גמרא בבא בתרא צח, כתוב בספר בן סירא: "הכל שקלתי בכף מאזניים ולא מצאתי קל מסובין".

אומר הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא: "איני מבין מבמה מדובר. אם מדובר בפריט בודד, בגרגיר של אבק, הרי הוא קל ממנו. אם מדובר בנפח פלומות פוך קלות יותר. אם מדובר במשקל קילו סובין וקילו ברזל שוקלים כאחד. למה התכוון בן סירא?".  

בן סירא זה היה הבן של ירמיהו הנביא.

והוא אומר: "הכל שקלתי בכף מאזניים ולא צאתי קל מסובין". אז רש"י אומר שזה גרוע. זה פסולת. אבל מבאר הרב יעקב גלינסקי על פי דברי המהרש"א, והוא מסביר את דבריו בדוגמה:

דופקים בדלתי באישון לילה, אני פותח, יהודי נכנס, בהול, לחוץ: "אולי יש לך אלפיים שקל להלוות לי? חייב להחזיר חוב. אחזיר לך עד חצות לילה". מצא חן בעיני! סוף סוף יהודי שלחוץ מחוב. אמרתי לו:  "בגמ"ח אין כסף. אבל אלווה לך מכספי האישי לחודש ימים". כמה שמח!

ליתר ביטחון טלפנתי ערב קודם להזכיר. כן הוא זוכר. לא אוכל לבוא בעצמי, אשלח את הילדים. הודתי לו. ותמהתי כמה ילדים צריך לשלוח כדי להחזיר אלפיים שקלים. למחרת ראיתי. יש לו תשעה ילדים, בלי עין הרע. והא שלח את כולם. דפקו בדלת, בקושי נכנסו. כל אחד סוחב שק ענק, תפוח. 'מה זה'? אני שואל. 'סובין'. מה? אומרים: 'כן, סובין. איפה להניח'.

סובין? ואז הכתה בי ההכרה כברק וכרעם. ודאי! פסוק מפורש הוא, גמרא מפורשת, הפסוק בשמות כא, לד, כתוב: "כסף ישיב לבעליו ישיב לרבות שווי כסף ואפילו סובין! בבא קמא דף ז, עמוד ב.

(הערה מהקהל)

הרב אומר שבהלואה זה לא כך, בדף ט, וזה רק בנזיקין... או בפדיון עבד עברי.

בינתיים רבי יענקלה הביא לנו כך את הציור לפי המהרש"א וצריך לבדוק את המהרש"א בפנים, מכל מקום אומר כאן: שבעה שקים ענקיים ותפוחים סביב השולחן ועוד שניים עליו. תשעה שקים של סובין. תשעה ילדים כל אחד שק בשווי של אלפיים שקלים. הוא החזיר את ההלואה. הוא החזיר אותה בזמנה. הוא קיים מצות פריעת החוב כדין הגמרא. צדיק הוא, אבל אינו בגדר 'לווה רשע ולא ישלם". חלילה! זה לא! אבל אני, מה אני אעשה בזה? אהה, זה תלוי רק בי.

בפרוש אמרו שבמטלטלין כל מילא מתאבו, שאם אינו נמכר כאן ימכר במקום אחר. אז אם דוקא ארצה, אם אני אתעקש, אני יכול לברר מי סוחר בסובין. להזמין משאית, להוריד את התשעה שקים למטה, להעמיס על המשאית, לנסוע ולמכור. אבל אם אני ארצה, אני אוכל כמובן להשאיר אותם בסלון, תשעה שקים לתצרוכת אישית. כי אומרים שכפית סובין כל יום בגביע הלבן זה מועיל לבריאות. הוא לא רשע, אבל הוא קל שבקלים! הוא בסה"כ לא בן אדם. אני נותן לך אלפיים שקלים, אתה נותן לי תשעה שקים של סובין?! עשיתי לך טובה, עמדתי לך בשעת דוחקך, וכך אתה משיב לי?!

וזה לא רק בהלואה ולא רק בסובין. גם בין חברים, גם בין בני זוג, גם בין ילדים והורים, גם כשעושים וגם כשנותנים, כמה פעמים נותנים סובין. צריך להיזהר! כי מכה פעמים נותנים גם סובין. נותנים דברים שהם לא באמת שווה ערך למה שקיבלו או מה שראוי, נותנים פסולת. פסולת. בהתייחסות, בהתנהגות, בהשבה, בכפויות טובה וכו'.

אבל יש יותר גרועים מזה, לא נעמוד על זה, רק נזכיר: הגמרא אומרת שבין סירא אמר "הכל שקלתי בכף מאזניים ולא מצאתי קל מסובין". דהיינו, דבר יותר גרוע מסובין. אבל הגמרא ממשיכה ואומרת: "וקל מסובים חתן הדר בבית חמיו. וקל מחתן, אורח שמכניס אורח. עושים לך טובה, נותנים לך אירוח, אז אתה מזמין עוד אחד, מייבש את המארח ותוקע לו עוד אחד בלי רשות, בלי כלום. הוצאות על מי? אולי הוא לא רוצה, אלי לא נעים לו, אולי אין לו, אולי לא מוכן, אני לא יודע מה... מה אתה עושה! זה יותר גרוע מהסובין שאמרנו. ויש יותר קל מאורח כזה: משיב דבר בטרם ישמע. זה אתם מכירים הרבה, יש הרבה כאלה שישר הוא עונה לך, לא שמע אפילו מה אתה מדבר, הוא כבר עונה. שנאמר: "משיב בטרם ישמע אולת היא לו וכלימה". אז זה רק ככה לזכור שיש דברים גם יותר גרועים ממה שאמר בן סירא לפי דברי הגמרא וצריך לעיין בכל דבר ודבר ולראות איך צריך להתנהג עם הבריות. לא להיות בבחינת מחזיר סובין. תזכרו את זה. יש דבר כזה.