אשקלון - אהבת הגרים
- - - אין זה תמלול ההרצאה אלא עיקרי הדרשה מהספר 'מצוות דיליה' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א - - -
תוכן ענינים: פתח דבר: / "וגר לא תונה" - איסור מיוחד לצער גר / כיצד עוברים על לאו זה? / ארבעים ושש אזהרות על הגר! / תגובת הרמב"ם זצ"ל לצער הגר / מי שאינו מצוי במקומו - נחשב כגר! / "ואהבתם את הגר" - במי שנקלע למקום בשעת לילה מאוחרת / מכתבו של הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל / אהבת הגר - מצוה מן התורה / אהבת הגר גדולה מאהבת שאר איש ישראל! / דוגמא מעשית לאהבה המיוחדת לגר / מדוע עלינו לאהוב גרים? / "הלוא חיוב עלינו לאהבו ולנשק רמיסת רגלו"! / מדוע רקד מרן החזון איש זצ"ל? / הכרעתו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל / מתי מצא הגר"ח קניבסקי שליט"א זמן לשיחה בטילה? / כיצד קיים הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל מצוה זו? / מרן הרב שך זצ"ל מעודד ילדה קטנה בת גרים / מהו מקור מחצבתם של הגרים? / "ומהיכלא דלהון נפקן נשמות הגרים" / "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי"! / מכתב נפלא ממרן הרב שך זצ"ל / גירות - רק מתוך אהבה! / חידוש נפלא מהכתב סופר זצ"ל / דברים נוראים מהגר"א זצ"ל / חביבותן של הגרים בעיני השי"ת.
פתח דבר:
במאמר הבא נעסוק בעזרת השי"ת בשתי מצוות מן התורה אשר עניינן אחד: מצות לא תעשה - לא לצער את הגרים, ומצות עשה: עלינו לאהוב אותם!
נבאר את גדרי המצוה והאיסור, מהי הזהירות הנצרכת בכדי לא לצער גרים, ועד כמה יש ל אהוב אותם ולהשתדל לעודדם ולסייע להם בכל דבריהם, כמו כן נעמוד על ייחודיותם של הגרים, ועל כך שהקב"ה בעצמו אוהב אותם והם חביבים לפניו עד מאוד.
"וגר לא תונה" - איסור מיוחד לצער גר
נפתח במצות לא תעשה - לא לצער גרים. כתוב בתורה (שמות כב, כ): "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים". ועוד כתוב (ויקרא יט, לג): "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו." מכאן למדנו כי המאנה ומצער את הגרים עובר בשני לאוים המפורשים בתורה, וזאת מלבד הלאו המזהיר שלא לאונות כל אדם מישראל שנאמר (ויקרא כה, יז): "ולא תונו איש את עמיתו", כי הלוא הגר הוא גם נכלל בתוך שאר ישראל וכמפורש בגמרא (בבא מציעא נט:) המובאת להלן.
וכך כותב בספר החינוך (מצוה סג): "אף על פי שאנו מוזהרים בזה בישראל, וזה הגר כיון שנכנס בדתנו הרי הוא כישראל, הוסיף הכתוב לנו אזהרה בו וגם נכפלה האזהרה עליו, דכתיב: "לא תונו אותו" פעם אחרת, לפי שענין האונאה אליו קרובה יותר מבישראל, כי הישראל יש לו גואלים שתובעים עלבונו... על כן הזהירתנו בזה האיש שהוא בינינו בלי עוזר וסומך, לבל נעביר עליו הדרך כלל אפילו בדברים, כאילו הוא כאחד ממנו, ומתוך גדרים כאלו נקנה נפש יקרה ומסולסלת מעוטרת המידות הראויה לקבלת הטוב, ויושלם בנו חפץ השם יתברך שחפץ להטיב."
כיצד עוברים על לאו זה?
כיצד עוברים על לאו זה? מצינו במסכת גרים (פרק ד הלכה א): האומר לגר - הלוא אתמול עוד היית גוי, עובד לאלילים ולהבלים ואוכל נבלות, חזיר בין שיניך, ועכשיו אתה עומד ומדבר עמי?! כל זה הוא נכלל באונאת הגר.
עוד מצינו בגמרא (סנהדרין צד.): "גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה" - כלומר: יש להיזהר לא לבזות גויים בפני הגר, כי בשל עברו עלול הדבר לצער אותו.
ארבעים ושש אזהרות על הגר!
