

הרב: מה זה וזבחת? זביחה מה זה זביחה, המילה זביחה מה זה?

 

ש. מזבח

 

הרב: מזבח, מזביחי, ממה שאתה רוצה, מה זה זבח? מה זה וזבחת?

 

ש. מזבח עצמו שאתה מביא לאלהים

 

הרב: איך אתה מביא אותו

 

ש. בכל דבר

 

הרב: מה אתה מביא, מה אתה עושה

 

ש. זבח יכול להיות התפילה שלך, דבר שאתה עושה לאחר, הטוב, כל דבר

 

הרב: אמרת קרבן עכשיו שמביאים זבח להשם

 

ש. גם קרבן, זה חלק

 

הרב: לא הבנתי

 

ש. זבח מביאים קרבן בבית המקדש

 

הרב: מה זה קרבן תגיד לי סוג של קרבן?

 

ש. סוג של קרבן

 

הרב: כן

 

ש. כבש, יונים

 

הרב: כבש, הבאתי כבש, מה אני עושה איתו? למי אני מביא?

 

ש. לכהן הגדול

 

הרב: ומה אני אומר לו, הכהן הגדול, כן? לא כהן קטן, רק גדול, הקטנים לא משחקים איתם בכלל.

 

ש. לא הם עושים טוב

 

הרב: הם משחקים בחצר, רק הכהן הגדול טוב, הבאת את הכבש מה קורה איתו עכשיו עם הכבש? מה קורה עם הכבש? מה הוא מסתכל עליו, מחייך? מה?

 

ש. לא

 

הרב: שם לו ציצית

 

ש. אתה שם ידיים עליו, הוא לוקח את החטאים

 

הרב: אה, אני שם את הידיים על הכבש, ומי לוקח את החטאים?

 

ש. הכבש

 

הרב: הכבש לקח אותם

 

ש. כן

 

הרב: ואחר כך משחררים אותו?

 

ש. לא,

 

הרב: מה עושים איתו?

 

ש. שוחטים אותו, אתה שוחט אותו

 

הרב: איפה כתוב?

 

ש. בתורה

 

הרב: מה כתוב?

 

ש. בתורה שאתה שוחט אותו

 

הרב: איך כתוב

 

ש. כתוב, שאת התראה את החטא שאתה עצמו שוחט כדי שהדם שלו שאתה רואה את הדם יוצא ממנו

 

הרב: לא הבנתי, אבל איפה זה כתוב

 

ש. בתורה

 

הרב: איפה?

 

ש. בדברים

 

הרב: אולי וזבחת?

 

ש. לא

 

הרב: לא? אז הנה אני אקריא לך, מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה חיה ועוף, מצוה שישחוט, ואחר כך יאכל, שנאמר "וזבחת" אתה לא מסתכל עלי, אתה מסתכל על הפתק שלך, שנאמר "וזבחת מבקרך ומצאנך" ונאמר בבכור בעל מום, אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הא למדת שחיה כבהמה לענין שחיטה ובעוף הוא אומר אשר יצוץ את חיה או עוף, ושפך את דמו, מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה, והלכות שחיטה בכולן אחת הן, לפיכך השוחט בהמה או חיה או עוף וכו'. נו, תגיד לי אז וזבחת בסוף זה לא מה שחשבת. למה כי צריך תורה שבעל פה שתסביר. כתוב בספר דברים שדילגת עליו, הואיל משה באר את התורה, איפה הביאור שהוא באר את התורה אם היא כל כך מבוארת? למה צריך לבאר מה שברור? מה עוד צריך לבאר את התורה, אם כתוב הכל למה צריך לבאר?

 

ש. אבל למה לא מוזכרים הדברים האלו בתורה עצמה?

 

הרב: אם זה ביאור, אז זה התורה שבעל פה, כי כשאני שולח אותך למכולת ואני אומר לך תביא ביצים ומרגרינה ותביא גם שקית אחת חומוס, אז אני אומר לך את הדברים, אתה שואל אותי רגע אבל איפה המכולת, אז אני אומר לך תרד למטה תלך ימינה ברחוב השני שמאלה, שמה תראה יש שלט כתוב מחמוד, תכנס שמה קונים. כל זה

 

ש. אבל אם תורה שבעל פה כשיש לה חשיבות כל כך גדולה יכתב בתורה עצמה, לא בתנ"ך לא נביאים לא מזכירים את זה אף אחד בתורה לא מזכיר תורה שבעל פה, ולכו ותשמעו לרבנים ולכו תשמעו לזה, למה לא מזוכר?

 

הרב: מוזכר הנה אמרתי

 

ש. זה אתה יכול לפרש את זה ככה אבל עצמו אין

 

הרב: אני לא מפרש, בא בא תקשיב, הקב"ה נתן לנו תורות, לא תורה אחת, אתה יודע? אתה יודע מה כתוב אצל אברהם אבינו עליו השלום? מה כתוב אצלו, אתה יודע או לא יודע

 

ש. תגיד לי

 

הרב: אה, חשבתי שאתה יודע הכל

 

ש. לא, אני יודע חלק גדול אבל בא תגיד לי אתה

 

הרב: "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי ותורותי חוקותי ותורותי", מה זה תורותי? כמה תורות יש אחת, לא יש שתיים, תורה שבעל פה, שתי התורות האלה הן יחדיו משלימות, בלי תורה שבעל פה אי אפשר להבין מילה בתורה שבכתב. כתוב בסוכות תשבו שבעת ימים, מה זה סוכה? כמה הגודל שלה? כמה צריכים להכנס בה? מה גובהה? מה אורכה? מה רוחבה? איפה כתוב? ממה עושים סוכה? מה זה סכך פסול? מה זה סכך מותר? מה זה טמא? מה זה מחיצות? מה גודלן? איפה זה כתוב? כתוב סוכה, סוכת מצילים בים? סוכה לצל? איזה סוכה? סוכה של ילדים שקונים בחנות? איזה סוכה? כל אחד יפרש איזה סוכה, צריך לדעת באיזה סוכה, כל מצוה ומצוה צריך שיהיה לה ביאור, בלי ביאור אי אפשר לעשות

 

ש. אז יש לך עכשיו בלגן

 

הרב: לך יש, לי אין

 

ש. לא יש, הרמב"ן עם החז"ל זה נגד זה זה נגד זה, את מי תעמיד?

 

הרב: לא, אף אחד נגד אף אחד, הפוך, כולם יושבים לברר

 

ש. פרשנות, נכון

 

הרב: לא פרשנות, כולם יושבים לברר בדיוק את המשנה, המשנה זה תורה שבעל פה, והם יושבים לבאר לנו בדיוק לנו הסתומים שלא מבינים מבארים לנו כי אנחנו רחוקים מד

 

ש. אבל יש לך אחר כך בעיה, הרב הזה אמר ככה על פי הפרשיה, זה אמר ככה לפי פרשיה, למי תאמין?

 

הרב: לא, אני אגיד לך איך, קודם כל יש כללים, הכללים אומרים ככה, שאנחנו הולכים אחרי רוב, כמו שבבית משפט להבדיל,

 

ש. הרוב תמיד סוטה מהאמת

 

הרב: הבנתי, אז כל העולם מטומטם

 

ש. כל העולם נחרב כמעט שמונה אנשים ניצלו

 

הרב: נכון, אז כל העולם מטומטם, זאת אומרת שתמיד

 

ש. מה אלהים אמר למשה

 

הרב: אי אפשר לסיים אצלך משפט?

 

ש. אפשר בבקשה

 

הרב: בתורה שלך לא כתוב אות הבנה שכל שכלך, משהו, אז ככה, אם כל בית משפט יש שלשה שופטים, למה צריך שלשה? שיהיה הכרעה, למה צריך הכרעה? המיעוט קובע או הרוב קובע? "אחרי רבים להטות", כל העולם מבין את זה שאם הרוב אומר ככה והמיעוט אומר ככה, במקום שמחפשים את האמת ודנים על פיה, אז שומעים לרוב. זה נקודה אחת. זה במקום שדבר הוא לא ברור, במקום שדבר ברור אז הוא ברור לכולם, כמו שאומרים פה אחד, אז יש מקום של פה אחד, ויש מקום של על פי רוב. זה דבר אחד. דבר שני אתה צריך להבין שאין פה שלשה אנשים, במשך כל הדורות עמדו מאות דורות של גדול דור חכמים מחוכמים שכולם דנו בכל סוגיה וסוגיה וטחנו אותה מכל הכיוונים ויש בירור מבורר לחלוטין דק עד דק לכל דבר ודבר שכתוב בתורה הקדושה ובתורה שבעל פה. לידיעתך רק שתדע, להבא, תורה שבכתב זה התורה שאתה מכיר מבראשית עד סוף דברים, ותורה שבעל פה זה כל המשנה, המשנה נתפרשה על ידי הגמרא, שהגמרא זה התלמוד שמבאר את המשנה, כי המשנה מצומצמת כתובה בקיצור, מובנת לדור שכתב, אבל הדורות שבאו אחרי זה צריך היה לפתוח להם את הדבר, כמו שאני אסביר היום עליך, מחר אני אפגש ואני אגיד למישהו היה אצלי מישהו בהרצאה, מה שמך?

 

ש. דניס

 

הרב: דניס, ואני אגיד שהוא היה אצלי בהרצאה, יגידו מי הוא? אז אני אגיד זה אחד שטען שהתורה זה תורה אחת ואין תורה שזה ולא כתוב תורה שבעל פה ולא כתוב כלום וזה בשכלך וזה ככה, אומר רגע, רגע, אמרת בהתחלה שזה דניס, עכשיו אתה מספר לי סיפורים ואתה אומר לי שהוא היה בהתחלה ככה והוא היה באמצע הקהל והוא לקח את המיקרופון והסתכל כל פעם וקרא וענה ואמר, כמה סיפורים אתה מספר לי על הבן אדם, כולה דניס אחד. זה בגלל שאני מכיר אותך כבר אז אני יכול להגיד את כל הדברים, אבל אם אנחנו היינו פה, גם אלה היו פה, אז אני אומר להם רבותי, אתם זוכרים שהייתי פה בפעם הקודמת והיה פה בחורצ'יק שקראו לו דניס? אז כמה יצביעו כן כן זוכר פה הוא ישב פה מאחורי, זהו, לא צריך יותר, דניס – כולם מכירים הערב. אבל בעוד דור שתיים לא ידעו מי זה היה, צריך להסביר להם, צריך לפתוח את זה, להסביר מה הוא אמר, מה ענו לו, כמה זמן הוא דיבר וכו' וכו'. כך היה, בזמן המשנה

 

ש. יש לך עכשיו עוד בלגן

 

הרב: אני תמיד יש לי בלגן ברוך השם

 

ש. כי אז זה לא מסתדר עם זה, זה אף פעם לא יסתדר בסוף, מה האמת ישרה

 

הרב: ישרה,

 

ש. בלי פירושים בלי כלום, ישר

 

הרב: היום ישר, ישר, היום פירושים בלי פירושים ישר, זה השולחן ערוך שאנחנו צריכים לקיים אותו, זה תמצית התמצית של התמצית של כל כל כל כל הדינים וההלכות שנתבררו במשך כל הדורות, הכל מכונס בספר אחד שקוראים לו שולחן ערוך, ובספר הזה כתוב בדיוק מהם המצוות ואיך מקיימים אותם.

 

ש. אבל אין בתורה הזכרה שברגל ימין זה החשיבות שתתעורר רגל ימין

 

הרב: לא הבנת, זה אתה צודק, אבל התורה לימדה אותנו על ידי התורה שבעל פה, והתורה שבעל פה לימדה אותנו את הדברים אתה מבין שלא כתובים שמה בפירוש אלא כתובים ברמז

 

ש. ואם זה לא יהיה נכון בסוף?

 

הרב: אין בסוף לא נכון, בסוף זה הכי נכון, למה

 

ש. אבל אם זה לא יהיה נכון בסוף

 

הרב: אמרתי שזה הכי

 

ש. אתה עולה למעלה, אומרים לך וואלה, לא נכון עשית, היית צריך לקרוא את התורה עצמה ולא את כל מה שבא

 

הרב: אז בא אני אגיד לך דבר אחד, בא תקשיב, כמה יש דניס? אחד

 

ש. מיליונים או מיליארדים

 

ש. לא, בשם יש מיליונים או מיליארדים

 

הרב: לא בשם בשם, כמה יש אנשים ש חושבים כמוך?

 

ש. מאות

 

הרב: מאות, אבל בעם ישראל עמדו מיליארדים שעושים את מה שאני עושה, כי אני עושה את מה שהם עשו

 

ש. מה, עם ישראל חטא

 

הרב: מה זה חשוב אם הוא חטא, אבל עושים

 

ש. הוא עשה עגל הזהב מתי שהוא ראה את אלהים והכל

 

הרב: מה זה חשוב שהוא חטא?

 

ש. זה חשוב.

 

הרב: זה לא חשוב

 

ש. זה בטח חשוב

 

הרב: אמרתי שזה לא חשוב, זה לא חשוב. זה לא חשוב.

 

ש. משה עולה על ההר הם רואים את אלהים בורחים עושים עגל הזהב

 

הרב: זה לא חשוב

 

ש. הלכו עם אלהים הכל חטאו

 

הרב: זה לא חשוב, למה

 

ש. הם חטאו

 

הרב: אבל זה לא חשוב, למה זה לא חשוב? אתה יש לך ילדים? עוד לא

 

ש. יש

 

הרב: יש לך?

 

ש. כן, תודה לאל.

 

הרב: ומישהו מהילדים פעם חטא לך, לא שמע לך?

 

ש. לא, חס ושלום תינוק עדיין

 

הרב: כל הילדים שומעים עדיין?

 

ש. לא, הוא תינוק עדיין

 

הרב: אה, הוא תינוק. אתה היה לך אבא?

 

ש. לא

 

הרב: לא נולדת עם אבא?

 

ש. נולדתי, לא הכרתי את אבא שלך

 

הרב: לא הכרת, אמא היה לך?

 

ש. כן

 

הרב: כן, חטאת פעם לאמא, לא שמעת לה?

 

ש. מאד

 

הרב: מאד. אתה לא הבן שלה?

 

ש. לא, אני בן שלה

 

הרב: מה פתאום אתה בן שלה, איך אתה בן שלה אם חטאת? חטאת אתה לא הבן שלה, גמרנו

 

ש. לא, לא מבחינה זאת

 

הרב: לא מבחינה זאת, אם אתה חוטא אז הכל בטל ומבוטל, נגמר

 

ש. לא, אבל אלהים העניש

 

