תל אביב - תל אביב - אהבת אברהם אבינו לבורא עולם ומסירותו למלא רצונו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ועברתי

ובכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, אני מאמין, ובכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא, אני מאמין.

אני מאמין באמונה שלנו,

בביאת המשיח,

אני מאמין באמונה שלנו,

בביאת המשיח,

אני מאמין, ואף על פי שהתמרמר האם כל זה רחוק הלאו ואף על פי שהתמרמר האם כל זה רחוק הלאו

בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא,

אני מאמין בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא,

בכל יום שיבוא, אני מאמין.

ועם חזקי שיתממן אם כל זה רחוקנו

בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא אני מאמין, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא, בכל יום שיבוא

אני מאמין

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח.

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה

לבריאות איתנה, על ירוחנית, שפע,

פרנסה בנקל ויזכו לגאולה השלמה, לישראל בן חנה ואברהם ומשפחתו.

אראל בן שמחה וישראל, בריאות הנפש והגוף,

פרנסה טובה בנקל, זיווג הגון, ולזכות לגאולה השלמה ברחמים.

חנה בן שמחה וישראל, בריאות הנפש והגוף, זיווג הגון בקרוב, והצלחה בכול.

לעילוי נשמת

שרה בת רצון דאודי ואבישי בן רצון דאודי,

ולחילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

בפרשת השבוע אנחנו לומדים

על אברהם אבינו שצריך להביע את אהבתו לבורא יתברך בעקידתו את יצחק בנו.

ויש להתבונן.

איך ייתכן

אצל אברהם אבינו, עליו השלום, אהבה חוץ מאהבת השם יתברך?

הרי הקדוש ברוך הוא קורא לו אברהם אוהבי,

וברור שלא נשאר דבר בעולם שיאהב אותו אברהם זולת אהבתו יתברך.

שאלמלך הן איך ייקרא בשם אברהם אוהבי?

כשאנחנו אומרים ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך פירושו בכל לבבך.

אז אין לך מקום פנוי בלב למישהו אחר לאהוב אותו.

אם זה בכל לבבך אז אין עוד מקום לאהבה אחרת.

ואם השם אומר על אברהם אבינו, אברהם אוהבי,

אז אנחנו מבינים שחוץ מאהבת השם יתברך

לא נותר בלבו של אברהם אבינו דבר בעולם שיאהב אותו אברהם, זולת השם יתברך.

וכמו שכתב האבן עזרא בפרשת יתרו,

שלא ייתכן לקרוא לאדם בשם ירא אלוהים,

אלא למי שאינו ירא משום אדם

ושום דבר בעולם,

זולת יראתו את השם יתברך.

מה זה ירא אלוקים?

ירא אלוקים ולא ירא משום דבר בעולם. זה ירא אלוקים.

אז כך גם באהבת המקום ברוך הוא.

כמו שאמרנו, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך,

שכל הלב צריך שיהיה מלא רק באהבת השם יתברך,

ואין מקום פנוי לאהבת בנו.

גם יש להתבונן.

מצינו בכל התורה

שהובטח לנו שכר בקיום המצוות ועונשים למי שיעברו על המצוות.

והרי זה לא לשמה.

אם אדם מצפה לשכר,

זה לא לשמה, הוא לא עושה לשם שמים, הוא עושה לשם שכר.

אם זה מפני היראה שהוא יקבל עונש,

אז זה גם לא לשם שמים.

זה כיוון שהוא ירא מהעונש.

ואף על פי כן אמרו בגמרא בפסחים נ',

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות,

אפילו שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

מכל מקום, הרי כל דבר שבתורה,

לכול נאמר,

ואף לאותם הצדיקים בעלי מדרגה גבוהה שעובדים לשמה.

גם להם נאמר,

למען ירבו ימיכם

וברך את לחמך ואת מימיך,

וכן כל הברכות והתוכחות שבתורה.

אז אם אנחנו אומרים שצריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא לשמה,

מה זה שכתוב בתורה, למען ירבו ימיכם?

הנה, אני שומע שכר.

למען

ירבו ימיכם.

תקיים את התורה ובמצוות

וירבו ימיך.

וכתוב שהוא יברך את לחמך ואת מימיך. הבטחות.

ויש גם תוכחות בתורה. אם לא תעשה, אז יהיה כך וכך.

אבל העניין הוא כי מהו לשמה.

מה זה לשמה כשאומרים לנו לקיים מצוות לשמה?

לקיים את רצון השם יתברך

כאשר ציוונו לשמור ולעשות.

לשמור זה להישמר

מעבירות,

ולעשות

זה מצוות עשה.

אז אם אנחנו מקיימים את רצון השם יתברך,

כאשר ציוונו בדיוק לשמור ולעשות,

ואם כן גם לעוסק לשמה,

ידיעה גדולה היא בשביל לא לדע מתן שכרו.

חשוב שאדם ידע איזה שכר מקבלים על כל דבר.

למה?

לא משום קבלת השכר,

אבל מגודל השכר

יתוודע עד כמה יש רצון השם

בקיום מצוותיו.

למה הדבר דומה?

מלך שמחלק אותות הצטיינות

לחיילים הנאמנים.

אז לאחד הוא נותן מדליה מנחושת,

למצטיינים יותר מכסף

ולמצטיינים ביותר נותן מזהב.

האם נאמר שחתיכת הזהב שהמצטיין מקבל

זה כדי להוסיף לו ממון?

הרי המדליה זה משהו כזה.

מזהב, נכון, מזהב. אז כמה זה? 2,000 דולר?

5,000 דולר?

בשביל זה צריך לרוץ 42 קילומטר מרתון

בשביל לקבל חתיכה כזאת.

בארבע שנים לקראת האולימפיאדה אתה הקפת את כדור הארץ כמה עשרות פעמים בשביל לקבל חתיכה כזאת.

רק המים ששתית בדרך כבר ראית היה לך עודף.

אלא, ודאי שאין זה בא לומר שזה השכר, אלא בא לומר מה החשיבות של המעשה שעשית,

מהי ההצטיינות וכו'.

מכל מקום הוא מחבב מאוד, כי זה אות שמצא חן בעיני המלך

ואהב אותו.

כך גם ידיעת השכר של המצוות

למי שעוסקים לשמה.

וזה מראה כמה השם חפץ בו.

לכל צדיק וצדיק

הקדוש ברוך הוא מבטיח שי עולמות,

310 עולמות.

מה זה מראה?

כמה השם אוהב אותנו, שעל

מעשי מצוות מוכן לתת לא עולם אחד, לא חצי עולם, לא רבע עולם,

310 עולמות.

אז רואים כמה זה חשוב ורצוי

אצל הקדוש ברוך הוא.

ולא רק בשכר עולם הזה כן הוא, אלא גם בעולם הבא.

הירושלמי בסוף מסכת ברכות אומר,

אם ראית הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה,

עמוד ויתחזק בה,

ואתה מקבל שכר כולם.

אתם שומעים?

אנחנו נמצאים בדור

שלא רואים כל כך הרבה שרצים אחרי המצוות לקיים אותן כראוי.

יש כאלה שמקיימים מצוות באופן רגיל,

מצוות אנשים מלומדה.

כמה אנשים רצים ממש כאילו יש זהב,

והם מחפשים זהב,

והם יודעים שיש שם זהב, והם רצים בשביל להשיג את הזהב. כמה יש כאלה?

אם אתה רואה שאנשים בדור שלך נתייאשו מן המצוות, עושים הכול חפיף דליל או לא עושים,

אז אומרים לך, עמוד ויתחזק בה.

הפוך, אל תהיה כמותם, אל תלמד מהם,

תעמוד מנגד ותתחזק כנגד.

זאת אומרת, אתה רואה, כולם אוכלים נבלות וטרפות,

ואתה בולם את הפה, ואתה יודע שיש פה ספק גדול,

לכן אתה לא אוכל.

עכשיו צלצל אלי

רבי שמואל בן לוליאל ומספר לי,

בבית אומרים לו, תשמע,

מה זה אתה לא אוכל בשר ועופות

בגלל שאמנון יצחק אומר שיש נבלות וטרפות, אז אתה לא אוכל?

כל הרבנים אוכלים.

למה אתה לא אוכל?

אמר, אני אלך לשאול את הרב קניבסקי.

שלח מכתב,

והרב קניבסקי

קרא את המכתב,

שאני אומר כך,

ורבנים אחרים אוכלים

ואומרים שאפשר לאכול, מה לעשות?

אז הוא אמר לו במכתב תשובה,

לשאול את הרב לובין,

מבית-הדין של הרב קרליץ,

תשאל אותו, הוא שאל, ומה שהוא יגיד, זה בסדר?

אז אמרו לו, מהבית של הרב כן,

צלצל הרב לובין.

שואל את הרב לובין, כבוד הרב,

אתה שמעת מה הרב אמנון יצחק אומר,

והרבנים אוכלים.

מה אני עושה? אני רוצה לדעת מה אני עושה.

אמר לו, מה עשית עד עכשיו?

הוא אומר, לא אכלתי.

הרב אמר, לא לאכול, אני לא אוכל, אכלתי מחבורה שלו,

כרגע אין.

מה אני עושה?

אמר לו, אז תמשיך ככה.

זאת אומרת, לא לאכול.

ותאכל רק מחבורה, כשיהיה.

אמר לו, רגע,

ואין משהו אחר שאני יכול לאכול?

אז הוא אמר לו, שייריס.

הוא אומר לו, ועל שייריס אני יכול לסמוך ב-100%?

אמר לו, לא, אני לא אומר לך שאפשר לסמוך ב-100%,

אבל אפשר לאכול שייריס.

הוא אומר לו, אבל אם זה לא 100%, איך אני אוכל?

אז הוא אומר לו, אז תחזור לאכול חבורה.

הוא אומר לו, אבל למה שייריס אמרת לי? הוא אומר, כי הרב קנייבסקי

אוכל מזה. אומר לו, הרב קנייבסקי, אני יודע שהוא אוכל מחבורה, הוא לא אוכל משייריס.

הוא אומר לו, נכון, הוא אוכל מחבורה,

אבל סומכים על רוב, שאם זה ככה רוב וכו' וכו'. אמר לו, טוב, תכלס, אני יכול לסמוך על זה 100%? אמר לו, לא.

אז המצב הוא שיש בעיה. מי יכול לקחת אחריות על הכתפיים ולהגיד שזה בסדר?

יודעים את הבעיות, ולכן אוכלים דווקא מחבורה.

מחבורה זו חבורה קטנה ששוחטת מעט וכו'.

רק דרך אגב,

הרב קניבסקי אכל בפעם האחרונה בקר מהשחיטה שלנו.

מכל מקום,

אז אחד שעומד, כולם טורפים, כולם אוכלים, לא מעניין אותם בכלל מה הם אוכלים, העיקר אוכלים,

והעיקר שיש מדבקה בדץ,

וזהו.

אבל אם אתה עומד ומתחזק כנגד, סותם את הפה שלך,

אתה מקבל שכר כנגד כולם.

תשמעו דבר מדהים.

הרב ברנצדופר מביא בשאלות ותשובות שמי שמאכיל

נבלות וטרפות,

מי שמאכיל נבלות וטרפות,

לא קוברים אותו,

לא מתאבלים עליו.

ואם יאכלו אותו כלבים,

אסור לחלץ אותו מידם,

כי כתוב שבשר טרפה בשדה,

בשדה, אל הכלב, תשליכון אותו.

זה מיועד לכלבים.

וכיוון שמי שמאכיל נבלות וטרפות,

הוא מונע מהם לאכול מהכלבים את מה שהתורה נתנה להם,

אז הוא בעצמו יהיה מאכל לכלבים.

מי זה מאכיל נבלות וטרפות?

אתם חושבים רק מחמוד וחבריו?

לא.

כל מי שקונה

בשר ועופות.

הוא מאכיל נבלות וטרפות בתוך הבית,

כי אם אבא קנה אז כולם יאכלו,

אם אימא בישלה כולם אוכלים, אם באו אורחים

כולם אוכלים.

אז זו בעיה חמורה ביותר.

אבל נדבר על זה עוד פעם, נחזור אל זה. בינתיים

כתוב שאם ראית שהדור מתייאשים

מן התורה עמוד ואחזק בה, ואתה מקבל שכר של כולם.

לדוגמה, יש פה עכשיו אנשים,

ונגיד כמה עשרות יתחילו להירדם,

וכמה יישארו ערנים, יחזיקו מעמד.

אלה שנשארו ערים נוטלים את השכר של הישנים.

בן-אדם קם בבוקר להתפלל בנץ וכולם חורפים בבית.

לא בוער להם.

הפסוק אומר, ייראוך עם שמש.

הקדוש-ברוך-הוא רוצה להיפגש אתכם בנץ החמה,

ואתם אומרים לו עוד מוקדם, אנחנו ישנים, שינת המלכים.

מי שקם בנץ נוטל שכר כנגד כולם.

מי שלומד בלילה,

בשעה שאחרים ישנים,

נוטל שכר כנגד כולם.

מה זה הדבר הזה שהוא נוטל שכר כנגד כולם?

למה אחד לוקח את השכר של השני?

אם יש שכר שמוכן לשני,

למה אתה לוקח את השכר של כולם?

אם מגיע לו שכר גדול,

אז ביד הקדוש-ברוך-הוא לתת לכולם בלי סוף ובלי תכלית.

אז למה צריך לקחת מהשני?

אלא שכר עולם הבא זה לא כמו תשלום של פועל שמקבל שכר על פעולתו.

פועל שמקבל שכר על פעולתו,

הפועל זה דבר אחד, והשכר זה דבר שני.

דברים נפרדים,

אלא השכר הוא רצון השם יתברך.

כלומר,

לא ניתנו המצוות לישראל אלא לצרף אותם ולזכך אותם לבוא לתכלית

של דע את אלוהי אביך ועובדיהו.

מה המטרה של המצוות?

שאנחנו נהיה מצורפים,

צרופים כמו כסף צרוף בעליל,

בלי סיגים, בלי סיגים.

יש כסף טהור ויש כסף שהוא עם סיגים.

אדם זה חומר ונשמה.

השם רוצה שאנחנו נהפוך להיות יותר רוחניים,

יותר נשמה ממה שיותר בהמה.

המצוות עושות אותנו מצורפים.

אמרת השם צרופה,

מצרפת אותנו.

אז רצון השם יתברך הוא.

זה השכר.

כלומר,

המצוות ניתנו לישראל לצרף ולזכך את הלב שלהם.

לבוא לתכלית הזו, איזה תכלית?

דע את אלוהי אביך ועובדיהו.

ככה ציווה דוד המלך את שלמה בנו

לפני מותו. דע

את אלוהי אביך ועובדיהו.

נמצא שהמצוות שאדם מקיים בעולם הזה הן העטרות

שיהיו לראשו בעולם הבא,

והן שזיככו אותו לדעת השם יתברך.

ובהן הוא זוכה

ליהנות מזיו השכינה.

זה מה שאמרנו, ששכרו של האדם

זה קיום רצונו יתברך.

ורצונו של הקדוש ברוך הוא

זה השכר.

כשאתה עושה את רצון הבורא,

זה השכר שלך, לעשות

נחת רוח לאביך שבשמיים.

זה השכר הכי גדול.

לפי זה,

כשאמרו החכמים, אם ראית את הבריות שנתייאשו מן התורה,

עמוד ותחזק בה, ואתה נוטל שכר כולם,

כי בדור שלא עוסקים בתורה קשה יותר ליחיד

לעסוק בתורה,

וצריך חיזוק גדול. כולם מלגלגים, כולם מזלזלים,

בחורי הישיבה הראשונים שיצאו משכונת התקווה והלכו עם חליפה וכובע,

הסתלבטו עליהם,

צחקו עליהם.

בכל מקום זה היה ככה.

הראשונים שהלכו לישיבות,

זה היה מוזר, מה קרה לו?

מה זה, נהיית קאובוי?

מה הולך איתך?

לאן אתה הולך? מה יהיה העתיד שלך? מה אתה הולך ללמוד? מה אתה בטלן?

מה יהיה לך? לא יהיה לך עסק?

לא תהיה לך פרנסה?

ככה לגלגו.

אחד כזה שהלך ולמד נגד כל אלה שלגלגו עליו,

היה לו יותר קשה בשביל ללכת ללמוד.

הוא היה צריך לעמוד בהשפלות, בביזיונות,

בכול.

לכן, אם הוא מתחזק ולומד,

יש בלימודו רצון השם מתברך,

כאילו כל ישראל עוסקים בתורה,

כי אחרים לא עוסקים,

והוא עוסק,

אז הוא נוטל את השכר של כולם,

כי כולם,

השכר של כולם,

הוא השכר ברצון השם.

אחד הם, אמרנו.

אם אתה עושה את רצון השם, זה השכר.

ממילא אם אתה עושה את רצונו ואחרים לא עושים,

אז אתה לוקח לבד את כל השכר.

כמו שאמרו, צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן.

מה זה?

יש צדיק ויש רשע.

לכל אחד יש שכר

בגן עדן,

ולכל אחד מוכן מקום גם בגיהינום.

אם זכה,

נוטל חלקו בגן עדן. אם הוא היה זך ונקי,

תיקן את עצמו, הוא הולך לגן עדן.

ומה אם חלקו בגיהינום?

נוטה לרשע.

ומה אם הגן עדן של הרשע?

נוטה לצדיק.

צדיק נוטל חלקו וחלק חברו.

למה?

כי חברו הרשע מטמא את העולם ומקשה על הצדיק

בעבודת השם יתברך.

לכן

יש בעבודתו של הצדיק

רצון השם

כאילו גם הרשע היה צדיק.

למה?

כי הוא בעצמו הקשה עליו והרבה את שכרו ואת קושי עבודתו,

והוא עשה את רצון השם כנגד שניהם.

עם הקושי

של הרשע הוא התגבר ועשה. לכן הוא נוטל גם את חלקו.

ונהנה מזיו השכינה יותר.

מזה יש לעמוד ולהתבונן נוראות,

כי שתיים רעות עושה רשע העובר עבירה.

הוא גם חוטא לעצמו

והוא גם מחטיא לחברו.

ומי יודע כמה בני אדם

נכשלו בחטא על ידו,

שהקשה עליהם על ידי חטאו לעמוד בניסיון,

וקרעו תחת מעמס התאווה לולא רשעתו היו ניצולים.

אחד נכנס לחתונה,

כולם אוכלים, ורואים שהוא לא אוכל.

תאכל.

אתה יודע איזה טעים?

תאכל.

הוא עכשיו מתחיל במלחמה.

הוא רואה שזה אוכל וזה אוכל,

והרב הזה אוכל והוא אוכל, וכולם אוכלים והוא לא אוכל.

המלחמה שלו גדולה שבעתיים.

עכשיו, אם הצליח הרשע לשכנע אותו,

אז הוא חטא והחטיא אותו.

וגם אם לא, הכניס לו הרהורים של ספק,

האם הוא עושה נכון או לא עושה נכון.

אולי הוא טועה,

אולי הוא מפסיד,

וכן הלאה.

נמצא שעבודתו של הצדיק הרבה יותר קשה.

ולפנינו יש חשבון נוסף בעומק הדין שהוא מכוסה מבני אדם,

כי כל זה רק לפניו יתברך, גלוי וידוע,

ועל כל פנים רעדה תאחז כל לב של מי שמבין זאת.

זאת אומרת, גם אם אתה עושה מעשים באופן פסיבי,

לא אקטיבי,

אתה לא יוזם פעולה

נגד מישהו אחר, להמריד אותו נגד השם.

לא.

אתה בעצמך מורד בשם,

עושה עבירה,

והשני מושפע ממנה.

לדוגמה, צניעות.

יש בנות שאפילו היו רוצות ללכת בצניעות,

אבל קשה להן. למה? החברות שלהן הולכות

שלא בצניעות.

ועכשיו, מאי, תיראה

כמו שלגיאה.

כולם הולכים בצורה חשופה-חשופה,

והיא תלך כל-כולה בכוסה.

אז זה לא מתאים כזה, זה נראה, לא נראה טוב.

אז יכול להיות שהיא תשתכנע להקל בבגדים,

ויכול להיות שאפילו היא תתפתה ללכת כמותן.

אפילו שבפנימיותה היא מבינה את הגרעון שיש בזה,

אבל ההשפעה והלחץ הסביבתי יגרמו לה להיכשל מי ה-"זוכות",

במירכאות,

שהיא תחטא?

חברותיה.

והחשבון של העבירות שלה יצטרף לחשבונן.

אבל אם היא תעמוד מנגד ותגיד, אני לא מוותרת על כבודי,

היא נבראה בצלם אלוקים,

והקדוש ברוך הוא ברא את האישה שתהיה צנועה

והיא תשמור על כבודה,

אז ממילא היא תיטול שכר גם כנגד כולן.

אז זה לא רק שהיא מוסרת נפש

ללכת כמו שצריך,

אלא היא גם זוכה כנגד כל המפסידות.

ובגלל שהם הקשו עליה עוד יותר,

שכרה גדל לאין ערוך.

לכן הלכה ראשונה בשולחן ערוך,

לא יבוש מן המלעיגים.

דבר ראשון, אם אתה רוצה להתחיל עם שולחן ערוך,

אסור לך להתבייש ממי שילעג עליך.

כי אם תתחיל עם זה שאתה מתבייש,

אתה תעבור על המון מצוות בתורה בגלל הבושה,

בגלל שאתה רוצה להיות עם כל החבורה, עם כל החבר'ה.

אתה רוצה להיות לא יוצא דופן.

ופה כתוב...

