קניין לב'- אוהב את התוכחות- חלק ב' - מח' קנייני התורה

אנחנו מסיימים את אוהב את התוכחות

התוכחות לשון רבים, על שום מה? הסביר רבי חיים אפריים זייצ'יק: הכוונה אינה דוקא על תוכחה חטא ועבירה אלא התוכחה היא על עליות נוספות אפשר לעלות עוד, שלא יעמוד מלכת, שלא יפסיק את התשוקה לעוד עליות והצלחות רוחניות שישאף להגיע לשיים חדשים שיתפלל לנותן החוכמה מלמעלה כי יזכה לתופעות חדשות.

ע"פ זה הסביר רבי חיים זייצ'יק את דברי הגמרא בבא מציעא לא': "הוכיח תוכיח אפילו תלמיד לרב", לכאורה איך מותר ואיך מרשים לתלמיד פעולה נועזת כזו להוכיח לריבו ואך היא יכולה לצאת מפעולה והנהגה כזו גם בהרשאת התורה תועלת כל שהיא? אבל יש להבין זאת כך: כי התלמיד מחמת רוב חשקו לתורה להצלחה ולעליה רוחנית ומתוך אהבה והערכה לריבו: הוא מעורר את הרב שיפריש יותר זמן לטפל בו, שיאזור כוח למעלה מטבעו וינצל יותר את סדר יומו ויכפיל רצונו לחנך אותו בטרחה כפולה.

והרי דווקא מתוך הערכת התלמיד לריבו ומבקשו ומתחנן אליו שיעשה טובה זו עבורו, הרי זו תוכחה שהיא גם מחמאה לרב, שגידל את התלמיד לדרגה כל כך מעולה עד שהוא בא לתבוע ממנו יותר השפעה ויותר השראה, והדרישה הזו תתקבל אצל הרב בנשיאת חן וכבוד.

אז תוכחה זה לאו דווקא על עבירות, תוכחה זה גם דרישה לעלות המעלות וגם תלמיד יכול לבקש זאת מריבו.

הקשה רבי דוד פוברסקי: מדוע נקט התנא אוהב את התוכחות ולא מקבל את התוכחות? כלום תוכחה היא דבר האהוב על האדם? מי אוהב תוכחות? אוהב את התוכחות.

אלא הדבר יובן ע"פ רבינו יונה "בשערי תשובה" שער ב' אות יב': הפסוק: "אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין", זה פסוק במשלי טו', ואלו דבריו של רבינו יונה: ראוי לשכון בן החכמים אחרי אשר יקשיב לתוכחתם ואמרו רז"ל בשמות רבה יתרו כז' ט': נפל אדם מן הגג ונשברו איבריו צריך רטייה ותחבושת על כל אבר מאבריו ועצם מעצמיו, והחוטא אשר חטא בכול איבריו ונחשב כאילו רבתה מכה באיבריו מכף רגלו ועד קדקודו שנאמר: "מכף רגל ועד ראש אין בן מתום", והנה הקב"ה מרפא את כל איבריו ברטייה אחת והיא שמיעת האוזן, שנאמר: "הטו אוזניכם ולכו אלי, שמעו ותחי נפשכם", ע"י שמיעת האוזן אדם מרפא את כל איבריו, אם אדם נופל ונחבט צריך גבס פה תחבושת פה בכול מקום צריך לטפל, אבל אצל האדם אפילו חטא בכול גופו שמיעה אחת יכולה להחיות אותו לחלוטין לרפא אותו לחלוטין."שמעו ותחי נפשכם. שמיעת האוזן אם כן היא המכשיר שבו שומעים את התוכחה שע"י מרפים את כל חולי הנפשות,כיוון שתוכחה היא רפואה לחול חולאי הנפש מממלא צריך מטבעי לקבל באהבה את התוכחות ולהיות אוהב את התוכחות כי זו הרפואה שמרפא את האדם.

אם יגידו לאדם שנפל שצריך לתת לו טיפול כך וניתוח כך וככה וככה הוא נכנס לייאוש לא מספיק המכות עוד הטיפול בתרופות כאלה ואחרות וניתוחים, אז לא נגמרו מנת ושאת הייסורים רק מתחילים עכשיו, אבל אם אומרים תשמע אתה בולע כדור אחד ואתה מתרפא בכול, הוא לא ישמח הוא ירוץ, לשמוע איפה הכדור איפה מקבלים את הכדור לכן, אוהב את התוכחות, ורואים את זה בחוש ממשיך רבי דוד פוברסקי: שכששומעים תוכחות יש הקלה מסוימת על הלב.

בדורות שעברו היו המגידים נוסעים מעיירה לעיירה לומר תוכחה, ראו בחוש את המתיקות שיש בשמיעת תוכחה, ואיזו אהבה ומשיכה היתה כלפי המגידים והיו רצים לשמוע אותם, ובפרט שהמדובר במגיד היה מחונן בכושר הדיבור ועי"ז היו מקבלים קצת יראה כי בשעה שאדם שומע תוכחות הוא מפחד ועי"ז הוא מקבל יראה והיראה מרפאה אותו בכול מחלות הנפש, וזו היה המתיקות שהיה בזמן שמיעת התוכחות.

רבי שלמה וולבה מתאר עד כמה דבקה מידת התוכחות במשגיח ממיר רבי ירוחם ליבוביץ: עכשיו תשמעו דבר מדהים קשה להבין שמישהו מאיתנו היה מחזיק מעמד במצב שהוא עמד: במשגיח רבי ירוחם ליבוביץ היה אוהב את התוכחות, פעם ביקר אצל ריבו הראשון רבי נתן צבי פינקל בסלובודקה והסבא דסלובודקה נכנס עימו בשיחה וטען נגדו כנראה על אופן הנהגתו את תלמידיו בדברים קשים כדורבנות במשך שעות ארוכות, אתם מזה לשמוע שעות קיטונות של דברים קשים כדורבנות על הנהגה או הנהגות כלפי תלמידיו? רבי ירוחם האזין לכול הדברים ולא השיב מאומה.

רבי יחזקאל סרני ראש ישיבת חברון אז היה עלם צעיר היה נוכח בחלק מהשיחה: הוא היה בטוח כי אחרי שרבי ירוחם שמע טענות וטביעות קשות כאלה יוקיר רגליו להבא מבית הסבא מסלובודקה, להפתעתו למחרת הופיע שוב, שוב התיישב עימו רבי נתן צבי לשיחה ממושכת והפעם טען כנגדו טענות עוד יותר קשות ומקיפות, שוב הקשיב המשגיח בהתעניינות רבה פה ושם בירר בדיוק מה הכוונה של הסבא אך לא השיב מאומה על כל טענותיו, הפעם היה בטוח רבי יחזקאל סרני משוכנע שהמשגיח לא יבקר יותר את הסבא מסלובודקה, הוא טעה, למחרת הוא בא שוב והפעם הסבא טען נגדו טענות חדשות קשות וחמורות פי כמה! וכך היה במשך שבוע שלם, כל יום הוא נכנס וכמו שאומרים נותן לו בראש, סיים רבי יחזקאל סרני כשסיפר על זה: כי אז הוא הכיר את כוחות נפשו העצומים של רבי ירוחם יותר מכול מה שניתן להכיר בתוך ישיבתו, כי לא ראה מימיו אהבה כזאת של תוכחה וענוות חן כזאת בקבלת תוכחה. הוא מה זה אוהב את התוכחות.

וכדברים כאלה כתב מר"ן החזון איש: ואני נמצאתי הרבה עם הסבא ז"ל מסלובודקה והסבא ז"ל ממיר: ותמיד היתה שרויה בינינו אהבה בלי מיצרים והיו מסורים אליי בכול לב ומעולם לא נמנעתי ביקורת בחריפות, והם התענגו על זה וגם אני מתענג עליהם. אתם שומעים? היום אנשים מקבלים איזה הערה: המממ...והולך. ולהתראות לא תראה אותו. זה הוא מה פתאום פוגעים בו?

רבי יצחק קוטנר אומר, מחייב מיוחד ישנו בקבלת דברי תורה מן הרב קבלת תוכחה: זה מחיייב מחייב מיוחד, יש בקבלת דברי תורה מן הרב זה קבלת תוכחה, ואם התלמיד מונע מעצמו לקבל תוכחה מן הרב הרי זה מפסיד ומשחיט את דברי התורה שקיבל מריבו, והשחטה זו היא היא האוסרת התלמיד לדור במקומו של הרב בדלוקה הפלא, אם לא נכפף לו ולא נשמע לו אז אסור לו לדור בסביבתו, בלי נכונות לקבל את תוכחת הרב יש חסרון בעצם השם "תלמיד", זה לא תלמיד.

וכך מתואר ייחסו המיוחד של רבי יצחק קוטנר למעלת התוכחה: בשעה שאחד שמע ממנו דברי תביעה או טענה הרגיש בה בשעה מחמאה הרי סימן שמחשיבים אותו לתלמיד,

ז"א: אם אחד שומע דברי תביעה או טענה עליו והוא מרגיש אותה שעה שזה מחמאה זה סימן שמחשיבים אותו לתלמיד, אחרת מי יוכיח את מי שלא מקשיב, ובשעה שסתם אדם תמה על מכתב במשפט אחד בלבד כי אינני סולח לך, הרי התלמיד שקיבל את הנזיפה קיבל באותה שעה גם מחמאה גדולה על שראוי הוא לדין וחשבון מדויק כזה על דבר פרטי כזה, סימן שהוא מקורב והיה נוהג לפי הכלל שכפי יקרת ערכך הולם אותך דקדוק כחוט השערה.

כמה שאדם הוא יותר יקר ערך אז מדקדקים להעיר לו אפילו כחוט השערה, אבל אם זה אדם גס אדם שאין לו מידות טובות, אתה יכול להגיד איזה דקדוק קטן וכליל אדם גס זה לא משפיע עליו, אבל אדם שהוא רם הערך אז אצלו אפילו להגיד לו הערה על חוט השערה זה פשוט להביאו לשלמות, זה רק מראה שאם מדקדקים איתו בדברים קטנים זה סימן שהוא נחשב וראוי, אבל אם לא מעירים לו בדברים כאלה אומרים אין עם מי לדבר חבל על הזמן זה סימן שהבן אדם בבעיה אם לא מוכיחים אותו.

והיה נוהג לפי הכלל לפי יקרת ערכך הולם אותך דקדוק כחוט השערה,

ולא עוד אלא שדווקא בתוך מכתב תוכחה מתקיים: "באשר משפטו שם פעולו", בהשכירו בתואר ושבח שלא היה רגיל לקרא לו.

ז"א: אם היה כותב לתלמיד איזה משהו וכותב לו אינני סולח לך זה אחרי שכתב עליו תארים ושבחים לפי ערקו באמת של התלמיד,

"באשר משפטו שם פעולו", ככה ה', ה' גם במקום שהוא שופט את האדם ומעניש אבל גם משבח ומתחשב בכול מה שהאדם.

לדוגמא: יוסף היה ראוי עונש שירד למצרים אבל לא היה ראוי להריח ריח של נפט כל הדרך אז ה' זימן לו אורחה, שהיא נוסעת עם בשמים, אז הוא מקבל עונש מכרו אותו לעבד והוא יורד למצרים בטור עבד אבל עם ריח בשמים, "באשר משפטו שם פעולו לשם מחשיבים, לזה הוא לא ראוי, אז גם פה היה מתנהג רבי יצחק קוטנר, גם אם היה מעיר למשהו אז לא היה אומר: הוא גרוע ואין בו כלום לא, אתה מצוין אתה נפלא ובדבר זה אתה לא זה ואני לא סולח לך,

ש. מה הקשר?

