close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

close
:embed code

"נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים". המדרש בשמות רבה י"ד, מדוע הביא הקב,ה חושך במצרים, כי היו מישראל שהיו להם שררות במצרים, שררה - תפקידים, ג'ובים, ולא רוצים לצאת, ולכן הביא חושך, ואותם שלא רצו לצאת מתו בימי החושך, לא רוצים לצאת - אין בעיה, תשארו פה. כמה היו? לפחות 12 מיליון שמתו, למאן דאמר שיצאו שלש מיליון, זה היה חמישית, ארבע חמישיות מתו, שמונים אחוז, 12 מיליון לפחות. 

יש להתבונן, הלא ראינו את גדלות כלל ישראל ואת כפיפותם לדעת משה ואהרן שהיו גדולי הדור, וכשאמר הקב"ה למשה, מאמינים בני מאמינים הם, הלא אמר לו זאת על הכלל כולו, גם על אלה שמתו בימי החושך, ובודאי לאחר שאמר משה את דבר ה', והם ראו את כל המכות שעשה ה' במצרים, בודאי התחזקה האמונה שלהם ואף רצו לצאת, אז מדוע נענשו בעונש חמור כל כך שמתו במצרים ולא זכו לצאת ממנה? אלא כן מגלים לנו חכמים ז"ל, לפי שהקב"ה בוחן לב וחוקר כליות הבין וראה במעמקי נפשם שחסר להם הרצון העז לצאת ממצרים מפני השררות שהיו להם שם, ובאמת הקב"ה משבח את ישראל על זה, כמו שכתוב "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", הקב"ה אומר כביכול ישראל עשו איתו חסד שהאמינו לו שיצאו למדבר, בלי שאלות, בלי תהיות, עם כל הסיכונים, מדבר צחיח ללא עץ וכרם ומשקה. היה חסר לאלה שמתו במכת חושך הרצון העז לצאת ממצרים, למה? בגלל ג'ובים. ואלה שכן יצאו, ה' אומר אני זוכר לכם את זה, את החסד הזה שהלכתם אחרי במדבר בארץ לא זרועה, לא מקום זרע.

ובעינינו ראינו, בעת מלחמת העולם השניה רבים מאחינו בני ישראל לא רצו לצאת ממקומם למרות כל הגזרות הרעות. בגרמניה הנאצית יכלו עוד אנשים להספיק ולצאת ולא יצאו, למרות הגזרות הרעות, כי עצם היציאה והנידודים קשים מאד.

בסיבוב האחרון שעשיתי בחו"ל, בצרפת, בשויץ, בארה"ב, בארגנטינה, דיברתי שם שיעלו לארץ ישראל לפני שיהיה חס ושלום דברים קשים, הנה היום הצרפתים מבינים את זה יותר ועולים בכמויות גדולות כי האנטישמיות שם גדולה מאד, קשה להסתובב ברחובות בלא פחד. ואמרתי כשתתחיל מלחמה פה במזה"ת אז כמובן את הריקושטים הם ירגישו שם יותר מכולם, ולזהות אותם זה לא בעיה לפי המזוזות. ז"א, אנשים יושבים באמריקה, וכתוב בישעיה כ', שתשעים אחוז אפשר שלא יגיעו לפה וימותו במדבר ההרים, נו, ועוד בעשיריה והיתה לבער, אז צריך לחשוש כי ברגע שיסתתמו הדרכים ויטילו גזרות הגויים, כמו שרואים באירופה עכשיו נגד השחיטה ונגד ברית מילה ונגד ההתנחלויות ונגד כל דבר וחרם אקדמי, ורואים אנטישמיות באה בכלים חוקיים כאילו, רציונליים, אבל זה בעצם שנאת העמים שמבעבעת, אם אנשים לא מבינים את זה כמו שלא הבינו בהתחלה כשזה התחיל להתרקם בגרמניה, אז התוצאות יהיו כמו שכתוב בישעיה רח"ל. אותו דבר היה כבר במצרים, אותות ומופתים מובן, יש מנהיג גדול - משה רבינו, נשלח ע"י ה', כולם רואים שהוא שליח ה', הוא בא לגאול, הם ידעו שצריכים לצאת ושתהיה גאולה ושהם יצאו ברכוש גדול והכל, אבל היה ג'ובים, ג'ובים, ג'ובים, בגלל הג'ובים לא רוצים לעזוב, הם לא אומרים, הם רוצים, כמו שאלה באמריקה רוצים, רוצים, אבל לא עכשיו, עד שנגמור את הקדנציה. ה' ראה שהם לא רוצים באמת - המית אותם שם, 12 מיליון. 

מובא בשם הגאון ז"ל, זה שאנחנו אומרים בתפילת שמונה עשרה, "משען ומבטח לצדיקים", רצון ה' יתברך שהצדיקים יבטחו בו, אז מה הוא עושה, נותן להם קודם כל משען, מראה שאפשר להשען עליו, ועל ידי זה נותן כח בצדיקים להגיע למידת בטחון, משען ומבטח לצדיקים. כך היתה ההנהגה במצרים, כיון שקשה לבטוח בה' יתברך ולצאת אל ארץ לא זרועה, לכן נתן הקב"ה 12 חודש מכות במצרים, והראה את ידו הגדולה כדי שיבטחו בו, ואלו האנשים שהיה להם שררות במצרים הוקשה להם לצאת לנוד במדבר, למה אני צריך לצאת למדבר, יש לי ג'וב פה, הכל מסודר, למה אני צריך לצאת? ומכיון שמצא הקב"ה במעמקי ליבם חסרון שאיפה לצאת, לכן נענשו שלא יצאו ממצרים. 

דבר זה חייב להיות יסוד גדול בכל מהלך חיינו ועבדותנו, כי ברצות האדם לזכות מאת ה' יתברך, חייב להיות נתון בשאיפה עמוקה ועזה בכל ליבו ונפשו, חייב להיות נתון במצב של שאיפה עמוקה ועזה בכל ליבו ונפשו, רק באופן כזה יזכה מאת הקב"ה, אבל אם נחסרת מאיתו השאיפה והרצון לא יזכה, לכן התנאי הראשון לצאת ממצרים היה השאיפה לצאת, כיון שחסרה להם השאיפה לא זכו לכך.

הקב"ה לא גואל אף אחד בכח, לא רוצה - לא צריך, גודל התשוקה הנצרכת כדי לזכות, מה, כמה צריך, כמה צריך, מתי אני אדע שאכן כבר אני מוכן לגאולה? יש לראות מחובת אכילת קרבן פסח במצרים, "מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם, ואכלתם אותו בחפזון, דרוך ומוכן חגור נעול המקל ביד, הכל מוכן, ואכלתם אותו בחפזון, כך צריכה להיות התאוה והחפץ, אדם חייב להכין את עצמו לגאולה עד שלא יחסר לו במאומה, עומד וממתין ומצפה לרגע האות, ושתגיע השעה הזו לא יעכב אותו אפילו הכנת רגע נוסף כלל. כמו שהחפץ חיים הכין לו חליפה מוכנה להקבלת פני משיח, ועוד צדיקים שהיו מוכנים, רק יודיעו - הם מוכנים להקביל את פניו. יש כאלה שיכולים להכין חליפות אבל הוא לא יסכים לקבל אותם, אבל יש כאלה שכן. וכל שחסר לו במידת ההכנה הזאת לא יזכה, שמעתם? מי שלא מוכן כביכול עם המקל וחגור והנעליים מוכנות וכו', ויצטרך עוד הכנה כלשהי, לא יזכה, כי דרכי שמים הם מידה כנגד מידה עד דקדוק כחוט השערה ממש, וכל שחסר לו השאיפה והרצון לזכות לעולם הבא לא יזכה כלל לזה, לא זוכים מן ההפקר, רק מי שמשתוקק באמת ועושה הכל אשר לאל ידו לזכות לחיי עולם הבא יזכה, מי שאין לו רצון עז לזכות לעולם הבא ועושה כל מה שרק אפשר - לא יזכה כלל לזה. 

כתוב שמי שקם להתפלל בנץ החמה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אז מי שלא נמצא בנץ החמה לא רואים שהוא כל כך רוצה לזכות, כי אם יש הבטחה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא והוא לא קם, סימן שאין לו בעיה אם הוא יהיה בעולם הבא או לא יהיה בעולם הבא, כרגע זה לא מטריד אותו, יש לו ג'ובים, יש לו עבודה, הוא צריך להיות מוכן לעבודה, שיהיה לו כוחות לעבודה, מה הוא יקום מוקדם ויהיה אח"כ עייף בעבודה, הוא עלול להיות מטושטש ולאבד כמה סחורות או לאבד כמה קליינטים או לא לדבר לענין, ככה הוא מאמין, שאוי ואבוי אם הוא יקום מוקדם מה יקרה, הרי העסק עלול לקרוס. ומה עם עולם הבא שלך זה מסודר? יהיה בסדר, יהיה בסדר, למה לא תגיד על העבודה יהיה בסדר ששמה כל המזונות קצובים גם אם לא תלך לעבודה, למה זה לא יהיה בסדר? למה? אז על העולם הזה אתה לא סומך על הקב"ה, על עולם הבא אתה סומך עליו, לא לא מותק, אל תסמוך עליו, אם לא תהיה משתוקק באמת ומאבטח בכל מיני בטחון שיהיה לך עולם הבא, לא תזכה לזה כלל, כלל לא תזכה. אז דבר ראשון קודם כל לקום בנץ, כתוב מובטח לו שהוא בן העולם, קודם כל תשריין על הבוקר את המובטח לו, קודם כל. איך אתה זורק הבטחה כזאת ככה? מי יכול להבטיח לך עולם הבא? אומר דרכי שמים הם מידה כנגד מידה עד דקדוק כחוט השערה ממש, כל שחסר לו השאיפה והרצון לזכות בעולם הבא - לא יזכה כלל לזה. 

תשמעו עכשיו דבר מבהיל, במדרש בשמות רבה ט"ז, כתוב "פלס מאזני משפט לה'", "פלס מאזני משפט לה'", בא וראה מה בין משה לשמואל, מי יותר גדול, משה או שמואל? מי? למה?

ש. לא שומעים

 

הרב: זה בבחינה מסוימת, אבל מי יותר גדול? מי רבן של כל הנביאים? משה רבינו. בא וראה מה בין משה לשמואל, משה היה נכנס אצל הקב"ה לשמוע הדיבור, צריך להכנס לאהל מועד לשמוע דיבור, ואצל שמואל היה הקב"ה בא אליו, אז מי יותר גדול? משה צריך לקום ממקומו, ללכת לאהל מועד לשמוע את הקול מדבר אליו, ואילו שמואל לא צריך לבוא לקראת ה', לא צריך ללכת למשכן, ה' בא אליו. למה? אמר הקב"ה בדין ובצדקה אני בא עם האדם, אני בא על פי דין ובצדק, פלס מאזני משפט לה'. בדין ובצדקה אני בא עם האדם. משה היה יושב, ומי שיש לו דין היה בא ונידון, אבל שמואל היה טורח בכל המדינה לשפוט, הולך ממקום למקום וסובב בכל שנה ושנה בכל ערי ישראל. אמר הקב"ה, משה שהיה יושב יבוא אצלי לשמוע הדיבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל אני בא אצלו, לקיים מה שנאמר "מאזני משפט לה'". מי שמטריח עצמו ללכת ללמד דין ומשפט את עם ישראל, ללמדם ארחות חיים תורה ומוסר, הקב"ה בא אצלו, ומי שיושב במקומו אפילו משה רבינו, שמשה רבינו לא היה לו מציאות להסתובב במדינה כי כולם לידו, ובמדבר כולם סביבו, איפה יסתובב? אין לו את המציאות שהוא יכול להסתובב, הוא לא יכול לסובב בעיירות ולדון ישראל, כולם סמוכים לאהל מועד, אבל במציאות היה חסר לו הליכה לשפוט את העם, במציאות היה חסר, לכן לא זכה שהדיבור יבוא אליו. 

כך מידת הקב"ה מידה כנגד מידה ללא ויתור, עכשיו ברור למה לא זכו חלק מבני ישראל לצאת ממצרים, כ יון שחסרה להם התשוקה לצאת, לא יתכן שיצאו ללא השאיפה הזו. 

עכשיו מובן גם אור החיים הקדוש שאומר, שיש ארבע כיתות של צדיקים שהזכרנו כבר, שהגדול שבהם זה כת הצדיקים שדומים לשמואל הנביא, שהיה הולך ומחזר על כל ישראל פעם בבית אל, פעם בירושלים, פעם בחברון, פעם בלוד, כל פעם ממקום למקום הולך ללמד תורה לישראל. זו המדרגה הגבוהה ביותר. דרגה שניה של צדיקים זה הסנהדרין, שהיו יושבים בירושלים וכולם היו נצרכים לבוא אליהם. זה דרגה שניה של צדיקים, אפילו שגם הם לימדו תורה את ישראל ועל פיהם יישק דבר, אבל הם לא זזו ממקומם, הם ישבו במקומם, כן, אבל חייבה אותם התורה שהם ישבו בירושלים, כן, אבל המציאות שהם לא הסתובבו, אז זה פחות, מה לעשות. 

דרגה שלישית זה אלה שלומדים תורה, כגון האברכים האמיתיים ש יושבים ללמוד תורה, זה דרגה שלישית, ודרגה רביעית זה אלה שמחזיקים תורה באמת, אלה הם ארבע הדרגות, ועל זה הוא לומד, את זה הוא לומד מהפסוק "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר" כנחלים נטיו - שהנחל הוא נוטה והולך ממקום למקום ומשקה בכל מקום שהוא נוטה, כגנות עלי נהר - זה הגינה הנמצאת במקום קבוע והנהר עובר אצלה, וכן שאר הפסוק. ז"א, מעלה גדולה למי שמחזר אחר ישראל לקרבם לאביהם שבשמים וללמדם תורה, עד כדי שמשה רבינו שהנחיל תורה לישראל ושמואל הולך להסתובב להגיד את התורה של משה, זכרו תורת משה עבדי, הקב"ה בא לשמואל ולא בא אל משה. 

אז לשמואל היתה השתוקקת גדולה ללמד את כל עם ישראל עד שהיה הולך ממקום למקום כדי ללמדם. הוא היה נביא גדול בדורו, היה יכול לשבת במקומו, מי שרוצה את הרב יבוא אליו, כמו שאומרים, לא? לא. הוא הלך ממקום למקום. 

וזו עלינו לדעת, שכדי לזכות ליום שכולו טוב, וליום שכולו ארוך, לעולם הבא, הא דם עומד על זה במשפט תמידי כי אדם נידון בכל יום, ומשפטים רבים צפויים לו, וכדי לזכות תלוי רק במידת גודל השאיפה של האדם לזכות לזה. כל שאינו משתוקק לכך ואינו מוכן להפקיר את תאוותיו הפרטיות, כדי לזכות לא יזכה במשפטו, כדי לזכות תלוי במידת גודל שאיפת האדם לזכות, כל שאינו משתוקק לכך ואינו מוכן להפקיר את תאוותיו הפרטיות כדי לזכות לא יזכה במשפטו. כמו שראינו ביציאת מצרים, למרות האמונה שהיו מאמינים בני מאמינים, אבל כיון שחסר בעומק ליבם השאיפה לכך, הם לא יצאו ממצרים. 

אם ישאלו את האנשים בדור הזה אם הם רוצים שיבוא משיח, סטנדרטית יגידו כן, מעשית - לא, כי בדיוק הוא פתח עסק חדש עכשיו, בדיוק עכשיו הולך לו, בדיוק הוא עבר דירה, בדיוק ככה, בדיוק ככה, לא עשיו, אם זה יתאחר עוד קצת וזה וזה - מתאים, אבל עוד לא. ז"א, בתוך תוכם של האנשים אפילו שהם מדברים "ותחזינה עינינו בשובך לציון" ואומרים פסוקים וודאי משיח, צריך משיח דחוף ואם לא יבוא משיח פפפם פפפם, רובא דרובא מהאנשים לא מעונינים במציאות כמו בדור ההוא שיבוא עכשיו, יש להם ג'ובים, תפקידים, ענינים, כל מיני דברים שכרגע הם עסוקים. אבל אנחנו עומדים ומצפים כל יום לגאולה העתידה לביאת משיח, אבל לא נזכה לראות בביאתו אם לא נשאף ונרצה בזה בכל כוחות נפשנו. איך נדע אם אדם רוצה באמת שיבוא מלך המשיח, איך נדע? נראה אם הוא רוצה שהוא יבוא, איך נראה? נראה אם הוא עושה משהו להביא אותו. אם הוא עושה עבירות הוא ודאי לא רוצה שהוא יבוא, אם הוא לא לומד תורה ומתכונן לקראת הפגישה אז הוא לא מתכוון ברצינות, אם הוא לא פועל אצל אחרים בשביל שיתחזקו בתורה ויראת שמים הוא לא רוצה שהוא יבוא, כי הרי זה תלוי בתשובה, "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה'", "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה", אם אתה לא דואג שיהיה תשובה בישראל אז אתה לא רוצה שיבוא מלך המשיח. יש מפלגה שלמה שלא רוצה שהוא יבוא, בפירוש לא רוצה שהוא יבוא כי היא עוקרת תורה, היא לא רוצה שיחזרו בתשובה, העיקר שישמעו להם. לא יאומן כי יסופר. אז מי שלא משתוקק ולא עובד להביא לימות המשיח, להביא לימות המשיח, לדאוג להביא לימות המשיח, אדם כזה ספק אם יזכה לראות בביאתו, בודאי שלא להקביל את פניו. כמו שלמדנו את זה באחד מעיר ושניים ממשפחה, הגמרא בסנהדרין ק"א. הסמ"ק כותב במצוה ראשונה, "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כי מיציאת מצרים עלינו ללמוד בינה אף לגאולה העתידה שהיא תהא במתכונת ובמידת יציאת מצרים, וכשם שאלו שלא ציפו באמת ליציאת מצרים לא זכו לראותה, כן חס ושלום כל שלא יחכה באמת לימות המשיח, באמת שה' הוא יודע שזה אמת, לא שהוא אומר, לא יזכה לראותה, לא יזכה לראותה. 

הדרך להגביר את תאות העולם הבא בקרבו, אם אדם רוצה להגביר את תאות עולם הבא בקרבו כי אחרת הוא לא יזכה לשם, זה עקירת תאות העולם הזה מנפשו, כי לא תתכן בלב האדם שיהיו לו שתי תאוות אלה כי הן מנוגדות, כל אחת סותרת את חברתה, כל שרצונו ותאוותו לעולם הזה לא תמצא בקרבו השאיפה האמיתית והנכונה לעולם הבא, רק לאחר עקירת רצון העולם הזה יתכן וישריש בקרבו את השאיפה לעולם הבא. 

מובא במדרש, ויקרא רבה ל"ב ה', בזכות ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא שינו את בגדיהם וכו', ואף על גב שהיו מאמינים בני מאמינים, ובזכות אמונתם לבד הוצרכו להגאל, אבל מלמדים אותנו חכמים ז"ל שבזכות המעלות הללו יצאו ממצרים. והן הם הדברים, כי הזכות לצאת ממצרים ניתנה רק למי ששואפים ומתאוים לצאת באמת ובתמים, זה שהם לא הסכימו להתערב במצרים - זה הוכחה לגודל השאיפה לצאת, הם לא חשקו להתדמות למצרים לא בשמות ולא בבגדים ולא בלשון כי הם הבינו שהם גרים והם לא מתכוונים להשתקע כאן והם רוצים לצאת ו-210 שנה הם בהיכון לצאת, בלי לשנות שם ובגדים ולשון וכו'. והשתדלו בכל כוחם להיות עם נבדל והמתינו לביאת המושיע, אז ז"א, בזכות ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, שלא שינו את שמם, לשונם, בגדיהם וכו'. 

אז רואים שיש פה השתוקקות גמורה ביותר, גמורה ביותר. אלה שרצו באמת ופעלו באופן מעשי גם בשביל לא להשתנות, לא להטמע, להשאר כמה שיותר כבני ישראל, אלה זכו לגאולה. עשרים אחוז, עשרים אחוז זה הרבה, הרבה מאד, אבל הרבה יותר לא רצו, שמונים אחוז, שמונים אחוז, בפה ודאי שרוצים, ה' בחן בפנים שהם לא רוצים. וגם אחרי מכת בכורות אם היתה והם היו בחיים גם לא היו רוצים, כי אם ה' היה יודע שאחרי מכת בכורות היה מניח אותם שיעשו תשובה, אבל הוא ראה שגם זה לא יועיל אז במכת חושך, וזה אחרי מכת ארבה שכבר ראו שהקב"ה הביא מכה ואחרי המכה הקב"ה אסף את כל הארבה, לא נשאר אחד בכל ארץ מצרים, גם מהמחבתות. כבודו יגיד מזמור תהילים בבקשה. ז"א, גם מהמחבתות, גם מהתנורים, גם מהקדרות, גם מהפחים, גם מכל המסתורין שהם שמו שמה וצברו להם, הכל עף. ז"א לא נשאר בהם עד אחד, לא תוכלו ליהנות ממכה, ממכות לא נהנים, ואם חשבתם ליהנות לא תוכלו ליהנות.

אז ז"א רבותי צריך לדעת שזה איום ונורא, אם אדם חושב שזוכים לעולם הבא בקלות - טעיתם, אם אדם חושב שזוכים להיוושע ולהגאל בקלות כשזה יבוא - טעיתם, מי זוכה - רק בעל ההשתוקקות הגמורה וביטול העולם הזה בשביל העולם הבא, אבל אם זה בא על חשבון זה - ודאי שהוא לא יזכה. מידה כנגד מידה. אתם רואים שאפילו מאמץ של שמואל הנביא יותר ממשה, כבר גרם שמשה רבינו צריך לקום וללכת אל ה' לשמוע את דברו, בעוד ששמואל הקב"ה בא אליו. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט