מחלוקת בית שמאי ובית הילל

בית מדרש קהילות פז, בני ברק
תאריך פרסום: 29.11.2013, שעה: 07:40

הורדת MP4 הורדת MP3

http://live.shofar-tv.com/videos/3372

29-11-13

בית שמאי אומרים, יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. גמרא בשבת כ"א.

בדרך העולם אדם שמח בהרבות הון, כשמרויח היום שמח, כשמוסיף להרויח מחר יוסיף בשמחתו, וכן הלאה כתוספת ממונו כן תוספת שמחתו. זה ציור אחד.

ציור שני - יש שיספרו לנו שידידנו הרויח הרבה ונשמח, קשה למצוא כאלה היום, אך כשיוסיפו לספר שהרויח עוד וכן פעם שלישית והלאה, הפעמים האחרונות לא תעוררנה בנו שמחה כמו הראשונה. מה ההפרש? למה אצלנו כשמתוסף הון כל יום אנחנו שמחים יותר ויותר ויותר, ואפילו אם אנחנו שמחים כשידידנו הרויח הרבה, אם יספרו לנו עוד ועוד זה ילך ויפחת, למה? יען שבנוגע לעצמו אין אדם מתרגל בנקל להצלחה, ולכן שמחתו מתוספת והולכת, מה שאין כן באושרם של אחרים האדם מתרגל ורגש שמחתו פוחת והולך, אה עוד פעם הרויח? יפה מאד, כל הכבוד, וככה זה מתרגלים מהר למה שיש אצל האחרים, אבל אצלו הוא לא מתרגל כל כך שהוא מרויח יותר וכל יום י ותר, הוא לא מתרגל, לכן הוא שמח יותר ויותר.

כשנסתכל בנו נראה, כשמגיע איזה חג אז כל אחד מאיתנו שמח בשמחת החג כפי ערכו בשמחת החג, כמה שהוא מעריך את החג ככה הוא שמח, אך השמחה הזו אינה מתוספת מידי יום ביומו, אלא כפי ערך הרגלינו בחג שמחתנו זה הולך ופוחת. ז"א ככל שהחג מתמיד אנחנו מתרגלים, לדוגמא סוכות ביום הראשון לקחת את הלולב ארבעת המינים, מחכים לזה, יום שני זה כבר לא אותו דבר, שלישי רביעי זה, הולך ויורד. גם חנוכה, מחכים להדלקת נר ראשון וכו' וכו', יום שני, שלישי, אה, איזה יום היום? רביעי, אה, רביעי, חמישי זה ככה. אבל לא כך היא דרך גדולי תורה בעבודת ה', אדרבא, שמחתם היא פנימית, למה שמחתם היא פנימית? מפעולת התבוננותם הרבה בענין החג, הם כל הזמן שקועים בענין החג, בענין הלימוד, המצוות, ההלכות התלויות בחג, המנהגים, הכל סביב החג, אז גדולי התורה בעבודתם אדרבא, שמחתם היא פנימית מפעולת התבוננות הרבה בענין החג, וככל שיתוספו ימי החג תתוסף התבוננותם ויוסיפו להרגיש גדולות ונפלאות בתורת החג. ואת המתנה העצומה שנתן לנו ה' יתברך בחג, ואז מתוספת שמחתם דבר יום ביומו, כל יום יש להם שמחה יתרה ונוספת.

אומר המכתב מאליהו, זכור אזכור את מראה קדוש עליון מורינו ורבינו זצ"ל, שביום ראשון של חג היה נפלא מראהו ממש, שמח שמחת עולם עליון, ומידי יום ויום קדושת מראהו היתה מתוספת והולכת כמלאך אלקים למעלה למעלה. והענין הוא כי דרגות העבודה שונות הן כמדרגות בני האדם עצמם, יש שעבודתו חיצונית שלא לשמה, או שעבודתו מלומדה, ואם גם בהרגש ובהתלהבות הוא יעבוד את עבודת הרוח, על כל פנים עבודה חיצונית היא, וההתלהבות פוחתת והולכת כפי הערך אשר יתרגל בה. אבל ישנם בעלי מעלה שעבודתם פנימית, עבודת הנשמה, היינו בהשבה אל הלב, כל דבר הם מפנימים אל תוך הלב, ושמחתם בעבודה הזו מתוספת והולכת תמיד.

כבר אמר הרש"ז מקלם זצ"ל, כי רושמי הרשמים של ההשבה אל הלב מצטרפים, שכל הרגש מוסיף על הקודם, וכך הולך ומתרבה והאדם עולה מעלה מעלה. זהו הענין אשר פרי החג שהם הקרבנות שאנו מקריבים בעד אומות העולם - פוחתים והולכים, עבודתם הם אם גם יעבדו את ה' עבודה חיצונית היא, גם כשהם עובדים את ה' זה עבודה חיצונית, ואינם שייכים אל הסוד של "והשבות אל לבבך" בכלל בכלל, הם לא שייכים לזה. ועל כן אי אפשר לסדר את קרבנותיהם בסדר עבודת הצדיקים הנבחרים, אלא רק כפי הסדר שעל פי המדרגה החיצונית שלהם. בזה פליגא בית שמאי ובית הלל, האם תקנו חכמים את הזכר לנס חנוכה על פי סדר עבודת היחידים שזה הצדיקים עבודה הפנימית, דהיינו הולך ומוסיף, והיינו כנגד הימים היוצאים כדברי בית הלל שבכל יום ויום הכרת הנס מתוספת ע"י ההשבה אל הלב של התבוננות יום יום, וזהו גם העומק של הגדר של מעלים בקודש או שנאמר כשיטת בית שמאי, שהתקנה היתה בעד הכלל כולו, ועל כן זה כסדר ההבחנה של הפשוטים שעבודתם היא חיצונית, ועיקר ההתרגשות זה ביום הראשון ואח"כ פוחתת והולכת, וזהו כנגד ימים הנכנסים. כל שיש עוד יותר מהחג לפנינו נכבד הוא לנו יותר, משא"כ בשעות האחרונות של חג כמעט שאיננו נרגש לנו כלל, כי עוד מעט שיעבור.

כשנבחין היטב בעצמנו נראה, כי כן הוא ממש בקרבנו בדיוק רב, וכן הבחינה הזאת היא כנגד פרי החג, פירוש העבודה הנמוכה החיצונית, כמו שאמרנו, שאי אפשר לאומות העולם להגיע למדרגה למעלה ממנה, כי הנקודה הפנימית האמיתית חסרה להם, כמו שאמרו ז"ל בענין שלא לשמה שלהם.

אז ז"א, למעשה נפסקה ההלכה כבית הלל, אבל האמת היא שאנחנו עובדים ממש כמו בית שמאי, שהולך ופוחת אצלנו, אצלנו זה הולך ופוחת, זה לא עולים ומתוספים ומעלים בקודש, יו ומרגישים וחנוכה עוד נר עוד נר, פשששש ומתפעלים ומרגישים, זה לא הולך ככה אצלנו, אבל נפסקה ההלכה כבית הלל, למה?

ראוי להוסיף שהרי מחלוקת בית הלל ובית שמאי היא במהדרין מן המהדרין, ונראה בבירור הדבר כי בפלוגתא הזאת משתקפת שאלה יסודית בהנהגת האדם שרוצה להתעלות ממצב פחיתותו במעלות עבודת ה', כי שתי דרכים לפניו, האם הוא יחקה במעשה העבודה החיצונית שלו את מנהג היחידים החסידים המעולים, אפילו אם הוא יודע שפנימיות לבבו טרם הגיעה למדרגה של הדבקות בבחינה הזו, האם נכון לעבוד ככה? ז"א אפילו שבפנימיותינו אנחנו לא במדרגה של החסידים היחידים, האם אנחנו צריכים לחקות בעבודה החיצונית את המנהג של היחידים החסידים למרות שזה לא בפנימיותינו או אולי ידקדק לכלכל מעשיו והנהגותיו תמיד על פי אמיתת מדרגת ליבו בדיוק, מה שאתה ככה אתה תעבוד את ה' בדיוק, בלי הצגה כמו שאומרים, בלי לעשות מעשים כאילו ככה וככה ובפנים זה הכל ריק יחסית. מה נכון יותר?

יש בכל אחד חסרון ומעלה, בכל אחד מהדרכים, כי אם יעשה כמעשה המהדרין, כמעשה יחידים, מעלה ומוסיף, יטעה במדרגת עצמו, כי סוף סוף יחשוב עצמו כאילו הוא אחד המצוינים הדולים, הוא יחשוב, אה, אני כמו, אבל מצד שני אם לא יעשה כמהדרין ולא יגביה את עצמו למעלה לפחות בהידור המעשים, הרי בהתרפותו גם ממעשים מצוינים אפילו שהם חיצוניים הוא עלול ליפול עוד יותר, הן בפנימיות והן בחיצוניות, כי רפיון במעשה עלול למשוך אחריו גם מידת העצלות ושאר מידות מגונות. או לאידך גיסא, אולי עליו לבחור בדרך אחרת, כי מה תועלת שיטעה האדם את עצמו, אדרבא, צריך שילמד את עצמו לדעת את פחיתות ערכו, ותמיד יתבונן בזה שהוא במצב פחות ויתחזק לעלות מעלה בדרך אמת, לא רק בהטעאה בעלמא, בענין הזה פליגא בית הלל ובית שמאי, מי שבא להדר בבחינת מהדרין מן המהדרין, סוברים בית שמאי שצריך הוא להזכיר את פחיתותו, כי אם לא ירבה לשאוף אל הפנימיות יעשה רק מעשים בחיצוניות הוא יהיה פוחת והולך כדרך כל חיצוני, וכדרך העבודה של אומות העולם, ודבר זה צריך להזכיר לעצמו תמיד בפרטי עבודתו, וישמור את הכרת פחיתותו ואת סכנתה האיומה מול פניו תמיד, לכן הולך ופוחת, ביום הראשון מדליק שמונה, ביום השני שבעה, ביום השישי ששה, למה הולך ופוחת? שתזכור שאתה כזה, שאתה הולך ופוחת במקום להתרומם, ואז שהוא יראה, יראה את הסכנה שהוא הולך ופוחת יתן אל ליבו לעלות ולהתרומם ולעלות מעלה מעלה.

אבל בית הלל סוברים כי אדרבא, יעשה כמעשה הצדיקים, ויזכיר לעצמו בדרך חיובי, לא בדרך השלילית להזכיר לעצמו שצריך לעלות אלא בדרך החיובי, תוך כדי שהוא הולך ומוסיף נר ועוד שניים, שלש, בדרך החיובי יזכיר לעצמו שצריך להיות מוסיף והולך בעבודת ה', אשר אפשר הוא רק ע"י עבודה פנימית, איך הולכים ומוסיפים? איך מעלים בקודש? אתה מוסיף לך את הרגשות וההשבה אל הלב ואתה הולך ומוסיף, וזה אפשר רק ע"י עבודה פנימית, ואשר לצורך שיבקר האדם את עצמו, לזה צריך שילמד מוסר, ויחזור וילמד, עד שיבין את מדרגתו הפחותה. אבל לענין מעשה, לענין מעשה בל ימעט משום זה, כי למעשה צריכה עבודתו להיות באופן היותר חיובי בלי שליליות כלל, למה? כי בית הלל סוברים כי השליליות שאתה הולך ופוחת תוכל להביא חסרון יותר, מה שאין כן החיוביות אפשר שתמשוך אותו למעלה.

אם נרצה להגיד את זה בדוגמא יותר ברורה, נמליץ לאנשים ללכת בחברת החכמים אפילו שהם לא כל כך חכמים, כי מתוך כך יכירו את פחיתותם ביחס לאלה שמסתובבים איתם, אבל זה יכול לתת להם דרבון ושאיפה להיות כמותם, אבל אם בן אדם יסתובב עם פחותים כדוגמתו, משמה קשה לעלות, אפילו אם הוא יראה כמה הם פחותים ואיזה בדיחות שטויות ואיזה דברי הבלים הם מדברים והכל, מאיפה הוא ישאב את הכח? פה לפחות לשיטת בית הלל המעשים החיצונים שהוא עושה שהם כמעלת הצדיקים, הם יכולים לפעול את פעולתם כי אדם מתפעל ממעשים חיצונים גם, וזה מפעיל את הפנימיות שלו, אז לכן נפסקה ההלכה כבית הלל שהולך ומוסיף. אז שתי שיטות הם שיטות נכונות, השאלה מה נכון לנו יותר. גם בית הלל יודעים שאלה שהולכים בדרך שלהם הם לא אלה שבדיוק עולים במעלות כל הזמן מיום ליום, אבל הם סוברים שזו הדרך הנכונה להעלות את האדם מתוך פחת מעשיו ולשאוף לתיקון עצמו בדרך חיובית, לא בדרך שלילית. וזה גם שיטות במוסר, יש כאלה שרוצים ללמוד תמיד את החיובי שבאדם, ושאדם לא יפול ברוחו, יש לך איזה מידה טובה, יש לך איזה בחינה טובה - תתבונן בה ותראה שאתה לא כזה מסכן, הנה פה אתה טוב, אז תעלה מפה, מהנקודה הזאת, כמו שיש לך פה את הנקודה החיובית הזאת, תתרומם ממנה גם במידות אחרות, תתחיל לעבוד. יש כאלה שסוברים לא, צריך לראות בפחיתותו של האדם בשביל לראות עד כמה הוא ירוד שהוא ישאף לברוח מהמקום הזה ולעלות למעלה, צריך שיכיר את מקומו ויעלה משם. זה שתי שיטות במוסר גם איך להתסכל על החיים. יש אפשרות גם לשלב, פעמים רכה פעמים מכה. החפץ חיים זצוק"ל היה מייסר את עצמו לבד, היה מדבר אל עצמו ואומר, ישראל מאיר, מה יהיה איתך ישראל מאיר, מה יהיה איתך, מה יהיה איתך, היה לו מלא טענות על עצמו, ישראל מאיר, אתם שומעים? אתם יודעים כמה ילדים קוראים להם ישראל מאיר על השם של החפץ חיים? הוא היה בוכה, מה יהיה איתך ישראל מאיר. אתם שומעים? אדם שלא בזבז זמן כהוא זה שנה אחת מספרים שהוא פעם לא מצא בחשבון בשנה שמונה עשרה דקות נעלמו לו, לא יודע להגיד מה הוא עשה איתם, איך הוא יבוא בראש השנה לפני הקב"ה וחסרים לו 18 דקות במשך השנה. מה הוא יעשה? יש לו טענות ישראל מאיר, מה יהיה איתך, מה יהיה, מה יהיה?! ואנחנו טופחים על הכתף, מבסוטים מעצמנו, עשינו איזה משהו אני יודע מה, איזה קשקוש בגרוש וכבר מבסוטים אאאאא, אתה יודע איזה זכות נפלה לי אתמול פשששש ואל תשאל, מספר את זה שבועות אחרי זה, כבר נגמר.

אז זה המצב רבותי, מחלוקת בית שמאי ובית הלל, שניהם צודקים, אנחנו על הפנים. רק יש מי שאומר צריך להכיר מזה ומפה לעלות, ויש מי שאומר - אתה צריך לשים לב, למרות שאתה כזה אבל תעשה את המעשים היותר מעולים, תהדר, תהיה מן המהדרין ותעשה כמה שיותר כמעשה הצדיקים, אבל תזכור שזה המקום שאתה צריך להיות בו גם בפנימיות שלך, לא רק בחיצוניות. יש אנשים עושים מעשים חיצוניים שדומים לצדיקים, אבל בפנימיות שלהם איפה זה, זה בכלל לא מדרגה אצלהם, הם פשוט חקיינים טובים, הם עושים ראו איך הוא עושה גם הם עושים, עושים ככה גם הם עושים ככה, אבל זה לא נובע פנימיות שלהם. זה נקרא מעשה חיצוני, מעשה חיצוני זה כמו הגויים, זה מצות אנשים מלומדה או לא לשמה.

ש. זה שיטה כזאת

הרב: מה השיטה?

ש. לעבוד על החיצוניות ומתוך כך

הרב: נו, זה מה שאנחנו מדברים שיש שיטה כזאת.

ש. על זה הם יענשו? בזמן שהם ככה כאילו הם לא כאלה

הרב: כן, אבל בית הלל אומרים שצריך אדם לעשות מעשים בחיצוניות אפילו שהם לא כאלה בפנימיות, כמו בחינה של מתוך שלא לשמה בא לשמה.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....

הכרת הטוב לרב שליט"א

כל ההודעות

01.05 16:02
ראשית רצינו לומר תודה להשי"ת ולכבוד הרב שליט"א ולפרסם הנס שלא הרגשנו טוב עם כאבים חוזרים ונשנים (ל"ע) וביקשנו דרך 'שופר' (ארגון להפצת יהדות) ברכה מהרב: 'שיעבור ולא יחזור' וברוך ה' מאז עבר ולא חזר!
01.05 11:24
אני שומעת הרבה פעמים בהרצאות שלך על זמרים פסולים ושירים שאסור לשמוע. ...ודרך אגב אחרי ששמעתי את ההרצאה שלך היום ביוטיוב - מחקתי את כל השירים הפסולים! אני כל כך אוהבת את ההרצאות שלך אתה באמת אומר דברים נכונים ואמיתיים שרבנים לא מדברים על זה.
01.05 10:36
כבוד הרב, איזה שיעור בוקר יפה רבינו הקדוש! קודם כל לזכות לשמוע את קולו מפיו של הצדיק אח"כ לראות איך הכותרת של השיעור 'ברית מילה' (shofar.tv/videos/17111) הופכת להיות עוד רבדים של מוסר ויראת שמים במצווה החשובה הזו וההסברים על שאר האותות השבת והתפילין ומה זה מסמל בהשגחת ה' עלינו והשיא זה שהרב שר את השיר האהוב: 'אנא אנא עבדא דקוב"ה..'. איזה נחת לראות ולשמוע עבד ה' זרע אברהם אבינו קודש קודשים מורינו ורבינו ממש משמח ומאיר בחשכת הגלות
30.04 10:59
תודה רבה רק רבנו יודע לגרום לנו לצחוק ככה:)
30.04 10:59
רבנו הקדוש, כמה צחקתי בסוף השיעור, כשהזכרת את מירב מיכאלי "שהיא אומר" פשוט צחקתי והרועצת המשפטית:) שוב צחקתי. (shofar.tv/videos/17088)
30.04 10:58
שיעור משמח מאוד רבנו, תודה רבה! ומחזק אותי בפרט שלדעת שכמה לפעמים קשה פתאום לשמוע את השיעור הזה ולהבין שזכינו הנשים לעשות את רצון השם ויה"ר שרק נמשיך כך לעשות נחת רוח ליוצרנו אמן כן יהיה רצון.
30.04 10:57
תודה רבנו תודה על השיעור, יה"ר שנזכה להרבה בריתות בעם ישראל ובפרט בקהילה (קפז), בזכות רבנו הקדוש והיקר שלנו (אמן).
30.04 10:57
שיעור מעלף ותענוג לשמוע ואכן 'בשכר נשים צדקניות נגאלנו ובזכות נשים צדקניות נגאל' (מהרה אמן).
30.04 10:57
רבנו הקדוש לילה טוב. איזה שיעור מדהים על הילודה (shofar.tv/lessons/17088) כמה זה מחזק אותנו לדעת שכל ילד שאנחנו מביאים לעולם גם אם טיפה קשה או מתיש - עדין שווה כל רגע ורגע! כמו שאמרת: לראות אותם בשולחן ליל הסדר, כולם ביחד כמה שמחה זה עושה! ברוך השם, השי"ת זיכה אותי ב-3 בנים ובת וזה אושר אין סופי! למרות הקושי, אני פונה לכל אשה ואשה: להביא ילדים לעולם עם כל הקושי, כי השכר על כך הוא ענק לאין שיעור! מעבר לזה שהיא מקיימת את מצוות התורה היא עושה נחת להשם יתברך מי יתן והשם יזכה אותי לעוד ילדים (אמן) רק המחשבה הזו זה אושר עילאי.
30.04 10:54
כבוד הרב, חייבת לומר אתה מדהים אין כמוך!! השיעור של הבטחון (shofar.tv/lessons/17088) דיבר הרבה על ההולדה, שאישה יש לה ביטחון מכך שהיא הביאה ילדים לעולם. ועוד מה שנאמר - ב"ה רומם את ההרגשות שהיו לי משמים הוצאת לי בלב, כמו שמשוחחים עם נפשי בשיעור הזה ממש הבנת את מה שהרגשתי ונתת תשובה ברורה ומדויקת משמים!! עושה גיבוי לשיעור הזה הוא שמור בלב! ואמרת הכל בכזה דיוק בכזאת חכמה!!! תודה על הכל.