בדיוק הפוך,

כתוב אם אתה נמצא בדור שנתייאשו מן התורה אתה עמוד וחזק בה ואתה נוטל שכר כולן.

כתוב מהאדם הראשון ועד נח עשרה דורות שהיו באים ומכעיסים לפני הקדוש ברוך הוא.

מנח ועד אברהם עשרה דורות שהיו באים ומכעיסים לפני הקדוש ברוך הוא.

עד שבא אברהם אבינו ונטל שכר כולם.

אתם שומעים? קיבל

אברהם אבינו שכר כנגד

20 דורות.

בשביל זה הוא זכה, אברהם אבינו, והגיע למדרגות הנעלות.

הוא אבי האומה הישראלית שבשבילה כל העולם קיים.

בן אדם אחד.

כל העולם היה נגדו.

כולם אמרו לו, אתה טועה.

והוא אומר לכולם, אתם טועים.

אחד נגד כולם.

נקרא אברהם העברי.

הוא עומד בעבר אחד,

וכל העולם מן העבר השני. מיליארדים נגד בן אדם אחד.

הוא ניצח אותם,

והפך אותם, וגייר אותם,

עד שקראו לו נשיא אלוקים אתה בתוכנו.

רצו לעשות ממנו אלוה.

עשו לו בימה,

הושיבו אותו, אמרו לו, אתה המלך שלנו,

אתה אלוה שלנו.

אדם יחיד.

אנחנו הבנים שלו.

כתוב שחייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב.

אז צריכים לדעת שצריכים לעמוד נגד הזרם.

כותב הרמב״ן בשער הגמול,

אפילו אם יהיה לאדם כל ימי חייו, בלא הפסק ייסורי איוב

בממונו, בנכסיו, בבניו ובבנותיו, בגופו וכל אשר לו,

לא ידמו לרגע אחד של גיהינום.

מה זה ייסורי איוב?

איוב, מתו לו עשרה ילדים

ביום אחד,

נהיה עני, הוא היה עשיר אדיר,

נהיה עני,

אין לו פרוטה לפורטה,

וכל גופו הוכה בשחין רע

שהיה צריך להתגרד עם חרס

מפצעי המוגלה שהיו בכל גופו כל הזמן,

והוא סבל במשך שנה ככה.

זה נקרא ייסורי איוב. כשמגדירים ייסורים הכי קשים זה ייסורי איוב. לאבד עשרה ילדים

ביום אחד,

השם מרחם, שומעים פה דקירות, דקירות שם,

פתאום משפחה מקבלת טלפון,

הבן שלכם נדקר, מצבו קשה,

מגיעים לבית-חולים, והוא גוסס, ורחמנא ניצלן מת.

איזה הבל זה.

אם זה שניים,

שלושה,

עשרה ביום אחד.

עשרה ביום אחד.

והיה עשיר גדול, נהיה עני מרוד,

ועוד שחין בכל הגוף.

זה נקרא ייסורי איוב.

כל הייסורים האלה הם יסבול אדם 70 שנה.

הם אינם דומים לרגע אחד של ייסורים בגיהינום.

כך אומר הרמב״ן בשער הגמול.

ואם כן,

כמה הוא משנה שברון

של גיהינום כזה, ולו לרגע אחד בלבד.

אז כמה אנחנו צריכים לחפש את דרכינו ולחקור,

ולדעת כמה צריך להיזהר מלא להתפתות אחרי הרחוב, אחרי אנשים,

אחרי אלה שמקלים ראש

במצוות השם יתברך.

הרי השכר שמבטיח הקדוש ברוך הוא זה לאין שיעור כמה הוא מוכן לתת.

והעונש הוא איום ונורא.

והעונש מטרתו שלא תגיע לזה לעולם.

השם עשה את הגיהינום כל כך מפחיד

שאף אחד לא יעיז

להגיע לשם

כדי לדחוף אותך לגן עדן.

ואנשים טיפשים עושים את גן עדן ורצים לגיהינום.

אבל צריך לזכור גם שמידה טובה מרובה פי 500. זאת אומרת,

אם אתה עושה דבר טוב אתה לא מקבל כמו רע,

אתה מקבל פי 500 טוב ממה שמקבלים רע.

פי 500. אז עד כמה זוכה צדיק

שמזכה את העולם בצדקתו

לקל וחומר בדור

שהם פשטו ידיהם מן התורה ונתייאשו ממנה?

והוא עומד

כנגד כולם ומחזיק בתורה ובמצוותיה.

כמה שכר למי שבולמת פיו

מלהכניס נבלות וטרפות?

הרי ברגע שהוא אוכל איסור,

הוא בעצמו הופך להיות נבלה וטרפה.

כל דמו העובר במוחו ובלבו מנבלות וטרפות

שקצים ורומסים.

אז זאת אומרת, אז אם הוא מצליח לבלום את הפה שלו,

לא מוכן לאכול, רק דבר שהוא 100% בטוח,

לא 100% לא נוגע,

מישהו יסתפק אם יגידו לו שיש רעל?

הוא יאכל רעל?

ספק, אומרים לו רעל, הוא יאכל? הוא ישתה?

הינה, עכשיו הודיעו

שאחרי מחקרים של שנים רבות

הגיעו למסקנה שהבשר המעובד מסרטן.

ביומיים-שלושה האחרונים, מאז שזה התפרסם,

ב-30% יש ירידה בקניות של נקניקיות ושאר בשרים מעובדים,

כי אנשים פוחדים.

למה הם צריכים לקבל סרטן בשביל חתיכת נקניקייה?

אז אדם עם שכל מבין

שאם רעל שיכול לסרטן אתה לא מסתכן,

גיהינום אתה רוצה לקבל על זה?

הרי כל האיסורים שאדם מתייסר פה בעולם הזה, בתי-חולים,

ואיסורים, וכאבים, וניתוחים, זה הכול חריץ,

לעומת

דקה אחת בגיהינום.

אז למה צריך להסתכן? למה צריך להתחייב לשמים, חלילה?

אתה נכנס לסופרמרקט,

כל מה שיש על המדפים, תוריד משם בשר ועופות,

זה לא מספיק בשביל לאכול?

כל מה שיש בסופר זה לא מספיק בשביל לאכול?

אתה תישאר רעב אחרי זה?

אבל אדם לא יכול לבלום את התאווה שלו.

הוא גם לא דתי 100%. הוא אומר, מה אני סומך על ההוא ועל ההם ועל זה ועל זה.

זה הבעיה? זה מה שאמרנו?

שאדם קשה לו לעמוד מול החברה והוא רוצה להתלות בהם.

הוא רוצה להתלות בהם.

אנטיגנוס

איסורו אמר,

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.

זאת אומרת, אנחנו לא צריכים לעבוד את הבורא בשביל הפרס,

מה שנקבל.

וידוע מה שאמר הגאון מווילנה, שמי שלומד בשביל הבורא,

שימצא חן בעיניו וייתן לו שכר טוב בעולם הבא,

זה גם כן נכלל

ועל מנת לקבל פרס.

הגאון מווילנה אומר,

אם אתה מתכוון

למצוא חן בעיני ה' בשביל לקבל פרס,

זה גם כן נקרא שאתה משמש את הרב על מנת לקבל פרס.

זה לא לשמה.

לשמה זה שאתה עושה לשם המצווה,

לשם המצווה.

יש פרס, אין פרס,

בחינם

לשווא.

אתה עושה כי ה' ציווה.

תחשבו רגע.

אבא אומר לך, תביא לי בבקשה כוס תה.

אתה תגיד לו, מה אתה משלם?

איזה פרס?

איזה שכר אתה נותן לי?

מה פתאום?

עצם זה שאבא מבקש,

זה צריך להיות שמחה שהבן זוכה

לשמש את אביו.

צריך עוד פרס?

אז אביך שבשמיים.

מה, זה לא מספיק בשביל שאתה זוכה לשמש אותו?

אותם רוצים לך לשמש צדיק,

לשמש צדיק,

ואתה היית רק צריך לשמש אותו. זה לא היה זכות בשבילך? זה לא מספיק?

אתה עוד רוצה כסף?

אז אביך שבשמיים,

שנותן לך חיים ובריאות וראייה ושמיעה,

והכול נותן לך חינם,

עוד אתה רוצה לעבוד אותו בשביל פרס, ואם לא, לא?

אז לכן אומר הגאון שאם עושה נחת רוח לבורא על מנת לקבל פרס, זה גם כן נקרא

על מנת לקבל פרס,

וזה לא לשמה,

אלא צריך לעשות ללא שום פנייה.

אבל כתוב ששכר הצדיקים בעולם הבא זה שהם יושבים ועטרותיהם בראשיהם

ונהנים מסביב השכינה.

אז שוב פעם יש פה פרס.

ידוע שהצדיקים בסוף

ישבו בעולם העליון,

קרוב וסמוך לקבל ברוך הוא,

ונהנים מזיו השכינה,

ועטרותיהם זה חוכמתם בראשיהם,

ואין אושר יותר גדול מזה. אז זה פרס או לא פרס?

אז זה פרס.

אבל לפי מה שלמדנו,

שגם תענוג רוחני נפלא זה לא ייקח לעצמו,

אלא משום שכך רצון הבורא שיתענג.

אימא לפעמים אומרת, תטעם.

אתה אומר, אני לא רעב.

היא אומרת, תטעם, תעשה לי טובה,

שיהיה לי הנאה, אני נהנית שאתה אוכל, אני נהנית.

אבל אני לא רעב, אני לא רוצה.

אבל בשביל אימא הוא יאכל ויטעם שזה עושה נחת רוח לאימא.

נכון, אימא אוהבת שאוכלים מהמטעמים שהיא הכינה?

תטעם, תטעמו, תאכל, תאכל עוד,

עוד, נכון?

למה היא נהנית מזה?

אנחנו צריכים לקבל את השכר בעולם הבא לא בגלל שאנחנו רוצים את השכר,

אלא בגלל שזה נותן הנאה לקדוש ברוך הוא,

שהוא נותן לנו שכר, ונהנה שהבנים שלו מקבלים שכר.

ככה צריך אדם להרגיש.

לא אני עובד אותך בשביל לקבל שכר,

אבל אם אתה נהנה מזה שאני אשב ועטרתי על ראשי ואני איהנה מזה בשכינה,

מה שאתה רוצה, בורא עולם.

אתה רוצה?

על העיני ועל הרסי.

אבל לא בשביל זה עשיתי.

לא בשביל זה עשיתי.

לא אסר עלינו אנטיגנוש איסוחו אלא על מנת לקבל פרס.

אבל אם אנחנו יודעים מה הפרס,

אדרבה, ראוי לדעת ולהתעמק יותר ויותר מה הפרס.

למה?

כי אתה יודע כמה זה עושה נחת רוח.

לקדוש-ברוך-הוא שמוכן לשלם כל כך, כל כך הרבה.

מפה אתה יודע מה משמח אותו ביותר.

ובכן, היה לו, לאברהם אבינו, ניסיון עשירי הגדול מכולם למסור לקבל

ברוך-הוא את האהבה של הבן שלו,

שכל מקור האהבה שלו לבן שלו היה מאהבתו את הקדוש-ברוך-הוא.

כשעמד בניסיון

הראה בזה שהוא שלם לגמרי,

ולא נשאר מקום

פנוי בלב שלו,

אפילו משהו

דק מן הדק עד נבדק,

של אהבה טבעית,

אפילו אהבה כזו שבאה מלמעלה למטה.

לכן נאמר לו, עתה ידעתי כי יראה אלוהים מטה.

צריך להבין, יהודים יקרים,

מאה שנה

מתפלל אברהם אבינו

שיהיה לו בן, יורש אותו,

להנחיל

את האמת והאמונה שהוא קנה,

את הידיעות שהוא קנה,

להעביר אותם הלאה, שיקום עם ישראל.

העם הנבחר שיקבל את התורה,

ואחרי מאה שנה הוא זוכה לקבל את יצחק,

הילד הכי מובחר בעולם,

והוא מגדל אותו 37 שנים.

איזה שעשועים היה לו עם יצחק אבינו ללמוד איתו תורה,

עם הבן המובחר הזה.

והנה יום אחד הוא שומע

קח נא את בנך,

את יחידך,

אשר אהבת

ועלה ולעולה.

אתם שומעים דבר כזה?

מה מבקש בנו הקדוש-ברוך-הוא?

ואיך הוא אומר לו?

קח נא.

בבקשה, קח נא זה בקשה,

לא קח את בנך ציווי,

קח נא.

אני מבקש ממך, תעשה לי טובה.

תיקח את הבן שלך,

את יחידך,

יחיד,

יחיד לאמו, לשרה אימנו, בת 90 עד שהיא ילדה.

קח אותו.

את יחידך אשר אהבת,

אהבת,

ועלה ולעולה. מה הוא מבקש?

את האהבה שיש לך לבן הזה,

תעקוד אותה לפניי.

שלא יישאר לך שום אהבה בעולם חוץ מלאהוב אותי.

אבל אהבת אב לבנו

זה אהבה שהאבא מוכן למסור נפש בשביל הבן,

כי רחם אב על בנים.

אב יהיה מוכן למסור חייו בשביל בנו שיחיה.

ופה מבקשים ממנו

שהוא יעקוד את הבן, לא את עצמו. אם היו אומרים לו, תעקוד את עצמך במקום בנך,

היה קל יותר.

הוא אומר לו, לא,

את הבן שלך שאתה האוהב היחיד,

אותו תיקח ואותו תעלה לעולם.

אתם יודעים איזה ניסיון זה?

לא זה.

תחשבו בלי זה.

אברהם אבינו מחנך את כל העולם שהקדוש-ברוך-הוא

שונא את מה שעושים עובדי עבודה זרה,

שהם לוקחים את הבנים שלהם ומקריבים אותם לעבודה זרה.

הם היו לוקחים בנים,

שורפים אותם באש לעבודה זרה, מאמונה

של אנשים טיפשים.

והוא אומר לכל העולם שלו,

וכל העולם מתקוטט איתו,

ובסוף הוא בעצמו צריך לקחת את הבן שלו

ולעשות לו מה שדאעש עושים.

נו,

איך הוא חוזר אחרי העקידה, נגיד הוא עשה את זה,

איך הוא חוזר בחזרה הביתה? הסקלו אותו באבנים?

אתה הטפת לנו כל הזמן כך וכך וכך, וכך אתה עשית בסוף?

מי יסתכל עליו, יקראו לו המשוגע הכי גדול שיש בעולם?

זורק את זה בצד.

אין רגשות,

שום חשבון,

לא מרחם על שרה.

הולך לעשות את הציווי

בלב שמח,

כי הוא הולך לעשות את רצון הבורא.

תקשיבו טוב, אומר רספורנו דבר מדהים.

כשהשם אמר לו, קח נא את בנך, זה לא היה ציווי,

זה היה בקשה.

אם אברהם אבינו

לא היה מעלה אותו לעולם,

הוא לא היה נענש.

היה יכול לומר לקדוש-ברוך-הוא,

ריבונו של עולם,

אתה אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע,

הבטחת לי.

ואני אמרתי לך שאני לא אצא מן העולם הזה בלי יורש.

אז הבטחת לי, נכון?

אז איך אתה מבקש ממני עכשיו שאני אקריב אותו?

ומה יהיה עם ההבטחה שלך?

היה יכול להגיד לו ככה, והשם לא היה מעניש אותו.

אבל הוא שמע שהשם רוצה שהוא יעלה אותו לעולה,

כי הוא שמע,

קח נא בבקשה.

אני לא מחייב אותך.

בבקשה, אתה יכול להגיד לא.

מה מעדיף אברהם אבינו? את הרגשות שלו?

את הטענות שלו?

את הפלפול שיכול לעשות?

הכול הוא זורק בצד ואומר, מה אתה רוצה?

אתה רוצה שאני אקח?

אני אקח.

והוא לוקח להעלות אותו לעולה.

והוא רוצה להעלות אותו לעולה, לא משחק.

עד שאי אפשר לפייס את אברהם אבינו אם לא מביאים עיל במקום

והשם ממציא לו עיל במקום

כדי שהוא יראה לו

וכל עבר ועבר שהוא מנתח

הוא אומר שהוא עושה את זה ביצחק

אני שוחט את יצחק

אני מפשיט את עורו של יצחק

הכל הוא אומר כאילו הוא עושה את זה ביצחק

לכן זכות העקדה של יצחק אבינו עומדת עד היום לפני הקדוש ברוך הוא כי זאת הייתה כוונתו הטהורה של אברהם אבינו

זה ניסיון גדול זה מראה שהאהבה היחידה בעולם

ועליה עיד הקדוש ברוך הוא אברהם אוהבי

זה במאה אחוז אוהבי לא נשאר

אחוז אחד לאהבה טבעית

וכתוב כאן

עתה ידעתי כי יראה לו הימדת

כי לא חסכת את בנך

לא אומר אשר אהבת

כי לא נשארה לו אהבה לבן

ברגע שהוא הלך לעשות את רצון הבורא

לא נשארה לו אהבה לבן

אותו דבר

כשישמעאל

הוא שמע

משרה גרש את העמה ואת בנה

וירע הדבר

לאברהם אודות בנו

והוא גירש אותו, כתוב, ויאהב אברהם את ישמען

היה אוהב אותו

היה אוהב אותו כמו יצחק

היה אוהב אותו

כמו יצחק

הוא בעצמו אמר לו יחיה ישמעאל לפניך

אבל ברגע שהוא שמע ויירע הדבר

על אודות בנו ששמע שיצא לתרבות רעה

אם זה תרבות רעה זה נגד השם

גירש אותו רק עם חמת מים

חולה קודח מחום למדבר למיתה

ברגע אחד

איך יכול להיות מאוהב לשונא ברגע אחד

אם זה לא רצון הבורא?

אם הבן הולך נגד רצון הבורא

עד שהוא עובד עבודה זרה, שופך דמים וכו'

ברגע אחד אברהם משתנה מן הקצה אל הקצה

מי זה אברהם?

איש החסד, איש הרחמים

שכל עובר אורח הוא מכניס אותו לאוהל ומאכיל אותו ומשקה אותו גם מה שהוא לא רוצה

ובאים אליו שלושה אורחים, הוא נותן לכל אחד

לשון בחרדל

שלושה ראשי בקר הוא שוחט

בשביל לתת להם את הטוב ביותר

לשון בחרדל.

אז הוא לא היה דן חסכן,

הוא היה מוכן

לתת ולתת לאנשים

רק כשיתקרבו לבורא, שיברכו לבורא.

אבל הבן שלו יצא לתרבות רעה ומגרש אותו.

רואים את הכוח של האהבה של אברהם אבינו לבורא יתברך?

אברהם מואבי

ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

כל כולו נאמנות ואמונה.

זה אבינו אברהם, רבותיי.

אנחנו הבנים שלו

ואנחנו מחויבים ללכת

בדרך שלו.

אז לכן צריכים לראות כל אחד מאיתנו מה אנחנו עושים

בשביל להראות את האהבה שלנו לקדוש ברוך הוא, בפרט בדור הזה.

יש הרבה בלבולים,

הרבה הטעיות,

הרבה מזויפים,

הרבה חנפים.

בעיה, קשה למצוא פינה,

פינה של אמת.

איפה שאתה לא מסתובב,

שקר, קומבינות,

תכסיסים,

נוכלויות,

רמאות.

קשה מאוד, קשה מאוד. רק מבקשי האמת באמת

יכולים למצוא אותה.

כתוב שבדור האחרון 95% יהיו ערב רב.

5% יהיו כשרים.

אתם מבינים מה אנחנו מדברים?

זה לא יאומן כי יסופר.

אבל אם בן אדם בוחן את הדברים בעין שקולה,

רואה שבאמת הוא לא יכול למצוא הרבה אנשי אמת שהוא יכול להצביע עליהם,

זה אמת מתחילה ועד סוף.

ולא במקרה אחד, ולא בשני מקרים, אלא עשרות שנים,

שאדם יהיה צמוד לאמת ולא יסטה ממנה כהוא זה,

ולא יתפשר בשום דבר,

ולא יפחד מאף אחד,

ויעשה חשבון אחד בלבד

לבורא עולם.

כמה כאלה אתם מכירים.

אז לכן צריך לדעת, עדיין,

כל זמן שאתה נמצא בעולם ושומע את הדברים

ומבינם לאשורם,

יש לך את האפשרות להשתנות בן רגע ולהחליט

שאתה מוסר את כל אשר לך לאביך שבשמים.

הרי מי שמתפלל פה ואומר קריאת שמע, אני אסביר לו רק

פסוק ראשון בשמע ישראל.

ותגידו לי אם אתם עומדים בפסוק הראשון.

ואהבת את השם אלוקיך

בכל לבבך,

למדנו עכשיו מה זה בכל לבבך,

שלא תהיה בלבך שום אהבה לשום אדם,

לשום דבר, לשום עניין,

רק לאלוקיך.

אז רגע, לאהוב את האישה או לא לאהוב את האישה?

החכמים ציוו שצריך לאהוב את האישה.

כן, זה השם ציווה.

וכשהשם ציווה אתה מקיים את ציוויו, הרי אתה אוהב את השם כי אתה מקיים את ציוויו.

אבל זה מאהבת הבורא אתה אוהב,

כי משהו מתיר לך לאהוב

או מחייב אותך לאהוב, כמו ואהבתם את הגר.

הוא מחייב אותנו לאהוב את הגר.

