דין:
שכבת זרע הוא אב הטומאה שמטמא אדם וכלים במגע
ואשה הפולטת ש'ז אפילו שלא נגע בה וקודם יציאה מגופה באותו מקום
"ורחצו במים וטמאו עד הערב"
כמה זמן עדין תהא טמאה? ומאיזה זמן השז' שתפלוט כבר לא תטמא?
משנה:
מנין לפולטת ש"ז ביום השלישי שלא מטמאה? שנאמר "היו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה"
התורה מזהירה לקראת מתן תורה שתנתן ביום הרביעי בטהרה
ומדוע נאמר כך?
החשש שמא הנשים יטמאו ע"י הש"ז שיפלטו
ומדוע ג' ימים בדוקא?
הביאור בראשונים:
שעדין בתוך ג' ימים ראוי הש"ז להזריע שיצא ממנו ולד ולאחר ג' ימים בא לידי סירחון ולא ראוי שולד יצא ממנה
מצות המילה:
מנין שמרחיצין המילה ביום הג' שחל בשבת?
שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים"
שמותר לחמם מים ולרחוץ את התינוק ביום הג' לאחר מילתו אפילו שחל בשבת
פיקוח נפש!
המים החמים מחזקים את גופו ומבריאים אותו ואפשר שיחמם מים לא רק ביום הראשון והשני גם ביום השלישי
המפרשים: רמב"ם ומאירי ורש"י מדובר בענין פיקוח נפש
הראשונים לא מפרשים כך אלא: שמותר לחמם מים ולרחוץ לתינוק שלא יגיע למצב של סכנה
מהיכן נלמד שביום הג' יכול להגיע למצב של סכנה?
כשבאו בני יעקב שמעון ולוי להלחם באנשי שכם כשנתנו מקודם עצה למול את עצמם באו ביום הג' בהיותם כואבים והרגום
והתורה בפסוק "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" שאנשי שכם היו כואבים כמו ביום השני והשלישי