uU
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

ראש העין 27-1-2016 לשמוע ולתפוס את ההזדמנות

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח

"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים". מובא בילקוט, ראויים היו ישראל לקבל את התורה אילולא עמדו משה ואהרן, שנאמר "יצפון לישרים תושיה", אז כתוב שאם לא היו גם משה ואהרן עם ישראל היו מקבלים את התורה, לומדים מן הפסוק, יצפון לישרים זה עם ישראל, תושיה זה התורה.

ראויים היו ישראל להגאל ממצרים אילולא משה ואהרן, שנאמר "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", אז היתה הבטחה לאברהם אבינו שעם ישראל ישועבדו במצרים ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו, אז יש הבטחה שהם יצאו, אז אילולא עמדו גם משה ואהרן היו יוצאים.אז ראויים היו ישראל להגאל, כיון שנאמר "ואחרי כן יצאו" אז גם לולא משה ואהרן היו יוצאים.

ראויה פרשת שופטים להיאמר על ידי משה אילולא עמד יתרו. מי היה ראוי להגיד את פרשת שופטים, למנות שופטים על ישראל, שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ועשרות? משה רבינו. אילולא עמד יתרו, ויתרו זכה בפרשה הזו. "ואתה תחזה מכל העם".

ראויה פרשת נחלות להאמר על ידי משה, אילולא זכו בנות צלפחד, מה אנחנו שומעים פה? ארבע דוגמאות מביא לנו בילקוט, שישראל היו ראויים לקבל את התורה, אילולא עמדו משה ואהרן, וראויים ישראל להגאל אילולא משה ואהרן, וראויה פרשת שופטים להאמר על ידי משה אילולא עמד יתרו, והוא אמר אותה, וראויה פרשת נחלות להיאמר על ידי משה אילולא זכו בנות צלפחד.

פה אנחנו לומדים יסוד גדול שנוגע לכל אחד ואחת מאיתנו. הבחירה שלה אדם אינה אלא לצרף את עצמו למאורע קיים ועומד, יש מאורעות שמתרחשים בעולם, ואדם צריך להיות חכם לצרף את עצמו לאותו מעמד, אם אדם נועד לשליחות מסוימת ואף הוענקו לו כוחות ומדרגות להיות ראוי לשליחותו, מכל מקום אם מרפה עצמו הרי הוא מאבד את מעשה השליחות ואיש אחר יקחנה.

אחד מאיתנו היה ראוי שיהיה שליח לשליחות מסוימת, ומן השמים נתנו לו את היכולות והכוחות המתאימים והמדרגות הראויות לשליחות הזו, אבל אם הוא, למרות שקיבל את כל האמצעים והיכולות, ריפא את עצמו, דהיינו התרפה במלאכתו, יאבד את מעשה השליחות ואיש אחר יקחנה. כך גם הדבר להיפוך, מי שמעמיד עצמו לשליחות, אפילו לא נגזר עליו מתחילה שיהיה הוא בעל המעשה, הרי הוא זוכה בזה, כמו פנחס. מה כתוב אצל פנחס? "והמה בוכים" געו כולם בבכיה, כל עם ישראל ראו איך זמרי בן סלוא לוקח את המדיינית לעיני משה ואהרן שבעים זקנים וכל ישראל, ועושה מעשה שלא יעשה לעיני כולם, אז כל העם בוכים, מעשה של עריות בפרהסיא, אף אחד לא מדבר, אף אחד לא מוחה? אבל איך זה יתכן? איפה משה? מה קרה פה? בעגל עמד משה כנגד שישים ריבוא, וכאן רפו ידיו, מול 24 אלף, הרי כשהוא ירד מהר סיני עם הלוחות, העם היו רוקדים במחולות מסביב לעגל, והיה שמה עריות, נו, אז הוא התייאש? הוא לא פעל מאומה? הוא שבר את הלוחות וזעזע את כולם וחזרו בתשובה, אז שם לא נתרפו ידיו של משה רבינו, אז איך זה פה במקרה של זמרי בן סלוא רפו ידיו?

אלא בשביל פנחס שיבוא ויטול את הראוי לו, ולפי שנתעצל, משה רבינו לפי שנתעצל, קיבל עונש ולא ידע איש את קבורתו. זה ענין של דקות, זה מה שנקרא נתעצל, הרבה חשבונות רצו בראשו של משה רבינו, ביניהם הרי הוא התריס זמרי בן סלוא משך אותה בבלורית והביא אותה לפניו ואמר לו מדינית זו מה דינה, מותרת או אסורה? אם תאמר אסורה מי התיר לך את בת יתרו? ומשה הרגיש שהוא נעול, רפו ידיו כביכול, כי עכשיו אם הוא ידון כך ויאמר כך ויעשה כך יגידו, הא, זה בגלל שאתה בעצמך עם מדיינית, אז אתה אומר כך ועושה כך. התרשלות קטנה, פרק זמן קצר וכבר נכנס, "ויקום מתוך העדה פנחס" שלא היה יכול לסבול את המראה הזה וקינא להשם, והציל את עם ישראל.

אז רואים שהוא לא היה מיועד לזה, מי שהיה מיועד לזה בתפקידו היה ומשימתו וחובתו, זה משה רבינו מנהיג הדור. אבל רפיון קל, התעצלות קראו לזה חכמים, ההתעצלות הזאת הקדימה את פנחס שיבוא ויטול הראוי לו. אז מה ראינו פה? שאפילו מי שלא ראוי לשליחות מסוימת, אבל הוא מעמיד את עצמו לשליחות, אפילו אם לא נגזר עליו מתחילה שיהיה הוא בעל המעשה, כמו פנחס, הרי הוא זוכה. כי הוא היה מוכן, מי להשם אלי, אני אני אני אני אני, הנני הנני מוכן ומזומן, וגם אדם שלא היה מיועד מתחילה יכול לזכות, וגם מי שהיה ראוי וקיבל את כל הכלים עלול להפסיד. בקיצור צריך להיות זריז ולנצל את האירוע שעומד להתקיים, ולהיות מן הזוכים ולא מן המתעצלים. ככה זוכים בחיים למדרגות הכי גבוהות בעולם, יש קונה עולמו בשעה אחת.

עכשיו, מפה יש לנו לימוד מוסר, לעורר כל אחד את הזמן והכוחות, לכולם יש את אותו זמן, אבל לכל אחד יש כוחות אחרים, אבל כל אחד יכול לנצל את כוחותיו שלו ואין בני אדם שכמעט מנצלים, לא את מלוא הכוחות אלא אפילו עשרה אחוז מהכוחות, עשרים אחוז מהכוחות, מהיכולות, מהאפשרויות.

תראו עשירים, כמה שיש להם כסף לא מבזבזים רגע, אין להם זמן לדבר אפילו, אין להם זמן להפגש, כי כל רגע מניב פירות, כל רגע עושה עסקאות, כל רגע הוא מגדיל את ההון, הם מנצלים את הזמן, אמנם להרבה כסף שהם ישאירו לאחרים והם לא יספיקו ליהנות, אבל מכל מקום אפשר ללמוד מהם. אפשר ללמוד אפילו מהגנבים שיש להם מסירות נפש, הם עובדים בלילות, ישנים מעט, מסכנים את עצמם, דבקים במטרה, ויוצאים עם שלל עד אור הבוקר, כמה אנשים מוכנים לקום באמצע הלילה ללמוד, לעשות תיקון חצות וללמוד במשך הלילה שהשכר על זה גדול מאד יותר מביום, ולהתפלל בנץ, מי בכלל עושה חשבון כזה שיש בזה רווח? אנשים מבינים שרווח זה ללכת לישון, כמה שישנים יותר יותר בריא, נכון, אם אתה ישן יותר אתה יותר מת, אדם ישן שמונה שעות בלילה במשך החיים הוא מפסיד 24 שנים, הלך לישון, הלך למות, איפה הוא? מת. בבוקר יהיה לו תחיית המתים ויגיד מדה אני לפניך שהחזרת וכו'. אז אנחנו לומדים מוסר מפה, לנצל את הזמן והכוחות, יש מעשים הנועדים עבורנו אבל בעצלותנו וחולשתנו עלולים לאבד ומישהו אחר יזכה בהם, ומאידך אם יתאמץ יוכל לזכות בכוחות למעלה ממדרגתו, כי השם מסתכל מי מתאמץ, ברגע שהוא רואה שאדם בא להטהר הוא מתאמץ ונותן לו כוחות, כי הקב"ה לא רוצה למנוע טובה משום יהודי ויהודיה שרוצים להתקרב אליו,

מוצאים לפעמים שאנשים עולים לגדולה שמעולם לא נראו בהם, זאת אומרת אם אתה מסתכל על האיש אז אתה אומר הוא? הוא יהיה כך וכך, מה פתאום תשכח זה בן אדם הכי לא מתאים לדבר שאתה אומר.

אז מוצאים לפעמים אנשים עולים לגדולה למדרגות גבוהות שמעולם לא נראו בהם, וההסבר הוא לפי הילקוט שלמדנו, הם צרפו את עצמם לאיזה מאורע שהיה חייב להיות, ומן השמים העניקו להם כוחות חדשים, כדי שהם יהיו העושים, זה כמו בן אדם רואה ארוע, מישהו נפל באמצע הרחוב, אז יש אירוע, יש אחד שיעמוד מן הצד ויגיד יו יו , תראה תרא יו יו, ויש אחד ירים טלפון ויזמין את מד"א, ויש שלישי שירכון ויתחיל לעשות החיאה. כולם נזדמנו לאותו אירוע, מי נטל חלק במה? כל אחד לפי מה שהוא החליט, אם הוא עצלן עמד מן הצד, אם הוא זריז יהיה נשכר. וכן על זה הדרך בכל אירוע ואירוע שמזדמן בחייו של האדם.