הרב: בורא עולם נתן והם חטאו, קיבלו עונש, זה לא קשור לתורה, התורה נשארה תורה והם חטאו קיבלו עונש, זה הכל, אז מה זה קשור אם הם חטאו? עכשיו צריך להבין דבר אחד, התורה ניתנה, מיליארדים יהודים שמרו אותה כמות שהיא, אתה רואה שכולם אוכלים מצות בפסח, לא בתאריך אחר, מצות בפסח, כולם יודעים מה זה חמץ מצה, כל ה יהודים יש להם ציציות, הציציות הם שמונה חוטים, כולם, לא תשע, לא שבע, כולם מזוזות, איפה המזוזות? צד ימין של המשקוף, של המזוזה, תמיד כולם עושים אותם מצוות, אחרי אלפיים שנה שהיה נתק בין היהודים ובאו מכל הארצות, כולם מקיימים אותו דבר, כולם אותו ספר תורה, אותו דבר. כולם מקיימים את אותם מצוות, זה ראיה שבמשך אלפי שנים לא השתנה שום דבר והכל נשמר על מתכונתו, רק אתה דניס נשארת עם השאלות החדשות ישנות של האפיקורסים הצדוקים והביתוסים שהיו בעם ישראל במשך כל הדורות.

 

ש. לא

 

הרב: כן. כן. היום קוראים להם קראים, מה זה קראים? שמאמינים רק במקרא, אומר אני מבין מה שאני מבין, והיו לטוטפות בין עיניך שם תפילין פה בין העיניים לא רואה את אף אחד, זה נקרא והיו לטוטפות בין עיניך, הוא מפרש מה שכתוב מה שהוא רוצה, אתה מבין? וקשרתם לאות על ידיך – קושר את הטלפון ומדבר, זהו, כי מצות וקשרתם, כי לא כתוב מה לקשור, הוא יכול לקשור מה שהוא רוצה, הוא יכול לקשור את אשתו גם, והולך, זהו.

 

ש. יש את זה גם כתוב זכרון, שיהיה לך זכרון,

 

הרב: כן זכרון, כן יש דברים שצריך לזכור את דניס. די די הוא סיים ,הוא סיים.

 

 

ש. שלום לך כבודו

 

הרב: או, את כבר נשואה עם ילדים בטח

 

ש. לא, זאת אני ברכת אותי פעם

 

הרב: לא הבנתי, מה את עוד לא התחתנת?

 

ש. גרושה

 

הרב: אה כבר הספקת להתגרש

 

ש. לא, לצערי הוא היה אלים

 

הרב: הבנתי, ולא למדת קרטה

 

ש. לא, לצערי הייתי גם במקלט לנשים מוכות, עברתי יסורים שמה, ועזרתי לבנות שמה

 

הרב: ועכשיו מה המצב?

 

ש. המצב שלי שאני צריכה שתבקש, אני מבקשת שנו, אני מתרגשת ממך כל הזמן שאני יש לי הרגשה שאתה באמת השליח שלי, ואני אומרת שזה היום בגלל שיש לי שתי דברים, כאילו אני התרתי את הכיסוי לרב עמו, יש לנו פה את הרב, הרב ראשי, ואמרתי לו אם אני יכולה להתיר כדי להמשיך הלאה, אז הוא אמר לי הוא עשה לי איזה משהו שזה שתי שורות ואמר אני מתיר לך, אבל אני עדיין רוצה את הכיסוי, אתה יכול לעזור לי עם זה מה להחליט?

 

הרב: מה פירוש, אסור לך להוציא כיסוי עם ארבע שורות גם, אסור,

 

ש. יש לי שאלה

 

הרב: גרושה חייבת בכיסוי ראש

 

ש. אז הרב אמנון אצלנו אמר שאני מתיר לך, אני הרגשתי לא טוב

 

הרב: מי יכול להתיר מה שאסור?

 

ש. אז זהו, אני לא רוצה שמות שלא יהיה לשון הרע, אבל יש לך שמה?

 

הרב: הנה אני אתן לך עכשיו

 

ש. אני רוצה לידך באמת בבקשה

 

הרב: לא לא, אסור לנשים לעלות לבמה,

 

ש. אה טוב, אני יכולה לברך שהחיינו או שלא צריך

 

הרב: כן כן, על הכלי הזה ת ברכי אבל לא להוריד עם שתי שורות

 

ש. לא, מבטיחה לך במאה אחוז, אני ישרה, וגם הרב, אני הרגשתי שאני חייבת להגיד לך שאני אמשיך עם הכיסוי

 

הרב: יפה מאד ברוך השם

 

ש. אז יש לי עוד דבר אחד, שניה לא סיימתי, חבר'ה שניה רגע, יש עוד משהו שאני רוצה כאילו לספר, שהשבוע הזה כמה כאילו חודשים אני מתחילה להרגיש כאילו משהו טוב בבית, כאילו שאני מדליקה את הנרות אני מרגישה בכל הגוף שלי כאילו קדושה, אני נכנסת לבית כנסת אני מרגישה אור כזה ואני אומרת, אני שואלת כאילו יכול להיות שאמא שלי עליו השלום היא מגינה? יש דבר כזה שיש שגם כאילו שהוא גם הנפטר הוא רואה ויודע הכל ואני מרגישה את זה כל יום אצלי בבית שיש לי הרגשה פרטית כאילו מישהו שומר עלי, אז אני אומרת שאמא שלי נפטרה לפני שש שנים, אבא לא מכיר בי, אבל אני מרגישה משהו טוב בתוך הבית, ואני חושבת אם זה אמא שלי, זה בגלל שעשיתי הרבה מצוות איתה, טיפלתי בה עד שהיא נפטרה אז אולי אני מרגישה טוב בבית?

 

הרב: אני לא יודע מה היה עם האמא,

 

ש. היא נפטרה לפני שש שנים

 

הרב: אבל זה רק כמה חודשים או שבועות עכשיו

 

ש. השבועות האלה אני מרגישה ממש טוב בבית

 

הרב: הבנתי, אני לא יכול להגיד לך משהו מוסמך על הדבר הזה, אבל אם יש לך הרגשה טובה תשתדלי להמשיך איתה

 

ש. כן, אני התחזקתי יותר מהצניעות

 

הרב: יפה

 

ש. אה, ויש לי עוד, אני רוצה שתברך אותי, אבל הפעם אני רוצה באמת לזיווג הגון כי עכשיו אני יותר יצאתי לשידוכים אבל הם לא רציניים, אז אני לא פתחתי את ה

 

הרב: טוב, מה שמך?

 

ש. שירה מרסל, אה דרך אגב הוסיפו לי שם

 

הרב: יופי, אז יהיה שלש שמות

 

ש. שירה מרסל בת רחל

 

הרב: שירה מרסל בת רחל זיווג הגון מהרה

 

ש. תברך אותי לבריאות, כבוד הרב בריאות

 

הרב: רגע, אנחנו עוד עם הבעל חכי

 

ש. אה, הלואי שתמצא לי, כבודו הייתי שמחה אם אתה יכול לשדך לי, אני אשמח, כי אני בעלת תורה, אני אוהבת את התורה ואני

 

הרב: ברוך השם

 

ש. השם מעיר אותי בחמש בבוקר ואני עושה את כל ברכות השחר, ואני מה זה אוהבת את התורה

 

הרב: ברוך השם. רפואה שלמה

 

ש. אמן.

 

הרב: יפה מאד, רואים שאת שמחה. כן. תן לבחור פה באמצע.

 

ש. שלום

 

הרב: כן, שלום וברכה

 

ש. אני רוצה לשאול אותך משהו, יש לי חבר בקרית מלאכי שהוא יש לו מפעל לסלטים, שמה ההשגחה של העדה החרדית, יש שמה משגיח מהבוקר עד הערב, האם אפשר לסמוך על הסלטים שמה?

 

הרב: אמרתי לך באופן עקרוני, מה שהם עושים שמה זה להפריש תרומות ומעשרות ומה שצריך, לגבי בדיקות, אז עושים את זה בצורה תעשייתית, זה לא כמו בצורה דקדקנית שבודקים דבר דבר, זה בכמויות, כמויות אדירות, אני ראיתי את התהליך איך שוטפים את זה ואיך בודקים, אבל בודקים מדגמית, לא בודקים דבר דבר, מדגמית, לוקחים כמה דוגמאות, אם לא נמצא נגיעות אז אומרים שזה פחות או יותר בסדר וממשיכים. אתה, אם הסלט מעורב עם מיונז וכל הדברים האלה, זה קצת בעיה, אתה מבין לסמוך להיות בטוח שאין שמה שום בעיה, אבל אם זה ירק כמות שהוא, כמות שהוא חי, ואתה מקבל אותו, אתה עדיין יכול לבדוק. אז לכן אין ודאות שאין שמה כלום.

 

ש. הבנתי, עוד משהו אני רוצה לשאול אותך. אני בעוונותי היינו עושים חסד עם אברכים, ואני ועוד חבר היינו קונים בשבילם, הם היו משלמים, הם היו עושים משלמים רק עבור בשר ועופות ואנחנו מרכזים להם את הקניות ונותנים להם את זה בכוללים, לעשות חסד איתם, אני מאז ששמעתי את הנושא שלך לגבי הבשר, הפסקתי עם זה לחלוטין, אני כבר שנה לא אוכל בשר

 

הרב: ברוך השם

 

ש. אבל החבר שלי עדיין נותן להם עופות של עוף ירושלים של הרב מחפוד, רציתי שתביע את דעתך לגבי זה, הוא אדם יקר לי וזה משהו שהתחלנו ביחד ואני מנסה

 

הרב: חמור ביותר. מחטיא הרבים.

 

ש. הבנתי כבוד הרב, עוד דבר מאד חשוב לי, יש לי דבר מאד מאד חשוב אם תוכל לעזור לי כבוד הרב, יש לי חבר מאד מאד יקר שהוא אדם מאד יקר לי וחשוב לי, הוא עד היום עדיין לא התחתן, הוא עוד מעט סוגר גיל חמישים

 

הרב: שומר תורה ומצוות?

 

ש. שומר תורה ומצוות

 

הרב: הוא נמצא פה באולם?

 

ש. הוא עזר לי ובזכותו אני גם עשיתי תשובה

 

הרב: נמצא פה באולם?

 

ש. נמצא פה באולם, כן

 

הרב: אז תן לי לדבר איתי

 

ש. ואני רוצה רק להגיד לכבוד הרב שהיינו בכל המקומות אצל כל הצדיקים אפילו לאומן לקחתי אותו, אני רוצה שתברך אותו שבעזרת השם

 

הרב: נמצא לידך

 

ש. אתה גם תקדש אותו, הוא נמצא לידי, אני לא יודע אם הוא רוצה לדבר, אם הוא יסמן לי אני אדבר.

 

הרב: מה זה יסמן לך, הוא כבר לוחץ עליך

 

ש. טוב דבר

 

הרב: כן נו, תגיד לי משהו, אתה רווק מאז ומתמיד?

 

ש. כן

 

הרב: עכשיו, אתה מוכן ללמוד שעתיים תורה בתענית דיבור שלשה חדשים רצוף?

 

ש. כן

 

הרב: אבל זה תנאי לקיום הברכה. זאת אומרת אתה לא מפספס יום אחד.

 

ש. הרב מחילה שאני מתערב, הוא עובד לפרנסתו כל היום ואחרי העבודה הוא בא לשיעורים, השיעורים האלה יכולים להיחשב לו כתענית דיבור, השיעורים שהוא לומד?

 

הרב: כן כן

 

ש. זאת אומרת הוא יושב בשיעורים ולא מוציא הגה רק שומע את השיעורים

 

הרב: שעתיים רצוף אבל

 

ש. הוא שומע שלש שעות אפילו, ארבע

 

הרב: לא משנה, שעתיים מתוכם.

 

ש. אתה מוכן לקחת עליך?

 

הרב: אבל כולל שישי שבת, כולל חגים, כולל פורים, כולל פסח.

 

ש. אני לומד, גם בשבת אני לומד

 

הרב: לא מעניין אותי מה אתה עושה, שעתיים יהיו רצופות בכל יום, שלשה חדשים זה תשעים יום, מוכן?

 

ש. כן.

 

הרב: יופי. שמך ושם האם?

 

ש. יאיר אריה בן שמחה

 

הרב: השם יזכה אותך לזיווג הגון מהרה השנה

 

ש. אמן, אמן

 

 

ש. סליחה רגע כבוד הרב, בבקשה, באתי בעקבות חבר, יש לי חבר בשם ארז נתנאל ממושב זבולה גר לידי, והכרנו באיזה בית ספר שהוא מורה בבית ספר בקדמה, ובמשך הזמן התברר לי שהוא קיבל מחלה ניוון שרירים, אדם בריא, אדם טוב, הכרנו, גם כבעלי מקצוע

 

הרב: שומר תורה ומצוות?

 

ש. לא, זה כל הנקודה, שהוא אדם חילוני לגמרי, וסיפרתי לו המון עליך, במשך הרבה שנים אני עוקב אחרי הקלטות שלך ואני מידי פעם בהרצאות אני מגיע, ואני לא יודע מה לעשות, כאילו איך לעזור לבן אדם, כאילו הוא אמר לי שבבית ספר יש איזה רב אחד, למרות שזה מקום חילוני לגמרי, יכול להיות שהוא משגיח כשרות שם או משהו, שפשוט נתן לו להניח תפילין והוא היום ביקרתי אותו בשעה חמש משהו כזה ביקרתי אותו בבית, באתי לראות מה שלומו, ואתה רואה שיש היענות מצידו, אמרתי לו אני אעשה הכל בשבילך, כי היום באתי בשבילו למעשה

 

הרב: תביא אותו אלי איתך

 

ש. למשרד?

 

הרב: כן, ואני אדריך אותו מה לעשות

 

ש. אתה תברך אותי?

 

הרב: הוא יעשה מה שאני אומר ואז אני אברך אותו

 

ש. ואז נתקדם?

 

הרב: ואז הוא יתקדם

 

ש. הוא יתקדם, בעזרת השם. אז אני אתאם עם המשרד, שמי אחיקם, אני אתקשר ונפגש

 

הרב: כן, אני כבר אומר לך, יום ראשון בין מנחה לערבית תבוא איתו

 

ש. יום ראשון זה לא נראה לי ראשון

 

הרב: יום שני

 

ש. בסדר, נרים טלפון

 

הרב: בין מנחה לערבית.

 

ש. בין מנחה לערבית, אוקי

 

הרב: טנק יו ורי מטש

 

ש. תודה רבה לך.

 

הרב: תן לו מאחורה.

 

 

ש. ערב טוב לרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. חבר פה שואל לגבי סחוג, אם הוא טוחן סחוג ואם יש איזשהו משהו תולעת או משהו אבל אם הוא טוחן את זה בסחוג

 

הרב: אני אסביר, אי אפשר לבטל איסור לכתחילה, זאת אומרת לקחת את הפלפלים בלי לבדוק ולטחון, זה אסור.

 

ש. אבל אמרת ש

 

הרב: אחרי בדיקה,

 

ש. חומוס כן

 

הרב: לא, גם, חומוס זה אחרי בדיקה ואז טוחנים, גם פה פלפלים אחרי בדיקה, גם אם חלילה התחמק לו משהו קטן שהוא לא שם לב, וטחן את הכל היטב היטב, זה מתבטל, אבל לבטל לכתחילה, לקחת חבילת תולעים ולטחון אותם, זה אסור. הבנתיוך?

תהיה בריא.

אני מודה לכם, הייתם נפלאים, מה, תבואו תבואו לפה לבמה אני אברך אתכם ואתן לכם, ברוכים תהיו להשם, תודה. לא למעלה, לא מעל לבמה, אני בא אלכים.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט