עפולה - פדיון שבויים עד כמה?!
תאריך פרסום: 01.06.2023
- - - אין זה תמלול ההרצאה אלא עיקרי הדרשה מהספר 'מצוות דיליה' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א - - -
תוכן ענינים; פתח דבר: / המעלים עינו מפדיון שבויים עובר בכמה מצוות עשה ולא תעשה! / מצות פדיון שבויים גדולה מכל המצוות שבתורה! / פדיון שבויים - מצוה רבה! / השכר הגדול השמור למקיים מצוה זו / כיצד זכה המשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל לגדלות? / למה זוכה המוסר נפשו בקיום מצוה זו? / גדולי התנאים הלכו בעצמם לקיים מצות פדיון שבויים / שידוד מערכות הטבע בכדי לקיים מצות פדיון שבויים / מהי הדרך לקיים מצוה זו? / פדיון שבויים בליל הסדר / פדיון שבויים בעיצומו של יום כיפור / "אין ספק מוציא מידי ודאי"... / מסירות נפשו של החפץ חיים זצ"ל בקיום מצוה זו / מה עשה הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל עם כספי הנדוניא? / הנהגת הגאון רבי שלמה אברהם האיתמרי זצ"ל / מסירותו של האדמו"ר מסקולען זצ"ל / פדיון ילדים ממלתעות המיסיון - בכלל פדיון שבויים / קירוב רחוקים - בכלל מצוה זו / להציל נפשו מני שחת - על אחת כמה וכמה! / לפדות נשמות נידחות אין לך פדיון שבויים גדול מזה! / כוחו של "ברכו" להציל מדינה של גיהנם / "תמות נפשי מות ישרם" / מעשה נורא המובא בחז"ל.
פתח דבר:
נייחד את דברינו בעזרת השי"ת על מצוה נכבדה עד למאוד - מצות פדיון שבויים.
נבחין בגודל שכרה, וכיצד גדולי ישראל קיימו אותה במסירות נפש, וכן נבאר שני ענינים המסתעפים ממצוה זו והם נחשבים לחלק ממנה.
המעלים עינו מפדיון שבויים עובר בכמה מצוות עשה ולא תעשה!
כותב החפץ חיים זצ"ל בספר המצוות הקצר (מצות עשה לח) בזה הלשון: "פדיון שבויים - אין מצוה גדולה ממנה, והמעלים עינו ממנה, עובר בכמה מצוות עשה ולא תעשה."
והא לך לשונו הזהב של הרמב"ם זצ"ל בהלכות מתנות עניים (פרק ח הלכה י): "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה רבה כמו פדיון שבויים שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים ובכלל הערומים ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על: "לא תאמץ את לבבך", ו: "לא תקפוץ את ידך" ועל: "לא תעמוד על דם רעך" ועל: "לא ירדנו בפרך לעיניך", וביטל מצות: "פתוח תפתח את ידך" ומצות: "וחי אחיך עמך" "ואהבת לרעך כמוך" ו: "הצל לקוחים למות", והרבה דברים כאלו, ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים!"
ובמהר"ח אור זרוע (סימן קטז) כתב: יש חיוב לפדות שבויים גם משום קרא ד: "והשבותו לו", דמרבינן מיניה אבידת גופו כמבואר (סנהדרין עג.).
מצות פדיון שבויים גדולה מכל המצוות שבתורה!
ומבואר בשולחן ערוך יורה דעה (סימן רנב סעיף א) שהמעלה העליונה בין חלקי מצות הצדקה, היא פדיון שבויים, וזה לשונו שם: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין מצוה גדולה כפדיון שבויים הילכך לכל דבר מצוה שגבו מעות בשבילו יכולים לשנותן לפדיון שבויים."
וכתב הב"ח זצ"ל דכיון דפדיון שבויים גדולה מכל המצוות אפילו מתלמוד תורה, אם כן אפילו גבו לצורך בית הכנסת ובית המדרש ותלמוד תורה יכולין לשנותם לצורך פדיון שבויים. וכן משמע שם גם מהש"ך זצ"ל דמצות פדיון שבויים גדולה מכל המצוות שבתורה.
ובספר יעלזו חסידים (עמוד קסט) כתב: אין לך צדקה גדולה מפדיון שבויים, שהמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין לז.).
פדיון שבויים - מצוה רבה!
ובדברי חז"ל מצינו שמצות פדיון שבויים היא "מצוה רבה", וכמו דאיתא (בבא בתרא ח.): איפרא הורמיז אמו של שבור מלכא שלחה ארנק מלא בדינרים לרב יוסף, וביקשה שהכסף ישמש ל "מצוה רבה". ישב רב יוסף ועיין בזה מהי "מצוה רבה". אמר ליה אביי, ממשנתו של רב שמואל בר יהודה "אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים", שמע מינה שפדיון שבויים נחשבת ל "מצוה רבה."
ממשיכה הגמרא ושואלת: "מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבויים מצוה רבה היא, דכתיב (ירמיהו טו, ב): "והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה', אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי". ואמר רבי יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו. חרב קשה ממות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה."
ופרש רש"י זצ"ל (ד"ה שבי) "כולהו איתנהו ביה - שהוא ביד העכו"ם לעשות בו כל חפצו, אם למות, אם לחרב, אם לרעב."
זהו הביטוי שמצאו חז"ל על מצות פדיון שבויים - "מצוה רבה!"
השכר הגדול השמור למקיים מצוה זו
ומלבד ריבוי המצוות המתקיימות ע"י מצוה זו ורוב השכר השמור למקיימם, מצינו עוד כמה עניינים שהם כעין "שכר" על מצוה נשגבה זו.
יש נקודה נפלאה בענין זה (עיין בספר אמרי חיים חלק א): בשעה שחזר אברהם אבינו ע"ה ממעשה הצלתו של לוט מאת המלכים ששבוהו, אמר לו מלך סדום (בראשית יד, כב-כג) "תן לי הנפש והרכוש קח לך", ענה לו אברהם אבינו ע"ה: "הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם."
הגאון בעל העקידה זצ"ל מבאר מה הכוונה "ולא תאמר אני העשרתי את אברם" - מה שנחשב לעשירות בעיני מלך סדום, אין זה מה שנחשב לעשירות בעיני אברהם אבינו ע"ה, ולכן אמר אברהם אבינו ע"ה למלך סדום אם תתן לי רכוש זה לא ייחשב הדבר בעינַי כעשירות, כיון שהגמול האמיתי המגיע לי על הצלת לוט, הוא עצם קיום מצות פדיון שבויים.
זוהי העשירות הגדולה ביותר!
כיצד זכה המשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל לגדלות?
בהקדמה לספרו של המשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל (דעת חכמה ומוסר) מובא בזה הלשון: "זכורני, אשר הגיד אלינו חבירו ורעו עוד מימי הסתופפם בבית התלמוד הגדול שבקלם, הג "צ רבי יוסף ליב נענעדיק זצ"ל הי"ד: "מעולם השתוממתי על המחזה המופתית זו, על התעלות אביכם זצ"ל על כל בני גילו, ובמה זכה לגדולה? ולדעתי שהוא ממעשה שבא לידו - ענין פדיון שבויים, אשר פעם אחד שלחו אותו למקום רחוק, ובתוך רוסיא המדינה להוציא ממאסר בן תורה אחד, ועשה את שליחותו בכל השלמות במסירת נפש נוראה ממש. ובשביל מעשה זה הוא שזכה לכל הצלחתו הנפלאה. ועל כן בנים יקרים ממנו תראו וכן תעשו וה' יהיה בעזרכם."
ומצאתי שיש הכותבים כעין זה על אביו של בעל נועם אלימלך זצ"ל שהסיבה בעטיה זכה לבנו שהאיר עיני ישראל, משום שפדה אחד מישראל בכל ממונו. הדבר אירע כאשר עמד לעשות עסק עם שר אחד והוא ראה אצלו משפחה שלימה שנאסרה על ידו כי לא שלמו לו את חובם, והוא פדאם בכל ממונו...
נורא!
למה זוכה המוסר נפשו בקיום מצוה זו?
בוא וראה לאיזה שכר גדול זוכים אלו המקיימים מצוה זו של פדיון שבויים:
הגאון רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל היה אחד מתלמידיו המובהקים של הגאון רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל, ידוע ומפורסם דרכו בקודש לכתת רגליו תמיד עבור פדיון שבויים על אף שהיה מדוכא בייסורים.
פעם אמר הגאון רבי מנחם מנדל מרימנוב זצ"ל לבני ביתו: אספר לכם מה אירע עתה בשמים. היום נסתלק הגאון רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל לבית עולמו, וכאשר עלתה נשמתו למעלה ורצו להכניסו לג"ע,
אמר: בחיי חיותי עסקתי כל ימי בפדיון שבויים, על כן אינני נכנס לג"ע, עד שיפדו את כל הרשעים מגיהנם.
ענו לו בבית דין של מעלה: 'למרות שטענתך צודקת, אמנם בענין כזה הוא צריך להתייצב ולהציע טענתו לפני הקב "ה בעצמו'.
כך עשה ואכן הקב "ה אמר: 'שהצדק עמו, כי מאחר שכל ימיו עסק במצות פדיון שבויים, על כן בדין הוא שתינתן לו בקשתו', וכך הוה.
הרי לנו שהדבוק בכל מאודו בקיום מצוה זו יש לו פתחון פה כביכול כדי להציל נפשות רבות מישראל מעונש של בי"ד של מעלה!
נפלא מאוד!
גדולי התנאים הלכו בעצמם לקיים מצות פדיון שבויים
עתה נביא מקורות כיצד חכמי ישראל קיימו מצוה זו על אף שנאלצו בשל כך להיכנס למצבי דוחק ולוותר על עניניהם, או כשסכנה של ממש כרוכה היתה בדבר, אף על פי כן לא התחשבו בדבר אלא קיימו את המצוה.
איתא בתנא דבי אליהו (זוטא פרק טז) בזה הלשון: "כך שנו חכמים, לעולם יהא אדם הולך אל בית המדרש ויהא קורא ושונה, ויעשה בידו צדקות כל ימיו, ויהיה מאכיל לרעבים, ויהיה משקה הצמאים, ויהיה מלביש ערומים, וילך ויפדה שבויים."
וכך מסופר בגמרא (גיטין נח.): "מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי.
אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים,
הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר (ישעיהו מב, כד): "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים"
ענה אותו תינוק ואמר: "הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו."
אמר: 'מובטחני בו שמורה הוראה בישראל, העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו'.
אמרו: 'לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל, ומנו? רבי ישמעאל בן אלישע."
שידוד מערכות הטבע בכדי לקיים מצות פדיון שבויים
וכן מבואר בגמרא (חולין ז.): רבי פנחס בן יאיר היה הולך לפדיון שבויים, ופגע בנהר גינאי,
אמר ליה: 'גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך'.
אמר ליה: 'אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה אני ודאי עושה'.
אמר ליה: 'אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם'. ואכן הנהר חלק לו מימיו.
הרי לנו עד כמה הקפיד התנא הקדוש רבי פנחס בן יאיר לקיים מצות פדיון שבויים עד שאפילו על ספק היה מוכן לשדד את מערכות הטבע ולגזור על הנהר שיתייבש אם לא יחלוק את מימיו.
מהי הדרך לקיים מצוה זו?
ומהי דרך קיום מצוה זו: הגאון רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל שהיה כאמור ידוע ומפורסם במסירותו לפדיון שבויים, הורה לנו את הדרך שאותה למד מגנב אחד... ומעשה שהיה כך היה:
פעם הגיע לעיירה אחת על מנת לאסוף מעות למטרת פדיון שבויים. הוא הסתובב ימים ולילות במשך שבועות, ולא הצליח לגייס די ממון ובסך הכל אסף סכום זעום ביותר וכמעט הגיע לכדי יאוש. הוא החליט בכל זאת לעשות שימוש בסכום הנאסף שהספיק בכדי לשחרר יהודי מבית הסוהר אשר נתפס בעת גנבה בקלקלתו.
לאחר ששיחרר אותו ניסה רבי משה לייב זצ"ל להחזירו למוטב באומרו: "הבט וראה מה סופו של גנב, אוסרים אותו בבית הסוהר כשהוא מוחזק בין גנבים ופושעים, חזור בך!"
סרב הגנב להקשיב לדברי התוכחה: "רבי" - אמר הגנב, "אם לא מצליחים פעם אחת - לא מתייאשים. מנסים עוד פעם ועוד פעם..."
הפטיר רבי משה לייב זצ"ל: מאותו גנב למדתי גם בענין פדיון שבויים: לא מתייאשים! ואם לא מצליחים במקום אחד, ההצלחה יכולה להגיע במקום אחר...
פדיון שבויים בליל הסדר
עתה נביא כמה דוגמאות למסירות נפשם של גדולי ישראל בקיום מצוה חשובה זו:
היה זה בליל הסדר, הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל ניגש עם בני ביתו להסב לשולחן ולקיים את מצוות הלילה הנשגב, ואז הגיעה אליו ידיעה דחופה כי אחד מנכבדי העיר נלקח למאסר, והוא שרוי בסכנה גדולה.
תכף ומיד עזב הגאון רבי ישראל זצ"ל את השולחן ומיהר להשתדל עבור האסיר במקומות המתאימים, רק לאחר שעות רבות של שידולים עלה בידו לשחרר את האסיר, ואז בשעה מאוחרת מאוד חזר לביתו והחל לנהל את שולחן הסדר כחוקתו וכהלכתו.
כאשר נשאל: 'כיצד לא חששת לרעבונה של המשרתת כדרכך בליל שבת קודש, שהנך מזדרז לקדש מוקדם ככל האפשר'.
ענה הגאון רבי ישראל זצ"ל ואמר: 'אכן תמיד אני מזדרז כי אשה אינה מחוייבת בקריאת שמע של ערבית, ואין היא צריכה לסבול מרעב עד שאני מסדר את תפילתי, אולם הלילה היה זה ענין של פדיון שבויים ופיקוח נפש, ובכגון דא חייבים כל אחד מישראל, איש ואשה בלי יוצא מן הכלל!'
פדיון שבויים בעיצומו של יום כיפור
וכמו בליל הסדר כך גם בעיצומו של יום כיפור, גדולי ישראל עשו תמיד כמיטב יכולתם על מנת לקיים מצוה גדולה זו.
מסופר על הגאון רא"צ פרלמוטר זצ"ל חבר הרבנות בוורשה: היה זה בשעת תפילת מנחה של יום הכיפורים בשנת תרפ "א, באותה עת התנהלה מלחמה בין פולין ורוסיה, והנה הגיעה לאוזנו הידיעה כי נתפס יהודי החשוד בקומוניזם, והוא עומד להיתלות במצודת וורשה. הרב זצ"ל הפסיק מיד את תפילתו ויצא יחד עם משמשו מבית הכנסת, והוא עצר את המכונית הראשונה שנתקל בה תוך שהוא מבקש שיסיעו אותו לאלתר אל מצודת וורשה. העוברים והשבים נדהמו כיצד הרב הישיש "מחלל" את קדושת יום הכיפורים בפומבי.
כשהגיע הרב זצ"ל למצודה פנה למפקד, איש צבא בדרגה גבוהה, וביקש ממנו לשחרר את העצור.
הרב זצ"ל הוסיף: 'מכיר אני אותו ואת משפחתו ואין ספק כי החשד שנפל עליו אינו אלא עלילת שוא'.
המפקד שהכיר את הרב זצ"ל כאדם חשוב ניאות למלאות את בקשתו, אך בתנאי שיחתום על כתב ערבות.
הרב זצ"ל לקח בידו את העט, פתח את מעילו ופנה למפקד ואמר: 'ראה היום יום הכיפורים ואני עוד לבוש בקיטל וטלית, הפסקתי את תפילתי ובאתי אליך, ובכל זאת הנני מוכן לחתום בעיצומו של יום למען הצלת הנפש'.
המפקד בשמעו את הדברים, הוציא מיד הרב זצ"ל את העט ואמר: 'הנני מוותר על חתימתך ומספיקים לי דבריך, כיון שבטוח אני שכל דבריך אמת הם'.
בצאת הרב זצ"ל עם משמשו ואיתם היהודי המשוחרר, כבר היה ערב והכוכבים שיצאו נראו בשמים. המשמש רצה להזמין מכונית בכדי שהרב זצ"ל יוכל לחזור ולטעום דבר מה,
אך הרב זצ"ל הזדעזע ואמר: 'עוד לא הבדלנו וכיצד הנך רוצה לחלל את קדושת היום?'
הרב הישיש זצ"ל למרות חולשתו הרבה התחיל ללכת לאיטו, והוא הגיע הביתה רק לאחר חצות לילה!
"אין ספק מוציא מידי ודאי"...
הלב הרחום של הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל היה רגיש במיוחד לנושא של פדיון שבויים. הוא היה מוכן להפקיר את עצמו ממש על מנת להציל נפש אחת מישראל.
פעם נתפס בבריסק בחור יהודי. אמו באה לפני רבי חיים זצ"ל ובכתה לפניו שילך אל הרשויות בכדי להשתדל ולבקש על בנה, ורבי חיים זצ"ל הסכים. מקורביו שהיו באותו מעמד התחילו מניאים אותו בטענה שהשעה היא שעת חירום, ומי יודע אם רבינו לא יגרום בזאת רעה לעצמו...
רבי חיים זצ"ל השיב להם: 'באו ונחשוב חשבונו של דבר, מצות פדיון שבויים שלפנינו - זה ודאי, ואין חולק על זה. אם ששרויה בצער אין קץ על בנה, אף זה ודאי. ואילו גרימת הרעה לעצמי אינו אלא ספק, והרי קיימא לן ש: 'אין ספק מוציא מידי ודאי...'
מסירות נפשו של החפץ חיים זצ"ל בקיום מצוה זו
כעין זה מסופר גם על החפץ חיים זצ"ל כיצד חירף נפשו על מנת לקיים מצות פדיון שבויים.
היה זה בזמן המלחמה העולמית, בישיבת ראדין היה בחור נתין גרמני, אשר נשאר בישיבה בעת פרוץ המלחמה, הדבר נודע לשלטונות והם אסרוהו באשמת ריגול, העונש הצפוי לו היה מוות בתוך ארבעים ושמונה שעות.
באמצעות שתדלנות מרובה עלה בידי החפץ חיים זצ"ל לדחות את משפטו בחודש ימים. בין לבין הוא נסע לפטרבורג כאשר כבר היה יותר מבן שבעים, על מנת להשתדל אצל הממשלה הצארית לטובת הבחור.
נסיעה כזו בעת ההיא, בה כל התחנות והרכבות היו מלאות באנשי צבא, היתה ללא ספק כרוכה בסכנת נפשות ממשית. רק לאחר הרפתקאות רבות הוא הגיע לפטרבורג, שם התראה מיד עם עורך דין ידוע ועם אישים נוספים בעלי השפעה, ורק אחרי השתדלויות ומאמצים רבים עלה בידם להוכיח את צדקתו של בן הישיבה והוא שוחרר ממאסרו.
מה עשה הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל עם כספי הנדוניא?
מסופר על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל: בעת נישואיו קיבל נדוניא של שלושת אלפי זהובים - סכום עצום באותם ימים. באחד הימים הגיעה לאזניו שמועה על אסיר אחד אשר מבקשים בעד שחרורו שלושת אלפי זהובים.
רבי יהונתן זצ"ל לא חשב פעמַים, הוא נכנס לביתו ולקח את כל הנדוניא ומסר את הכסף תיכף ומיד על מנת לשחרר את השבוי.
הנהגת הגאון רבי שלמה אברהם האיתמרי זצ"ל
ומן הענין להביא מה שסיפר הגאון בעל השבט מוסר זצ"ל על אביו הגאון רבי שלמה אברהם האיתמרי זצ"ל:
הוא היה זהיר מאוד והשתדל רבות במצות פדיון שבויים. מנהג מיוחד במינו נהג כל ימיו בערבי שבתות, הוא היה מפקיד סכומים גדולים בידי הנהלת בית האסורים בתור ערבון, על מנת שזו תשחרר את האסירים היהודים שייאסרו במשך יום השבת, על מנת שיוכלו לשבות את שבתם בחיק משפחתם.
כמה פעמים אירע שהאסירים ברחו ולא חזרו לאחר השבת, והיה רבי שלמה אברהם זצ"ל מפסיד את דמי העירבון שהפקיד עבורם.
קרה גם פעם שלא היה בידו את הסכום הנדרש לשחרר את האסיר, ורבי שלמה אברהם זצ"ל חבש עצמו בבית האסורים במקומו, תוך שהאסיר נשלח לשבות בביתו בשמחה ובטוב לבב. אולם כשנודע הדבר בעיר, רעשה העיר ובני הקהילה מיהרו לשחרר את רבי שלמה אברהם זצ"ל.
מסירותו של האדמו"ר מסקולען זצ"ל
על מסירות נפשו של האדמו"ר מסקולען זצ"ל כדי לקיים מצות פדיון שבויים מסופר רבות ותקצר היריעה מהכיל את כל מעשי מסירות נפשו לשחרר אסירים מתחת המגף הדורסני של השלטון הקומוניסטי. מאות יהודים שיחרר בעצמו מהכלא האיום!
כל צעד בימים ההם היה כרוך במסירות נפש רבה, ולא פעם נחבש האדמו"ר זצ"ל בבית האסורים למשך חדשים ארוכים עקב פעולותיו שנעשו בהקרבה אישית רווית סיכון. הוא אף היה צפוי למאסר עולם ועבודת פרך, ורק בנסי ניסים שוחרר.
הבאנו אם כן כמה אופני מסירות נפש של גדולי ישראל שנדרשו בקיימם מצוה גדולה זו של פדיון שבויים.
פדיון ילדים ממלתעות המיסיון - בכלל פדיון שבויים
ישנו נושא נוסף הנכלל גם הוא במצוה זו של פדיון שבויים ובפרט בזמננו בייחוד בארץ הקודש, וכמו שכבר כתב הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל בספרו דליות יחזקאל (חלק ד עמוד קסה):
לפדות ילדים ממלתעות המיסיון המעבירם על דת רח"ל - אין ספק שזה בכלל מצות פדיון שבויים. ומצוי מאוד שבני אדם מעלימים מכך עין, אמנם חיוב גדול הוא לעורר איש את רעהו לזה ולחזק ידים רפות ולאמץ ברכים כושלות וה' ירחם ויעזור.
קירוב רחוקים - בכלל מצוה זו
ויתירה מזו: כל המושג "קירוב רחוקים" נכלל גם הוא במצות פדיון שבויים, כי מה לי אם גופו שבוי אצל גויים או שנפשו שבוייה אצל יצרו הרע, בשניהם יש מצות פדיון שבויים!
וכך אמר המשגיח דישיבת לומז'ה הגאון רבי משה רוזנשטיין זצ"ל: הטובה הגדולה ביותר שביכולתנו לעשות עם אחינו בני ישראל הטועים בדרכם היא לקרבם וללמדם להכיר את אביהם שבשמים.
משל למה הדבר דומה? לבן מלך שתעה בדרכו ואינו יודע מהי הדרך לשוב אל בית אביו. במצב כזה, כל הטובות שנעשות עמו אינן שוות כלום לעומת הטובה והחסד שנעשה עמו בהחזרתו אל בית המלך.
וכן הוא בעניננו, מי שחסר לו דעת אלוקים ואבוד הוא ואינו מוצא את מקומו, מצוה עלינו להשיב אבידת גופו ונפשו אצל שולחן אביו שבשמים - מלך מלכי המלכים הקב"ה.
להציל נפשו מני שחת - על אחת כמה וכמה!
וכבר כתב החפץ חיים זצ"ל (חומת הדת מאמר ג'): התורה הזהירה (דברים כב, א): "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך" ומצות השבת אבידה נאמרה אפילו אם ערך האבדה אינו אלא שוה פרוטה. מלבד זאת דרשו חז"ל: "השב תשיבם - אפילו מאה פעמים."
ומעתה - היה אומר הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל: אם בשוה פרוטה כך, על כל גופו לא כל שכן - אם הוא מאבד את חייו ותועה מדרך השכל, על אחת כמה וכמה חייבים אנו לקיים בו מצות השבת אבידה.
וכעין דברים הללו מצינו ב שו"ת מהרשד"ם (חלק ב סימן רד) שכתב: אם כדי להציל נפש חבירו ממות חייב לטרוח להצילו בין בגופו בין בממונו, אם כן להציל נפשו מני שחת - על אחת כמה וכמה!
בדומה לזה מצינו בספר מנחת חינוך (מצוה רלט) שכתב בזה הלשון: "ונראה לי דחיוב התוכחה, דחוץ מהעשה של "הוכח תוכיח", עוד מתחייב על לא תעשה של "לא תעמוד על דם רעך", דלא גרע מטובע בנהר העובר על "לא תעמוד", על אחת כמה וכמה דאם יכול להציל מן העבירה, דהוא אבדת נפשו וגופו רח"ל. בודאי חייב להחזירו למוטב ולהצילו."
המורם מן האמור: אם מחזיר את נפשו לדרך הטוב והישר, דרך התורה והמצוות - בודאי מקיים בזה מצות פדיון שבויים, שפדה נפש משחת.
לפדות נשמות נידחות אין לך פדיון שבויים גדול מזה!
מענין לענין באותו ענין נציין דבר נוסף הנכלל גם הוא במצות פדיון שבויים, על אף שמקופיא לא מובן מה הקשר בין הנושאים, ונסביר את הדברים בעזרת השי"ת.
מובא בספר שומר אמונים (מאמר פתחו שערים עמוד רסא) וזה לשונו: "ועוד יש ענין גדול ב: "אמן יהא שמיה רבא", כי ע"י שעונים אמן יהא שמיה רבא בכל הכח, יכולים להעלות ע"י זה נשמות הנדחות המתגלגלות בכל אבן ואילן ועץ ובמעיינות המים לאלפים נשמות, ומצטערים בגודל צער בלי שיעור וחקר.
ויש יכולת לפעמים לאלו הנשמות שיתדבקו בכח ההבלים של אמן יהא שמיה רבא, וקופצין ועולין מבין החיצונים ונתעלים לקדושה, ואין פדיון שבויים גדול מזה!"
הרי לנו שעניית "אמן יהא שמיה רבא" בכוונה יש בכוחה להוציא ולפדות נשמות נידחות מג"ע והמגולגלות בצומח וכדומה. וכפי שסיים בעל השומר אמונים זצ"ל: "אין לך פדיון שבויים גדול מזה", כי מה לי להוציא אדם ממאסר או להוציא נפש ממאסר.
כוחו של "ברכו" להציל מדינה של גיהנם
ויש לכך מקור קדום: איתא בתנא דבי אליהו (זוטא פרק יז): "אמר רבי יוחנן בן זכאי: 'פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד והוא היה מלקט עצים, ודברתי עמו, ולא החזיר לי דבר.
ואחר כך היה בא אלי, אמר לי: 'רבי, מת אני ולא חי',
ואמרתי לו: 'אם מת אתה, עצים הללו למה לך?'
ואמר לי: 'רבי, האזן לי מה שאומר לך דבר אחד. כשהייתי חי, אני וחברי היינו עוסקים בעבירה בפלטרין שלי, וכשבאנו לכאן גזרו עלינו גזר דין של שרפה, כשאני מלקט עצים שורפין את חברי, וכשהוא מלקט עצים אז שורפין אותי'.
ואמרתי לו: 'דינכם עד מתי?'
ואמר לי: 'כשבאתי לכאן הנחתי את אשתי מעוברת, ויודע אני שזכר היא מעוברת, לכן בבקשה ממך, הוי זהיר בו משעה שיהיה נולד עד שיהיה בן חמש שנים הולך אותו לבית רבו למקרא, כי בשעה שהוא יאמר: "ברכו את ה' המבורך " אז יהיו מעלין אותי מדינה של גיהנם."
ובעצם כך מבואר ברמ"א ביורה דעה (סימן שעו): כשהבן מתפלל ואומר קדיש ברבים הוא פודה את אביו ואמו מגיהנם.
"תמות נפשי מות ישרם"
בספר החיים לאחי המהר"ל זצ"ל כתב לזה רמז: "תמות נפשי מות ישרם" - בתיבת ישרם מרומז: י'הא ש'מיה ר'בא מ'ברך, שע"י הקדיש נעשה קידוש השם, והבן מתקן ע"י זה את החילול שפגם האב. ולכן אפילו היה האב רשע ח"ו בחייו, מכל מקום בעניית אמן יהא שמיה רבא שעונים על קדיש של בנו יוצא משאול תחתית.
מעשה נורא המובא בחז"ל
ונסיים במעשה המובא במסכת כלה רבתי (פרק ב') וביתר אריכות בספר אור זרוע בהלכות שבת (סימן נ'): 'מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טוען על ראשו מטען כעשרה טעונין והיה רץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא והעמידו,
ואמר לאותו האיש: 'למה אתה עושה עבודה קשה כזאת, אם עבד אתה ואדוניך עושה לך כך אני אפדה אותך מידו, ואם עני אתה אני מעשיר אותך'.
אמר לו: 'בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי'.
אמר לו: 'מה זה ומה מעשיך?'
אמר לו אותו האיש: 'מת אני ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם'.
אמר לו רבי עקיבא: 'בני, מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו',
אמר לו: 'גבאי המס הייתי והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים'.
אמר לו: 'כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה?',
אמר לו: 'בבקשה ממך! אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענות, שלאותו האיש אין לו תקנה, ולא שמעתי כלום פדיון, אלא שמעתי שהיו אומרים לי: 'אילו היה לך בן שהוא עומד בקהל ואומר: "ברכו את ה' המבורך" ועונים אחריו: 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד', או יאמר: 'יתגדל' ועונין אחריו: "יהא שמיה רבא מברך", מיד מתירין אותך מן הפורענות, ואני לא הנחתי בן בעולם, ועזבתי אשתי מעוברת ואיני יודע אם תלד בן זכר מי מלמדו, שאין לי אהוב בעולם'.
באותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הציבור,
אמר לו: 'מה שמך?',
אמר לו: 'עקיבא'.
- 'ושום אינתתך'?,
אמר לו: 'שושניבא'.
- 'ושום קרתך?',
אמר לו: 'לודקיא'.
מיד נצטער רבי עקיבא צער גדול והלך ושאל עליו, כיון שבא לאותו מקום שאל עליו,
אמרו לו: 'ישתחקו עצמותיו של אותו הרשע'.
שאל על אשתו,
אמרו לו: 'ימחה זכרה מן העולם'.
שאל על הבן,
אמרו לו: 'הרי ערל הוא',
מיד נטלו רבי עקיבא ומלו, הושיבו לפניו ולא היה מקבל תורה עד שישב עליו מ' יום בתענית.
יצתה בת קול ואמרה: "רבי עקיבא לך ולמד לו",
הלך ולמדו תורה וקריאת שמע וי"ח ברכות וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל ואמר: "ברכו את ה' המבורך"
וענו הקהל: 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד', 'יתגדל', 'יהא שמיה רבא'.
באותה שעה מיד התירו המת מן הפורענות.
מיד בא לרבי עקיבא בחלום ואמר: 'יהי רצון מלפני ה' שתנוח דעתך בג"ע שהצלת אותי מדינה של גיהנם'.
מיד פתח רבי עקיבא ואמר: 'יהי שמך ה' לעולם, ה' זכרך לדור ודור'.
עסקנו אפוא במצוה הגדולה של פדיון שבויים שהרבה גופי מצוות תלויים בה, ראינו כיצד חז"ל וגדולי ישראל עסקו בעצמם במצוה זו במסירות נפש בכל מצב, וכן נוכחנו לידע כי קירוב רחוקים אל דרך התורה נכלל גם הוא במצוה רבה, וכן בעניית: 'אמן, יהא שמיה רבא מברך' ניתן לפדות נשמות מעונשים, ואין לך פדיון שבויים גדול מזה.
- - - חלק השו"ת - - -
תודה רבה לכבוד הרב ב"ה יש התרגשות להיות סביב השמחה במהלך היום במיוחד בקיום המצוות היום לפני ההלל (ראש חודש אייר) שרתי בשמחה גדולה: "עבדו את ה' בשמחה!" והכל פשוט נפתח! הלב הוציא מעצמו פירושים לכל מילה משתדלים להקרין בבית והחוצה בכל דבר אתמול בטבריה (8.5.24) הרגשנו את השמחה בעצמותינו בריקודים הילדים לא זזו מהכיסא כשעתיים כל הדרשה:)
כבוד מורנו ורבנו הצדיק והחסיד מלך ישראל! בתאריך ט''ו אייר יום שני 20/05/19 הרצאה בבית שאן (shofar.tv/lectures/1246 מארגן הערב מתן מלכה) ראיתי את אבא שלו ובישר שב"ה מתן התחתן! ויש לו כבר 2 ילדים!! באופן אישי לא ידעתי שמתן מימן הערב להביא את הרב עד ההרצאה האחרונה בעיר (בית שאן) ו' באב 24/07/23 (shofar.tv/lectures/1536) ידידי ר' דניאל שמסור לך מאוד ושעובד עם הרב שאל אותי עליו - הבטחתי: שאם אדע משהו אעדכן. מעדכן, בשורות טובות! (אמן) מעבדך מבית שאן.
מורינו ורבינו! היום לקחנו את הרכב לטסט. חששתי מאוד כי היו בעיות בעבר... במהלך כל הטסט כשישבנו ברכב, שרתי כל הזמן: "עבדו את השם בשמחה" שוב ושוב, עד שבעלי ביקש שאפסיק כי הוא לא שומע את ההוראות מבחוץ חחח. בסוף ב"ה הרכב עבר את הטסט במהירות! וכמעט בלי תור! וכמובן ששרנו שוב ביחד מרוב שמחה! ישתבח ויתעלה שמו לעד!! תודה רבה לרב היקר שמאיר את דרכינו תמיד!
"עבדו את ה' בשמחה!" גם בהובלת D9...!
הרב, אתה פשוט האור של הדור ב"ה הרצאה בטבריה (8.5.24) חזקה! כל הנשמות - רקדו באולם כששמעו את קולך שר: "עבדו את השם בשמחה!" 💥⭐️ זה כמו טיל לנשמות ופוגע מושלם.
שלום כבוד הרב. חודש טוב ומבורך. תודה רבה על כל החסד שעשית איתנו. ב"ה אתמול הרצאה היתה מחזקת מאד! (טבריה 8.5.24) כמה חשוב לעבוד את השם בשמחה, השמחה לא ירדת ממני תודה רבה.
כבוד הרב אני חושב שהשיחה בטבריה - חייב כל יהודי לשמוע (טבריה - עבדו את השם בשמחה 08.05.2024 shofar.tv/lectures/1600) (מלבד שאר השיחות) ממש הפסד גדול! למי שלא יזכה לשמוע. אשריכם! איזה שמחה יש בשמים שמזכים יהודים לשמוח ולצאת מהצרות. ו: 'מגלגלים זכות על ידי זכאי!'.
ב"ה השירים והריקודים בהרצאות - מרוממים את הנפש ממש! (shofar.tv/videos/17141)
שלום כבוד הרב, רציתי לומר לכם תודה רבה על הספר: 'בטחוני בצורי הוא אוצרי' (shofar.tv/articles/14809) ב"ה זה רומם לי את הנפש ומשמח אותי וגם השירים שלך: 'ושמחת בימיך' (shofar.tv/videos/15558) והשיעורים שלכם על נושא השמחה (shofar.tv/videos/17144) תודה כבוד הרב...
מורנו ורבנו היקר יה"ר שהשי"ת ישמרך (אמן) תודה רבה-רבה-רבה על הרצאה כזו (טבריה 8.5.24) מרוממת ומחזקת בדיוק בזמן הנכון ב"ה כמה כוחות ואנרגיות הכנסת בנו חזרנו כל המשפחה פשוט שמחים ומאושרים, מודים להשי"ת הטוב שזכינו בך וששלח לנו שליח טוב איש אמת יחיד ומיוחד בדורו, מודים לך על כל השיעורים וההרצאות שמחזקים ומרוממים את הנפש ב"ה כל מילה חודרת פנימה יה"ר שהשי"ת הטוב ישמור לנו עליך מכל משמר (אמן) האוצר של הדור!!! נסיעה טובה ובטוחה (אמן) מחכים כבר להרצאה הבאה בעזרת השי"ת משפחת ש...
© 2024 כל הזכויות שמורות