הרב: כן מה הקשר?

איייי אני יתן דוגמא שהיא לא קשורה אבל היא תסביר קצת את הדבר.

היום עשינו סעודה לאלה שתרמו מטר רבוע כל פעם אנו עושים סעודה ומזמינים סוג אחר של אנשים להכיר להם טובה, ויש כאלה שנפגעים כאילו למה לא הזמינו אותם? אבל לא מבררים למה הזמינו את אלה שהזמינו? ז"א:כשהזמינו אותם הם לא שאלו למה לא הזמנתם גם את האחרים? אם הזמינו אותם זה בסדר ואם לא הזמינו אותם זה לא בסדר, אבל תבדוק: פעם הזמינו בגלל שהתנדבו לעבודה, ופעם הזמינו בגלל מטר, ופעם הבאה משכן הכיסא, וכול פעם מסיבה אחרת אבל בן אדם רואה רק לא הזמינו אותי, אתה אדם

חשוב אתה נפלא אבל יש טור, ההוא בטור הזה וההוא בטור, אי אפשר להזמין את כולם מה אפשר להכניס פה 5000 אלפים איש שמגיע להם כל מיני דברים איך אפשר? אז מחלקים את זה לפי מה שאפשר ויש חשבון אבל אדם צריך לברר, לא לחשוב לא לחשוד תברר, אפילו אם עלה לך איזה ספק תברר, ההחשבה היא החשבה אבל אדם צריך לדעת לברר לברר, זה לא אומר אם לא נתנו לך עכשיו הזמנה אז זה לא נחשב או ששכחו אותך או שאתה לא נחשב מה פתאום, ערכך נחשב ומי שאתה זה אתה ואף אחד לא מוזיל בערכך אבל מה אפשר לעשות שאי אפשר להביא כולם בבד אחד יש סדר וחשבון.אז הוא חושב ששפטו אותו.

אחד היום שלח SMS לשלום כתב לו: מה את הוותיקים כבר לא מזמינים? תשאל על מה מו מי שום דבר לא שואלים לא כלום

אייי. אני אומר את זה דווקא בהיפוך לא על תוכחה על טענה, מכול מקום באשר משפטו שם פעולו, אדם צריך לדעת שגם אם העירו לו הערה גם אם העירו לו הערה זה לא אומר שהוא לא נחשב לכלום מה פתאום זה לא אומר, כל מה שאתה עושה ההערה נשארת בעניו והכול אבל על דבר מסוים אין מה לעשות.

נגיד עכשיו נפל חלילה סידור ואומרים למשהו תרים אז הוא צריך להיעלב שאמרו תרים ? מה מה זה אומר שהוא לא למדן והוא לא יודע כלום ולא רק בגלל שאמרו לו תרים, הוא יכול להגיד טענה: למה אמרת לי תרים למה לא אמרת לו תרים? למה אמרת את בצליל כזה? תרים! נפש האדם לא כל כך פשוטה אבל צריך לחשל את עצמו להתחסן לדעת לקבל גם תוכחת תוכחת לא אוהבים נכון שיסבלו.

אמרנו שהתוכחת מרפאת את האדם אם זה מרפא את נפשו של האדם הוא צריך לשמוח לקפוץ על זה מי יכול לרפא אותי, אם אדם היה יכול לקחת רופא צמוד לידו ללא תשלום תרופות עליו על הרופא לא היה מסכים שיהיה לו רופא צמוד? כל פעם שיש לו משהוא קטן טיק שולף לו תרופה לא טוב,

אז אם יש לך מוכיח לידך שכול טעות שאתה עושה הוא מעיר לך מרפא אותך מיד זה לא טוב? יש דבר יותר טוב מזה רופא פרטי.

כתוב שרוב העולם הם חולי נפשות אומר הרמב"ם פרק שני "בהלכות דעות", שרוב העולם הם חולי נפשות: אומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחושך וחושך לאור, מחליפים הכול וכמו שיש חולה הגופות שאוכלים סיד וכול מיני דברים רעים אז יש גם אנשים שהם חולים ובוחרים במידות הרעות או בכול מיני דברים רעים, נו מה הרפואה של אלה הנשים אתם מה הרפואה? שילכו אצל החכם והחכם יתקן להם את המידות, איך הוא יתקן? הוא יגיד להם מה לא טוב, אז איך מתקנים חולה נפשות ע"י תיקון המידות מי מתקן? מי שמוכיח אותו.

היום קבלתי SMS מאישה, הרב שלום! אני לא אומר מי הכותבת כמובן: רציתי לשאול אותך בגלל שבעלי בא מבית שכביכול היה בשפע ואנחנו חיינו בעוני אני לבד עובדת בעלי לא מעריך כלום בזמן האחרון השלום בית רעוע למדי כל פעם שאני שואלת לשלומו מתקשרת אומר שהוא מיואש נמאס לו אבל גם לי נמאס הרב מה עושים? אני מתחזקת באמונה ב"ה כל יום שומעת את ההרצאות שלך אבל חוסר ההערכה מצידו הזלזול פוגע מה אפשר לעשות הרב? אתה יכול לברך אותנו? אני עובדת בקושי בעבודה מחזיקה מעמד בחסדי ה', גם כשאני באה לביתי אין לי חשק בכלל לבוא, האם תוכל לדבר איתו לחזק אותו? הרב אני גם מרגישה שגם הנישואים שלנו זה בנס עצום אישה אחרת מזמן היתה קמה והולכת אני פשוט יודעת שהקב"ה נתן בעל כזה וניסיונות כאלה, כתבתי לה שלחי לי את מספרו שלחה לי, כותבת לי: הוא רב איתי עכשיו מאוד קשה לי אין יום שאני לא בוכה, תמיד זה בגלל הפרנסה ושאני אשמה שאנחנו ככה.

אני שואל אותה לדבר איתו עכשיו או מחר שיהיה רגוע? היא עונה לי: אני מעדיפה עכשיו קשה לי איתו מאוד אשמח מאוד הרב.

צלצלתי: שלום מה נשמע מה שלומך? מי זה אמרתי לו אמנון יצחק, אה הרב מה שלומך וזה, אמרתי הבנתי שיש בעיות בינך לבין אשתך בנוגע לפרנסה אומר לי כן, אמרתי לו מה אתה עושה כל יום אמר לי אני לומד אמרתי לו כמה אתה לומד? הוא אומר מהבוקר עד שמונה תשע בערב, אמרתי יפה ואשתך עובדת? אמר כן והיא מביאה פרנסה לבד? כן, אז מה אתה רוצה ממנה? מה אתה רוצה שאין מספיק פרנסה? מה היא אשמה היא עושה כל מה שהיא יכולה היא מטפלת בילדים עושה כביסות מנקה מבשלת עושה הכול למה אתה צועק עליה למה אתה רב איתה? מי התחייב בכתובה שיפרנס שיזון ושיכלכל והכול אתה, והיא מוכנה לעשות את זה רק בשביל שתלמד תורה, אז למה אתה פוגע בה? איך אתה רוצה שתהיה פרנסה? הרי הונאתה מצויה דמעתה על לחייה וזה מונע את הפרנסה!, מה שאתה מצער אותה זה מה שמונע את הפרנסה, גם אם מגיע לכם לא יגיע לכם והשכינה מסתלקת במקום כזה, למה אתה עושה לה כזה דבר? הרב מה שאתה אומר אני עושה, אני מבקש ממך שתפייס אותה עכשיו ואני רוצה שתשלח לי SMS שנגמר אתה לא טוען עליה שום טענות ואתה רק מכבד אותה על כל מה שהיא עושה, בסדר הרב, קבלתי אח"כ SMS הרב עזרת לי מאוד ה' ישמור אותך ה' יהיה בעזרתך תמיד וישמרך אתה עזרת לי מאוד התפייסנו תודה רבה רבה. חנג'רי

תוכחת הוא קיבל? אם הוא לא היה מקבל את התוכחת והיה אומר: והיה אומר מה פתאום היא הא הוא היא, הקשיב כל מה שאמרתי לו הוא הקשיב הוא ענה כלום אמר מה שאתה אומר אני עושה, זה הוא הרוויח או לא הרוויח עכשיו יחיו בשלום יהיה שלום בית בירכתי אותו בפרנסה ובשלום בית ושלום על ישראל ונגמר הכול.

 אבל אם הוא היה עקשן בעל גאווה ולא מקשיב לא אתה לא יודע מה זה אתה לא יודע מי היא אתה לא יודע מה קרה זה לא התחיל היום , אדם לא יתקן את עצמו ולא שום דבר ומחפש להצדיק את עצמו יסבול כל חייו.

מקבל תוכחת מרוויח מרוויח, אמרתי כבר בכמה הרצאות: מי שיודע להפסיד הוא המנצח: אדם צריך לדעת להפסיד מי שמפסיד הוא המנצח לא תמיד מי שמנצח הוא המנצח לפעמים המנצח הוא המפסיד, שס חשבו שנצחו, הפסידו. והמפסיד ניצח

ז"א: צריך לדעת לא תמיד לרדוף בכוח אחרי ניצחונות, ניצחונות בכוח זה לא ניצחונות, אם ה' ממציא לך ניצחון יהיה ניצחון, אבל אדם לא צריך להלחם שכחו שיש בורא לעולם בשמים שמסתכל הוא רואה את הטריקים והשטיקים והקומבינות והכול, כאילו אין אלוקים, אפשר להסתדר בלי אפשר לעבור על התורה אין דבר כזה, אין דבר כזה, אלוקים חיים רואה ומסתכל ומשלם מידה כנגד מידה לעולם לא יברח אדם ממידה כנגד מידה.

אם הם היו יודעים רק פסוק אחד: "שהאלוקים יבקש את נרדף", לא היו רודפים אחריי, כי היו מבינים שאני אנצח אותם בסופו של דבר כי ה' בצד שלי.

האלוקים יבקש את נרדף אפילו אם הנרדף הוא רשע, והרודף צדיק, האלוקים יבקש את נרדף.האלוקים נמצא תמיד בצד של הנרדף, לכן לא החזרתי להם כדי להישאר נרדף ה' בצד שלי הבנתם? אבל זה מי שיודע פסוקים ומי שלא יודע פסוקים הוא מסתבך.

מכול מקום, בנוסף על כך: נסתרת היתה האהבה מתחת לתוכחת המגולה, לא תמיד שמוכיחים בן אדם זה תמיד שנאה חלילה, תקשיבו: האהבה גורמת ואכפתיות רוצים לתקן את האדם שיהיה לו שיהיה לו שם טוב שלא יבוא מישהו אחר ויגיד עליו דברים לא טובים, לכן כשמקדימים להגיד לך תוכחת זה לטובתך.

וכבר כתב באיגרת אחת משנות בחרותו:

"כל אוהב פוצע",

"כל דובר אמת מתאכזר",

"כל דובר אמת באהבה פוצע באכזריות",

אם התוכחה פצעה מכול מקום מלב אוהב ודואג יצאה, ואע"פ שהיא פרודה באהבה מכול מקום סוף סוף אי אפשר לה לתוכחה מבלי בוש של דינים, ולכך מעודי אני מרגיש קושי בשימת דברי תוכחה בכתב, כל כתב יש לו בחינה של למען יעמדון ימים רבים, וישנם דברים שהעמידה לימים רבים קשה היא להם, כמו כן היה נמנע להגיד דברי תוכחה ביום השבת משום שאין דין בשבת.

ז"א: אם כבר כותבים למישהו במכתב דברי תוכחה זה קשה לו כי כל אחד יכול לשאת דבר כזה אבל אם זה אמירה בעל פה גמר לדבר זה כאילו נמחק לא קיים אי אפשר לראות את זה בכתב, אבל אם זה נכתב זה קשה ביותר, ואם זה מצולם יבבייי אז הרבה יותר גרוע, אבל הפוך כשזה מצולם זה רק מראה כמה אוהבים את אלה שמזכירים את שמם, נגיד: עוזיאל מיכאל רוני ניסים, כשמזכירים את השמות שלהם סימן שמחשיבים אותם, אחרת אם אדם נגיד נרדם למה יש להעיר אותו? מה יש בייבי סיטר פה רוצה לישון שישן, אבל אם מעירים אותו רוצים שהוא יחיה שישמע שיזכה כשישנים לא מקבלים שכר רק האישה, כשאתה ישן פה רק האישה מקבלת שכר אבל הבעל לא אבל אם הבעל ער גם הוא וגם אשתו מקבלים,

"שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול", נאמר על נשים למה? יש להם שלום רב אין להם ביטול תורה הן לא חיבות בלימוד תורה כמונו,

לכן, שלום רב לאוהבי תורתך, היא שלחה את הבעל ללמוד תורה בלילה "מישמר", ויתרה עליו, אז זה שלום רב לתורתך היא אוהבת תורה,

ואין למו מכשול: של ביטול תורה, היא לא ישנה בזמן הלימוד אתה אולי כן אבל היא לא היא תקבל שכר מלא, אבל חבל שאדם לא, אז לכן מעירים לו מידי פעם עושים לו תזכורת תחיית המתים.

אם כן רבותי, לאהוב את התוכחות זה דבר גדול מאוד ומי שזוכה שתהיה לו אוזן קשבת להקשית לתוכחות.

הרב: אתם יודעים אני פעם אמרתי שעד אותו זמן שדברתי שמעולם לא ביקש ממני אדם ברכה לחוכמה, בקשו ממני ברכות לכול מיני סוגי דברים אבל לחוכמה אף אחד לא ביקש ממני, אפילו ששלמה המלך ביקש חוכמה וכולם יודעים שהוא ביקש חוכמה אף אחד לא רוצה להיות שלמה המלך, אף אחד לא מבקש חוכמה, הם מבינים שהם יסתדרו גם בלי חוכמה.

יש עוד דבר שלא ביקשו ממני אף פעם: אף אחד לא בא וביקש ממני תוכיח אותי, תגיד לי מה אני לא בסדר? אני מבקש ממך כל פעם שתראה משהו לא בסדר תוכיח תעיר לי תזהיר אותי תזכיר לי, אף אחד, זה מראה שלא אוהבים את התוכחות.

אם אדם אוהב את התוכחות: כשאדם מתלבש לא מספיק לו המראה הוא גם שואל את החבר: איך אני זה בסדר יושב טוב נראה טוב מאחורה הכול בסדר, אישה איך אני נראית איך זה איך אני ביקורת, מבקשת ביקורת למה היא מבקשת ביקורת כי היא רוצה להראות טוב ונאה.

אז למה ברוחניות לא? כי הסיטרא אחרא רוצה שילכו כמו שהוא אוהב, שאדם יחשיב את החיצוניות, שהאדם יטפל כדי שיוכל להאשים אותו אח"כ: לחיצוניות דאגת לפנימיות לא דאגת, בה תראה כמה פעמים הסתובבת מסביב למראה, בא תראה כמה פעמים בדקת את הבגד כמה פעמים הסתובבת, נו, ולמה לעניין המידות שלך לא דאגת? אז לכן כל אדם לא צריך אותי בשביל זה כן,

כל אדם יכול להגיד לחברו תקשיב: אתה חבר אמיתי שלי? אם אתה רואה בי משהוא לא טוב תעיר לי אם אני לא שם לב אם אני שוכח, תעיר לי תזכיר לי, זה נקרא חברים אוהבים אחד דואג לשני ברוחניות, ברוחניות וזה נקרא "אוהב את התוכחות".

 רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.