close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

close
:embed code

המרור חלק מן הגאולה

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר".

אמרו במדרש: אמר משה "ואז חטאתי". שאמרתי ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה. והצל לא הצלת את עמך. וב"אז" אני אומר שירה שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל".

אז כנגד "אז שחטאתי", תיקנתי ב"אז ישיר משה".

ותמוה: הרי "אז", "ואז ישיר" זה לא חלק מן השירה. ולא משה אמרו. זה סיפור, "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת", ואז מתחילה השירה.

ועוד, מה הקשר בין השניים? בין "אז" ההוא ל"אז" הזה? ומה המיוחד בלשון "אז"? ומה תיקן בשירה?

אלא אמרו רבותינו שלשון "אז" מורכבת מאל"ף שהיא מורה על אלופו של עולם וז"ן הרומז לעולם הטבע שנברא בשבעה ימים. זה על פי הזוהר ועל פי המהר"ל. היינו, ההכרה שאדוני עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. אז אלופו של עולם שברא את הטבע בשעה ימים. המילה "אז". אז זה מה אומר? הכרה שה' עשה, עושה ויעשה לכל המעשים.

שנשלח משה רבנו לגאול את ישראל, היה בטוח שהוא יראה במוחש שהשגחה פועלת ויסור הסתר הפנים שבשעבוד. שעבוד זה הסתר פנים. ואז כשהקב"ה שולח אותו "אהיה אשר אהיה שלחני", הוא היה בטח שעכשיו הוא יראה בחוש שההשגחה פועלת ויסור הסתר הפנים שבשעבוד.

והנה, ראה שקושי השעבוד הכביד והוצרכו לקושש קש לתבן. והתמרמר על ההסתר הנורא. נהיה יותר הסתר. ולא השכיל להבין שעד רבה, קושי השעבוד גם הוא מכלל השגחה פועלת, כי על ידו מלאה מכסת השעבוד ויכולים היו להגאל בטרם ישקעו בשער החמישים, שער בטומאה.

הקב"ה הכביד את העבודה על עם ישראל בשביל לקצר את הזמן. שבמקום שיהיו 400 שנה, יהיה 210. אז השעבוד הזה קיצר את הזמן שאם לא כן, היו שוקעים בחמישים שערי טומאה ולא יוצאים לעולם!

אז מה שאתה לא רואה הרגע מה שאתה חושב שאתה צריך לראות,ז ה לא אומר שהקב"ה, אלופו של עולם, לא עשה, עושה ויעשה את כל המעשים. מה שהוא אמר הוא מקיים! רק דרכי הקיום שלו והגחה שלו לא ברורים ונהירים לכל אדם. ומשה הזדרז לומר טענות והוא חטא. 

וכשהשכיל זאת אז הוא אמר שירה. לא על קריעת ים סוף בלבד הוא הודה. לא על זה שקרע ה' רק את הים. לא. אלא גם על הכבדת עול השעבוד. שהובהר למפרע שלטובה היה. לכן "אז" מתקן את "אז". שאלופו של עולם שולט בשבעה.

ויותר מכך, הוראה כללית ונצחית היא. כמו שאמרו במדרש: זה שנאמר "נכון כסאך מאז אף על פי שמעולם אתה", הקב"ה נצחי "מעולם אתה". "לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה". דהיינו, שאז הובהר שכל העת יושב המלך על כסא מלכותו ומנהיג את עולמו ואפילו הסתר הפנים אינו אלא השגחה מוסוות. זאת אומרת, גם מה שרואים כביכול שיש מי שעומדים נגד ה' ונלחמים נגדו ומכחישים את מציאותו, "מי זה ה' אשר אשמע בקולו" וכל הפוזות של כל העולם וכו', הכל תחת קונטרול. הקב"ה הוא מנהל הכל, הכל מסודר, אף אחד לא מרים יד, הכל לפי חשבון. הכל בסדר. הכל בסדר. לכן אמרו שירה אז הם קלטו בדיוק מה קורה.

ואמרו "אז ישיר" לא "אז שר משה". "אז ישיר", מלשון עתיד. ואמרו חכמים: מכאן לתחיית המתים מן התורה. כי  משה ישיר. איך ישיר? הוא נפטר. לא! בתחיית המתים הוא ישיר. מכאן לתחיית המתים. כי מכאן מוכח שלאחר כל הצרות ומתוקף קושי השעבוד, נבין טובת הכל למפרע.

זאת אומרת, אין צרות ואין קושי סתם. שנתבונן אחורה לראות אז נבין שהכל היה מתוכנן לאותה מטרה, לגאולה.

וידועים דברי הנודע ביהודה, בצלח, בפסחים קטז, שלפי כך אמרו במשנה: "כל שלא אמר פסח, מצה ומרור, לא יצא ידי חובתו". אנחנו אומרים פסח, מצה ומרור, על שום מה? על שם שפסח ה' על בתיהם וכו'.

ומדוע לא אמרו בקצרה "כל שלא אמר פסח, מצה ומרור לא יצא". למה הוסיפו "ידי חובתו"? אם לא תגיד "ידי חובתו" לא יצא? כמו בכל מקום. כל מרום אומרים יצא או לא יצא. לא יצא. למה "ידי חובתו"?

כתוב:"הקורא את שמע ולא השמיע לאוזניו לא יצא". למה לא כתוב "לא יצא ידי חובתו"? למה דווקא בפסח, מצה ומרור?

ותירץ: שהועיל ונגזרו על אבותינו 400 שנות שיעבוד ולא היו במצרים, אלא 210 שנה בלבד, ומדוע? משום שקושי השעבוד השלים ע"י שהקב"ה כביכול הכפיל להם את הקושי, אז זה קיצר את הזמן. לכן גם המרור שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, זה חלק מהגאולה.

ויש לאמרו עם הפסח והמצה. שהם רומזים לגאולה. ומי שאינו כורחם יחד באמירתו, לא יצא ידי חובתו. איזה חובה? חובה גלות של 400 שנה! אם אינו מבין שהוא נפדה מחמת המרור וקושי השעבוד, עדיין הוא חייב 190 שנה שנות שעבוד.

רק מי שמבין שהמרור הוא חלק מהגאולה, כמו הפסח וכמו המצה, אז הוא יצא ידי חובתו. איזה חובתו? שהיה צריך להיות 400 שנה בשעבוד. אלמלא המרור, היו צריכים להישאר עוד 190 שנה. כי היו בסה"כ 210. אז אם אתה לא מזכיר את המרור ולא מבין, אז אתה עדיין חייב 190 שנה. לכן מוזכר "ידי חובתו". מה הייתה חובתו? להיות 400 שנה.

עלינו לדעת שהיסוד הזה לא ללמד על עצמו בלבד יצא. אלא הכל דור ודור וכל אדם ואדם כל מרור שאנחנו עוברים זה חלק מהגאולה.

או! היה לנו מרור, מיסטר אומבמבה! איזה מרור! מרור אינטליגנט. אחי המרור, יש לנו עכשיו את טראמפ. שלא אכפת לו אם יש שתי מדינות, מדינה אחת, תעשו מה שאתם רוצים, העיקר תעשו שלום. נתן אור ירוק, חרבשו את העולם, תעשו מה שאתם רוצים ,אני אתכם. מה התפתח, מה לא התפתח, הימין רוקד, השמאל בוכה. נראה מה יהיה. זה יהיה מרור, זה יהיה פסח, זה יהיה מצה. אבל הכל תחת קונטרול. הקב"ה מתכנן הכל.

אז רואים שגם יכול אדם לבנות משהו והוא חושב שהוא יתקיים לעולם. ובנאום האחרון של אומבמבה הוא אמר לעם זה צריך להישאר, הרפואה שאני סידרתי והשלום שאני תכננתי וכל הדברים, הוא שם חותמת זה מה שצריך וזהו. בא טראמפ, כל מה שהוא עשה, מחריב, הורס, הכל לא משאיר שמץ. כלום! כאילו לא היה אומבמבה בעולם. כלום לא משאיר. פרינציפ.

זה כמו לפיד. לפיד עשה גזרות ועשה הכל, הורידו את הכל. עכשיו הוא מתכנן יותר גרוע. שחררו איזה סעיף שהוא בעד הרפורמים , בעד הזה.. הרי הוא ניסה לשחק אותה כאילו הוא דתי נהיה עכשיו, נהיה ימין, נהיה דתי, נהיה הכל. אבל שיחררו בטעות איזה סעיף בכתב ששמה כתוב שהוא... ברית הזוגיות וקידושין אזרחים ונישואים אזרחיים ורפורמים וכל החארטות של ליברמן ושל כולם, הכל, כל הרע טמון בכתב.  והוא שיקר בגלי צה"ל ואמר: "לא, איך כתבו? מי אמר..". מחריט! רוצה להיות ראש ממשלה מחריט. בושה וחרפה! אבל הם מתכננים תמיד, כל העולם מתכנן נגד ה', חושב שהקב"ה מוביל את הכל איך שהוא ורצה, משפיל אותם, עושה מהם קרקס.

 עלינו לדעת שיסוד זה לא ללמד על עצמו בלבד יצא. אלא, בכל דור ודור והכל אדם ואדם, כל מרור הוא חלק מהגאולה. ומי יודע מה חוסכים ומרווחים ע"י המרום. על דרך שדרשו בגמרא בנידה לא, הכתוב אומר: "אודך ה' כי אנפת בי". שכעסת עליי, "אודך", להודות לה' על שהוא ענף. היה לו חרון אף כלפי האדם וכלפי העם, "אודך". משל לאדם שמיהר לספינה העומדת להפליג. נכנס קוץ ברגלו, הכאיבו והפסיד בגינו את ההפלגה. כמה הצטער! ולבסוף נודע לו שהספינה טבע. כמה שמח על פציעתו! הובהר לו שהיא הצילה לו את חייו. אז "אודך ה' כי אנפת בי", אתה לא יודע מה הרווחת ע"י ה"אנפת בי". ניצלת מהמוות.

ככה זה. כל מה שעובר על האדם, כל מרור, זה לטובה. אי אפשר לדעת מה חוסכים ומה מרווחים.

ומספר רבי יענקל'ה גלינסקי: ובי היה מעשה, בי היה מעשה כזה. כשכבשו הרוסים את ליטא, אסרו על קיום הישיבה, ולמדנו במחתרת. איזה מסירות נפש הייתה להם, אתם שומעים?! למדנו במחתרת! אנשים בבית כנסת רחב, יפה, הכל, ספריה, הכל, בלי מחתרת, בלי איומים, בלי איסורים, בלי כלום, תבוא רק!  חנג'ורי לא באים ולא שום דבר. איזה תביעה זאת! יש לך את כל האפשריות, ואתה לא ברוסיה.

למדנו במחתרת, יום אחד התאחרתי ללמוד עם החברותא. שחזרנו לאכסניה בשעה מאוחרת, הובהר לנו שנפלנו בפח. חברנו הספיקו לברוח מבעוד מועד, ואנו במזלו הביש נתפסנו. בקושי הצלחתי ליטול עמי את התפילין והוגלינו לסביר בעצם יום השבת. כמה קנאתי בחבריי שהצליחו להימלט. למחרת, ביום ראשון, פלשו הגרמנים לרוסיה, אנו שהגענו לסביר, ניצלנו וכל חבריי נהרגו. ה' יקום דמם. אז אלה שהצליחו לברוח הם היו להריגה למחרת. והוא שנתפס, זה הייתה הצלה שלו. שלחו אותו לסביר. המרור הוא חלק מהגאולה.

עוד נקודה: מי שהיה כאן בארץ, עכשיו זה 50 שנה למלחמת ששת הימים, אתם יודעים, מי שהיה כאן בארץ בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, זה היה תקופת ההמתנה, כמה חודשים שידעו שהולכת לפרוץ מלחמה, בחודש אייר תשכ"ז, אומר רבי יענקל'ה: זוכר אני אווירת כשרות ששרה, שליט מצרים נאסר, סגר את מיצרי אירן והטיל סגר על מפרץ אילת. הכניס כוחות צבע ענקיים למדבר סיני וגירש את חיילי האו"ם מרצועת עזה.

אבא אבן, שר החוץ הנצחי, טס לארה"ב ונופף במסמכי ההבנה שהוסכמו בסיום מלחמת סיני. שמדבר סיני יהיה מפורז והנמל יהיה פתוח בערבות של ארה"ב. וצחקו לו בפנים. שידורי "קול הרעם", אתם לא מכירים את זה, זה שידורי קול הרעם, רדיו ותדר. "רעם" זה רפובליקה ערבית מאוחדת. שהיא כרתה ברית בין מצרים לסוריה.

אז "שידורי קול הרעם" דיברו על הקרב. זה היו ערבים שנותנים שידורים, כמו שהם מבינים את המצב ורוצים שאנחנו הקהל הישראלי יבין. שידורי "קול הרעם" דיברו על הקרב המכריע שיזרוק את כל היהודים לים ומלך ירדן יצטרף ליוזמה. בין או"ם לאומה גמגם ראש הממשלה בפומבי, באופן כה מביך והרמטכ"ל יצחק רבין התמוטט מרוב מתח. הכשירו את שד' רוטשילד, העוברים לאורך ת"א כמקום קבורה ארעי לשלושים אלף חללים! ושררה אווירית נכאים. זה היה הצפי של מה שיקרה עם פתיחת המלחמה.

המלחמה החלה, הוכרז על ערפל קרב. לא שיחררו ידיעות. מקור הידיעות היחיד היה "קול הרעם" מקהיר. שידורי תעלומה בעברית שבישרו על פרצת הצבא המצרי למרחבי הנגב, והם כבר במעלי הדרך לאשקלון, משם לאשדוד והדרך פתוחה לת"א. כולם שומעים רק את זה. איזו חרדה! איזו פלצות!

ואז נודע שבחסדי שמים בשלוש השעות הראשונות הושמד כל חייל האוויר המצרי והצבא המצרי, זה לא כל חיל, זה חצי חיל המצרי, והצבא המצרי נכתש ונסוג עד תעלת סואץ'. חוסן מלך ירדן פתח במתקפה על ירושלים כדי להקל על הלחץ מהמצרים, במהלך מהיר נכבשה הגדה המערבית. כמה ערבו לאוזן הידיעות. שכם בידינו! קבר יוסף, בית לחם בידנו! קבר רחל, חברון בידנו! מערת המכפלה. הר הבית בידנו! הכותל המערבי. אלו פרצי שמחה! אלו מצהלות! בחג השבועות אפשרו לראשונה גישה לכותל המערבי. רבבות, רבבות יהודים עוטי טליתות סבו סחור סחור, נכנסו דרך שער ציון וירדו במורד הרובע היהודי ואז התגלתה רחבה עצומה של השכונה הערבית שגולחה. עץ דקל בודד במרכזה, וממול, לכל אורחו, הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו ותפארתנו. עשרים שנה המתין לשבתם של בניו, שיתפרקו על אבניו. איזו תפילה הייתה זו!

ואז שמענו שהרבי מסאטמר שופך אש וגופרית, חושש מזחיחות, כוחי ועוצם ידי, מהתפעלות מהצבא, משחרון הכח, שהוא אוסר ללכת להתפלל בכותל המערבי. ככה אמר הרבי מסאטמר.

מי שזוכר, יצאו שירים, שירונים, חילקו מיד אחרי זה, "נצר מחכה לרבין...". איזה בדיחות היו! אני זוכר את זה! אני זוכר את החדשות, זוכר את הכל, כאילו זה היה היום.

נו, הרבי מסאטמר היה אדם ענק! גברא רבא אמר מילתא. אמר דבר, הוא ידע שהם יתפסו ל"כוחי ועוצם ידי" וישכחו את האלוקים. הוא ידע. והכל מודים שהרבי מסאטמר היה גברא רבא. הרב שך שהספיד אותו, אחרי שהוא נפטר, אמר "גברא דמסתפינא מיניה". זה אדם שפחדנו ממנו. והוא איזן אותנו. שלא חלילה נגלוש.

והגיע אחד מאנשיו ושאלתי אותו, אומר רבי יעקב גלינסקי, "מה בדיוק דעת הרב על המאורעות?". אמר לי: הייתי בבית מדרשו בווילאם-סבורג, שהוא דרש בעניין, בסעודה שלישית, במשך שעה. במשך שעה? אפשר להשאת מסע נרחב, לפרוש משנה סדורה. אומר בשבת בדרשה בסעודה שלישית, כארבעים דקות מאותה שעה, הוא בכה. אילו בכיות! ודמעות שליש. התייפח בקול, נמס כל לב! על מה בכה? על מה קונן?

אני שמעתי דרשה שלו באידיש, לא זאת, השמיעו לי בחו"ל. לא הבנתי מילה! אבל בכיתי איתו. ככה הוא היה דורש. הכל מהלב. היה לולב טהור. הכל מהלב!   

על מה בכה? על מה קונן? "כה הרבה אלמנות ויתומים נוספו! כה הרבה דם יהודי נשפך! כל כך הרבה סבל! בתי חולים מלאים בחורים יהודים פצועים, כוויות, אברים קטועים... רבונו של עולם..."! זה 40 דקות מתוך השעה שהוא דיבר על המאורעות.

אומר רבי יענקל'ה: הייתי המום! אנחנו שמחנו כל כך, עלזנו כל כך! הכותל המערבי, קבר רחל, מערת המכפלה... מי זכר שהיו למעלה ממאתיים הרוגים במלחמה. 200 משפחות של שכול ויתמות. מי זכר שהיו? ושיש אלפי פצועים!

הרבי מסאטמר זכר. אומרים עליו רק דברים איומים, כאילו. איזה נפש יהודית! זכר ובכה בשבת!

עליתי לבית הרב שך, זצ"ל, ולהפתעתי קידם פניי ואמר: "רבי יענק'ה, כולם כה שמחים ועולזים, אבל יש כה הרבה אלמנות ויתומים וכה הרבה פצועים". ממש שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. "ועד שאנו מתפעלים מהם עלינו להלקות את עצמנו. למה אנו עסוקים רק בעצמנו? בהסרת האיום היא מעל ראשנו, ברווחה שבאה לנו, במקומות הקדושים שנוספו לנו. למה איננו נושאים בעול עם הפצועים ומשפחות החללים?

אמרתי לרב שך: "ירשני לומר דבר תורה". והרשות ניתנה.

אמרתי: הרבי מבעלז, זצ"ל, הגיע ארצה בעיצומה של מלחמת העולם. רבבות אלפי ישראל הועלו על המוקד, והוא עצמו שיכל כל משפחתו. השבת הראשונה שלו בירושלים הייתה בפרשת "בשלח". יהודי שנכח שם סיפר לי את דבר התורה שהוא אמר:

 "אז ישיר משה ובני ישראל, פירש רש"י: "אז", שראה הנס, עלה בלבו שישיר שירה. זהו מיישב את פשוטו של מקרא. אבל מדרשו, אמרו חכמים, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה. "אז ישיר", כמו שלמדנו קודם. ולמעשה, פשוטו ומדרשו משלמים זה את זה. פשוטו: שהיה נס, ראה לשיר שירה. "אז ישיר",שראה את הנס של קריעת ים סוף. ומדרשו רמז לתחיית המתים. והם משלימים זה את זה. שעל הפסוק "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים", דרשו חכמים זכרונם לברכה במכילתא: מחומשים. אחד מחמישה יצאו וארבעה חלקים מתו בשלושת ימי האפלה. כלומר, מיליונים יהודים מתו. ו-600 אלף נשארו בחיים, גברים. 80% מתו! נמצא שאין בית אשר אין שם מת! כולם איבדו יקרים וקרובים וכולם היו אבלים. אז איך הם שוררו? איך "אז ישיר משה ובני ישראל"? שכל בית יש בו אבלים?

אף אנו, אמר הרבי מבעלז, כה הרבה קורבנות! כה הרבה קדושים! אבל תחיית המתים קרובה! ובה ננוחם. באותו "אז ישיר", אף אנו, אומר רבי יענקל'ה גלינסקי, אמרתי לרב שך: אכן כה הרבה קורבנות, אבל תחיית המתים קרובה.

נתחייך ואמר: "שמעני ואספר לך: בת הייתה לנו, מוכשרת ומושלמת בכל המעלות. והיותנו בוילנא, חלתה. בבית החולים לא העלו לה ארוחה ונפטרה. ישבנו שבעה, שבורים ורצוצים. לאחר השבעה, עליתי לבית חיים עוזר, זצ"ל, רבן של ישראל. אולי מסרו שאני מגיע, אולי ראני מהחלון, יצא לקראתי לחדר המדרגות, ואמר: 'רבי בלאזר', ככה קראו לרב שך, 'גם אני שכלתי בת וחרב עליי עולמי. ואני אומר לך, לולי תורתך שעשועי, אז אבדתי באוני'. עצרתי, והבטתי כלפי מעלה לעברו, אמרתי: 'אותנו זה מנחם, נשקיע עצמנו בתורה, המשמחת לב ועיניים מאירה. אבל מה אומר לה? מה ינחם אותה? אשתי שבורה ורצוצה'. אמר לי: 'תאמר לה שתחיית המתים קרובה ובמהרה תתראה איתה'. וסיים בהתרגשות ואמרתי לה והתנחמה".

רבותיי, תחיית המתים קרובה. והמרור הוא חלק מהגאולה.   

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט