שלום בית וחינוך ילדים - י | הרב אורי יצחק

שבוע טוב וברוכים הבאים!

בעזרת ה' 'כהרגלנו בקודש' נתחיל במילי דבדיחותא: 

37. מילתא דבדיחותא? (גירושין בגיל 100)

זוג מגיע לרבנות להתגרש, מה המיוחד בזוג הזה? הוא בן מאה ושמונה (108) והיא בת מאה ושש (106) באו להתגרש, 

שואל אותם הדיין: 'מה קרה?' 

אמרו לו: 'אנחנו כבר מזמן רצינו לבוא להתגרש אבל לא רצינו שלילדים יהיו טראומות אז אז חכינו שימותו'. 

איי איי איי... 'אף פעם לא מאוחר!' אה? - ה' ירחם! כן יש 'בדיחות עומק'... 

בעלי כועס! מי צודק?

תכינו את עצמכם אנחנו מדברים על נושא הכעס, כל מה שמסביבו בענינים של השלום בית.

אז שולחת אשה: 'שלום לרב! בעלי כועס. זה בטח כל אחד מכם בזה מדובר לא??? הוא בקושי מחייך, אני שואלת: 'מה נשמע?' - הוא עושה טובה שהוא עונה... ואם הוא עונה – אומר: 'אני עייף! נדבר על זה אח"כ...' כשהוא מתעורר שואלת אותו

עונה: 'מה? אני מאחר! אין לי זמן...' 

ואז היא מוצאת את עצמה מתוסכלת, כשהם נמצאים עם אנשים - אז הכל מאה אחוז (100%), כשהם נמצאים לבד - הוא מתנהג בצורה לא מכובדת ולא מכבדת! והוא יודע כמה אני מתאמצת עבורו, מבקשת עצה מהרב!'

מה אתם אומרים? אתם אומרים: 'צודקת'. אבל אני אומר: שגם הוא צודק. גם אני צודק כמו שאמרנו בפעם שעברה . אלא מה? שצריך להתייחס לתלונה. יש פה תלונה חמורה: שהאשה בעצם לא מקבלת את התשומי שלה!! מה שמגיע לה בכבוד והיא מצפה לפרגון, לאוזן קשבת למישהו שאפשר לדבר אתו.

שימו לב שהיא פתחה ואמרה: "בעלי כועס! הוא בקושי מחייך" אבל אח"כ היא לא התייחסה לכעסים היא המשיכה לדבר על מה שמפריע לה. 

השאלה היא: למה בעלה כועס? האם הוא כועס בגלל המצב הכלכלי? בגלל מה שקורה אתו בכולל או בעבודה? או בגלל ההתנהגות שלה? כי היא חושבת: 'שהיא בסדר!' והוא לא חושב כך אולי? 

קשה לתת עצה לדבר כזה כללי, לך תדע מי נגד מי פה, אבל השיעור אנחנו נלבן את כל הדברים מסביב, אולי זה יפגע. 

למה הבית נראה ככה?

שאלה נוספת: 

"תמיד בעלי שואל אותי: "למה הבית נראה ככה?" – אז זה מאוד פוגע! אני עובדת קשה מאוד ורוב הזמן אני מטפלת והוא לומד בכולל" 

השאלה: למה היא מתכוונת? שהיא עובדת בתור עובדת או שהיא מטפלת בבית? - לא ברור... 

"לפעמים אני זוכה שהוא עוזר לי ביום שישי, הוא מגיע מהתפילה וישר הולך לישון, אומר: 'שחסר לו שנות שינה!' מה לעשות?" היא שואלת. 

אז קודם כל שבאמת אולי חסר לו שעות שינה, אפילו שזה נראה מצחיק אבל יכול להיות שהוא משקיע עצמו בלימוד, היא אומרת שהוא לומד בכולל ו: 'שֶׁהַתּוֹרָה מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם' (ברטנורא אבות ב ב) אז יכול להיות שהוא עייף שהוא צדיק כזה. איך אני יכול לדעת? 

אבל מה זה קשור לזה שהוא מאיר באל'ף ואני מקווה לא בעי'ן: שהבית לא נראה כמו שצריך להראות?! אם הבית לא נראה כמו שצריך - צריך שהבית יראה כמו שצריך, מה לעשות? מי שאחראי על הבית זה הרבנית, צריכה עזרה? תבקשי ממנו: 'עזרה!'. אין לו אפשרות לעזור? - שידאג לך לעזרה! אם את מטופלת בילדים... 

אני לא יודע מה הכוונה פה אני מדבר בצורה כללית. אבל ברשותכם אני אכנס לשיחה ומזה יהיו תשובות לכל השאלות שהעליתי בעזרת השי"ת.

ומה המסר שבבדיחה?

בהקשר לבדיחה שאמרתי מקודם  - יש בזה מסר אדיר! קודם כל, יש הרבה אנשים שהם חיים ביחד 'בשביל הילדים או בשביל הנכדים...' הם לא חיים בשביל עצמם, הם אומרים: שמעצמם הם כבר התייאשו! הם כבר הבינו: שאין מה לעשות! זה מה יש, אז לפחות בשביל הילדים, שלא יתקלקל להם השידוכים ולא יהיו עם 'הורים גרושים' אז הם לקחו על עצמם את הסבל, רשמו לעצמם 'חרקירי' והכל בשביל הילדים... 

יש כאלה אחרים שרוצים: 'להתגרש!' אבל למה הם לא מתגרשים? - כי זה פאדיחה, פדיחה להיות 'גרוש', ככה נראה להם, אז מהסיבה הזאת הם לא מתגרשים. באמת הם לא חיים טוב, לא טוב להם! אבל לא מוצאים פתרון.

יש אחרים שלא מתגרשים כי השיקול הוא: "לך תדע אם אני ימצא משהו יותר טוב..." יש הרבה אנשים שהתגרשו ולא מצאו בכלל שידוך אח"כ נשארו לבד, או שהתחתנו עם בת זוג אחרת ועם בן זוג אחר - ונהיה יותר גרוע! ואז הבינו את הטעות שעשו לפני כן, אבל כבר מאוחר... 

ויש כאלה שלא מתגרשים: 'דווקא! דווקא אני לא אתגרש". - 'סרבני גט' "דווקא אני לא אתן לה, היא מֵררה לי את החיים? - אני אראה לה מה זה!" איזה מסכנות כל הדוגמאות האלה!! ממש מסכנות, אתם יודעים כמה אנשים יש כאלה? בקריטריונים האלה? פשששש... ויש עוד הרבה סיבות ל-למה אנשים לא מתגרשים והיו רוצים מאוד להתגרש...

זה יכול להיות ענין של; ירושה וכספים וכל מיני חשבונות - ה' ירחם! שאנשים מזמן היו מתגרשים, אבל הם 'מחזיקים'...

יש בעל אלים, יש אשה בעייתית, יש כל מיני דוגמאות שונות ומשונות... 

אז אני שואל בברירת המחדל הזאת: לא עדיף לך לעשות שיפוץ לבית, במקום לחיות ככה עם הצרה?! מה הבעיה? אפשר לשפץ! הולכים בדרך ה', שומעים לרב - הכל מסתדר! יש ס"ד. ואם לא - אז הרב יורה לךָ: 'להתגרש!' או יורה לךְ: 'להתגרש!'. אבל לחיות בניוטרל עם כל מיני סיבות אוויליות?! זה חיים זה?? - איי איי איי איי...

הבאבא מוציא שם רע!

אני רוצה לספר לכם סיפור, שהשבוע היה לי טלפון, זוג שהתקשרו אלי ובזה אני רוצה ללמד אתכם מוסר גדול! 

התקשר אלי הבעל ואומר: 'שרעייתו היתה אצל איזה 'באבא'...' 

אתם רואים? היום יש כל מיני רבנים: יש 'רב בריח', 'רב זרועות' יש כל מיני רבנים - רח"ל! והיא הלכה לאיזה רב כזה כנראה, 

הלכה לבקש ממנו: 'ברכה', 

מה הוא אמר לה? כול'ה ביקשה ברכה! לא בקשה ניתוח, אז יש רבנים באבות כאלה מכריתים! שהמטרה שלהם זה לפאר את עצמם בשביל כבוד, כסף, תהילה ולא יודע עוד מה והם משחקים כאילו הם ידענים ברוח הקוטז'... 

התחיל להגיד לה: 'שבעלה בגד בה כמה פעמים עם אשת איש!' 

כל מיני ענינים הכניס לה לראש. מה אתה עושה?! 

זה אחד רשע! רשע!! מה אתה מפריד בין זוגות בשביל כבוד תהילה וכסף ולא יודע מה? וכי מותר לו לספר דברים כאלה, גם אם זה היה נכון - מותר לך לספר?! - לשון הרע גמור! ואם זה שקר כמו שהבעל טוען - זה הוצאת שם רע! זה להפריד בעל ואשה עם ילדים! מה זה?! 

דרך אגב, למה אני מספר לכם את זה? כי זה לא המקרה היחידי ששמעתי, יש כמה וכמה מכריטים כאלה, ברחבי הארץ שהורסים משפחות - מזעזע! ולבאבות האלה יש הרבה חסידות! לא חסידים יש להם חסידות... - ה' ירחם!

 אז צריך להזהיר את הנשים: 'לא ללכת לכל מיני מכריתים שמחלקים ברכות!' לא צריך ברכה, את רוצה ברכה? תברכי את הקב"ה תקבלי ברכה בתוך הבית, 

הקב"ה אומר: 'כל מי שמברך אותו - הוא מברך אותו בחזרה!' יש ברכה יותר גדולה משל הקב"ה? אין ברכה יותר גדולה משלו, בשביל מה היא צריכה ברכה? 

את מכירה את הרב הזה? מי הוא מה הוא? 'מיאהו'... היה אחד כזה בראש העין גם כן, מכרית כזה - איזה צרות הוא עשה! איזה צרות. 

בא למישהי אמר לה: 'תקשיבי! את לא יהיה לך ילדים'. 

היתה בדיכאון חצי שנה!! 

כששמעתי את זה אמרתי לה: 'תשמעי! אני מכיר אותו הוא מכרית!!' 

היא היתה בטוחה שהוא: 'צדיק נסתר!' 

אמרתי לה: 'אפילו גלוי הוא לא, עזבי את השטויות!'

הוצאנו אותה ב"ה מהדיכאון וברכנו אותה (אפילו שהברכות שלי לא עובדות סתם בשביל הכרטה...:) ברכתי אותה - וישתבח שמו לעד! יש לה כמה ילדים כבר מאז ולה לא היה ילדים כמה שנים לפני כן כי ההוא יאש אותה לגמרי! 

מי אתה שאתה תייאש אנשים?! בא לאיזה מישהו אלק 'מברך אותו' מה הוא מברך אותו? כאילו בתור אחד שרואה, שרואה דברים! 

'אתה - יהיו לך עוד תאומים!' 

ההוא בא אלי ואמר לי: "אתה יודע שההוא הוא נוכל" 

אמרתי לו: 'זה לא חידוש!' 

אמר: 'לא, אבל אני אספר לך מה הקטע אצלי' 

אמרתי לו: 'מה?' 

- 'לא, הוא בירך: 'שיהיה לי מאשתי תאומים' ולאשתו אין לה רחם בכלל! מה תאומים?!' 

אתם מפנימים איזה נוכלים? אפשר לה... – איום! אתה בא לאיזה באבא כזה 

אומר לך: 'עליך יש עין הרע!' 

גם עליך באבא יש עין הרע, יש מישהו שאין עליו עין הרע?! זה גמרא ערוכה: תשעים ותשע (99) אנשים מתים מעין הרע! (בבא מציעא קז:) אז מה החידוש?! אלק עין הרע וואלאק איזה מכריתים, 

אבל אחרי שהוא אמר: 'יש עליך עין הרע!' עכשיו: 'צריך תיקונים', אה! צריך הגנות! אז הוא... תשחרר קפלינוס והוא יעשה לך תיקונים שיפוצים, אנצטרה אנצ. אנצט...

החמה...

פעם שעברה דיברנו על הענין של החַמַּה , בתחילת השיחה אם אתם זוכרים, אז נזכרתי השבוע בבדיחה אמרתי אני אספר לכם את זה על הענין של החמה... 

38. מילתא דבדיחותא? (הכלב...)

היה איזה מישהו עמד במרפסת, אז הוא רואה הלויה וואחד הלויה מה זה... אלפי אנשים, 

אמר: 'כנראה זה מישהו מכובד! לא פשוט', 

ירד מהבית הוא רואה שבתחילת ההלויה הולך איזה גבר עם כלב ואחרי זה יש ארון מיתה ואחרי זה אלפי אנשים. אז הוא ניגש לאחד האנשים בשורה הראשונה 

הוא אומר לו: 'מי נפטר?' 

אז הוא אומר לו: 'חמותו של זה שהולך שם מקדימה עם הכלב', 

אומר לו: 'מה אתה אומר, מה מה?' 

אז הוא אומר לו: 'אתה רואה את הכלב שמקדימה הולך, הוא נשך אותה והרג אותה!', 

אומר לו: 'מה אתה אומר? רגע! יש אפשרות להשכיר את הכלב הזה?' 

אז הוא אומר לו: 'תעמוד בתור'. 

 

איייי איזה בדיחות אה? קשות.... לא יודע מה רוצים מהחמות! 

האמת היא שיש באמת כאלה צדיקות, חותנת כזאת צדיקה, שעוזרת לזוג היא מועילה וכו' וכו', יש כאלה שהן בעיתיות, יש כאלה ויש כאלה, אי אפשר להדביק את הסטיקר על כולם, אבל בשביל הבדיחה זה נשמע ככה מצחיק. זו בדיחה מפחידה קצת לא?...

בשלושה האדם ניכר: בכעסו...!

טוב, נתחיל; כתוב: 'בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִיכָּר: בְּכוֹסוֹ, וּבְכִיסוֹ וּבְכַעְסוֹ' (עירובין סה:) אנחנו נלך היום בערב על 'בְּכַעְסוֹ' לפי הכעס - אנחנו נדע: מי הבן אדם?

מתי אדם בעצם כועס? דוגמא; כשהוא רואה שלא שומעים לו, או מבקש משהו או דורש משהו ולא שומעים לו. אז מה הוא עושה? הוא כועס וכשהוא כועס הוא פוגע, הוא יורה לכל הכיוונים, מה עוד הוא עושה? הוא מגמד את כל אלה שלידו, כל אלה ש... הוא עושה אותם קטנים, הוא מעל, מה זה גורם? זה גורם שיש בבית כל הזמן מתח, המתח בבית הוא גם כשהוא לא כועס, כי כל הזמן יש חשש: 'שמא זה יגרום לו לכעוס!' ואז כל אלה שנמצאים בסביבתו נמצאים במן חרדה כזו, למה? לבן אדם יש לו פתיל קצר, עכשיו אם אתה תגיד מילה לא במקום או שתעשה משהו לא במקום - הוא נדלק! 

מה יקרה עם הילדים של האבא הזה? - הם יגדלו עם החרדה הזאת, כשהם יהיו כבר בוגרים יהיה להם רגישות לכעס, הן לא יכלו לסבול כעס, או שהם בעצמם יהיו כעסנים, או ברגע שיראו אנשים כאלה כעוסים - הם פשוט יברחו מהם. זאת אומרת אותו אבא כעסן עושה נזק בלתי הפיך לילדים שלו! בהסתכלות הרחוקה.

נוח לכעוס ונוח לרצות...

בואו נראה מה כתוב בפרקי אבות? בפרקי אבות כתוב ככה: 'אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת;

1. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לְרַצּוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ' אדם שכועס מהר אבל גם מהר מוחל – 'יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ' למה? בתכל'ס הוא כעס! זה שהוא מחל מהר - זה לא מכפר על זה שהוא כעס מהר. 

2. 'קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לְרַצּוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ' אז נכון שהוא לא כועס מהר, אבל בגלל שהוא לא מתרצה מהר - הוא נוטר, אז כל עצם הנטירה – 'יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ'!

3. 'קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לְרַצּוֹת, חָסִיד' {תכף נתייחס לזה אני מדלג}

4. 'נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לְרַצּוֹת, רָשָׁע!' אז הרשע הוא ממהר לכעוס וגם לא מתרצה, גם כועס וגם נוטר. 

מה אמרנו על החסיד? שהוא 'קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לְרַצּוֹת, חָסִיד' נוח לרצות - אני מבין, אבל שימו לב מה כתוב פה: 'קָשֶׁה לִכְעֹס' לא כתוב שהחסיד לא כועס, גם החסיד כועס, אבל 'קָשֶׁה לִכְעֹס' עד שהוא כועס אוֹהוֹ... ואם הוא כועס; השאלה: על מה הוא כועס? אז החסיד האמתי ודאי שהוא כועס רק על דברים וענינים של תורה! כמו שכתוב: 'אוֹרָיְיתָא הוּא דְקָא מַרְתְּחָא לֵיהּ' (תענית ד.) כן ולא על דברים של מה בכך, לכן 'קָשֶׁה לִכְעֹס' אבל אין מציאות שהוא לא כועס בכלל, כך לפי מה שכתב פה המשנה.

פסק הרמב"ם: דרך ישרה!

בואו נראה מה כותב הרמב"ם ע"ז (הלכות דעות א ד) כותב ככה: " הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה מִכָּל הַדֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם. וְהִיא הַדֵּעָה שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִשְּׁתֵּי הַקְּצָווֹת רִחוּק שָׁוֶה וְאֵינָהּ קְרוֹבָה לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ. לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיְּהֵא אָדָם שָׁם דֵּעוֹתָיו (שָׁם מלשון שומא) תָּמִיד (- תָּמִיד!) וּמְשַׁעֵר אוֹתָם וּמְכַוִּן אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּגוּפוֹ. כֵּיצַד. לֹא יְהֵא בַּעַל חֵמָה נוֹחַ לִכְעֹס וְלֹא כְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ אֶלָּא בֵּינוֹנִי. לֹא יִכְעֹס אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ פַּעַם אַחֶרֶת' - בסדר? רגע...

ומצד שני אומר הרמב"ם (שם הלכה ג): 'וְיֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לִנְהֹג בָּהֶן בְּבֵינוֹנִית אֶלָּא יִתְרַחֵק מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר. וְהוּא גֹּבַהּ לֵב' - הגאווה 'שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ (במדבר יב ג) "עָנָו מְאֹד" וְלֹא נֶאֱמַר עָנָו בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים: 'מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ'. - כן כמו שאנחנו רואים את זה בפרקי אבות: 'מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה' (אבות ד ד) נכון. 

'וְעוֹד אָמְרוּ: 'שֶׁכָּל הַמַּגְבִּיהַּ לִבּוֹ כָּפַר בָּעִקָּר שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (דברים ח יד) וְעוֹד אָמְרוּ: 'בְּשַׁמָּתָא - מַאן דְּאִית בֵּיהּ גַּסּוּת הָרוּחַ וַאֲפִלּוּ מִקְצָתָהּ'. שַׁמָּתָא - זה סוג של חרם ונידוי. 

'וְכֵן הַכַּעַס מִדָּה רָעָה הִיא עַד לִמְאֹד וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר. וִילַמֵּד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְעֹס וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו. וְאִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אוֹ עַל הַצִּבּוּר אִם הָיָה פַּרְנָס וְרָצָה לִכְעֹס עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לַמּוּטָב יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה כּוֹעֵס בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וְהוּא אֵינוֹ כּוֹעֵס'. - במילים אחרות: צריך לשַׂחק אותה כועס. 

'אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: 'כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים'. וְאָמְרוּ: 'שֶׁכָּל הַכּוֹעֵס אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְאִם נָבִיא הוּא נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ'. וּבַעֲלֵי כַּעַס אֵין חַיֵּיהֶם חַיִּים. לְפִיכָךְ צִוּוּ: לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ לַדְּבָרִים הַמַּכְעִיסִים וְזוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים הֵן עֲלוּבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִין עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שופטים ה לא) - כך פוסק לנו הרמב"ם. 

זאת אומרת אדם טבעי, אדם נורמאלי מן השורה - כועס, אבל השאלה: כמה? על מה? אתה רוצה להיות חסיד? אתה צריך להיות אחד ש'קָשֶׁה לִכְעֹס!' אז הרמב"ם נותן לנו את העצה הזאת: לשאוף למקסימום! וגם כשתשאף למקסימום - סתם אם היה לך ככה סיבה לכעס, אז נותן לך עצה: אם אתה כבר כועס - תשתדל לשַׂחק אותה כועס, אבל בינך לבין עצמך - חבל שתאבד את כל מה שאתה יכול לקבל כמו שאומרת הגמרא: בכעס אתה אתה יכול להפסיד שבעים (70) שנה של טובה , אם נגזר עליך: 'שבעים (70) שנה טובות!' – בכעס אחד (1) אתה יכול למחוק את זה. אתה יודע איזה פראייר אתה צריך להיות? עכשיו בכיפור האחרון כתבו לך: 'שבעים (70) שנה' - אה... בכעס אחד (1)! אתה יכול לבטל את כל זה, אתה יודע מה זה?! 

מה הרויח הרגזן?

כתוב בחז"ל: 'רַגְזָן, לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתוֹ' (קידושין מא.) מה הכוונה? פוגע בבריאות שלו, מפסיד כמו שאמרתי לכם את כל הענינים; כל הברכות, מזיק לרוחניות שלו, מה יצא לך מזה?! "הענשת את עצמך על הטפשות  של אחרים!" מי יצא בנזק? – אתה! אז מה הרווחת מזה?! 

אז אם אתה משחק אותה, בשביל שישימו לב למה שאתה אומר - זה משהו אחר! אבל לא פגעת בעצמך. אבל אם באמת כעסת? - אומר הזוהר הקדוש: 'הכנסת לעצמך לתוכך אל זר! (שבת קה.) אתה בעצמך הפכת להיות ע"ז!!' נו, מה הרווחת?!

עכשיו צריך לדעת: כשהאדם כועס על כל שטות והוא רגזן בטבעו, כל כרטה אתה רואה אותו מתרגז, מה זה גורם? - שלא מתייחסים אליו ברצינות בכלל! 

אומרים: 'הוא כזה הוא כזה! הוא מתרגז מכל שטות עזוב! אל תתייחס אליו, ככה מתייחסים אליו' כי הוא מכל כרטה מתרגז.

אבל אם אנחנו נתבונן: יכול להיות שהרגזן הזה הוא לא שטותניק, הוא לא סתם מתרגז מכל שטות, יש פה איזה סיבה יותר עמוקה, מה יכול להיות? 

כעס פנימי;

יכול להיות שיש לו איזה כעס פנימי מתמיד בתוכו ויש לו בעיה להוציא את זה החוצה, או שהוא מפחד להגיד את זה לאשתו או שהיא מפחדת להגיד את זה לבעלה, או שהוא חושב: 'מה שהוא יגיד בלאו הכי זה לא יועיל! כבר דברו ע"ז אלף (1,000) פעם! אז זה לא עוזר' וכו' וכו' 

יכול להיות שיש לו משהו שמציק לו בפנים והבן אדם פשוט מתפוצץ מבפנים, אבל הוא לא מפוצץ את הפצצה במקום המסוים כי הוא יודע: שאם הוא יפוצץ המקום המסוים - אז הכל יתפוצץ. אז מה הוא עושה? - הוא מפוצץ פצצות קטנות, כדי להראות: שהוא לא מרוצה, שלא טוב לו! אבל הוא לא מגלה את האמת, הוא לא מגלה מה מפריע לו, שזה יכול להיות מסיבות אחרות למה הוא לא אומר את מה שמציק לו. 

לכן, חשוב מאוד שבני הזוג ישבו - ויֵיַדעו וידסקסו אחד עם השני וינסו לחפש: מה מציק לשני? מה אפשר לעזור לו? ואם ימצאו מה מציק לו - יפתרו את הבעיה ותפתר גם בעיית הרגזנות!

לא להעלות טורים;

מה קורה כשבני הזוג מתווכחים? והויכוח חוזר על עצמו כל הזמן; אותו ויכוח אותו נושא כאילו בני הזוג לא קולטים, לא מבינים מה אני מדבר בכלל!! 

- 'כמה פעמים כבר הסברתי לה אותו דבר - זה לא עוזר, כל פעם שמתווכחים עוד פעם מעלה את הנושא שסגרנו אותו מזמן, הסברתי לה כבר והיה נראה שהיא הבינה את מה שאמרתי! אבל כשמגיע שום פעם ויכוח עוד פעם היא מעלה את זה, אז מה, היא לא הבינה מהפעם שעברה? מה, הוא לא הבין מה שאמרתי בפעם שעברה?!' 

ואז מה יקרה? באופן טבעי ויכוח כזה שחוזר על עצמו כמה פעמים- גורם לכך שהטורים עולים, כשאתה רואה שזה כבר נדוש ומשהו פה לא עובד טוב, 

אז אתה אומר: 'טוב אם יעלה קצת את הטורים - אולי עכשיו יבינו מה שאני אומר...' 

אוי אוי אוי אוי... ואז זה מגעי לכעסים וכו' וכו'. 

למנוע ויכוח סרק!

מה צריך לעשות במצב כזה? - לחתוך את הויכוח, בצורה חכמה אבל לחתוך! לא להמשיך, אם הויכוח חוזר על עצמו ואין ענין בלהמשיך את הויכוח - לחתוך. איך לחתוך? לך לשירותים, תשאר שמה חצי שעה (30 דקות), לא יודע תתקע שמה, תשחק אותה כאילו מישהו התקשר אליך, תענה לטלפון, תצא לחדר השני כי זה... תעשה משהו! תעשי משהו כדי לצאת מהקטע של הפלונטר ואח"כ תחזרו תתנצלו וכו' ו... ו... 

כמו שראנו בדוגמא מקודם: 'להתנצל שאני מאוד עייף! שאני חיב ללכת לישון, חסר לי שעות שינה...' 

או להגיד: 'שאני מאחר לאיזשהו מקום אני חיב לזוז...' לפעמים זה פתרון טוב - כדי למנוע ויכוח סרק!

אבל צריך לעשות את בחכמה - כדי שהשני לא יפגע! כי מהויכוח סרק הזה - אפשר להגיע רק לכביש ללא מוצא וכשמגיעים לכביש ללא מוצא - זה פיצוצים! אנחנו צריכים להיות חכמים: לא להגיע לכביש ללא מוצא, כשאתה רואה שנכנסת לכביש כזה? על המקום תעשה פרסה - צא! אל תוביל למצב כזה, כמו שאתה שומע אנשים מתווכחים: ושכבר אין להם מה להגיד אחד לשני 

- 'טוב! אז מה הבעיה? נתגרש...'  

זה כביש ללא מוצא לדוגמא, אין להם פתרון, 

- "'מה הבעיה? טוב נתגרש, רבנות! לא טוב לך אתי? יש לך ברירה" וכו'... 

לא להגיע לנישות כאלה!

אחד הדברים השכיחים שיש, זה כאשר הבעל מגיע הביתה מהעבודה מהכולל ואז מה אשתו אומרת לו? 

"הילדים שגעו אותי, אני כבר לא יכולה עליהם" 

הטעות הקשה: חכה שאבא יגיע...

דרך אגב, אחת הטעויות הקשות של הנשים! 

כשהאשה אומרת לילדים: 'חכה-חכה אבא יבוא ואני אספר לו כל מה שעשת לי, חכה-חכה חכה תראה...' 

מה היא משדרת לילד? שהיא לא יכולה עליהם, זה יותר גרוע!

{אמת, יש אבא שהוא אסון! – סתם, אני צוחק...:)}

מה שיותר גרוע זה שהיא אומרת: 'אני לא יכולה עליכם אבל אבא שלכם יראה לכם מה זה!'. 

עכשיו כשהילד שומע שהיא לא יכולה עליו - אז הוא חוגג, 

הוא אומר: 'היא לא יכולה עלי, כשאבא יבוא אני כבר יתקמבן אתו, בינתיים? אפשר לחגוג...' 

אז הוא עוד יותר מטפס עליך, אף פעם לא אומרים משפט כזה.

ויותר גרוע כשאבא מגיע, מה היא אומרת לו? "שגעו אותי! אני כבר לא יכולה עליהם יותר!! מה זה?" 

מה אתה רואה? יש אבות רח"ל! מה אתה רואה אותם עושים? נכנס לחדר - פירק את הילדים מכות! - ה' ירחם! מוציא עליהם את כל העצבים, 

אתה שומע את האמא צועקת מהמטבח: "אתה מטורף! אתה רוצה להרוג לי את הילדים?!" 

רגע! ומי גרם לו? מי הדליק אותו? עכשיו אתם יודעים למה הוא כעס הבעל? זה לא שהוא הוציא את הכעס של הנהג אוטובוס על הילדים או של המנהל עבודה על הילדים – לא-לא, תראה מה סיבת הכעס, מה מטריף את הבעל? 

שכשהאשה אומרת: "אני לא משתלטת עליהם" - זה הסיבה שהוא כועס! 

רק הוא מספיק גבר לא להגיד לה: "את לא בסדר" אז הוא מוציא את הקריזה על הילדים, אתם שומעים? – מפחיד! 

אמא יקרה! 

לא להגיד לבעל: 'הילדים שגעו אותי" 

תשתגעי אתם לבד... לא להגיד את זה לבעל, הוא יוציא עליהם את העצבים כשהוא מבין: 'שאת בעצם לא משתלטת עליהם!' - וזה מטריף אותו: למה את לא משתלטת עליהם? מה הבעיה? את כל היום אתם בבית, את לא עובדת, מה יש לך לעשות כל היום? - זה אשה שלא עובדת. 

אשה שעובדת - זה משהו אחר, מדובר על אשה שלא עובדת, נו, לא! אני לא יכולה עליהם! 

אני שואל אתכם: בעל לא יתרגז מדבר כזה?! – 'איזה בייבי סיטר יש לי? זה אפילו לא בייבי סיטר מתחילה, זה אמא?! מה זה 'לא משתלטת עליהם'? תלמדי איך להשתלט, זה לא תירוץ ולא סיבה, מה זה 'לא משתלטת?!' איי איי איי איי...

לא לפוצץ את הבעל;

יש אשה מתקשרת לבעלה לעבודה, הוא עכשיו נמצא מחוץ לעיר, מתקשרת אליו בשעה תשע (9:00) בבוקר, הוא כבר בעבודה, 

היא אומרת לו: 'לא שלחתי את הילדים לגן ולבית הספר' 

- 'למה?' 

- 'לא השתלטתי עליהם הם לא רצו ללכת!' 

עכשיו מה היא מצפה? שהוא יחזור מהעבודה לשלוח אותם לבית הספר ולגן?! הרי כל היום עכשיו הוא בקריזה בעבודה! 

'איזה מין אשה? איזה אשה? מה, לא שלחה?! מה, לא משתלטת?! מה זה הבדיחות האלה? מאיפה זה בא לה בכלל?!' 

ואז הוא מתחיל לעבד נתונים: 'זה מאמא שלה...' יאלה מתחילים לחבר את הפאזל, עד שהוא יגיע הביתה באיזה קריזה הוא יהיה?! 

פידאחת? פישאלת?... - לא צריך עכשיו לפוצץ את הבעל, הוא לא יכול עכשיו לעזור לך ואת לא יכולה להעזר בו, אז בשביל מה עכשיו לעדכן אותו בדבר כזה כשהוא בעבודה? 

ואיך הגעת בכלל למצב כזה?! אם הגעת למצב שאת לא משתלטת על הילדים לשלוח אותם לגן ולבית הספר, - בא הנה את צריכה טיפול! זה מה שקורה כשלא יודעים לחנך את הילדים, טוב עוד לא הגענו להרצאות של "חינוך ילדים"  אנחנו עדין "בשלום בית" - אוי אוי אוי אוי אוי... 

לבדוק: מה הסיבה לכעס?

אז מה הכי קל להגיד: "יש לי בעל כעסן! יש לי בעל רגזן!!" 

צריך לבדוק: האם יש סיבה? אם אין סיבה - אז באמת הוא צריך טיפול... אבל יכול להיות שיש סיבות שהוא מתפוצץ בינו לבין עצמו ואז מידי פעם הוא משחרר איזה פצצה.

עד שתשמעו את ההרצאות של חינוך ילדים, מה נעשה בינתיים? מתייעצים עם הבעל, מתייעצים עם הרב, אבל חשוב מאוד-מאוד קודם להתייעץ עם הבעל, קודם כל צריך שתמיד יהיה החידוד דעים ביניכם, עוד לפני שהולכים לשמוע: 'מה אומר הרב?' ביניכם קודם כל החידוד דעים, כשיש החידוד דעים בין הבעל לאשה -אז זה כבר חמשים אחוז (50%) ביד שלנו, גם אם לא עושים דברים נכונים, הילד רואה מולו אחד (1) ולא רואה שנים (2) שאפשר לעבור ביניהם...  

באופן טבעי אמרנו כשאדם כועס אז הוא פוגע, מה קורה עם הנפגע? או במקרה שלנו בשלום בית עם הנפגעת. 

צריך לזכור: שאם גם בן הזוג אמר מילה בוטה - זה לא מחיב שזה אמתי! זה לא מחיב שזה באמת מה שהוא חושב, לפעמים הוא יכול לתת כינוי או איזה שם תואר לאשתו - שהוא בכלל לא בכוון, 

דוגמא: היא מאוד-מאוד נמרצת והוא אומר לה שהיא 'עצלנית!' - זה בכלל לא מתאים! מה עצלנית?! אבל זה מה שהוא הוציא בקריזה שלו, למה? כי היה איזה פעם אחת שהיא לא עשתה מה שהוא רצה ומאז נתפס לו שהיא עצלנית והוא זורק לה כל פעם – 'כן, את עצלנית!' שהיא נפגעת ועוד יותר מרגיז אותה שאין שייכות לאמת בכלל, אז צריך לדעת: לא תמיד מה שהכועס אומר - זה אמתי. 

לא להתיחס!

לפעמים יש לו ענין להרגיז את בן הזוג וממה הוא יודע שהוא מתרגז? מהדבר הזה שאני יגיד לו הוא מתרגז! למה? כי הוא נמרץ ואני בא ואומר לו: 'שהוא עצלן!' - זה מפוצץ! למה? כי זה שקר גמור! אז זה מפוצץ את הבן אדם, אז מה המטרה שלו? לפוצץ אותה. אתה הכעסת אותו? אני יראה לה מה זה - גם היא תכעס. 

כמובן זה לא 'דרכה של תורה' אבל זה רק דרכם של כעסנים ורגזנים, אבל צריך לנתח: להבין, מאיפה זה בא? מה, הוא כזה מטומטם להגיד על מישהו נמרץ: שהוא עצלן? – לא! יש סיבה, מה הסיבה? הוא רוצה לפוצץ את הבן אדם. 

נו, אז מה עושים עם אחד כזה? בדיוק מה שאתם אומרים לילדים שלכם, כשילד אחר מציק לילדכם מה אתה אומר לבן שלך? 

'אל תתייחס! ברגע שאתה לא מתייחס, יראו שאתה לא מתייחס - יפסיקו לנחשש אותך, מתי מנחששים כשרואים שזה מרגיז אותך, שאתה מתעצבן מזה'. 

אז אותו דבר גם פה, אתה רואה שהיא בכוונה מרגיזה, את רואה שהוא בכוונה מרגיז - פשוט לא להתייחס לדבר הזה, להתעלם! לא שמעת את המילה הזו, זה יעלם לבד, למה? כי אמרנו: כל המטרה שלו להרגיז, אם זה לא מרגיז אז אין לו סיבה להמשיך.

ילד להורה עוור או חרש – בוכה עם פחות דמעות ובקול נמוך!

עשו מחקר מאוד מענין: ילדים של הורים עיוורים, התברר: שהילדים שלהם בוכים עם פחות דמעות מילד אחר! מדובר על ילדים קטנים תינוקות, בגיל שנה-שנתים ולא בוגרים ברי דעת, שבוכים בפחות דמעות מילד אחר. ילדים להורים חרשים - בוכים בווליום בקול נמוך, יותר מילדים אחרים! 

מה פשר הענין? האינסטינקט של הילדים קולט: שמה שהם עושים - לא עובד לא משדר! 

שמעתם? למה ילדים צורחים? כי הוא יודע שזה וואחד כלי נשק מפוצץ אותך, זה מוציא אותך משיווי משקלך. אבל אם הוא רואה: שזה לא עובד! - הוא יפסיק לצרוח, ברגע שברור לו שצרחה לא עובדת ואדרבא! בגלל שהוא צורח הוא יפסיד משהו אחר - הוא יפסיק לצרוח. 

אז אותו דבר גם בין בני הזוג, כל אחד מכיר את הרגישות של השני, הוא לוחץ על הכפתורים לפי המידע שלו שיש רגישות לבן הזוג, אבל אם אנחנו לא נגלה רגישות שם? הוא יפסיק ללחוץ על הכפתור המרגיז.

מה קורה כאשר אין את ה"ביחד" בינינו? אין כימיה אין הקשבה אין האזנה, כל אחד בעולמו... כמו בשאלה בדוגמא של זאת ששאלה בתחילת השיחה, מה קורה? 

אדם שלא מקשיבים לו ולא מדברים אתו - הוא מתחיל לדבר עם אנשים אחרים. אם אצל ההורים שלו יש לו אוזן קשבת - אז הוא ילך לשבת שעות אצל ההורים שלו! 

ואז האשה לא מבינה! אבל הרי כתוב: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב כד) – 'אבל הוא כל הזמן חוזר לאמא שלו, הוא יושב אצלה בבית, למה הוא הולך לאמא שלו?' 

תבדקי, אולי אין לו אוזן קשבת בבית, אין לו עם מי לדבר? 

אותו דבר הפוך: האשה הולכת לאמא שלה, למה? בעלה גם כשמגיע הביתה - הוא לא בבית, יכול להיות שהוא בטלפון, יכול להיות שהוא ישן, יכול להיות שאני לא יודע במה הוא מתעסק, הוא בא הביתה, הוא היה כל היום בכולל מגיע הביתה יושב ולומד – אשריךָ! 

אבל השאלה: מי זאת אשתך? אם אשתך מבינה: שאתה צריך ללמוד עשרים וארבע (24) שעות והיא כמו רחל אשתו של רבי עקיבא! – בסדר. 

אבל אם אשתך לא רחל וגם לא שרה - קוראים לה: 'מסעודה' והיא רוצה קצת תשומי - אז אתה צריך לתת לה תשומי! מה השאלה בכלל?! היא לא התחתנה עם ספר, היא רוצה: אדם תלמיד חכם צדיק שהוא 'ספר תורה!' אבל קודם כל בן אדם. 

אז יש הורים ואם אצל ההורים לא מוצאים אוזן קשבת אז יש אחים ויש אחיות, יש שכנים ויש שכנות, יש חברים ויש חברות ואח"כ יש אינטר-נט ואח"כ אינטר-מת ואח"כ גט... - זה המסלול. אז לא עדיף להקשיב?! 

מהכעס יכול להגיע לחילול שבת!

כאשר אדם כועס בתוך ביתו, כתוב: 'לְעוֹלָם אַל יָטִיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ' (גיטין ז.) למה? - זה יכול להביא לדברים הכי גרועים! חילול שבת, כרתות, כל מיני דברים צרות צרורות זה יכול להביא, למה? כי האשה מפחדת להגיד לבעל, היתה לה איזה פאדיחה למשל; שכחה לחבר את הפלטה בכניסת השבת, הוא הולך לבית הכנסת ונכנסה שבת, עכשיו היא מפחדת ממנו! היא יודעת: שהוא כעסן, אוי ואבוי אם היא תגיד לו שלא חיברה את הפלטה וואי וואי מה יעשה לה... מהפחד - היא יכולה לחבר את הפלטה! 

היא תגיד: 'לא! זה אני יעשה בשינוי...' - לך תדע מה היא תעשה.

או בענינים שבינו לבינה וכו' היה לה איזה בעיה, נו, היא מפחדת לגלות לו, אז מי מפסיד מכל זה? אם בני בתך מפחדים לגלות לך את האמת - זה הדבר הכי חמור שיכול להיות! 

הפוך! אתה צריך לדאוג: שיהיה לך תמיד קשר רציף עם בני ביתך, שלא יפחדו להגיד לך גם דברים קשים ורעים שעשו, העיקר: שאתה תהיה מעודכן ומודע, שתוכל לעזור להם איך לתקן! איך לסדר!!

ברגע שהאדם הוא כעסן יותר מידי, מה הוא גורם? הוא גורם שהוא מוריד לסובבים אותו את הבטחון העצמי, אנשים נמצאים לידו ופשוט זה לא הם!! זה לא הם! לא אמתיים! הכל אצלהם כפוי. 

לא להדביק סטיקר!

ואם אתה ידוע שאסור להדביק סטיקרים לאנשים כי אז הופכים להיות כאלה, ברגע שאתה אומר לאשתך סתם דוגמא: 'שהיא נודניקית!' - היא תיהפך להיות נודניקית, למה? כי הורדת לה את הבטחון והיא מתחילה להאמין שמה שאתה אומר - אתה צודק. לאו דוקא בדוגמא של נודניקית, בכל ענין שתדביק לה עכשיו סטיקר - היא תהיה כזו. 

או שהיא תגיד: 'בין כה הוא אומר עלי שאני עצלנית, שאני לא יודעת לבשל - אז זה מה שיהיה!' 

היא לא תבשל והיא תהיה עצלנית כי 'בין כה הוא אמר עלי ככה - אז זה מה יש!'  

נכנסה לנקודת יאוש ושמה היא נמצאת. אבל רבי נחמן אמר: "שאין יאוש בעולם כלל!" - ישתבח שמו לעד!!

היה איזה אחד, אני אספר לכם בדיחה, אתם נראים מדוכאים הערב...:) 

39. מילתא דבדיחותא? (אין יאוש בעולם!)

היה איזה אחד בעל תשובה, אז הוא פגש עכשיו אברך שלא היו ילדים הרבה שנים, אז הבעל תשובה הזה היה ברסלבר... 

זה כמו שאמרו לי פעם: 'תגיד גוי! גוי כן ברסלבר-גוי', 

מה גוי גוי?!... 

אז הברסלבר אומר לתלמיד חכם: 'אין יאוש בעולם כלל, אל תדאג אני עוד מעט נוסע לאומן אני אתפלל עליך שם הכל יהיה בסדר אל תדאג!' טוב נסע. 

אחרי כמה שנים התלמיד חכם פגש אותו ברחוב, מה הוא רואה? התלמיד חכם הולך עם עגלה של שלישיה (3), חוץ מהשלישיה יש לו ילד (1) על הכתפים ובשתי זרועותיו הוא מחזיק (2) ילדים ומסביבו יש עוד כמה ילדים... 

הברסלבר מסתכל עליו אומר לו: 'מה זה כל הז'מעה הזאת?' 

אז הוא אומר לו: 'אלה הילדים שלי - ברוך ה'!' 

אומר לו: 'מה אתה אומר!!!!!' חיבוקים נשיקות איזה התרגשות - חבל על הזמן, 'מה אתה אומר? כל אלה שלך?' 

אומר לו: 'כן' - איזה יופי! וזה.... אחרי שהם נרגעו מההתרגשות וזה, 

אז הברסלבר אומר לו: 'תגיד אחי מה זה כל הפלמיא הזאת... ואיפה הרבנית שלך?' 

אומר לו: 'נסעה לאומן', 

- 'אומן?!' 

אומר לו: 'כן', 

אומר לו: 'מה?' 

אומר לו: 'לכבות את הנר'. 

איי איי איי... 'אין יאוש בעולם כלל!' לא צחקתם מספיק! אספר לכם עוד בדיחה... היה איזה... אתם לא תעבדו עלי...:)

40. מילתא דבדיחותא?

היה איזה אחד עמד על מגדלי עזריאלי 

{אני חושב סיפרתי לכם את הבדיחה הזאת, לא משנה תשחקו אותה כאילו אתם לא מכירים...:} 

אז היה איזה אחד עמד על מגדלי עזריאלי אז הוא צועק מלמעלה: "אין לי כסף! אין לי אשה! אין לי ילדים!!" 

בינתיים באו מכבי אש משטרה מגן דוד ככה כולם עומדים למטה מסתכלים פה שם 

והוא צועק: "אין לי אפילו אופנים! אין לי קורקינט!! אין לי..." 

בקיצור, אין לו ואין לו ואין לו, 

עבר שמה איזה ברסלבר אחד שומע אותו צועק מלמעלה, אז הוא צועק לו מלמטה: "אחי! אין יאוש בעולם כלל!!!!" 

אז ההוא מלמעלה צועק לו: "מה, גם יאוש אין לי?!" 

"טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו";

נחזור לענינו, אנחנו נסיים, כתוב: "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו" (איכה ג כז) אתם שמים לב כשאדם מתחתן איך זה נקרא? שהוא נשא אשה, מה זה נשא? שמעתם? נשא אשה, זאת אומרת שעכשיו הוא צריך: סבלנות סובלנות וסבלות, הלו! הנושא אשה, כתוב: "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו" - זה וואחד עול! 

מה רמוז פה עוד? במשנה כתוב: 'בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה' (אבות ה כא) היום לצערנו בישיבות יש להם אינטרס שישאר בישיבות, אז הם דואגים שהתלמידים ישארו עד גיל עשרים ושתים-עשרים ושלוש-עשרים וארבע (22-23-24) ורק אח"כ יתחתנו, אבל במשנה לא כתוב ככה: 'בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה' התנאים לא עשו חשבון של הישיבות, הם עשו חשבון של היהודי: שהוא צריך להתחתן כמה שיותר מוקדם!

ובדורנו? - פי כמה וכמה יותר מוקדם, עם כל הצרות שיש ועם כל האינטר-מת וכדומה וכל הטלפונים הטפשים - זה לא פשוט...!  

מה אומר הפסוק? "טוֹב לַגֶּבֶר" טוב גימטריא שבע עשרה (17), אם הוא שמונה עשרה (18) היא צריכה להיות בת שבע עשרה (17), טוב, האשה הזאת "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו". 

ילדים מתחתנים? זה ענין יחסי...

לפעמים אני שומע דברים מרגיזים! אנשים אומרים: 'מה הם מתחתנים? הם עוד ילדים!...' 

ואלה שאומרים את זה אם תראה אותם ביום יום הם מתנהגים יותר מילדים! והם אומרים: "הם ילדים עוד" - בטח שהם ילדים! כולנו ילדים, יש מישהו פה שהוא לא ילד? נפטר מישהו בן שבעים (70) אתה שומע זוג בן תשעים (90) מה אומרים? 'הלך צעיר!...' הכל ענין יחסי בעולם.

כשהתחתנתי הייתי בן שמונה עשרה וחצי (18.5), אשתי בת שבע עשרה וחצי (17.5), אני רוצה להגיד לכם: הספקנו המון! מה רע? גדלנו ביחד, גידלנו ילדים וחתנו ילדים - ברוך ה'! ה' יזכה אותנו עוד!! נו, למה להקפיא את הצעירים האלה לגיל מבוגר?! ואח"כ: 'קשה לו למצוא זיווג!' ואח"כ ככה ואח"כ ככה... למה? אם יש כבר הזדמנות 'יש מציאה!' כמו שאומרים. 

אמונה תפלה: לא לדלג...

יש איזה אמונה תפלה: שאומרים לאנשים: 'לא לדלג! אם הילד רוצה להתחתן? – לא! יש שנים (2) לפניו, שימתין עד שהם יתחתנו, אצלנו זה הולך לפי הסדר...' 

מה זה השטויות האלה?! למה? בגלל זה הוא צריך להפסיד את המזל שלו?! מה, ואיפה מה שכתוב: 'שֶׁמָּא יִקְדְּמֶנּוּ אַחֵר בְּרַחֲמִים'? (מועד קטן יח:) מה, הוא צריך להיות ב'הַמְתֵּן'? בגלל שהשנים (2) האלה אני לא יודע מה השיקולים שלהם? או מה המזל שלהם? וכי, מי יודע מה חשבונות שמים? אני יודע שעכשיו יש מציאה לילד הזה – תחטוף! למה הוא צריך להמתין?! 

ואז מכניסים כל מיני אמונות: 'לא! ואח"כ לא יהיה וההם יתקעו ו...' 

מי אתם שתחליטו? איזה שטויות אלה! הקב"ה מזווג זיווגים לא אתם! מה זה השטויות האלה? אם משמים זימנו לו את מה שהוא צריך וזה מה שהוא רוצה, מה הקטע? למה להקפיא? אוי אוי אוי אוי...

אם כן זה שכתוב: שאנחנו צריכים לשאת אשה, זה אומר שלנו צריך להיות סבלנות וסובלנות. איך אנחנו יודעים להיות סבלנים כלפי אנשים אחרים? תראה איזה יופי אנחנו מדברים עם אנשים אחרים, אפילו שהם מרגיזים ומקניטים ובא לנו לא יודע מה לעשות להם... ואתה רואה אותנו מתאפקים ומדברים אליהם יפה! - 'כי לא נעים! ולא רוצים שיהיה אי נעימויות....' יש לנו כל מיני שיקולים ואתה רואה אותנו המ המ המ המ. 

ואילו בבית? - הפתיל קצר! הכל 'חותכים!' ואם משהו לא מסתדר? - אנחנו כועסים! מה קרה? מה קרה?! הבת זוג שלי פחות חשובה מאותם אנשים שאני לא רוצה לפגוע בהם?! וכי בת זוגי מותר לי לפגוע בה?! מה הקטע? 

- 'לא, היא צריכה להבין אותי!!' 

נכון, היא צריכה אבל היא לא חיבת, והרי היא גם בת אדם! מה, היא מלאך?! נו, וכי אתה תמיד מבין אותה?! 

אז מה שבטוח: שהיא יותר חשובה מכולם! אז כלפי חוץ וכלפי אנשים אחרים - אתה משקיע! אז כל שכן וכל שכן אתה צריך להשקיע בבית, כל שכן את שצריכה להשקיע בבית, מה השאלה בכלל? 

היעב"ץ – לעולם תגדל קטטת הקרובים!

תשמעו את לשון הגאון יעב"ץ, ככה הוא כותב: 'קלות הכעס ומהירותו - כפי הטובות אשר קבל ממי שעליו הכעס מהכועס ולכן תגדל מעולם קטטת הקרובים' איייייי... 

זה מה שאמרתי מקודם, שכשאנחנו נמצאים בתוך הבית - אז אנחנו חושבים: 'שבן הזוג אמור להבין אותנו', עכשיו יש בן אדם שהוא לא כועס, אבל מה? בתימנית אומרים "מברטם" יש לו פרצוף קודר, אתה רואה אותו כל היום ככה {פרצוף ארוך}, למי יש כיף להיות עם אחד כזה? מה זה? זה חושך בתוך הבית! אשתך כל הים ככה פרצוף 'איכה', יש לך חשק לדבר אתה?! להסתכל עליה אפילו? 

הרי כתוב: 'שאסור לאדם להסתכל על מישהו שהוא כועס!' - זה מזיק לרוחניות, גם על מישהו "מברטם" מישהו כל הזמן קודר - זה משרה דיכי... למה? 

כבר נתתי פה פעם אחת את הדוגמא הזו, שאתה יכול לראות שהאשה בקריזה על הילדים, צועקת ופה ושם, לא רוצה להגיד שזה על הבעל שהיא צועקת אבל היא צועקת ופתאום צלצלו בדלת והיא פתחה את הדלת בקריזה ופתאום היא ראתה שזה מישהו או משהיא חשוב או חשובה  

ואז אתה רואה אותה מאירה פנים ומחייכת ואומרת: 'ש ל ו ו ו ו ם! מה שלומכם?...' 

אתה פשוט המום! איך היא הצליחה להפוך את הפרצוף שלה בשלוש מאות ששים (360) מעלות? יאוולק, היה פרצוף מפחיד-מפחיד! ופתאום פרצוף כזה קורן! משדר אנרגיות חיוביות, 

זאת אומרת שיש לנו את היכולת להפוך את הפרצוף שלנו ברגע, זאת אומרת שאנחנו שולטים על זה! אם אנחנו שולטים על זה, אז למה אנחנו לא עושים את זה גם כלפי הבעל? גם כלפי האשה? למה היא צריכה לסבול את כל הפרצופים שלנו? למה הבעל צריך לסבול את כל הפרצופים שלה?! 

אז ממילא אמרנו, אם אדם רוצה לשדר כעס מסוים - יכול, אבל כשזה שיטתי?! לא שזה ביום יום בן אדם ככה נראה, אז באמת לא כיף לחיות עם דבר כזה, אלא אם כן אתה מזוכיסט...:)

לא להתיאש! (סבלנות + עידוד)

נסיים: יש הרבה שאתה שומע אותם אומרים: 'שהם מיואשים כבר מבן הזוג! למה? כי הוא לא משתפר, מייאש את הסביבה כל הזמן, קשה לנו אתו, לא יכולים!' 

רבותי! צריך לדעת: חיב סבלנות והרבה עידוד, לא לדרוך על הפצעים, סבלנות ועידוד ודברים טובים. 

שיהיה ברור: הורים כשהם רגועים - הם יגרמו שהילדים שלהם יקחו אותם כמודל לחיקוי ואז לא כמו שנתנו דוגמא קודם על הילדים... 

ואז ילדים שיגדלו בבית כזה - יחקו את ההורים שלהם. והרגיעה הזו יכולה להוביל לכל הדברים הטובים - היפך הכעס.

להזהר מזמני הלחץ!

וצריך לזכור: זמני הלחץ שלנו - מהם בדרך כלל? בבוקר כשיוצאים מהבית, כשחוזרים לבית וערב שבת. 

זה הזמנים הכי קריטים ששם אנו צריכים הרבה ס ב ל נ ו ת. 

אז צריך להכין את עצמנו לרגעים האלה, 

עבודת המידות - זה כל הזמן לעבוד, אבל יש זמן של הנסיונות. אם מלאנו תחמושת כמו שצריך - אנחנו נגיע מוכנים לקרב. לא מלאנו כמו שצריך - ה' ירחם! אנחנו נעבוד לפי מצבי רוח... 

צודק או חכם?

אז לא צריכים להיות 'צודקים' צריך להיות חכמים! 

41. מילתא דבדיחותא? (ג'ורג'ט או רבקה?)

היה אחד שהלך פעם לרב ואמר לו: 'כבוד הרב! יש לי בעיה עם אשתי, נולדה לנו בת ברוך ה' ואני רוצה לקרוא לה על שם אמא שלי שקוראים לה 'רבקה' והיא מתעקשת: שהיא רוצה לקרוא לה ג'ורג'ט, לא יודע מה יש מהשם הזה, אין לה אמא כזאת! אין לה... אין לנו במשפחה אף אחת ג'ורג'ט מה... לא, היא החליטה: שזה השם הכי מתאים, היא רוצה ג'ורג'ט, נו, מה אני עושה?'

 אמר לו הרב: 'תקשיב! אתה תגיד לה שאתה היית אצלי ואני אמרתי: 'היות וזה שם של בת - אז זה הזכות שלה, היא רוצה ג'ורג'ט' ככה תגיד לה: 'אפילו שהיתה לי חברה לפני שהתחתנתי אתך אז אני שנתים לפני כן הכרתי איזה משהיא וקראו לה ג'ורג'ט, אבל הרב אמר: שנקרא לה ג'ורג'ט אז נקרא לה ג'ורג'ט', 

אמרה לו: 'לא יקום ולא יהיה! לא ג'ורג'ט ולא בטיך, מה, כל פעם שתקרא לבת שלנו תזכר בהיא?! - ח"ו!' 

- 'לא-לא! אבל הרב אמר', 

- 'לאאאא! רק רבקה, רבקה - זה השם הכי מתאים...:)'

בקיצור, רבותי! צריכים להיות חכמים, לא להיות צודקים, כשאדם חושב שהוא צודק ולא שומעים אז הוא מתחיל להיות כעסן  ורגזן וכך זה מתגלגל, אנחנו צריכים להיות חכמים.

ה' יזכה אותנו: שתשרה השכינה תמיד בבתינו, מתוך רוגע אמתי – אמן! 

חזקים וברוכים.