vM
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

ערב טוב. בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לברכה והצלחה למולר מוריס וחני. הצלחה בכל וזיווג הגון לדימטרי דויד בן גלינה גטילה גלקו. ברכה והצלחה מתוך בריאות ונחת לדויד אשר בן איבון. ולעילוי נשמת הורי וחמי מנוחתם עדן.

פינחס הוא אליהו. רבותינו אמרו שפינחס הוא אליהו, ומדוע? ההסבר השוגר הוא שניהם היו קנאים. בפינחס נאמר: "פינחס בן אליעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קינאתי בתוכם". ובאליהו נאמר: "קנא קנאתי לה' אלוקי צבאות".אז זאת אומרת פינחס היה קנאי לה' ואליהו היה קנאי לה' וזה מוכח מן הפסוקים "וקנאו את קנאתי", ו"קנאו קינאתי לה'". אבל יש הסבר נוסף. מה הצד השווה בניהם? לפני הפטירה אמר "יאמן המלך לאשתו", גמרא בסוטה כ"ב: אל תתייראי מן הפרושים. מי זה הפרושים? זה החכמים. ולא מן הצדוקי. כת הצדוק ובייתוס, אל תתיירא מהם. לא מפרושים ולא מהצודקים, אלא מן הצבועים שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. ויש היום הרבה כאלה לצערנו הרב שעושים מעשה בן זמרי ומבקשים שכר כפינחס. אז זאת אומרת, תיזהרי מהצבועים. מי  זה הצבועים? הם נראים כמו חכמים, הם נראים תלמידי חכמים, הם מדברים לכאורה בסדר, אבל הם צבועים. התימנים אומרים "מראים תומו וותחתה הו אורמו". מראים תומה, תמימות ושלמות, אנשים מאוד, מאוד מכובדים והכל, אבל מתחת זה הכל עורמה. אז זאת אומרת תיזהרי ממי? מהצבועים. ברגע שאתה רואה שבן אדם צבוע, תתרחק ממנו, תיזהר. אפילו ינאי הזהיר את אשתו. למה? כי מהפרושים אתה יודע שהם קנאים לה', עובדים אתה', הם מוגדרים. הצדוקים ידועים, הם הצד השני ההפוך. יודעים, כמו שאתה אומר חילונים, חרדים, יודעים שאלה בצד ואלה בצד וזהו. אבל יש צבועים, יש כאלה שהם נראים חרדים, בעצם חילונים ויש גם הפוך  חילונים שהם נראים חילונים גמורים אבל יש להם אמונה בדברים מסוימים יותר אפילו מהחרדים.

פירש הרב מבריסק, זצ"ל: מי אלה הצבועים? אלה שבטוחים שהם מצילים במעשיהם ומגיע להם שכר. כמו קרייזי וחבריו. הם בטוחים שהם מצילים במעשיהם ומגיע להם שכר. מה הדוגמה? הדוגמה זה זמרי בעצמו. העם יצא וזנה עם בנות מואב. ככתוב: "ותיקחנה לעם מזבחי אלוהיהן ויאכל העם וישתחוו אל אלוהיהן וייצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל".

בלעם לפני שעזב את בלק נתן לו עצה. אמר לו "אלוהיהם של אלו שונאי זימה..". אני לא יכולתי לקלל אותם, הקב"ה הפך את הקללות לברכות. אבל יש לי עצה בשבילך לפני שאני הולך. תחטיא אותם בזימה. ואז בנות מואב ומדיין עשו יריד. ידעו שני ישראל אוהבים פשתן והכריזו על יריד, שוק פתוח, אוהלים, אוהלים, מוכרים סחורות וכדי להחטיא אותם עשו תרגיל,  כדי שהם לא יחששו להתקרב, שמו את המוכרות בחוץ, מחוץ לאוהלים זקנות. וכשהיו באים שואלים על הסחורה, אז הזקנה אומרת מחיר גבוה ופתאום הוא שומע צעירונת מבפנים חמי מחיר. בפנים זה חצי מחיר. נכנסים לבפנים ואז היא נותנת לו יין שנקרא "צירצור" שהוא חזק מאוד והריח שלו מאוד משכר, הריח כבר. והיא אומרת למה אתם לא אוהבים אותנו? אנחנו בעצם משפחה מבני לוט. אברהם, לוט, מואב. אז אנחנו משפחה כמו שאומרים, למה אתם לא אוהבים אותנו? הנה קח תשתה לחיים, תברך. ואחרי שהוא שותה והראש מסתובב ומדברים על הא ועל דא, אז היא מפתה אותו ואחרי זה היא אומרת לו כן, אבל רק לפני כן, אנחנו צריכים, לפני כן, קודם כל יש טקס. טקס שצריך לעשות משהו לפעור. פעור זה היה עבודה זרה, פסל כזה שחוץ מכבודכם, רק לצורך, זה מה שכתוב. אז אוכלים תרד שזה משלשל ושותים מהיין הזה ואחר כך הולכים לפני הפסל הזה ועושים עליו גדולים. אחרי שעושים את זה, הכל בסדר אנחנו יכולים להמשיך. וככה היו מחטיאות אותם גם בזנות וגם בעבודה זרה.

תגידו לי איך יכול להיות דבר כזה בעולם, סוג עבודה זרה כזו? מסופר על גויה אחת שהייתה חולה במחלה קשה אנושה. היתה חולה במחלה אנושה והיא נדרה נדר שהיא תעבוד את כל העבודה הזרה שיש ,העיקר שהיא תינצל מהמחלה. והתחילה לעבוד כל עבודה זרה, מה שאמרו לה לעשות לעבודה זרה, עשתה עד שהגיעה לפעור. שאלה מה טיבה של זו? הסבירו לה מה צריך לעשות. אמרה תחזור למחלתה. אם זה כזה עבודה שצריך לעשות ככה, לאכול תרד ולשעות שלשלול וכו', מעדיפה לחזור להיות חולה. זה גויה! שהייתה חולה במחלה. איך הגיעו ישראל למצב כזה? רחמנא ליצלן! "וייצמד ישראל לבעל פעור". עד שנכנסו שניים, שניים. נצמדו, צמד. והיה פעם מישהו שהיה מחמר אחרי גויה. היא אמרה לו אני יעצור לי פה אני רק רוצה לגשת לפעור, אני צריכה לעשות את העבודה. ואז שהיא יצאה אומר לה רגע תחזיקי את החמור אני גם רוצה להיכנס. אמרה לו את יהודי אתה, איך אתה נכנס לפעור? אמר לה זה בסדר, זה בסדר. עלה, טיפס על הפסל הגיע עד אליו לראש עשה עליו גדולים וקינח באף שלו. חשב שהוא מבזה את העבודה הזרה. עמדו שמה כמרים ואמרו: עוד לא היה מי שעשה עבודה כל כך חביבה, כמו שאתה עשית. עכשיו נשאלת השאלה: איך יכול להיות שאנשים נורמאלים ישעו סוג עבודה כזאת ויעבדו אותה ויאמינו בזה? איך יכול להיות דבר כזה? אתם מבינים איך יכול להיות דבר כזה? אתם מכירים דוגמה כזאת? לא מכירים. מצעד הגאווה! מה הפירוש? תשמעו. מואב ידעו שהביאה שלהם לעולם היה ממעשה לא ראוי. איך נולד מואב ועמון? שהבנות של לוט שכבו איתו. לכן נקרא מואב "מאב". אז זה בזיון גדול. שבת עם אבא שלה, אומנם הייתה כוונה, בגלל שלא  היו מצויים אנשים ראויים וכו', וכו', אבל בכל אופן זה בזיון גדול! איך יכסו את הביזיון? על ידי זה שעושים פעור ועושים מעשים כאלה, זה נותן הכשר כאילו אין בזה גנאי, לחשוף את עצמך. הרי כל בן אדם נורמאלי אפילו עז פנים הכי גדול, להרוג בן אדם באמצע הרחוב מסוגלים אנשים, אתם שומעים כל יום. להרביץ מכות כל יום. אבל שמי שהוא יעשה צרכיו באמצע הרחוב, באמצע הכביש, זה לא ראינו. זה בשווה שכל העולם מתבייש. אז איך יכול להיות שעושים  כזאת עבודה זרה?! אבל בשביל להכשיר שאין בושה, לעקור את הבושה אז ממילא גם מה שהיה שהבת הייתה עם האבא, אז זה לא כלום. מה זה זה? זה קטן, זה שום דבר! הרי אין בושה, שללנו את הבושה. מה עושים אלה במצעד הגאווה? הרי זה בושה מה שהם עושים, זה לא טבעי. ככה לא נברא האדם. אז הם עושים את זה כאילו זה לגיטימי והפוך. עוד מתגאים. עליזים. בושה וחרפה! ואונסים את כל הציבור לסבול את הג'יפה שלהם ברחובות. אז זה לא התחיל עכשיו, זה כבר התחיל בזמן הפעור בכלל. כל עבודה זרה שהייתה זה היה לעקרו את האמונה באלוקים. הכל זה היה לעקור אמונה באלוקים. יש עבודה זרה שנקרא זורק אבן למרקוליס.  מה זה מרקוליס ? זה מן קיר כזה חומה , קרואים לו מרקוליס ומה העבודה שעובדים אותו? לוקחים אבן וזורקים עליו. זורקים על האלוהים שלהם אבן. זה נקרא עבודה זרה. מה עושים פה בעצם? שוברים את המוסכמות! מה עשה הנוער היום בעולם? שבר את המוסכמות! עושה מה שהוא רוצה, לא שואל אף אחד וכו', וכו' ולא צריך להרחיב. אז זה נקרא שבירת המוסכמות, זה עבודה זרה. לא הולכים בדרך של דרך ארץ, צניעות, מידות טובות וכו'.

מכל מקום, אז ברור שישראל חטאו בשתיים: גם בזנות וגם בעבודה זרה. אמר זמרי אם יוצאים אל בנות מואב, חוטאים גם בזנות וגם בעבודה זרה, נביא את בנות מואב אל המחנה וכך נחטא בזנות בלבד. ואז זה יהיה הרע במיעוטו. וזה פשרה הכרחית. אתם שומעים דבר כזה? אומר למה לחטוא בשתיים,אם אפשר לצמצם את זה באחת. קם פינחס וקינא לה' ואמר לו מי שם אותך לפשר פשרות, התורה שלך היא? אתה בעלים על המצוות לעשות פשרות? נגיד שאחד מכם יש לו דירה ארבע חדרים והשכן שלט ממול נכנס והתנחל לו בחדר ונהיה קטטה ונהיה צעקות והכל. בא שכן שלישי, קומה שנייה ושומע את כל הצדדים ואומר לו אתה יודע מה עזוב, תן לו חצי חדר ותגמור. מה עדיף שישב לך על חדר שלם וכו', תן לו חצי חדר תתפשרו. תגיד לי זה של אבא שלך שאתה מחלק לי אותה? ואתה עושה פשרות על חשבוני? מי אתה בכלל! אומר פינחס לזמרי, שהיה נשיא בישראל, מי אתה?! מי שם אותך לפשר פשרות?! התורה שלך, של  אבא שלך? אתה מחליט איזה מצוות כן, מה לוותר, לא לוותר? איזה מן דבר זה? אז זמרי עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס. פינחס הציל את כל עם ישראל. פינחס הציל את כל עם ישראל בקנאו את קינאתי, היה לי לקנא, לנקום בהם אומר הקב"ה. הייתי צריך לכלות את כל ישראל. רואים כזה אריות לעיני כולם, בפרהסיה וכולם שותקים, ראוי לכלות את כולם! כי הם לא מחו. הם רואים ולא מוחים. אז ראוי לכלות אותם. כי אדם שרואה דבר עבירה, חייב למחות. לא מוחה, נתפס בעוון. היה צריך לכלות אותם. איך הציל אותם פינחס? בזה שהוא מחה והם שתקו. ולא אמרו לו מה אתה עושה. אז כאילו הסכימו עם מה שהוא עושה ובזה התכפר להם על מה שלא מחו קודם. אז "בקנאו את קנאתי ולא כילתי את בני ישראל". אז כל הפרס הגדול, הקב"ה הפך את פינחס למלאך, הוא אליהו. ופינחס זכה לכהונת עולם ונתן לו את בריתו שלום והוא לא מת. כל זה זכה פינחס שקינא לה'. אבל מה אמרו לנו חכמים: "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס".  יש כאלה שעושים כאלה דברים. גרועים ביותר ורוצים גם שר של פינחס. אז זמרי היה פשרן כאילו. הוא בא לטובת העם, למה שיחטאו. כי כל בני שמעון, אלה שמתו 24 אלף במגפה, למה הם מתו? בני שמעון דווקא? כי הם היו מאסף לשבטים. ושהם היו מאסף לשבטים, היה שמה ענני כבוד והם היו סמוכים לענני כבוד. הערב רב היו מחוץ לענני כבוד. אז הם היו סמוכים אליהם, הכי קרובים אליהם לערב רב. ואז הבנות של שמעון התחתנו עם הערב רב, ומהם יצאו בני שמעון האלה, שהם לקו אחר כך בזנות ומתו במגפה. "אל תתחבר לרשע", לא הלך זרזיר אצל עורב אלא שהוא מינו". לא יגעו. הזרזיר זה ציפור טהור או טמא? לא ידעו. אז שהוא הולך אצל עורב, אמרו לא הלך זרזיר אצל עורב אלא שהא מינו. זה טמא וגם זה טמא. כי מ מתחבר טמא לטמא וקדוש לקדשו. לכן אל תתחבר לרשע.

זה היה זמרי והא בא עם הפשרה הזאת. אבל פינחס צעק אתה לא בעלים על התורה ואתה לא יכול לפשר פשרות. זה היה פינחס וכך היה גם אליהו. אחאב העביד את עם ישראל בעבודה זרה. אליהו קינא לה'. גזר שלוש שנים בצורת. לא ניכנס לכל הסיפור, אבל הוא אמר בגלל שאחאב זלזל ואמר הנה איפה אלוקים? כתוב "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים...", מתי? אם יעבדו עבודה זרה. הנה יורד גשמים אנחנו לא יכולים, באים רטובים אחרי עבודה זרה. הולכים  לבתי עבודה זרה, יוצאים רטובים מרוב גשם. אמר לו אתה יודע מה אם ככה אני גוזר, אני גזור שלוש נים לא יהיה טל ומטר. ולא היה. ובהמות, בקר התחילו למות, אנשים, בלאגן! בלאגן! התחיל אחאב לחפש איפה אליהו מסתתר עד שמצא אותו בדרך ואמר לו עוקר ישראל! אחאב שעובד עבודה זרה אומר לאליהו הנביא עוקר ישראל. בקיצור אמר לו אליהו אתה רוצה להפסיק את זה? תשמע, אתה והנביאי הבעל שלך, שאתה הטית את הכל העם, תביא אותם להר הכרמל ואנחנו נעשה ניסיון ומופת. הם יבואו 450 נביאי בעל, עוד 450 נביאי אשרה ואני אבוא. ונקריב קורבן ונצעק כל אחד לאלוקים שלו, למי שתרד האש מן השמים ותאכל את הקורבן, הוא האלוהים. ואמר להם: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם האלוהים הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". אין פשרה! או, או. אל תהיו פוסחים על שתי סעיפים. מה זה פוסחים? מדלגים. שתי הסעיפים. מה זה סעיפים? מחשבות. כל פעם אתם חושבים  פעם זה, פעם זה, אין דבר כזה! או זה או זה! בואו! ולא נספר את הסיפור הוא ידוע , בסופו של דבר לא ירדה להם האש, למרות שניסו להדליק מלמטה לא נדלק. ה' שלח נחש והכיש את חיאל בית האלי מתחת למזבח. וכשאליהו קרא לה' "ענני", ירדה אש מהשמים ואכלה את כל הקורבן כולל המים ששפכו והכל, והכל והעצים... וכל העם צעק "ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים" ורדפו אחרי הנביאים ושחטו אותם ונגמר הסיפור.

אז רואים שאליהו היה קנאי אמיתי. אין פשרות! גם פינחס אין פשרות! "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו". אם הוא רואה מעשה שלא יעשה על פי התורה והתורה אומרת לו כך, הוא מבצע. אז זה היה פינחס וזה היה אליהו.

אבל זה התחיל עוד הרבה קודם לכן. זה התחיל אצל רבקה אימנו. רבקה אמנו הייתה בהיריון והיא סבלה ייסורים מהריון. והיה לה דבר מתמיה. כשהיא הייתה עוברת ליד עבודה זרה, התינוק מפרכס לצאת, עוברת ליד בית המדרש התינוק מפרכס לצאת. אז היא נבהלה. "אם כן למה זה אנוכי". מה הפירוש? היא הלכה לשם ועבר ושאלה אותם תגידו לי מה קרוה פה? מה זה? איזה מן יצור זה? גם דייזי גם קרייזי? איך יכול להיות דבר כזה? קופץ גם לבית מדרש וגם לעבודה זרה, איך זה הולך ביחד? בן אדם אחד כזה. אמרו לה: לא, לא, אל תדאגי! שני גויים  בבטנך ושני לאומים ממעייך יצאו ורב יעבור צעיר, אל תדאגי! יש ל יעקב ועשיו. נרגעה. אם אחד צדיק ואחד רשע, זה בסדר. לפחות יודעם מה יש לפנינו. אבל אם זה באמצע, גם וגם, זה הכי גרוע! לכן ינאי הזהיר את אשתו "אל תתייראי מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים". אלה שהם קומסי וקומסה. גם וגם. יש כאלה הולכים לבית כנסת לליל שבת ואחר כך הם באים לראות טמבלויזיה. יש כאלה מניחים תפילין ואחר כך אוכלים נבלות וטרפות. הכל מעורב, פשרות. 'לא צריך להיות יותר מידי'... 'אל תהיה קיצוני'... תן דעתו מעורבת עם הבריות. בקיצור, רבקה אמינו חששה חשש גדול מאוד, חשש גדול מאוד. הסבירו החכמים של הדור דבר מדהים. הרי כשיעקב אבינו, כתוב כשהיה עובד ליד בית מדרש הי מפרכס לצאת. אם הוא מפרכס לצאת, למה אתה רוצה לצאת? הרי כתוב שכשאדם נמצא תינוק, עובר נמצא בטן, יש מלאך שמלמד אותו את כל התורה כולה. איפה תמצא מלאך בחוץ שילמד אותך אץ כל התורה כולה ובתנאים של מזרון גומי ובלי דאגות, בלי שום דבר, לא צריך מזגן, לא חם, לא כלום והכל נכנס ישירות, תוך כמה חודשים אתה יודע את כל התורה כולה. מה שאם תצא אחר כך כל החיים שלך אולי תצליח משהו ללמוד. למה לצאת? מלאך מלמד אותך ואת כל התורה כולה בתנאים הכי טובים, למה לצאת? למה מפרכס לצאת? כי אם יש תלמיד בישיבה כמו עשו, עדיף לצאת. עזוב את המלאך, עזוב את הכל ועדיף ללמוד בחוץ. "אל תתחבר לרשע". לכן, זו ההוראה וזו הדרכה, קו צריך להיות ברור וחד, הבחנה גדורה והחלטית. לא עמעום ולא טשטוש, לא רפיסות ולא גמגום, לא ערפול ולא ערבוב. צריך להיות חד וחלק! או שאתה שייך לפה או שאתה שייך לשם.

התלמוד ירושלמי מביא בברכות פרק ה', הלכה ב': אמרו: שקבעו הבדלה בתפילה בברכת "אתה חנון לאדם דעת". כי אם אין דעת, הבדלה מאין? וקשה. מילא הבדלה צריך להבדיל בין קודש לחול, צריך דעת בשביל להבדיל בין קודש לחול צריך דעת. כדי להבדיל בין ישראל לעמים, מחייבת דעת. אבל להבדיל בין אור לחשוך, איזה דעת צריך? אם יתכבה פה האור עכשיו, צריך דעת בשביל להבין שאנחנו בחושך? איזה דעת צריך? המבדיל בין קודש לחול, ביו חושך לאור., מה? מה צריך להבדיל? כל חרק מבדיל בין אור לחושך. כך מקק, הוא לא מבחין שכבה לו האור? אז מה התשובה? מה הפשט? מה זה המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה? איזה הבדלה צריך? איזה דעת צריך?  אלא יש כאן טעות יסודית בהבנת ההבדלות. הדעת אינה נצרכת להבין מה אור ומה חושך, מה קודש ומה חול, מי אלו ישראל ומי אלו הגויים, לא לכך הכוונה. הכוונה היא שיש צורך בדעת לבצע הפרדה בפועל. לא לערב בין הקודש לחול, לא לערב בין האור לחשוך, לשמור את הגבולות בין ישאל לעמים, לא כמו אלה שמבקשים לערב את התחומים ולטשטש את הבדלים. להרכיב כלאיים, להנהיג כלאיים. לא לערבב חול בקודש, אור וחושך. צריך להיות הבדלה גמורה. לא להבחין, להבדיל להבחין אלא להבדיל בפועל! שתהיה הבדלה. שיהיה מפסק, מבדלת.

על אילו שרוצים לפשר כל הזמן, הגאון רבי חים מבריסק אמר את המשל: היה יהודי חם, יהודי טוב, איש ישר, ירא אלוקים, סר מרע. היה לו סכום בבית מכל דבר, מכל סוג, יה לו הרבה מינים. אבל סכין הייתה לו רק אחת. והייתה לו בעיה, מה הוא יעשה? הוא צריך לאכול בשרי. הוא  צריך את הסכין לבשרי. אחר כך הוא צריך אותה לחלב, הוא לא יכול להשתמש בה. אי אפשר שהסכין תהיה גם בשרית וגם חלבית. ולפעמים חלבי ואחר כך בשרי. לא ידע מה לעשות. בסוף הוא הגיע לפשרה. אמר יש לי רעיון: אני אשתמש בחצי הקדמי לחלבי והחצי האחורי בשרי. חצי-חצי. ולא ידע הטמבל שזה נקרא סכין טרפה.  מה זה חצי- חצי? אי אפשר לערבב! או בשרי או חלבי! הוא גם לא מבין למה לא כולם עושים וחוסכים בשיטה שלו. ככה זה נקרא לערב חול בקודש, אור לחושך, ישראל לעמים. לא לערב ממש, לא צריך לערבב ממש, לחנך את שני הצדדים. גם תורה וגם ליבה. גם וגם. וככה יש לך יש לך כמה אחוזים קודש, כמה אחוזים חול ואז יוצרים 100אחוז טרפה. זה נקרא טרפה! אין דבר כזה! מצוות התורה הם עברות של התורה ביחד ואתה אומר אני לא כזה חזק, אני אתחזק. אתה טרפה!  אין מצב כזה! או אתה יהודי שומר תורה ומצוות או לא! אין גם וגם. מילא אתה חוזר בתשובה ואתה עוד לא יודע הכל ואתה בדרך לעשות הכל, אז אתה בדרך. אבל אם אתה אומר לא, אפשר גם וגם, אפשר לשלב, אפשר זה.. לא צריך להיות יותר מידי. זה טרפה! על זה אמר אליהו בהר הכרמל "עד מתי אתה פוסחים על שתי הסעיפים. אם ה' הוא האלוהים לכו אחריו...", אבל לגמרי! "אם הבעל לכו אחריו" לגמרי!. אתם שומעים?! אליהו מוותר על אלה שרוצים ללכת אחרי הבעל. אבל לגמרי! אל תהיו באמצע. חי באשליות שמחכה לכם גן עדן, אוי ואוי לכם! אתם טרפה! אין מצב כזה באמצע, מעורבב כזה, לערב בין... להבדיל בין קודש לחולץ למה תיקנו את ההבדלה "בחונך הדעת"? כי מי שיש לו דעת יש לו הבדלה, אבל אם אין לו דעת, אז אין לו הבדלה. מי שאתה רואה שאין לו הבדלה והוא לא מבדיל, סימן שאין לו דעת.

סיפר החזון איש לרב גלינסקי זצ"ל שהגיע משלחת מפרנקפורט שבגרמניה אל הגאון רבי חיים עוזר שימליץ להם על רב. הם רוצים רב לעשה שלהם. אבל הם ביקשו שימליץ להם על רב שהוא ישתלם בלימודיים כללים ויש לו תואר דוקטור בצמוד לתואר רבנות. הם רוצים רב דוקטור ודוקטור רב. זה מה הם רוצים. אמר להם רבי חיים עוזר, שהיה גדול הדור, אמר להם כשהדוקטור עומד ליד הרב סימן שהרב חולה. אם צריך גם תואר דוקטור ליד הרב סימן שהרב חולה. זה לא רב, הוא חולה. ואספר, אומר הרב גלינסקי: בעת מלחמת העולם הראשונה הייתה בירושלים עת צרה נוראה, הישוב הישן התקיים על כספי התרומות של אחינו בגולה. עקב המלחמה נותקו הקשרים ופסקו הכספים. היוקר העמיר וכשליש מיהודי העיר ירושלים מתו ברעב. בחצר חב"ד מתו כל התושבים ברעב עד אחד. בנוסף פקדה את הארץ מכת בצורת ומיד אחריה בא ארבה ואכל את יתר הפליטה. והצרה הסתרגה על ראותיה. באותם ימים כזבוב שמבא להטיל את רמותיו בפצע המדמם, הגיע ראש ההסדרות הציונית בברטניה והציע שכל מוסדות התורה והחינוך בעיר הקודש יכנסו תחת חסות התנועה הלאומית שתדאג לכל מחסורם ותזרים כספים ככל שיידרש. כל מה שהוא ביקש, תמורת של מה שהוא ייתן- נוכחות של נציג מטעמו בהנהלת המוסדות וזה הכל. יפה! אין מוסדות, אין לימודים, יש רעב, אנשים מתים. בא אדם ואומר אני משלם הכל, ממן הכל, לא מבקש כלום בתמורה רק תנו לי נציג בהנהלת המוסדות. הצעה הייתה קרן אור בחשכה. הצלה ממות לחיים, מחידלון לפריחה. ואז נקבעה אסיפה מכרעת בביתו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, שהיה הרב של ירושלים בעת ההיא. יושב ראש ההסתדרות הציונית אמר את דברו. דבש ונופת צופים. ליבו נכמר למחסור הנורא ולזלעפות הרעב, מבקש להושיע ולהציל ולא מבקש דבר, חוץ מנציג בהנהלת המוסדות. קם רבי יוסף, מלוא קומתו הנישא, נשען על השולחן בשתי ידיו, רכן לעבר האורח מול הפרצוף שלו וציטט מן הנביא "לא לכם ולנו בבנות בית לאלוהינו", כמו שאומר עזרא הנביא. "אלוהי השמים הוא יצליח לנו לבד ואנחנו עבדיו נקום ובנינו, ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלים". פסוק בנחמיה הנביא. אם ניחמר ליבכם והמו רחמכם, אדרבא, תרמו כספים לחיות נפשות. אבל בהיכלי תורה אין לכם חלק ולא ניתן לכם דריסת רגל. ככה פסק הרב זוננפלד. חשכו עיני מנהלי המוסדות. הבנו שמעתה לא יראו פרוטה והמצב היה ללא נשוא. רטנו מדוע הנחרצות? למה לטרוק את הדלת? למה להותיר לאט להותיר סדק להידברות? אולי אפשר לגשר, אולי אפשר לפשר. ככה הם טענו. ותראו איזה פלא. דווקא ראש ההסתדרות הציונית הפתיע ואמר להם: שמעו! שניים יודעים בבהירות מה הם רוצים. אני והוא, הרב. האחרים שלא יתערבו. זאת אומרת, הרב זוננפלד רוצה להעמיד את התורה, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה והיא צריכה להיות תורה טהורה כמו שאמרנו, בלי פשרות. והציוני יודע בדיוק מה הוא רוצה, הוא רוצה לערב חול בקודש. כמו שהיום עושים. לערב חול בקודש. וככה להוריד את הקודש ואז להוריד את כולם מהכל. אני רוצה אומר הציוני והוא יודע מה הוא רוצה., אתם אל תתערבו. זה אמר הציוני, בעצמו.

הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בביאור דבר הגמרא כתוב "והשתיה כדת אין אונס כי כן יסעד המלך על כל רב ביתו ולעשות כרצון איש ואיש". אחשוורוש נתן שתיה כדת לכל אחד לשתות מה שהוא רוצה איזה משקה, במשתה שעשה אחשוורוש. וכתוב במגילה, בגמרא במגילה: לשעות כרצון איש ואיש הכוונה למרדכי והמן. איש יהודי הי, זה מרדכי ואיש צר ואויב זה המן. זה איש ואיש. אז הוא עשה את השתייה חדת כרצון איש ואיש. מי אלה? מרדכי והמן. אבל תמוה. משתה נערך לכל העם הנמצאים בששון הבירה. למי גדול ועד קטן, אלפים ורבבות, איך אומרים שזב רק למרדכי והמן? אלא בכל שושן היו רק שני אנשים שדרכם היתה ברורה להם והם חתרו הנחישות להשיג את המטרה. מרדכי הי לצד הטוב והמן לסיטרא אחרא. כל השאר ניסו רק לתווך ולפשר. ככה היה תמיד. יעקב היה לצד הטוב ועשו היה לסיטרא אחרא, פינחס לצד הטוב וזמרי היה לסיטרא אחרא. אליהו לצד הטוב ואחאב היה לסיטרא אחרא. חנג'ורי היה לטוב וקרייזי היה לסיטרא אחרא. הכל הולך עם חשבון. אין פשרות, אלא צריך להחליט אתה שייך לאלוקים או אתה שייך לסיטרא אחרא.

 אומר הרב גלינסקי: פעם ניגשתי למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, שמעתם עליו, כן? נתבקשתי לתת הספד על אבא שלו, הסטייפלר זצ"ל. זה היה שנה לאחר פטירתו. נו, מה אפשר לומר? מה צריך לומר? מה יועיל אם נאמר? הרי כל מי שזוכר אותו, צדיקים במותם קרואים חיים ובשבילם בעל השמועה עומד כנגדם. ועבורם יעקב אבנו לא מת. ואלו שלא הכירו מה יועילו הדברים. הזכרתי גם את דברי הגמרא. רבי יוחנן ביקר את רבי אליעזר שחלה וראה שהוא שוכב בחדר אפל ואז הוא גילה את זרעו, חשף את השרוול ונפל עור. ברגע שהוא הוריד את השרוול קצת, גילה אותו, נכנס אור בחדר חשוך. שאל הרב גלינסקי את הרב שח זצ"ל: וכי רבי יוחנן שם מסווה על פניו? אם הזרוע שלו האירה ככה, למה שהוא נכנס הפנים לא האירו ככה? רק  הזרוע שלו הייתה מאירה, מה היה לו פנס ביד? ואז הוא ענה לי במתק שפתיים: "אין האור שולט אלא בדבר הסמוי מן העין". אתם שומעים? זה מושג, זה השגה! "אין האור שולט אלא בדבר הסמוי מן העין". על כל פנים, הוא הבחין שרבי אליעזר בוכה. תמה על הבכי. שאל אותו למה אתה בוכה? אמר לו:  "להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא". על היופי הזה שיבלע בעפר אני בוכה. הוא חשף את הזרוע, יצא אור, רבי אליעזר בוכה, אני בוכה על היופי הזה שיבלע בעפר. אמרו לו על כך ודאי יש לבכות ובכו שניהם. נשאלת השאלה: רבי אליעזר חולה, מתייסר במכאוביו אומר על הייסורים שהוא עובר לא הן ולא זכרן, לא רוצה לא את הייסורים ולא את השכר מהייסורים, מרוב צער. ועל מה הוא כן בוכה? כרבי יוחנן ימות בבוא יומו, אוי ליופי הזה שיבלע בעפר. אתה בעצמך בסכנת חיים אתה בוכה עליו מת הוא ימות ויבלע בעפר? מה הולך פה? "מי גבר יחיה ולא יראה מוות", הרי כל אחד מת אז מה הבכי הזה? הסביר מהרש"א: בני ירושלים נודעו ביופיים. ורבי יוחנן העיד בעצמו שהוא לבדו נשתייר ביפי המראה שבירושלים. עכשיו, יופי המראה זה לא כאילו הם נולדו עם  גנים של יופי. כתוב בספרים הקדושים שהמראה של אדם מעיד על תוכיותו. נגיד אדם שיש לו שפתיים דקות זה מראה על אכזריות.יש ניתוח של כל איבר ואיבר. מה הוא. יש ספרים, האבן עזרא כותב ספרונים כאלה, ששמה מלמדים את האדם. אפילו ציפורנים רחובות, קצרות, צרות. כל דברו ודבר באיבריו של האדם משקף את פנימיותו. ואתה תחזה מכל העם, אפילו בקווי המצח של האדם אפשר לראות את כל גלגוליו והכל. אז הם היו יפי מראה לא רק מהבחינה החיצונית, אלא גם בפנימיות. ובגלל הפנימיות גם משתקף החיצוניות. אז העיד,רבי יוחנן שהוא לבדו נשתייר ביפי המראה שבירושלים. ועל כך שנהם בכו. למה? כי עם פטירתם תיחתם תקופה. לא יהיה עוד מושג "מירושלים ותפארתה". אז הבכי לא היה על גופתו של רבי יוחנן, אלא על התקופה שתסתיים במותו, כי הוא האחרון שנשתייר מיפי המראה בירושלים ולא בגלל תחרות היופי, כמו שאמרנו, אלא בגלל הפנימיות שהייתה של כל אלה שדרו שם. מאין מה שאמרו ששלושה פרנסים טובים עמדו לישראל: משה, אהרון ומרים. מרים נפטרה ראשונה, אחרון שני אבל בפטירת משה רבנו נאמר בזכריה הנביא י"א: ו"אכחיד את שלושת הרועים בירח אחד". שכל זמן שהיה משה רבנו קיים, כאילו היו הם קיימים. אז כל זמן שנשאר לנו עוד מישהו בתקופה נפלאה, זה כאילו כל התקופה עדיין קיימת.  ברגע שמסתלק האחרון שבהם, זהו! מסתיימת התקופה ואי אפשר להחזיר. הרב גלינסקי שכותב את המאמר הזה הוא בעצמו, אמרו בהספד שלנו שהוא הנובהרדוק כאחרון שנשאר בדור. הוא היה מנובהרדוק. ישית נובהרדוק בחוץ לארץ. הסטייפלר הוא היה שריד לדור דעה, הוא גם היה נובהרדוק. והוא היה שריד לדור דעה למאורי אור ובפטירתו באה השמש בצהריים. אז איך אפשר לתעד את השמש למי ששרויים בחושך? דור שלא מכיר את גדולתו, דור שלא יודע ממעשיו, מגדלותו בתורה, ממידותיו וכו', איך אפשר להסביר למי שיושב בחושך מה זה שמש? הוא לא מכיר מה זה שמש.

נענה רבי חיים. הרב גלינסקי שאל את רבי חיים, הבן של הסטייפלר: מה אני אגיד בהספד? אז הוא אמר לו כך: "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא". לא נשאר כלום משני מעשר השבטים. יעקב נפטר, שבטים נפטרו. "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא". אומר לו רבי חיים: אף על פי שהם מתו, אלוהיהם לא מת. דברי חכמים כדרבנות. מה זה דורבן מכוון את הפרה לתלמיה, ככה הדברים של רבי חיים קנייבסקי כיוונו אותי לתת הספד. הסטייפלר נלקח מאיתנו, אבל תורתו עימנו, הדרכתו עימנו, הכוונתו עימנו, וכבר יש לי מה לומר בהספד. ואז הוא הגיע להספד הרב גלינסקי ופתח ואמר: שמעתי לפני כיובל שנים, 50 שנה. בהספד של החפץ חיים זצ"ל מה אמרו עליו: "ויהיה רעב בימי דויד שלוש שנים, שנה אחר שנה" ודאי שהם התענו, ערכו חשבון נפש לא מצאו בעצמם חטא. והתביישו לשאול באורים ותומים, עד שלא הייתה ברירה "ויבקש דויד את פני ה', ויאמר ה' אל שאול". על מה אתם במצב זה של רעב שלוש שנים? שלא נספד שאול כהלכה. שאול היה ענק, תורני ולא ספדו אותו כהלכה. ספדו אבל לא כהלכה, לא כראוי לו. בשביל זה אנשים מתים ברעב. שלוש שנים. עד ששאלו את ה' ואמר להם "אל שאול", הכל בגלל זה. כי כל המתעצל בהספדו של חכם, ראוי לקברו בחייו. ולא שלא הספידהו, הספידו אמרנו. אתם יודעים איזו קינה נשא דוד על שאול ויהונתן, קינת דוד. למדנו את זה אפילו בית ספר חילוני, חייבו אותנו ללמוד בעל פה.   איך נפלו גיבורים? איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה? "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה". קינה משולשת, הספד משולש.  בהתחלה אומר דוד המלך איך נפלו גיבורים? מה זה גיבורים? שרירים? לא! "איזהו גיבור הכובש את יצרו". כתוב על שאול המלך שהיה בן שנה במולכו. מה הפירוש? כמו שבן שנה לא טעם טעם חטא, ככה היה גיבור על יצרו שאול המלך. איזו הגדרה זו?! אנחנו, יש רבים שלא חוטאים, אומר הרב גלינסקי. אנחנו למשל. הוא מדבר על עצמו, אני לא חוטא הוא אומר. אבל קשה לומר שלא טעמנו טעם חטא. הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל אמר: שיכול אדם לשהות על ימיו במקום שאסור להרהר בו בדברי תורה. אתם מבינים למה הכוונה? איפה אסור להרהר בדברי תורה? במקום המטונפים, לא נבאר יותר. מי שנמצא במקומות המטונפים אסור לו להרהר בדברי תורה. אז אדם יכול לשבת בתוך המקומות המטונפים שנה, שנתיים,שלוש, ארבע , חמש והוא לא יעבור על ביטול תורה. למה? הוא נמצא במקום שאסור להרהר. אבל, למרות שהוא לא יתווה על ביטול תורה כי הוא נמצא במקום כזה, אבל טעם של ביטול תורה הוא טעם. על איסור ביטול תורה הוא לא יכול, כי אם הוא יהרהר בדברי תורה  הוא יעבור עבירה, אבל הוא טעם טעם של ביטול תורה כי הוא לא למד. אז הוא אומר יש אנשים לא יכולים לחטוא. אז חטא בעצמותו הם לא עושים, אבל טעם של חטא יש להם.

עוד דוגמה: הרי אנחנו לא מדברים לשון הרע, אומר הרב גלינסקי, רק איפה  שזה מצווה. יש מקומות שמצווה לדבר לשון הרע וזה לא לשון הרע. מה היינו עושים אומר הב גלינסקי לולא הירושלמי בפאה פרק א, הלכה א' שמתיר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת. אילו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. גם ליהנות מלשון הרע וגם לקבל אחר כך שכר. למה? כי מותר ומצווה וחובה לחלוק על בעלי מחלוקת, אם חולקים עלייך, יצאו נגדך חינם, הם נקראים בעלי מחלוקת. והם מצווה וחובה לחלוק עליהם ולספר עליהם לשון הרע. אז אתה נהנה משני עולמות. גם מעולם הזה וגם לעולם הבא תקבל שכר. אבל מכל מקום, טעמנו טעם לשון הרע. אבל שאול המלך לא טעם טעם חטא! זה גיבור! כתוב עליו בפסוק :"בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם". ומפני לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בה שום דופי. "איך נפלו גיבורים", זה חלק של ההספד. גם בימי שלום,  מחזיקים צבא מצויד ומאומן ומכשירים את המפקדים ואת הקצינים, ושעומד מצביא מוכשר בראש הצבא, סומכים עליו שינחיל את הניצחונות איך שירש, שיגן על המדינה וימגר את האויב. אבל מה קורה שהמצביא המהולל הזה מת? גדול מאוד הצער, אבל מתנחמים כי הוא מת בעת רגיעה ויש פנאי להכשיר מצביא חדש שימלא את מקומו. אבל שבעתיים רב הצער כאשר נפלו גיבורים בתוך המלחמה! ושאול ובניו מתו, הגיבורים, בתוך המלחמה. שהאויב תוקף בחיל עצום ורב ברשות מפקדים מיומנים ומצבאים עתרי קרבות, כולם משליכים יהבם על המצביא שניהל את הקרבות של הבלימה. וידע לשכור את הפרצות להכות באויב, להעביר את המערכה ה לשטחו ולפתע הוא נופל חלל ואז רבה הבהלה ורפיון אוחז בצבא. ומי ייתן לנו תרומתו , אין פנאי להכשיר מצביא במקומו. חייבים לפנות בחופזה מצביא שאינו מגיע לשיעור קומתו והצבא עדיין לא רכש את אמונו והוא גם לא להבי לבבות כמוהו ועל זה ההפסד "איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה". והנורא מכל: "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה". כשהמלחמה מפנים ומאחור והשונא מסתער בחמה שפוכה להשמיד, להרוג ולאבד, והמצביא גד תוכנית להדוף את האויב, להכות אותו עד חורמה ועומד להוציא אותה לפועל ונפל חלל כשהתוכנית נמצאת במוחו ואבדה עם מותו. זה האובדן הכי קשה מכל "ויאבדו כלי מלחמה". לא יודעים, כל התוכניות היו לו בראש והא מת ולא נשאר ואף אחד לא יודע להמשיך מפה. זאת האבדה הכי גדולה.

כך הספידו את החפץ חיים זצ"ל בשעתו. היהדות הנאמנה עמדה לפני מתקפות שלובות בלתי פוסקות בכל החזיתות. המשכילים היו מחד, הבונדאים מהצד השני, הקומוניסטים מצד שלישי, הפשרנים תקעו סכין בגב, ההסתה אנטישמית, החרם הכלכלי, כל העיניים נישאו אל הכהן הגדול מאחיו שהנהיג וינווט, זה היה חפץ חיים שהיה כהן והוא הדריך את שלומי הציבור והעריף טל של תחייה בנטפי הנוחם לפרט ולכלל, פרסם מאמרים, קול קורא על בעיות השעה, איחד ואיגד את כולם ולפתע נלקח וקולו נדם. "וזרח השמש ובא השמש"- החפץ החיים בדורו והסטייפלר זצ"ל, בדורנו. אבל זאת נחמתנו אמר הרב גלינסקי. הבנתי שזה מה שביקש רבי חיים שאומר. "וזרח השמש ובא השמש" הסטייפלר איננו, צדיק אבד לדורו אבד. "נפלו גיבורים בתוך המלחמה... כי הנה אויבך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש", אבל הוא השאיר לנו את כלי המלחמה.   

יכולה אני לומר שהייתי כבן בית, הכרתי אותו עוד מהישיבה בביאליסטוק וכמה פעמים אמר לי בכאב עצור: גבה על דרבי יענקל, עלינו לראות שדמות הבן תורה לא תשתנה'. יותר מהכל, הוא פחד מהפשרנים, מאלה שמבקשים לשנות את צביון בן התורה. היום ממליצים כולם ללכת ללמוד במכינות, ללכת ללמוד באוניברסיטאות, במכללות, בכל מיני מקומות, להוציא אותם לשוק העבודה. להיות גם וגם. גם וגם. צריך להיות כהנים בעבודתם, צריכים להיות לוים בדוכנם וצריכים ישראל על מעמדם. כל אחד יש לו תפקיד. חכמי התורה צריכים להיות מסורים לתורה בלבד! לא מערבים. לא דוקטור ורב, לא מערבבים! אדם צריך להיות כמו שחייל. בואו ניתן לחיילים מקצועיים שיעבדו גם כן. אסור! אין דבר כזה! אדם שהוא קצין בקבע הוא לא יכול לעבוד עוד עבודה בחוץ. מה אכפת לך אחרי שעות העבודה אם אני אקח לי עבודה, אם אני אתקין מזגנים? מה זה עניינך? לא! אסור עוד עבודה. עורך דין אסור לו עוד עבודה. הוא מבזה את המקצוע, הוא צריך לעבוד רק במקצוע עריכת דין. אתה לא יכול לעבוד עבודה. אז חכם הוא צריך ללמוד רק חוכמה. הוא לא יכול ללכת לשוק החיים כמו כולם. זה הדבר! אצל אומות העולם להבדיל, כומר הוא מתקין מזגנים? כולם יודעים שכומר זה כומר זה הכל, הוא יושב במקום שלו וזהו. שח זה שח. להבדיל מהם רב, זה רב. הוא צריך להיות תלמיד חכם בלבד. לא מערבבים קודש בחול. להבדיל, זהו! לא מערבבים! אתה רוצה להיות כזה? תהיה , אין בעיה! אתה רוצה לעבוד? לך תעבוד. אבל ממך לא יצא שום דבר בסופו של דבר. אם יש הכרח ואונס, אין לך מה לאכול, אז "אין המלאכה מבזה את בעלייה". כשאין ברירה, כמו יוחנן הסנדלר וכמו יהושע שהיה פחמי, לא היה בזמנם מציאות כזו שאפשר לתמוך ולהחזיק כמו שהיום. אין! לא עבדת, אין מה לאכול. הלל היה חוטב עצים עד שהוא כבר קיבל משרה. אבל אחרי זה הוא כבר לא עד. אבל כל זמן שאין מה לאכול, אף אחד שלא. אבל אם אתה יכול להסתדר בלי, אז ודאי שהאגם צריך להתמסר לתורה. שהעסק שלו יהיה בתורה. זה העסק שלו. פתח עסק, זה העסק. הביא עוסק בתורה. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. כי זה בעל חשבון זה. והמרבה בישיבה מאריך ימים והרבה מעלות. מכל מקום, חרד הסטייפלר שלא ישנו את הבן התורה. שהדמות שלו תישאר כמו שהיא והוא פחד מהפשרנים.

יש אמרה ידועה של החיד"א: הכתוב אומר :"ה' לי בעוזרי ואני אראה בשנואי" אומר החיד"א עם השונאים אני אדע להסתדר. מולם אני יכול להתגונן. אני אראה בשונאיי, אני מזהה את השונאים שלי. אבל אם אלה שמתחזים כעוזריי, כאלה שמבקשים את טובתי, מהם קשה להישמר. כמו ישראל טיבאייב. חוזר בתשובה קטנצ'יק שחזר בתשובה דרכי, רצה כאילו לעזור לי עם סרטונים והתהפך כמו דייזי. נהיה חבר של האינסטלאטור. אפשר להבין דבר כזה? אז ה' יהיה בעוזרי, אלה שעוזרים לך, אתה צריך עזר מהבורא בשביל להבחין בהם. אלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו. השר של עשו נדמה ליעקב אבינו כעובד כוכבים וכתלמיד חכם. בא לו מימין ובא לו משמאל. ובמלחמה מפנים ואחור. שהוא לא יכול לבוא בתור אויב הוא בא בתור עוזר. יצר הרע יכול לבוא מכל כיוון. ורבותינו אמרו שלא עבדו עבודה זרה אלא כדי להתיר להם אריות בפרהסיה. ורש"י פירש שהיה יצרם תוקף אותם על האריות. ואמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואז לא יוכיחו אותנו על העריות. אבל על העבודה זרה, לא תקף אותם היצר. זאת אומרת, בואו נגיד שאני פורק עול, אני כופר וגמרנו! ואז ממילא.. .מה אתה שואל אותי על שבת, מה אתה שואל אותי על נבלות וטרפות, מה אתה שואל אותי על זה... אני כופר! חאלס! לא עשו את העגל אלא שאל תשאל אותי על אריות. זהו! נתעבו תאווה זו. אבל אמרו הפרשנים, הפשרנים שמה אמרו: באו ונתיר להם אריות בפרהסיה ולא יעבדו עבודה זרה. ממש כמו זמרי, אותו פטנט- פשרות! וזו רק דוגמה.

לסיכום רבותי, איך התחיל הקלקול פה במדינה? נתיר לימודי חול במוסדות החינוך, נקים ישיבות תיכוניות, כדי שלא ירעו בשדות זרים. נלך לישיבות הסדר, נקים תנועת נוער מעורבת, כדי שלא יסתבכו לתנועות נוע חילוניות. לשם שמים נערב אש ומים, קודש וחול, אור וחושך, ישראל תרבות העמים והסטייפלר זעק: מי ביקש זאת מידכם?! אתם קבלנים של הקב"ה? מי ביקש זאת מידכם? אנחנו מצווים לשמור ולקיים את התורה כלשונה וכתבה. אין פשרות בתורה! אם היא הייתה רוצה הייתה כותבת לנו שיש פשרות. אין פשרות בתורה. יש מותר ואסור. אין באמצע!

 ישיבת וולוז'ין שהיא אם הישיבות באירופה, נסגרה כדי לא לענות לתביעה ללמוד חצי שעה רוסית בשבוע. הציעו להם ללמוד חצי שעה, חייבו אותם חצי שעה ללמוד רוסית. מה זה רוסית? כמו אנגלית, ללמוד שפה. לא הסכימו ונסגרו הישיבות. והנציב זצ"ל קרא בנהמת ליבו: "אם לא נמצאנו גזברים נאמנים לפנייך, קח את המפתחות". כמו שהיה בבית המקדש שהכהנים מסרו את המפתחות של המקדש לה' ואז הרגו אותם ושרפו את המקדש והכל. אם אנחנו לא נאמנים לפנייך קח את המפתחות. אתה נתת לנו את המפתחות בשביל לשמור על התורה, על הגחלת של התורה כמו שהיא, אבל אם אנחנו צריכים כבר להתיר פה ולהתיר שם קח את המפתחות. סגרו את הישיבה. והחפץ חיים זצ"ל אמר שכל פריחת עולם התורה בליטא נבא מסגירה של ישיבת וולוז'ין. כי כל גדולי תלמידיה ישיבות בכל אתר ואתר. לא יצא מזה הפסד. התרבו ישיבות בזכות זה. אל תעזרו להקב"ה עשו את שלכם והוא יעשה את שלו. פעם קרא לי הסטייפלר, אומר הרב גלינסקי: בוא נלמד שורה בגמרא. כתוב בגמרא "ובוצע בירך ניאץ ה'...". מה זה בציעה? פשרה. רבי מאיר אומר : "לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה". אתם זוכרים את יהודה מהשבטים שהיה מלך באחיו. כתוב :"ויאמר יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו". וכל המברך את יהודה, הרי זה מנאץ. ועל זה נאמר "ובוצע בירך ניאץ ה'.."

אומר רבי מאיר: מי שיברך את יהודה זה מנאץ את ה'. מה קורה פה?  המהרש"א מביא את דברי היפי מראה שכתב: שלכאורה הייתה תביעה על יהודה. אם הוא השפיע על האחים שלו שלא יהגו את יוסף, למה הוא ייעץ למכור אותו? למה לא השיבו אותו לאביו? "המתחיל במצווה אומרים לו גמור". אם כבר שכנעת אותם לזה, תשכנע אותם עד הסוף. ובאמת שראו האחים בצרת אביהם שראו כמה יעקב מצטער ולא מתנחם, אמרו אתה אמרת למוכרו. אלו אמרת לנו להשיבו היינו שומעים לך. והורידו את יהודה מגדולתו. ועליו נאמר "המתחיל במצווה אומרים לו גמור". ואם אינו גומר מורידים אותו מגדולתו ואף קובר את אשתו ואת בניו. אשתו ושני בניו מתו בגלל שהוא לא הציל את יוסף את הסוף והחזיר אותו לאביו. אתם שומעים? אבל הוא הציל אותו ממות, התכוונו להרוג אותו והא הציל אותו שלא יהרגו. אז הוא לא החזיר, אז צריכה אשתו ושני בניו למות? כן! המתחיל במצווה אומרים לו  גמור" אין פשרות! אין פשרות, אין באמצע! עד הסוף! עד הסוף! למה הוא עשה כן? הוא חשש. אם הוא ידרוש לשחרר אותו לא ישמעו לו ואז יעמדו על דעתם הראשונה להרוג אותו ועשה פשרה. אמר תפסת מועט, תפסת. לו זו בלבד שהוא הציל את חיי יוסף, תקשיבו טוב! אלא הוא סייע גם להגשמת החלומות הנבואים. כי בזה שהוא מכר הם ירדו אליו ובאמת כולם השתחוו לפניו. והיה גם למשנה מלך מצרים. והוא החיה עם רב. הרי שיש לשבח את יהודה מגל צד. גם מצד הכוונה וגם מצד הפעולה של המעשה. אבל הייתה זו פשרה. אבל על ידה יצאה כוונת הקב"ה אל הפועל.

 אמר רבי מאיר: "כל המברך את יהודה הרי זה מנאץ". יהודה כשלעצמו חשב שזה הדבר הראוי לעשות ואין לנו לדון אותו את יהודה עד שנגיע למקומו, אבל מי שמברך אותו, משום שעל ידי הפשרה יוסף הפך להיות מלך והיה שליח של ההשגחה העליונה. אומר רבי מאיר: אין זה מברך אלא מנאץ. אנחנו לא צריכים לדאוג להקב"ה! אילו היה עושה יהודה את המוטל עליו בשלמות, היה יהודה נשאר כמלך על אחיו, היה מציל את אשתו, היה מציל את בניו. עלינו לעשות את שלנו בלי לבקש חשבונות רבים והקב"ה הוא יעשה את שלו. הוא היה מוצא דרך איך להמליך את יוסף, אל תחפש לו פתרונות. הוא יודע איך לעשות את הכל.

זאת הייתה מורשת של הסטייפלר והוא השאיר לנו את כלי המלחמה שלו ירושה. אין להתפשר, צריך ללכת על האמת עד הסוף. הרבה ייפלו, הרבה לא יחזקו, הזהרתי כבר פעמים רבות. המלחמה האחרונה תהיה מלחמת האמונה, כמו שאמר החפת חיים שהזכרנו אותו לפני שנים רבות. מלחמת גוג ומגוג לא תהיה רק מלחמה פיזית, אלא בעיקר אמונית. מי יישאר מאמין באמת. הרי יתפשרו, הרבה ילכו עם הרוב. יותר בטוח עם הרוב. אבל הרוב לא צודק, ההמון טועה. האמת תהיה נעדרת בדור שלנו כתוב במפורש "נעשת עדרים, עדרים". הפוך! לא תמצא האמת, אלא ביחידים. וצריך להיות מבחין ומבין. מי שאתה חונן לאדם דעת, שיש לו הבדלה. זה צריך לדעת. 

בהפטרה קראנו השבת, שבזמן אליהו נשארו 7,000 איש בלבד שלא קראו לבעל, לעבודה זרה. אתם שומעים?! מכל עם ישראל מיליונים, כמה נשארו נאמנים לה'? בסה"כ 7,000. בזמן גדעון 300 בלבד. בעת הזאת, בין 300 ל-7,000 יכול להיות שזה דיי הרבה. המון ייפלו! המון, המון, המון! כל יום אנחנו שומעים על חדשים לבקרים. כל יום. אנשים נופלים, נופלים, נופלים וחושבים שהם צודקים. עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס.             

למי שיש שאלות בבקשה:

שואל: ערב טוב הרב. לפני השאלות אני רוצה להגיד לרב תודה. הרב אומר את האמת ואנחנו הולכים עם הרב הרבה שנים. ברוך ה' שזיכנו וזוכינו להיות עם הרב יד ביד ולהאמין ברב וללכת עם הרב. אז תודה רבה הרב. תודה הקב"ה שזיכה אותנו להיות איתך.

הרב: תהיה בריא!

שואל: הרב, יש לי כמה שאלות קטנות. שאלה ראשונה: גדולי הדור של הדור הזה שהם לא יוצאים נגד אותם אנשים בעצם, או לא נותנים יד לרב, אז מאיזו סיבה זה בעצם? מאיזה סיבה אין תמיכה ואין יד לרב? מגדולי הדור שהם בעצם האמת, שאנחנו לפיהם הולכים.

הרב: אני אגיד לך. כולם נמצאים במחלוקת, גם האשכנזים וגם הספרדים במחלוקות בינם לבין עצמם ולהיכנס לעוד מלוקת בעיניהם, הם לא נכנסים. אבל הם אף פעם גם לא נכנסו  בדברים שהיו כאלה ואחרים ודומה. אלא אם כן, זה היו בני טיפוחים שלהם, קרובים אליהם מאוד, תלמידים שלהם מובהקים וכו', וכו'.

שואל: אוקי. הרב , יש לי עוד שאלה: לפני תקופה היה ראש השנה ואני משרת בקרבי, אז הייתי צריך איזה עזרה קטנה והרב אמר לי לפנות לאחד הרבנים שהולכים עם הרב לשאלת הלכה. בעצם זה שאלה שבעצם אם יש כלי מסוים שבושל בו בשר או שהיה בו בשר כ-24 שעות, האם מותר להשתמש או לא. אותו רב אמר לי שאחרי 24 שעות, אפשר להשתמש. אחרי תקופה שאני שאלתי את הרב, אז הרב אמר לי שאסור להשתמש.

הרב: כל שמבטלים איסור לכתחילה, אסור להשתמש בכלי הזה כך פוסק הרשב"א.

שואל: זאת אומרת, אם החלטתי ללכת לפי...

הרב: בדיעבד של דיעבד, הוא אמר לך במקרה שאתה נמצא בצבא ולא תמצא שום כלי.

שואל: הבנתי.

הרב: כן. שאלה נוספת.

שואל: שאלה אחרונה, הרב: כמו שאמרתי אני נמצא ביחידה קרבית. ככה שרוב החברים שנמצאים איתי הם אנשים חילונים. וקשה לי מאוד להתחזק עם החבר'ה האלה. זאת אומרת, אני לא מצליח כל כך לשנות הרבה מהדרכים. שאת אומרת, אני נמצא איתם רוב היום, אני מנסה כמה שפחות לשעות את המעשים שלהם, אבל מה לעשות כאילו הם נמצאים בדברים שם.

הרב: מה לעשות? לא לעשות!

שואל: מה הרב יכול לתת לי כמה עצות. מה אני אפילו שאני יכול לקחת על עצמי...

הרב: תראה, אני גם כן הייתי בצבא. בעקרונות שחונכתי מהבית, שמרתי. דוגמה: הייתי שומר שבת אז שמרתי שבת. במה שהבנתי שאני שומר שבת, לא סטיתי מזה. מה שלא הבנתי, עשיתי. אבל את העקרונות שלי לא שניתי וזה לא משנה מי יגיד לי מה. אז לכן, אם אתה עקרוני ואתה רוצה לשמור, אתה יכול לשמור והוכחה היא לא להיכנס שאתה יודע שאתה עלול מהם להידחק לפינות שאתה לא תוכל לעמוד בהם בניסיון.

שואל: יש המון מחלוקת על הרב, אנחנו לא יודעים איך לצאת מי זה? האם לצאת עליהם כאילו, הם אנשים חילונים, לא אנשים ש...

שואל: לא צריך לצאת נגדם ולא כלום, אתה לא ערב עליהם. מי שמחללים שבת בפרהסיה אתה לא צריך להוכיח אותם ולא כלום.

שואל: תודה רבה הרב.

הרב: תהיה בריא!

שואל: הרב, אם אפשר לברך את אופק בן אילנית, זה חבר מאוד טוב שלי שנפצע שבוע שעבר מרימון. בבית חולים עכשיו. יש לו קצת בעיות בעיניים.

הרב: אופק בן אילנית, יחזור בתשובה, רפואה שלמה!

 

שואל: שלום כבודו. אני רוצה לשאול שאלה ואחר לספר על איזה משהו. אני כל פעם, זה כבר פעם שלישית שאני שואל אותך  באותו נושא, כי יש לי משהו שמאוד מציק לי. אני מנסה להבין כל הזמן את הנושא שדיברנו עליו. אני לא יודע אם אתה זוכר מפעם שעברה, על הקטע שכל בן אדם נקבע כמה זמן הוא יהיה וכמה זמן... מישהו שלא מגיע  לו צער... אתה זוכר את השיחה הזאת? חשבתי על הדברים בבית. ואני כאילו חושב , אם הקב"ה יודע כל אחד כמה הוא יחיה והוא יודע גם עם האפשרות שהוא ייתן לו לבחור, כמו שאמרת גם פעם שעברה. אז כאילו כל בן אדם נקבע לו הגורל מראש...

 הרב: לא הגורל. הזמן.

שואל: הזמן. ונקבע לו איך הוא ימות מראש.

הרב: לא! לא! לפי מעשיו. רק ה' יודע, אבל מעשיו הם גורמים.

שואל: לא הבנתי. לא מתחבר לי

הרב: הקב"ה יודע כל דבר מראש. הסברתי באחת ההרצאות שהוא יודע אחרי שאתה עושה לפני כן. עכשיו, אתה מחליט אבל מה תעשה. אתה מחליט מה יהיה העבירות ומה לא יהיה וכו'. לפי זה הוא יודע מראש מה ייגרם לך בסופו של דבר. אבל מלכתחילה, עוד לפני שנבראת, עוד בלי עוונות, בלי כלום, נקבע כמה סך חייך. או שתגיע למלוא חייך או שלא תגיע.

שואל: את זה הבנתי. אני אתן לך דוגמה. אולי לא ניסחתי את זה טוב. נגיד יש לי שני ילדים, תאומים ולפני שהם נולדים אני קובע שזה יהיה .. אני רוצה להשקיע בו בלימודים וזה אני לא אשקיע בו בלימודים. אני רוצה שאחד יהיה חכם ואחד לא. אז מראש כבר חרצתי גורל שאחד מהם ילמד ואחד מהם לא. עכשיו, את זה הם לא יודעים.

הרב: זה לא נכון! יש אחד שהחליט שהבן שלו יהיה כדורגלן והשקיע בו שהיה כדורגלן ושלח אותו לנבחרת וכו', וכו'. בסוף  חזר לו בתשובה, זרק את הנעליים באצטדיון. אז מה קרה? הוא קבע והוא קבע והוא לא קבע. למה הוא לא קבע? כי יש בחירה לכל בן אדם. גם לאבא, גם לבן, גם לנכד. לכולם יש בחירה.

שואל: וה'?

הרב: וה' יודע  מה יחליטו כל אחד.

שואל: לא, השאלה שלי אם ה' כאילו מכוון או עוזר למי שכן מחליט ללכת בדרכו.

הרב: בוודאי! "הבא להיטהר מסיעין לו מן השמים". ודאי!

שואל: הבנתי. אפשר עוד סיפור קטן.

הרב: סיפור.

שואל: יש לי פה דוד...

הרב: עזוב סיפורים.. יאללה.

שואל: לא, אני רוצה לספר על איזה נס גלוי...

הרב: עזוב.

 

שואל: ערב טוב כבוד הרב. יש לי שאלה לגבי משהו. לפני 10 שנים בערך עברה ניתוח בכבד. שתי השתלות בכמעט יממה וחצי. עכשיו, כבר  17 שנה שאני ילד יחיד וההורים שלי מנסים להיכנס להיריון ולא מצליחים. בגלל המחלה אין אישור מהרופאים וכל זה. מה אני יכול לעשות כדי לעזור ולקבל על עצמי משהו.

הרב: בעזרת ה' תתחתן ותביא ילדים גם בשביל מה שהם לא הביאו.

שואל: ומה עם ההורים? הם גם רוצים?

הרב: אם יש סכנת נפשות, אז מה אפשר לעשות?

שואל: אין סכנת נפשות, אבל עדיין זה ב-100 אחוז. יש איזה טיפול..

הרב: מה הפירוש? אז למה הרופאים מונעים?

שואל: יש איזה טיפול חדשני שאמא שלי עוברת כרגע.

הרב: השאלה אם הם מונעים בינתיים.

שואל: ב-90%. ה-10% זה עלינו. 10%, 15% זה עלינו.

הרב: אתה רוצה שני ניסים. אחד שהיא תוכל להוליד. שתיים שהיא לא תמות מהלידה.

שואל: נכון.

הרב: נו? מה אתה חושב שזה כל כך פשוט?

שואל: לא. אבל אתה יודע כאילו מה אפשר לעשות בשביל זה.

הרב: נגיד שאני מצליח להגיד ברכה והיא תהרה, אבל הברכה לא הייתה מספיק טובה בשביל שהיא לא תמות. אז מה יקרה? אתה מבין? מה יהיה ? בעיה! זה לא פשוט! אם הרופאים יגידו שיש אפשרות ורק אחר-כך יש מניעה, נו, אז בעזרת ה' אם כבר...

שואל: אבל אין איזה משהו שאפשר בכל זאת לעשות?

הרב: הכל אפשר, אבל אתה יודע מה אתה לוקח על עצמך? אתה לוקח אחריות שחס ושלום יכול להיות סכנת נפשות, שלא יהיה לך גם אמא.

שואל: אני מדבר בקטע הרוחני, לא בקטע של מה יהיה...

הרב: אז אני מדבר על החלק שהוא צריך להוליד, החלק שצריך להוליד הוא לא רוחני, הוא חלק פיזי. ואם הגוף לא יעמוד בזה והוא יקרוס אז מה נעשה? אז יותר טוב גם שלא יהיה חלילה גם אמא? 

שואל: חס וחלילה.

הרב: אז לכן אני אומר זה לא חוכמה לבקש דבר כזה. אם יגידו שהיא כבר מסוגלת, אם יגידו שיש מניעה, אין חשש לחייה מצד לידה. יש רק מניעה מצד א',ב', ג', ד', זה אולי אפשר להתגבר. אבל אם אומרים שזה סכנת חיים, אז אנחנו לא יכולים לבקש, אתה מבין שיהיה שני ניסים כמו שהסברתי.

שואל: אין בעיה. תודה רבה כבוד הרב וערב טוב.

הרב: תהיה בריא.

 

שואל: שלום עליכם הרב.

הרב: וברכה.

שואל: תודה רבה שבאתם. אם אפשר לקבל כמה ברכות.

הרב: עכשיו לא. אחרי זה אני אתן לך בסוף הערב.

 

שואלת: ערב טוב כבוד הרב. השאלה שלי לגבי בחור שהכרתי לפני כחודשיים, שהוא לא משוכנע לגבי כל העניין של הכשרות. וסיכמנו בנינו שאם בעזרת ה' נקים בית, אז בבית נקנה רק את הכשרות של הרב. ויש גם את העניין שאנחנו יוצאים והוא רוצה לאכול בחוץ, והוא רגיל לאכול בחוץ. וסיכמנו בנינו שהוא יכול לאכול בחוץ. מה כבוד הרב חושב על זה.

הרב: אי אפשר להתיר לו לאכול נבלות וטרפות. אין מה לאכול. אתם לא מבינים? לכם הראיתי פה באור יהודה כבר פעמיים או שלוש את כל הנושא מאלף ועד ת'. הצגתי בפניכם את הסרטונים ואת הכל. היום פרסמו... (יש לך את הסרטון החדש של דג הסלמון שרואים את התולעים באינפרא הכחול?)

בקיצור יש בעיות חמורות בכשרויות, יש בעיות בחוץ. במסעדות אי אפשר לבדוק את הירק כראוי. אי אפשר לאכול בחוץ. לא באולמות, לא במסעדות, לא בשום מקום. רק בדיקה דקדקנית בבית והלוואי שיעשו את זה עם שולחן שיקוף או מול פלורוסנט. כי החרקים רבים מאוד, מאוד. בכל.. ובפרט בחום הזה שאנחנו נמצאים בו הם מתרבים בו מאוד, מאוד! אין מה להתיר בזה. להתיר בזה, זה כמו בואי נאכל חזירים מידי פעם.

שואלת: יש משהו ש...

הרב: אבל רגע, אני מסביר לך דבר אחד. את צריכה לקבוע איתו במסמרות שלא יהיה קונצים אחר כך, פתאום הוא יתחיל לבכות לך אחרי החתונה: אני לא יכול, אני לא עומד בזה. אני לא זה, חשבתי שאני יוכל וזה זה... זה משחקים שיש לאחר חתונה. מבטיחים ומתחייבים ומתכוונים לא להתכוון. אז צריך לראות אם עכשיו בתקופה הזו הוא יתגבר וימנע ויראה , ותראי שבאמת הוא לא נמשך, אז יהיה לו יותר קל אחרי זה. אבל אם גם עכשיו הוא לא יכול ובינתיים, בינתיים, פירושו של דבר שהוא גם לא יעמוד בזה אחרי זה. גם אם אדם לא מבין למה עושים, מה עושים, זה עוד יותר קשה. כי סתם להגיד לבן אדם אל תאכל והוא לא מבין למה, אז זה בעיה. תמיד יצר הרע מנקר בראשו אומר לו: תשמע אתה אפילו לא יודע על מה אתה אוכל. למה שלא תאכל? כולם אוכלים, למה אתה לא אוכל. חייב לראות את הסרטונים. הבאנו לכם דיסקים. אני מקווה חילקו. קיבלתם דיסקים? אז בדיסקים האלה יש את כל נושא הכשרות,. תוכלו לראות את זה בהרחבה ולהינצל באיסורים חמורים ביותר.

אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחד. רבי, רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא הוא אומר שיום הכיפורים מכפר גם למי שלא שבים בתשובה. עיצומו של היום מכפר. עצם זה שהגיע יום הכיפורים, נכנסת ליום הכיפורים, יום הכיפורים מכפר. אפילו לא עשית תשובה. זה לא נפסק להלכה. הלכה כחכמים ולא כרבי. אבל רבי אומר ששלושה יוצאים מן הכלל. יש בזה עוד כמה דיונים, אבל שלושה יוצאים מן הכלל הוא אומר במפורש: אחד זה פורק עול. שתיים זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ושלישי זה מפר ברית. המושך עורלתו וכו'. מה זה פורק עול? מובא שהאדם שהוא מומר לאכול נבלות וטרפות זה פורק עול ואין יום הכיפורים מכפר עליו, אפילו לשיטתו של רבי שהוא הכי מקל! "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתכם, לפני ה' תטהרו". זה אפילו רבי לא נותן לו אפשרות של תיקון שיום הכיפורים יכפר מי שאוכל נבלות וטרפות. אז שתבינו כמה  זה חמור זה נקרא פורק עול. זה כמו אפיקורס, כמו כופר בתורה, זה פורק עול. "האומר להקב"ה דבר זה איני עושה, כבר פרק עול אדוניו מעליו", אומר רבנו יונה בשערי תשובה. אם דבר אחד אתה באופן קבוע עושה איסור, אתה פורק עול!  ואת הדוגמה הזאת נביאים כמי שאוכל נבלות וטרפות. עכשיו, אי אפשר להגיד 'אני לא יודע, מאיפה אני יודע, אני סומך', אתה לא יכול לסמוך. כי ברגע שאני אמרתי והבאתי הוכחות וראיות והכל, אתה לא יכול לסמוך! אין לסמוך! ואתה לא יכול לסמוך על  מי שאומר לך הכל בסדר. איך אתה יכול להגיד הכל בסדר אם לא בדקת דבר דבר? אז לכן, בן אדם הוא נקרא מומר לדבר אחד מומר לנבלות וטרפות. ועליו אמר רבנו בחיי בחובת הלבבות: "אלוהיהם בטניהם".באלוהים שלו זה בבטן. הבטן קובעת. אני רעב? אני אוכל! מספיק שיש לי תעודה זהו! מה אכפת לו מי שם, מה שם, לא מעניין אותו שום דבר! הוא מחפש צד של היתר בשביל לאכול.

שואלת: תודה רבה.

הרב: תהיי בריאה.

 

שואל: ברשותך, הבנתי כמה דברים שאמרת בקשר לנפש בריאה בגוף בריא. מה זה נפש בריאה בגוף בריא? אמרת לא לאכול במסעדות ואיפה יתפרנסו כל המשגיחים האלה שעושים כל שנה ילד?

הרב: אני אסביר לך. המשגיחים שעושים כל שנה ילד, יכולים להתפרנס מכל מיני  פרנסות. אבל המשגיחים האלה, משגיחים על הכסף! לא משגיחים על האוכל, כי הם לא נמצאים במסעדה. רק בהשגחות בודדות, בודדות ביותר ולא תמיד, יש שמה השגחה כמו הרב לנדא והבד"צ העדה החרדית ירושלים. כל השאר הם משגיחים שמדלגים כאייל ממקום למקום עושים טורים. הוא נמצא פה כמה דקות, לוקח איזה לאפה והולך, עובר לשני לוקח צ'יפס והולך, עובר לשלישי לוקח קצת לבית והולך. אבל זה לא השגחה. השגחה זה כל הזמן. אבא שנכנס לחדר השגיח על הילד 5 דקות , אחר כך הלך מהבית 24 שעות, זה לא השגחה. אמא השאירה את הילד בתוך האוטו והיא שמה לב שהוא מאחורה במושב האחורי ואחר כך יצאה לקניות, חזרה הוא מת. למה? זה לא השגחה. השגחה זה כל הזמן!  זה השגחה! אבל אם הוא לא נמצא כל הזמן, זה לא השגחה. עכשיו, מעבר לזה גם אם הוא נמצא כל הזמן, הוא צריך לדואג שישטפו את כל הפטרוזיליה וכוסברה ויסדרו את כל  האורז ואת השעועית ויבדקו הכל. לא ייקחו את הכוסברה כמו שהיא מהשקית וטרח, טרח, טרח יחתכו את זה בשביל שיהיה לאוכל. לא! אתה מבין? זה בעיה! תכנס, תראה איך עושים את הסלטים ואת כל הדברים ותראה אם אני צודק או לא.

שואל: אתה צודק ותודה רבה!

הרב: תהיה בריא!

 

שואלת: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: אני רוצה לשאול שאלה. בעלי נמצא בבית הסוהר ואני רוצה לדעת מה אני יכולה לקחת לעצמי שבעזרת ה' הערעור יתקבל.

הרב: תגידי לי משהו? הוא שומר תורה ומצוות?

שואלת: הכל!

הרב: מה הכל?

שואלת: הוא חזר בתשובה.

הרב: שם או לפני?

שואלת: שמה.

הרב: אמיתי?

שואלת: כן!

הרב: נו, אז את תקבלי על עצמך צניעות גמורה

שואלת: כן.

הרב: מה כן? עם כיסוי ראש והכל?

שואלת: כן.

הרב: ייאלה! אני נותן לך ומברך.

שואלת: עכשיו אני יכולה לקבל ברכה?

הרב: קודם תשימי, תברכי שהחיינו...

שואלת: ברוך אתה ה' אלוהנו מל העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!

הרב: אמן! מהיום את הולכת בצניעות, לא מורידה את כיסוי ראש, קונה לך שמלות, חצאיות, חולצות אחרי המרפקים, גרביים... הכל בסדר! מה השם שלו?

שואלת: שלמה בן בת שבע.

הרב: שלמה בן בת שבע, ה' יזכהו בערעורו, לצאת מבית האסורים בזכות הצניעות שלך!

 

שואל: מה שלומך הרב?

הרב: מה סבבה!

שואל: קודם כל, אני רוצה באמת לפרגן ל שחבל על הזמן! אתה עושה באמת... אני לא ראיתי בן אדם שעושה את מה שאתה עושה. אני 12 שנה עוקב אחרייך, אני בלי כיפה אני בלי שום דבר. אני מאחל לעם ישראל בעזרת ה' שתחייה בעזרת השם עד 200! ושתזכה אותנו כל הזמן! שיהיה לך כח לזכות אותנו כל הזמן!

הרב: אמן!

שואל: אני רציתי לשאול שתי שאלות. קודם כל בקטע של הכשרות. קודם כל אני מנסה ככה לקבל על עצמי לא לאכול בשר, עכשיו אני שומע אותך ואני כאילו אני מסיק שוואלה אין לנו מה לאכול! אין מה לאכול! פירות צריך עכשיו למיין אחד אחד, צריך להסתכל אחד אחד, צריך זה... פטרוזיליה, כמו שאתה אומר. בשר אין בכלל אמרת. כי אין על מה לדבר, אין לך שום,שום... כל התוויות האלה שאתה רואה שכשר, בעצם אתה אוכל זבל! בינינו.

הרב: לפעמיים גם חמורים וסוסים.

שואל: אתם צוחקים, אבל זה באמת מה שקורה. מביאים את כל הבשר מברזיל וזה מה שאוכלים. אני נגיד, אצלי בבית, אני עובד לצורך העניין וקרוה מצב שכזה שאני לא אוכל באירועים, מרגיש לי לא טוב עם עצמי לאכול באירועים. עכשיו, אצלי בבית מה אני כן יכול לאכול?

הרב: הכל!

שואל: מה זה הכל? אני לא יודע להקפיד על כל הדברים האלו.

הרב: עשינו דיסק עכשיו שמראה איך בודקים את כל הירק ואת כל הפירות, כל הירקות, הכל. דגים... איך בודקים הכל. יש דיסק שלם שמסביר את הכל. בלי דיסק, אתה נכנס לאתר שופר, לוחץ 'כשרות' בחיפוש, אתה מקבל את כל הסרטונים על הדברים. אז אתה יכול ללמוד כל דבר איך מטפלים בו להיות בטוח שאתה לא אוכל איסור. זה אחד.

שואל: כן, אבל אם נגיד אתה מכין ארוחת ערב. אתה בסה"כ רוצה לאכול ארוחת ערב...

הרב: תאכל בלי ירק. אם תיקח עגבנייה, תיקח מלפפון...

שואל: כי אין לך ירקות.. אין לך . גבינות זה הדבר שאיך שהוא עובר את הביקורת.

הרב: תיקח  עגבנייה, תיקח מלפפון בעזרת ה' יתברך, יש בהם נגיעות מעט מאוד. רק אם הם כבר רקובים או משהו. בדר"כ אין בהם בעיה. זה אחד. אתה רוצה בצל, אז בבצל יש לפעמיים נגיעות. תלוי באיזה מצב קנית אותו. יש שלושה סוגי מצבים של בצל...

שואל: יש השגחות ספציפיות?

הרב: לא אין על זה השגחות.

שואל: אין השגחות על פירות וירקות?

הרב: אין! אין! זה מתפתח תולעים, חרקים או עפים או נרקבים מבפנים זה תוצר של חום, טיפול, אחסון, כל מיני צרות שזה לא קשור בכלל להשגחה. השגחה זה בשביל להפריש מעשרות, להפריש תרומות. אם אתה קונה פירות שלא יהיה עורלה. כל מיני דברים כאלה שהם לא קשורים. אתה מבין? אבל תולעים וחרקים ונגיפים וכו', זה דברים שלא תלויים בהשגחה. זה גם אחרי שזה יוצא בסדר זה נהיה. תשים אצלך קמח בבית, קנית אותו טרי והכל בסדר, הוא ישהה אצלך בבית תקופה, הוא יתליע לבד. אין אפשרות להשגיח על דבר כזה. לכן, לפני האכילה צריך לטפל בזה. דהיינו להתבונן ולראות בדיוק. כל דבר מוסבר לך כיצד לעשות, ברגע שאתה לומד את זה, זה לא בעיה בכלל. אם יש ל אירוע רציני, כן זה בעיה. אתה צרך להכין לפני, יום, יומיים, שלושה, תלוי כמה יש לך להכין. ואז אתה צריך להכין את הכל. אז לוקחים עוד אנשים, מלמדים אותם איך. בסרטונים את ה תראה בדיוק איך עושים. אנחנו אוכלים הכל בלי שום בעיה, רק איזי, איזי. לא ממהרים ישר מהמקרר טח, טח, חותכים ואוכלים. בודקים. זה בדבר הזה.

פירות שהם טריים אז בדר"כ הם לא נגועים, אבל צריך לראות איפה נקודות התורפה בפרי. מאיפה יכולה להיכנס תולעת וכו', גם זה אתה לומד , אתה מסתכל ואתה רואה. ואם אתה מפלך אותה, אז אתה רואה בפנים גם מה קורה, אז אתה יכול לאכול זה לא בעיה.

עכשיו, בשר ועופות. נכון יש בעיה כללית. אבל אנחנו משתדלים להשגיח על המקסימום שאפשר וברוך ה' אנחנו מצליחים מידי פעם. בפעם האחרונה שחטנו 250 ראשי בקר ויצא מזה 15. אתה שומע?! 13 סכינים נפסלו! זאת אומרת, אין דבר כזה! אצל אחרים מינימום 60 אחוז יוצא להם מכל שחיטה. זאת אומרת אם הם עשו 250, יצא להם לפחות 150 ראש. שזה נבלות וטרפות לכתחילה בלי שום ספק. וכבר הבאנו סרטונים מהרב עובדיה והרב עמר, בן ציון מוצפי וכולם שאמרו שהכל נבלות וטרפות. אז זאת אומרת, זה המצב, זה תעשייה, זה מיליארדים! זה מיליארדים, אתה מבין? זה מיליארדים! אף אחד לא יכול לעצור את הקצב. זה קצב שמייצר כסף. אי אפשר לעצור את זה! זה אומר לך זה וזה ,וזה וזה... וככה מעבירים לך כל דבר.

שואל: הבנתי! בלי שום קשר כמו שאמרתי אני עובד באירועים ויש לי דילמה. מצד אחד יש עניין של הרקדה במעורב, כל הדברים האלה, החטאת הרבים.

הרב: נכון!

שואל: זה עוונותיי, בסדר? אני לא מתיימר לומר שזה בסדר, אבל מצד שני בתחום שאני מתעסק בו, אני  לא רוצה לזלזל ,כן, אבל יש גישה, וניסתי אותה בעבר, שהציבור החרדי לא משנה. אז מה עושים?

הרב: למשל? על מה? מה אתה משווק? מה אתה עושה?

שואל: כל הנושא של האטרקציות ואפקטים לאירועים. אני באופן ספציפי מתופף גם באירועים. אז קורה מצב כזה, מבחינת קהל חרדי ואני מבין את זה במאה אחוז, מבחינת קהל חרדית אין ... תקליטן, אולם ונגמר. אין דרישה. ניסתי , זה לא שלא ניסתי, ניסתי לעבוד בזה, בציבור החרדי. וגם אם יש דרישה, אז כאילו 'מה?! זה כל כך הרבה כסף'.. מנסים כאילו לגזור...

הרב: כמה אירועים יש לך בחודש?

שואל: כרגע? עכשיו בין המצרים, אין. אבל ברמה של בלי חגים, בלי שבתות, אני לא עובד בכלל. אבל ביום חול רגיל, ברמה יומיומית. ואפילו 4, 5 צוותים ביום.

הרב: הבנתי. טוב. זה נקרא מחטיא הרבים דאורייתא. אבל אתה תראה. תוריד במחיר בהתחלה ותלך לחרדים. יש גם דתיים לאומיים, לא רק חרדיים. יש שמה אולי משלמים יותר, הם מבינים קצת יותר במוזיקה.     

שואל: לא, עוד פעם, בלי לזלזל או משהו, אני לא מזלזל חלילה. הפוך..

הרב: לא! לא! בוא נגיד שאתה סופר מן, לא משנה...

שואל: אני  לא הייתי שואל את השאלה הזאת, חשוב לי לציין פשוט...

הרב: אבל לא יתנו לך, כי אין להם מושגים, אתה צודק! כי אין להם את המושגים ו..

שואל: לא! חשוב לי לציין, רבנו, אני באמת אומר לך, אם זה לא היה חשוב לי והייתי אומר כאילו זה... ואפילו לא הייתי שואל אותך...

הרב: ברור שלא היית שואל! אני שומע כל מה שאתה אומר. אני רוצה לעזור לך!

שואל: זה לא בקטע של לזלזל. הנה הציבור בחרדי...

הרב: אני רוצה לעזור לך! אתה יכול לצאת מהברוך ולהישאר מתופף, רק תוריד את המחירים. בהתחלה תרוויח פחות. במשך הזמן יכירו אותך, ישמעו את הביצועים וכו', וכו' ולאט לאט תוכל להוסיף עוד טיפה ועוד טיפה, עד שיצא לך שם, שאנשים ירצו דווקא אותך, ממלא תוכל עלות שוב פעם, כי הם מבינים שהם משלמים. הרי מי שמזמין את פריד ואת בן דויד ואת כל אלה הפסולים, הם משלמים להם הון עתק! יש כאלה שלוקחים 25 אלף דולר לערב. אז זאת אומרת שהם יודעים מה לשלם שהם מבינים מי בא. היום לא מבינים מי אתה. אם יבינו, בסדר. ואתה תהיה שווה, אז במשך הזמן זה יעלה. וככה תחליף קהל. אבל אין ברירה, חייבים לנגוס. אדם שהוא ספר נשים, הוא לא יכול להמשיך. אבל זה המקצוע שלו, הוא בנה את עצמו, יש לו מוניטין, אתה מבין? יש לו הרבה לקוחות וכו', אבל מה לעשות? אתה רוצה גהנום? אין בעיה. יש גהנום לספרים, יש למתופפים, לכולם יש. שמה מתופפים עלייך! אתה מבין? אז לכן אתה צריך להחליט.

שואל: אני כאילו בגישה שעולם הבא זה כן, אני מבין ב-100 אחוז שאני אקבל בראש. אבל בסופו שלדבר יש בית לנהל, יש שכירות ויש אישה...

הרב: אבל יש גם הקב"ה שגם אם לא תהיה בעולם הוא ינהל אותם!

שואל: אני לא בא להצדיק, אני בא להגיד מה עושים בזמן הזה שאני מוריד את המחירים, אני סופג חוסר עבודה, מה אני אעשה בזמן הזה?

הרב: אמרתי! קודם כל תחליט שאתה חוזר בתשובה, זה יהיה הכי טוב. למה? תשים כיפה זה יה הלך יופי, השלמה, יש לך זקן, הכל מוכן. אתה שם כיפה ומחליט שאתה חוזר בתשובה, תדע לך עוזרים לבעלי תשובה שיצליחו. כמה שיותר שיצליחו. ואז אתה תראה אם אתה פורש לגמרי מהמשחק, יפתח לך דף חדש. אבל אתה צריך להאמין ה'. הוא מנהל את העולם, הוא המשגיח. למדנו עכשיו  דרשה שלמה על זה ,שלמה! לא צריך לדאוג לו. הוא דואג להכל. אם אתה לא תהיה בעולם חלילה, אשתך תמשיך לחיות וגם הילדים. אף אחרד לא מחזיק את אף אחד בעולם., כולם בדרך החוצה. השאלה באיזה מצב. לכן, אתה לא צריך לדאוג לפרנסה ולמזונות. אתה צריך לדאוג רק לדבר אחד- לעשות את הרצון. הנה זמר מפורסם שנתפס במיסים שלא שילם, אתה רואה שלוש שנים רוצים להכניס אותו. אז הוא היה להוט, פרנסה, יש איזה , יש ילדים, יש פה ושם. עכשיו אומרים לו שב שלוש שנים בלי אישה, בלי ילדים וגם תשלם כך וכך וכו'. מה הוא חשב שהוא מנהל את העולם לבד? מה שהוא עושה, אתה מבין, זה אין בורא לעולם, לא מסתכל מה הוא מחטיא את הרבים וכו'. אז הנה,אתה רואה לא כל מה שאדם מתכנן וחשב וחושש, זה מה שצריך לחשוש, לא! צריך לעשות מה שנכון וה' עוזר. שאני הלכתי ויצאתי לדרך, לא היה לי תוכניות, לא היו לי הבטחות, אף אחד לא עזר לי, לא הסביר לי, לא כלום. האמנת שזו האמת והלכתי איתה. והצלחתי להגיע איתה דיי רחוק. 

שואל: ואפשר בעצם להתעסק בתחום האירועים?

הרב: למה לא? אם זה כשר...

שואל: בלי הרקדה במעורב, זאת אומרת, אני מתעסק בכל בעניין של ההפקות וכאלה, אפשר להתעסק בתחום?

הרב: אני אסיר לך. יש לנו כמה זמרים: יהודה חדד, יוחאי כהן ועוד יהודי אחד תמני חדש, שהם צריכים מתופף שהוא לא מופיע באירועים. כי גם אם לוקחים זמרים שהם לוקחים, כאלה שהם צוות, שהם מופיעים במעורב, זה לא טוב, זה לא כשר. אז לכן, צריכים. אז יש לך כבר שלושה שיכולים לקחת אותך. מעבר למה שאתה יכול להופיע עם אחרים שיופיעו אצל החרדים. אבל, כמובן שיראו את הביצועים, שאתה באמת כמו שאתה אומר וכו'. למה שלא ייקחו אותך? הנה כל אלה באו אליי, אמרו אנחנו לא אוכלים נבלות וטרפות, אנחנו שומרים על הכל, עושים כל מה שאתה אומר וכו',וכו', פרסמנו אותם וברוך ה' הכל עובד. כדאי להחליט אם אתה רוצה, אפשר הערב. ואז כבריש לך את הכח והברכה שניתן לך.

שואל: השאלה אם אני יכול לוותר על הקטע של להופיע ולנגיד לקחת על עצמי משהו בתחום האירועים שלא דורש הופעה, שלא דורש את ההרקדה.

הרב: למשל?

שואל: למשל, יש את הפינה הזו של הבר קינוחים, דבר כזה אפשר לשווק לאירועים חילונים.?

הרב: בתנאי שלא יהיה שם איסורים. זאת אומרת, שהכל יהיה מושגח. כמו שאמרנו הרב לנדא והעדה החרדית. ולא יהיה חשש תולעים ודברים כאלה, במה שיש. אם זה פירות, זה פחות בעיה. אם זה סידור של כל מיני ירקות ופירות בצורות כאלה ואחרות, אן בעיה. זה גם מכניס הרבה כסף. גם סידור פרחים אתה יוכל לעשות.

שואל: זה נשאיר לאישה.

הרב: תן לאשתך, אין בעיה!

שואל: תודה רבה!

הרב: תהיה בריא!

שואל:  אם אפשר גם ברכה לבן זכר.

הרב: אבל שהוא יהיה חרדי, כן?

שואל: יהיה, יהיה!

הרב: מה השם שלך?

שואל: משיח בן סיסי.

הרב: י'חביבי, איך הגעת ממשיח לסיסי? משיח בן סיסי ואשתך?

שואל: ויקטוריה בת אולגה.

הרב: ויקטוריה בת אולגה, ה' יזה אתכם לזרע חי וקיים לבן זכר, תלמיד חכם!

שואל: אמן ואמן!

הרב: כל טוב!

 

שואל: קודם כל ברוך הבא לאור יהודה!

הרב: ברוך הנמצא!

שואל: מאז כמה? 10, 12 שנים הייתי מגיע להרצאות שלך ונכנס בך.

הרב: עכשיו אתה חוזר בתשובה הערב.

שואל: חופשי. יש לי כמה דברים. השאלה הראשונה שלי שמעניינית אותי וככה נגיע לפואנטה. למה כבוד הרב תמיד עם שמלה ואף פעם לא ראיתי את הרב עם מכנס וחולצה? זה שאלה אחת.

הרב: לענות עכשיו או אחר כך?

שואל: אתה כזה חכם! אני אפרוש את כל מה שיש לי ואתה תענה אחד, אחד בבקשה. שאלה שנייה מה ראשי התיבות של שליט"א? שאלה שלילית אתה הפתעת אותי הערב הזה, אתה יודע יותר בענייני הלכות פחות בענייני נבואות, אבל הכנתי לך עכשיו, שם בתנ"ך, ואני מבקש, אני מוכן, את עולם הבא שלי לתת לך, אם אתה תקרא את ישעיה עכשיו, פרק א', מפסוקים א'-כ"ד ותסביר לי אותם. או שאני מפגר או שאני לא מבין את ישעיה מה שהוא אומר.

הרב: טוב. אני אענה לך על השתיים ושלישית, תבוא אליי לבית כנסת ונשב על זה עם המפרשים. תקשיב: שאלה ראשונה. אני הולך עם שמלה כי זה המלבוש הלכו בו אבותינו. עכשיו כתוב : "שמלתך לא בלטה מעלייך", בתורה. היו הולכים כולם עם שמלות ולא רק זה, לא רק בתימן גם באירופה, בכל מקום. לפני 150 שנה כולם הלכו עם שמלות. עיראקים, איראנים, פרסיים ואחרים. כולם הלכו ככה. תסתכל בתמונות.אפילו בגוגול, תסתכל על רבנים יותר מאוחרים, אתה תראה שכולם הלכו ככה. זה המלבוש של יהודי. דרך אגב, גם אומות העולם הלכו ככה. אז לכן אני הולך עם זה. דבר נוסף, המלבוש הזה הוא גם יותר צנוע מאשר מלבוש שהולכים עם מכנס והמכנס הוא הדוק וכו'. זה לגבי זה.

שליט"א זה שיהיה לימים טובים ארוכים.

שואל: אם אתה לא רוצה לקרוא את ישעיה כרגע.

הרב: לא, זה ארוך, אני יודע למה אתה מכוון...

שואלת: זה 24 פסוקים, זה לוקח בדיוק שתי דקות לקרוא את זה.

הרב: לא! לקרוא זה לא בעיה, הבעיה זה לפרשן לך.לכן אני אומר אם אתה מחפש להבין, תבוא אליי אני מקצה לך זמן.

שואל: אוקי. יש לי שאלה בהלכה. אדם שיצרו גובר עליו, אומרת הגמרא : "ילבש מלבושים שחורים וילך מחוץ לעיר".  מה קורה  אם לבן אדם יש כסף לאוטובוס ואין כסף לתת למי שצריך לתת?

הרב: מה הקשר בין החלק בראשון לחלק השני?

שואל: עוד פעם אני אחזור...

הרב: שמעתי. לא צריך לחזור.

שואל: יש לי כסף נסיעות...

הרב: מה קשור שילבש שחורים?

שואל: זה מה שרשום.

הרב: אבל למה אתה צריך להזכיר את זה לעניין של הכסף לאוטובוס?

שואל: כי זה מה שיש.

הרב: מה? אוטובוס?

שואל: כסף לאוטובוס. זה הכל. יצאתי מחוץ לעיר,  מה אני עושה? מה אני עושה?

הרב: תקשיב מתוק. קודם כל הגמרא לא אמרה שמותר לעשות את מה שאמרת.היא אמרה שבמום שאדם יעשה חילול ה' בפרהסיה, אז ימעט בחילול ה' והיא נתנה עוד עצה כדי שלא יעבור חס ושלום את העבירה החמורה הזאת ילבש שחורים וכו', ואז שיסתכל על עצמו ויראה תראה לאיזה שפל מדרגה אני הולך, אני מתחפש ואני צריך שלא יזהו אותי ולא יכירו אותי וללכת לעיר זרה, בשביל לעשות עבירה, אז יכול להיות שהוא ימלך באמצע הדרך ויתחרט ויחזור בחזרה. זה הגמרא. זאת אומרת, כל הדיון למעט בחילול ה' ולא לעשות בעירו ובמקומו דברים איומים ונוראים. זה הגמרא. עכשיו, אם יש לך כסף ואתה מתכון כסף לנסוע באוטובוס ואין לך כסף לתת צדקה, או אתה מתכוון למה שהתכוונת קודם ילבש שחורים, אני כבר לא יודע למה אתה מתכוון.

שואל: לדבר השני שאתה אמרת. לתת אותו לאותה אישה שאני אמור להגיע אליה.

הרב: אז זו שמחה גדולה, אתה צריך לרקוד משמחה. כי אין לך כסף אפילו לאוטובוס. אז אתה צריך לרקוד משמחה, כי אתה לא צריך אפילו את העצה של ללבוש שחורים כבר. למה? אין טעם, אתה לא תגיע לשום מקום. אז אתה כבר במצב טוב מאוד.

שואל: הרב אמנון יצחק, אני  מוכן לתת לך את העולם הבא שלי, תן לי ברכה לזיווג תוך שבועיים!

הרב: כמה זמן אתה מחפש כבר?

שואל: אני גרוש פעמיים. ב-2006 התגרשתי. באמצע יולי פעם ושם...

הרב: חנג'ורי... כן.. ואחרי זה?

שואל: בוא נאמר שבעשרה חודשים האחרונים האלה, ואנחנו נהיה הכי גלויים ופתוחים, האמת מול השקר. לא יודע מה זה מגע של אישה.

הרב: טוב מאוד! זכית! עכשיו תקשיב, הנקודה היא ככה: תוך שבועיים זה קצת מסובך.

שואל: למה?

הרב: כי עד שתפגוש אותה פעם ראשונה....

שואל: אני יודע מי היא!

הרב: אהה, יש לך כבר מישהי?

שואל: אני יודע מי היא! אני יודע איך קוראים לה.

הרב: לא משנה, אבל היא יודעת ממך?

שואל: בטח!

הרב: רגע, והיה דיבור?

שואל: היה פרשים, היה דיבור טלפוני עם הפקידות, אבל לא מעבר לזה.

הרב: והיא יודעת שהכוונות רציניות?

שואל: לחלוטין!

הרב: וזה צריך לקחת החלטה?

שואל: זה החלטה שלה. אני את שלי החלטתי.

הרב: ברור, אבל אני שואל שאלה: אם כסף רק לאוטובוס אתה יכול להתחתן?

שואל: למען האמת, גם שיניים אין לי. שיניים תותבות יש לי.

הרב: לא, שאין לך זה טוב, כי אין כאבים.

שואל: יש לי כסף להגיע אליה למחר.

הרב: השאלה מה תציע לה? רק את עצמך וזהו?

שואל: ברוך ה' מה שיש בי. אני אומר לך אני נותן לך את העולם הבא שלי, תן לי ברכה שתוך שבועיים...

הרב: אז גם לא יהיה לך לתת לה אפילו עולם הבא שלך!

שואל: לא צריך! שתעבוד לעצמה.

הרב: הבנתי. תראה, זה מצחיק, אבל אתה יודע מה, בתור בדיחה אני אתן לך ברכה.

שואל: ייאלה!

הרב: מה השם שלך?

שואל: בתעודת זהות?

הרב: לא, בדרכון.

שואל: אתה תבחר.. בתעודת זהות מופיע משיח בן דוד.

הרב: עוד משיח!!! כן...

שואל: עכשיו, אתה יודע מה הברכה שלך תהיה? אני  לא רוצה אותה במילים, אני רוצה אותה בחיבוק. אני רוצה לחבק אותי ושתחבק אותי. זה מה אני רוצה.

הרב: בוא נא! זה מסוכן! אני דיברתי על מצעד הגאווה...

שואל: שמע, אני תורכי, אבל אני בא ...

הרב: תקשיב, אני נותן ברכות לא חיבוקים.

שואל: אוקי.

הרב: גם אשתי מתנגדת. מה השם שלך? משיח בן דוד...

שואל: בן זלדה.

הרב: בן זלדה. ה' ייתן בלב הראויה לך, שתסכים להתחתן איתך מהרה!

שואל: אמן! חזק וברוך!

 

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום!

שואל: אני באתי בעניין לא שגרתי כל כך. ואני מאוד מתבייש. לפני כמה שנים היה לי מלא חברים והכל, היינו יושבים איתם ועושים צחוקים. והייתי עושה להם חיקויים של כל מיני אנשים. וגם חיקוי של הרב. וביקשו ממני לצלם את זה, עשיתי סרטון מושקע האמתי, שעשיתי חיקוי של הרב. ועכשיו אין לי דרך איך למחוק את זה מהאינטרנט. ואני באתי לבקש סליחה מהרב.

הרב: רגע! אולי זה חיקוי מוצלח?

שואל: כן, חיקוי מוצלח.

הרב: נו.. נראה.. תגיד.

שואל: לא, עכשיו לא.

הרב: למה לא?

שואל: לא, אני איבדתי את הכישרון כבר.

הרב: לא, הפוך!

שואל: התגייסתי ו...

הרב: אבל אם תתבייש בזה עכשיו, זה יכול לכפר לך.

שואל: אני מספיק מתבייש.

הרב: כן? אבל תשלח לי שאני אהנה.

שואל: איך שולחים? אין לי בעיה.

הרב: הנה, החבר'ה האלה יתנו לך את האימייל. מקום מכל, מחול לך!

שואל:  תודה, כבוד הרב!

הרב: תהיה בריא!

 

שואל: בכל הפעמים..

הרב: שיצאת נגדי.

שואל: שיצאתי נגדך, ופגעתי בך ודרכתי על כבודת, אני מבקש מחילה וסליחה!

הרב: מחול לך!

 

שואל: שלום לך הרב.

הרב: שלום לך.

שואל: נתחיל מהראשון ראשון ואחרון, אחרון. כל מה שאני שומע זה אמת ויציב, נכון וקיים וישר. אני עברתי תקופה מאוד קשה, עברתי תאונת דרכים מאוד קשה. חי בנס! לא הייתי בן החיים. אני לא רציתי לדבר עלזה, אני רוצה לדבר על זה שאמרת על זמרי בן סלוא, שכתוב שנדב ואביהו הם היו הגלגול של פינחס, נדב ואביהו.

הרב: לא. הם נכנסו והתגלגלו בפינחס.

שואל: התגלגלו בפינחס, בגלל שהם עשו רק רצון, רק רצון. של פינחס הוא עשה "שואו" למעשה. ובעניין של שאול שאמרת שהוא לא טעם טעם של חטא, אבל היה לו את המלחמה עם עמלק. עובדה שהוא כן רצה לבקש סליחה מהקב"ה.

הרב: זה לא חטא. זה נקרא כשלון. כשלון בהבנה.

שואל: אבל ברגע שבן אדם מבקש סליחה מהקב"ה על דבר שהוא  עשה, סימן שהוא חטא.

הרב: לא. גם משה רבנו לא חטא בקטע של "ודיברתם אל הסלע", היה לו מכשלה בהבנה. כמו שמנתח אורך חיים הקדוש וכו'. זה לא חטא.. נגיד יש עבירה והוא עבר עבירה. הוא למד קל וחומר.

שואל: הוא לא עשה את דבר ה'.

הרב: הוא לא עשה. בגלל שהוא למד קל וחומר. הגמרא מסבירה שהוא למד קל וחומר מעגלה ערופה שלא  צריך היה להרוג את כולם וכו'. והוא חמל על הצאן.

שואל: אז זה בדיוק כמו שאמרת, רק בבוא נאמר, במדרגות הכל, כמובן. אבל גם פה זה לא לפסוח על שתי הסעיפים. זאת אומרת, אם הקב"ה אמר לך תלחם בעמלק...

הרב: כן, אבל זה גם נכשלו גדולים ביותר. גם אברהם אבינו נכשל בנושא שאמר "במה אדע כי אירשנה" ואנחנו לא מבינים מה מכשלה בזאת. שאל שאלה ולא הייתה שום כוונה רעה, אבל שמדברים כלפי ה' וזה במדרגות שלהם, אז כל נדנוד קטן של משהו, לא במקום, אז דנים אותם לפי זה. אבל זה לא במושגים של חטא. זה לא חטא במוזג שלנו חטא. זה לא חטא.

שואל: הוא קרע מעליו את המעיל ואז נקרע המעיל  

הרב: נכון! הסיפור יפה.

שואל: תודה רבה הרב.

הרב: תהיה בריא!

 

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום וברכה.

שואל: אני באתי לבקש את הכיפה שלך, אם אפשר?

הרב: שלי??? מה פתאום! אני כבר אמרתי בהרצאה האיש שאני יותר לא זה.. אבל כיפה מפה אני אתן לך!

שואל: וציצית אפשר?

הרב: בבקשה!

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט