close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

close
:embed code

"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו, מי יאכילנו בשר". חובת הלבבות ייעד שער מיוחד בענין הפרישות, ובדברו שם בכל פרטי עניני מידת הפרישות, הנה נפלאות גדולות לחזות בהם, שכמעט כל התורה כולה ודיניה הנה הוא כולל במידת הפרישות. נביא כאן קטעים אחדים בקיצור האפשר מפיו הקדוש שם וזה לשונו:

אבל דרך הפרישות הראויה לנו בהתחברותנו עם בני אדם, איך תהיה הדרך של הפרישות כשאנחנו מתחברים עם בני אדם? אם פרישות זה כאילו פרישות, ולהתחבר זה ההיפך מפרישות, האם צריך לפרוש מבני אדם לא צריך, איך צריך, מהם הסברת פנים והראות השמחה בחברתם, אנחנו צריכים להסביר פנים כשאנחנו מתחברים עם בני אדם, והראות השמחה בחברתם. גם יתראה וגם יראה. אבל עם הכניעה והשפלות, לא שמחה של הוללות. ולשון הרכה, ורוח נמוכה לכולם, ומהם הרחמים והחנינה והחמלה עליהם עם הסרת הטורח מעליהם, ז"א עם חלק מהאנשים אנחנו צריכים שיהיה רחמים, חנינה, לחמול עליהם, אבל זה לא מספיק, עם הסרת הטורח מעליהם, צריך להשתדל להוריד את הטורח מעליהם, זה לא להגיד לאחד אין דבר, אין דבר, אין דבר, ונותנים לו לסחוב הכל לבד, אתה מבין מסתכלים עליו אין דבר מסכן, שים יד, שים יד, תסיר גם את הטורח מעליהם, לא רק לחמול ולרחם, אתה יודע שהמצב שלו דחוק, אתה יודע שהמצב שלו כך וכך, תשתדל גם לעשות משהו בענין, לא רק לחמול ולרחם אלא להסיר את הטורח מעליהם. 

נחזור, אבל דרך הפרישות הראויה לנו בהתחברותנו עם בני אדם, מהם הסברת פנים והראות השמחה בחברתם עם הכניעה והשפלות ולשון הרכה ורוח נמוכה לכולם, ומהם הרחמים והחנינה והמחלה עליהם עם הסרת הטורח מעליהם וזכרם בטוב, לזכור אותם לטובה תמיד, להזכיר אותם לטובה תמיד. אז תלוי איפה ומה עם מי ומה. 

ולכאורה, איך ומה שייכות יש להם לכל אלה הענינים הרמים והגדולים למידת הפרישות? אתפלא. והרי החובת הלבבות כללם לכולם בזו המידה, ודאי יש להם שייכות גדולה. ועוד שם הוא אומר, שכל מה שנאסר לנו איננו נמלט מאחד משלשה דברים, או שיהיה בטבע כוסף לו, כזנות והגזל, שכתוב שגזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן זה מטבעו, אז כל מה שנאסר עלינו אינו נמלט מאחד משלשה דברים, שזה ודאי. או שיהיה בטבע כוסף שאדם נכסף כמו זנות וגזל, ולהרבות מן המאכל והמשתה האסור לנו, ולהרבות מן המאכל והמשתה האסור לנו, או שיהיה מה שלא ישנאהו הטבע, ולא יכסוף לו, דברים שאנחנו בטבע לא שונאים אותם ולא כוספים להם, לא שונאים ולא כוספים, כגון לבוש בגד שעטנז, אנחנו שונאים את הבגד הזה, את הלבישה הזו, אנחנו כוספים ללבוש שעטנז? לא. הרכבת כלאיים, אנחנו שונאים? כוספים? לא. ואכילת בשר וחלב ואכילת חלב והרבה מהדומה לזה, לא שונאים ולא כוספים. 

אז הנה כי גם מצות שעטנז ומצות כלאים גם המה כוללם בחשבון של פרישות, ז"א לפרוש גם מן הדברים האלה זה נקרא פרישות, ועתה אם כן איפה נשארו כבר ענינים שאינם מכלל מידת הפרישות? אם במידת הפרישות אינו נמלט מאחד משלשה אלה, או שזה דברים שהוא בטבע כוסף להם, שצריך לפרוש מזה, או שזה יהיה ריבוי מאכל ומשתה שאסור לנו שצריך לפרוש מזה, שזה איסור, אז יש חמדה ותאוה, ויש איסור, ויש מה שאנחנו לא שונאים ולא כוספים, אז בעצם לכאורה הוא כלל פה את הכל במידת הפרישות, להתרחק ולפרוש מכל הדברים האלה. מהדברים כמו גזל ועריות שהם בלאו הכי אסורים, מריבוי מאכל ומשקה שהם אסורים, ומשעטנז וכלאים שאתה לא שונא ולא כוסף אליהם. אז מעתה אם כן איפה נשארו דברים שאינם מכלל מידת הפרישות? 

וראוי לך אחי שתייסר נפשך בפרישות מכל מה שציווך האלהים לפרוש ממנו, המושג אחי לא התחיל עכשיו, רבינו בחיי לפני אלף שנה, וראוי לך אחי, ראוי לך אחי שתייסר נפשך יכול להיות שזה יהיה יסורים כל מה שהוא מבקש אבל ראוי לך שתייסר את נפשך בפרישות מכל מה שציווך אלהים לפרוש ממנה, יש מי שפוסק עכשיו שמי שמעשן סיגריות הוא פסול לעדות, אז מה שציווך האלהים לפרוש ממנו, עד שתגיע למצב כזה, עד שתגיע מן התיעוב והמיאוס ומיני התענוגים המנועים והתאוות האסורות עד תכלית, שיהיה שווה לזה בטבעך. מה יהיה שווה? המתועב מן האיסור עם מה שנכספים לו ממנו. שמה שאתה מתעב, אתה בטבעך מתעב אותו, עם מה שאתה מתאווה לו, יהיה שווה אצלך לאיסור, אתה צריך להגיע לדרגה כזו. עד שתגיע מן התיעוב והמיאוס במיני התענוגים המנועים והתאוות האסורות עד תכלית, שיהיה שווה לזה בטבעך המתועב מן האיסור עם מה שנכספים לו ממנו, ויהיה אצלך המשגל האסור ולקיחת איסור על פנים אסורים, ושתתכבד בקלון חברך וגנותו אשר ימהר אליהם חפץ האדם מטבעו, כאכילת העכבר והדם והשקץ, אשר יתעבהו טבעך ותשנאהו נפשך. 

ז"א, האיסור של עריות זה ברור, ואתה צריך להגיע למצב שאצלך זה יהיה ממש כמו האיסור הזה ככה להתכבד בקלון החבר וגנותו שבד"כ אדם ממהר אליהם בטבעו, אם משבחים אותו על חשבון חברו ואומרים לו שהוא ככה ומה זה ההבדל ביניכם זה משהו ומשהו, ומגנים את השני ואדם ככה מרגיש פששששש מה אתה אומר ככה אתה חושב, כל הכבוד, אתה מבין, נהנה מזה, זה יהיה אצלך ברגע שמתחילים לעשות כזה דבר, זה אצלך כאילו מאכילים אותך עכבר ושקץ ודם, שמתעב טבעך ושונאת נפשך, ככה אתה צריך להגיע לדרגת הפרישות, שהאיסורים והתאוות יהיו אצלך שווים. 

הנה דורשים מן האדם, דרך אגב, אם אתה אוכל עכבר, רררררררר, זה איסור, אבל המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא, מי שאוכל עכבר יש לו חלק לעולם הבא, יש לו עונש חמור, אבל לא מאבד את העולם הבא, אז מה שאתה נהנה שמכבדים אותך על חשבון חברך, זה איבוד העולם הבא. אז כאילו עדיף היה לך, כאילו בחשבון, בחשבון, כן. אתה מבין? אחד מדבר איתי, אומר לי תגיד לי, מה באמת? אומרים לו מה אני משקר, מה אני אוכל חזיר? מה זה, לא תשקרו איש בעמיתו, לשקר זה לאו, אכילת חזיר זה לאו, מה זה לשקר, לשקר זה לאכול חזיר. מה אני אוכל חזיר? שואל אותי מה באמת באמת, מה אתה דיברת מה באמת באמת, מה באמת? מה עוד יש? אמרתי זהו נגמר, דברי ישראל כשבועה. הזוהר הקדוש אומר דברי ישראל כשבועה, אמרת - זה כמו שבועה יצאה מפיך. נשבע להרע ולא ימיר - אם אדם אמר דבר ומהדבר הזה יצא לו נזק, לא ימיר, לא ישנה דיבורו אפילו אם יצא לו נזק. אמרת, פתאום אתה רואה שזה לא משתלם מה שאמרת, לא ימיר. לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה, לא יחלל את דברו, לא יעשה דבריו חולין, אמרת - זה קודש, זה פה קדוש. אמרת. המשנה בדיבורו מחסרי אמנה. 

הנה דורשים מן האדם כי צריך הוא להרגיל את עצמו עד שיגיע למצב שיתהוו אצלו דברים שנפשו של האדם מחמדתן ומתאווה להן, כאכילת הדם והעכבר והשקץ. דומה לי שמי שמכיר את החפץ חיים זצוק"ל יודע היטב שלחפץ חיים היה דיבור של לשון הרע מתועב לפניו עד לזרה, ואמנם מה זה כל כך מן החידוש? איש חושב יתבונן במעשה זה המכוער איך שלוקח את חברו בפה שלו, דורכו למרמס, מדבר עליו, ולועסו לרסיסים עד מיצוי כל דמיו, המתבונן הלא בחולי וחול די היטב בלשון הרע, לא פחות מאכילת עכבר, מי שמתבונן יראה שזה לא פחות מלאכול עכבר, איך אתה רואה אחד אוכל עכבר, אתה יכול להקיא את הנשמה שלך, אפילו אם זה סיני או תאילנדי, אתה יכול להקיא את הנשמה שלך, ככה אתה צריך להקיא כשאתה שומע אחד מדבר לשון הרע, כל שכן אם זה האדם בעצמו. 

כבר אמרנו כמה פעמים את המליצה על מה שאמרו ז"ל באבות ג', שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, ולא אמרו חכמים ז"ל שהיו הורגים איש את אחיו, אלא שהיו בולעים זה את זה בעודם חיים, והוא ממש כחיה טורפת הדורסת ואוכלת בעוד שטרפה מפרפר וצועק בשארית כוחותיו. וכאשר ירבה הנטרף לצעוק מתוך יסורים כן עוד יגדל כעסה, ותוסיף לטרפו ביתר שאת. זה אפיו וגדרו של טורף וזה אפיו וגדרו של אדם מושחת, כי היה כוסף ומתאווה לבלוע את חברו דווקא חיים בלעו, איש מתבונן וחושב רואה זאת כך זהו ציור אמיתי למדבר לשון הרע ומתכבד בקלון חברו. 

אתמול ראינו חיה טורפת מה זה אדם שבשביל ששת אלפים שקל הוא הרג ארבעה אנשים ווידא הריגה, גם חפים מפשע, הוא הרג קודם את הלקוחות. מה הם נוגעים למה שהיה פה בבנק אם אתה צודק או לא צודק בויכוח אפילו, בענין זה מצריך הריגה? רציחה שפלה כזאת עם וידוא הריגה לקרבנות חפים מפשע, מה זה? אתם מבינים מה זה חית אדם שיש בכל אדם, בכל אדם, זה לא רק בו, בכל אדם, זה מה שאמרו חיים בלעו, אדם אמרו חכמים יכול לבלוע חי את החבר שלו, חי. עכשיו ביוטיוב יש סרט, שסורי, חייל סורי אכל, מורד אכל סורי, חייל סורי, אתם שומעים? קניבל. אדם זה חיה, כשאמרו לנו עיר פרא אדם יולד אז אדם נברא חיה בהמה, הוא צריך לברוא את האדם, עיר פרא זה תחילתו, זה בעל חי, בהמה אדם יולד- הוא צריך להוליד את האדם מתוך ה חיה. אם הוא לא עושה את זה הוא נשאר בהמה חיה עד הסוף, כשמגדירים חית אדם זה הדבר הכי הכי הכי גרוע שיש באדם, אריה טורף אבל רק כשהוא רעב, חית אדם זה עם שכל של אדם, חיה עם שכל של אדם שיכולה להרוג כמו הגרמנים מכונת השמדה, או כמו הסורים הרוצחים השפלים האלה שזה לא יאומן לאיזה שפלות הם יכולים להגיע.

ואמנם חכמים ז"ל באמת תמהו ואמרו, אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה, הנה לפני חכמים ז"ל היתה כל זאת התאוה כמו ערבה מלאת צואה ודם, היש בחילה יותר חזקה מזאת? והכל רצין אחריה. אכילת עכבר איננה אף כל דמיון לה בכיעור, אכילת עכבר זה הרבה פחות גרוע מערבה מלאה דם וצואה שכולם רצים אחריה, אלא כי כל ההנאה מזה אינה מצד עצמה, באמת אדם מזה לא נהנה, כי אם זה סוד ודאי. 

התוס' מביאים שזה הקב"ה תבע באדם תאווה זו נגד טבעו, כדי שיהי הפריה ורביה, כי אם אדם היה מתבונן במעשיו היה קץ בהם ומקיא מהם. אני לא יכול להרחיב פה, כן, לא בשידור. 

והרמב"ן ז"ל מתבטא על כל כעין זה כמתאוים לאכול הפחמים והעפר והמאכלים הנבאשים, ללא כל מהלך בזה, אין בזה מהלך, איך אדם מתאווה לאכול פחמים ועפר ומאכלים נבאשים? זה חולי, זה חולי בנפש, והתורה כבר הזהירה כמה פעמים ואמרה, רק חזק לבלתי אכול הדם, מה זה? מי יכול לאכול דם? בררררר גועל נפש, והתורה מזהירה, רק חזק לבלתי אכול הדם, גם בדם אנחנו צריכים לירק חזק, עד כדי כך הוא סוד המחלה של האדם. 

אז כשאומר רבינו בחיי בשער הפרישות ממה אנחנו צריכים להתרחק מה שהתפלאנו איך זה כולל את הכל, עכשיו אנחנו רואים שודאי וודאי זה כולל את הכל. שם בחובת הלבבות עוד הוא אומר, וראוי לך אחי שתתנהג בפרישות מן התענוגים המותרים ביכלתך. גם מה שמותר, מותר לאכול עוגות ביסקויטים ופלים, מותר, מותר יין מותר בשר, מותר. ראוי לך אחי שתתנהג בפרישות מן התענוגים המותרים ביכלתך, עד שיהיה בעיניך בתכונת התענוגים האסורים עליך, אם לא תעשה כן, כשאתה תפרוש גם מתענוגים המותרים ביכלתך, עד שיהיו בעיניך בתכונת התענוגים האסורים עליך פן תעזוב תורתך ותניח חובתך. וכבר עמדת על מה שציוה הבורא יתברך את המלך באמרו, ולא ירבה לו נשים, ואמר לא ירבה לו סוסים, ז"א מצד המציאות זה היתר, אבל לא ירבה לו, זה מצוה מיוחדת במלך לא ירבה לו, עד 18 נשים מותר, אבל לא ירבה לו יותר. ואמר לא ירבה לו סוסים, זה דברים מותרים, לא ירבה לו. 

וראוי לך שתשתדל לאסור חושיך לתנועת איבריך הנראים כמו שאספר לך. אז גם חושים שלנו שמתבונן איפה שאתה רוצה, עושה מה שאתה רוצה, גם את האיברים האלה תאסור אותם, תהיה עם קונטרול, עם שליטה עליהם, כמו חוץ מכבודכם כלב שהוא אסור, רתוק. תשתדל לאסור חושיך ותנועת איבריך הנראים כמו שאספר לך. והוא שתתחיל בראשונה לאסור לשונך ולבלום שפתיך. איך אמר דוד המלך ע"ה, "אשמרה לפי מחסום", כמו ששמים לכלב, אשמרה לפי מחסום. ותפרוש מן הדברים הבטלים עד שתהיה בעיניך הנאת האבר הכבד שבאיבריך יותר קלה מהנאת לשונך. איזה אבר שקשה לך להניע אותו יותר והוא כבד יותר באיבריך צריך שאצלך יהיה יותר קל מלהניע את הלשון, שהלשון לא מתעייפת. מדבר מדבר מדבר מדבר שעות שעות שעות לא מתעייפת. 

וכפי זה אחי יש מן הדין עליך להשתדל לבולמו ולמשול בו, לכן מי שעושה תענית דיבור דבר גדול ביותר, יותר מתענית צום, דבר גדול ביותר. זה עבודה על מידת הגאוה כי אדם רגיל דרררר לענות, אם אתה סותם לו את הפה והוא לא ענה בזמן ובמקום, כמו שהוא מבין, פשששששש, זה כאילו נתת לו סנוקרת לפנים, הוא רוצה לענות, הוא רוצה להגיב, הוא רוצה להשתלב, כמו עץ, אדם עץ השדה. מה אתה אומר? יום, יומיים שלשה, ארבעים יום יבבי, איזה מדרגות אדם קונה. 

וכפי זה אחי ש מן הדין עליך להשתדל לבולמו ולמשול בו, ואל תתיר לו מן הדבר אלא מה שלא תוכל לעמוד בלעדיו. מתי תשחרר את הלשון. מתי שזה דבר שאתה יכול בלעדיו, אם אתה לא תדבר אז לא, לא תוכל, לא תוכל להתקיים. אז אחרי שאתה עובד על הלשון תשתדל אח"כ לעצום עיניך בחוש ראותך מהביט אל מה שאיננו צריך לך. צריך לעבוד גם על העיניים, לא להביט במקומות שלא צריך להביט. או מה שיטריד ליבך מחשוב במה שיועילך, אז גם כן לענין הלב, יש טרדות הרבה בלב, אז תשתדל גם כן לשלוט על הלב שלא יטריד אותך יותר מידי, מחשוב במה יועילך, כל הזמן אדם טרוד לראות מה מו איך להועיל איך לא להועיל, כל הזמן טרוד טרוד טרוד אז הלב לא טרוד לעסוק במה שצריך לעסוק. ופרוש ממותרי הראות כפי יכלתך, יש אנשים יש להם סקנות, כל דבר רוצים לראות, אתה רואה פה בונים בית הכנסת, פתאום אתה רואה אנשים נכנסים מטיילים בפנים בוחנים את הדברים איך מה מו, איך, מה? מקום פרטי נכנסת, תאר לך אחד משפץ לו בדירה, אתה נכנס בפנים מסתכלים הכל, מה זה, איך אתה נכנס, מה קורה איתך הלו, חייב לראות, פה זזים פה עושה ככה ההוא מרים על זה מסתכל איך הוא מרים על זה, כל דבר נתקעים. אפילו יש איזה ארוע בטיחותי, כולם קופצים לשם, הלו מה, הוא לא יכול, סקרן, סקרן, סקרן. 

וגם תשתדל אח"כ לאטום אזנך משמעך מה שאינך צריך לו, בשביל מה אתה צריך לדחוף את האוזן שלך בכל מקום? מה מה מה הוא אמר, מה מה מה מה, מה אכפת לך מה? מה אכפת לך מה? יש לך זמן לבזבז על שמיעות מיותרות, אולי זה איסורים, מה אתה נדחף? מה מה מה מה, זה כמו אחד רואה כולם אוכלים בצלחת, הוא טועם מכל אחד מהצלחת, טועם מהצלחת, מה אתה טועם, אולי הוא אוכל דבר אסור אולי זה, בלי בלי כלום, מה מה מה, אבל יכול להיות שהוא יכניס לך דבר אסור לאוזן, מה מה מה מה? כמה שאתה שומע פחות יותר טוב. אם זה דברי תורה בסדר, כמה שתרבה יותר טוב, אבל אם זה דברים בטלים, או דברים אסורים, או דברי הבלים מה לך ולכל זה? יש לך זמן לבזבז על זה? סימן שאתה לא מעריך את החיים, אתה לא מייקר את החיים, הם לא שוים הרבה, אתה יכול לבזבז אותם על דיבורים, איזה דיבורים? רק פטטיה, כתוב כל פטטיה בישין בעל מפטטיה דאוריתא, כל הדיבורים רעים חוץ מדברי תורה, ודברת בם, ודברת בם, ודברת בם, ודברת בם, ודברת בם ודברת בם ואין זולתם, ודיברת בם ודיברת בם ודיברת בם, זהו. תראו, מי שעושה מה שכתוב פה בינתיים זה האדם הכי פנוי לעבודת הבורא, פששששש פנוי. העיניים לא סוחבות, האזניים לא סוחבות, הלשון לא זזזז, שליטה קונטרול, כל המערכת מפוקסת מה מותר מה אסור, כל ספק מתרחק, כל זה, יש דברים מותרים אבל זה מיותר לא צריך אפילו שזה מותר זה מיותר, ולהשתדל אח"כ גם לאסור את חוש הטעם, והנה זה הולך למות כבר. לאסור הכוונה לא למנוע לגמרי, אתה תשחרר רק מה שצריך, רוב האנשים חולים רק בגלל שהם לא אוסרים את חוש הטעם, כי ריבוי מאכלות מביא מחלות. אם היו שומרים על כללי הבריאות, כמו שמביא הרמב"ם, הוא מבטיח שלא יהיה חולה כל ימיו, מבטיח, פרק רביעי בהלכות דעות - מבטיח אני לו שלא יהיה חולה כל ימי חייו, והוא שהיה בריא מתחילת בריאתו, אם הוא חולני נולד וזה - משהו אחר, אבל אם הוא בריא מתחילת בריאתו כן.

אז ז"א גם צריך לאסור את חוש הטעם, ואח"כ ישתדל למנוע את ידיו מגעת במה שאינו שלך מהון העולם, שהידיים לא יגעו בדברים שהם לא שלך מהון עולם. ופרוש ממיני הגניבה וההונאה והגזל, זה לא דווקא גניבה והונאה וגזל בממש, ממיני, כי יש דברים שנראה לך שזה לא אבל זה כן, זה לא נראה לך שאתה זה, זה כן, אבל זה כן, אז תפרוש גם מזה, שהיד שלך לא תיגע. יש אנשים קודם מושיטים את היד, לוקחים משהו אומר אפשר, אה אה, האפשר היה צריך להיות לפני כן, לוקח לך את העט, אפשר לכתוב? שימוש שלא ברשות - גזל, אפילו בדבר שאין בו חסרון. אדם מתיישב על רכב או נשען על רכב שהבעלים מקפיד עליו - גזל. אדם לוקח את המזוודה שלו הוא עומד בתור ויש מזוודה למטה אז הוא שם את המזוודה שלו על המזוודה של השני, וההוא מקפיד על ההוא כי היא לא פשוטה זה גזל. השתדל למנוע ידך מגעת במה שאינו שלך מהון העולם ופרוש ממיני הגניבה וההונאה והגזל, רואים אנו כאן עוד חידוש, ביסוד העבודה שאנחנו עובדים את ה', להרגיל בהם את האיברים, כל מה שאמרתי עכשיו - בקלם היו עובדים על זה. אין דבר כזה שהיה מישהו מסתכל אם מישהו נכנס מישהו זז ככה העיניים, אין דבר כזה, ז"א אם מישהו כבר הזיז את העיניים צריך היה לו הצדקה גמורה למה הוא מזיז את העיניים. שליטה על כל האיברים.

רואים עוד חידוש, ביסוד העבודה להרגיל בהם את האיברים, ואנחנו לא יודעים מזה כלום, אנחנו תמיד מתעסקים ומנהלים את כל המשא ומתן רק עם האדם נושא האיברים, בד"כ אנחנו מדברים אל האדם, שהאדם הוא נושא איברים, אבל מה עסק לנו עם הידיים? יש לנו פניה ישירה לידיים? כמו שפונה פה אל האיברים רבינו בחיי ומבקש מאיתנו לשלוט בלשון, לשלוט בעיניים, לשלוט באזניים, לשלוט בטעם, לשלוט בידיים, היה לנו משא ומתן עם האיברים? אנחנו לא יודעים כלום מזה. כל המשא ומתן שלנו זה רק עם האדם שהוא נושא איברים, ומה לנו עסק עם הידיים? אצלנו ידיים זה כמו איברים מדולדלים, זה רק הבן אדם, מדברים לבן אדם אל תעשה אל תזה, אבל זה כאילו איברים מדולדלים, מישהו מדבר ישירות ליד? 

אנחנו תמיד נגררים אחרי האדם ולא יותר, וחובת הלבבות העמיד כאן סדר עבודה שלמה עם האיברים, עם הידיים, ללמד אותם ולהרגילם במעשה הטוב, כי אמנם כן, בין קוד זה לכלל גדול, כי כל ענין העבודה הוא סוד באיברים, חכמה יד היא, והיד חכמה היא, כמו ששייך לימוד בחכמה כן יש מסכת גמורה מלימוד הידיים, יש מסכת גמורה בלימוד הידיים, צריך האדם ללמד ולהשכיל את הידיים. שהיד תהיה אוטומט, כאילו היא יודעת מה כן מה לא, כמו בעל חי להבדיל שהוא מריח, הוא יודע זה לא, לא לימדו אותו לא הסבירו לו לא כלום, יש לו חוש ריח והוא יודע מה כן לא, ככה היד זה לא זה לא זה מיותר זה ככה... לא צריך את האיש היד כבר תהיה במנגנון הזה. כמו שאינסטינקטים יש לנו, ובאינסטינקטים אנחנו לא צריכים להפעיל את הדעת, האינסטינקט קודם לדעת, כמו אם תשמע רעש אתה לא צריך לעשות ככה, רעש, מה זה רעש, מה המקור שלו מאיפה זה בא, טח על הראש שלך כבר, אדם שומע ראש הופ אוטומט הוא זז. אז יש מסכת גמורה בלימוד הידיים, צריך אדם ללמד ולהשכיל את הידיים. ביעקב אבינו נאמר מפורש, סיקל את ידיו, מה התרגום אומר - אחכמינון לידוהי, סיכל מלשון שכל, אמנם הפעולה היא ככה, אבל סיקל התרגום אומר - שכל, ואחכמינון ידוהי, הידיים שלו היו בחכמה, מחוכמות. 

חובת הלבבות מביא מקראות על זה, כמו שנאמר בישעיה, בנ"ו, "ושומר ידו מעשות כל רע", מה שומר ידו, הוא שומר עצמו, שומר ידו - צריך שהיד תלמד להשמר מעשות כל רע. נוער כפיו מתמוך בשוחד, נוער כפיו - תנער את עצמך, תנער את עצמך מתמוך בשוחד, לא מדברים ליד, נוער כפיו מתמוך בשוחד, ואמר הכתוב, פתוח תפתח את ידך לאחיך, עוד פעם מדברים על היד, ואח"כ תתנהג כן בידיך, ומנעם מלכת עם הרשעים, מי זה עם הרשעים - מבקשי המותרים, כל מי שמבקש מותרים נקרא רשע. אתה בא לפאב? נשתה בירות, זה, מותרים. מה זה. מה זה, מה אתה נמשך אחרי אנשים שהולכים אחרי המותרות, יש להם זמן מיותר? מהבילי העולם, מבלי עולם, כמעט כולם תודה רבה, כמה חכמים יש,

ש. בסביבה שלנו

הרב: את מי זה מעניין. מה כתוב, תתנהג כן ברגליך ומנע אותם מלכת עם הרשעים מבקשי המותרים.

ש. אבל הרבה לוקחים למחיה , גם הצדיקים עושים מחיה

הרב: מי אמר שלא, אם זה לצורך סעודת מצוה, אם זה לצורך שמחה, אם זה בגדרים שהתורה מתירה, והוא שהוא יודע כמובן לשלוט בעצמו ולא לבוא למיגרר גריר, שאח"כ יהיה יותר גרוע, כי אדם נגרר וזה והחברים בד"כ הם לא כאלה צדיקים, הוא אומר לו קח עוד, זעטט עוד, עוד, שהוא נכנס למצב אתה מבין של אל חזור, בשביל שיהיה צחוק הערב, אתה מבין, אז דוחפים לאנשים משקה ועוד ועוד ועוד.

ש. מותר מותרות במידה? אסור לשתות קצת בירה?

הרב: מותר, אבל אמרנו שימנע עצמו מן המותרות,

ש. אבל אמרנו שהם...

הרב: נכון, אלה שהם מבקשי המותרים, שים לב לדיוק, מבקשי, כמו שבישראל כתוב התאוו תאוה, מחפשים להתאוות תאוות, מה נעשה הערב? אתה יודע מה, אתה בא, בא נלך לשם, אתה יודע מה, בא נלך, אתה מחפש עילה לצאת ולבזבז את הזמן, אתה מבקש מותרים. מותרי הזמן והכל, למה כי אין לך תכלית בחיים, אתה לא מבין שיש עבודת ה' ויש זמן צריך לנצל אותו לדברים כאלה ויש התחייבויות וחובות וחיובים ומצוות וציוויים, זה בכלל לא, כל רגע פנוי אתה רוצה להשתחרר, לעשות מה שאתה רוצה, כאילו פה איזה עבודת אלקים שצריכים לעשות.

ש. לא שומעים

 

הרב: להפחית זה בשלב הראשון, עד שתגיע למידת הפרישות כמו שהוא אומר בשער הפרישות בהמשך. אז לכן הוא אומר כל זה כפשוטן, לעשות עסק וללמד את הרגליים בעשות טוב, כמו שהרגליים של דוד המלך היה חושב ללכת לעשות איזה משהו ולאן הן מובילות אותו - לבית המדרש, מה פירוש, הרגליים כבר היו משכילות לבד לאן צריך ללכת. כמו מי שאמר אני מודה לראש שלי שהוא מתכופף במודים, כי השכל נמצא במקום אחר, אבל לפחות הראש יודע שצריך לעשות ככה. אז צריך להיות מורגל שהידיים והרגליים והעיניים והאזניים והכל יהיו מורגלים מלומדים במסכתות שלהם בשביל שהם יפעלו באוטומציה, שאפילו לא צריך לערב את השכל כמו שאומרים, בשביל לשלוט בכל הענינים והתנועות, זה דברים שיהיו טבעיים. זה כמו יש אנשים אין להם שליטה על הידיים, אז הוא בא לאחד ואהלן ומחבק אותו ככה וזה, מי אמר לך שאני מסכים ככה? אפשר להצטלם איתך? שם עליך יד ועושה ככה... מה זה רהיט? שאלת רשות, אתה יודע שזה מתאים לו, לא מתאים, נעים לו, ככה זה, הידיים שלו הולכות לכל מקום וזה. לא רוצה להגיד לאיזה צדדים גם אחרים, לא רק ההוא, אז זהו. ידיים וירטואליות כאלה. אין שליטה. 

חישבתי דרכי אמר דוד, רבונו של עולם, בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר, למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסת ובתי מדרשות. ואשיבה רגלי אל עדותיך, הדרכים של דוד היו נתונים באיברים, ולמרות שהמחשבות שלו היו ללכת למקום פלוני ואלמוני, האיברים בעצמם עשו את תפקידם. על זה אנחנו מדברים, כי יש שליטה לאדם בכל האיברים שהם כבר כאילו הם למדו את כל התורה, והם לא מרשים לעשות משהו שזה לא בסדר. כמו שבן אדם יודע שיושב מולו אדם רשע, והוא מחפש איזה עילה להתעסק איתו, אז הוא יודע שאם הוא יסתכל עליו יאמרו, מה אתה מסתכל עלי, מחפש עילה, אז הוא ירכין את מבטו הוא יסתכל תמיד לכיוון השני, כאילו שלא יהיה מצב שההוא יתקל איתו פרונטאלית בעיניים ואז יתחיל החיכוך. למה פה אתה יודע לשלוט? כי אתה מבין שיצא לך היזק מזה, יש סכנה, יש חשש. אז למה מאיסור ודאי אתה לא חושש? זה הבעיה, כי לא הרגלת את עצמך במסכת ידיים, מסכת רגליים, מסכת הטעם, אתה לא הרגלת את עצמך אתה נותן לעצמך דרור. אתה קודם כל לוקח את הזה ואח"כ שואל אפשר? זאת הבעיה. 

הנה הבאנו לדוגמא איך שהחובת הלבבות כלל בד"כ את כל התורה בסוד הפרישות. וזהו סוד אשר דיברנו והגדרנו כל הזמן, כי סוד כל התורה כולה הוא סוד של צמצום, ובאידך גיסא סוד המותרות. כשאמרו חז"ל כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, זה לא הענין כמו שרגילים ללמוד, שע"י מיעוט מפריעים יקל עליך לקנות את התורה, אם אתה תוריד במפריעים אז יהיה לך קל ללמוד תורה, כי אם תחפש הרבה אוכל, הרבה שתיה, ומסוגים שונים ואתה לא שותה מים ואתה רוצה קולה ואתה רוצה זה ואתה אוכל כזה וכזה וכזה, ואני צריך מזרון פרדייז ואם לא אז אני לא אוכל לישון טוב וללמוד טוב ואני לא אוכל ככה, אם כל המפריעים האלה לא תקל בהם לא תוכל ללמוד תורה. לא הכוונה שאתה צריך רק בשביל זה כאילו למעט, כשאמרו חכמים כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, זה לא כמו שרגילים ללמוד, שע"י מיעוט המפריעים הללו יקל עליך לקנות את התורה, אמנם בזה גילו לנו חכמים ז"ל סוד כל התורה כולה כי עיקרה הוא סוד הצמצום. צמצם באכילתך, צמצם בשתייתך, צמצם בשינתך, צמצם בכל חייך, איש בעל ארבע אמות ולא זולת, ז"א אתה צריך לדעת כמה שפחות להסתפק מן העולם, אז העולם לא שולט עליך, אתה שולט על העולם, כמו שיוסף הצדיק שלט בעיניו ולא הסתכל בעבירה, שלט בפיו שלא נשק לעבירה, שלט בידיו שלא נגע בעבירה, שלט ברגליו שלא רץ לעבירה, כל העיברים הוא שלט בהם, הוא נקרא מלך והוא היה מלך בפועל על כל מצרים והעולם כולו, בזכות זה הוא מלך על העולם כי הוא שלט באיבריו. ועל זה נתנו לו את רביד הזהב ונתנו לו את מרכבת המשנה ולפי כל אבר שלו הוא קיבל. ז"א זה מה שאדם צריך להיות, אדם שליט על כל איבריו. קשה מאד לשלוט בתרי"ג איברים, יש חמישה שקשה מאד לשלוט עליהם, העיניים האזנים וראש הגויה, זה חמישה איברים, אברהם נקרא אברם, זה רמ"ג רמ"ג, גימטריא רמ"ג - ר' מ' ג', תעשה גימטריא אברם - רמ"ג, כמה איברים יש באדם? רמ"ח, אברם שלט ברמ"ג איברים, והקב"ה השליטו בעוד חמישה, הוסיף לו ה' - אברהם ששלט ברמ"ח איברים, גם בעיניים, גם באזניים וגם בראש הגויה, זה אשריך ודאי, על זה נאמר פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה... אשריך בעולם הזה ואשרי לעולם הבא, זה ודאי אשריך. 

אנחנו שחסר לנו כל ידיעה בחיי האושר הזה שאנחנו מדברים עליו ושזה נראה לנו כאילו קטסטרופה לחיות ככה, אנחנו בודאי מחפשים פשטים אחרים במאמר חז"ל כזה, ואנחנו גם מפחדים לחשוב שיש חיים כאלה וצריך לחיות ככה, לו ידענו וראינו אפילו קצהו מזה החיים כבר היינו לומדים את כל הדברים בתכלית הפשטות. אם היינו רואים ויודעים קצה מזה החיים, כל שאר הדברים כבר היינו לומדים בפשטות, כלד בר היינו מבינים ברור, פשטות, ברור, בלי היתכן? אז צריך לעשות ככה ככה ככה.

והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, וכתב הרמב"ן שלא היה להם חסרון בדבר, כי היה להם המן לשובע, והיו עושים בו מטעמים שונים בטעם חשוב מאד כאשר יספר, אבל המשילו בנפשותם, המשילו מלשון מושל, המשילו בנפשותם תאוה רעה כמתאוים לאכול הפחמים והדברים הנבאשים. 

הנה כי גם בפשטות לא יפלא כל כך להבין, כי יתכן להיות איש שלא יחסר לו כלום ואעפ"כ יגוע אחרי איזו תאוה של בצלים ושומים, אני מוכר לך עכשיו כזה סגולה, שאתה אומר לשם יחוד קודשא בריך הוא.... אני רוצה לטעום בזה עכשיו טעם אנטריקוט, אתה אוכל סטייק אנטריקוט, בלבלבל אביט, גלולות כל הטעמים לא ממיס לא כלום לא כלום, אין יציאה גם, לא הולכים, אין להוציא, הכל נשאר בפנים קל קליל זה טועם, שוקולד רוזמרין, טרנ טרנ. אז ז"א, זה היה טוב, לא? פתאום אחד אומר לך, איפה יש בצלי, תביא לי שומי, רוצה בצל, רוצה שם, מה זה? מה זה? אסטרונאוטים נותנים להם גלולות שזה מזון, תאר לך אומר הלו הלו הלו אני חוזר, מה אתה חוזר? לא נותנים לי בצל. חוזר, אין, אין בחללית בצל, שכחו להביא לו בצל, הם הולכים לגאולה, הם רוצים לחזור למצרים בגלל בצל, בגלל אבטיח, בגלל שום, אתה מבין דבר כזה? והיו עושים במן מטעמים שונים בטעם חשוב מאד, אבל המשילו בנפשותם תאוה רעה כמתאוים, כמתאוים לאכול הפחמים ודברים הנבאשים. 

והנה כי גם בפשטות לא יפלא כל כך להבין כי יתכן להיות איש שלא יחסר לו כלום, ואעפ"כ יגווע, יגווע אחרי איזו תאוה של בצלים ושומים, אבל לפי דברינו מבואר הסוד של התאוו תאוה בהבנה אחרת לגמרי, הנה ענין ההנאה באכילה הלא זה ודאי כי אכילת הגאון ז"ל, הגאון, הגאון, הגאון מוילנא, ואכילה שלנו אינם שוים בטעמם. טעם אכילתו של הגר"א, הגאון רבי אליהו ז"ל, היה טעם רוחני בודאי, כענין שאמרו ז"ל, הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונן של תלמידי חכמים יין. כשאתה ממלא את גרונם של תלמידי חכמים יין זה כמו שאתה מנסך יין על המזבח, המזבח מרגיש את היין? הוא טועם את היין? זה רק מעלה את הקרבן לרמה של ריח ניחוח לפני ה'. כל מה שהוא מכניס, התלמיד חכם לתוך גרונו, זה כמו מזבח. הנה זה טעם של קדושה ולא הטעם שלנו בכלל. 

דרך אגב, הגאון לא היה נהנה מאוכל בכלל, בבוקר הוא היה משרה פת בתוך מים, ובערב היה משרה פת בתוך מים כמו שני ציפורים, מערבב, וזרררררר זרררררת וזהו. שלא ליהנות מהאוכל. זררת זהו, נגמר, אין מסכת אכילה אתה מבין, כל הטקס, שניות לוקח זררררת נגמר. כמו שאדם ממלא דלק, מילאת דלק - סע, תאר לך אחד ממלא דלק ככה, ממלא ככה, סוגר עוד פעם פותח עוד פעם הולך מכאן הולך מכאן, עושה ככה מושך ככה עושה ככה, מה זה, מה אתה עושה? צריך לדעת למלא דלק, יש למלא דלק ויש ממלא דלק, מה זה? דלק ממלאים רק בשביל לנסוע, אין ענין במילוי הדלק, יש ענין בנסיעה, יש אנשים שמילוי הדלק אצלם זה טקס, הוא לא נותן לההוא לתדלק, והוא יורד פותח את הדלת פותח את הזה מסתכל על המספרים, מכניס את זה, מחזיק ביד אפילו שיש לו תפס, מחזיק ביד, נהנה מהריח, אתה מבין, טקס, עושה טיק טיק טיק... שיהיה כל הטיפות לפי המספר שלא יהיה חס ושלום צ'יק צ'יק צ'יק, טקס, יושב שמה בן אדם ממלא שימלא סע, בינתיים תגיד משניות תקרא תעשה משהו, טקס, הוא יורד כאילו להרמת התורן, טקס, אז האוכל של הצדיקים והאוכל שלנו זה לא אותו דבר בכלל. 

אצל דור המדבר אמרו חכמים ז"ל, לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו לחם שנבלע באיברים, והרי פשוט כי לחם של מלאכי השרת טעם ההנאה שלהם הינו טעם אחר לגמרי, אין לזה כל דמיון להנאה אצלנו. אצל מלאכי השרת אין זה סתם הנאה, זו הנאה של שעשועי תורה, אכילת המן, לחם אבירים אכל איש, זה שעשועי תורה, זה בחינה של נהנים מזיו השכינה. זה כאילו עכשיו הקב"ה מבקש מאיתנו לאכול סעודת שבת, אז עכשיו אנחנו אוכלים בשביל ליהנות אותו, לא אותנו, אמא נהנית שהתינוק אוכל? היא נהנית, יופי מותק, הנה עוד ביס, יופי יופי, תפתח גדול גדול גדול, ואיך היא נהנית, הוא בקושי בולע כבר די נמאס לו, והיא דוחפת דוחפת דוחפת, וכל מה שיורד אצלו אצלה זה הנאה. אנחנו צריכים להיות בבחינה הזאת, שאנחנו יודעים על כל ביס שאנחנו אוכלים הקב"ה נהנה, כי אנחנו מקיימים מצות עונג שבת, והקב"ה נהנה שהבנים שלו אוכלים במצוותו. אז ככה יכולים להרים קצת את האכילה שלנו מאכילה גסה כאילו, מאכילה לשם אכילה לאכילה לשם מצוה.

וזה סוד הענין של התאוו תאוה זה היה במה שהיה להם לפי מדרגות שלהם, היה להם נטיה כלשהי לגופניות, ולמדנו את זה לפני שני שיעורים, זה לא היה תאוה כאילו סתם אכילת שומים ובצלים וכל מיני דברים, כמו שאני ציירתי קודם בכוונה, אלא הם חשבו שהם הגיעו לדרגה של מלאכים, רצו להגיע לדרגה יותר נמוכה של האכילה והכל, אבל היתה גלישת מה, גלישת מה. והם רצו להיות להטעם טעם גופני כדוגמא של טעם של שומים ובצלים, ובזה המשיכו עליהם את קברות התאוה ודאי, כי ברגע שאדם נגרר לטבע, משם הטבע סוחב אותו. זה כמו אם תפסת גל כבר הגל לוקח אותך, בהתחלה אתה תפסת אותו אח"כ הוא תפס אותך. אז לכן אדם צריך לדעת, הם רצו לרדת ממדרגת מלאכים טיפה בשביל להראות שהם לא צריכים את דרגת המן כבר כמו מלאכים, הם רצו לאכול אוכל ממשי, התאוו לבשר בשביל להראות לקב"ה שהם הגיעו למדרגת אנשים במדרגה הקרובה למלאכים שזה מדרגת תלמידי חכמים, אבל שמה הם החליקו עד שזה נקרא בלשון התורה קברות התאווה. ושמה כל השאול תחתית והאבדון. אז רואים מפה מה זה נטיה גופנית, לאן היא יכולה לקחת את הבן אדם. 

ואתמול דיברנו בשיעור, דיברנו בשיעור שכשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם, אבל עם הקב"ה נסתדר כבר. ז"א שאם בן אדם החליט לעבור עבירה הוא סוגר את הדלת, מכבה את האור נכנס, אבל אם הוא ישמע רשרוש בדלת טררר הוא קופץ דרך החלון. אז כשיש לו נטיה למשיכה גופנית הוא יכול להפקיר את כל חייו ולעיני ה' בכוחות שהעניק לו ה' לעבור עבירה במרד ובמעל לעיניו, בלי שום בעיה. מי משך אותו? תאוה. אבל אם הוא ישמע רשרוש שבן אדם כמוהו, בעל תאוה כמוהו, עומד להכנס בדלת ולתפוס אותו על חם דרררנ דרך החלון. 

אתמול היה סרט כזה ממש אחרי השיעור, סיפור כזה בדיוק ורואים את הבן אדם איך הוא קופץ מהחלון ממש בלי להמשיך להסביר. הכל זה ענין של משיכה גופנית. 

אז ראינו פה מהתחלה מה זה פרישות ואיך היא חולשת ומצילה אותנו מכל ההפקרות שאנחנו מניחים לתאוות הנמבזות ואפילו המותרות, למשוך אותנו אחריהם ולהפיל אותנו שאולה. הנה, אנשים קשה להם להפסיק לעשן, מה יש בזה? סרחון, מה יש בזה? הפסד ממון, מה יש בזה? מחלות. מה יש בזה? הרבה עשן. מה יש בזה? הנאה, הנאה יש גם מסמים, זה אחרי שנמשכת פעם ראשונה עם הסבר כזה המשכת פעם שניה כי אתה מסור כבר בידי התאוה, היא כבר מושלת בך, אתה כבר מין ואפיקורוס. מי שנמסר ביד התאוה הוא מין, זהו. לא נתאוו ישראל לעבוד עבודה זרה אלא להתיר להם עריות, אז מי התחיל את העבודה זרה? התאוה לעריות הביאה לעבודה זרה, אז בתוך התאוה יש כבר מינות, בתאוה יש מינות, לא בגלל שאדם נהיה מין הוא הולך לתאוה, התאוה היא מינות, כי בשביל תאוה אדם יכול לכפור ולעשות מול הקב"ה את כל העבירות בגלל התאוה. אז זה לא פשוט, סיפורים, נהנים מה נהנים, למה אתה נהנה, הרבה אנשים נהנים מהרבה דברים אסורים, אז מה אם אתה נהנה, מותר ליהנות?

 

ש. אני מרגיש צורך

הרב: זה לא צורך, זה תאוה. אתה חושב שהמילה צורך מעדנת את זה שאתה מין ובעל תאוה בהמית? מה זה יש צורך, צורך מילים, צורך אז מה אם אמרת צורך? יש גם צורך לצאת מזה, אתה מבין? אדם נמצא בתוך ביצה והוא שוקע, אומרים לו למה אתה לא יוצא? אומר יש צורך בזה, יש צורך, מה הצורך? שאתה נשאב למטה ועוד מעט הולך להתכסות ולמות, איזה צורך זה? מה אתה רוצה צורך בזה? יש צורך לצאת, אבל זה קשה מביצה לצאת בלי עזרה של אחרים, זה בלתי אפשרי, אז לכן באתי לעזור לך, והוצאתי אותך משהו, אני מקווה שתחליט לא לשקוע בביצה ולהגיד יש לי או לה צורך שנשקע יחדיו, מה זה יש לי צורך? איזה צורך? מעיקרא לא היה צורך, מראשית לא היה צורך, איזה צורך? אחד התרגל לאכול פחמים, יש לי צורך. אחד סוחב שנים אבנים, מה יש לך בגב? אבנים. למה אתה סוחב? יש לי צורך, איזה צורך? אני כבר שנים, מגיל1 6 התחלתי, פעם זה היה בשביל חברים, הייתי סוחב אבנים להראות שיש לי כח. אז למה אתה ממשיך? אומר לא יודע, כבר יש לי צורך. מה זה הדברים האלה? איזה מילים אלה? כן, מה רצית?

ש. לא שומעים

הרב: סוד העבודה זרה הוא סוד גדול מאד שהוא משתלט על הבן אדם. ואלמלא שהתפללו חכמים ז"ל לבטל את יצר של עבודה זרה גם אנחנו היינו רצים אחרי זה היום ולא היינו מגחכים כנגד כל אלה שעושים את זה. כמו שהתאוה של עריות זה תאוה שה' הטביע באדם בטבעו, אבל הוא אמר לו לגדור את עצמו באיסורי לאוים כאלה ואחרים, וגם אפילו במותרים אמר שלא יהיו מצויים הבעלים אצל הנשים כתרנגולים, אז לכן זה טבע הדברים, ואדם צריך להתגבר מעל הטבע, בשביל זה הוא אדם, להיות מעל הטבע. הבנת?

ש. לא שומעים.

הרב: הם נכנסים בתוך כל מה שאמר רבינו בחיי, ויכול להיות שהם קראו את רבינו בחיי עם מדעה גם כן. אני אסביר לך, יש סיפור קשה מאד, שרבי שלום שבזי היה לו בן קראו לו רבי שמעון, והוא גם ידע קבלה מעשית, ופעם אחת הוא הגיע למסיבה שבמסיבה הזאת היו יושבים על נרגילה, מדעה, מדעה לשון מדע, דור דעה, והיו יושבים ולא הזמינו אותו לעשן, בד"כ עושים בר בר בר בר קצת ומעבירים לעוד מישהו, שיברבר גם, ויגרגר, יגרגר, אז לא הזמינו אותו אז הוא נעלב כזה, כי לא התייחסו אליו לא הזמינו אותו, אז הוא אמר שם קדוש והפך להם את כל הגסבה, את כל הפך להם את זה לנחשים, במקום נהיה בהלה, אח"כ סיפרו את זה לרבי שלום שבזי, שהבן שלו עשה ככה, כתב שם והרג אותו. למה הוא השתמש בשמות קודש לדברים כאלה. אז מה היה שמה, הנקודה של כבוד, או נקודה של תאוה, או נקודה של משהו, מדובר על בן שהיה קדוש בעצמו והכל, שימוש אחד חורג בכוחות וביכולות, אבא שלו הרג אותו. שלא ישתמש חס ושלום בשמות הקודש, לקחת את שמות הקודש לעשות מזה חול, אין זכות קיום.

ש. אמיתי או שזה סתם

הרב: אמיתי אמיתי אמיתי אמיתי, אני לא מספר סיפורים סתם. אז ז"א הנה קיבלת תשובה על מדעה וסופה של המדעה.

ש. הרב, כל מה שלמדנו זה כל יום מוסר, זה כל יום לרצות להיות בפרישות, רצון,

הרב: נכון, אתה לא יכול להגיע לפרישות בהתחלה, אתה צריך לקרוא מסילת ישרים מהתחלה וכשתגיע לפרישות זה בסדר, אבל אתה צריך ללמוד את זה טוב ולאט לאט לצמצם, צמצום, סוד הצמצום.

ש. אבל ה' לא מחייב להיות פרוש, הוא מחייב להיות צדיק

הרב: אל תקבע מה הוא אומר, הוא אומר שאתה יכול להגיע לדרגה של רוח הקודש ומחיה מתים, וזה הנדרש מכל אדם, כי אם אתה יכול ולא תגיע ישאלו אותך למה לא הגעת, מה תגיד? ישאלו אותך למה לא הגעת, נגיד אתה סיימת כיתה ב', לא רוצה להמשיך ג', יכולת לסיים גם ישיבה קטנה זה או תיכון במקביל או זה וזה וסיימת ב', אני מספיק לי, אני לא, מה זה נתנו לך ראש שלם, לא נתנו לך ככה, ראש גדול נתנו לך, כמו אבטיח, מה אתה משתמש איתו עד כיתה ב'? נותנים לך להיות מחיה מתים, הבנת? זה מה שרוצה ממך הקב"ה. מסילת ישרים זה לכולם, זה לא בשבילו בשביל הרמח"ל, זה בשביל כולם. אבל אדם פנוי לתאוות, לא פנוי לפרישות, בשביל התאוות הוא יבזבז זמן, הוא עובד כל היום בשביל ללכת בסוף הלילה למלא תאוותו, עובדים, יוצאים לבלות, מה זה לבלות? יבלו ימיהם בתוהו. יבלו לשון בלאי, מבלים את החיים. בלאי בלאי בלאי בלאי בא לארץ, זהו. עבד היום הרויח כך וכך הלך בזבז את זה בסעודה אחת שיראו אותו איך הוא לועס ואיך הוא אוכל ואיך הוא מקלל ואיך זה, זהו.

ש. נראה לי הרמב"ם אומר שכל אחד יכול להגיע לדרגתו של משה רבינו

הרב: הרמב"ן, כן.

ש. אז אם כל אחד יכול להגיע לדרגה של משה רבינו

 

הרב: אז אני אגיד לך מה אמר רבי זושא מאניפולי, הוא אמר, אני לא פוחד שידונו אותי למה לא הייתי משה רבינו, אבל אני פוחד שידונו אותי למה לא הייתי ר' זושא, ור' זושא זה היה מלאך. תאר לך שאני הייתי מגיע למעלה, והיו אומרים לי תראה מי אתה מה אתה, אתה אינסטלטור אתה, אינסטלטור אמנון יצחק, אתה נגר אמנון יצחק, אתה שחקן כדורגל אמנון יצחק, תגיד, אתה יודע מי יכלת להיות, היית יכול להחזיר בתשובה אלפים ורבבות, אני? אני? אני? היו מראים לי סרט מה אני ומה יכלתי, ומה אני עושה עכשיו, אומרים זה אמנון יצחק האמיתי, לא זה. אני כל הזמן חי בפחד שאמנון יצחק הזה זה כזה לעומת אמנון יצחק שמחכה לי שיראו לי, ואני אומר לכולם תמיד שאני לא מנצל אפילו חמישה אחוז ממה שאני מסוגל, רק אין לי מספיק ידיים, אין לי מספיק עזרה, אם היה לי מספיק עזרה אני יכול להפוך את העולם. הנה אתה רואה עם כמה מתנדבים מה אנחנו עושים, מקימים בית מקדש מעט מה שלוקח לאנשים שנתיים שלש עם קבלני וקבלני משנה ואהה שלד ופה מהנדס וסגן המהנדס וכל, ופה עם אנשים אתה מבין, בעלי מקצוע פשוטים טרררררנ חודש חודשיים שלשה בית כנסת עומד על תילו. איפה נשמע דבר כזה? ועם רצפים שאין להם כסף לדלק אפילו, ושנוסעים בלי דלק. ומסגירים בלי סיגריות, מדליקים קרשים עם אלקטרודה. 

אז ז"א, אתה יכול לעשות כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, לא להרפות רגע, שלא יעבור רגע בחיים שאתה לא מנצל אותו, רגע רגע, רגע אפילו, רגע. למה יהיה לך תביעה, אבל אם אתה כל רגע ניצלת מה יש תביעה עליך?

 

ש. לא שומעים

 

הרב: אבל יש לך מזל שמישהו אומר את האמת, ואתה יכול אם תרצה לאחוז בה, לא צריך יותר מאחד שאומר את האמת, מספיק אחד שאומר בתוך קהל גדול זהירות! כולם מפנים את המבט ומסתכלים מה זהירות, מטען רררררררר כולם בורחים. אבל אם יהיו שמה אנשים שיגידו לא, סתם עזוב אותך, זה רק פצצה, לך תדע אם זה דמה או לא דמה, אם זה יפוצץ או לא יתפוצץ, אנשים קופצים בורחים, תגיד את זה באוטובוס, אנשים שוברים ישר את החלונות, לא מחכים. אז אם מישהו אפילו צועק את האמת ואתה לא בטוח שהוא צועק את האמת, כדאי לך לשמוע. מה יש לך להפסיד? 

עכשיו מאחר והאמת כבר יותר ברורה ויותר ניכרת ובפרט שהשקר בולט וצועק שקר אני, הכי קל, אבל המזל שלנו שבדור הזה כל מאמץ קטן וכל הישג קטן נחשבים בשמים דברים גדולים מאד. זה המזל שלנו, ככה הסביר הארי הקדוש למרח"ו, אמר לו אם אתה היית בדור של התנאים היית מגדולי התנאים. הוא אמר לו איך, אם הם לא הביאו את המשיח איך אנחנו נביא את המשיח? אמר לו לא, בדיוק הפוך, ככל שהדור שפל יותר ככה כל פעולה נחשבת יותר, לדוגמא, אם אתה תראה אדם שהוא נכה ברגליו, והוא רץ, והוא רץ, יש אחד שהוא רץ עם רגליים מברזל, והוא אלוף, ז"א היכולת של האדם לרוץ אפילו בתנאים שלכאורה הם לא הגיוניים, זה נחשב. כשאתה רואה תינוק מצליח להוציא כמה מילים מפיו כולם בהתלהבות, לוקח לו דקות עד שהוא אומר את המילה שאתה מבקש ממנו ואתה יושב וממתין ונהנה, הנה הוא אמר. מה הוא אמר? לתות, לתות, אתה אומר תחזור עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, לא אומר בדיוק, אבל עצם זה שהוא כבר יודע לבטא במילה את הכוונה הזאת והזאת ההורים שלו מבסוטים, ככה הקב"ה מבסוט מאיתנו אנחנו מחרתים, מדברים שטויות, לא יודעים כלום וחושבים שמבינים וחושבים שזה והקב"ה מבסוט אתה מבין, ודגלו עלי אהבה - ודילוגו עלי אהבה, אתה מבין, הדור הזה מה זה מיליון וחצי בעלי תשובה, אתה מבין מה זה איזה הנאה זה לקב"ה. איפה היו דורות כאלה? עם כל מה שאתה אומר. אז כל מאמץ, כל פעולה, כל מניעת תאוה, כל דבר קטן שאתה מתאמץ לכבוד הבורא יתברך בשמים זה נחשב לאין ערוך. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט