יד בנימין - בכל מעשה ניתן לקיים מצוה
תאריך פרסום: 15.02.2023
- - - עיקר הדרשה ע"פ הספר 'מצוות דיליה' מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מאמר: 'חשיבות הכוונה במצוות שבין אדם לחבירו' (עמודים א-יט) לכתבה על ספריו 'לחץ כאן' - - -
תוכן ענינים: פתח דבר: / לימוד עניני המצוות מביא לידי אהבת השם יתברך! / "ותורתך ודברך ישים על לבו" /" מצוות צריכות כוונה" / בחוסר כוונה מפסידים מצוות רבות! / די היה בכמה שקיות ניילון... /" רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" / מעשה נפלא עם הרב מבריסק זצ"ל / המתבונן בדרכיו - משיג קרבה ודבקות עם השי"ת / מעשים פשוטים שאינם אלא... מצוות! / בתשלום לעגלון ניתן לקיים ארבע מצוות! / תחבולה לקיום מצות "ביומו תתן שכרו" / העוסק בצרכי בני משפ חתו מקיים מצוה דאורייתא! / אופנים שונים של קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" / על אף קבלת השכר - עדיין נחשב למצוה! / להתקשר להורים - מצוה דאורייתא! / השומר עצמו מסכנה ונזק מקיים מצוה דאורייתא! / בעמידה ברמזור ניתן לקיים מצוות דאורייתא! /" גומל נפשו איש חסד"! /" לשם מצות השבת אבידה"! / מצוות שבין אדם לחבירו - עיקר עמלו של אדם! / מדוע נמשלו ישראל לכוכבים? /" שלא קנו האבות העולם הזה והעולם הבא אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה" / לוחות הברית - שניהם שוות! / מדוע שבר משה רבינו ע"ה את שתי הלוחות? /" ואהבת לרעך כמוך - אני ה'" / מדוע הובלט הכתב בלוחות השניות? /" הקב"ה חפץ יותר במצוות שיעשה בהם גם רצון הבריות" / מצוות שבין אדם לחבירו מעוררות השפעת חסד משמים
חשיבות הכוונה במצוות שבין אדם לחבירו; פתח דבר:
כאשר אנו עוסקים בענייני המצוות בכלל, ובמצוות שבין אדם לחבירו בפרט, ראוי להבהיר כי ישנה חשיבות מיוחדת בידיעת טעמי וענייני כל מצוה ומצוה, כך תתקיים המצוה בדרך מובחרת. כמו כן על אדם להיות בעיניים פקוחות תדיר על מעשיו כדי שיידע באיזה מהם ניתן לקיים מצוה זו או אחרת.
על כן ראינו לנכון להקדים בפתח הספר מבוא כללי על נושא זה.
לימוד עניני המצוות מביא לידי אהבת השם יתברך!
ראשית כל ראוי להדגיש כי לימוד ענייני המצוות מביא לידי אהבת השם יתברך, וכמו שכתב הרמב"ם זצ"ל בספר המצוות (מצות עשה ג) בזה"ל "והמצוה השלישית היא שציונו לאהבו יתעלה, וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג, וזאת היא האהבה המחוייבת. ולשון הספרי (פר' ואתחנן פיסקא לג): לפי שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך" - איני יודע כיצד אוהבים את המקום, ת"ל "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך " - תן דברים האלה על לבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו."
וכעין זה כותב גם רבינו בחיי זצ"ל (דברים ו, ה): "ענין האהבה – שיתבונן האדם בתורתו ובמצוותיו וישיג בהם השם יתברך, ויתענג באותה השגה בתכלית התענוג."
הרי לנו מזה כי הדרך להשיג אהבת השי "ת היא באמצעות התבוננות במצוותיו, והדבר אפשרי רק כאשר לומדים באופן סדיר את גדרי וטעמי המצוות.
"ותורתך ודברך ישים על לבו"
מלבד זאת קיים צורך גדול לדעת את טעמי ועניני המצוות, כי בלאו הכי יתכן מצב בו אפילו עשה את מעשה המצוה אם לא ידע והכיר שמדובר במצוה - אין זה נחשב כקיום מצוה, וכפי שיתבאר להלן.
ובסידור שער הרחמים (עמ' רלד) כותב הגאון רבי פנחס מפאלאצק זצ"ל מתלמידי הגר"א זצ"ל על הפסוק "אשרי איש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על לבו" - הכוונה היא, כי לפי שיש עושים "מצות אנשים מלומדה" ואינם מבינים מה הם עושים ומאין מוצאה ומובאה של המצוה, ועל זה אמר: "ותורתך ודברך ישים על לבו" - עליו לדעת ולהבין בכל מצוה ומצוה איה וכיצד היא כתובה ויחפש אחריה להבין ולהשכיל כל שורשיה וענפיה.
"מצוות צריכות כוונה"
ובספר דרך פיקודיך (הקדמה רביעית) כותב את הדברים הבאים: כל המצוות צריכים לקיימם גם במחשבה. ונ"ל הענין הוא ד צריכות כוונה" – לכוון לצאת ידי חובת המצוה, וגם לכוון טעמי המצוות, באם הטעם מבואר בתורה בודאי וכו', אבל גם במצוות שאין מבואר טעמם בתורה, עם כל זה לכולם יש טעמים עד אין סוף וחקר, ומחויב האדם לחפש במושכלות טעמיהם.
וכבר ידוע מה שפסק מרן השו"ע זצ"ל ש "מצוות צריכות כוונה" וזה לשונו באו"ח (סי' ס' ס"ד): "יש אומרים שאין מצוות צריכות כונה, ויש אומרים שצריכות כונה לצאת בעשית אותה מצוה, וכן הלכה."
ובמשנ"ב (ס"ק ח) הוסיף וכתב החפץ חיים זצ"ל: "אם לא כיון לצאת ידי חובתו בעשיית המצוה, לא יצא מן התורה וצריך לחזור ולעשותה."
והגם שרצה המשנ"ב שם ללמד זכות על מי שאינו מכוון אך עושה מעשה אשר מוכח מתוכו שהוא מעשה מצוה שיוצא בו ידי חובתו, מכל מקום סיים וכתב: "וכל זה לענין בדיעבד, אבל לכתחילה ודאי צריך לזהר לכוין קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה!"
בחוסר כוונה מפסידים מצוות רבות!
על פי האמור נהג החפץ חיים זצ"ל לעורר: מה חבל שאנו מפסידים את קיומן של מצוות רבות מן התורה מחמת חוסר כוונה.
לו רק היינו שמים לב לפעולות היום יומיות והפשוטות שאנו בין כה וכה עושים, היינו מופתעים לראות כמה מצוות מזדמנות לידינו בכל יום, ואם נכוון בהם בשעת עשיית המעשים הללו אזי נזכה לשכר של כל אותן מעשים כמצוות דאורייתא!
די היה בכמה שקיות ניילון...
ועל דרך זה נהג לעורר הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל: אילו היינו עורכים חשבון כמה ברכות נאמרות על ידי אדם במשך שנות חייו, היינו מגיעים לסכום של שנים וחצי מיליון! אך כאשר יבוא האדם לבית דין של מעלה לאחר מאה ועשרים שנה עלי אדמות, יתברר לו שמכל הסך העצום הנ"ל נותרו בידו רק כמה מאות בודדות...
הוא תיאר זאת בשפה ציורית: כאשר יעמוד אותו אדם לפני בית דין של מעלה יגיעו עמו קרונות ענקיים המכילים את כל מיליוני הברכות אשר הוציא מפיו בימי חייו, אך כאשר יתחילו למיין את ברכותיו יימצא שרק כמה מאות מתוכן נאמרו בכוונה הראויה, בשמחה ובדבקות, ובשביל אותן ברכות לא היו צורך בקרונות, אלא די היה בכמה שקיות ניילון...
על אף שהדברים נאמרו בענין "כוונה בברכות" כמדומני שהם נכונים גם לגבי המצוות שאנו מקיימים, ובפרט מצוות דאורייתא אשר קיימא לן שבלי כוונה לא יצא ידי חובתו!
ודי בזה כדי לעוררנו שלא ניאלץ להתבייש בעולם האמת כאשר יעמידו את מצוותינו בכור המבחן האם די להם בכמה אריזות ניילון!...
"רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"
אם רק נתבונן נראה כי ברוב טובו ובחסדיו המרובים של הבורא יתברך ניתנה לנו האפשרות לעשות מצוות לרוב ומה שנותר לנו הוא רק לכוון בעת קיומן.
פעם ניגש אל הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל איש פשוט ושאלתו בפיו: חז"ל (מס' מכות דף כג:) אמרו: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" הלוא אדרבה כאשר מוטל עלינו הלכות כה רבות הדבר רק מקשה ומכביד.
השיב לו רבינו זצ"ל במתק לשונו: התבונן נא, הרי חלק נכבד ממצוות ה' הן בפעולות שהאדם בלאו הכי עסוק בהן, כגון נעילת נעלים שכל אדם נועל בבוקר זו אחר זו, והקב"ה בחסדו זיכה את עמו, שיקיימו בכך מצוה על ידי הקדמת הימין בנעילה והשמאל בקשירה, וכהנה מעשים ופעולות רבות שאין לאדם כל טורח בהם. כל מה שנותר לו הוא רק להוסיף כוונה לשם מצוה, וכבר זוכה בהן בשכר לעולם הבא.
דרך אגב, יש לציין שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל אכן נהג לזרז רבות את התלמידים בענין זה, הרי ישנן פעולות רבות שאנו רגילים בהן, עלינו רק לשים לב להתכוון בהן לשם מצוה.
עלינו לפקוח עיניים ולראות כי אנו מסובבים במצוות רבות, וכמעט על כל צעד ושעל ניתן לזכות בהן אם רק נשים אליהן את לבנו, ומי שיתרגל לחשוב לפני כל פעולה ופעולה יראה כי אפשר לקיים מצוות לרוב אשר לולי היה שם לבו אליהם לא היו נחשבות לו למצוה כלל.
אשרי השם אורחותיו ונותן לבו בכל אלו!
מעשה נפלא עם הרב מבריסק זצ"ל
ניתן דוגמא להרגל נפלא זה - הקדשת כוונה ותשומת לב בכל מעשה ולו הפשוט והקטן ביותר, מפיו של הגאון רבי ישראל גוטסמן זצ"ל על הרב מבריסק זצ"ל כידוע הרב מבריסק זצ"ל הגיע לוילנא בתחילת מלחמת העולם השניה.
שם הוא שהה רבות בקרבתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל ויהי כאשר הגיע אדם חשוב לפגוש את הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל, היה הגאון זצ"ל קם ונעמד ממקומו לאות כבוד, וכך היו עושים גם כל הנוכחים.
הרב מבריסק זצ"ל אשר שהה גם הוא בחדר היה גם נעמד ממקומו אך רגע קט לאחר כל שאר הנוכחים. כך נהג גם בשעה שכולם חזרו לשבת במקומם, היה הרב מבריסק זצ"ל האחרון להתיישב.
שאלתי את הרב מבריסק זצ"ל מדוע הוא נעמד ומתיישב אחרון – סיפר רבי ישראל גוטסמן זצ"ל. הרב מבריסק זצ"ל השיב לי: "יש לך עין חדה שהבחנת בכך" הוא הסביר את פשר מנהגו באופן הבא: "כאשר אני יושב ולפתע עלי לשנות תנוחה כגון לעמוד, הרי מצד אחד חז"ל אומרים: "שב ואל תעשה עדיף ", ומאידך מצוה עלי לעמוד, ועל כן העליתי בלבי את הלשון השגור בפי הרמב"ם זצ"ל בפירוש המשניות: "אמר הבורא יתברך..." כלומר - רבונו של עולם הוא שמצווה אותי לעמוד, ומתוך הכרה זו נעמדתי.
כך גם כאשר אני כבר עומד, שוב קיים אותו עקרון של "שב ואל תעשה, עדיף" ואני זקוק לסיבה טובה מאת הבורא כדי שאתיישב, לכן אני צריך לחשוב שוב שה' מצוה אותי לשבת, זו הסיבה שלוקח לי מעט יותר זמן מאחרים.
נפלא מאוד! אפילו על פעולה כה פשוטה וקלה כזו - לשבת ולעמוד, הרב מבריסק זצ"ל הקדים מחשבה למעשה. ומן הסתם היתה לו כוונה לשם מצות כבוד תלמידי חכמים הנלמדת מהפסוק (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום" או מהפסוק (דברים ו, ה): "את ה' אלוקיך תירא."
למדנו אפוא שכל פעולה פשוטה אפשר להפוך אותה למעשה מצוה וכל מה שצריכים הוא מעט התבוננות!
המתבונן בדרכיו - משיג קרבה ודבקות עם השי"ת
הנוהג בהנהגה זו של התבוננות בכל מעשיו, מלבד המצוות הרבות שיהיו מנת חלקו, גם קרבה בה' ודבקות בו יהיו חבל נחלתו.
וכך ביאר בספר כאשר צוה ה' (פרק א): עצם שימת הלב לקיום המצוות ולמקור כל מצוה ומצוה יוכל לעשות מהפכה במחשבת האדם ובמבטו הכללי.
הדבר יביא אותו לזכור תמיד כי הקב"ה נמצא עמו בכל מקום ובכל מצב.
הלוא ברי הוא כי על כל צעד ושעל ניתן לקיים מצוות דאורייתא ובזה יחזק האדם את הקשר והדביקות לה', התבוננות זו תעניק לו טעם חדש בחיים, הוא יהפוך לבעל שאיפות לדברים רוחניים אשר העיקר בחייו הוא קיום המצוות, ומכך הוא יקבל את סיפוקו, עוד יותר מתפנוקי מעדנים ושאר תענוגים גשמיים.
מעשים פשוטים שאינם אלא... מצוות!
עתה נמנה כמה דוגמאות לכמה וכמה מעשים שאנו עושים בתדירות גבוהה ועם כוונה נכונה הם יהיו מעשי מצוה. כמובן שישנם דוגמאות לרוב ואנו נציין רק את חלקן ובגדר "תן לחכם ויחכם עוד."
הדוגמאות הן בעניינים שונים - בין אדם לחבירו, ממונות, נימוס ודרך ארץ וכהנה וכהנה.
בתשלום לעגלון ניתן לקיים ארבע מצוות!
סיפר הגאון רבי יעקב פאם זצ"ל בשם הגאון רבי מנדל זאקס זצ"ל חתנו של החפץ חיים זצ"ל נסעתי פעם עם חותני החפץ חיים זצ"ל, וכאשר הגענו למחוז חפצנו הוצאתי מעות מכיסי ושילמתי לבעל העגלה.
אמר לי החפץ חיים זצ"ל: הנה נתת לעגלון את שכרו כלאחר יד בלי שימת לב לפעולתך כאילו היה זה בעיניך דבר של מה בכך, ידוע תדע כי קיימת עכשיו ארבע מצוות...
והוסיף הגאון רבי מנדל זאקס זצ"ל: לא נתפרש לי אז מהו חשבון המצוות, אך לכאורה נראה שכוונתו היתה לדברי הגמרא (מס' ב"מ דף קיא.) שהכובש שכר שכיר עובר ב "לא תעשוק" וב "לא תגזול" וב "לא תלין" ובמצות עשה של "ביומו תתן שכרו" - הרי כאן ארבע אזהרות, ונמצא שהמשלם שכר שכיר בזמנו וכהלכתו קיים ארבע מצוות.
תחבולה לקיום מצות "ביומו תתן שכרו"
יש להוסיף על כך מעשה נפלא: בעל ה "תורת זרעים" הגאון רבי אריה פומרנצ'יק זצ"ל מסר את עצמו לתורת ה' בכל רמ "ח אבריו ושס "ה גידיו, והוא למד בהתמדה גדולה.
כאשר נזקק פעם לטיפול שיניים, הלך אל הרופא וקבע עמו את שכרו - אלף לירות בעד הטיפול.
לאחר גמר הטיפול, רצה הגאון רבי אריה זצ"ל לקיים מצוה דאורייתא של "ביומו תתן שכרו" הוא בדק בכיסיו ולא מצא אפילו פרוטה. הרופא מצדו אמר כי התשלום איננו דחוף והוא יכול להביא זאת כאשר יתאפשר לו.
רבי אריה זצ"ל לא רצה להפסיד את קיום המצוה ולכן עלה בדעתו פתרון. הוא ניגש אל הרופא ואמר לו: נקלעתי למצוקה כספית, אולי תוכל להלוות לי אלף לירות, הרופא הסכים להלוות לו את הסכום. כאשר קיבל רבי אריה זצ"ל את הכסף השיב אותו לרופא ואמר לו: "הנה טול את שכרך הנקוב עבור טיפול השיניים" תוך שהוא מוסיף ואומר: "הנני מקיים מצות "ביומו תתן שכרו..."
עם מעט מחשבה ניתן לקיים במעשה פשוט מצוה דאורייתא!
העוסק בצרכי בני משפחתו מקיים מצוה דאורייתא!
נביא עוד דוגמא מצויה.
אדם עוזר לאשתו בעבודות הבית וכן מטפל הוא בצרכי ילדיו, הוא משחק איתם, שומר עליהם, מלביש אותם וכו'. והנה על אף שפעולות אלו כל אדם רגיל לעשות זאת כצורת חיים רגילה של הנוהג בדרך ארץ ובנימוס, אך אם אדם יכוון בפעולות אלו לשם מצוה - אזי למצוה דאורייתא יחשב לו!
הגאון רבי זיידל אפשטיין זצ"ל נהג לומר: כאשר אב יושב ומשחק עם ילדיו, אל לו לחשוב שהוא מכלה את זמנו לריק, אלא עליו לשמוח שהוא מקיים מצות חסד, ובמקרה מדובר בבניו...
וכך סיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל: הלכתי פעם עם אחד מילדי לרופא, ובדרך פגשתי את הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל. לאחר שאילת שלום בין האחד למשנהו, הוא התבונן וראה את ילדי וכאשר הבין לאן פני מועדות, הוא פנה ואמר לי: מדוע אתה הולך לרופא, לצורך בנך החולה? אם כן מה ההבדל בינך לבין בהמה, הרי גם היא דואגת למען ולדותיה והיא עושה עבורם את כל שביכולתה?
בעודי תוהה מה להשיב על שאלתו, פתח והשיב בעצמו: באמת גם אתה וגם הבהמה דואגים לצאצאיכם, אך ישנו הבדל גדול בין אדם לבהמה, הבהמה דואגת להם מפני שיש לה אינסטינקט אימהי, אבל אדם בישראל עליו לדעת שהוא הולך לרופא עם בנו בכדי לקיים מצות חסד!
ומסופר על הגאון רבי דוד בהר "ן זצ"ל: פעם הבחין באשתו שהיא דולה מים מן הבאר וניכר היה שקשה עליה המשא, מיד פנה לסייע לה להעלות את הדלי מן הבור. תוך כדי הילוכו הוא נשמע ממלמל בשפתיו: "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות גמילות חסדים..."
אופנים שונים של קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך"
על זה הדרך בפעולות רבות ומגוונות - כאשר אדם מברך את רעהו בברכת "בוקר טוב" או "ערב טוב" וכיוצא בזה, או אם מקשיב לידידו השופך לפניו את לבו, או אם יעודד את חבירו אשר שרוי בקושי, וכן אם ישיא לו עצה, ואפילו כשמתקשר לאשתו להתעניין בשלומה, בכל אלו הוא מקיים מצות גמילות חסד כפשוטה אשר מקורה מ "ואהבת לרעך כמוך."
כך גם נהג אשר אוסף אל מכוניתו נוסע שפניו מועדות לאותו מקום אליו הוא בין כך מגיע, וכן אם מחזיר ספרים למקומם אחר הלימוד, אם משאיל חפצים לשכניו, אם משיב לשואל "מה השעה"? אם מוריד בחנות מוצר ממקום גבוה עבור אדם נמוך קומה, או אפילו אם פותח חלון באוטובוס עבור מבקש וכן כל כיוצא בהם - הרי הוא מקיים מצות גמילות חסדים.
על אף קבלת השכר - עדיין נחשב למצוה!
יש להוסיף נקודה חשובה: כל המעשים שהזכרנו וכיוצא בהם גם אילו ישלמו לו כסף כשכר עבור שרותיו או עבודתו, מכל מקום אם יכוון בהם לקיום מצוה - למצוה יחשב!
הדבר אקטואלי במקצועות רבים, כגון רופא המרפא חולים, בעל מוסך המתקן רכבים, קבלן שיפוצים וכן כל כיוצא בזה - למרות שהם מקבלים שכר כתמורה לעבודתם, אם רק יכוונו הם יקיימו בזה מצוה.
ונביא על כך מעשה שהיה: הגאון רבי יעקב פאם זצ"ל השתתף בחתונה, וכאשר עמד לצאת מהאולם, ניגש למנגן ואמר לו: "תודה לך על המוזיקה הנפלאה". הנגן חייך ואמר, "נו, טוב, זו העבודה שלי!"
רבי יעקב זצ"ל הגיב: בוא ואומר לך את אשר עליך לעשות, מעכשיו והלאה כל פעם שהנך מנגן, חשוב על כך שאתה רוצה לקיים מצות "שמחת חתן וכלה" וגם לשמח את בני משפחותיהם ואת ידידיהם.
המנגן לא הבין כיצד אפשר להחשיב את עבודתו למצוה: "אבל אני מקבל על כך תשלום"?! - טען.
זה לא משנה - אמר לו רבי יעקב פאם זצ"ל - זו עדיין מצוה!
להתקשר להורים - מצוה דאורייתא!
ניתן דוגמא נוספת:
הגאון רבי יהודה זאב סגל זצ"ל דרש מן התלמידים בישיבה שכאשר הם כותבים מכתב להוריהם או כאשר הינם מתקשרים אליהם בטלפון, עליהם לכוון בליבם: "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות כיבוד הורים."
ראש הישיבה זצ"ל כל כך העריך מצוה זו עד שנהג לבקש מתלמידיו רשות לשלשל את מכתביהם בדרכו הביתה אל תוך תיבת הדואר, בכדי שגם לו יהיה חלק במצות כיבוד אב ואם וגם שיזכה כך לקיים מצות גמילות חסדים. הוא אמר בפה מלא: "הנני מכו ון לקיים מצות עשה של חסד."
השומר עצמו מסכנה ונזק מקיים מצוה דאורייתא!
עתה נעמוד על זן אחר של מעשים אשר גם הם יכולים להיחשב מצוה דאורייתא אם רק יתן את דעתו עליהם.
כל הפעולות אשר אדם עושה על מנת לשמור על גופו מכל מיני סכנות והיזק - ניתן לקיים בהם מצות עשה של "רק השמר לך, ושמור נפשך מאוד" וכן "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם."
נציין כמה דוגמאות מצויות לעתים קרובות: אדם מביט לצדדים קודם שהוא חוצה את הכביש במעבר חצייה, או שהוא חוגר את עצמו או את ילדיו ברכב לקראת הנסיעה, כששומע לעצת הרופא ונוטל תרופה על פי הוראותיו, אם הוא לובש מעיל ביום קר, או הליכה בזהירות במקום בו קיימת סכנת החלקה.
כך גם מי שנזהר לא לסכן אחרים - כגון לא להשאיר סכין במקום בו עלולים להינזק ממנו, או כאשר נשבר כלי זכוכית והוא מכבד היטב את הרצפה מהשברים, אם הוא מכסה חוט חשמל חשוף, בכל אלו וכיוצא בהם יש בזה קיום מצוה של "ועשית מעקה לגגך" ו "לא תשים דמים בביתך."
בעמידה ברמזור ניתן לקיים מצוות דאורייתא!
הגאון רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א אמר פעם לאחד מתלמידיו: כאשר אתה עומד ברמזור אדום וממתין לרמזור ירוק - אל תעמוד בטל, אלא תחשוב שאתה מקיים בזה מצות עשה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם."
"גומל נפשו איש חסד"!
גם כאשר אדם עושה מעשים יום-יומיים בכל עת ובכל זמן בכדי לקיים את גופו - נחשב לו הדבר למצוה!
וכך כתב בספר חרדים (פרק סו אות קכב): "בן אדם, עשה חסד וצדקה תמיד, אפילו כשתאכל או תשתה או תישן או תלך למרחץ, תכוון לגמול חסד, כמו שהיה הלל הזקן עושה, והיינו דכתיב (משלי יא, יז): "גומל נפשו איש חסד" כלומר מי שהוא איש חסד, אפילו כשמיטיב לעצמו מכוון לגמילות חסדים."
ראש ישיבת מנש'סטר הגאון רבי יהודה זאב סגל זצ"ל כאשר היה יוצא לטייל לצורכי בריאות, או בכל לילה טרם שהלך לישון נהג לומר: "הנני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם."
"לשם מצות השבת אבידה"!
דוגמא נוספת מאורחותיו של ראש ישיבת מנש'סטר זצ"ל הוא הקפיד לכבות מידי לילה בישיבה את האורות, כך גם אם היה מבחין באורות שנשארו דלוקים בטעות אפילו בבתים של אחרים הוא היה מצלצל בפעמון הדלת על מנת להזכיר לבעלי הבית לכבותו. במעשיו אלו הוא התכוון לקיים מצות "השבת אבידה!"
עד כה עסקנו בענין חשיבות הכוונה בעת עשייתנו מעשים שונים אשר היא הגורמת להחשיבם כמעשה מצוה. אמנם כמובן שקודם לכן נצרכת לאדם הקדמה - הכרת המצוות השונות על פרטיהן ודקדוקיהן, רק כך יוכל לדמות מילתא למילתא ולהבין האם מעשה זה נחשב לענף ממצוה זו או ממצוה אחרת.
מצוות שבין אדם לחבירו - עיקר עמלו של אדם!
נייחד עתה דברים בנוגע לחשיבותן המיוחדת של כל מערכת המצוות שבין אדם לחבירו, וכך ניתן את לבנו להכיר ולדעת כל מצוה ומצוה באופן פרטי על כל ענפיה ושורשיה.
בספר ליקוטי עץ החיים (הנדפס בסוף ספר נפש החיים אות ע ה)" כתב משפט... וזה לשונו... ... ונורא נוקב...
כמו כן ידועה תשובתו של מרן החזון איש זצ"ל כאשר נשאל מהי הדרגה העליונה אליה אדם מסוגל להגיע בעולם הזה. הוא אמר: לעבור את השבעים שנה מבלי לפגוע בבן אדם!
ומפורסמת אמרתו של הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל (ע' בהקדמה של ספר נפש החיים) לבנו הגאון רבי איצל'ה זצ"ל כפי שהעיד על כך בנו זצ"ל: "וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכוחו לעשות."
נציין מאמר חז"ל נוסף הממחיש מהי גודל חשיבותן של המצוות שבין אדם לחבירו. איתא בתנא דבי אליהו (סוף פרק כח): "וכך אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבין זה את זה!"
הרי לפנינו כי הקב"ה אין לו מה לבקש מבריותיו, אלא שתשרה ביניהם אהבה, אחוה, שלום וריעות.
מדוע נמשלו ישראל לכוכבים?
להמתיק את הדברים ראינו להביא רעיון נפלא מהגאון רבי לייב באקשט זצ"ל: יש לשאול, מדוע נמשלו ישראל לכוכבים? הלא כוכבים אינם בעלי אור עצמי וכל אורם אינו נובע אלא מהשמש, לכאורה מתאים היה יותר לדמותם לשמש אשר מאירה את העולם בעצמה?
אלא הביאור הוא - אמר הגאון רבי לייב באקשט זצ"ל, כל מה שברא הקב"ה בעולמו נברא מראש לתכליתו. השמש מאירה ביום ומחממת את העולם ומבשילה את הפירות - זו מטרתה ולתכלית זו נבראה. כך גם הלבנה, מאירה את הלילה ומועילה לגידולם של אחרים. שונים הם הכוכבים אשר לא נבראו בתחילת הבריאה לתכלית מסוימת, וכל בריאתם והתפקיד שניתן להם בצבא השמים לא היה אלא מחמת שהקב"ה מיעט את הלבנה על כן נתן לה את הכוכבים בכדי להפיס את דעתה.
נמצא שכל תכלית בריאת הכוכבים וכל מציאותם אינה אך ורק כדי לפייס את הלבנה.
לזה התכוונו חז"ל באומרם שכלל ישראל נמשלו לכוכבים, כי כשם שהכוכבים כל מציאותם ומהותם הוא לפייס את זולתם, כך יצירת כל האדם היא לפייס את דעתו של הזולת - להיות לו לעזר עד כדי כך שכל כולו יהא מסור לו לגמרי!
נפלא!
"שלא קנו האבות העולם הזה והעולם הבא אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה"
והנה בלב רבים מושרשת טעות גדולה, הם חושבים כי קיום המצוות שבין אדם למקום חשוב ונכבד יותר מקיום המצוות שבין אדם לחבירו, ועל כן הם נותנים עדיפות למצוות אלו, הם לומדים את פרטיהן ודקדוקיהן בכל מאודם, ולעומת זאת המצוות שבין אדם לחבירו נותרות אצלם מוזנחות בקרן זוית.
ולא הוא! החשיבות של המצוות שבין אדם לחבירו אינה נופלת במאומה משל המצוות שבין אדם למקום, אלא הן שוות להן לחלוטין.
הלוא אמרו חז"ל בתנא דבי אליהו (רבא פרק כה): כל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו האבות העולם הזה והעולם הבא אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה.
הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל היה מדייק מדברי חז"ל אלו: התביעה על כל אחד ואחד מישראל לשאול את עצמו "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" היינו כל המעשים בכל המישורים. שהרי אמרו: "מעשיהם הטובים ותלמוד תורה" - עליו לדאוג שתהיה אחדות בין שני התחומים, כי עבודת האבות הקדושים התמקדה גם ב "בין אדם למקום" וגם ב "בין אדם לחבירו."
זאת השאיפה שעל כל אחד מישראל לשאוף, מתי ידמו מעשי למעשי אבותי, כי גם לו יצוייר שאדם יצליח להגיע לדרגת אבותיו באחד משני עניינים אלו, לא קיים את חובתו כלל וכלל, והוא עדיין רחוק מדרגת האבות הקדושים, כי אין כאן ב' מהלכים נפרדים, אלא שני העניינים - בין אדם למקום ובין אדם לחבירו - שלימות אחת המה.
יסוד זה מוכח גם ממה שאומרים חז"ל (עיין בספר ראשית חכמה שער היראה פרק יב) ששואלים לאדם בשעת הדין: "המלכת את קונך והמלכת את חבריך?"
הרי לנו שאין מקום להפרדה בין מצוות שבין אדם למקום לאלו של בין אדם לחבירו.
לוחות הברית - שניהם שוות!
החפץ חיים זצ"ל כבר היה אומר, משל למה הדבר דומה? אדם נתמך בשתי רגליו, הלוא איזו מהן שתחסר לו תגרום לו שי יחשב בעל מום.
וכך ביאר את מה שכתב רש"י זצ"ל (דברים ט, י) 'ש "לוחת" כתיב, ששתיהן שוות' - מדוע הדגישו חז"ל ששתי הלוחות שוות? מה בא הדבר ללמדנו?
אלא הביאור הוא, היה אומר החפץ חיים זצ"ל: בלוח הימני נכתבו חמשת הדברות שבין אדם למקום, ובלוח השמאלי חמשת הדברות שבין אדם לחבירו.
וזאת באו חז"ל להדגיש, כי לא יחשוב אדם שיש הבדל ביניהם, ואולי ענייני בין אדם למקום גדולים מענייני בין אדם לחבירו, לכן נעשו שתיהן שוות בדיוק מוחלט לרמז, כי כשם שאדם נחשב איש בין אנשים רק כשהוא שלם באבריו, אבל אם יחסר לו בגופו איזה חלק ממנו יהיה חסר בעיני אנשים וגם בעיני עצמו, כך הוא גם בענייני הנפש - אדם נחשב שלם רק כאשר חביבים בעיניו כל מצוות השם, מה שאין כן אם ח"ו דבר מדברי הקב"ה קטן בעיניו - אינו בכלל איש!
ונאה דורש נאה מקיים, כידוע החפץ חיים זצ"ל החשיב את המצוות שבין אדם לחבירו כאותן מצוות שבין אדם למקום, והוא תמיד קיים את שניהם כאחת - עם אותה רצינות ואותה שמחה, עם אותו רצון ואותו הכח.
אי אפשר להפריד ולהבדיל בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחבירו - שניהם שוות הם!
מדוע שבר משה רבינו ע"ה את שתי הלוחות?
נציג מקור נוסף לדימוי המוחלט בין ענייני בין אדם למקום לבין אדם לחבירו, גם הוא מלוחות הברית.
כאשר משה רבינו ע"ה השליך את הלוחות ארצה לאחר מעשה חטא העגל, כתוב (שמות לב, יט): "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" כתוב "מידו" אמנם "מידיו" קרי.
מבאר בזה הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל: הלוא כאמור בלוח הראשון נכתבו מצוות שבין אדם למקום ובלוח השני מצוות שבין אדם לחבירו.
ולכן בתחילה חשב משה רבינו ע"ה להשליך רק את הלוח הראשון, שהרי חטא העגל היה חטא של בין אדם למקום, ומשום כך כתוב "וישלך מידו" - את הלוח שהחזיק ביד אחת, ואולם הקרי הוא "וישלך מידיו" – משתי ידיו, שכן משה רבינו ע"ה הכריע כי אין מקום לחילוק בין ענייני "בין אדם למקום" ל "בין אדם לחבירו" ואין כל אפשרות להפרידן זו מזו כי חד הן, ומשום כך לבסוף שבר משה רבינו ע"ה את שני הלוחות.
נפלא!
"ואהבת לרעך כמוך - אני ה'"
וראיתי אל נכון להביא ליסוד זה ראיה נוספת:
ידוע מה שאמרו חז"ל בירושלמי (מס' נדרים פ"ט ה"ד): "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה". ומאידך, מפורסם המעשה המופיע במסכת שבת (דף לא.) על אותו גר שבא אצל הלל הזקן ואמר לו: "למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת" והוא למדו את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך " - "דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושה הוא זיל גמור."
והנה, אומר על כך הכלי יקר זצ"ל (ויקרא יט, יח): כפי הנראה היה זה גר צדק ולא היתל לבקש מהלל הזקן בדרך שחוק, שילמדו את כל התורה בעוד שהוא עומד על רגל אחת ממש. אלא ודאי הוא ביקש ממנו שיעמיד לו כל מצוות התורה על רגל אחד - היינו יסוד אחד אשר עליו עומדות כל המצוות.
והטעם שביקש זאת מכיון שהוא היה גר אשר לא למד מנעוריו כלום ממצוות התורה, וכדי שלא יבוא לידי שכחה המצויה, ביקש ממנו שימסור לו כלל אחד הכולל כל התורה, ועל דרך המליצה: "כשאני עומד על רגל אחת" היינו שימסור לו דבר הנאמר מהרה בלשון קצר, ועל ידי שיזכור כלל זה יזכור את כלל מצוות ה'.
ואכן הלל הזקן למדו את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", וכמדומני שיש להוסיף בזה על דרך פירושו של הכלי יקר זצ"ל, כי הוא בא לרמוז לו, שדרגת החשיבות של המצוות הנלמדות מ "ואהבת לרעך כמוך" דומה לגמרי ל "אני ה'" - המצוות שבין אדם למקום, ואי אפשר להפריד בין הדבקים כי הם שקולים בדרגתן, ושלימות האדם היא כ שהן שניהן גם יחד.
מדוע הובלט הכתב בלוחות השניות?
להמתיק את הדברים נביא חידוש נפלא של הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל בחמשת הדברות הראשונות התורה מאריכה רבות, לעומת זאת בדברות האחרונות התורה משתמשת במילים ספורות כגון "לא תרצח " "לא תנאף" "לא תגנוב" וכו', והדבר אומר דרשני.
ומצינו תוספת לזה בדברי המבי "ט זצ"ל בספרו בית אלוקים (שער היסודות פרק יב): מכיון שהיו מעט יותר מילים בלוח השני, אם כן האותיות החקוקות היו גדולות יותר ותפסו מקום רב יותר בלוח. וזאת משום שהלוא ידוע כי ענייני בין אדם לחבירו צריכים חיזוק רב יותר משאר דברים, וכיון שהדברות השניות עוסקות במצוות שבין אדם לחבירו הם נכתבו באותיות גדולות כדי שהדברים יחדרו יותר ללב האדם!
וז"ל המבי"ט זצ"ל שם: "וחריתת של לוח האחד חקיקה גסה מכילה בה' דברות האחרונים הקצרים כל השיעור שמכיל בדברות הראשונים הארוכים, כדי שיהיה נקרא ונראה יותר מה שהוזהרנו בינינו לבינינו,...
נפלא מאוד! הקב"ה רצה כביכול למשוך את עיניו של אדם ולהבליט בפניו את העניינים הצריכים חיזוק שבין אדם לחבירו.
"הקב"ה חפץ יותר במצוות שיעשה בהם גם רצון הבריות"
ומצינו להרא"ש זצ"ל שכתב משפט נפלא בפירושו על מסכת פאה אפא"מ בענין הייחודיות של המצוות שבין אדם לחבירו: "כי הקב"ה חפץ יותר במצוות שיעשה בהם גם רצון הבריות ממצוות שבין אדם לקונו". היינו, שיש יותר נחת רוח לפניו יתברך ממצוות אשר מהנות גם את הזולת, ממצות שהם רק בין אדם למקום.
מצוות שבין אדם לחבירו מעוררות השפעת חסד משמים ואולי מזה הטעם מצינו שמצוות אלו שבין אדם לחבירו יש בהם את הכח לעורר השפעות של חסד ורחמים מן השמים.
וכפי שמספרים חז"ל במדרש רבה (בראשית פלגג): בני אותו הדור נזקקו לירידת גשמים בשנת בצורת, ובאו לרבי תנחומא לבקש עצה מה לעשות.
אמר להם: תגמלו חסד אחד עם השני ואף הקב"ה יעשה עמכם חסד. יצאו וראו אדם אחד שנכנס לבית גרושתו, סיפרו זאת לרבי תנחומא והוא קרא לו כדי להוכיח אותו על שעבר איסור בכניסתו לביתה. הלה הסביר: מאחר וגרושתי נמצאת במצב דחוק מאוד, נכנסתי לביתה על מנת לספק לה כסף ומזון. אמר רבי תנחומא: רבון כל העולמים ומה זה שריחם על גרושתו אף שאינו חייב, אתה שכתוב בך "חנון ורחום" ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתרחם עלינו, ומיד ירדו גשמים.
למדנו מכאן, אומר המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל - כמה גדול כוחו של החסד שעושה האדם עם רעהו שהוא מעורר השפעה של חסד משמים.
ולכן כאשר כלל ישראל שרוי במצב קשה, מוטלת עלינו חובה מיוחדת להיות זהירים במצוות אלו, וכך נזכה לשפע של חסד מלמעלה.
נתבאר עד כה מהי חשיבות ידיעת והכרת ענייני המצוות בכלל ומצוות שבין אדם לחבירו בפרט, ועל ידי לימוד הדברים על פרטיהן ודקדוקיהן נוכל לדעת אלו מצוות יכולים אנו לקיים עם כל מעשה ומעשה. ויתירה מזו: דגש מיוחד יש לשים על מצוות אלו וכלשונו של הגר"א זצ"ל: עיקר העמל של האדם צריך להיות על עבירות שבין אדם לחבירו!
הקב"ה יעזור לנו שנוכל להתבונן ולהתעורר בזה, ואז נוכל להתחזק ולעשות נחת רוח לפניו, ונזכה לקיים מצוות שבין אדם לחבירו כמצוות שבין אדם למקום.
- - - שאלות ותשובות - - -
רבנו הקדוש שבוע מבורך (אמן). תענוג כל בוקר לשמוע את השיעורי בוקר שלך, ב"ה הפך להיות תפילת בוקר ממש!!
כבוד הרב, תודה לעוד שיעור חזק עם הרבה תובנות ורפואה לנפש איך עד שחזרנו בתשובה - יצר הרע מכר לנו "שמחה" ואיך שחזרנו - מוכר עצבות והשיעורים על השמחה שהיא העיקר (shofar.tv/videos/17125) ב"ה מביסים אותו עכשיו וזה גם משמח 👏😁
כבוד הרב אני בדיוק רוקד במטבח ומכין את נרות השבת תוך האזנה לשיעור (שש אנכי על מצוותיך) תודה רבה ושבת שלום
כבוד הרב מצוות השמחה - שש אנכי על מצוותיך כל כך נכון השיעור אחד השיעורים הכי יפים ב-ע-ו-ל-ם בנוסף שאדם שמח כולם נדבקים בו ואוהבים אותו והוא דוגמה אישית ועוד השם אוהב אותו זה אדם משוחרר שחייו מחייכים כל היום ורק מרוויח רבנו הקדוש שיהיה לך ברכה והצלחה בכל מעשה ידיך! (אמן)
כבוד הרב, שיעור חזק ביותר ומחזק הלחיים עוד יותר משל עטיפת המתנה על עצם מצוות השמחה וכל המקורות מגדולי ישראל על סודות השמחה ומעלותיה מקפיץ את הלב ומחייב אותנו להשתדל בעזרת השי"ת כמה זה משתלם... חזק וברוך👏👏👏
כבוד הרב קליפ מהמם😂 איזה קליפ יפה מילים חזקות וכל כך מדברות על חוזק ורצון חזק מחזק!!! 🤴🏻 הכל קטן עליו! (shofar.tv/videos/17122).
שלום כבוד הרב, רציתי להגיד לרב תודה רבה על השיעורים הבטחון והשמחה. (shofar.tv/lessons/17088) הרב אמר הכל נכון אחד לאחד. ב"ה זה עזר לי הרבה אישית, ונתן לי קצת בטחון עצמי לענות לקרובי משפחה שאומרים לי לקחת אמצעי מניעה ושאוי ואבוי אם אהיה בהריון... (ח"ו) יה"ר שהשי"ת יעזור לי להפנים את דברי הרב עוד יותר, אמן. תודה על כל העזרה רוחנית וגשמית והאכפתיות. שבת שלום ומבורך🌹
בוקר טוב כבוד הרב היקר... תודה על כל השיעורים וההרצאות המיוחדות והמדויקות לכל תקופה... וגם אלו של פסח. החג הזה נראה אחרת בזכות השיעורים הללו. רדפנו אחרי כל פירור וב"ה זכינו לעשות מכירת חמץ אצל הרב שמעון רחמים הי"ו . תודה רבה רבה שאתם מעלים אותנו בקודש!
כבוד הרב, חזק וברוך על השיעור! כבר עולה מפלס ההתרגשות לקראת הדרשות על השמחה☺️
ראשית רצינו לומר תודה להשי"ת ולכבוד הרב שליט"א ולפרסם הנס שלא הרגשנו טוב עם כאבים חוזרים ונשנים (ל"ע) וביקשנו דרך 'שופר' (ארגון להפצת יהדות) ברכה מהרב: 'שיעבור ולא יחזור' וברוך ה' מאז עבר ולא חזר!
© 2024 כל הזכויות שמורות