והנה פה בפרשת שופטים, היא היתה ראויה להיאמר על ידי משה רבינו, אילולא עמד יתרו, יתרו זה האיש שלא הניח עבודת כוכבים שלא עבד, יתרו שהיה גר בדרגת גר נשללת ממנו האפשרות למלכות, ואף שאר שררה כמו שכתוב ביבמות מ"ב. אבל למרות כל זאת הוא זכה יותר מכלל ישראל ואפילו ממשה רבינו, שהיתה פרשה זו של שופטים ראויה להנתן על ידו של משה רבינו, מכל מקום מפני שעמד יתרו וזכה שפרשה שלמה בתורה תיאמר על ידו, פרשת יתרו, איזה פרשה זו? פרשת שופטים, "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי" וכו'.

כל כך חשובה אצל הקב"ה התרוממות של האדם, שעל ידי זה מתעלמת פרשה ממשה רבינו וניתנת לו ליתרו, אתם יודעים מה זה שנכתבת פרשה בתורה בזכות אדם, הרי זה לנצח נצחים, כל מי שקורא את הפרשה, רק הקריאה, כל מילה זה תרי"ג מצוות, מעבר לזה קיום המצוות הכתובות בפרשה. אז זאת אומרת, היה ראוי לזכות בזה מי? משה רבינו, ומי זכה? בגלל התרוממות יתרו. שיתרו מצד היותו גר לא ראוי למלכות ולא לשררה, והנה הוא זכה יותר מכלל ישראל ואפילו משה רבינו. כי כל כך חשובה ונעלית אצל הקב"ה התרוממות של אדם.

נו, ואנחנו חפצים לדעת מה, מה היתה נקודת ההתרוממות שבה התרומם, יתרו מעל השיעור שהיה יכול וראוי להיות, מה גרם לו? במה הוא זכה למה שזכה? אבל מה שמצאנו זה כך:

כתוב בפסוק במפורש, "וישמע יתרו", ככה מתחילה הפרשה, מה זה וישמע יתרו? יתרו קלט את מה ששמע, התפעל ממה ששמע וההתפעלות הזו הפכה אותו ליתרו המצטרף אל כלל ישראל, יוצא אל המדבר, מתגייר ומקבל את התורה. כשאני שומע את עצמי אומר את הדברים האלה אני אומר, אנחנו כל שנה מתפעלים מהדמות של יתרו. "וישמע יתרו", מה שמועה שמע ובא, ואחרי זה אנחנו אומרים שהוא זכה כל כך הרבה זכיות. עזב והפקיר את כל העושר והכבוד שהיה לו, ספג עלבונות, ביזו את בנותיו, זרקו אותם לבור בגלל שהוא שינה את טעמו והוא היה הכומר הגדול, הוא היה אפיפיור, והלך ויצא למדבר, עזב מקום ישוב למדבר, לארץ לא זרועה, בשביל לקבל תורה עם ישראל, ויש אנשים בראש העין עם געת, ובית המדרש לידם ולא הולכים ללמוד תורה. יש להם ספרים מאחורי הגב בספריה, ולא מושיטים את היד אולי בפסח לנקות את האבק. יתרו עזב הכל בשביל להכנס לעם ישראל, מה היה חסר לו? כלום, מאושר שבאדם. מוקף באוהדים ואוהבים, כסף וכבוד, הפקיר הכל בשביל להדבק באמת. איך יכול להיות שאנחנו שנמצאים קרוב מאד מאד לזה, לא משתמשים בזה, לא נהנים מזה, לא זוכים לזה, איך יכול להיות שהחיים עוברים לידינו, התורה לידינו ממש ואנחנו לא מושיטים יד, "טמן עצל ידו בצלחת נלאה השיבה אל פיו", די, כבר הכינו לך את התבשיל, כבר עשו את הבישול ושמו לך בצלחת והנה הכפית ביד, נו, רק תרים את זה מהצלחת לפה, עייף יש לו לאות, הוא לא יכול, הוא לא יכול. לא יכול, מה אני אקח עכשיו את הספר כזה גדול, מדפדף בו, יותר נקח את הגעת נעשה ככה ככה גרת לבפנים.

אז זאת אומרת עצלות של בן אדם, כמה הפסדים בצידה.

מצאנו מעלות גדולות אצל יתרו עוד לפני שהוא בא והפקיר את הכל, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי, שלשה היו באותה עצה של הבה נתחכמה לו, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ את העצה "הבה נתחכמה לו", נהרג. איוב ששתק נידון ביסורים. יתרו שברח זכה ומבני בניו ישבו בלשכת הגזית. בבית המקדש מבני בניו של יתרו.

אבל מכל מקום למרות שהוא זכה לזה, זה עדיי ןלא הביא אותו למעלה זו לאותה מעלה שזכה אחר השמיעה שכתוב "וישמע יתרו", שהרי במדין היה כהן לעבודה זרה, ואפילו אחר שפרש מעבודה זרה ונידו אותו, עדיין הוא לא בא לכלל ישראל, עד לאחר ששמע יציאת מצרים על כל עניניה, ולאחר ששמע מלחמת עמלק, רק אחר כך ומתוך כך זכה למה שזכה. זאת אומרת השמיעה שלו שהוא התפעל ממה ששמע, קם ועשה מעשה, זה הביא אותו לרום המדרגות. הנה יושבים פה יהודים ויהודיות, שומעים מה אני אומר, יתכן שיקום אחד ושניים ושלשה, ויחליטו אני מתפעל, מה זה מתפעל, לא וואו, זה לא מתפעל, מתפעל זה שעושה פעולות בעקבות מה ששמע, זה נקרא מתפעל, וקם ועושה מעשה ומחליט החלטות אמיצות ומשתנה לטובה, אדם כזה מנצל את הרגע הזה מי יודע לאן הוא יגיע. איך אני חזרתי בתשובה, חלק יודע חלק לא יודע, אבל רק מפתיחת ספר קיצור שולחן ערוך שקיבלתי מתנה לבר מצוה והפתיחה, "שיויתי השם לנגד תמיד זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני השם, שאין הילוכו וישיבתו של אדם בתוך ביתו כישיבתו ותנועתו ועסקיו בפני מלך בשר ודם. ואין דיבורו וכו' בתוך ביתו כדיבורו בפני מלך בשר ודם, אתה לא תשב עם הרגליים מול מלך ותדבר בלבלבלבל אתה הכל בשיקול דעת, אתה תשב יפה ומאופק ותמתין בנימוס עד שתרגיש שניתנת לך הרשות וכו' וכו', ממשיך השולחן ערוך ואומר, ועל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שנאמר "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום השם, הלא את כל הארץ אני מלא", מישהו יכול להתחבא, אני לא רואה מישהו, יכול להסתר ממני? ואני רואה אותך בכל מעשיך בכל דיבוריך, בישיבתך ובהליכתך. מיד תיפול עליו אימה ופחד, אתה מצולם, חביבי, זה לא מל"ט שרואה אותך ומכוון לך טיל, ואתה תגמור בטיל אחד, לא, זה לא בטיל, זה רק מתחיל. עוד צילום ועוד צילום ועוד צילום, עוד פרם ועוד פרם, אתה תגיע אחרי 120 שנה למעלה ועל כל פרם תשלם. אז אם בן אדם מסתכל ומבין את התמונה שהוא נמצא בה, "שיויתי השם לנגדי תמיד" הוא לפני, מסתכל עלי, אז ודאי שאדם כזה יחזור בתשובה, לא צריך יותר מההקדמה הזאת, זה הספיק לי, מזה חזרתי בתשובה. אף אחד לא אמר לי מה לעשות, גם לא ידעתי מה לעשות, אבל אחרי שהבנתי את זה הבנתי שאני צריך להבין עכשיו מה צריך לעשות, ואז התחלתי ללמוד מושגים ביהדות, כי לא ידעתי כלום, אפילו מושג אחד לא ידעתי, לא ידעתי מה זה גמרא, לא ידעתי מה זה משנה, לא ידעתי מה זה תלמוד, לא ידעתי כלום, גם לא ידעתי מה זה הספר שאני קורא, חשבתי שזה ספר ספורט. בתחילת הלילה, לישון על צד שמאל אחר חצות על צד ימין, לנעול קודם נעל שמאל אחר כך ימין, לחלוץ ככה, לעשות ככה, מה זה, התעלמות. ככה נפתחו לי הדפים.

אז זאת אומרת, אם בן אדם מתפעל ממה שהוא שומע, ממה שהוא קורא, ממה שהוא רואה, ומסיק מסקנה, יש לו אוצר. אין אדם שהולך במקום שהוא נמצא בו ולא משמיעים אותו דבר שהוא לא היה צריך לשמוע, אם עברת אפילו שמעת דרך אגב שיחה של אנשים, יש בה מסר גם בשבילך. אם ראית מעשה כל שהוא או שנודע לך, יש לו הבזק גם בשבילך. האדם החכם ידע לקלוט מהם המסרים שמוסרים לו.

אז מהו כח השמיעה? זו הקשבה הפנימית לדבר הנשמע ולהפוך את זה למלמד שלי. אני מקשיב לא באזניים החיצוניות, הקשבה פנימית, אני שומע את הדבר הנשמע, ואני הופך את מה ששמעתי למלמד שלי, הפסוק אומר "שמעו ותחי נפשכם", אם אדם נופל מראש הגג ושובר כמה איברים, הרופא חובש אותו, מגבס אותו, בידיים ברגליים, תלוי איפה הוא נפגע, וכל כולו תחבושות, אבל אומר הקב"ה אני איני כך, אלא יש באדם רמ"ח איברים והאוזן הוא אחד מהם, וכל אחד מלוכלך בעבירות, והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים. שנאמר "שמעו ותחי נפשכם" זאת אומרת הנפש היתה יכולה לסבול יסורים יותר מנפילה מהגג, אבל אם הוא שמע דברי תורה, וקיבל על עצמו אז הוא מחיה את הנפש שלו, לא צריך כבר יסורים, לא מכות, לא תחבושות, לא גבס, לא שום דבר.

לפני שבאתי לפה היה אצלי מישהו שביקש שאני אדבר עם שתי חולות, אחד זה חולה ואחת זו חולה, לשניהם לצערנו הרב יש את המחלה עם גרורות. נו, אז אני מדבר עם האחד ואני אומר לו, אם אתה רוצה שיהיה לך סיכוי שאתה תחיה, אתה צריך לחזור בתשובה קומפלט, אין זמן, אז הוא אומר לי בעזרת השם בלי נדר. אמרתי לו, אין לך זמן להגיד בלי נדר כאילו יש לך עוד זמן, אין זמן, הרופאים קצבו לך זמן, והם אמרו אין מה לעשות רק להשתדל להאריך לך מה שאפשר. זאת אומרת, הוציאו לו כרטיס אדום, זהו, השאלה איפה אתה עומד במגרש וכמה פסיעות יש לך עד שתצא מחוץ לקו, זהו, מה הוא אומר לי, אבל אני צריך רק לאט לאט, אני לא יכול בבת אחת. אמרתי לו מה פירוש, עוד מעט תגיע שבת, תשבות בשבת לא תעשה כלום, מה הבעיה, מה קשה פה, מה צריך לחנות? יגיע זמן תפילה – תתפלל. כמה צריך הלשקיע? חצי שעה בשחרית, עוד רבע שעה מנחה, עוד רבע שעה ערבית, אז מה הבעיה? מה יש לך לעשות? לספור את הזמן שנותר? לספור את הכדורים שאתה בולע ואת הטיפולים שנותרו? מה יש לך לעשות? עקשן.

מדבר עם האשה, אותו סיפור, תראה, אני מתחילה עכשיו שבת, אמרתי לה יפה מאד, אבל שבת זה רק מצוה אחת מתוך תרי"ג מצוות, יש עוד מצוות, מה הבעיה שאת תשמרי מצוות? עכשיו לא מדובר באנשים בני עשרים שיש להם דמיונות שהם יחיו עד ועד בלי די, אלא אנשים שעברו את החמישים ואומרים להם שאין להם יותר זמן. אז מה נשאר, אני לא מבין, למה אתה לא לוקח על עצמך? אתם יכולים להסביר לי למה? מישהו יכול להסביר לי למה?

כתוב רשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם חוזרים בתשובה, מה זה אומר? מביאים אותך עד הפתח של גיהינום, נשאר רק לדחוף אותך בפנים, תחזור בתשובה – לא חוזר, יכול להיות כזה דבר? אם היתה פה אש גדולה ואני דוחף מישהו הוא ירצה ללכת אחורה, לא? ככה הטבע שלנו, שאדם בורח מן הסכנה, והוא נמצא על הפתח, אומרים לו חזור בתשובה אם לא זורקים אותך, לא חוזר, איך יכול להיות?? זה ציור לא הגיוני, נכון? אבל הנה, דיברתי עם שניים, אמרו להם הרופאים שעוד פרק זמן קצר הם הולכים, עכשיו ודאי הם רוצםי לחיות, מי יתן להם חיים? הרופאים אמרו אין לנו מה לעשות, אז הם פנו אלי, אז אתה פונה אלי אני אומר לך מה לעשות, מה אתה אומר לי? לאט לאט? רופא מזהה אצל חולה שהוא מסוכן, והוא אומר אתה מיד צריך להכנס לניתוח, אומ רלו בא הנה, אתה בא לי בהפתעה, אני לא רגיל לקבל הפתעות כאלה, אתה תודיע לי חודש מראש, ותארגן לי את הכל שאני אבין, ותוכיח לי במסמכים שאתה צודק, ואחרי זה, לאט לאט. לא שמענו טענה כזאת מול רופאים, אז למה כשאתה מגיע מול השם יש לך פתאום זמן, אמרתי לה גברת, את באיחור מגיל 12, ואת אומרת לי עוד לאט לאט? למה הם לא משתנים, אתם יודעים? כי הטבע הכה בהם שורשים ואלה המידות הפגומות של אנותנות לבן אדם להשבר. אתם יודעים מה זה בעל גאוה, אפילו יקבל מכה אחר מכה לא יודה שקיבל מכה. מישהו קיבל ברך לפנים, אתם יודעים מה זה ברך לפנים? זה לא נעים כל כך, ואחרי זה רואים אותו מנופח ככה שואלים אותו מה קרה? הוא אומר שברתי לו את הברך שלו פיצצתי לו אותה. הוא לא יודה, הוא בעל גאוה, המידות הורגות אותנו, אם אדם לא לומד מוסר כל יום לתקן את המידות הם יקברו אותו בתוך הגיהינום, ואפילו על הפתח אם תהיה את ההזדמנות הוא יבזבז אותה.

ויש מעשים מפורשים בגמרא שהעלו באוב את טיטוס הרשע, את ימח שמו וזכרו העלו, והם אמרו שישראל הם הכי חשובים שם בעולם האמת, אבל פה לא תדרוש שלומם וטובתם, אפילו בלעם הרשע, למה כי אם לא משתנים כשאדם מת הוא מת עם המידות שלו הרעות, וכשהוא נמצא בעולם האמת הוא נשאר עם המידות השליליות. הם לא משתנות. ממילא פאילו שהוא מכיר כבר את האמת, אבל הוא לא יכול להגיד טוב על ישראל כי הוא שונא ישראל, כמו אותו מעשה עם החמה שהלכה למות, וביקשה ברגעיה האחרונים לפגוש את כלתה השנואה, ואמרה אני רוצה להתפייס איתה לפני שאני מתה, אז הזעיקו את הכלה ואמרו לה חמותך רוצה לחזור בתשובה ולהתפייס לבקש ממך סליחה, ואז החמות הזאת אומרת לכלה, לפני שאני עוצמת את עיני אני מבקשת לתת לך נשיקה, אז היא רוכנת שהיא תתן לה נשיקה ומה עושה חמותה, נושכת לה את האף. עוקרת לה את האף מהמקום. גם ברגע האחרון היא עם השנאה, אם אפשר עוד להוציא לה את האף לפני שאני הולכת מהעולם, אין דבר יותר מתוק בפה, זה למות עם טעם מתוק בפה, של נזלת.

אז זאת אומרת אדם לא משתנה אם לא ישנה את עצמו על ידי לימוד המוסר.

אז אמרנו "שמעו ותחי נפשכם, אבל זה מי שיש לו אוזן שומעת, לכן הנביא ירמיה אומר, "שמעו דבר השם בית יעקב וכל משפחות בית ישראל, כה אמר השם מה מצאו אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו, שמעו דבר השם, שמעו, אם יש שמיעה, אם יש אוזן שומעת, אשרי אדם מדבר על אוזן שומעת, לכן אנחנו מוצאים ביתרו שעל ידי שמיעה זכה לחיים, שמע ונתגייר. עוד פסוק אנחנו שומעים בתורה, "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן", מה ראה לומר להם משה רבינו שמע ישראל? אלא רבנן אומרים למה הדבר דומה, מלך קידש מטרונא, אשה חשובה, בשתי מרגליות, לא טבעת אחת, שתי מרגליות אבדו לו, אבדה לה אחת, אמר לה המלך, איבדת אחת, שמרי על השניה, ככה קידש הקב"ה את ישראל בשתי מרגליות, נעשה ונשמע, איבדו את נעשה על ידי שעשו את העגל, אמר להם משה איבדתם נעשה? שמרו על הנשמע. לכן אומר להם שמע ישראל.

בקבלת התורה עמדו עם ישראל בדרגה של נעשה ונשמע, שזו דרגה של מלאכי השרת, כי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להם, מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו, ככתוב "גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו". כך נאמר על המלאכים, בהתחלה כתוב "עושי דברו" ואחר כך כתוב לשמוע, מה זה הסוד של נעשה ונשמע, קודם כל עושים, אתם גם בצבא נכון? מה אתם עושים? מה שאומרים. אתם לא אומרים רגע רגע תסביר, המפקד אומר לקום – קמים, יוצאים – יוצאים, אלונקות – אלונקות, להקיף מקיפים, לזחול זוחלים, אין שאלות, אחר כך אולי יסבירו לכם למה, מה היתה התוכנית, מה הכוונה פה מה שם, אין תכנית, אבל הכל מתבסס על נעשה, ונשמע אחר כך.

ככה עם ישראל היו בדרגה של מלאכים, אבל אחרי חטא העגל הם ירדו מהמדרגה של נעשה ונשמע רק לדרגה של נשמע.

קבלת התורה של נעשה קודם לנשמע, הוא האופן שבו אין הנעשה זקוק לנשמע, אתם גם לא מעניין אתכם בתור חיילים גם למה עושים מה שעושים, ברור לכם שהמפקדים אמורים לדעת מה אתם אמורים לעשות, אם לא יהיה אמון בין המפקד לחייל לא תצא שום פקודה לפועל, אז מי שהוא בדרגת נעשה ונשמע, הוא לא צריך את הנשמע. הנעשה מספיק לו. הקרבה של אדם לקב"ה היא כה מוחשית שלא צריך בהתבוננות קודם העשיה. השם אמר וצריכים לעשות, הפעולה של הנשמע אינה מכשירה למעשה, אלא היא רק מעמיקה את ההבנה מה עשינו.

מהמדרגה הזאת נפלו עם ישראל בחטא העגל, כי הם לא ניצלו את המעשה, הם איבדו את הקרבה לקב"ה, ומתוך כך באו לכלל פחד שאולי הם איבדו את הכל, אבל משה בישר אותם תחזיקו במרגלית אחת, לפחות תחזיקו בנשמע. כלומר יש לכם אפשרות להגיע שוב לכלל עשיה על ידי הנשמע, אם תשמעו אז בידכם להתרומם ולחזור לנעשה.

יש מ"ח קנינים, 48 קנינים שבהם נקנית התורה, תורה זה לא קוראים לומדים יודעים ויש לך תורה, צריך 48 קנינים מוקדמים לפני שאתה זוכה שהתורה תהיה קנויה לך בקנין, כמו שהיום למשל אדם צריך לקנות דירה, אז יש כמה פעולות מקדימות בשביל שהיא תהיה קנויה לו עד שהוא יקבל את המפתח, יש כמה פעולות לפני, גם אם תשלם זה עדיין לא אומר שתקבל מפתח, אז בשביל שהתורה תהיה קנויה אצלך צריך 48 קנינים. אחד מהם זה שמיעת האוזן, לשמוע את דברי השם בתורה.

וחכמים זכרונם לברכה אומרים שהקב"ה אמר כך, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה שבתורה מחזירם למוטב. מי שלומד בשמיעת האוזן בודאי יגיע מנשמע לנעשה. מי שבא לפה הערב לשמוע על מנת לעשות, הוא יצא מפה ויעשה, מי שבא רק מטעם סקרנות, הוא יכול רק לחוות דעה על הנושא שדיברנו, על המדבר, על הקהל, ועוד כמה דברים. אבל אם זה לא יגיע לתכלס של מעשה, אז לא היה שום דבר בנשמע. אף אחד שהולך לתיאטרון לא משתנה ולא מתכוון להשתנות, הוא מתכוון להעביר ערב, לעבור חויה, לראות איזה אירוע היסטורי שהיה בעבר שמגולם על ידי שחקנים, זה הכל, אין לו שום ציפיות, רק שהערב יהיה בנעימים. כשאדם הולך לשיעור של תורה, מה זה תורה, תורת זה תורת חיים, זה האלקים מצווה אומר מדבר, ורק בני אדם מעבירים את הדברים הכתובים. עכשיו אם אתה חכם, ממי הכי טוב לקבל עצה? מהקב"ה שברא את כל העולמות, שברא את כל הברואים, שיודע מה התכלית של כל אדם וכיצד להוציא אותו מכל צרה צוקה ומבוכה. אז תאר לך שאדם הולך לרופא חש בגרונו או חש בבטנו, הרופא אומר לו את המסקנה לפי ידיעותיו, עליך לקחת שני כדורים בוקר וערב, לשתות סירופ כזה, ותקפיד על זה במשך שבוע ימים, נו איזה שוטה בא לרופא שומע בדיוק מה עושים בשביל שיתפטר מהחולי ולא לוקח את העצה לפועל? אז אדם בא, שומע דברי תורה, צריך לקחת, "קחו עמכם דברים ושובו אל השם" כך אתה זוכה להתקרב לקב"ה שהוא רופא כל בשר ומפליא לעשות, והוא חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, ממנו הרפואה ממנו הברכה ממנו הכל.

אז לכן מי שלומד בשמיעת האוזן בודאי יגיע מנשמע לנעשה, מי שלומד את התורה באופן זה לקלוט בעצמו תמיד את הלימודים שהתורה מלמדת אותו, מתוך תשוקה לדעת את דבר השם המתגלה בתורתו, מתעלה לכח השמיעה. הרי אם מישהו מאיתנו היה מקבל עכשיו מכתב, והוא לא מאמין, מאחורה מוטבעת חתימה של הבית הלבן, הוא פותח את המכתב והוא רואה שהכותב זה המיסטר חוסיין מובארק אובמבה, וזה כתוב באנגלית, אבל הוא לא הכי בקיא בשפה, אז מה הוא יעשה, יגיד אני לא מבין, אם הוא היה כותב הייתי מבין, אבל אם זה לא זורק את זה לפח לא, הוא יחפש מישהו שיכול לבאר ל ואת הכתוב, והמישהו הזה אומר לו תשמע, את כל המכתב אני מבין, אבל יש פה שורה, הוא כותב בלשון מליצית או ספרותית אני לא מבין מה הוא כותב פה, עזוב לא משנה הבנתי את הפרנציפ, או שילך לראות מה כתוב שמה, מסתבר שהוא ירצה להבין את כל המכתב ואפילו לתרגם אותו בעברית, כמובן אם אפשר למסגר אותו ולהודיע לכולם, לצלם, לשלוח מהווצאפ, יש לך מכתב מהקב"ה והמכתב מכתב אלהים חרוט על הלוחות מופנה אליך, למה אתה לא לומד את המכתב, מלך מלכי המלכים מדבר איתך ואומר לך איך תזכה לעולם הבא, איך תזכה בעולם הזה לבריאות, לאריכות ימים, לכבוד, לעושר, לכל מה שאתה רוצה, לי הכסף ולי הכבוד אמר השם, הכל אצלי. אתה רוצה? תלמד מה אני אמרתי, תתהלך לפי החוקים התורות והמצוות, תקבל. לא מעניין, לא מעניין. איך יכול להיות דבר כזה? ואנשים טוענים שהם מאמינים בהשם, רוב הציבור הישראלי טוען שהוא מאמין בהשם, בשביל מה אתה מאמין? מה אתה מאמין? אתה מאמין שהוא הכל יכול? אתה מאמין שהוא בורא כל העולמות? אתה מאמין שהוא יודע ומפקח ומשגיח ורואה? כשאתה פונה אליו ומתפלל אליו אתה מאמין שהוא שומע, אז אם אתה רוצה שהוא ישמע, למה אתה לא שומע לו? פלא פלאות.

בדברי המדרש האלה שלמדנו טמונה כל ההצלחה, מי שיפתח את השמיעה בעצמו הרי הוא עומד לעולם מבחוץ ומעשיו אליו אל החיצוניים, וכשמגיע נסיון קל מיד נופל. אז מי שאינו מפתח את כח השמיעה בעצמו, הוא שעומד בחוץ, מעשיו חיצונים, וכשיגיע לנסיון הוא יפול.

את זה לומדים מגוף הלוחות, הלוחות הראשונים היו כולם מעשה אלקים, גם הם הלוחות עצמם וגם הכתב שעליהם, ולא היו זקוקים ישראל אלא לקבל את הלוחות בלבד, אבל לעומת זה גם לוחות השניים כבר היו זקוקים לידי אדם, "פסול לך" זאת אומרת אתה משה צריך לפסול את הלוחות ממכתב הסנפיר ינון, וצריכים עבודת אדם בהם, כי אחרי חטא העגל כבר אי אפשר לזכות בתורה, רק אחרי הקדמה של התעוררות מצד האדם. וכשם שמידת שמיעה היא מקניני התורה, כך זה בכל הקנינים של המצוות.

בתפילה הדבר אמור לדינא, כך כתוב בסימן ק"א סעיף ב', כתוב כשאדם מתפלל צריך להיות משמיע לאזניו בלחש, אין הענין של התפילה לדבר לקב"ה, אלא להשמיע לעצמנו מה אנו מבקשים ממנו, וכשאדם שומע ומתבונן במה שהוא אומר, כגון "ברוך אתה השם" אז נקלטת בו התפילה, ואז הוא יודע שהוא מתפלל וזקוק לתפילה ושכל חיותו מן התפילה. וכפי שהמידה שאדם זוכה להיות שומע כך הוא מתעלה. שהרי כל קבלת עול מלכות שמים נאמרה בלשון שמיעה. התורה מצוה את האדם לקבל עול מלכות שמים, ומה היא מקדימה? שמע ישראל, קבל והבן, כשאתה אומר שמע ישראל, מה אתה צריך לחשוב? קבל והבן, זאת אומרת השמיעה פירושו קבלה.

כשאחד אומר לחברו שמעתי, זה לא רק שמעתי זה גם הבנתי. קיבלתי והבנתי. איך אצלם אתם אומרים, ברום אבות, קיבלתי והבנתי. אז זאת אומרת....

 

[לצערנו הרב ההרצאה הופסקה בעקבות שריפה בארון החשמל הראשי.

לאחר השריפה הרב אמנון יצחק שליט"א נשאר במתחם וקיבל אנשים להמשך שאלות ותשובות ביניהם כעשרה חיילים]

 

ש. אני אציג לך את התפיסה שלי ואני רוצה לראות מה תגיד על זה, בסדר? זה כמה דפים, יש לך סבלנות? אוקי אז ככה, משמעות החיים היא המשמעות שאתה עושה ממנה, אז זה לא משנה אם יש אלהים או אין אלהים, אם נסתרות דרכיו בסופו של דבר

 

הרב: רגע, אז יש או אין?

 

ש. מה יש, משמעות לחיים?

 

הרב: לא, לא, יש אלקים או אין אלקים

 

ש. אני לא יודע אם יש אלקים

 

הרב: אתה אומר שיש משמעות לדרכיו, אם אתה אומר שיש משמעות לדרכיו אמרת שהוא נמצא

 

ש. אין משמעות לדרכיו

 

הרב: ככה אמרת, תקרע עוד פעם,

 

ש. משמעות החיים היא משמעות שאתה עושה ממנה

 

הרב: כן, שאלת, הלאה, תקרא הלאה,

 

ש. זה לא משנה אם יש אלקים או אין אלקים, כי הדרכים שלו נסתתרות

 

הרב: שלו, אז הוא נמצא, הדרכים שלו נסתרות, מי שאיננו אין לו דרכים

 

ש. כן, אבל אתה לא יכול לדעת את הדרכים שלו בכל מקרה

 

הרב: מי אמר שאתה לא יכול לדעת?

 

ש. אתה לא יכול לדעת

 

הרב: למה

 

ש. כי אולי זה סתם אדם כתב את התורה

 

הרב: אי אפשר לכתוב תנ"ך משום שתנ"ך צופה עד סוף הדורות מה יהיה, וכל מה שעבר עד ה יום במשך 3300 שנה התקיים, אין אדם שיכול לדעת מה יהיה איתו מחר, כל שכן לקבוע לכל העולם ולכל האומה הישראלית מה יהיה איתם עד תכלית וגם לומר

 

ש. אולי זה היה מקריות

 

הרב: תחשוב מה שאתה מדבר, מה זה מקריות, אתה יכול להגיד לי במקרה עכשיו את כל התחזית רק של מזג האויר לשנה, מישהו יכול להגיד תחזית לשנה?

 

ש. מאד לא סביר אבל זה יכול לקרות בסופו של דבר

 

הרב: בדיוק המעלות, כמה מעלות יהיה כל יום

 

ש. שוב, זה מאד לא סביר אבל זה יכול לקרות

 

הרב: אז אני מסביר, ולשנתיים? פחות סביר, ולעשר שנים

 

ש. כן, אני מבין אותך לאלפיים שנה ולשלשת אלפים שנה

 

הרב: כן, אז איך זה יכול להיות? וזה רק פרט אחד, זה רק פרט אחד. לדעת את מזג האויר, זה לא לדעת את כל אומה ולשון ומה יקרה עם כל אדם באופן ספציפי

 

ש. אתה יודע מה זה יכול להיות שהעם יתאחד סביב הרעיון של להאמין בתנ"ך

 

הרב: אבל העם אפילו אם יאמין בעתיד אפילו של עצמו הוא לא קובע את העתיד של מחר אפילו

 

ש. הוא כן, למה לא? הוא אומר אני רואה שכתוב פה יקרה פה ופה יקרה ככה

 

הרב: אתמול יצאו אנשים לעבודה, אתמול היו עקרות בית בבית, יש מקום יותר בטוח מהבית? אין מקום יותר בטוח, ונכנס ערבי והרג, זה יכול להיות צפוי אם נפחד כולנו אז לא נפגע, אם כולנו נגיד עכשיו שאנחנו מאוחדים וכו' וכו', לא תהיינה תאונות דרכים כמו מחר? עולם כמנהגו נוהג ויקרו מקרים בין אם תהיה מאוחד או תהיה מפורד תהיה מלחמה לא תהיה מלחמה, מקרים קורים לכל אחד באופן אינדיבידואלי ויש באופן כללי. עכשיו הדברים האלה אפשר לצפות אותם? איך אפשר, הרי כל רגע מתרחש דבר בלתי צפוי, אפילו הרוצח שיצא לרצוח לא ידע את מי ירצח,

 

ש. הקטע שהם התאחדו כל כך חזק סביב אותו רעיון

 

הרב: נו, יכולים לשנות את המהלך של הכוכבים?

 

ש. יכולים לשנות מציאות, כן.

 

הרב: בא תשנה עכשיו מהטבע שלך משהו

 

ש. לא, לא אני יכול לשנות מחשבה ועוד שניה יהיה לי פה עוד כוס מים שאחד אחד לא יתפור לי משהו

 

הרב: אז מה תוכל לשנות במחשבתך?

 

ש. אני יכול לשנות את הדרך שבה אני חושב

 

הרב: דרך שאתה חושב כן תמיד תחשוב מה שאתה רוצה אבל אתה יכול לשנות מציאות?

 

ש. האמונה שלך משנה את המציאות

 

הרב: איזה מציאות, תן דוגמא, אני רוצה עכשיו להיות עשיר, באמונה,

 

ש. אתה אומר אני העשיר לא משנה מה, זה מאד מאד חשוב לי בחיים האלה להיות עשיר, אני אלמד בכל דרך אפשרית איך אני אהיה עשיר, זה המטרה שלי בחיים, בגלל זה תשיג את זה

 

הרב: הבנתי, עכשיו אתה מה הגובה שלך?

 

ש. מטר שבעים

 

הרב: אני רוצה עכשיו שאתה תאמין במשך חמש שנים

 

ש. לא, די, זה סתם,

 

הרב: למה סתם, זה כח האמונה

 

ש. כסף זה דבר שבא והולך גובה זה דבר שנשאר איתך לאורך זמן

 

הרב: אני רוצה דבר שכח האמונה משנה מציאות, זה מה שאני רוצה, משנה מציאות

 

ש. זה נכון, אבל

 

הרב: המציאות שלך זה מטר שבעים היא לא תשתנה, אז עכשיו אני רוצה שינוי מציאות על ידי אמונה, אתה טענת שאפשר לשנות מציאות על פי אמונה

 

ש. אבל זה לא אומר שיש אלוהים בכלל

 

הרב: אני לא דיברתי על אלוקים עכשיו, דיברתי עליך

 

ש. אוקי, אז עם זה אני כן מסכים

 

הרב: ירדה המחשבה שהיות ועם ישראל החליטו שהם ככה וככה אז הם גרמו לככה וככה, הם לא יכולים לגרום לשום שינוי של מציאות, כי עוד לא היתה המציאות, עוד לא תהיה המציאות, והם לא יכולים לקבוע דבר שהם לא יודעים מי יהיה מה יהיה מתי יהיה ואיך יהיה

 

ש. הם יכולים לתכנן את זה בעתיד ככה ש

 

הרב: הם לא יכולים, כי זה לא תלוי בהם, זה תלוי בעוד עמים, עוד אנשים, מי יחיה, מי ימות, מי המנהיג, מה יהיה, הם לא יכולים, איך אתה יכול, אם דברים לא ישתנו והכל יתנהג כמו שאני אומר מראש אז בסדר, אבל העולם זז כמו שהוא רוצה, הוא לא תלוי בי, אני רוצה עכשיו להתקדם לכיוון הבית, אבל יש פקק עכשיו, ואני קבעתי עם אשתי שאני אגיע בשעה זאת וזאת, אבל אני לא יכול להתקדם

 

ש. תעצור את המכונית ותרוץ לשם

 

הרב: רץ, בסדר, אז כשאני צריך עכשיו מבאר שבע אני אתחיל לרוץ, מתי אני אגיע? קבעתי איתה בשתים עשרה וחצי, אני אגיע בשבע בבוקר. אז אני לא יכול, המציאות תקעה אותי, לא אני תקעתי, המציאות תקעה אותי

 

ש. בכל מקרה אני מאמין שזה איכשהו... אני מאמין שבכל מקרה יש את הקטע הזה שמחשבה יוצרת מציאות אבל לא יודע, יכול להיות שלא

 

הרב: לא לא

 

ש. אני לא פוסל את האופציה שיש אלוהים אבל אני לא

 

הרב: לא, עזוב את אלוקים עכשיו תן לו לנוח בינתיים, עכשיו אתה שמע, אמונה לא יוצרת מציאות, אמונה יכולה לתת לך כח, אמביציה, רצון, היא יכולה לתת לך חיזוק לכיוון שאתה רוצה להגיע אליו, אבל זה לא תלוי רק בזה, זה לא תלוי רק בזה, כי יש עוד גורמים בלתי תלויים במחשבה שלך ברצון שלך, בכל, ואתה רוצה לשאת אשה, אתה רוצה את פלונית, פלונית, רק את פלונית, והיא לא רוצה אותך, כי היא רוצה את פלוני, ולא אותך, ואתה מוכן לתת לה כסף ולהבטיח לה בית ולהבטיח לה ככה ואיפה שהיא רוצה ועל כוכב לכת ומה שאתה רוצה, היא לא רוצה, תמשיך להאמין, מה יעזור לך, שאתה תהיה מדוכא בסוף והכל, וזהו, ויש כאלו מתאבדים גם.

 

ש. טוב בסדר, יש בזה משהו

 

הרב: כן כי הם האמינו שהאמינו והאמינו והאמינו ולא נתנו לאמונה להפסיק ולהרפות, וזה גרם להם בדיוק הפוך.

עכשיו בא אני אסביר לך, שיש אלקים זה דבר מוכרח,

 

ש. לא

 

הרב: בטח שלא, אני אמרתי שכן אתה אומר שלא וזכותך להגיד מה שאתה רוצה

 

ש. או שכן או שלא

 

הרב: ברור. אני אומר שזה מוכרח. למה זה מוכרח? כי אתה לא יצרת את עצמך,

 

ש. נכון ו

 

הרב: אתה נוצרת על ידי מי שקדם לך, נכון?

 

ש. נכון ו

 

הרב: אתה נברא, אתה נברא

 

ש. לא אני לא נברא, אני מולד

 

הרב: מולד נברא זה אותו דבר

 

ש. לא זה לא, אוקי תמשיך

 

הרב: מה מה אתה לא מכיר את המושג נברא?

 

ש. מה זה נברא?

 

הרב: יש ברוא, אדם שנברא הוא נקרא ברוא, הברואים, שמעת את המושג הברואים, הבריות, נבראנו לעולם כזה, אתה נברא, אתה נולד, לא משנה. אם אתה נולד יש מוליד, אם אתה נברא יש בורא, במקרה שלך הבורא שלך זה ההורים שלך,

 

ש. אם אתה מתייחס למושגים שלך ככה סבאבה

 

הרב: איך שאתה רוצה, מוליד, מולד יאלה. אז יש לך מולידים, לכל מולד יש מוליד, נכון?

 

ש. נכון

 

הרב: מוכרח

 

ש נכון

 

הרב: מוכרח

 

ש. מוכרח

 

הרב: לכל המולידים חייב להיות מוליד, נכון?

 

ש. נכון

 

הרב: נכון, אם נלך לראשון המולידים, כי לעולם הזה יש גיל, אתה יודע שלעולם יש גיל? כמה שאתה רוצה, אז מהתאריך הזה של 14 מיליארד שנה לא היה. לא היה, אז איך נוצר? איך נוצר? איך נולד הנולד הראשון? איך נולד הנולד הראשון? איך נולד? היה צריך להיות מוליד ראשון שאין לפניו, כי אין יותר מ-14 מיליארד, מוכרח שהיה

 

ש. נכון, ואת זה הפיזיקאים עוד לא

 

הרב: עזוב אותי בזה שהם לא הצליחו אני אצליח עכשיו איתך

 

ש. הם לא הצליחו

 

הרב: הם לא הצליחו

 

ש. בגלל זה אני אומר שאו שכן או שלא , זה לא משנה

 

הרב: זה משנה

 

ש. זה לא משנה

 

הרב: אני אגיד לך למה זה משנה, כי מה שאמרתי כרגע מכריח שיש מוליד ראשון, והמוליד הראשון אין לו מוליד, כי אם נגיד שגם לו יש מוליד אז היה קודם לו ולא נפסיק, אין 14 מיליארד, יש 15, 16, 16, 17, 18, 19 בלי סוף, אבל לעולם יש גיל, אז מוכרח שיש מוליד שאין לו מוליד, ומוכרח שהמוליד הזה היה חכם, כי הוא ברא את הכל בחכמה, כל מה שאנחנו רואים הכל נעשה בחכמה, הכל מושלם, הכל מתאים לברואים שנבראו, ועכשיו נשאל את השאלה לשם מה הוא ברא את כל הברואים ונתן להם גם חכמה להכיר בחכמתו, כי אנחנו מכירים מתפעלים ורואים פרחים צמחים רואים דגים זה כל אחד סוגים מיליארדים זה פה שם עופות הכל, אז אנחנו מתפעלים מהחכמה שיש בבריאה, מגוף האדם, מהעין, מכל דבר, עכשיו את כל החכמה הזאת נתן לאדם בשביל מה, שלא יכיר אותו או שכן יכיר אותו? ומה האינטרס שלו שהוא יכיר אותו? ולמה הוא צריך היה לברוא אותו? ולמה הוא הגביל אותו בזמן ואחר כך הוא לוקח אותו בחזרה? אז מה התכלית של החיים, אם באנו לחיות למה אנחנו מתים?

 

ש. סתם, זה גם הגיוני

 

הרב: סתם, סתם, זאת אומרת אלה שבנו את המבנה הזה זה סתם, סתם, היה להם כמה בלוקים סתם, בלי תכנית

 

ש. זה נורא מבאס ונורא לחשוב על זה אבל כן, אבל יכול להיות לגמרי ככה

 

הרב: נכון, רק תראה לי אחד כזה שהיה סתם

 

ש. מה זה תראה לי אחד שהיה סתם?

 

הרב: מישהו

 

ש. אנחנו כולנו סתם

 

הרב: לא, תראה לי אחד

 

ש. כל האנשים סתם

 

הרב: אם אתה סתם אז ההורים שלך לא היו מולידים אותך. המשפחה לא היתה מתחברת אליך, ואף אחד לא היה מתקשר אליך

 

ש. זה מה שאני אומר, שהמשמעות של החיים תלויה בך

 

הרב: לא נכון לא נכון לא נכון

 

ש. אתה מעניק למשמעות שלך להפוך את הגזע האנושי, אתה דואג לילדים שלך, אתה מחנך אותם, זה המשמעות שאתה מעניק לחיים שלך

 

הרב: אתה לא חייב לדאוג משום שיש ציבור גדול של עשרים אחוז לפחות בעולם שלא מקיימים פריה ורביה על מנת להוליד, הם מתחתנים וחיים ביחד רק בשביל ליהנות, לא מתכוונים להביא ילדים לעולם בכלל, אין להם שום צורך בזה, הם לא מתכוונים להאכיל אותם, לבזבז עליהם את הזמן וכו' וכו',

 

ש. נשמע לי קצת גדול אבל בסדר

 

הרב: תקרא בגוגל, היום הרב גוגל עונה על הכל. בקיצור, אז זאת אומרת זה לא הסיבה וזה לא התכלית. אדם לא נברא סתם, השעון הזה לא נברא סתם, אתה שומע, אז הוא אמר זה לא יכול להיות באקראי, זה לא יעשה באקראי, הושקע בזה המון מחשבה, המון כסף, מפעלים שלמים ישבו תכננו את זה לא בשביל שיזרקו את זה ברחוב ומישהו ימצא את זה, אז גוף האדם פי ביליונים יותר משוכלל מהכל, עם חכמה, עם תדרים, עם שותפים, אם אתה מוכן לדבר

 

ש. נכון, אבל זה לא אומר שזה לא סתם, זה לא אומר שיש משמעות מעבר

 

הרב: אתה אומר שזה סתם

 

ש. לא, אני אומר שזה סתם

 

הרב: איך יכול להגיד את המילה סתם, איך אדם חכם אומר על דבר חכם שבנוי לתפארה, עם תכנית ועם תכלית, עם תיאום, עם הכל סתם, איך אפשר להגיד סתם? להפוך את כל הבריאה לסתם, שלש אותיות, סתם?

 

ש. כן

 

הרב: כן, אני עובר ליד מגדלי עזריאלי ואומר

 

ש. סתם כאילו

 

הרב: לא, אני עובר ליד מגדלי עזריאלי ושואלים אותי מה אתה אומר על הבניינים האלה, אני אומר אה סתם, שואלים אותי מה זה סתם

 

ש. אתה יכול להגיד מדהים

 

הרב: לא, לא אני לא אגיד מדהים, אני אגיד זה סתם, זה קוראים לזה בניני עזריאלי, יש אחד עשיר קוראים לו עזריאלי הוא בנה אותם, מה פתאום, סתם, אתה לא חייב להגיד שעזריאלי בנה אותם, אומר אבל אני יודע שעזריאלי בנה אותם, אז הוא אומר לא סתם הוא אמר, זה הכל סתם, לא, הכל סתם. אתה חושב שמהמילים סתם שתחזור עליהם שבע פעמים אתה תבטל את כל מה שאנחנו רואים מבינים מרגישים וחשים? אין דבר כזה. צריך להאמין שמאחורי

 

ש. הכל סתם

 

הרב: אתה גם שואל אותי סתם. עכשיו, אבל אני לא עונה לך סתם, הנקודה היא ככה, שאין דבר שהוא סתמי, כל דבר מתוכנן, יש לו תכלית ומטרה, הכוס הזאת אתה יודע כמה תכנון וכמה מחשבה נעשה בשביל שיצא כזה דבר, אתה יודע איזה מפעילים איזה מכונות מייצרות דבר כזה? וזה כאילו סתם, מה זה סתם? שותים וסתם זורקים את זה. אבל בלי זה אתה לא יכול לשתות היום,

 

ש. זה נכון שבן אדם עשה חפץ

 

הרב: לא משנה, אבל זה לא סתם, אתה תקרא לזה איך שאתה רוצה

 

ש. זה כן סתם, משמעות אבל בלי המשמעות שאתה תתן לי זה זה יהיה סתם

 

הרב: אני לא נותן משמעות, אני לא נותן שום משמעות,

 

ש. אתה נותן משמעות

 

הרב: לא לא, אני אומר

 

ש. אין לזה שום משמעות מעבר, זה מה שאני אומר

 

הרב: אין מעבר כלום, זה העבר וזה מחשבה, פה טמון חכמה מרובה תוכניתה שאדם יוכל בעצמו ויהיה לו בכל מקום אפשרות לשתות ולהשליך, אין אפשרות לקחת אז לכן המציאו את הכל חד פעמי, עשו את הכל חד פעמי הכל חדי פעמי, זה לא סתם, אפילו שזה הכי סתם ביחס לכוס זכוכית, לכוס קרמיקה, זה נראה הכי סתם, אבל זה הכי חכם, למה זה הכי חכם? כי זה לא מצריך אותי לעלויות, לשמירה, לנזק, לזה, במינימום עלות אני מקבל פה את אותו תפקוד אותה תוצאה והכל, אבל זה

 

ש. כל מה שאמרת שטכנולוגיה זה דבר מדהים ומגניב, נכון

 

הרב: לא, יש לזה משמעות. יש לזה משמעות, שאני אוכל לקפל בעצמי במהירות בזול בלי הרבה טרדה ואהיה פנוי, למה אני אהיה פנוי? לעוד סתם? מה התכלית

 

ש. זה דברים שמשמעותיים בשבילך

 

הרב: מה, מה משמעותי בשבילך

 

ש. בשבילך

 

הרב: בשבילך מה משמעותי, לחיות ולהיות עפר מאכל לתולעים, זה המשמעות. אם תרצה עוד פעם לא תרצה, זה התהליך שאתה תעבור

 

ש. יש גם חיים עכשיו, עכשיו

 

הרב: עכשיו, אני מדבר על עכשיו, אני קפצתי קצת... הנקודה היא בן אדם בא והלך, מה התכלית? מה התכלית?

 

ש. אתה מבואס מזה שאין תכלית

 

הרב: אני לא מבואס ... אבל אני לא גומר מה התכלית, הרי לא יתכן שיבנו את מגדל אייפל לדוגמא ברוב פאר עם חדרים והכל והכל והכל, ובסוף אתה יודע במקום לגזור את הסרט של הפתיחה, זה יהיה סרט הסיום, וזה יהיה פשוט פצצה שתוריד אותו מחדש למטה, יעמוד כל העולם וישתומם, מי בנה את הדבר הזה בשביל להרוס אותו. מי בונה בן אדם שהוא כלי לתפארה בשביל להכנס לעפר, גם כן לאכול, מי עושה דבר כזה, זה סתם. זה היה סתם אמיתי, אם אין לזה תכלית אין סתם יותר אמיתי

 

ש. .. זה משמעות שבני אדם יצרו לעצמם ליצור מגדל יפה

 

הרב: יופי, עכשיו מי שיצר אותך אתה יותר מפותח ממגדל אייפל, אתה יודע שמגדל אייפל בנוי, הבסיס שלו שבנוי על ארבע, זה בנוי על הפטנט שלך ברגליים, אתה יודע? שכל העוצמה הזאת שמחזיק מגדל אייפל זה בנוי על זה, תקרא ברב גוגל, אז מאיפה למדו את הדבר המבנה הנפלא הזה? מהברך שלך שנעשתה, סתם לפיצוץ ... סתם ככה בלי תכנית, ואת מגדל אייפל היו צריכים לתכנן כל כך הרבה שנים לחכות ולמצוא את הפטנט איך זה יחזיק וכו' וזהו, אין שום דבר סתמי, אין שום דבר, המולקולה הכי קטנה היא לא סתמית, כי היא המרכיבה של כל החומר, יש אין ספור מולקולות, ויש אטומים ויש מבנה כזה ואחר בכל דבר, זה לא סתם, זה מורכב מאטומים שהם שונים מהאטום של זה, שונים מהאטום של זה, שונים מהאטום של זה, והאטומים האלה לא מתפזרים, הם היו צריכים להתפזר כי הם בתנועה כל הזמן, הם היו צריכים להתפשט, ומשום מה הם נעצרים פה, וכן הלאה, כדור הארץ מסביב כולו מים והם לא נשפכים המים, והמים לא נשפכים מהכדור, תשים פה עכשיו מים, שים פה הנה אני אשים פה מים תראה מה יקרה, ראית הם נשפכו אה, סתם זה נהיה סתם, כח המשיכה זה הכל סתם, והמרחקים בין הכדורים והכוכבים והכל

 

ש. מדהימים

 

הרב: מדהימים והכל פשוט מדהים,

 

ש. אני רואה שזה לא הולך לשום מקום כי אתה לא משכנע אותי ואני לא

 

הרב: לא, אני לא מתכוון לשכנע אותך, אני רק סתם מדבר עכשיו.

 

 

ש. אפשר שאלה כבוד הרב

 

הרב: כן

 

ש. היה לך את ההסבר הלוגי כביכול של כאילו לזה שקיים הבורא, אז אמרת שלכל בורא יש נברא

 

הרב: לכל נברא יש בורא

 

ש. נכון, לכל נברא יש בורא, עכשיו, אתה כאילו מעלה טענה ואז אתה טענה כביכול לכל נברא, ואז אתה אומר שיש משהו מישהו שיוצא מהכלל

 

הרב: תסתור, אין בעיה תסתור

 

ש. נגיד ניתן דוגמא, יש מספר ואתה טוען שכל המספרים שקטנים ממנו יהיו חיוביים, אוקי, מספר חיובי כל המספרים הקטנים ממנו הם יהיו חיוביים ושלמים, עכשיו מה הבעיה שלנו, יש לנו את אפס המספרים השליליים, גילית את אפס, אוקי, עצם העובדה שיש לך אפס כזה, כאילו שהוא כבר לא נכלל בטענה הזו, כבר אומר שיש לנו פה בעיה, איך אתה יכול לדעת שלפניו כאילו אין לו בעייתיות כזאת

 

הרב: אני אסביר לך איך, היום כשהנבראים יש להם כמה נתונים שווים, אחד, הם מורכבים, אז כל נברא הוא מורכב, אין דבר שהוא לא מורכב, כל נברא הוא מורכב,

 

ש. אוקי

 

הרב: דבר שני, כל נברא הוא מוגבל, יש לו גבולות, זה יש לו גבולות, כדור הארץ יש לו גבולות, כדורים, קוסמוס, הכל יש לו גבולות, כל נברא יש לו מסה, כל נברא יש לו נתונים מסויימים, עכשיו, הראשון שברא את כל הברואים הוא לא יכול להיות מוגבל

 

ש. שוב פעם אתה יצרת שהוא מוגבל

 

הרב: לא, אני אסביר לך למה, תקשיב, שאלת אותי, כי אם הוא יהיה מוגבל צריך להיות מישהו שהגביל אותו, כמו שאני הגבלתי את השולחן הזה ושאני הגבלתי את המבנה הזה, אני המגביל, כי אני בניתי את זה, אז אני הגבלתי את זה, אני החלטתי המתחם הזה בגודל הזה במימדים האלה במשקל הזה בכל, אני החלותי, אני, אני המגביל אני, הקבלן מהנדס לא משנה איך שתקרא לזה. מישהו ברא את כל המוגבלים בעולם הוא המגביל של כל המוגבלים, הוא לא יכול להיות מוגבל, למה כי מוגבל מי שלא מגביל לפניו, ואז נלך אחור אז מי הגביל אותו, מי הגביל אותו, חזרנו לשאלה שלא תגמר אף פעם, אי אפשר שהיא לא תגמר אף פעם כי אם אנחנו יודעים שיש לעולם גיל פירושו שלפני כן, אי אפשר להמשיך יותר אחורה אחורה, אי אפשר, חייבים להתחיל מנקודת הארבע עשרה מיליארד נגיד, אז ארבע עשרה מיליארד נקודת הפתיחה שלה היתה שהיה אחד שהוא עשה את כל מה שאנחנו רואים, בתוצאותיו, השלכותיו, בתכניתו, בכל מה שאנחנו רוצים, זה ברור. עכשיו, הוא לא יכול להיות מורכב כי אם הוא מורכב הוא עשוי מחלקים, אם הוא עשוי מחלקים אז הוא שוב פעם מוגבל ומישהו הגביל אותו, זה לא יכול להיות, אז הוא לא יכול להיות מוגבל, הוא מופשט, הוא לא יכול להיות מוגבל, הוא לא יכול להיות בעל מאסה, כי בעל מאסה זה תלוי גם בתנועה, אז הוא יכול לנוע לא יכול לנוע, אז תאר לך, אם הוא יותר גדול מכל מה שהוא ברא אז המאסה הזאת היא תשכב על כל מה שהוא ברא ויתמוטט הכל לא יוכל להתקיים שום דבר.

 

ש. ושוב פעם, אתה מבין שאתה שוב יכול להכנס פה ללוף אין סופי, אתה

 

הרב: לא, זה לא לוף, זה נפסק ב-14 מיליארד. אין לוף.

 

ש. אתה יוצר מסגרת, אוקי

 

הרב: לא אני, המדענים קבעו 14 מיליארד

 

ש. לא, אני לא מדבר איתך,

 

הרב: לא תקח מה שאתה רוצה

 

ש. עזוב, עזוב שנים

 

הרב: לא לא, המדע יודע שיש לעולם גיל, לחומר יש גיל, אז אם יש גיל פירושו שלפני הגיל אין, בן כמה אתה?

 

ש. 21

 

הרב: לפני זה לא היית

 

ש. נכון

 

הרב: זה הכל

 

ש. אתה יוצר מסגרת אבל ואז אתה אמר

 

הרב: אני לא יצרתי את המסגרת, המדע הגביל

 

ש. אתה נותן טענה

 

הרב: אני לא נותן שום טענה אני מתייחס

 

ש. זהו, תקשיב אני הקשבתי לך,

 

הרב: בבקשה

 

ש. לקחת טענה כביכול בכל איקס שוב יש איקס שלא עומד בטענה הזאת, אז אתה לא יכול בכלל לטעון כזה דבר

 

הרב: זה לא איקס שלא עומד בטענה, זה המוכיח את כל האיקסים,

 

ש. למה אני לא יכול להגיד עכשיו שיש לקב"ה בסדר, עוד קב"ה שגם אפשר, גם הוא קיים

 

הרב: אגיד לך למה, הסיבה הפשוטה, אנחנו אומרים שהקב"ה הוא הכל יכול, למה הוא הכל יכול, כי אם הוא לא הכל יכול אז הוא מוגבל, למה אתה לא יכול? אני לא יכול להרים את השולחן הזה ביד אחת, למה כי אני מוגבל, אם הייתי בעל כוחות בלתי מוגבלים אני הייתי יכול גם להרים את כל כדור הארץ להרים את כל הקוסמוס, אם אני בלתי מוגבל, אני יכול להרים את הכל, יכול לעשות הכל. אבל אם אני לא יכול אז אני מוגבל, אז אם אני מוגבל אז אני לא יכול לעשות את כל מה שנעשה, אז אתה אומר אולי יש שניים שהם הכל יכול,

 

ש. אין סוף

 

הרב: לא אי אפשר. זה הכל יכול זה הכל יכול, אז עכשיו אנחנו אומרים ככה, האם הכל יכול הזה יכול להגביל את הכל יכול הזה? אם הוא יכול להגביל אותו אז זה מוגבל,

 

ש. ברור שהוא. כאילו יש אחד אני מבין

 

הרב: רגע זה לא כאילו, יש רק אחד וזה אני מסביר, עכשיו ואם הוא לא יכול להגביל את זה אז הוא מעצמו מ וגבל, אז ממה נפשך, לא יכול להיות שיש שניים, רק אחד, והאחד הזה הוא המוכרח שממציא לכל המציאות שאנחנו נמצאים בה, שאחרת לא תמצא מציאות, כי אנחנו כל הברואים במשך כל הדורות, לא משנה מתי זה התחיל, לא יכולנו לברוא את עצמנו, למה לא יכולנו לברוא את עצמנו? כי אם הייתי לפני שבראתי או הולדתי את עצמי, אז כבר הייתי אז אני לא צריך להוליד את עצמי, ואם לא הייתי לא יכולתי לברוא את עצמו, אז מוכרח שמי שקדם לי עשה אותי, זה אני, ומה עם קודמים? ועם קודם קודמים? ועד שנגיע לגיל שזה התחיל, מה זה משנה מתי, ואז נשאל אז מי עשה את זה? מוכרח שיש אחד כזה, מוכרח, והאחד הזה מוכרח שהוא לא כזה, כי אם הוא כזה נופלת עליו השאלה גם, אז מי אותך עשה וכן הלאה ולא נגמור, ומה נעשה שלעולם יש גיל.

 

ש. אז בא נסתכל על זה ככה, לפי המדע אוקי יש לך נקודה סימבולית, למה שלא נגיד שהכל נבע מהנקודה הסימבולית הזו

 

הרב: הנקודה הזאת מי עשה?

 

ש. שהיתה קיימת

 

הרב: אין קיימת, קיימת תקשיב, קיימת זה אומר שאם היא קיימת תמיד אז יש חומר שהוא בלי זמן, ואז ממילא אין דבר כזה, כי העולם אומר שבזמן מסוים נוצרה הנקודה הסימבולית, גם אז הוא אומר שבזמן מסוים נוצרה, איך פתאום נהיה טררררררננננ זהו, איך? מאיפה? מה סוג החומר? מנין הגיע החומר? אם לא היה קודם החומר, אם החומר היה קדום אז הוא תמיד היה קיים, ואם החומר קיים אז הוא נצחי, ואם הוא נצחי אז הוא לא חומר. זה אי אפשר?

 

ש. לא היה תפיסה של זמן לפני זה, כאילו אתה

 

הרב: תקרא לזה איך שאתה רוצה לא היה תפיסה כן היה תפיסה, מהרגע שנהיה תפיסה נהיה זמן, לפני כן לא היה זמן אפילו, אז מה זה משנה, אבל באותו נקודת זמן שלא היה זמן נוצר זמן

 

ש. אז כמו שהקב"ה קיים מאז ומתמיד אני אגיד שהנקודה

 

הרב: אבל זה שונה, זה השוני, שהוא מופשט, כמו שאתה רואה אויר, אויר ממלא את כל חלל העולם לכאורה, אז אותה אויר הנה זה, אין, בלי אויר לא הייתי קיים, לדוגמא אני רק אומר נשמה, שאם יש אויר יש חיים, אין אויר אין חיים, תקח את האויר מפה אין חיים, מקומות שאין אויר אין חיים, אז תקרא לקב"ה אויר סתם לצורך הדוגמא שהוא מופשט, הוא לאתופס נפח מקום זה פה שם הוא קל, מה שאתה רוצה, והאויר הזה יכול להניע את כל העולם, אתה רואה יש רוחות יכולות לשנות, סתם אני אומר דוגמא, המשלה קטנה כאילו, אבל אתה רואה שדברים זזים מתנועעים, אין כח נע אלא אם כן יש לו כח מניע, זה חוק בפיזיקה, ואתה רואה שדברים זזים הכל זז יש מישהו שעומד מאחורי הדברים האלה, עכשיו מעבר לכל זה, אתה רואה שיש הגיון בכל דבר שנעשה, מעבר לכל זה, אתה רואה וחומר הזה אני יכול להגיד שיש לו שכל? זה אני יכול להגיד שבזרחן יש שכל? במימן יש שכל? בחנקן יש שכל? אני לא יכול להגיד שבשום חומר הקיים בעולם יש שכל, אני לא יכול להגיד שלאלומיניום יש מצפון, אז מאיפה נהיה כל בעלי החומרים, הרי אנחנו עשויים מחומרים, תשאל מומחים אז הם יגידו לך כמה יש יש מזה וכמה יש מזה, ויגידו לך את הנתונים, הנה משקל כך וכך וכך, ורגע איפה המשקל של השכל, איך הוא עובד? מצאת שמה את השכל? לא, ואת המצפון מצאת? לא, ואת הרגש מצאת? לא, מה זה הדברים האלה?

 

ש. קשרים חיים במח

 

הרב: או, קשרים במח, הבנתי, קשרים במח, קשרים במח הבנתי, השכל זה קשרים במח אתה אומר, יש פלונטר, הבנתי, זאת אומרת מה קורה כשאנשים יוצאים מתוך הגוף והם לא מחוברים בכלל לגוף והם רואים ושומעים ויודעים וחושבים, מת קליני שיוצא מתוך גופו רואה את הגופה, אני מדבר איתך על מת קליני שאומרים שהמח שלו כבר לא פועל, הבן אדם מוגדר כמת, ממתינים שעתיים ואם אחרי שעתיים הוא לא התעורר קוברים אותו, ויש אנשים יותר משעתיים, שמו אותם כבר אפילו במקרר, כבר יצא אחד לפני שבוע פרסמו שמהקבר הוא קם פתאום וזה וזה, אפילו קרפיון מצאו עכשיו שהיה קפוא, ראיתם את זה, קפוא פתאום התחיל לשחות, בקיצור, אדם יוצא ואומר אני במצב שכיבה, אם אני שוכב עם הראש שלי כלפי מעלה, אפילו עם עיניים פקוחות, אני לא אוכל לזהות את כל האנשים שנמצאים מסביבי ולהגיד גם מה הם לבשו ומה התנועות שעשו, אני לא יכול, כי העיניים שלי ממוקדות בתקרה ואם אני בתקרה אני לא רואה אתכם עכשיו פה, אני לא יכול להגיד מה הוא עושה ליד ומה הוא זה ומה הוא הסתכל ובאיזה תכנית הוא רואה וזה אני לא יכול, אבל אם אני מלמעלה ואני מסתכל ללמטה אני יכול לראות גם מה כתבת פה, כשאני עם הראש למה אני לא יכול לראות מה כתבת, אבל כשאני מתעורר אני אומר מה כתבת, ואני אומר מה הוא דיבר ומה הוא ענה ומי הזיז את זה, איך זה? אני מחוץ לגוף, ואף אחד לא מכחיש את זה. לייף אפטר דייף תקרא בגוגל כמה יש מיליונים של אנשים שעברו את הדבר הזה, אז מה אתה רואה שיש פה ישות שהיא לא הגוף, לא קשורה לגוף, לא תלויה בגוף, יוצא ויש בה את כל מה שאתה טוען שיש בגוף, בלי עיניים היא רואה, בלי אוזניים היא שומעת ובלי הפלונטרים שבמח.

 

ש. או שיש משהו

 

הרב: אין שום בעיה, אתה מבין הכל אפשר לתלות שהכל אנחנו, זה אנחנו לא יודעים, מה הבעיה, למה לא לקבל את ההסבר שבינתיים אנחנו יודעים, בינתיים נקח את ההסבר שלי

 

ש. אתם משערים

 

הרב: לא לא לא, אתם אפילו לא משערים ואתם רוצים לקיים את הלא משערים על אלה שלפחות משערים, כל המדע על מה הוא בנוי, על תהיה וניסוי, וכל פעם ומזה הוא בונה, וכל מה שהוא אמר סימבולרי וחרטה וזה ופה ושם, זה הכל השערות, אני אומר נלך ככה, לא הלך ככה נזוז ככה, לא הלך ככה נזוז ככה, תקשיב תקשיב, וזה הולך ככה ככה ככה קוראים לזה המדע, שם שקרי, המדע, כאילו יודע, איזה יודע, אתה לא יודע כלום, קורא לעצמו כבר המדע, אין ידיעות יותר מהמדע שלא יודע כלום.

 

ש. אתה מבין שאתה מציג את המדע אבל משהו שסתם השערות

 

הרב: לא, מה שאמפירי – אמפירי, מה שמחקרי – מחקרי, קוראים לו המדע, המדע עוקר כברגע את הנושא של זה וזה וזה וזה, חוקר טוב תמשיך לחקור, למה אתה קורא לעצמך מדע, אתה לא יודע כלום, אתה רק מנסה, מותר לך לנסות, בסדר, שום דבר המדע לא המציא, המדע מצא, השתמש במה שהוא מצא ושכלל ושיפר ובנה ופיתח, אבל הוא לא המציא, הוא לא המציא שום דבר, הוא לא המציא מאין שום דבר, הוא יכול לקחת יש מיש ומזה לעשות עוד יש, יש משוכלל יש יותר, הוא לקח מתכת ועשה מזה רובה, בסדר, אבל הוא לא המציא את המתכת, הוא צריך את המחצבים האלה שמי שהמציא את העולם דאג שיהיו מצויים לצורך האדם.

...

לצאת? אני הולך!

-שלום.

 לצערנו הרב ההרצאה הופסקה בעקבות שריפה בארון החשמל הראשי.

  1. מור יוסף אילנה
    ינו 27, 2016
    מדוע ההרצאה הופסקה

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט