בני ברק - התבוננות בזמן מלחמה
תאריך פרסום: 11.12.2023
- - - אין זה תמלול הדרשה, אלא עיקרי הדברים מ: 'קובץ ענינים' רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, מלחמת ששת הימים אייר סיון תשכז') [מאמר 1: 'עת צרה', עמודים: ג-ח, ואח"כ מאמר 2: 'ראו ולא לקחו מוסר' עמודים לח-לט. נ.ב. זו דרשה ראשונה בענין זה, דרשה שניה: 'להסיר מנפשנו מידת האכזריות' בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 13.12.2023 - - -
מאמר 1: 'עת צרה',
"וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה ל, ז)
[מאמר א (יום ד' פרשת בחוקותי)]
"וְעֵת צָרָה הִיא" מבהיל איך לא מרגישים כמה רחוקים רח"ל מהאמת. מבחינים רק במקרי העולם וסבותיהם העולמיו והמבט והתקוה בסבות עולמיות אחרות שישנו מהלך הנמצאו היהודי הטוב יותר מפרש המצב כ: 'חבלי המשיח'. אולם מי המרגיש שאין כל נמצא עולמי סיבה, כולם 'כחומר ביד היוצר' והיוצר הוא הוא אשר עשה זאת והוא הוא אשר בידו לפעול להבא, מי ירגיש כך! ומי יתפעל ממה שאין מרגיש כך. שכחת האמת.
כך חייב יהודי להרגיש בכל מאורעות חייו הקטנים ביותר, כל שכן מאורע נורא ואיום כזה, המעמיד בסכנה את בית ישראל, והעולם כולו חל מפניו. כמה רחקנו רח"ל מהאמת, שאין מתפעלים מאשר אין מרגישים את היוצר הכל העושה כל.
ומה נוראים דברי הרמב"ן: 'שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד, אלא; אם יעשה המצוה יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו' (סוף פרשת בא).
[מאמר ב]
אשר יש לנו לדעת במעשה השי"ת עמנו בזה, אשר אמרו חז"ל על הפסוק: "וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (שמות יד, י) – 'אמר רבי יהושע בן לוי: 'למה הדבר דומה? למלך שהיה בא בדרך והיתה בה מלכים צועקת לו: 'בבקשה ממך הצילני מיד הליסטים!' שמע המלך והצילה לאחר ימים בקש לישא אותה לאשה והיה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה. מה עשה המלך? גירה בה הליסטים כדי שתצעק וישמע. כיון שבאו עליה הליסטים התחילה צועקת למלך אמר לה המלך: 'לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך' כך ישראל כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם, התחילו צועקים וכו' והיה הקב"ה מבקש לשמוע קולם פעם אחרת ולא היו רוצים. מה עשה? גירה לפרעה לרדוף אחריהם שנאמר: "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" מיד "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" באותה שעה אמר הקב"ה: 'לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם' וכו'.
'הקב"ה מתאוה לתפלתם של ישראל' בעת שלום – התפלה אחרת, בעת צרה - כאן המקום לתפלה שהקב"ה מתאוה לה. כשניצלו ממצרים והיה הקב"ה מתאוה לתפלתם שבעת צרה, גירה בהם את פרעה כדי שיצעקו אליו. למדים מזה: שאין תכלית החפלה להיות דרך לבטל הצרה, שהרי מביאים צרה כדי שתהיה תפלה, אלא התפלה מטרה היא לעצמה וכמו שביארו הספרים הקדושים: שאין הצורך לספר להשי"ת צרותינו ולעורר רחמים, שהרי הקב"ה יודע הכל ומרחם עלינו יותר מכל מרחם והכל לטובתנו עושה. אלא שבעת התפלה בהיות האדם מכיר ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה) והכל ממנו יתברך ונכנע אליו ברצותו שהשי"ת יצילנו מצרתו. מדרגה זו של התקרבות זכותה שהשי"ת יעננו.
ולזה הקב"ה מתאוה כמשל שמשלו חז"ל מהאשה שהצילה המלך והיה חפץ שתדבר עמו, באשר אינה דומה תפלה בעת צרה שהאדם נכנע בתוך לבבו ומכיר ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" ותולה עיניו לאדון כל ומשום כך נקראת התפלה "עבודה" – 'איזוהי עבודה שבלב? - זו תפלה'. וצריכים אנו לקבל מכאן מבט חדש על התפלה. אין העיקר האמירה, העיקר להכין הלב לאמירה. אין מעלת תפלה בזעקתה, אלא במדה והלב זועק בה. וראוי בעת התפלות ואמירת התהלים לעמול לכוין הלב לתפלה ולשים על זה דגש חזק. כי ענין התפלה - החיזוק ביסודות האמונה ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".
'וכוונת כל המצוות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו. וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי כנסיית וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לאדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו: 'בריותיך אנחנו!' (רמב"ן שם).
[מאמר ב*]
בראותנו החפזון בו התאחדו והתקשרו האומות למטרה אחת - להשמידנו ח"ו, עלינו לחשוב: 'למה זה? למה לא נטפלים להרבה הרבה אומות שפלות ובזויות ואילו לכלל ישראל לא נותנים מנוחה וכל הגוים הם שונאים ישראל?' התינוק הגוי בעריסתו כבר מלא איבה ליהודי. מנין באה שנאה עמוקה זו?
חז"ל גילו לנו: 'למה נקרא שמו: 'סיני'? שירדה בו שנאה לישראל מאומות העולם'. בטבע הרי אי אפשר לסבול כשרואים את השני מצליח קצת יותר בעשירות וכאן עומדים כל הגוים ריקים מכל ומסתכלים בכלל ישראל שהקב"ה הנחילם את כל הנצח וכל היעודים הטובים והנעלים ולכן הם אכולים שנאה מקנאה זו (ואף שהגוי בעצמו לא תמיד יודע, השר שלהם בשמים יודע ומרגיש וממנו המקור להרגשות אלה).
ותופעה זו בעצמה צריכה לחזקנו ולהראות לנו את האמת אשר עם כלל ישראל. וראה מה שכתב הרב יעקב עמדין בסידורו דברים מוצקים להראות בחוש השגחת השי"ת על כלל ישראל להצילם בכל דור ודור מכל שונאיהם ולקיימם כהיום הזה עם התורה שאות אחת לא נאבדה ממנה בחשכת הגלות ולעומתנו גוים רבים ועצומים אשר אבד זכרם וסר צלם; אשור, בבל ועוד ועוד. עיין שם בפנים (בהקדמה).
[מאמר ג (ליל שבת קודש בחוקותי)]
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: (דברים ל, טו) "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" סוף נצבים (דברים ל, יט).
כל אשר נתן השי"ת לפני האדם תמיד הריהו באפשרות להיותו טוב ולהוסיף חיים, או רע ומות. ועל הכל נצטוה האדם "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים". לא רק הנגדר במעשי המצוות, כל הנעשה עם האדם כשם שהוא בכלל "נָתַתִּי לְפָנֶיךָ" כן הוא בכלל אפשרות הבחירה. כך צריך האדם תמיד לחיות חייו. כל מאורע לנצל לעלייה ובזה יוסיף חיים ואם לא ינצלו לטוב וחיים - הרי כל מאורע בכלל הרע והמות הוא. כך צריך להבין בפרשה.
ונכלל דבר זה בעיקר הראשון מי"ג עיקרי האמונה: 'שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים', 'והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים' הכל הכל הוא העושה, הוא בורא הכל ומנהיג הכל. בכל אשר יעשה - בורא ומנהיג שמו. כל מעשיו הנהגה הם, כל מאורע נועד להביא האדם לחיים אם ינצלו לטוב, או למות רח"ל אם יהיה רע.
ומבוארים הדברים ברמב"ן: 'שכל דברינו ומקרינו כולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, אלא: אם נעשה הטוב יצליחנו שכרו ואם לאו יכריתנו ענשו'. הרי לנו שכל דברינו ומקרינו כולם או שכר או עונש הם. כי לאשר זכה - כל מאורע ישמש לעלייה, וזה שכרו: ואשר לא זכה ח"ו - כל מאורע שלא שימש לעליה ישמש לירידה רח"ל וזה ענשו.
כך הם דרכי שמים: מגלגלים לפני הצדיק מאורעות לעלייה וכפי גודל צדקתו כך גודל העלייה שהכינו לו בסיבות שמזמנים לו; ומכינים לרשע סיבות לנפילה. 'שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה; וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה' (אבות ד, ב).
כך צריך להבין ולחיות תמיד. כל שכן שמאורע גדול כזה, שמעסיק את כל העולם, לא נעשה לבטלה ונועד לעלייה והצלחה לאשר ראוי לכך ולכשלון ח"ו לאשר אינו ראוי, בכך שלא ישים לבו למתחולל לנהוג בו כראוי.
"וּפַרְעֹה הִקְרִיב" (שמות יד, י) אומרים חז"ל: 'הקריב לבם של ישראל לאביהם שבשמים'. מאורע כזה לא עושה השי"ת חנם, רוצה השי"ת לקרב את ישראל אליו ונותן לפניהם מצב המקרב. אשר יתעורר ויתקרב - יתקרב ואשר לא ישים אל לבו – יתרחק. ההליכה במנוחה במצב כזה בלא להתפעל מהמתרחש סביב - לא זה דרך התורה. יש מצב של בטחון הבא ע"י עמל ויגיעה, אבל אי שימת לב וביטול ליצני של המצב - לא זהו הבטחון בה'.
"כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם" (דברים יג, ד). כל החיים נסיון הם לאדם, לפרש ולגלות מצבו, אבל אינו דומה הגילוי הבא מהנהגת האדם במעשים שבכל יום מהגילוי הבא מהנהגתו במצבים היוצאים מגדרו של עולם, כאשר לעין כל מורגש שמאורע מיוחד עשה ה' לנו. ההנהגה של האדם אז - גילוי גדול היא על מצבו האמיתי ונסיון גדול עושה לנו השי"ת בזאת.
אי ההתחשבות, העדר התעוררות, להמשיך הלאה במסלול החיים הרגיל, אינו מתאים עם האמונה ש: 'כל דברינו כולם נסים'.
[מאמר ד]
ה 'אלף' בעת כזו הוא להכיר שזה מעשה ה' ולא מקרה ולדעת: שכל גורלנו בידו ואין לשום גורם השפעה על זה – ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה) ואמרו חז"ל: 'אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו למעלה' ועוד אמרו חז"ל: 'אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא נימה'. הכל בהשגחה פרטית מדוקדקת, שום פרט לא נעזב למקרה ח"ו. ולבטוח בה'.
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים כ, א) אזהרת התורה: "לֹא תִירָא מֵהֶם" אבל לא מהעדר שימת לב לנעשה, מביטול ליצני, אלא מתוך מחשבה והכרה, מתוך זכירה שיציאת מצרים אות היא לנו לישועת ה'. גם אם אין אנו ראויים במעשינו - לא נירא, יציאת מצרים היתה גם היא בעת כזו, כאשר היו במ"ט (49) שערי טומאה.
ביטול המורא מתוך חיזוק ומחשבה - זו הדרך.
"לֹא תִירָא מֵהֶם" – בפשוטו: מתוך בטחון בישועת ה' שיעשה עמנו נס ויצילנו. אבל עדיין לא זה הוא הרצוי, כמו שאמרו חז"ל: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב) – 'שלא ימסור אדם נפשו על מנת שיעשו לו נס, שאז אין עושים לו נס, אלא שימסור עצמו על מנת למות, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה' (רש"י אמור כב').
כמו כן ענין הבטחון בה' בעת צרה הוא - לקבל מעשה השי"ת ברצון, לבטוח בו ש: "צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" ו: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" (דברים לב, ד) להכיר ש: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט) ולקבל גזירתו ברצון, ולאו דוקא על מנת שיצילנו, כי זהו על מנת שיעשה לו נס, אלא לקבל רצון השי"ת יהיה מה שיהיה, ברצונו אני מתרצה. כמסירות נפש כן הבטחון - אינו הרצוי כשהוא על מנת שיעשה לו נס, אלא אפילו על מנת למות.
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ" (דברים ו, ה) – 'אפילו נוטל את נַפְשְׁךָ' זוהי קבלת עול מלכות שמים המחוייבת. ויש על האדם להתבונן: האם באמת מוכן הוא לכך, מי יודע, ואיך מקבל כזאת, אלא; שגדר הקבלה: יהיה מה שיהיה בעת החיוב רח"ל אמסור נפשי בלי התחשבות. "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (שם) – 'אפילו יסורים הקשים ממיתה' כדאמרו בגמרא: 'אלמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה' וכו'. גם בזה בהכרח נקח כזה אומן הקבלה להתחזק ולהתגבר ולקבל היסורים לקדש שמו יתברך. וכזו צריכה להיות הגישה בבטחון בה' בעת צרה.
מאמר 2: 'ראו ולא לקחו מוסר'
בהפטרת שלח ראינו אשר זכתה רחב הזונה. גם היא היתה בכלל: "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (דברים כ, טז) והבטיחו לה: 'להצילה עם כל בני ביתה!' וכבר עמדו על כך: איך הותר למרגלים להבטיח כזאת? ובחז"ל מובא עוד, שזכתה שיהושע לקחה לאשה ויצאו ממנה שמונה (8) נביאים ואף חולדה הנביאה ממנה יצאה. יהושע, השני למשה רבינו, אשר העמיד החמה לקחה לאשה. ויש לעיין במה זכתה לכך.
ואמר הסבא ז"ל: שבזכות ההכרה החזקה שהכירה באמת זכתה לכך.
"וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם: כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם: וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת" (יהושע ב, ט-יא).
זכתה להכיר הכרה נכונה ומסרה נפשה להצלת המרגלים מכח ההכרה, הכרה כזו ערכה רב.
והנה רואים כאן נפלאות, הלא כך הרגישו "כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם"... "וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" וכנאמר בשירת הים: "נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן" (שמות טו, טו) ואף על פי כן לא השפיע הענין על שינוי למעשה אלא על רחב הזונה בלבד, ואולי גם על יושבי גבעון, והשאר נגשו להלחם עם ישראל ואף רדפו אחרי המרגלים כאילו לא ידעו כלום. הרי לנו שיתכן לראות ולראות ולהתפעל מאוד מאד, ולהשאר בהנהגה המעשית כדאתמול.
אין לכך עצה אלא "וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'" (תהלים קז, מג) להתבונן במאורעות, להשיבם אל הלב ולהפכם להכרה יציבה נטועה בעמקי הלב. שחרית וערבית צריך לקבוע להתבונן בכך, ואל תתמה, שהרי אפילו יציאת מצרים נצטוינו להזכיר שחרית וערבית, כדי לנטעו בקרבו, כל שכן מאורע חדש שעבר עלינו. וכך אפשר לזכות להכרה אמיתית. וכבר ראינו אצל רחב מה גדול ערך הכרה אמיתית.
- - - שאלות ותשובות - - -
תודה רבה לעמותת 'בצדקה תכונני' (shofar.tv/videos/17059) על הסל השופע מלא בכל טוב! בזכותכם אנחנו זוכים להדר את החג עם עופות משובחים ועוד הרבה דברים טובים שנמצאים בארגז הגדול. יה"ר שהשי"ת יברך אתכם שתמיד תזכו להיות מהנותנים ולשמח יהודים (אמן). תודה רבה!
מורי ורבי אלופי ומיודעי יה"ר שהשי"ת ישמרך על דברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים כל פעם התרגשות והתפעמות מחדש על הדברי מוסר שחודרים עמוק עמוק לנשמה כמה טוב השי"ת ששלח לנו אותך שליח נאמן איש האמת ותודה שזכינו בכך זה ממש לא מובן מאליו תודה על הכל ותודה שלזכותך כל הטובות האלו. שוב, יה"ר שהשי"ת ישמרך אורך ימים ושנים בטוב ובנעימים פסח כשר ושמח (אמן) ושוב תודה.
כבוד הרב רציתי לשתף אותך, ביום שלישי בקשתי מהשי"ת: 'בבקשה! השם אני מבקשת בזכות הרב אמנון יצחק לא בזכותי' חזרתי על זה מספר פעמים, שבחור מסויים ידבר איתי ונפגש, ואחרי שבקשתי כך בזכותך, שייכתי את הבקשה רק בזכותך וזה פעם ראשונה שעשיתי זאת, ב"ה הוא יתקשר באותו יום ונפגשנו. תודה לך כבוד הרב אנחנו לא יכולים לשער את גדולתך בעיני הבורא, אי אפשר. הכבוד שמגיע לך הוא פי מליון אין מספר לתאר כמה אתה גדול ומכובד בעולם 🙂 אני מודה להשי"ת שזכיתי לראות את זה. אחר כך יצא לי לבקש כך בשביל עוד דבר וגם בזה ישר ראיתי ישועה.
שלום עליכם כבוד הרב אתמול בלילה ב: 'אושר עד' יצא לי לדבר עם יהודי והגענו לנו''ט (נבלות וטרפות, ראה כתבה 'בכור היתוך' shofar.tv/articles/14830) הוא אומר לי: 'אתה אומר כמו שהרב אמנון יצחק אומר!' אמרתיו: 'בדיוק' הוא אומר לי: 'הרב החזיר אותי בתשובה! אבל אי אפשר בלי רבנו' חחחח ב"ה השם יתברך זיכה את הרב להגיע לכולם להציל מהנו''ט כמו שאר הצלות אבל נו''ט זה בסיס יום יומי יה"ר שהשי"ת יציל כל זרע ישראל ואותנו אמן ואמן שבת שלום ברוך תהיה אמן ואמן
תודה רבה לכם על כל השפע ב"ה יה"ר שתבורכו מפי עליון! שיהיה בעזרת השי"ת פסח שמח וכשר 🙏🏼 (אמן).
תודה והערכה רבה רבה על הסל הגדוש בטובה וברכה יה"ר שיתן ה' לך וכה יוסיף שתזכה להרבות חסדים למעלה למעלה להחיות ולשמח משפחות עם ישראל וימלאו כל משאלות לבך לטובה וברכה באושר ועושר ברוחניות וגשמיות ונזכה במהרה לאכול מן הזבחים והפסחים בבנין ירושלים אכי''ר.
ערב שבת הגדול שלום לכבוד הרב היקר! תודה לקב"ה שזיכנו להיות שליחים לשמח בניו ובנותיו הדחוקים (כולל לשמח אלמנה) לכבוד חג הפסח הבעל"ט! המון יהודים יקרים תרמו בעין יפה ובזכותם זכינו לעסוק בעמל רב ויגיעה במלאכת הקודש בסלים גדושים (וכבדים מאד!) לכבוד החג, רוב מצרכי המזון כשר לפסח המצויים לקפ"ז (כולל תבלינים), תלושי קניה, מצות ויין בשפע, עופות, וכמובן גם רוחני - עלונים והגדות מיוחדות שלנו. הכל קצת יותר מ-50 אלף ש''ח ברוך השם והיד עוד נטויה בלי נדר שבוע הבא בחול המועד... תודה גדולה לכבוד הרב על הכל, בזכות הרב זוכים לאסוף זכויות, לשמח ולעזור ליהודים רבים ולקרב הגאולה עם טונות של מצוות צדקה ביחד עם כל התורמים! מאחלים חג פסח שמח וכשר בתכלית לכבוד הרב ולמשפחתו ולכל קפ"ז ועם ישראל ושנזכה עוד השנה להקריב הפסח כהלכתו אמן ואמן! מאור וארז, עמותת בצדקה תכונני 💛
באמת שמודים לכם על הכל ישר כוח! גם על הדף שמסביר על מניעת השליטה של החיצונים במצוות ב"ה כבוד הרב שליט"א לימד אותנו זאת וכך בעזרת השי"ת נוכל לקיים את המצווה ב-100% ממש זכינו אשריכם!
תודה רבה רבה על כל העזרה יה"ר שהשי"ת יחזיר לכם בכפל כפליים, תבורכו מפי עליון תזכו לשפע פרנסה ולהיות תמיד מהנותנים אכי"ר.
יישר כוח! תודה לכם יה"ר שהשי"ת יברך אותכם (אמן).
© 2024 כל הזכויות שמורות