ואהבת לרעך כמוך ומחייב אותי לאהוב את רעי כמוני

אז זה נקרא ואתה בורא כי אתה מקיים את רצון הבורא

אתה אוהב אותו

כי אפילו אם אתה לא רוצה לאהוב את הגר

ואתה לא רוצה לאהוב את רעך

ואתה לא רוצה לאהוב את אשתך

אבל אם השם מצווה אותך אז אתה מקיים, אם אתה מקיים אתה אוהב אותו

עכשיו יש דברים שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שנאהב אותם

כל הדברים האסורים.

ואם אתה אוהב אותם למרות זאת, אז אתה לא אוהב את השם.

כי אתה אוהב את הדבר השני, כל אהבה שהיא תלויה בדבר,

הלך דבר,

הלכה אהבה.

אהבת השם צריכה להיות בלתי תלויה בשום דבר.

אם אתה אוהב את השם בשביל שכר,

אתה לא אוהב את השם, אתה אוהב את השכר.

אז זאת אומרת,

ואהבת את השם בכל לבב אחד ובכל נפשך. אתם יודעים מה זה בכל נפשך?

אפילו בשעה שהוא נוטל את נפשך,

מוציא לך את הנשמה,

כמו רבי עקיבא,

שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל,

אתם יודעים מה זה שיפוט של ברזל?

אם שורטים בן אדם עם שיפוט של ברזל, זה כואב.

אם לוקחים קלשון, קלשון,

וקורעים לו את הבשר, זה כואב.

אם סורקים את כל בשרו במסרקות של ברזל,

מאוד מאוד כואב.

אתה יכול לאהוב את השם בשעה כזאת

שהוא בחר לך מיתה כזאת?

אפילו נוטל את נפשך, באותה שעה אתה אוהב אותו.

כמו שאמר רבי עקיבא ברגעיו האחרונים,

שמע ישראל השם אלוקינו, השם אחד,

עד שהוציא את נשמתו באחד, באהבה,

ואמר שכל ימיו הוא המתין.

שיוכל לקיים את הפסוק הזה ולהוכיח לשם את האהבה שלו, שהוא אהב אותו גם במצב הזה.

זו דרגה גבוהה מאוד, והיא נדרשת

מכל אחד מאיתנו.

וזה לא מספיק,

אלא גם בכל מאודיך,

בכל מאודיך שני פירושים.

בכל מאודיך זה בכל ממונך.

כמה אנשים מוכנים,

עם כל הממון שלהם, להוכיח את אהבתם לבורא יתברך.

אתם יודעים שכתוב שאסור לאדם לעבור על לאו אחד מן התורה,

ואם מחייבים אותו לעבור על לאו אחד מן התורה,

חייב למסור את כל ממונו ולא לעבור.

אם יבוא גוי ויגיד לך,

תוריד עכשיו את הזקן שלך בתער,

אם אתה לא מוריד, אני שורף לך את הבית,

אסור לך להוריד את הזקן בתער,

ואפילו שתפסיד את כל ממונך.

לא עוברים עליו אחד בתורה,

וחייב למסור כל ממונו.

יש אנשים שנכנסים למסעדה

בשכונת התקווה ואוכלים נבלות וטרפות בממונו,

אז זה פירוש אחד בכל מידהיך.

מה זה הפירוש השני?

בכל מידה ומידה

שהוא מודד לך,

הביא מודה לו.

אם הקב'-ברוך-הוא מודד לך מידה טובה,

הביא מודה לו,

ואם מידה רעה,

הביא מודה לו.

בכל מידה ומידה, בכל מאודיך,

בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הביא מודה לו.

אם באה אליך צרה או ישועה,

נולד בן,

נפטר בן,

אותו דבר.

כוס ישועה תשא,

ובשם ה'

אקרא צרה ויגון אמצא,

ובשם ה' אקרא.

אותו דבר.

שבטך מקל, מכות,

ומשענתך המה ינחמוני. בדיוק אותו דבר.

נו, כמה אנשים מכם מקיימים את זה שאומרים כל יום,

ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

והיו הדברים האלה,

איי-איי-איי.

אז זאת אומרת,

אנחנו רחוקים עדיין מהפסוק הראשון של קריאת שמע.

ועוד שאנחנו מושפעים מהציבור,

מה יאמרו,

מה יגידו,

ומשתדלים להתמזג.

פה אנחנו נופלים.

אבל אם בן אדם יחליט שהוא יחיד,

לא מעניין אותו אם יש רבים, מעטים.

הוא יודע מה ה' רוצה.

מה רצונו יתברך? זה מה שאני עושה.

מי יעמוד בניסיון של אברהם לקחת את הבן הכי יקר לו ולהעלות אותו לעולה?

בלי ציווי, רק בבקשה.

תעשה טובה.

תעשה טובה. קח אותו,

שחט אותו לכבודי.

מי יעשה?

אבל אנחנו קיימים רק בזכות אברהם הזה.

אם לא היה אברהם כזה,

אנחנו לא היינו פה.

כי מהקדוש-ברוך-הוא לא יצא דבר רע.

השם אמר לו, עליהו לעולה. אני לא אמרתי לך שתזבח אותו.

אני לא אמרתי שתשחט אותו.

אמרתי, עליהו לעולה. שמת אותו על המזבח?

יופי, תוריד.

מה אמרתי לך?

ועליהו.

העלית? כל הכבוד, תוריד.

אברהם לא רוצה להוריד,

כי הוא הבין שצריך לזבח,

והוא רוצה לעשות רצון הבורא.

והשם מזהיר אותו,

אל תשלח ידך אל הנער.

הוא רואה שזה לא עוזר.

הוא אומר לו, אל תעש לו מאומה.

אפילו מום, מום אל תעשה בו.

כי אברהם אבינו רוצה להוריד ממנו לפחות רביעית דם,

להראות

שהוא התכוון באמת לשחוט את הבן.

איזה גבורה זו. מי יכול להבין דבר כזה?

אבל זה על דבר אמת.

לעשות את רצון הבורא,

לעשות נחת רוח, להאבינו שבשמים.

אשרינו שזכינו להיות מהעם הזה,

באשריו של מי שזוכה ללכת בעקבות האבות הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב.

אבל כל אחד מפה וכל אחת מפה נדרשים להיות כאבות והאמהות שלנו.

אנחנו בדור האחרון, רבותיי.

אתם רואים גוג ומגוג בפתח.

אתם רואים איזה גזירות יש בחוץ?

אתם רואים?

שלוש מכות כבר יש בחוץ.

שלוש.

דם,

חושך וברד.

דם, אתם רואים, כל הזמן דוקרים אנשים.

לא מקפידים בסכינים של השוחטים,

יש סכינים של הפלסטינים.

לא מקפידים בנבלות וטרפות,

עושים מיהודים נבלות וטרפות.

דם.

ברד היה לפני שבוע וחצי,

כדורי טניס.

היינו דרגה אחת לפני טורנדו בסופה, שהייתה חצי שעה, ומנופים נפלו ועצים קרסו וכל מה שקרה וקרה.

זה ברד.

בחושך

זה מחברת חשמל.

ערים שלמות,

אין חשמל.

היום במודיעין גם כן קרס החשמל.

דם,

חושך וברד,

זה דבח.

דבח זה איטבח.

חזרנו עוד פעם לסכינים.

דבח.

יש גם אחת כזה בדיר אל-אסד.

מכל מקום,

יהודים יקרים,

זה לא פשוט.

דאעש כבר אומר שהוא בדרך לפה. כבר מדברים בעברית בשבילנו, שנבין.

והם בדרך לפה.

גם כן,

דאעש.

יש דינים

שהם

חמש הלכות שצריכים בשחיטה,

דרסה,

הגרמה.

עיקור ושהייה.

ויש חלדה.

אז דאעש זה ארבעה ראשונים, והיא מתחלפת באלף.

בחלדה זה חטא. החטא גורם

שדאעש מגיע.

בקיצור, רבותיי, צריך להבין,

אנחנו במצב לא טוב.

בכלל לא טוב.

כתוב במודעה, שנה תהיה גורלית.

שנה שעברה, אמרתי, קריטית.

עלינו דרגה.

וכל רגע אני מחכה שפוטין וארצות הברית

ואירופה

יגיעו לעימות,

אז נדע שאנחנו בדרך המכונה לכל תום אבות.

ופוטין הורה עכשיו לבדוק את המצב הגרעיני שלו

מלהכין את כל החיילים שתהיה להם הגנה גרעינית,

והאיומים

מתחילים להיות אחד על השני לקראת התקדשות.

המלחמה קרה כבר התחילה,

והולכת ומתחממת לקראת,

כנראה,

התקדלות.

מספיק שייפור מטוס אחד

לא כמו זה בסיני, עמידי דאעש,

אלא שהרוסים יביאו לאמריקאים או הפוך,

ואז אנחנו נראה פה יציאות כאלה ואחרות

שיובילו כנראה למלחמת עולם אחרונה,

שלישית, לא קרמות.

אז כמו שהזהרנו במשך כל הזמן,

שאנחנו מתקרבים ומתקרבים,

כשמסביבנו הכול גועש, מאות אלפים מתים,

וכולם לוקחים את כולם,

ועכשיו זה נכנס אלינו גם כן לתוך הערים.

מי חלם ברעננה,

בארצליה, בראשון, בעפולה, שמות של הערים שלא שמענו?

ופתאום שמה דוקרים, ובכל מקום דוקרים, ודוקרים, ודוקרים,

ומנסים פיגועים,

וברוך השם, בינתיים הצליחו.

למנוע אירועים יותר גרועים,

מטענים ורחבים מקולקלים,

אבל מן הסתם, לצערנו הרב, זה יגיע.

מה העם עושה?

להסתכל על ביבי,

ואומר, נו ביבי,

יאללה ביבי!

ביבי נהיה ביבי,

שווניהו,

שום דבר לא עושה.

האם זה ביבי מר ביטחון?

זה האיש שהבטיח שיטפל באיראנים ויטפל בפלסטינים ויטפל, במי לא יטפל?

כל היום הוא מטפל רק בעצמו ובאשתו.

יש לנו על מי לסמוך.

שום דבר.

אתה רואה, כוחות הביטחון לא מסוגלים,

לא יכולים נגד מפגעים בודדים,

כל שכן, אם תהיה מערכה יותר מורכבת,

ברוך השם שהשם אוטם את שכלם

ולא נותן להם בינה איך להתארגן.

וזה בינתיים ההצלה שלנו. בינתיים.

אבל זה יכול להתהפך בכל רגע.

אבל השם מאיר את עינינו,

שנתבונן,

נשכיל ונבין על מה בא לנו.

אז אם נבין ונחזור בתשובה,

הנה מה טוב.

בדור של אחשוורוש הייתה גזירה גמורה, גמורה להשמיד, להרוג את כל היהודים.

אז היה לנו מזל שלא היה ביבי ולא היה יעלון.

היה את מרדכי ואסתר,

והם ידעו מה לעשות.

הם לא לימדו קרב מגע,

והם לא אמרו לקחת גז מדמיע.

הם אמרו להתענות שלושה ימים, לילה ויום, 72 שעות,

ולחזור בתשובה.

ומה זה גרם? שהתהפכה הגזירה לגמרי.

בין ההפוך הוא אשר ישלטו היהודים.

המה בשונאיהם.

נו, מישהו מסוגל לעשות את זה היום?

להגיד לעם לצום 72 שעות ולחזור בתשובה, ישמעו לו?

אפשר להפוך את הגזירה?

אבל האנשים רוצים לאכול נבלות וטרפות.

הם רוצים שיחים.

הם רוצים לאכול סטייקים.

הם רוצים קבב.

הם לא רוצים עכשיו להתענות.

הם רוצים לאכול.

על מה הייתה הגזירה שהם היו צריכים להתענות? אתם יודעים?

הגזירה הייתה בגלל שהם נהנו מסעודתו של אחשוורוש.

כל הגזירה להשמיד,

להרוג ולאבד את כל היהודים בגלל שאכלו נבלות וטרפות.

לפי מאן דאמר,

זה היה נבלות וטרפות. הטעה אותם אחשוורוש.

אמר שהם יאכלו כל אחד

כפי מה שהוא רוצה, כרצון איש ואיש,

אבל החדיר להם שם נבלות וטרפות.

בכל אופן, הם נהנו.

הם נהנו מסעודתו של אחשוורוש.

מילא, הייתם באים אבלים, חפויי ראש,

אנוסים לסעודה,

לא רוצים לאכול,

אבל מה לעשות, אנס אתכם המלך האכזר.

אבל נהנו!

איזה שיחים!

איזה שישליק!

יא חביבי!

אז על זה היו צריכים לצום 72 שעות,

לבטל את הגזירה.

אתם יודעים למה אנחנו מתים?

מי יודע למה אנחנו מתים?

למה אנחנו מתים?

למה צריך למות?

למה?

בגלל שחווה אכלה מן העץ.

אז בגלל אכילה כל העולם מתים.

בגלל אכילה כולם מתים.

תראו מה אוכל יכול לעשות.

אז אני מודיע לכם, יהודים יקרים,

שאין אפשרות לאכול בשר ועופות

בגלל שיש בעיות חמורות שהתגלו בסכינים

של השוחטים,

ואי-אפשר לאכול בגלל זה באופן תעשייתי,

ששוחטים 70,000, 100,000, 120,000 ביום.

עופות טסים, טסים.

אי-אפשר לבדוק כהוגן וכראוי לא את הסכינים

ולא את שאר הבדיקות,

ובפרט אם זה השגחות שהן לא כל כך טובות,

כמו של מחמוד, כמו בית-יוסף ואחרות,

שיש שם בעיות חמורות,

אז צריך לדעת

שזו בעיה חמורה,

ומי שרוצה להסתכן,

אז שיאכל.

אבל אנחנו פרסמנו קלטות שלמות בנושא הכשרות,

והבאנו פסקי הלכה של פוסקים

שאומרים שכל מי שאוכל תעשייתי הרי זה חשש נבלות וטרפות, עוד בלי הידיעות שאני אומר.

אלא מה עושים? אוכלים מחבורה,

חבורה קטנה,

שוחט,

ירא שמים, מומחה בתכלית,

בודק סכינים, ירא שמים, בעל רגש,

עם כוונת הלב, בודק לאט את הסכין,

אחרי כל שחיטה,

בשביל לוודא שהסכין לא נפגמה.

כי אם נגיד שחטו 200 ויתברר שהיא נפגמה, כל ה-200 טרפות.

זאת אומרת, זה לא פשוט.

ואחר כך יש לבדוק

ריאות

צומת הגידים,

שלא יצרירו דם,

שהמלאכה כראוי,

הרבה דרך ומסלול יש.

אבל גם צריך שהשוחט

לא דורס

ולא עובר עבירות בעצם השחיטה.

ומי ששוחט בכמויות,

אלפים ביום, כל שוחט שוחט אלפים.

כל שוחט שוחט אלפים.

עכשיו הוא לוקח תרנגול,

תרנגול שוקל קילו וחצי, שתי קילו,

מרים אותו ביד, מחזיק אותו,

מרים לו את הצוואר,

שוחט.

ככה הוא עושה במקרה הטוב 12 עופות בדקה,

במקרים אחרים יותר.

אז אתם מבינים

מה זה?

איזו מהירות זאת?

עכשיו, הוא צריך לעשות את כל זה,

והמשקל כל פעם, היד שלו נהיית יותר כבדה.

זה לא כמו שהוא בבוקר מתחיל.

וכשהוא מתחיל, עוד היד היא בסדר.

אבל אחר כך זאת

כבר יותר כבדה,

וזאת כבר עייפה,

וזה לא אותה שחיטה כמו בבוקר.

בקיצור, כששוחטים בכמויות כאלה,

כתוב בספרי הפוסקים

לא לאכול משחיטה תעשייתית.

זה, אם זה רק זה.

אבל היום מחפפים בסכינים,

כי אם יבדקו כל סכין ויבדקו אותה ביבש ויבדקו אותה כהוגן כמו שצריך,

קשה למצוא סכינים שיהיו בסדר.

הרב עובדיה,

זכר צדיק וברכה, אמר בעצמו, יש הקלטה שלו,

שהוא אומר שכל עשר בהמות ששוחטים

או עופות,

אז אי אפשר שלא תיפגם סכין.

אז זו בעיה חמורה.

הרב עמאר אמר ליד הרב עובדיה יוסף

שהוא ראה במו עיניו ששוחטים אבל לא לפי בית יוסף

ומעבירים רירים וסרחות,

וזה טרף.

ובכל החוגים הוא אמר שהוא ראה את זה,

בהיותו הראשון לציון

והאחראי על הרבנות הראשית.

זאת אומרת,

אין שחיטה בית יוסף באמת בבשר.

אין.

אז זאת אומרת, כל ספרדי שאוכל,

אוכל נבלות וטרפות.

אין, תשכחו.

אז רק בשחיטה פרטית קטנה אפשר אולי,

ולא כמו ששוחטים במושבים,

שרב המושב שוחט ותמיד יוצא לו הראשון חלק.

לידיעתכם,

בשביל שיצא חלק,

כמו שהבית יוסף אומר,

יכול

לצאת ממאה עגלים או פרות

יכול לצאת עשרה אחוז.

אז מאיפה כולם אוכלים?

כי מעבירים גם מה שלא אוכלים.

לא אוכלים.

תאכלו טופו. את יודעת מה זה טופו?

זה צמחוני.

יש לך קבב,

יש לך שווארבה,

נקניקיות, צמחוני, סויה.

תאכלית, לטעים.

בריא.

אם לא,

אז רק שחיטה פרטית באחריות,

אבל רק באחריות.

ואם לא,

אני מסביר עוד פעם, גם לדורות ומלפני דורות יש ספרים שלמים שאכלו נבלות וטרפות

ערים שלמות.

במונסי,

לפני כמה שנים

מצאו שם שמי שמכר להם בשר, לכולם, לאדמו'ים,

לרבנים, לדיינים,

לאנשים עמי ארצות, כולם אכלו נבלות וטרפות. הוא היה קונה מגויים ומוכר.

בגרמניה לפני שנה, כל גרמניה אכלה נבלות וטרפות.

בלוס אנג'לס לפני כמה שנים, אותו דבר.

הכול נבלות וטרפות.

בזמן המגלה עמוקות יש ספר כור ההיתוך,

כולם אכלו נבלות וטרפות.

בזמן השואה רבי מבלז אמר שכל השחיטה של היהודים, שהייתה שש מיליון,

בגלל הסכינים של השוחטים.

רבי נחמן מברסלב אומר שהשוחטים הם רוצחים,

כי אם הם לא מדקדקים בסכין כמו שצריך,

סכין זה דאורייתא,

זה נבלות וטרפות.

ומה כתוב בחתם סופר?

החתם סופר אומר שיצר הרע לא צריך יותר לעבוד קשה, הוא לא מחפש כל אחד.

הוא לקח לו רק את החזנים,

את הסופרים שכותבים תפילין ומזוזות

ואת השוחטים,

ואיתם הוא מכרבש את כולם.

אז זה לא פשוט שתבינו.

עכשיו, הוצאנו על זה סרטונים,

הראינו שחיטות,

הראינו איך שוחטים,

יש דיסקים בחינם.

הבאתם לפה?

נתת להם?

קיבלתם דיסקים, תראו בבית, תשמעו.

הבטן מקרקרת,

הבטן מקרקרת.

אומר רבנו בחיה,

בטניהם אלוהיהם.

יש אנשים,

אלוהים זה הבטן שלהם.

רק אל תיגעלי בבטן, הכול תגיד.

כתובו בטן רשעים תחסר.

זאת אומרת, אני אומר לכם לטובתכם, מי שרוצה לאכול נבלות וטרפות, לבריאות.

אבל גם אסור לברך על זה, לא בהתחלה ולא בסוף,

כי גם אתם אומרים ברכות לבטלה.

מי שאוכל נבלות וטרפות הוא לא יכול להיות שליח ציבור,

הוא גם לא יכול להיות סופר שכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות,

וגם מי שעושה את העיבוד לתפילין או לבתים או לרצועות,

אם הוא אוכל נבלות וטרפות,

זה פסול, אסור לקחת ממנו.

אז צריך לחפש

גם מישהו כשר שלא אוכל נבלות וטרפות. מה לעשות, זה הדין.

אני לא אשם.

הוא גם לא יכול להיות חזן.

תקראו בסימן נג.

אני לא אשם.

אני לא אשם.

אז לכן תשמעו, רגע, עוד לא גמרתי עליכם.

רגע, רגע.

עכשיו בבית אתם אוכלים גם סלט חי.

נכון שאתם אוכלים סלט חי?

למה קוראים לו חי?

כי יש בו תולעים,

יש בו שקצים,

יש בו רמסים ועל כל תולעת

זה חמש חזירים.

אז עכשיו יש לכם חגיגה במטבח,

ג'ונגל.

ג'ונגל.

אם לא תיזהרו מכל זה, תדעו לכם

שמצבכם גרוע. אני מצטער.

אבל הנה,

באתר שופר.tv

רק רגע.

באתר שופר יש לכם את כל הסרטונים שמראים ממה נזהרים.

תראה בינתיים על הרקע כמה תמונות של תולעים וזה, שיהיה להם חשק לאכול.

אני אגיד לכם מה אפשר.

שום השגחה אי-אפשר לאכול

בבשר ועופות.

רק בחבורה ממש.

אני אגיד לכם, אני

מנסה לעשות חבורה,

והצלחתי לעשות כמה פעמים,

אבל יש רשעים, שוחטים,

שלא רוצים רק להאכיל אתכם נבלות וטרפות, אלא גם רוצים

שלא תאכלו מה שמותר לאכול וצריך לאכול.

אז הם מונעים מאיתנו לשהות בכל המשחטות ומאיימים

על כל מי שישחט לנו,

שהם יפטרו אותו, יסקלו אותו מהעבודה וכו' וכו' וכו'.

מלחמת עולם.

זה סינדיקט של אנשים שמרוויחים מיליארדים.

תחשבו,

120,000 עופות ביום,

כל יום,

כל השנה,

חוץ מבשר,

חוץ מתעודות במסעדות כשאין משגיחים בכלל.

כנסו לתקווה, תראו כמה משגיחים יש במסעדה.

יש תעודה, חפש את המשגיח,

חפש אותו.

אז איפה ההשגחה?

אבל כסף הם לקחו,

ואתה בטוח שאתה אוכל.

אתה יכול לאכול את הנייר של ההשגחה.

אולי על זה יש השגחה,

אבל על מה שקורה במסעדה אין שום השגחה.

הכול חריט.

אבל בן אדם מבסוט, כתוב, כתוב.

זהו, הוא מסתפק בכתוב.

תראו, תראו מה אתם אוכלים.

תראו, תראו, לבריאות, לבריאות.

בקיצור, זה לא פשוט. תסתכלו, תראו תולעים בתוך הענבים.

תראו מה זה תולעת,

בצבע שלו.

תראו איזה זבובונים.

יא חביבי, איזה כיף, איזה טעים. כמו עוגיה.

הינה בתמרים.

יא בביי, איזה מתוקים.

הינה, תסתכלו איזה יופי.

תראו, תראו, תראו.

כל זה בקצרה, רבותיי, אבל תראו את הסרטונים, איך בודקים את זה ואיך מוצאים את זה.

אין דבר,

אין דבר שלא נגוע.

אם לא בודקים כמו שצריך על פי ההלכה,

אוכלים ודאי, ודאי, שקצים ורמסים.

ודאי.

הקללה שכתובה בתורה,

תאכלנו התולעת.

השם קילל אותנו בגלל העוונות

שהכול מטליע.

פעם היה שזיף,

שאכלו אותו שלושה, שלושה ימים ונשאר.

אשכול ענבים,

גודל פרה.

היום הכול הצטמצם, הכול מצומק, הכול מתולע.

פלפל חריף ואדום שטה עם תולעים.

גם בה ירוקה, תולעת ירוקה, גם בה כתומה,

תולעת כתומה.

הכול באספאב.

בצל,

שומר,

חסה,

יא חביבי.

מה, תל אביב?

אז מה עושים?

מה עושים?

מה עושים?

אני אגיד לכם מה עושים.

חייבים לבדוק היטב, היטב.

אז ככלל, אני אומר לכם,

בדרך כלל משרים חמש דקות

את הירק במים עם סבון.

אחר כך שוטפים את זה במים קולחים היטב,

ואז מסתכלים או לאור השמש,

או מול פלורסנט חזק,

או שולחן שיקוף

שיש לו פלורסנט מלמטה, ושמים את העלים

על זה,

ואז זה משקף.

לא עושים כך?

אוכלים שקצים ורומסים.

אתם תמצאו את זה אחרי שתבדקו, כמו שאני אומר.

אתם תודו לי מאוד מאוד.

בצל ירוק,

צריך לפתוח.

נשטוף אותו לאורך,

נשטוף אותו היטב עם הידיים,

נבדוק היטב היטב.

שום מתולע,

בצל מתולע,

טבוח אדמה מתולע.

אפילו עגבניות סגורות אדומות, אדומות,

יש פעמים שפותחים.

מי שעושה רסק ישר,

אוי ואבוי.

מי שעושה גם בממולט,

ממולט באורז,

ולא פותח אותה לבדוק את התולעים למטה,

השם ירחם מה מתחבא שם.

יש תולעים קטנים קטנים קטנים שאתה לא רואה אותם.

רק אם אתה חותך את הגמבה לארבע,

לא תחתוך,

מה מחכה לך?

מי היה רוצה לאכול עכבר בארוחה?

חמישה עכברים כל תולעת.

אז אני אראה לכם שלושה-ארבעה סרטונים בשביל שתבינו,

ואחרי זה תלמדו להיזהר. בבקשה.

הנה בצל.

יש בצל שהוא קשה ונראה יפה מאוד במקומות. הנה בצל! הוא בחזקת נקי,

אבל בכל אופן יש לעשות את הבדיקות

כמו שנראה.

יש בצל שהוא רך

והקיפה שלו

לא נראית כל כך טוב.

זה בצל שבדרך כלל נגועה, זאת אומרת, חייבים לבדוק אותו כמו שצריך.

ויש בצל שהוא כבר הוציא אלים,

שזה הבצל הכי גרוע מבחינת חרקים,

שנכנסים חרקים בין העלים שלו.

עוד מעט אנחנו נראה, גם נעשה בדיקה.

הנה רואים פה כבר, רק בהתחלה רואים פה טריפס.

הוא הולך לבפנים.

והבצל הבא, גם כן בלי עלים,

זה בצל כפול, נקרא בצל תאומים.

שיש שני גלדים.

אנחנו צריכים לפתוח, כי זה בדרך כלל נגוע. מה שאנחנו עושים, רק אני אראה קודם כל את הפתיחה,

אנחנו פותחים ומתבוננים.

עכשיו אני אתחיל מהבצל הקשה להראות איך בודקים אותו.

את הבצל הקשה אנחנו מורידים

חצי סמטימטר מלמעלה.

אנחנו מסתכלים שסגור הבצל, אנחנו רואים שאין פה שום חור. במידה ויש חור,

אז גם לבצל כזה הטריפסים יכולים לחדור.

אנחנו מורידים קצת מהשורש למטה

ומורידים

שכבה אחת קשה.

ככה אני עושה, מוריד שכבה אחת קשה ושוטפים בברז.

את אותו הדבר אני עושה בבצל הפחות יפה,

רק שפה אנחנו רואים שיש חור.

דרך החור הזה יכולים להיכנס הטריפסים מלפנים,

אז או שאנחנו מורידים עוד קצת

ורואים אם זה סגור או לא.

במידה וזה סגור אנחנו משאירים ככה, מקלפים ופותחים.

נראה את הבצל הכי פחות יפה,

שהוא בצל כבר שהוא רך.

אני מוריד, תסתכלו מה רואים בפנים.

הבצל ממש פתוח.

בצל כזה,

אנחנו פותחים את הבצל

מוציאים שכבה-שכבה מהבצל ושוטפים

תחת זרם מים חזק.

זה רצוי,

מי שיכול לשקף תעלים אז ישקף, אם לא אז השטיפה צריכה להיות ממש שטיפה היטב היטב

ואחר כך מורידים את החלק הזה.

אבל פה צריך לציין

שבגלל שהבצל פתוח אנחנו חייבים לעשות

את ההוצאה לכולו.

ממש את כל העלים.

תסתכלו, הנה עכשיו בתוך הבצל.

רואים פה טריפס.

עכשיו אני אגדיר, שתראו את החרקים בגדול.

עכשיו זה מה שיש שם, אתם רואים? זה בהגדלה. זה חרק שהיה עלייה חיצוני, עכשיו נעבור לאחר.

זה זכר צעיר מאוד של טריפס.

הוא ננסה להתחמות בתוך אוהלי שמה.

נכנס לבפנים

וטריפס בוגר

שגורר אחריות. מי חלם של תוך הבצל בפנו חוי כנס זה.

מספיק אחת כזה, חמישה עכברים בארוחה.

והוא קטן, קטן. זה לא כזה גדול כמו שרואים. קטן.

עכשיו תראו מי שאוכל קוסקוס, תראו מה יש שם.

כשלוחצים עליהם הם בעצם נשברים מבפנים. תגביר את הכול. שימו לב, ג'וק, על כולם. אני מברכץ על כולם.

כן, אתם רואים ג'וקים? ג'וקים! ג'וקים! ג'וקים! עוד אחד זה לאווים.

בסדר?

שימו לב איך הם הולכים, הם חיים.

ככה הם דוגרים על עצמם.

ראיתם?

בקוסקוס מישהו חלם שיהיה ככה?

זאת אומרת צריך נפח בשביל לעבור טוב-טוב.

תולעים בדגים, אתם ראיתם כמה יש? בדגים, בטח!

מה אוכלים? את הלב.

טוב, לסיכום אני אסביר לכם, רבותיי.

אין דבר שהוא לא מנוגע.

הדבר שהכי פחות מנוגע זה מלפפונים.

מלפפונים טריים זה פחות מנוגע, גזר פחות מנוגע, בננה פחות מנוגע,

אבל שאר דברים בדרך כלל הם מנוגעים בנגחים,

שרצים, שקצים וכו'.

לכל דבר יש דרך הטיפול והניקוי לצאת מספק, ושיהיה נקי ואפשר לאכול.

אין דבר שאי-אפשר לאכול.

הכול אפשר לאכול,

אבל עם הבדיקות, יש דברים שלא כדאי לאכול,

כי אם אין לך סבלנות לבדוק באמת,

אתה תאכל אותם.

נגיד, תאנים

הם מנוגעים מאוד,

לא כדאי להתעסק.

קשה לאנשים להבחין,

כי הכול כמו תולעים בפנים.

אז אתה לא יכול לשים לב כל כך, ואין לך סבלנות,

ואתה, בעל תאווה, רוצה לאכול את הטענה, אתה בולח אותה עם מה שיש בפנים.

אבל יש דברים שניתן לבדוק בקלות,

רק צריך להשקיע ולדעת. יש ספרים

של הרב ויא,

ויוד א',

שהוא שלושה ספרים

עם צבעים,

תמונות עם הגדלה,

ומדריך בדיוק

כל דבר ודבר,

איך בודקים, איך שוטפים, איך מנקים ואיך אוכלים.

אז אין שום בעיה, אפשר לאכול הכול.

אבל אחרי בדיקה היטב היטב,

עכשיו צריך לדעת גם איפה הם מתחבאים,

התולעים או השקצים, מרמסים

וכל השמות שהרבנים האלה מומחים,

מסבירים.

זה דבר אחד.

לגבי דגים,

דגים, יש בעיה, תמיד צריך לבדוק מתולעים.

יש מאחורי האוזניים של הדגים,

יש בצוואר שלהם בפנים ויש בבטן.

אז צריך להסתכל פשוט. יש כאלה תולעים שהם בצבע הבשר.

זאת אומרת, אם אתה לא תבחן היטב היטב,

אתה לא תבחין.

ומי שלוקח את זה ישר,

ושם על זה קמח,

שם במחבת במטגן,

הוא לא ידע בכלל מה הוא אכן.

חייבים להתבונן היטב היטב.

עכשיו יש דגים שיש להם עור,

ויש זבובים

שבאים על

הדגים

ומטילים ביצים. הזבוב מתיישב על העור,

מטיל ביצים בפנים,

והביצים במשך הזמן הופכים להיות תולעים,

והם שם משוטטים להם.

ואתה יכול לקבל את זה בקפוא,

לא בטרי,

גם בקפוא.

עכשיו יש סוג

דגים

שיכולים להיות מזויפים.

מגיעים מסין והם דומים לדגים שיש לנו פה. צריך השגחה טובה מאוד. הנה תראו לדוגמת דג

שמוצאים ממנו תולעים גדולות,

אבל תראו איפה זה בתוך הבשר.

אם לא מבחינים, לא יודעים. תראו איך הוא מגרד בתוך ה... מה עברת? מה עברת, משה, יעקב, דוד?

תראו איך הוא מוציא את התולעת, תראו.

תראו מה אורך התולעת.

יא חביבי, יא בביבי.

ראיתם?

לא משנה. בקיצור יש תולעת.

הנקודה היא שצריכים לדעת ממה להיזהר. כשיודעים, אז אין בעיה.

עכשיו, בשר ועופות יש בעיה. עד שהם לא יחליטו

שהם חוזרים בתשובה. דרך אגב,

יש היום הרבה חבורות

שקמו בעקבות

הפרסומים שפרסמנו בנושא וששוחטות שחיטות קטנות,

אבל צריך להיות בטוח שאלה שעושים את זה באמת מומחים וכו',

והם גם לא אוכלים נבלות וטרפות.

אם הם אוכלים נבלות וטרפות,

זה לא מועיל.

אה?

ח'נג'רי, מה?

אז אנחנו מנסים,

מקווים שנצליח לעמוד במשימה, לעשות שחיטה טובה.

עשינו כבר, אני אסביר לכם מה ההבדל בין השחיטה שאנחנו עושים לאחרים.

אנחנו משלמים כסף

לבודק הסכינים שימצא פגימות בסכינים,

לא שלא ימצא,

שימצא.

למה? כי אז אנחנו בטוחים

שאם הוא מחפש

הוא ימצא, ואם הוא ימצא לא ניכשל.

אז כדאי לשלם כל סכום בשביל לא לאכול נבלות וטרפות.

אבל תראו, אחרים מוכרים היום כבר ב-30 שקל קילו.

למה? כי נבלות וטרפות יש ירידה במכירות.

אז ירדו לשפל המדרגה 30 שקל קילו.

איפה נשמע דבר כזה?

מוכרים היום עוף

16 שקל,

יש מקומות 12 שקל, רק תאכלו,

כדי שתמשיכו לאכול לבנות טרפות.

למה?

כי היום הרבה אנשים נמנעים, המונים, המונים. בחוץ-לארץ יש קהילות שלמות שלא אוכלות בכלל בשר.

בכלל, נגמר.

חצי שנה כבר לא אוכלים שום דבר.

עברו לטופו.

אתם יודעים מה זה טופו?

סויה, סויה.

אוכלים צמחונים.

מכל מקום,

אני אומר לכם, תיזהרו.

עוד דבר אני מזהיר,

כשאתם הולכים לחתונות,

לבר-מצווה,

לבריתות,

לאכול בבית,

תיתנו צ'ק יותר קטן,

אבל תאכלו בבית. למה?

תחלמו חלומות

שבתוך האולם

30 פטרוזיליה יבדקו לכם כמו שצריך,

שיבדקו את החומוס כמו שצריך ואת ההורס כמו שצריך

ואת כל שאר הפרודוקטים כמו שצריך. תחלמו.

אי-אפשר לעמוד בקצב הזה. צריך ארבעה משגיחים לפחות יום לפני להתחיל. אני יודע כי אני עושה בתי מלון,

אלה שיוצאים איתנו בהוראות קבע,

ואני שולח ארבעה ימים לפני בשביל שיכינו את כל המטבח ויגעילו את הכול

וישטפו את הכול

ויעברו על כל הירק והכול עם בחינה מדוקדקת בשביל שיהיה אפשר לאכול.

זאת אומרת, צריך לדעת, זה סכנת נפשות.

אבל אנשים, מה אכפת להם? הם רואים את זה יפה, נראה טוב,

אוטרוב ישר, אבלע, לפלף.

אבל תיזהרו, אני אומר לכם,

כדאי לאכול בבית.

אם תוכלו גם לעשות את הלחם לבד, עוד יותר טוב.

תחזרו למה שהיה פעם, יהיה הכי טעים, הכי בריא.

תעשו מיונז לבד.

טעים.

אין לכם מושג.

ריבה, לבד.

לא צריך לקנות, מוכן.

אתם לא יודעים מה יש בפנים.

הבאנו סרטונים באתר שלנו שבתוך ירק של חסלת יש צפרדע.

לא חרק, לא חרק, צפרדע.

הבאנו סרטונים שבתוך

סופרמרקטים חתולים נמצאים איפה הבשר.

חתולים נכנסו לתוך המקרר, אוכלים בבשר.

ואתה במאפיות, זה בכלל השם מרחם.

שם קונים ביצים בגלונים.

איזה ביצים?

אין לשם אחים עפנות.

תעשייתיות זה נקרא. ביצים תעשייתות, עם קצת אפרוחים, קצת זה, קצת זה.

ואחר כך מערבבים לכם את זה,

ויאללה, זה טובח, טובח.

איי, איי, איי. ואם עובדים שם עוד

מבני הדודים?

אני לא רוצה לספר לכם מה הם עושים בפנים, שטיהנו.

שטיהנו.

אני רוצה שתאכלו כשר ובריא מהבית.

בדץ, אני אסביר לך, בדץ,

שתדעי לך, בדץ

לא אחראים לתולעים.

בדץ מפרישים,

בדץ מפרישים מעשרות ותרומות.

בדץ לא אחראים לתולעים שמתפתחים גם אחר כך.

הקמח, אם הוא שוהה

זמן מסוים, הוא לבד מטליע.

זה לא קשור לבדץ.

אבל בדץ, לא כל הבדצים טובים.

אני אוכל

רק בדץ העדה החרדית ירושלים ורק, הרב לנדה,

בכל שאר הפרודוקטים,

לא בבשר ועופות.

אבל שאר ההשגחות אני לא אוכל בכלל.

למה אני יודע מה הרמה שם?

אתם לא צריכים אותי.

כנסו לכל חנות,

תראו איזה הכשר, חפשו את המשגיח, תבינו מי זאת השגחה.

אם ההשגחה יכולה להגיד שיש פה מקום מושגח

ואין כזה דבר, הם רמאים ונוכלים.

אז תבינו, אני הצלתי אתכם הערב.

שתבינו, אני באתי, הצלתי אתכם.

אני הודעתי לכם מהן הסכנות.

אם תרצו לשמוע, אם תבו ושמעתם,

טוב הארץ תאכלו.

ואם לאו, לא אגיד לכם את ההמשך.

אז לכן תבינו, יהודים יקרים,

אולי זה מתאים, אני כן אגיד את ההמשך,

כי זה מתאים בדיוק לגזירה שיש עכשיו.

ואם תמאנו ומריתם,

חרב תאוכלו.

חרב זה הסכינים שעכשיו דוקרים, הערבים.

אם טובו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו.

תאכלו רק דברים טובים.

אם תמאנו ומריתם, לא תשמעו, חרב תאוכלו.

גזירת הסכינים.

אז לכן, יהודים יקרים, אני עשיתי לכם שירות נפלא.

אתם תשתדלו,

זה לא קשה. גם אנחנו, היה לנו בהתחלה בום בום פתאום נודע לנו.

עד לפני כמה זמן לא ידענו את הסכנה שיש בסכינים,

שמזלזלים בסכינים.

לא ידענו. אם היינו יודעים,

היינו מזמן מתריעים.

אבל זה התברר לנו בתקופות האחרונות,

ובדקנו

והלכנו לבדוק,

וביררנו עם גדולי בודקי הסכינים שיש בארץ,

וכולם מודים שזו בעיה. זו בעיה.

אי-אפשר בקצב ששוחטים

לשחוט עם סכינים, שהן יהיו טובות

ולא יהיו פגימות,

ולא יעבירו את זה.

מעבירים, כי אחרת לא תהיה אספקה.

אם ידקדקו על כל דבר, לא תהיה אספקה.

לא תהיה אספקה, לא תהיה פרנסה.

לא ייתנו לשוחטים, אין כלום.

עכשיו אם יבוא בן אדם ויגיד,

הסכין הזאת לא טובה,

אחרי חמש דקות גם זאת לא טובה,

ואחר כך גם זאת יגידו, לך הביתה,

מאיפה תשלם לך כסף?

יש לי עצה, תעשו הפגנה לפני בית המטבחיים.

תגידו, אנחנו רוצים אוכל כשר.

אנחנו לא רוצים שתשחטו אותנו.

אנחנו מוכנים לשלם.

דרך אגב,

אלה שמוכלים נבלות וטרפות הם לא רק מחטיאים את הרבים בזה,

הם גם גזלנים,

כי אתם...

משלמים הרבה כסף בשביל לקבל בטוח,

ואתם מקבלים בכלל לא בטוח.

זאת גם בעיה חמורה, זה גזל, הם יצטרכו להתגלגל בעופות אחר כך.

אבל זה לא דבר רעיון, אמרנו.

אותי לא יצטרכו, אותך יצטרכו.

אה, את צודקת.

היא אומרת אותה, לא יתבעו אותו, יתבעו.

את צודקת?

את צודקת.

אחד הלך לחנות, אמר לו, אני רוצה חומוס טרי,

אבל רק טרי.

זה טרי?

אמר לו, טרי, אכל קלקול קיבה בשירותים.

הוא אומר, אני לא אכפת לי, אני לא אשם.

זהו, הוא אשם.

ומי בשירותים?

אתה.

אני מודיע לכם, אל תאמינו.

אל תאמינו, הנה הודעתי לכם.

אל תחפשי האשמים, הם אשמים,

אבל את, אל תאכלי.

כנסי לסופר, תראי כמה מאכלים יש. בלי סוף, בלי סוף. תאכלי, תאכלי, תאכלי, תאכלי. רק זה, אל תאכלי. מה שלא טוב, אל תאכלי.

אבל עוד דבר אתם צריכים לדעת,

שאתם צריכים להגעיל את הכלים,

כי כל הכלים שלכם טרפה.

נו, בטח, מה חשבתם?

בישלתם נבלות וטרפות

וגם שקצים ורמסים,

וצריך להגעיל את הכלים.

אבל תראו את הדיסקים שהבאתי לכם,

תשמעו ותבינו,

ואחר כך תברכו אותי, שהצלתי אתכם.

כשתראו את זה בעיניים, תבינו על מה אני מדבר.

הכול מובן?

הכול מובן.

טוב, אני מודה לכם על ההקשבה.

אני מקווה שיהיה לכם מטבח כשר,

שיהיו לכם חיים טובים,

ושתאכלו רק דברים כשרים ובריאים.

אמן ואמן.

רבי חנניהו בן אגשיאו אומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא זה קוד ישראל,

נפיקו חרבו לעולם תורו ומצוות,

שנאמר אדוני אבו סלימן סדגו יחדין תורו יא אדיר.