קרית מלאכי - לא תקלל חרש
תאריך פרסום: 29.05.2023
אין זה תמלול ההרצאה, אלא עיקר הדרשה ע"פ הספר 'מצוות דיליה' מאת הרב אברהם חנונו שליט"א פרק י': 'לא לקלל איש מישראל' עמ' קעג ואילך.
לא לקלל איש מישראל
פתח דבר:
נעסוק במאמר הבא בלאו מן התורה: "לא תקלל חרש" (ויקרא יט, יב) שענינו הוא לאסור את כל סוגי הקללות על כל אחד מישראל.
איסור זה יש המשוכנעים כי אינו מצוי ושכיח אלא באנשים ריקים וחסרי דעת. אמנם מן המקורות שיובאו להלן בעזרת השי"ת נראה שהוא נוגע לכלל בני האדם.
נבאר בעזרת השי"ת מהו ענינו וגדרו, נראה מה כח הקללה וכיצד היא פועלת, עוד נעסוק בחומרתו הגדולה של האיסור, ועד כמה יש להיזהר ולהתרחק מלקלל כל איש ישראל.
"הרבה והרבה אינם נזהרים בזה"...
נפתח בדברי השל"ה הקדוש זצ"ל (שער האותיות): לאחר שהאריך שם בחומר הענין של קללת איש ישראל, הוסיף: "ויען כי הרבה והרבה אינם נזהרים בזה, על כן באתי באזהרה גדולה".
"זאת אחת מן העבירות החמורות שבתורה"!
וזה לשונו של רבנו יונה זצ"ל באגרת התשובה (אות טו): "זאת אחת מן העבירות החמורות שבתורה!"
בוא וראה עד היכן מגיע חומר האיסור כפי שניתן ללמוד מספרי היראה של גדולי ישראל, והא לך לשון הספר פלא יועץ (ערך קללה): "ובאמת שלמי שלא הורגל בזה הוא תמיהה גדולה הפלא ופלא, איך לא יחרדו חרדה גדולה להוציא קללה מפיהם על ילדיהם או על שום אחד מבני ישראל ולבקש רעתם - תצלנה אזנים משמוע! יותר טוב שיכו אותם מכה רבה, שאם בשבט יכנו לא ימות, ובקללה יוכל למות רח"ל. מי האיש החפץ חיים, נצור לשונך מרע ושפתיך מקללה."
מה ההבדל בין גוי ליהודי?
ומה נאה להביא בענין זה את אמרתו של החפץ חיים זצ"ל: "בוא וראה מה בין יהודי לגוי, כשיהודי נתון בצרה וחושש מן הגוי, פונה הוא לצדיק ומבקש ברכה. לעומת זה, כשבלק מלך מואב חש מאויים מבני ישראל, פנה לבלעם וביקש קללה... הגוי מקלל, היהודי מברך..."
רשות ביד הבית דין לקלל את העבריינים
אמנם ראוי להבהיר: גם בקללה יש לעשות שימוש לעתים, כאשר היא ככלי ביד בית הדין או גדולי הדור לאכוף את דין התורה ולהעניש את העבריינים. וכמו שמבואר בגמרא במסכת מועד קטן (דף טז.) שבית דין מכים, מחרימים ומקללים את מי שאינו שומע לדבריהם.
ומטעם זה מצינו בתורה פסוקים רבים שמופיעה בהם קללה למי שעובר על דברי תורה, וכגון "ארור מכה רעהו בסתר" ועוד. אמנם מלבד באופנים אלו אין לקלל שום אחד מישראל.
גדרה של קללה
עתה נבוא לבאר את גדרו של איסור זה שלא לקלל איש מישראל.
ויפה כתב בספר לרעך כמוך: קללה ענינה הוא - הבעת רצון במילים שתבוא רעה לזולת, והוא ההיפך מברכה, שהיא הבעת רצון שתבוא טובה לזולת.
ויש לציין כי אין שיעור לגודל הרעה אותה אסור לאחל לרעהו. וכשם שאסור לגזול ממנו אפילו פרוטה, כמו כן אסור לקלל את חבירו אפילו בנזק של פרוטה.
"לא תקלל חרש" - מדוע נאמר "חרש"?
לאו זה נלמד ממה שכתבה התורה בפרשת קדושים (ויקרא יט, יד): "לא תקלל חרש" - מכאן למדו חז"ל את האיסור לקלל אחד מישראל.
והנה מלשון התורה "לא תקלל חרש" היה אפשר לומר שלא אסרה תורה אלא לקלל חרש, אבל אדם השומע ומבין את קללתו אין שום איסור בדבר. אמנם כבר כתב הרמב"ם זצ"ל בספר המצוות (לא תעשה שיז) שהלשון "חרש" הוא לרבותא, ואין צריך לומר שאסור לקלל אדם ששומע, שלא תאמר כי דווקא לאיש השומע אסרה תורה לקלל מפני שישיגהו בזה צער וכאב, אבל קללת החרש מאחר שלא ישמע ולא יכאב לו, לא יהיה בזה חטא, לכן אמרה תורה "לא תקלל חרש", להודיענו שגם זה אסור.
וכדברים הללו כתב גם החפץ חיים זצ"ל בספר המצוות הקצר (לא תעשה מה): מה שנאמר "חרש" הוא לרבותא, שאפילו שאינו שומע ואינו מצטער מקללה זו, אפילו הכי עובר על קללתו.
עוד עמדו המפרשים על מה שנקטה תורה איסור זה ב: "חרש".
הכלי יקר זצ"ל ביאר על פי דברי רז"ל: "חרשו - נותן לו דמי כולו", והיה מקום לומר שחרש חשוב כמת ואינו חייב על קללתו, כי דומה כאילו היה כל מציאותו לאפס ואין, תלמוד לומר - "לא תקלל חרש". ומינה נלמד לכל מאן דכוותיה שהוא בחיים אף על פי שחשוב כמת, כאותן ד' החשובים כמתים שמנו רז"ל במסכת נדרים (דף סד:) - בכולם נאמר לאו זה.
וככל דברינו עד כה איתא גם בספר החינוך (מצוה רלא) ונביא חלק מלשונו: "מצוה שלא לקלל אחד מישראל, בין איש בין אשה, ואף על פי שאינו שומע הקללה, שנאמר "לא תקלל חרש", ובא הפירוש עליו, מי שאינו שומע קללתך, וכן תורגם באונקלוס. ולשון ספרא: "אין לי אלא חרש, מנין לרבות כל אדם, תלמוד לומר (שמות כב, כז): "בעמך לא תאור", אם כן למה נאמר חרש, מה חרש מיוחד שהוא בחיים, יצא המת שאינו בחיים."
התורה חסה גם על המקלל!
וכתב הרמב"ם זצ"ל (ספר המצוות מצוה שיז) בטעם מצוה זו שהיא כדי שאדם לא ירגיל עצמו לקלל כי על ידי זה יבוא לידי כעס, ולכן גם לחרש שאינו שומע אסור לקלל, כי התורה חסה לא רק על המקולל אלא גם על המקלל, ואלו דבריו שם בטעם האיסור: כאשר האדם כועס על חבירו לא ירגע עד שינקום בו, יש שיסתפק בקללות וחירופים ובכך ינוח כעסו, ופעמים לא ירגע עד שיזיקנו בממונו ובכך ימצא מנוח. ויש פעמים שהכעס והכאב בוער בקרבו ולא ירגע עד שיפגע בו גופנית. ובמקרים קשים יותר, לא ירגע עד שיהרגנו רח"ל.
ממשיך הרמב"ם זצ"ל וכותב: פעמים כעסו מועט, ויסתפק בכך שיצעק עליו ויקללהו אף שהלה אינו שומע כלל, ובכך ימצא מנוח לרוגזו. ולכן היה מקום לומר שהאיסור לקלל הוא רק כאשר הלה שומע ומצטער, לכך אמרה תורה: "לא תקלל חרש" - אף שאינו שומע וכואב, כי האיסור אינו מחמת צער המקולל בלבד, אלא לתועלת נפשו של המקלל, שלא ירגיל עצמו לכעוס.
האם מותר לקלל את עצמו?
על פי דברי הרמב"ם זצ"ל הללו נוכל להבין מדוע בכלל האיסור הוא גם לקלל את עצמו, מפני שכאשר אדם מקלל אף את עצמו, מתעורר בו הכעס האסור והחמור אך האמת היא שגם לולי טעמו של הרמב"ם זצ"ל יש פסוק מפורש ממנו למדו חז"ל שאסור לקלל את עצמו, וכמו שנאמר בפרשת ואתחנן (דברים ד, ט): "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד". וכן הביא החפץ חיים זצ"ל בספר המצוות שלו שהמקלל את עצמו עובר על לאו זה.
דוגמאות שכיחות לאיסור זה
יש להדגיש: למרות שזה נשמע מוזר, הלוא מי ירצה לקלל את עצמו, אך הדבר דוקא שכיח מאוד, ונציין בזה שתי דוגמאות מעשיות ותן לחכם ויחכם עוד.
תלמיד שאיננו רוצה ללכת לבית הספר, יש לו מבחן גדול והוא לא התכונן אליו כראוי, ואומר בפיו: הלואי ואהיה חולה או אעבור תאונת דרכים וכך אפטר מעשיית המבחן.
או מי שמתבטא באופן הבא: "תמיד שוכחים לנעול את דלתות הבית, אמרתי לכם כבר עשרות פעמים! הלואי ויבוא איזה גנב דרך הפתח או אז תלמדו לקח..."
וכדוגמאות הללו יש לציין עשרות רבות, ועל כן על האדם להתבונן בזה על מנת שיוכל להיזהר ולהישמר שלא להיכשל באיסור זה.
כיצד פועלת הקללה?
טרם שנעמוד על חומרת הקללה ורעתה, נכון להביא מדברי רבותינו זצ"ל המבארים כיצד פועלת הקללה.
ראשית, מי אמר שהקללה אכן פועלת? הדבר מבואר בספר החינוך: "אף על פי שאין בנו כח לדעת באיזה ענין תנוח הקללה במקולל ואי זה כח בדיבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין לקללות, בין ישראל בין שאר האומות, ויאמרו שקללת בני אדם, גם קללת הדיוט תעשה רושם במקולל ותדביק בו המארה והצער.
ואחר דעתנו דבר זה מפי הבריות, נאמר כי משרשי המצוה, שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה. וכעין ענין זה אמרו ז"ל (מועד קטן יח.) "ברית כרותה לשפתים" - כלומר שיש כח בדברי פי אדם."
מבואר מדבריו שיש כח ביד האדם יהיה מי שיהיה, להזיק לחבירו על ידי דיבורו וקללתו.
מדברי השל"ה הקדוש זצ"ל
וכך מצינו בדברי השל"ה הקדוש זצ"ל וז"ל (פרשת קדושים): "טעם מצוה זו, לפי שיש כח בדיבור מצויר במחשבה לפעול לטוב או להפכו, ובלעם יוכיח, ובאמנות מחכים לקלל אולי יפגע ביום ובשעה ידוע שתחול במקולל, כי יש עתים לרעה.
ובהתחבר כיון ההבטה בזמן או במקום מוכן, ודאי נזכר שם עוונו, ד: "ברית כרותה לשפתים", ו: "קללת חכם אפילו על חינם", והדיבור פועל הנשמה. לכך אל תחרוש על רעך רעה לקלל חרש."
הרי לנו שיסוד הקללה הוא משום שיש "עתים לרעה", ומי שמכוין קללתו באותם עתים, היא פועלת.
הקללה מבטלת את מידת "ארך אפים"
בטעם הדבר ראיתי בספר מאירת עינים (עמ' תרכז) שהביא מדברי האור החיים הקדוש זצ"ל (במדבר כג, ח) לבאר אופן פעולת הקללות. וז"ל: "יש להעיר בעיקר הדבר של האיש המקולל, ממה נפשך, אם הוא חייב כפי הדין רעה הבאה עליו באמצעות הקללה, על כל פנים לא ינצל ממנה גם כי לא יקולל, ואם הוא כפי משפט אלוקים לא עשה דבר שיתחייב עליו ביאת הרע, קללתו תשוב על ראש המקלל וכו', כי לא יריע ה' לאדם חינם ח"ו.
אכן עיקר הדבר הוא לפי שמידתו יתברך להאריך אפו לעוברי רצונו, ומידה זו היא אחת מי"ג מידות רחמים שנאמרו למשה רבנו ע"ה, ונוהגת תמיד זולת בעת אשר יזעום ה', דכתיב (תהלים ל, ו): "כי רגע באפו", אז מתגברים הדינים על הנתבע במשפט באותו זמן, ולא תתנהג מידה זו של "ארך אפים". וכמו כן כשיקלל אדם את חבירו, תסובב הקללה שעוונותיו אשר ה' מאריך לו אפו עליהם ימהר ליפרע ממנו, אבל אם אין לו עוון, לא תועיל קללת המקלל כלום."
ומבואר שיש כח בקללה לעורר דינים על המקולל, ואז לא תתנהג עמו המידה של "ארך אפים", ולכן אל תהי קלה בעיניך אפילו קללת הדיוט!
לעתים הקללה חוזרת על ראש המקלל!
ובספר חסידים (אות עו) איתא: "אל תקלל שום אדם, כי פעמים רבות הקללות חוזרות וחלות כולן על ראשו ועל זרעו."
וראה במהר"ל זצ"ל בחידושי אגדות על מסכת סנהדרין (דף מח:) שכתב בביאור דבר זה: לעתים כאשר הוא מקלל והמקולל אינו ראוי לקבל קללת חינם, על כן הקללה חוזרת עליו. ולמה הדבר דומה? לזורק אבן בכותל של אבנים שאין הכותל מקבל האבן וממילא האבן חוזרת על הזורק, וכן המקלל, בשביל שאין מקבל אותו שמקבל הקללה, חוזרת הקללה עליו.
עסקנו מעט בנושא כיצד פועלות הקללות, לעתים על המקולל ולעתים על המקלל, ועל כן זהירות גדולה נצרכת בענין זה.
המקלל אדם מישראל כאילו מקלל פני שכינה!
ועתה נביא כמה מקורות על חומרתה ורעתה של הקללה, ואולי ההתבוננות בדברים תעורר ותחזק אותנו לבל נקלל חלילה שום אדם מישראל.
כתוב במדרש רבה (במדבר כ, כ): המקלל אדם מישראל כאילו מקלל פני שכינה! ולא בכדי התבטא השל"ה הקדוש זצ"ל שאיסור חמור הוא להוציא קללה מפיו!
ונצטט מלשונו הזהב של הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל שהאריך מאוד בזה (ערך קללה) ודבריו הם כקילורין לעינים: "קללה היא רעה חולה, להמקלל והמקולל תחלק שלל, יאכלו את חלקיהם גם שניהם. שאם היא קללת חינם בלי אשמה - תחזור למקומה. והנה המקלל ילדיו, אם יתקיים בהם - אוי להם, שהם שוחטי הילדים ועתידים ליתן את הדין. ואם לא יתקיים בהם - בודאי שמנכים להם מזכויותיהם, או מהמקלל או מהמקולל, שמידת הדין מקטרג ומבקש שיתקיים הקללה, אלא שיש זכות תולה ונמצא אוכל זכויותיו תמיד... ומאחר שאמרו רז"ל (ברכות נה.) שהאורח המברך לבעל הבית הוא מתברך, משום דכתיב (בראשית יב, ג): "ואברכה מברכיך", שמע מינה שהמקלל לישראל יואר, כדכתיב (שם) "ומקללך אאר". הנה כי כן יזהר וישמר האיש ויזהיר את אשתו ואת כל הסרים למשמעתו, שלא ישמע קללה מפיהם רק ברכות לראש כל, ובזה יצו ה' איתם את הברכה."
"על איש המקלל לדאוג על הרבה פורעניות"...
ובספר קב הישר מצינו כמה דברים נוראים בעניינו של המקלל איש מישראל: בפרק ג' כתב כדלהלן: "על כן טוב יותר לאדם להרגיל פיו ולשונו בדברי יראה ומוסר ולהיות שגור בפיו לשון הקודש, שהוא לשון צח ומועיל לנשמה.
והנה זה מבואר כדברי רבנו זצ"ל שמדיבוריו של אדם ניכר שורש נשמתו למעלה. אם הוא רגיל בקללות או בדברי ריבות, אזי תדע שנשמתו היא מסטרא אחרא משורש נחש וצפע, ואינו מגזע קדוש כי אם מערב רב, ואף שיש לו אב ואם צנועים וחסידים, מכל מקום גילגול נשמתו מערב רב."
ובפרק טו כפל את הדברים הללו והוסיף: "על איש המקלל לדאוג על הרבה פורעניות שיבואו עליו ח"ו."
עוד הביא בספר קב הישר שעוון זה נמנה בין נב' דברים המעכבים את התשובה (ע"ש פרק מג) וכך כתב בפרק ז': "ובאשר שעוון זה מצוי בהמון העם לקלל אדם את חבירו, וזהו עיכוב גדול מלעשות תשובה על חטאיו, על כן באנו להזכיר מזה להזהיר ליראי ה' ולחושבי שמו, שלא יצא מפיו שום קללה כדי שבנקל יוכל לעשות תשובה.
מחילה אינה מועלת בזה
וברמב"ם בהלכות סנהדרין וו הפכ מבואר שהמקלל עובר על איסור למרות שהמקולל מוחל לו על קללתו. והטעם משום שעצם הוצאת הקללה מפיו יש בה איסור.
וכבר ביאר בזה הגאון רבי מאיר שמחה זצ"ל באור שמח שם: "ודבר זה הוא פשוט כי לא גרע ממקלל עצמו דבודאי מוחל הוא על כבודו ואף על פי כן נענש, כי עצם הקללה הוא איסור ולכן לא מועיל בה מחילה."
אין לדור בעיר שאנשים מקללים בה!
וכתב בספר חסידים (אות תפ) שאין לדור בעיר שרבו בה המקללים איש את אחיו, וזה לשונו שם: 'במקום אחד היו מקללות אשה את חברתה, ואיש בר מחלוקתו, ונשתמדו בניהם. פעמים היה מתקיים על המקלל ופעמים על המקולל, והטובים היו מצוים לזרעם שלא ידורו באותה עיר, כי רבים היו שהמירו דתם בעיר, מפני הקללות'.
נורא נוראות!
דרכי חינוך הילדים להימנע מאיסור זה
לאחר שהתבאר גדרו של האיסור ונוכחנו לדעת מהי חומרת הקללות נוכל להתחזק בזהירות להתרחק מלאו זה: לא לקלל שום אדם בישראל!
ראשית כל יש לדעת שיש חיוב מיוחד לחנך את הבנים מקטנותם בכדי להרגילם שלא יצא מפיהם שום קללה. וכבר ידוע מה שכתב הגר"א זצ"ל באיגרתו המפורסמת: "ועל קללה ושבועה וכזב תכה את הילדים ולא תרחם עליהם כלל, כי ח"ו בקילקול הבנים יענשו אב ואם מאוד."
המשגיח הגאון רבי חיים פרידלנדר זצ"ל הרחיב את הדיבור בענין זה, (ספר מסילות חיים בחינוך) ואלו דבריו: לעתים ילדים שומעים קללות מילדי הרחוב, וכשהם נוכחים לדעת שתגובת ההורים על כך חמורה, הם אוגרים את ה: "נשק" הזה לזמן בו הם כועסים או פגועים.
ועל כן על ההורים להיות נבונים ולא להפקיד בידי ילדיהם את נשק הקללה. הרי יתכן שמשמיעה ראשונית אין הם יודעים כלל את משמעות הביטויים, ורק היצר הרע מגרה אותם להשתמש בהם, ואין הדבר נובע משחיתות, ודי בתגובה בלתי חריפה המלמדת אותם בעדינות: "אל תתבטאו כך!"
חז"ל למדו לשונם להרחיק לשון קללה
ומצינו שחז"ל רחקו עצמם מכל לשון של קללה, עד שפעמים רבות שינו את לשונם ובלבד שלא תצא מפיהם לשון קללה. ונביא דוגמאות לכך:
מצינו בחז"ל שכאשר עסקו בחולי או רעה של עצמם השתמשו בלשון "הוא" ולא ב: "אני", מפני שאמרו: "ברית כרותה לשפתים", שלא להוציא חלילה לשון של קללה על עצמם.
מקור לזה מצינו בגמרא במסכת חולין (דף קי.): "אמר ליה: מאי טעמא לא מנחת תפילין, אמר ליה: חולי מעיים הוא", והיה לו לומר "חולי מעיים אני". אלא שלא רצו לקבוע לשון זה בש"ס, כי הלומדים יאמרו ויוציאו בלשונם "חולי מעיים אני", ולכן נכתב בלשון "הוא", אף שלשון זו פחות מדויקת.
וכעין זה מצינו במסכת יומא (דף לט:): שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם: "בשנה זו הוא מת", ולא אמר "אני" וכן מובא גם במסכת חגיגה (דף טז:): "אמר להם תדעו שקולי הוא, שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע."
וכעין זה גם במסכת פסחים (דף סט.), רבי אליעזר אמר לרבי עקיבא: "בשחיטה השבתני בשחיטה תהא מיתתו", ולא אמר "מיתתך" כדי שלא יאמר הלומד בלשון הזה.
הרי לנו עד כמה שחז"ל הקפידו על לשונם שאפילו בכגון דא לא יוציאו הלומדים מפיהם לשון המשתמע כקללה.
"הרי במקום זה יכול אני לברך את ישראל"...
וכדאי להביא כאן כמה דוגמאות מגדולי ישראל אשר התרחקו מכל סוגי קללות ונשמרו מאוד מלקלל שום אדם.
הגאון רבי אריה לוין זצ"ל התבקש לפני פטירתו לקלל את שונאי העם היהודי, וסירב. הוסיף בזה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א ואמר: 'הדור הצעיר של ימינו כבר איננו יודע כמה צרות ומועקות באו בתקופתו של רבי אריה לוין זצ"ל על העם היושב בציון, ולמרות הכל סירב להוציא מפיו קללה, ואמר: "הרי במקום זה יכול אני לברך את ישראל..."
"אתה חושב שאין כל צד טוב ברשע פלוני"?!
וכן מסופר על הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל שכששמע שאחד ממקורביו קילל את אחד האפיקורסים המפורסמים ביותר בירושלים, הגיב: "אין אני נוהג ככה, הקב"ה מלא רחמים הוא ויכול לרחם גם על רשעים כאלו, אין עיני צרה אם פלוני ירוחם מה' וגם יזכה לחיי עוה"ב. כאן בעוה"ז אנו מחוייבים להתנגד להם כי הרי הם מזיקים ומקלקלים את הסביבה, מה שאין כן כאשר עברו לעוה"ב."
סיים רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל את דבריו ואמר: כלום אתה חושב שאין כל צד טוב ברשע פלוני?! הרי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואפילו שכר שיחה נאה, כי אין עבירה מכבה מצוה, וזכות אינה בטלה אפילו באלפי אלפים חובות.
התורה אומרת: "ולא ימחה שמו"...
על הגאון בעל האבני נזר זצ"ל מסופר: פעם שמע שיהודי מזכיר שם רשע מישראל ומוסיף "ימח שמו וזכרו". פנה אליו האבני נזר זצ"ל ושאלו: 'היודע אתה מה הדין בישראל משומד שמת בלא בנים?'
שתק הלה.
המשיך האבני נזר זצ"ל ואמר לו: 'הנה הטור והשולחן ערוך פוסקים משומד שמת בלא בנים אשתו חייבת בחליצה, וחליצה הרי היא במקום יבום, ובמצות יבום אומרת התורה: "יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל." הגע בעצמך: התורה אומרת "ולא ימחה שמו" ואילו אתה הפיקח הגדול פוסק "ימח שמו"?! אתמהה!...
החפץ חיים זצ"ל: "אינני מקלל אף אחד"
ונוסיף כאן עוד כמה עובדות מרבנו החפץ חיים זצ"ל, שנזהר לא לקלל אפילו גויים רשעים ומוסרים.
בספר מגד גבעות עולם (ח"א עמוד לא) מביא מעשה כדלהלן: כאשר היה החפץ חיים זצ"ל בקייט באחד מימי בין הזמנים ניגש אליו איכר יהודי לבקש בקשה מהחפץ חיים זצ"ל ואבי זצ"ל היה המתורגמן ביניהם.
החפץ חיים זצ"ל נתן לאיכר שלום, ובחיוך ובסבר פנים יפות אמר לו: "מה בקשתך?"
ענה לו האיכר: איש עמל אני והנני עובד בעבודת כפים אצל בעל אחוזה גוי עריץ, ודא עקא כי הוא מצערני ורודפני בכל יום ויום, וכבר כשל כח הסבל כי הגיעו מים עד נפש.
"ובכן מה בקשתך"? - שאלו החפץ חיים זצ"ל.
ענה לו האיכר היהודי, "איני מבקש אלא זאת, שהחפץ חיים יקלל את הגוי שימות."
החיוך עזב את פניו של החפץ חיים זצ"ל והוא הגיב בפסקנות: "אינני מקלל אף אחד."
ושוב מעשה ביהודי מהעיירה מרטש הסמוכה ללונדון, שהידרדר לשפל המדרגה עד שהציע עצמו לשלטונות כמלשין על אחיו היהודים, עת מלחמת העולם הראשונה. רחרח בישיבת ראדין וגילה שלושה בחורים שמוצאם מגרמניה שנלחמה באותה עת עם רוסיה. כדי להוכיח את חריצותו בגילוי אויבי המולדת הוא שרטט את תכנית הביצורים של העיר קובנה, ותחב את השרטוט לכיסו של אחד מהם... הבחור נאסר והועמד למשפט שדה, גזר דין מוות היה אמור להתבצע בו בתוך ארבעים ושמונה שעות. בעל האכסניה שלו שהיה גיסו של רבנו זצ"ל, נאסר עמו כמסייע למרגל בעת מלחמה. שני האחרים הצליחו לברוח, אך דעתו של אחד מהם נטרפה מרוב פחד, והכל בעטיו של אותו מלשין נתעב.
בני משפחתו של המלשין באו לפני החפץ חיים זצ"ל והתחננו לפניו שלא יקללם בעטיו של בן הבליעל. תשובתו של רבנו זצ"ל היתה: "איני מקלל איש..."
אפילו אדם שהגיע לשפל המדרגה ממש סירב החפץ חיים זצ"ל מלקלל.
"מימי לא קללתי יהודי"!
מעשה נוסף בחפץ חיים זצ"ל גם בו הוא חזר על אותו משפט: "מימי לא קללתי יהודי!"
בעיירה ראדין היו קבוצת פורקי עול בשם "פועלי ציון". הללו התאר גנו והוציאו כתב עת בו הפיצו את דעותיהם הכוזבות.
פעם אחת נכנסו אנשים מאותה קבוצה אל ביתו של החפץ חיים זצ"ל וחצוף אחד פתח ראשון את פיו בדברי חוצפה נגד מרן זצ"ל, ובו ברגע - תוך כדי חירופיו וגידופיו נכנסה בו רוח שטות והשתגע לפתע לעיני כל. בשגעונו יצא את הבית והרחיק לכת עד שפת הים, שם עלה על אוניה כל שהיא והטביע עצמו למוות. ותהום כל העיר.
המעשה כמובן היה לשיחת היום בין הבריות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ואילו בכתב העת של הציונים היוצא בוורשא, שאלו שאלה. הרי החפץ חיים זצ"ל חיבר ספר על הלכות לשון הרע, וכולם יודעים שהחפץ חיים זצ"ל מעורר על הצורך של אהבת איש את רעהו, ואם כן הכיצד זה קילל החפץ חיים זצ"ל את הבחור עד שהשתגע ומת?...
החפץ חיים זצ"ל שמע את השאלה, וציוה לאברך אחד לכתוב את תשובתו מילה במילה והוא זצ"ל חתם על הדברים, וכה נכתב במכתב שהתפרסם אז בתפוצות ישראל בארץ ובגולה: "מה שהם אומרים שקללתי אותו - זה שקר! מימי לא קללתי יהודי! אבל סוף המעשה שהשתגע, ואחר כך נאבד מן העולם - זה אכן אמת ויציב! וזאת למען ישמעו ויראו שעם בחורי ישיבה אסור להתחיל!"
מדוע מצינו צדיקים שברכו בלשון קללה?
בשולי המאמר יש לתמוה: אם כה רע וחמור הוא ענין הקללה, מדוע אם כן מצינו לפעמים שצדיקים נתנו ברכותיהם בלשון קללה.
וכדוגמא נביא את הגמרא המפורסמת במסכת מועד קטן (דף טז:) וכעין זה מובא בילקוט יהושע (דפוס וויניציא רמז כו): רשב"י אמר לבנו שילך להתברך אצל רבי יונתן ורבי יהודה כי אנשים חשובים הם. הלך אצלם, שאלוהו: מה מעשיך כאן? ענה להם: אבי שלחני כדי להתברך מכם.
אמרו לו: יהי רצון שתזרע ולא תקצור, שתכניס ולא תוציא, שתוציא ולא תכניס, ביתך יחרב והמלון יהיה מיושב באנשים, שולחנך יתבלבל ולא תראה שנה חדשה.
כשחזר לאביו אמר לו: לא די שלא ברכוני, אלא אמרו לי דברים המצערים.
שאלו אביו: 'מה אמרו לך?'
כאשר סיפר לו, אמר לו אביו: 'אלו ברכות הן. מה שאמרו: "שתזרע ולא תקצור" כוונתם שיהיו לך ילדים ולא ימותו. "שתכניס ולא תוציא" - שתכניס כלות לביתך ובניך לא ימותו שהן לא תצאנה ממך. "שתוציא ולא תכניס" - שתחתן את בנותיך ובעליהן לא ימותו ולא יצטרכו לחזור אליך. "ביתך יחרב" - הכוונה לקבר שיחרב - שלא תמות. "המלון יהיה מיושב" - המכוון הוא העולם הזה - בית שאתה דר בו שתחיה ותעמוד בתוכו. "שולחנך יתבלבל" - שיהיו לך בנים ובנות. "ולא תראה שנה חדשה" - שאשתך לא תמות, ולא תיאלץ לשאת אשה חדשה.
והקשה המהר"ם פאדווה זצ"ל מדוע ברכו אותו בלשון קללה?
וראיתי תירוץ נפלא מהגאון בעל השל"ה הקדוש זצ"ל (פרשת וישב): הם ראו כי נגזר עליו מצד מערכת המזלות דברים רעים, על כן הוציאו הברכות בלשון קללה כדי שיספיק גזירת המערכת על דיבור לשון קללה, אבל כוונתם היתה לברכה.
הפלא ופלא!
ראינו אם כן, מה הגדרתה של קללה האסורה באיסור תורה, וכן מה דרך פעולתה, גודל חומרתה ורעתה, מה גודל הזהירות בה יש לנקוט בזה וכיצד גדולי ישראל התרחקו מכל שמץ של קללה.
הקב"ה יעזור שנוכל להרגיל עצמנו לברך כל אחד מישראל, ואז יקויים בנו מה שנאמר אצל אברהם אבינו ע"ה "ואברכה מברכיך" ונזכה לכל הברכות האמורות בתורה.
- - -
חלק השאלות ותשובות
תודה רבה לעמותת 'בצדקה תכונני' (shofar.tv/videos/17059) על הסל השופע מלא בכל טוב! בזכותכם אנחנו זוכים להדר את החג עם עופות משובחים ועוד הרבה דברים טובים שנמצאים בארגז הגדול. יה"ר שהשי"ת יברך אתכם שתמיד תזכו להיות מהנותנים ולשמח יהודים (אמן). תודה רבה!
מורי ורבי אלופי ומיודעי יה"ר שהשי"ת ישמרך על דברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים כל פעם התרגשות והתפעמות מחדש על הדברי מוסר שחודרים עמוק עמוק לנשמה כמה טוב השי"ת ששלח לנו אותך שליח נאמן איש האמת ותודה שזכינו בכך זה ממש לא מובן מאליו תודה על הכל ותודה שלזכותך כל הטובות האלו. שוב, יה"ר שהשי"ת ישמרך אורך ימים ושנים בטוב ובנעימים פסח כשר ושמח (אמן) ושוב תודה.
כבוד הרב רציתי לשתף אותך, ביום שלישי בקשתי מהשי"ת: 'בבקשה! השם אני מבקשת בזכות הרב אמנון יצחק לא בזכותי' חזרתי על זה מספר פעמים, שבחור מסויים ידבר איתי ונפגש, ואחרי שבקשתי כך בזכותך, שייכתי את הבקשה רק בזכותך וזה פעם ראשונה שעשיתי זאת, ב"ה הוא יתקשר באותו יום ונפגשנו. תודה לך כבוד הרב אנחנו לא יכולים לשער את גדולתך בעיני הבורא, אי אפשר. הכבוד שמגיע לך הוא פי מליון אין מספר לתאר כמה אתה גדול ומכובד בעולם 🙂 אני מודה להשי"ת שזכיתי לראות את זה. אחר כך יצא לי לבקש כך בשביל עוד דבר וגם בזה ישר ראיתי ישועה.
שלום עליכם כבוד הרב אתמול בלילה ב: 'אושר עד' יצא לי לדבר עם יהודי והגענו לנו''ט (נבלות וטרפות, ראה כתבה 'בכור היתוך' shofar.tv/articles/14830) הוא אומר לי: 'אתה אומר כמו שהרב אמנון יצחק אומר!' אמרתיו: 'בדיוק' הוא אומר לי: 'הרב החזיר אותי בתשובה! אבל אי אפשר בלי רבנו' חחחח ב"ה השם יתברך זיכה את הרב להגיע לכולם להציל מהנו''ט כמו שאר הצלות אבל נו''ט זה בסיס יום יומי יה"ר שהשי"ת יציל כל זרע ישראל ואותנו אמן ואמן שבת שלום ברוך תהיה אמן ואמן
תודה רבה לכם על כל השפע ב"ה יה"ר שתבורכו מפי עליון! שיהיה בעזרת השי"ת פסח שמח וכשר 🙏🏼 (אמן).
תודה והערכה רבה רבה על הסל הגדוש בטובה וברכה יה"ר שיתן ה' לך וכה יוסיף שתזכה להרבות חסדים למעלה למעלה להחיות ולשמח משפחות עם ישראל וימלאו כל משאלות לבך לטובה וברכה באושר ועושר ברוחניות וגשמיות ונזכה במהרה לאכול מן הזבחים והפסחים בבנין ירושלים אכי''ר.
ערב שבת הגדול שלום לכבוד הרב היקר! תודה לקב"ה שזיכנו להיות שליחים לשמח בניו ובנותיו הדחוקים (כולל לשמח אלמנה) לכבוד חג הפסח הבעל"ט! המון יהודים יקרים תרמו בעין יפה ובזכותם זכינו לעסוק בעמל רב ויגיעה במלאכת הקודש בסלים גדושים (וכבדים מאד!) לכבוד החג, רוב מצרכי המזון כשר לפסח המצויים לקפ"ז (כולל תבלינים), תלושי קניה, מצות ויין בשפע, עופות, וכמובן גם רוחני - עלונים והגדות מיוחדות שלנו. הכל קצת יותר מ-50 אלף ש''ח ברוך השם והיד עוד נטויה בלי נדר שבוע הבא בחול המועד... תודה גדולה לכבוד הרב על הכל, בזכות הרב זוכים לאסוף זכויות, לשמח ולעזור ליהודים רבים ולקרב הגאולה עם טונות של מצוות צדקה ביחד עם כל התורמים! מאחלים חג פסח שמח וכשר בתכלית לכבוד הרב ולמשפחתו ולכל קפ"ז ועם ישראל ושנזכה עוד השנה להקריב הפסח כהלכתו אמן ואמן! מאור וארז, עמותת בצדקה תכונני 💛
באמת שמודים לכם על הכל ישר כוח! גם על הדף שמסביר על מניעת השליטה של החיצונים במצוות ב"ה כבוד הרב שליט"א לימד אותנו זאת וכך בעזרת השי"ת נוכל לקיים את המצווה ב-100% ממש זכינו אשריכם!
תודה רבה רבה על כל העזרה יה"ר שהשי"ת יחזיר לכם בכפל כפליים, תבורכו מפי עליון תזכו לשפע פרנסה ולהיות תמיד מהנותנים אכי"ר.
יישר כוח! תודה לכם יה"ר שהשי"ת יברך אותכם (אמן).
© 2024 כל הזכויות שמורות