ובמסכת בבא מציעא (דף נט:) מצינו דברים ברורים בחומר האיסור לצער גרים:
"ת"ר: המאנה את הגר עובר בשלושה לאוין דכתיב: "וגר לא תונה", "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו" "ולא תונו איש את עמיתו" וגר בכלל עמיתו הוא. והלוחצו עובר בשלושה: דכתיב "ולא תלחצנו" "וגר לא תלחץ" "ולא תהיה לו כנושה" וגר בכלל.
עוד מובא בגמרא (שם) שהתורה הזהירה על גר בשלושים ושש מקומות! ואמרי לה - בארבעים ושש! מכך ניתן לדעת בבירור עד כמה הקפידה התורה שלא לצער גרים!
תגובת הרמב"ם זצ"ל לצער הגר
ובנותן ענין להביא כאן מעשה שאירע בימי הרמב"ם זצ"ל:
היה גר צדק בשם רבי עובדיה. הוא טען כי הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה, אך רבו כעס עליו על שאמר כן, והכלימו ואף כינהו כסיל. במר לבו פנה רבי עובדיה אל הרמב"ם זצ"ל,
והוא הצדיק את טענתו והוסיף לומר לו: "ואשר השיבך רבך שלא כהוגן והעציבך והכלימך וקראך כסיל, עבירה גדולה בידו וחטא גדול חטא, וקרוב בעיני ששוגג הוא וראוי לו לבקש ממך מחילה, אף על פי שאתה תלמידו, ואחר כך יצום ויצעק ויתפלל ויכנע, אולי יתכפר לו, וימחול לו הא-ל יתעלה. וכי שיכור היה זה ולא ידע שבשלושים וששה מקומות הזהירה תורה על הגר?! ואיה דבר "וגר לא תונה?!"
ומאחר שדברים אלו של הרמב"ם זצ"ל לא נמצאים בהשג כל יד ראיתי לנכון להעתיק את כל תשובתו (שו"ת סימן תמח) כי דבריו שם הם כקילורין לעיניים ממש והם מלמדים אותנו מהי ההתייחסות הראויה והנכונה לגרים.
לאחר שהרמב"ם זצ"ל תמה על רבו של אותו הגר כיצד ההין לצערו, המשיך וכתב לו: "אילו אמר הוא האמת והיית אתה התועה, היה לו להסביר לך פנים ולדבר לך רכות, כל שכן שאמרת האמת והוא התועה. ועוד שזה דורש אחר הישמעאלים אם הם עובדי עבודה זרה אם לאו, היה לו לחוש לעצמו על הכעס שכעס עד שהכלים גר צדק שלא כדין, וכבר אמרו רז"ל: 'כל הכועס יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה'.
דע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא, על האב ועל האם נצטוינו בכבוד ומורא, ועל הנביאים לשמוע להם, ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו. ועל הגרים צוונו באהבה רבה המסורה ללב - "ואהבתם את הגר". כמו שצוונו לאהוב את שמו - "ואהבת את ה' א-לקיך" והקב"ה בכבודו אוהב גר, שנאמר "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה!"
ממשיך הרמב"ם זצ"ל בדברי תוכחתו לאותו רב: "וזה שקרא לך כסיל הוא גדול תמה אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו ידם הנטויה והבין בעין לבו ונדבק באומה זו...'
הרמב"ם זצ"ל מסיים את דבריו לאותו גר בברכה מיוחדת: "ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא, הוא יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא, ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו, ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל, והיה הטוב הה וא אשר ייטיב ה' עמנו, והטבנו לך, כי ה' דבר טוב על ישראל", עכ"ל.
במכתב נפלא זה האריך הרמב"ם זצ"ל שלא כדרכן של ראשונים בכלל ושלא כדרכו של הרמב"ם זצ"ל בפרט, בדברי תוכחה לאותו רב מחד, ובדברי עידוד וברכה לאותו גר מאידך. הדבר אמור להעניק לנו הערכה ופרספקטיבה נכונה וראויה ביחסנו אל גרים.
מי שאינו מצוי במקומו - נחשב כגר!
כאן המקום להעיר הערה חשובה: למרות שהתורה מזהירה שלא לצער ולהונות את הגרים בדייקא, כבר כתב בספר החינוך (מצוה תלא): מכלל זה שהתורה הוסיפה להזהיר על אונאת הגר, יש לנו ללמוד על דרך המוסר להתנהג בזהירות גדולה במיוחד גם כלפי כל מי שמצוי בעיר שאיננה ארץ מולדתו ולא במקום משפחת אבותיו, או שהוא "חדש" בסביבה כלשהי ומן הסתם הוא חש עצמו כ: "גר" בארץ לא שלו.
וראוי לדעת כי על אף שבספר החינוך משמע בפשטות שהנהגה זו היא מדרך המוסר בלבד, החפץ חיים זצ"ל בספר המצוות הקצר (מצוה סא) כתב שזה מדינא. והדבר נוגע לנו רבות באשר תופעה זו מזדמנת לה לעיתים תדירות, ונביא לכך כמה דוגמאות:
א משפחה אשר זה מקרוב באה לדור בשכונה חדשה, יש מצוה לעזור לה בהתאקלמות ובכל מה שנצרך לה, כי בדרך כלל בני המשפחה מרגישים בעצמם במצב זה בודדים וגלמודים כי אין מי שמכיר אותם ואין מי שיסייע להם, ויש מצוה מיוחדת להושיט להם יד, שכן נחשבים הם כ: "גרים" במצבם הנוכחי.
ב כאשר מגיע אדם זר להתפלל בבית הכנסת, על המתפללים הקבועים לדאוג להאיר לו פנים, לסדר לו מקום הולם ולהיזהר מלפגוע בו, ובודאי שמצוה גדולה לתת לו שלום ולהתעניין במצבו.
ג בחור מחוץ לארץ המגיע ללמוד בישיבה קדושה בארץ ישראל, ובדרך כלל כל או רוב בני משפחתו גרים בחו"ל והוא נמצא לבדו, וגם השפה המדוברת אינה שפת האם שלו, ובקלות עלול הוא לבטאות מילים בצורה ובנימה לא נכונה - יש איסור מן התורה ללעוג עליו ולצערו. ובפרט בשבתות ובימים טובים שאז הוא חש יותר בחסרונה של משפחתו - מצוה רבה לעזור לו ולהתעניין במצבו, ולהעניק לו יחס של קרבה וידידות. וכל זה נכלל במצוה זו.
"ואהבתם את הגר" - במי שנקלע למקום בשעת לילה מאוחרת
וכך סיפר פעם הגאון רבי אריה לוין זצ"ל: 'הגעתי פעם בשעה מאוחרת קודם חצות הלילה לעיירה מינסק, ושרכתי את רגלי לבית הכנסת "משכיל לאיתן". אחדים מבני הישיבה אשר עוד לא נמו שנתם התעוררו לקבלני כאורח, לקיים "ואהבתם את הגר". ונתנו גם לי איזה ספסל להניח עליו את ראשי, וברוך השם מרוב יגיעה היתה השינה מתוקה עלי מאוד.
מכתבו של הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל
וכן יש ללמוד מתוך מכתב המלצה שכתב הגאון רבי צבי פסח פרנק "זצ"ל המיועד לתלמיד חכם שנסע מארץ ישראל לחו"ל על מנת לאסוף כספים לצרכי משפחתו, והוא ממוען לרב ואב"ד של ק"ק ראטטערדאם יצ"ו, בו הוא ממליץ על אותו ת"ח ומדגיש את יחוסו, ולאחר שהוא מעיד עליו שהוא תלמיד חכם, ירא שמים ואיש אמונים הוא כותב בזה הלשון:
"ולזאת אמרתי אחלה את פני מעכ"ת שיחי' כי יאחז צדיק דרכו דרך תורתנו הקדושה שהזהירה מאוד "וידעתם את נפש הגר" ובפרט לחזק ברכים כושלות כאלה מאיש מצויין אשר הוא גולה ומטלטל בארץ נכריה למצוא טרף לנפשות ביתו, ולאו כל יומא מתרחיש מצוה רבה כזו."
הרי שגם הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל סבר כי אדם הנמצא במקום שונה ובמדינה אחרת כגר יחשב, וכפי שסיים שם ש: "מצוה רבה" לעזור לו!
אהבת הגר - מצוה מן התורה
כעת נעסוק בחלק השני - במצוה המיוחדת שנצטווינו על הגרים, כי לא זו בלבד שאסור לצער אותם, עלינו לאהוב אותם ולעזור להם!
והנה על אהבת הגר נצטווינו בשני מקומות בתורה, בפרשת קדושים: (ויקרא יט, לב) "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' א-לקיכם". וכן בפרשת עקב (דברים י, יט): "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים."
ורבים ממוני המצוות מנו מצוה זו כמצוה דאורייתא ומהם הבה"ג זצ"ל רבנו שלמה אבן גבירול זצ"ל, הרמב"ם זצ"ל, הסמ"ג זצ"ל וכן עוד הרבה ראשונים.
אהבת הגר גדולה מאהבת שאר איש ישראל!
חשוב להדגיש: הלוא מצווים אנו לאהוב כל אדם מישראל כפי שכתוב (ויקרא יט יח): "ואהבת לרעך כמוך", ומכך שאנו מוזהרים בשני מקומות בנוסף למצוה כללית זו של אהבת ישראל, הדבר מלמדנו שמצוה לאהוב את הגרים אהבה גדולה יותר מאשר האהבה שעלינו להקדיש לשאר ישראל.
וכך כתב הרמב"ם זצ"ל בספר המצוות (עשה רז): "הוסיף לו הא-ל אהבה וייחד לו מצוה נוספת". ובהלכות דעות (פרק ו הלכה ד) כתב: "צווה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו", עכ"ל. ונראה שזה על דרך ההפלגה בבואו להדגיש כי יש לאהוב גרים אהבה גדולה, ולכן לא מצינו השוואה זו לאהבת השם במצוה לאהוב כל אדם מישראל.
וכך מפורש גם בספר חסידים (סימן קטז) "וגדולה אהבתן וחביבה לפני המקום יותר מאהבתן של ישראל."
ובספר חסידים (שם) הוסיף על כך משל: שני בני אדם אחד אוהב את המלך, והאחד המלך אוהבו, מי גדול? אותו שהמלך אוהבו! נמצא - ישראל אוהבים את הקב"ה, והקב"ה אוהב את הגר, שנאמר "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה". על כן מצוה עלינו לאהוב את מי שהמלך אוהב אותם. לפיכך כתוב "ואהבתם את הגר."
דוגמא מעשית לאהבה המיוחדת לגר
למדנו אם כן שהחיוב לאהוב את הגרים הינו באהבה יתירה על אהבת שאר כל אדם מישראל.
בספר לרעך כמוך הביא לכך דוגמא: כשנודע לראובן כי הדייר בבנין הסמוך עורך סעודת "שלום זכר", בתחילה הוא נטה שלא להשתתף בה, וזאת משום שרמת הקשר בינו לאבי הבן אינה הדוקה כל כך, אך לאחר מחשבה - העובדה שאבי הבן הוא גר צדק הכריעה את הכף, והוא אכן החליט להשתתף בסעודה ולאחל לאבי הבן את כל הברכות והאיחולים.
זאת היא דוגמא אחת מני רבות לכך שעלינו לשקול היטב בכל פעם שעומד לפנינו גר צדק - ראוי לנו להתחזק ביותר ולהשתדל לקיים מצוה מן התורה לאהוב אותו בכל לב ואף להפגין בפניו את חיבתנו כלפיו.
מדוע עלינו לאהוב גרים?
מהי הסיבה בגינה עלינו לאהוב את הגרים? בחז"ל (מדרש תהלים קמו) הובא משל לבאר את הענין:
היה מלך שברשותו היה מקנה רב, ובכל פעם שהרועה הוציא את צאן המלך למרעה נכנס צבי לרעות עמהם. והיה המלך אוהב את הצבי ביותר.
אמר לו הרועה: 'אדוני המלך, כמה תיישים וכמה עיזים יש לך, ואתה אוהב דוקא את הצבי?'.
אמר לו המלך: 'הצאן כך דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבוא לישן בתוך הדיר. אבל הצבי אין דרכו ליישוב בני אדם, וזה נכנס וישב אצלנו. לא נחזיק לו טובה על שעזב את המדבר הגדול והרחב במקום כל החיות ובא ועמד בחצר?!'
כך אמר הקב"ה: 'טובה גדולה אני צריך להחזיק לגר על שהניח משפחתו ובית אביו ובא אלי'.
הרי שזו הסיבה המיוחדת לכך שהקב"ה אוהב את הגר, על כך שעזב את משפחתו ואת רעיו וידידיו ובא להידבק בכלל ישראל, ומאותה סיבה בדיוק עלינו לעורר בקרבנו את אהבתנו אליו.
וכבר הבאנו לעיל כיצד הרמב"ם זצ"ל הפליג בדברים בתשובתו בשבח הגר, וכתב שאדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה, והבין בערך לבו ובא ונדבק באומה זו וכו', והשליך העולם הזה מלבו, ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, אדם כזה ראוי להקרא משכיל, מבין, פיקח, והולך נכוחות, תלמידו של אברהם אבינו ע"ה!
"הלוא חיוב עלינו לאהבו ולנשק רמיסת רגלו"!
וכדאי להוסיף בזה ולהביא מדברי הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל ביערות דבש (חלק א דרוש א') שהחובה לאהוב את הגרים מגעת עד לכדי כך שעלינו לנשק רמיסת רגליהם! ואצטט מלשונו שם:
"בברכך על הצדיקים, ישים אל לבו להתפלל בטובת הצדיקים, כי בטובתם אנו חיים, וכל זמן שצדיקים בעולם, ברכה וטובה וחיים בעולם... וכו'
מדוע רקד מרן החזון איש זצ"ל?
ולכן מצינו שגדולי ישראל נהגו לאהוב, לעזור ולעודד את הגרים, ונביא לכך כמה דוגמאות על מנת לשבר את האוזן ובגדר כזה ראה וקדש!
בספר פאר הדור מובא שגר צדק גלמוד התאונן לפני החזון איש זצ"ל ואמר לו: 'שהבריות אינם מכבדים אותו...' ניחמו החזון איש זצ"ל במתק לשונו. אחר כך החזון איש זצ"ל כיבדו להתחיל ניגון, הגר שר בקול רם, והחזון איש זצ"ל רקד לקצב ניגונו, עד שהכיר בו שנתפייס.
הכרעתו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל
סיפר הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א: "פעם בא בחור גר צדק להתקבל לישיבה, המבחן עבר שלא בהצלחה, נועצתי במורי אבי זצ"ל האם לקבלו או לא,
וענה בנימת פליאה: "ואהבתם את הגר!"
ויצויין, שכאשר העלו את השאלה לפני ראש הישיבה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, השיב את אותם מילים ובאותה נימה...
מתי מצא הגר"ח קניבסקי שליט"א זמן לשיחה בטילה?
ומעשה בהגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א: באחד הימים רבנו שליט"א ישב על ספסל האבן בחצר בית הכנסת "לדרמן" לצד יהודי הדור פנים, ושוחח עמו בחביבות נדירה במילי דעלמא - על משפחתו, על פרנסתו ועל עסוקיו - שיחה בטלה שאינה אפיינית כלל לרבנו שליט"א אשר כל רגע מזמנו מחושב ומנוצל עד לדקדוק של עשירית השניה...
כשסיים רבנו שליט"א את השיחה ועלה לביתו, הסביר לבני הבית כי אדם זה הוא גר צדק שזכה להסתפח אל נחלת ה' לפני שנים רבות. "עתה זכיתי לקיים בו מצוה דאורייתא של "ואהבתם את הגר", אמר רבנו שליט"א בסיפוק.
כיצד קיים הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל מצוה זו?
שוב מעשה עם הגאון רבי עזריאל זעליג גנק שליט"א שהיה לו קשר עם גיורת שנתגיירה לפני זמן מועט, הגיורת ביקשה ממנו שיביאנה אצל אדם גדול.
כאשר הגיע הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל לארצות הברית בכדי להשתתף בדינר לטובת הישיבה, הביאו את הגיורת לרבנו זצ"ל...
שאלה רבנו זצ"ל לשמה, והשיבה בשמה האנגלי שמבטאים כזאת "בוינה",
ואמר לה רבנו זצ"ל שזה באמת שם יהודי כיון שזה מתחלק לשני מילים "בא הנה" כלומר שבני ישראל רומזים לה - בואי הנה, להיות כאחד מהעם היהודי.
באמצעות דברי עידוד אלו זכה רבנו זצ"ל לקיים באותה גיורת את מצות "ואהבתם את הגר" בהידור.
מרן הרב שך זצ"ל מעודד ילדה קטנה בת גרים
מסופר: בארץ התגוררה משפחת גרים שהיגרה מארצות הברית, הסיבה העיקרית להגירה היתה כי בתם סבלה בבית הספר מהקנטות והצקות מילדי כיתתה, הילדה היתה אומללה, והוריה החליטו לעקור את מקום מגוריהם ולעלות לארץ ישראל.
כשהגיעו ארצה רשמו את הילדה לבית הספר המקומי, אך גם כאן התגלה הסוד, ושוב נמצאו ילדים שהציקו לה שוב ושוב, עד שהיא נתקפה בדיכאון וסירבה ללכת לבית הספר. ההורים לא ידעו מה לעשות עד שמישהו הציע להם שיעלו לביתו של מרן הרב שך זצ"ל ואכן כך עשו.
כאשר שמע הרב שך זצ"ל את הסיפור, ביקש לשוחח עם הילדה. כאשר הובאה לפניו שאל אותה: "היודעת את מי אני"?
ענתה: "כן, הרב שך."
"ומה אני"?
- "ראש ישיבת פוניבז'" - ענתה.
"גם זה נכון" אמר לה, "אך לא לכך התכוונתי, רציתי לומר לך שאני גם גר!"
תמהה הילדה: "הרב - גר? כמוני"?!...
'בדיוק!' ענה מרן זצ"ל, קם ממקומו והוציא חומש מארון הספרים, פתח בפרשת משפטים והקריא: "וגר לא תונה ולא תלחצנו" ומדוע: "כי גרים הייתם בארץ מצרים"! וקרא באוזנה את דברי רש"י זצ"ל על אתר: "אם ציערתו, אף הוא יכול לצערך, ולומר לך: אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך!"
עיניה של הילדה אורו: מעתה, לא יוכלו לצערה, כי כולם - כל ישראל גרים הם! ושבה לבית הספר בשמחה!...
רואים מזה עד כמה שגדולי ישראל - עם כל גדלותם, טרחו ודאגו לטובתם של הגרים גדולים כקטנים!
מהו מקור מחצבתם של הגרים?
בכדי להקל עלינו לאהוב את הגרים ראינו לנכון להעלות על נס את חשיבותם המיוחדת וכאשר ניווכח במעלתם וחשיבותם כי רבות המה, גם לבנו יפתח לאהוב אותם.
ראשית כל עלינו להקדים ולבאר מהו מקור מחצבתם של הגרים ומהיכן הוא שורש נשמתם.
החפץ חיים זצ"ל נהג לומר בשם גר הצדק - הגרף פוטוצקי הי"ד: איתא בחז"ל שבשעת מתן תורה חיזר הקב"ה על כל אומה ולשון ושאלם האם מסכימים הם לקבל את התורה, והם סירבו.
ואין הכוונה שכל הגויים כולם דחו פה אחד את התורה, אלא ביניהם היו נשמות שהסכימו ורצו לקבל את התורה, אך הרוב סירבו ולכן אותה אומה לא קיבלה את התורה, אך אותם יחידים זכו שמנשמותיהם יתקבלו לכלל ישראל ברבות הימים.
זהו אפוא מקור מחצבתם של הגרים...
"ומהיכלא דלהון נפקן נשמות הגרים"
בספר קב הישר (פרק נד) ציטט מלשון הזוהר הקדוש דבר נפלא בענין נשמות הגרים, וזה לשונו: "ובהיכלא רביעי, שם דבורה הנביאה והרבה נשים עמה, ומשוררות שירת דבורה וברק בן אבינועם, ולפני מהיכלין אלין, שם ארבעה היכלין טמירין של שרה ורבקה רחל ולאה, ולא אתגלין ולא חמאן, ומהיכלא דלהון נפקן נשמות הגרים, ונכנסים אחר כך תחת כנפי השכינה, ואין רשות יותר לדבר בזה", עד כאן עיין שם.
הרי לנו שנשמות הגרים באים ממקור גבוה מעל גבוה!
"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי"!
מלבד זאת הלוא כבר אמרו חז"ל (יבמות כב.): "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". והדברים הם כפשוטם ממש, וכמו שכתב הט"ז זצ"ל (אורח חיים סימן מו סעיף קטן ה'): "הוה שפיר עכשיו בריה חדשה כאילו בראו הוא יתברך עכשיו מחדש."
הרי לנו שברגע שאותו גוי מתגייר הוא נברא מחדש, כאילו שעכשיו נולד ממש ואין כל הדברים מהעבר שלו נוגעים לו כלל וכלל.
ובספר תורת משה (פרשת משפטים ד"ה זובח) כותב החתם סופר זצ"ל חידוש נפלא: גר - באותו רגע כמימרא שמתגייר, יש לו דיני ישראל לכל דבר וענין, והוא אפילו יכול לשחוט קדשים בבית המקדש, ואין אומרים אולי עדין מחשבתו קצת לעבודה זרה ולא לה' לבדו. והטעם: כי מיד שנותן לבו להתגייר מתחדשת לו נפש טהורה משמים ממעל.
זאת הסיבה שכאשר לבן ישיבה מצויין הוצעה לו נערה שהתגיירה היא ואמה, ובא להתייעץ עם מרן הרב שך זצ"ל אם כדאי להסכים לשידוך או שעליו לחשוש בזה.
מרן זצ"ל ענה לו בנחרצות: אין כל חסרון בגר, יהודי כשר הוא, ואדרבה, "ואהבתם את הגר" כתיב!
מכתב נפלא ממרן הרב שך זצ"ל
בנותן ענין להביא כאן מכתב הדרכה שכתב מרן הרב שך זצ"ל לאברך אחד שהיה נשוי לגיורת (מכתבים ומאמרים חלק ד עמוד ב) וזה לשון המכתב:
"לכבוד האברך היקר הר'... שיחי'
שלו' ורב ברכה עד בלי די
קבלתי מכתבו, ובדבר שאלתו אני אומר את דעת התורה ואת ההגיון הפשוט, כי מאחר שלפי דיני התורה הילדים הם יהודים גמורים ואמא שלהם היא יהודית, אין שום פגם ואין להוסיף על מה שהתורה אסרה, והרבה תנאים ואמוראים יצאו מגרים, כמו שמעי' ואבטליון, ורבי עקיבא שאמרו חז"ל מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים ומאן אינון רבי עקיבא, ואונקלוס הגר והרבה כיוצא בהם, ויותר פגם הוא אם הילדים הם מאשה שלא דתי' ולא שמרה טהרת המשפחה - מאשה זו ששומרת תורה ומצוות ויש לה מידות טובות.
וכל מה דעביד הקב"ה לטב עביד, ואל יחשוב שהשניה מה שיקח ברור שיהיה מרוצה ממנה. והקב"ה הוא הטוב והמטיב לכל אדם ורחום וחנון. ואיסור גמור הוא לפגוע באשתך וילדיך, אף על פי שאינך מרגיש כל כך טוב ע"י.
ולזה דעתי ועצתי שלא לחשוב מחשבות זרות של פירוד, ויהי' שמח בחלקו ויזכה לראות נחת מכל משפחתו, ורק להתחזק בעבודת ה', להוסיף בלימוד ולחנך הילדים שילכו בדרך התורה והמצוה שיזכה לכל טוב.
ממני המוקירו אלעזר מנחם מן שך."
כמדומני שדברים אלו אינם צריכים חיזוק ומוציאים כל ספק מן הלב. ... והיוצא מדבריו...
גירות - רק מתוך אהבה!
והאמת היא שלא רק שאין שום פגם במי שנתגייר אלא עוד יש בו מעלות גדולות ומיוחדות דוקא בגלל היותו גר! ונבאר את הדברים בעזרת השי"ת.
הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל הקשה מדוע היה צורך בציווים מיוחדים על אהבת הגר, "ואהבתם את הגר" וכן "ואהבת לו כמוך", הלא המצוה לאהבו כלולה ב: "ואהבת לרעך כמוך" ולמה אם כן היה צורך בציווים מיוחדים.
והנראה לבאר - אמר הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, הלוא הגר מתגייר מתוך אהבה ולא מתוך יראה, כי אם מחמת יראה הרי איננו מחוייב רק בשבע מצוות, ואף אם לא יעשה יותר מזה לא יענש, אם כן מה לו להתגייר? אלא ודאי שהתגייר מתוך אהבה. ונמצא שדרגתו גבוהה בשל אהבת השם שבו, ולכן יש מצוה מיוחדת לאהוב אותו.
חידוש נפלא מהכתב סופר זצ"ל
וראיתי חידוש נפלא מתורתו של הכתב סופר זצ"ל.
בועז אומר לרות (רות ב, יב): "ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה." והקשו המפרשים מדוע כפל בועז את דבריו, וכי יש משכורת שאיננה שלימה?
עוד יש להקשות בדברי המדרש על פסוק זה: "ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה', אמר רבי חסא: אשר באת לחסות תחת כנפיו." ולכאורה קשה, מה בא להוסיף רבי חסא, הלא זה נאמר בפסוק עצמו?
ומבאר הכתב סופר זצ"ל: מצד אחד, גדולה מעלת מי שאינו מצווה ועושה, כיון שבא מעצמו ועושה מתוך אהבת הבורא מבלי שיהיה מוכרח, וכבר אמרו ההכרח לא ישובח.
מאידך קיימא לן (קידושין לא.) ש: "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", כי היצר הרע מסיתו ביותר בדבר שמצווה בו.
והנה לכל אחד יש מעלה, אבל מכל מקום קיימא לן שגדול מעלת המצווה ועושה, ואם היה אפשר שניהם יחד - אינו מצווה ומצווה - היה השכר בכפלים, אלא שאי אפשר...
ונראה לי - אמר הכתב סופר זצ"ל - שגר שבא להתגייר, אחר שנתגייר הוא בעונש כישראל, והוא מוכרח כמצווה ועושה, מכל מקום גם מעלת אינו מצווה ועושה יש לו, כי הכניס את עצמו לעולה של תורה, מי ציוה אותו ומי ביקש זאת מידו? לכן ראוי שיהיה שכרו כפול.
וזהו שאמר בועז: "ישלם ה' פעלך" - על המעשה שבאת לחסות, "ותהי משכורתך שלימה מעם ה' א-לקי ישראל" אמרו חז"ל בש"ס פרק קמא דעבודה זרה (דף ג.) שהקב"ה משלם לאומות העולם כאינו מצווה ועושה.
וזהו שאמר רבי חסא: "ישלם ה' פעלך אשר באת" היינו שבאת מרצונך לכך ישלם ה' פעלך שפעלת בכל מצוה ומצוה כ: "אינו מצווה ועושה", ותהי משכורתך עוד שלימה מה' א-לקי ישראל אשר באת, אחר שכבר באת לחסות תחת כנפיו שוב הוי "מצווה ועושה", ואיכא תרתי למעליותא!
כפתור ופרח!
מבואר אם כן שהגרים יש להם את שתי המעלות - כמי שמצווה ועושה, וכמי שאינו מצווה ועושה!
דברים נוראים מהגר"א זצ"ל
וכבר אמר הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (עיין בספר הליכות שלמה חלק א עמוד רמב) ששמע מזקני ירושלים שקבלה בידם איש מפי איש עד הג"ר חיים מוולאז'ין זצ"ל ששמע מרבנו הגר"א זצ"ל: בשעה שנשרף גר הצדק הקדוש רבי אברהם בן אברהם (הגרף פוטוצקי) הי"ד, ביום ב' של חג השבועות שנת תק"ט, בקעה שלהבת אש ממערת המכפלה, והסט"א איבדה מכוחה ונחלשה.
הרי לנו עד כמה מעשה זה חשוב בשמים, שביום שמסר נפשו למיתה על קדושת ה', עשה כל כך רושם בשמים עד שהסט"א איבדה כוחה ונחלשה!
חביבותן של הגרים בעיני השי"ת
לסיום נביא מה שכתוב במסכת גרים (פרק ב הלכה ג) המראה לנו את חביבותן של הגרים בעיני השי"ת.
וכך איתא שם: "חביבין הגרים שבכל מקום מכנה אותם הכתוב כישראל. ונאמר אהבה בישראל שנאמר: "אהבתי אתכם אמר ה'", ונאמר אהבה בגרים שנאמר: "ואוהב גר לתת לו לחם". נאמר רצון לישראל שנאמר "והיה על מצחו תמיד לרצון" ונאמר רצון בגרים שנאמר: "עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי". נאמר שמירה בישראל שנאמר: "ה' שומרך", ונאמר שמירה בגרים שנאמר: "ה' שומר את גרים". נאמר שירות בישראל שנאמר: "ואתם כהני ה' תקראו משרתי", ונאמר שירות בגרים שנאמר: "ובני נכר הנלוים על ה' לשרתו."
מבואר מזה גודל האהבה שאוהב הקב"ה את הגרים עד שדימה אותם לכלל ישראל בכל דבר.
העולה מכל האמור: מצד אחד עלינו להיזהר עד מאוד שלא לצער ולאונות גרים כי הדבר הוא חמור מאוד, ומצד שני רובצת עלינו המצוה של "ואהבתם את הגר" - יש לעזור להם לעודד אותם ולאהוב אותם, כי אין להם שום חסרון בשביל היותם גרים, אלא אדרבה יש להם הרבה מעלות נוספות על אדם אחר מישראל, ועל כן מצינו שהקב"ה אוהב גרים. ומפני חשיבותם עלינו לאהוב אותם ביותר, ומי שנזהר מלאונות אותם ומכבדם ואוהבם כראוי - מקיים שתי מצוות של תורה!
- - - חלק השו"ת - - -