בספר תשובות והנהגות לרב הגאון הרב משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית בירושלים, בחלק יורה דעה בנושא שחיטה וטריפות סימן רל"ט, הנושא בדיקת סכינים. נראה להעיר לגבי בדיקת סכינים שהיום נוהגים בכל השחיטות אף המהודרות שבזמן שבודק הסכין בציפורן לאחר שחיטה, אם רואה הוא שהסכין אינו חלק מביא סמרטוט ומעביר הסכין עליו או מנגב בבגדו. ואם נעשה חלק ממש מכשיר הסכין, שטוענים שזהו רק וויש, דהיינו ניגוב שמנגב מה שנדבק על הסכין, אבל אינו מתקן פגימה כלל, ואין בזה שום חשש וכשר גם למהדרין.

והנה כן נהגו השוחטים בדורות הקודמים, מיהו, בחכמת אדם כלל ג' אות י"א מביא מנהג זה בצווח שזהו נבלה ממש, החכמת אדם לא מתיר לנגב הסכין, לא בסמרטוט ולא בבגדו, ומוכיח שהשפשוף מתקן פגימה דקה כהשחזת הסכין, וביטל המנהג. אז מה שנוהגים אפילו בשחיטות מהודרות היום, שאם רואים שהסכין אינו חלק מביאים סמרטוט ומנגבים או בבגד, ועל ידי זה זה נעשה חלק ממש ומכשירים כך את הסכין כי טועים שזה רק וויש שמנגב את הסכין אבל לא מתקן את הפגימה, כך הם אומרים, אז רק השאלה איך מה שלא היה חלק הפך להיות חלק, הרי כתוב פה שהוא ראה שהסכין אינו חלק ומביא סמרטוט אז זה נהיה חלק ממש, ואין חשש בזה, הם אומרים, וזה כשר למהדרין. אז הוא אומר שחכמת אדם מביא מנהג זה של השוחטים שנהגו כך וצווח שזה נבלה ממש. ומוכיח שהשפשוף מתקן פגימה דקה כהשחזת הסכין וביטל המנהג.

ועיין בדרכי תשובה בסימן י"ח סעיף קטן ג', שמביא עוד הרבה פ וסקי םשפוסלים בכך, אז נא לתוח את הדרכי תשובה ולראות מי הם הפוסקים וכמה הפוסקים שפוסלים בכך, שלא לנגב. ומסיים בתוכחה מגולה לשוחטים בזמננו שהמציאו בדיקה זו מליבם וטועים שאי אפשר להכשיר שום בהמה אלא אם ישפשף הסכין על ידו, כי כמעט בכל ש חיטה מתקלקל מעט, ז"א השוחטים מודים שבלי השפשוף, בלי תיקון הסכין ע"י השפשוף לא ימצא שאפשר יהיה להכשיר שום בהמה, למה כי כמעט בכל שחיטה מתקלקל מעט, ומסיק שטענה זו אינה, אלא צריך להעמיד הסכין על תכונתו כדבעי, כראוי, ולא ישחט בבהלה וחפזון, רק מוך מתון, במתינות, ועל ידי זה לא יתקלקל הסכין, עיין שם היטב. אז הם אומרים שאם שוחטים אי אפשר שהסכין היא לא תתקלקל מעט, אבל הוא אומר לא נכון, אם תשחט לא בבהילות במהירות ובחפזון, ותשחט מתון, לא יתקלקל הסכין, כמו שאנחנו מקפידים בשחיטה שאנחנו עושים, שכמו שעולים עם הסכין כך אחרי השחיטות ירודת הסכין, ואם לא - לא לוקחים. לא רוצים שאלה על הסכין אפילו, ולא רוצים תיקונים ולא שום דבר.

וכן באורחות רבינו, בחלק ג' עמוד ס"ח, כתב שרבינו החזון איש זצ"ל הורה לאסור לנגב הסכין, והקפיד בזה מאד, ובאמת הרבה מגדולי הרבנים והאדמו"רים לא אכלו בשר, אלא אם כן בדקו בעצמם לאחר שחיטה שהסכין חלק. ולא הסכימו בשום אופן לשפשף בסמרטוט, תן לי בבקשה את הסכין, מיד אחרי השחיטה, בלי לנגב. ומה שמצאו על פי זה הכריעו. אבל השוחטים חלקו על זה, הא, השוחטים מאן דאמר, חלקו על זה, ונהגו להכשיר הסכין שלאחר השפשוף נמצא חלק, אפילו שאחרי שפשוף נמצא חלק מה שלא היה קודם, נהגו השוחטים להכשיר סכין כזאת. ובסופו של דבר נצחו השוחטים. ומקובל היום כמנהג השוחטים, שאין בזה שום חשש ונוהגים כן בכל השחיטות המהודרות, וככה זה עובר צ'רינק צ'רינק צ'רנק. והנה טענת השוחטים שרואים להדיא שהמציאות היא שכשיש באמת פגימה אין השפושף מתקן הפגימה כלל. הם אומרים שאם יש פגימה ממש אז השפשוף לא מתקן את הפגימה כלל, ואדרבא, ע"י השפשוף מרגישים הפגימה יותר. אז מה הם מודים למעשה, שאת מקום הפגימה אי אפשר לתקן, כי אם יש חריץ אז זה לא יכול למלא את החריץ, אבל זה מבליט אותו יותר, משמע שאת שאר המקומות בסכין זה אדרבא השביח יותר, כי זה מבליט יותר את הפגימה, ואדרבא ע"י השפשוף מרגיש הפגימה ביותר וזהו מציאות שאי אפשר להכחיש. ועל כרחך שאם עבר בשפשוף דהיינו מה שהרגשנו קודם זה עבר בשפשוף ע"י הסמרטוט מוכח שזה היה רק לכלוך. זהו, זה מסקנת השוחטים.

אמנם, אומר הרב משה שטרנבוך, נראה לעניות דעתי דכל זה נכון לשיטת השולחן ערוך ורוב הפוסקים דפגימה היינו כפשוטו, והיינו כשאוגרת, מזה אוגרת - אוספת לתוכה, אתה מעביר את הציפורן והיא נאספת למקום הפגימה, יש עוקץ ותיק מרגישים שזה נאסף לשם כביכול. אבל כמה זה כשאוגרת? כשאורגת כל שהוא אפילו חוט השערה פסול, זה טריפה. אבל הרא"ה והגר"א זצ"ל מחמירים עוד יותר מהשו"ע ושאר הפוסקים, שאפילו שאין פגימה ממש, מכל מקום אם נרגש שאינו חלק פסול, והיינו כעין סכין משומש שאפילו שאין בו פגימה ממש מכל מקום נרגש שאינו חלק. אין פגימה אוגרת אבל מרגישים שזה לא סכין חד חלק, זה כמו משומש, ואפילו שאין פגימה ממש מכל מקום נרגש אינו חלק - זה טריפה לפי הגאון והרא"ה. ונראה שטעמם, מה טעמם? דסבירא להוא שכך הוא הלכה למשה מסיני, ז"א כמו שעולה סכין ככה היא צריכה לרדת אחרי שחיטה בשביל שיהיה כשר למהדרין, ולדידי כנראה ראוי להחמיר שלא יועיל לשפשף, שכנראה אף שבאמת פגימה ממש לא עובר בשפשוף, אבל ההרגשה עובר בשפשוף וחוזר להיות חלק, כמו שאמרנו בהתחלה, אז גם אם נאמר כמו השוחטים שפגימה לא עוברת בשופשוף, אבל הרגשה כן עוברת בשפשוף אז זה לא מועיל לכן הם לא מתירים שפשוף.

ולכן אם לאחר שטיפת הסכין במים הורגש שאינו חלק, בלי פגימה, ראוי לפסול לדעת הגר"א והרא"ה.

לפנים בישראל, אומר הרב הגאון הרב משה שטרנבוך, ולפנים בישראל שכל אחד קנה עוף לעצמו והביאו לשוחט, היה השוחט בודק הסכין לאחר שחיטת כל עוף, ככה הדין, הרמב"ם והשו"ע שאחרי כל עוף או בהמה צריך בדיקת הסכין, אז היה השוחט בודק הסכין לאחר שחיטת כל עוף במתינות, בישוב הדעת, היו שהחמירו לפסול הסכין אם נרגש שאינו חלק אפילו אם עבר לאחר מכן בסמרטוט דהיינו שעבר ההרגש על ידי הסמרטוט, היו החמירו לפסול, וכדעת הרא"ה והגר"א, אבל היום ששוחטים לציבור כל יום אלפי עופות, אין זמן לבדוק הסכין אחרי שחיטת כל עוף, ובודקים הסכין רק אחר שחיטת מספר מסויים של עופות, על כן מצוי שמשחיטת כמה עופות הסכין אינו חלק, וצריך לחזור ולהחליקו בשפשוף, ולכן נתקבל כדעת רוב הפוסקים שרק פגימה כפשוטו פוסלת, ומכשירין בשפשוף כנזכר לעניות דעתי.

ויש מקומות שהשוחט אינו בודק הסכין קודם השחיטה, אלא יש אחד שממונה לבדוק את הסכינים ומוסרם לשוחט, ולעניות דעתי לכתחילה ראוי לתקן שבתחילה השוחט יבדוק היטב בעצמו,  ולאחר מכן ימסור לשוחט אחר או לרב לבדוק אחריו, כמובן ששניהם בקיאים, ועל פי שני עדים יקום דבר. בעל ההפלאה זצ"ל בפרנקפורט כחיובא, שזה חיוב שיהיו שני בודקים כדי שיהיה על פי שני עדים. והובא בפתחי עדים סימן א' סעיף קטן ט"ו, וזהו מנהג ותיקין, וכן הראוני שבדעת תורה למהרש"ם יורה דעה סימן י"ח אות ל"ו כתב שהעיד לפניו רב אחד שראה קלף ישן ועליו חתומים מאה רבנים, ובראשם הבית יוסף שתיקנו שיבדקו תמיד שני שוחטים ובודקים את הסכין ואת הריאה, וכן מביא בכף החיים ס"ק כ"ח מפרי אדמה שכן הסכימו בזמנו כל חכמי ירושלים. עד כאן התשובה. אז רואים שיש לדון עוד לפני הבדיקה מה זה הרגש, מה זה שינוי טעם, מה זה פגימה, מה זה תיק, מה זה כל הדברים והמושגים שלזה יש שיעור מיוחד, ביום שלישי הבא בשעה שמונה בערב בבית מדרש קהילות פז, על ידי הרב הגאון הרב שלום רוט מפוניבז', שיבוא ויסביר את הסוגיה הזאת של הסכינים, ואנחנו מזמינים אברכים שלומדים חולין ולומדים את הנושאים האלה של השחיטה ובפרט הסכינים, או שיכינו את עצמם לחומר הזה ויגיעו לכאן מוכנים ומי שיש לו קושיות אדרבא, ואם יש לו עוד תירוצים נפלא מאד, ויהיה פה דיון פורה בהלכה. אבל לא להתחמק מלבוא ולהגיד אח"כ לא מה פתאום זה, כל מי שיש לו מה להגיד בין שוחטים מובהקים, בין בודקי סכינים, בין רבני משחטות, בין ראשי כשרויות, כל מי שמעוניין לבוא ולהתמודד כי הרב שלום כהן אומר שהיום מכשירים סכינים שלמעשה אני לא רוצה לומר לכם מה קורה. תשמעו מפיו, ולכן אנחנו לא סומכים היום על שום כשרות בענין הסכינים ועושים לבד ברמה הגבוהה שכמו שעולים עם הסכין ככה יורדים עם הסכין, ואם לא - לא לוקחים בכלל את העופות, שיעברו איך שהם רוצים בתור חלק, בתור חלקלק, בתור כשר, בתור מה שהם רוצים, אבל אנחנו באמת רוצים מהדרין, מהדרין מן המהדרין בלי שום ספק בשום סכין, ופה זה עוד חידוש שאפילו השפשוף בסמרטוט זה כבר בעיה. ויש לנו את הבית יוסף עם מאה פוסקים שאמרו שצריכים שני בודקים, וצריך עדים, יש מי שאוסרים אפילו אם זה לא אוגרת ממש, ואם זה אוגרת על זה אנחנו נדון, מה זה אוגרת, לשיטת הבית יוסף, השו"ע ואחרים, ואז נראה מי צודק, מה שהשוחטים החליטו או מה שההלכה מחליטה, והכל מתוך ספרים. אז ציבור האברכים היראים והרציניים מוזמנים לבוא, לשמוע, להגיב להתעמת וכו'. בעזרת ה' ממתינים לכם, אם לא תבואו לא יהיה לכם תירוץ שאה בה, מה, בואו להתמודד.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.