uz
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. אדם שזוכה לעשות תשובה שעה אחת כל החיים שלו שעה אחת עשה תשובה ומעשים טובים, זה יותר מכל חיי העולם הבא. כמה זה חיי עולם הבא? נצח. ז"א גם אם הוא יהיה בגן עדן לנצח, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. כשאדם יהיה בחיי נצח, ותהיה לו שם שעה אחת רק, רק אחת, של קורת רוח, לא הנאה ממש, רק קורת רוח, השעה הזאת למעלה תהיה שווה יותר מכל חיי העולם הזה. מה זה מכל חיי העולם הזה? מכל הנאות שהיו בעולם הזה מאדם הראשון עד עכשיו כל הברואים כל ההנאות שהיו להם בעולם, אם תאסוף את כל ההנאות של כולם של כל חיי העולם הזה, ותקבץ אותם יחדיו ותתן לאדם אחד את זה שיהנה מזה, זה לא מגיע לקורת רוח של שעה אחת בעולם הבא.

אבל אמרנו קודם שיפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא, שכל שעה של קורת רוח שמה היא יותר מכל ההנאות של חיי העולם הזה. אז אתם מבינים מה זה הזכות שאדם זוכה לעשות תשובה. תשובה זה שיא השיאים שאדם יכול לזכות, זה יותר מכל חיי העולם הבא לשבת בשכר הכי הכי גדול שיכול להיות לנצח נצחים. עצם זה שהוא מממש את עצמו, שהוא עושה בבחירתו, שהוא עושה ברצונו, שהוא מהפך את עצמו מבעל חי לבן אדם, למדרגה הכי גבוהה, המציאות הזאת היא השווי הכי גדול שיכול להיות בעולם, מה שאדם זוכה לעשות בתשובה.

אז בואו נראה כמה דוגמאות שנבין. אמרו חכמים, תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים. אז עכשיו אנחנו שומעים עוד פעם מאמר של חכמים, שהם אומרים תכלית חכמה, מה זה תכלית חכמה? סוף החכמה. למדת את כל החכמה עד סופה, אתה כבר הגעת לתכלית של החכמה, זהו, אין יותר מה להוסיף לך, אין דבר כזה אבל נגיד אין יותר מה להוסיף לך, ובסוף אחרי שלמד את כל החכמה כל החכמה כל החכמה, שואלים אותו תגיד תכלס, תכלס, זה תכלית, תכלית באידיש תכלס, תכלית החכמה מהי, נו תגיד לי אחרי שלמדת כל כך, אומרים כל החכמים גדולי הדורות - תשובה ומעשים טובים. אם אדם זכה לתשובה ומעשים טובים הוא הגיע לתכלית של החכמה. איך אנחנו אומרים בחיי היום יום, תכלס מה יוצא מזה, מה מה בסוף בסוף, טוב אני יעבוד וזה, מה מקבלים בסוף? אדם תמיד חושב בסוף מה מקבלים, בסוף. אז אומרים לנו חכמים, בסוף של החכמה אחרי הכל, תדע לך תשובה ומעשים טובים. ומה זה שווה? שיפה שעה אחת כזאת מכל חיי העולם הבא עם ההנאות של כל עולם הזה שזה חרטה ברטה ליד שעה של קורת רוח שמה. זה קשה לעכל אבל לאט לאט אנחנו נתרגל לזה.

ובפשטות איך מבארים את המאמר הזה, שהחכמה התכלית שלה להביא את האדם לידי תשובה ומעשים טובים. אם אחרי כל מה שלמדת לא הגעת לתשובה, לא הגעת לעשיית מעשים טובים, מה שווה כל החכמה שלך. אחד למד כלכלה, ובסו הוא לא מרויח לירה, מה שווה כל הדוקטורט? זה הפשטות.

אבל במבט יותר מעמיק, אנחנו מוצאים שהמאמר הזה מגלה לנו את מהות החכמה מהי. יש לי שאלה למארגנים או לבעלי המקום, עושים חסכון לא מפעילים את המזגנים או מה? מה זה היסורים האחרונים לפני יום כיפור?

אז המאמר הזה מגלה לנו את מהות החכמה מהי, לא יתכן חכמה בלי תשובה ומעשים טובים. וזה למדנו במפורש ברבינו יונה בשערי תשובה והזכרנו את זה אתמול בהרצאה, שלא יימצא איחור התשובה זולתי בעמי הארץ, אבל תלמיד חכם אמיתי אין מצב שהוא ילון עם חטא, אין מצב, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי עשה תשובה, אחרת הוא לא תלמיד חכם. כי איחור התשובה לא יימצא אלא בעמי הארץ.

אז לא יתכן חכמה בלי תשובה ומעשים טובים. וזה לא חכמת התורה בכלל, אם אדם למד והתורה לא הפכה אותו להיות בעל תשובה, זה לא חכמת התורה כלל.

מהות החכמה היא הידיעה והמעשה יחד, ז"א אין דבר כזה ללמוד לשם לימוד בלבד. לימוד הולך עם מעשה, למדת, קמת מן הספר, אתה צריך לעשות מה שלמדת, אם לא קמת מהספר ועשית מה שלמדת - לא למדת. גם שכר לימוד לא תקבל וגם עונש על מה שלמדת ולא קיימת. "ולמדתם ועשיתם", זה הולך ביחד. הידיעה בלי מעשה בפועל אינה חכמה כלל. וכדי להגיע למעלת החכמה צריך לעשות בפועל תשובה ומעשים טובים. אם אתה רואה אדם שהוא בעל עבירה, לא עשה תשובה, אפילו שהוא גאון בתורה, אין בו שום חכמה, הוא לא נקרא חכם. אין לך מה להעריך אותו, אין לך מה להעריך בו, אין לו חכמת התורה, חכמת התורה זה ידיעה ומעשה, ידיעה בלי מעשה בפועל היא לא חכמה כלל. כדי להגיע למעלת החכמה צריך לעשות בפועל תשובה ומעשים טובים.

טעות אצל בני אדם והרגילות לחשוב שתשובה שייכת רק אצל חוטאים, מי שחטא צריך לעשות תשובה. זה לא נכון בכלל בכלל בכלל. כך מבינים אנשים, כשעוזבים את מעשה החטא מקיימים את מצות התשובה חזרה למקור, לשוב למצב התקין של הנפש. אבל זה שייך אפילו אצל אדם שלא חטא מעולם, כי גם כן אדם כזה שלא חטא מעולם צריך תמיד לשוב מחיי החומר הבהמיים, מדרגה אחר מדרגה, לחיי נפש זכים. ואם תופעה זו של התעלות מתמדת לחיי נפש לא קיימת באדם, ממילא הוא לא שייך למעלת החכמה כלל.

תקחו צדיק, לא חטא מעולם, מה הו אצריך, לאן הוא צריך לשאוף להגיע, מה נגיד לו, לאן הוא צריך להגיע? הוא צדיק, כולם אומרים הוא צדיק גמור, אין לו שום חטא, שום עוון, הוא מקיים את כל התורה והמצוות, מה אנחנו רוצים ממנו? מה אנחנו מבקשים ממנו? לאן הוא יגיע? לאן הוא יגיע? לגן עדן הוא יגיע בלי לשאול אתכם, אני רק אומר, למה עוד הוא צריך להגיע, לאן הוא צריך לשאוף? הוא צדיק גמור, לאיפה? אתם לא אכפת לכם להגיד לא, תלע תלע תלע, תעלה עוד, אנחנו כולנו תיקון של אדם הראשון, אדם הרשון הוא היה שלם, מושלם בכל שלמות, אבל ברגע שהוא התאווה תאוה אחת לחומר, לאוכל, לאוכל, לפרי, הצטרך עכשיו שששת אלפים שנה יתקנו את החטא שלו ביליונים של ביליונים בני אדם, והשאיפה של כל אדם זה להגיע למדרגה של אדם הראשון. ז"א כל הזמן לשאוף לתקן את מה שקלקל אצלו, והוא נמשך אחר החומר הוא ואשתו, אנחנו צריכים לברוח מהחומר, ז"א צדיק לא מספיק שהוא מקיים תורה ומצוות ולא חוטא, הוא צריך גם לשאוף מן התאוות, מן החומר, ולהתעסק יותר ויותר בעניני הרוח והמושכלות, הדברים השכליים, ולברוח מהתבהמות של העולם הזה. ז"א יכול להיות צדיק גמור והכל אבל הוא יהיה בעל תאוה. הוא לא יעבור עבירות, הוא יברך, הוא יכוון בברכות, הוא יאכל רק משחיטה כמו שצריך, אבל זה לא, אבל הוא אוכל הרבה, הוא נהנה מזה ונהנה מזה, הוא עדיין נמשך לחומר, קשה לו בלי החומר, איך אנשים אומרים, איך אפשר לעשות חג ראש השנה בלי עופות, בלי בשר. אז מה הוא? הוא לא אומר איך אפשר בלי ספר, בלי תשובה, בלי מעשים טובים, הוא אומר בשר, כאילו ראש השנה עומד על בשר. על כורעי. אז זאת הבעיה שאדם לא מבין אפילו שגם בדרגה של צדיק גמור עדיין יש עוד חסידות ופרישות וטהרה וכל מה שמביא המסילת ישרים.

מכל מקום תשובה זה לא רק מחטא, תשובה זה לחזור למקור שלנו, המקור שלנו זה אדם הראשון. האדם השלם לפני החטא. לכן בסליחות כשאנחנו אומרים שלש עשרה מידות של רחמים אומרים, ה' ה' אל רחום וחנון, אז יש שם ה' הראשון, אח"כ פסיק ואחרי זה עוד שם ה' השני. למה צריך שני שמות? השם הראשון זה רחמים, שם של רחמים לפני החטא, והשם השני זה אחרי שחטא האדם, זה מידה יותר של רחמים, אז יש שם ה' של רחמים לפני חטא, מה צריך רחמים לפני חטא? אלא גם אדם במדרגות גבוהות עדיין יש לו איפה לשוב אל המקור, אל השורש שהיה בתחילה.

אז אמרנו פה, שימו לב, שהענין הזה שייך של תשובה גם אצל אדם שלא חטא מעולם, שהוא גם כן צריך תמיד לשוב מחיי החומר מדרגה אחר מדרגה, לחיי נפש זכים, ואם תופעה זו של התעלות מתמדת לחיי נפש אינה קיימת באדם, ממילא אינו שייך למעלת החכמה כלל. לא יאומן כי יסופר, מדברים בצדיק גמור שלא חטא מעולם ואומרים שהוא לא שייך למעלת החכמה כלל. למה כי תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, מה תשובה, לא חטאתי, אומרים אז מה אם לא חטאת, תשובה זה לא רק מחטאים, תשובה זה לשוב ולהתנקות מהחומר. הרי יש לך גוף, הגוף בהמי, אתה צריך לסחוב אותו אחרי הנשמה, לא שהנשמה תסחב ותגרר אחריו לצלחת, הפוך.

אמרתי בכמה הרצאות והזכרתי את מעלתו של הרב שטיינמן שליט"א שיאריך ימים, לראות אותו זה לראות מלאך, פרוש וחסיד, הוא אוכל חמישים גם פירורי לחם בארוחה, מפוררים לו את הלחם, חמישים גרם בדיוק במשקל בשקית, הוא אוכל את זה. אם היה אפשר שהוא יוריד גם ל-45 גרם היה מוריד, רצו להוסיף לו קצת כי הוא כבר מבוגר וצריך באיזשהו מקום להחזיר כוחות, הוא בן מאה, אז עוד חמש גרם יחזק אותו, אמרו לו תשתה תה, אמר בשביל מה, חמישים שנה לא שתיתי תה, למה אני צריך לשתות תה? שום הנאה מהעולם הזה ממאכלות מדברים כאלה, שום דבר. זה נקרא לשוב בתשובה. זה מעלה הלאה הלאה להתנקות מהחומר, הרי אתה עוד כמה דקות תניח אותו בקבר, אתה רק תספק מאכל לתולעים ליותר חודשים, זה הכל. הנשמה היא צריכה להתמלא, אבל הנשמה גם צריכה להתרחק מהחומר כי החומר הוא סתירה לרוח. רוח וחומר לא הולך ביחד, זה הולך זה על חשבון זה. לכן הצדיק כשהוא כבר במעלת צדיק ולא חוטא חטאים מה יש לו עוד לעשות? להתרחק מן החומר.

לכן אליהו היה יכול ללכת ארבעים יום, יום ולילה, בלי לאכול בלי לשתות, ארבעים יום. לא משה רבינו רק עלה לשמים ולא אכל ולא שתה 120 יום, אליהו הנביא, ארבעים יום בלי אכילה בלי שתיה. נו, ומה הוא נהיה בסוף? מלאך אלקים, מלאך, עלה בסערה השמימה, ועד היום הוא מלאך מסתובב בינותינו. מה הוא עשה? הוא ניקה את עצמו מהחומר. אז ז"א ביכלתו של כל אדם להגיע למעלות האלה, בתנאי שהוא שואף לכך, אם הוא לא שואף לכך הוא ודאי שלא יגיע לשום דבר. בלי שאיפות לא מגיעים לשום דבר.

אז אמרנו שצריך תשובה, ותשובה זה לא רק מחטא, וזה התכלית של החכמה - תשובה, לשוב לשורש האורגינל.

אותו דין גם לגבי עשיית מעשים טובים. אם חסרים לאדם מעשים טובים, זה לא מאפשר אותו להגיע למעלת החכמה. רגילים אנו לטעות ולהפחית את ערך המעשה בפועל, כאילו בן אדם הוא למדן והוא חכם והכל, את זה מעריכים אנשים, אתה יודע איזה גאון, אתה יודע מה הוא יודע, אין מקום שהוא לא אומר לך ככה וככה וככה. כל זה נקרא חרית. אתה יודע מה זה חכמה? שאתה רואה אותו את כל מה שהוא אומר שהוא יודע - הוא עושה. שאני אראה שו"ע מהלך, שכל מעשה שלו אני אראה זה כתוב, אני אוכל להגיד, זה כתוב זה כתוב זה כתוב, אה זה לא כתוב, זה כתוב, זה כתוב, זה נקרא חכם. אבל אם הוא למד והוא לא מקיים, אז כתוב "תופסי התורה לא ידעוני" יכולים להיות תופסי תורה, דרך אגב הפסוק שאמר תופסי תורה זה לשון גנאי, כמו תופס מגל, זה רק אומנות אצלם, תופסי התורה לא ידעוני, אצלם זה אומנות ללמוד, להיות בן תורה, להיות תלמיד חכם, להיות ראש ישיבה, זה אומנות. ועל זה נאמר "אל תעשה אותה קרדום לחפור בה", אומנות. לא ידעוני, יכולים להיות תופסי תורה ולא ידעוני. אלפי אורייתא לא אליפו דחלטי אומר התרגום, לומדי התורה לא מלמדים את יראתי לאחרים, רק לעצמם. זה נקרא ידעוני? אני רוצה שרק אתה תדע? ומה עם האחרים, שלא ידעו? זה נקרא לא ידעוני. אם אחד היה לומד פה עכשיו קורס ומלמדים אותו איך מעשר דולר עושים חמש מאות דולר, בחמש דקות, מיד הוא היה יוצא החוצה עושה מעשר דולר חמש מאות דולר, בשביל מה הוא למד? אבל אם הוא ילך בכל מקום ויגיד אני יודע איך עושים מעשר דולר חמש מאות דולר, וישאלו אותו נו ועשית פעם ככה? אומר לא צריך אני יודע את זה, מתי שאני ארצה אני אוכל לעשות, זה נקרא יודע? הוא מבין בכלל מה הוא אמר? אם אתה כבר יכול להרויח למה אתה לא מרויח? זה נקרא חכם?

אבל אנחנו רגילים לטעות ולהפחית את ערך המעשה בפועל. אבל איך נקרא עולמנו? עולם העשיה, שנאמר "אשר ברא אלהים לעשות", עולם העשיה, בריאת העולם בשביל שנעשה בפועל מעשים טובים.

המשנה באבות אומרת כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובים ושורשיו מועטים, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. מי שיש לו הרבה חכמה אבל המעשים שלו מועטים, הרבה חכמה זה כמו אילן עם ענפים מרובים אבל השורשים למטה מועטים, לא השתרש העץ, השורש, אין מה שיחזיק אותו חזק, באה רוח קלה ועוקרת אותו מהמקום, כל החכמה לא עומדת בשעת המבחן. מה שווה?

כתב החסיד, היעבץ ז"ל בפירוש שלו, הלומד על מנת להזהר ולעשות, להזהר ממה שאסור, מלא תעשה, ולעשות את מה שמצווים מצוות עשה, הלומד על מנת להזהר ולעשות, הוא נקרא מעשיו מרובים מחכמתו. איך יכול להיות שאדם המעשים שלו יהיו  יותר מרובים מהחכמה שלו? הוא אומר זה שלומד על מנת להזהר הוא עוד לא עשה כלום, הוא רק למד, אבל על מנת מה? על מנת להזהר ולעשות הוא נקרא מעשיו מרובים מחכמתו, למה? כי כיון שכל תכלית לימודו בעבור המעשה, שהוא העיקר, אז לכן כבר נחשב לו שיש לו את כל המעשים, ומעשיו כבר עכשיו מרובים מחכמתו. מה הוא למד? מה שהוא למד, אבל מה הוא מתכוון? הוא מתכוון לא משנה, מה שאני אשמע היום בהרצאה אני אעשה. אדם הזה קיים את כל התורה עכשיו. כמו שאמרו ישראל, נעשה ונשמע, הם שמעו כבר? לא. מה הם אמרו? לא משנה, מה שנשמע הכל נעשה, מעשיו מרובים מחכמתו, הוא עוד לא החכים אפילו, אבל הוא יושב ללמוד על דעת שהוא רוצה להזהר ולעשות, זה מעשיו מרובים מחכמתו.

אבל אשר לא שת ליבו אל המעשה זולתי אל הידיעה לבד, אומר היעבץ, מי שלא נתן על ליבו שיהיה המעשה מרובה מהידיעה, לא, הוא לא אכפת לו כל כך מהמעשים, הוא רוצה ללמוד, אני אוהב ללמוד, אני אוהב ללמוד גמרא גמרא, אני גמרא, בא שב בא נלמד גמרא, בא, זה מה הוא אוהב, הוא רוצה ללמוד. זה נקרא חכמתו מרובה ממעשיו. שימו לב, ואע"פ שעושה כל מה שיודע, אבל כל מה שהוא יודע הוא עושה גם כן, הוא נקרא חכמתו מרובה ממעשיו והוא פחות מהקודם שעוד לא יודע אבל מתכוון לעשות, כי הכל הולך אחר הכוונה. כשאתה יושב לאיזה מטרה? קחו עמכם דברים ושוב אל ה', או אתה יודע מה בא נשמע דברי חכמה למה לא, בא נשמע למה לא להחכים, ללמוד תורה זה זכות, שעה שעתיים בא נשמע דברי תורה, לפני יום כיפור יהיו לנו זכויות, נכון זה זכויות. אבל אם ישבת עם כוונה לקבל את הדברים על מנת לקיימם, עליך נאמר במשנה "מעשיו מרובים מחכמתו", אבל אם אתה בא להחכים רק, לא המטרה שלך לעשות, אותי מעניין לשמוע אותו, רוצה לשמוע אותה, מה יש לו להגיד, מה יש לו לחדש, רוצה לשמוע, לא באתי לעשות מה שיגיד, אפילו שהוא יעשה אח"כ מה שאני אגיד, זה נקרא חכמתו מרובה ממעשיו והוא פחות מהקודם. ז"א הו איכול להיות חכם גדול אבל ביחס לקודם הוא טיפש גדול, למה? כי ההוא הולך לעשות באמת שזה העיקר, לא המדרש עיקר אלא המעשה, גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. "אשר ברא אלהים לעשות". זה מה שה' רוצה מאיתנו, תורה תשובה ומעשים טובים.

לזה אמר כי הרוח, מה זה הרוח, בדוגמא שמביאה המשנה, שאם באה רוח עוקרתו והופכתו על פניו, מי שחכמתו מרובה ממעשיו, מה כתוב, כתוב שהשורשים מועטים, ואם תבוא רוח היא תעקור אותו ותהפוך אותו על פניו, מה הכוונה אומר היעבץ, איזה רוח מדובר? מדובר ברוח מינות, שמעתם? למדן גדול, ותבוא רוח מינות, הוא ישמע דברי אפיקורסות בגלל שהוא לא מושרש במעשים רבים אז הוא יתהפך על פניו. כי הניחוהו ביד מחשבותיו ולא סייעוהו מן השמים לצאת מתוך ההפיכה. ווי ווי ווי, הוא לא יקבל סיוע אלקי מן השמים לצאת מן ההפיכה שהרוח מינות הפכה אותו, כל התורה שלו לא תועיל לו, כי הוא לא בעל מעשים מרובים.

וזה לאות מופלג שהמעשה הוא העיקר, ולזה מי שכיוון אל המעשה כדי לעשות רצון בוראו לבד, ינחנו האל בצדקתו, הקב"ה אומר אתה צדיק, אתה באת על מנת לעשות את כל מה שאני אומר, אתה אני יעזור לך, ואתה החכם הגדול שיושב פה רק בשביל ללמוד, נכון אתה תעשה דברים, אתה גם תעשה דברים, אבל לא באת בשביל לעשות, העיקר ללמוד, לא תקבל סיוע ממני אומר הקב"ה, אני רוצה שאתה בא ללמוד על מנת לעשות, שמעתם היעבץ מסביר את המשנה.

בגמרא בראש השנה כתוב, בינונים תלויים ועומדים ומעשים טובים הם שמכריעים דינם לזכות. תקשיבו טוב, בינונים תלויים ועומדים ובכיפור צריך להכריע, עכשיו מה יכול להכריע את הכף לטובתם? מעשים טובים הם שמכריעים את דינם לזכות. ומי אלה יורדי גיהינום? אלה פושעי ישראל בגופם. יש להם גוף ועם הגוף הם פושעים. זה נקראים פושעי ישראל בגופם, מי אלה? קרקפתא דלא מנח תפילין. אדם שהקב"ה נתן לו אבטיח - גולגולת, קרקפת, והוא לא מניח תפילין איפה שמוחו של התינוק רופס, והוא לא מניח תפילין על הזרוע בקיבורת כנגד הלב, אדם כזה הוא נקרא פ ושע ישראל בגופו והוא יורד לגיהינום. מי גרם לו? חסרון המעשה של הנחת תפילין יוצר לו דין של פושע ישראל בגופו, למרות שכוונת המצוה של תפילין מהי? כשאדם מניח תפילין למה הוא מניח תפילין? מה הכוונה? הכוונה היא הריני משעבד את מחשבות ליבי ותאוותי לקב"ה.

יש לי חמישה חושים, ארבעה בראש, כנגדם יש ארבע פרשיות בראש מופרדות, ראיה, שמיעה, ריח וטעם, ארבעה חושים, ביד שאני שם תפילין שמה כל הפרשיות כרוכות כאחד, זה כנגד חוש המישוש. יש לנו חמישה חושים, אני משעבד את כל מחשבותי, את כל תאוותי להשי"ת, כל האיברים שלי אני מתכוון שיהיו משמשים רק לעבודת הבורא. אז זה הכוונה בעצם במצות התפילין. אבל בכל זאת, שימו לב, אם ישעבד אדם כל היום, לא רק בזמן הנחת תפילין, כל היום הוא ישעבד את ליבו ומחשבותיו לקב"ה, אבל לא יניח תפילין בפועל, הוא ימנה בין פושעי ישראל בגופם. אבל מי שמניח תפילין בפועל, אפילו שהוא לא שעבד את הלב ואת המחשבות לקב"ה, הוא קיים מצות תפילין, והוא לא נקרא פושע ישראל בגופו.

רואים מפה כמה גדול ערך המצוה בפועל. והגורל הנצחי של האדם במשפט השמים תלוי בענין זה, כמה פעולות עשית בפועל מעשים טובים.

אדם זוכה בעולם האמת, אתם יודעים לפי מה? לפי רוב המעשה. כמה הוא הרבה מעשים. אז אלה שמסתפקים רק במצוות שחייבים בהם, נגיד שהוא שומר תומ"צ, אז יש לו להתפלל בבוקר, יש לו להגיד ברכת המזון, יש לו להגיד קריאת שמע, יש לו כמה מצוות שהוא נתקל בהם כל יום והוא מתקיים, זה יהיה תפרן ,מה זה תפרן, הרי יש לך יום שלם שיכלת לצבור הון עתק של מצוות, אבל הוא במקום זה מוכר פלאפל, אבל הוא ודאי יגיד שזה גם מצוות, כי הוא מוסיף עוד קצת סלט, ועוד כדור לפעמים, ועוד זה, והוא מתחסד עם הבריות, הוא גם מוכר בזול, ואולי הוא מוכר כשר, וכו' וכו', וככה הוא ירגיע את עצמו, אז כמה עשית מצוות כאלה, כל כדור נגיד מצוה, נגיד, כמה כדורים הכנסת לאנשים היום? מאתיים, אלף? אלף, אם למדת בבית המדרש מילה אחת, תרי"ג מצוות קיימת. עוד מילה תרי"ג מצוות בלי כסף בלי חומוס בלי כלום, גם וגם כן, אז ז"א שבן אדם צריך להבין כמה שהוא מרבה תורה ומצוות ומעשים טובים, אין שיעור איזה אוצרות הוא יוצא מפה. עכשיו בימים האלה, נשאר לנו עוד 24 שעות בקושי, בימים האלה זה אפשר עוד להוסיף הרבה מאד מצוות. בפועל אולי לא נספיק הרבה, אבל אם אדם מקבל על עצמו עכשיו שהוא יעשה כך וכך מצוות השנה, ויעשה חסדים כך וכך, וילמד תורה כך וכך, ויוסיף עוד כך וכך מה שלא עשה קודם אפילו שהוא עוד לא עשה בפועל, זה בדיוק כמו שאדם ישב עכשיו ללמוד ומתכוון לקיים את כל מה שהוא ישמע, אפילו שהוא עוד לא יעשה יחשב לו כבר כמי שעשה. אז ז"א אתם יכולים לצאת מפה עשירים אדירים.

כתוב בשעה שהציבור יושב ומקשיב לדבריו של הדרשן, ומתכוונים לקבל את דבריו לעשותם, הם מקבלים שכר כבר על כל מה שהוא עלול להגיד ולא, ומוחלים להם על עוונותם של כל הקהל, וגם אם אח"כ לא הצליח לקיים כל מה שהתכוון, לא שהוא חרטט, הוא התכוון אבל לא הצליח, גם יקבל שכר. כמו שנאמר, חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה כמי שעשאה. מה היה קודם? חשב לעשות מצוה, הוא באמת חשב, רצה לעשות מצוה, אבל בפועל לא יצא כי הוא נאנס, ה' אומר לא, אני אשלם לך כאילו עשית. אז כמה אפשר להרויח ברגע.

אז אנחנו רואים בינתיים שהמעשה הוא גדול מאד, גדול מאד.

כך כתוב גם בגמרא, הגמרא אומרת, "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. הפסוק אומר, יש אחד צדיק שנקרא עובד אלקים, ויש אחד צדיק שנקרא לא עובד אלהים, שמעתם דבר כזה? שני צדיקים שוים בדיוק באותה רמה, אחד קורא לו הפסוק עובד אלקים, השני קורא לו הפסוק לא עובד אלקים. על מי מדובר? אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת. השונה פרקו מאה פעם נקרא לא עבדו, לא עובד אלקים, והמוסיף עוד פעם אחת נקרא עבדו, זה עובד אלקים. למרות ששניהם בידיעת הדברים יודעים את הפרק כראוי, אבל כיון שאחד הוסיף עוד חזרה אחת האדם הזה נהפך למציאות אחרת לגמרי והוא זוכה לתואר עבד ה'. אין זה האדם ששנה מאה פעמים, כי מציאות אחרת יוצר מעשה, שניהם צדיקים, גם השונה פרקו מאה פעמים וגם המאה ואחד, אבל הם שונים לגמרי, תראו מה מעשה אחד יתר מהפך בן אדם. מעשה אחד יתר, לא יאומן כי יסופר. זה פסוק.

אז ז"א, אדם שונה פרקו, נגיד לוקח לו הפרק שעה, למד פרק ושונה עליו עוד פעם, חוזר עוד שעה, חוזר עוד שעה, מאה שעות, והשני יושב לידו בבית ולומד אותו פרק או פרק אחר מאה ואחד, אבל שניהם השקיעו אותו זמן רק אחד השקיע פעם אחת יותר. אם יכלת לעשות עוד פעם, למה לא עשית, אה, אמרת מספיק, אז אתה לא עבד עד הסוף, ואתה מחליט מתי לקחת מנוחה, די, מספיק, מספיק ליתברך למדתי מספיק, זהו, שלום אני הולך הביתה, ההוא לא, ממשיך עוד פעם, ז"א סחט את עצמו עוד פעם, עוד פעם? זה נקרא עבד אלקים. אתם יודעים מה זה? ומתי זה יתגלה כל זה? באחרית הימים, כשיבוא מלך המשיח, כתוב "ושבתם וראיתם" אז אתם תראו מי זה עובד אלקים מי לא, ומה היה ההפרש? עוד מעשה אחד אפילו. עוד מעשה אחד, אתם יודעים מה זה?

יש מעשה שמפורסם, שאשתו של הגאון מוילנא ועוד אשה בת גילה היו זקנות, היו הולכות לעשות חסדים, והן סיכמו ביניהן שמי שתפטר ראשונה תבוא בחלום, ותספר מה דינה, מה שכרה, מה קרה. וככה היה. ואחת נפטרה ובאה אח"כ בחלום, ואמרה לה שכרך גדול מאד מאד בשמים. גדול מאד מאד בשמים. אבל השכר שלי יותר. למה? כי פעם אחת אני מסרתי לתוך תיבת הדואר את המעטפה יותר ממך, נגיד אם הם שמו אז הם שמו חמש וחמש או עשר ועשר, זאת שמה 11, פעם אחת יותר ממנה, היא אומרת אין לך מושג איזה עולמות קיבלתי על הפעם הנוספת. מעשה אחד יתר. ובפרט אם אדם בכלות כוחו עוד ממשיך, ועוד עושה עוד מתאמץ, עוד מתאמץ. כמה הקב"ה משלם על מעשים פעוטים פשוטים שאנחנו לא מחשיבים אותם כאילו זה כלום, כאילו זה כלום. זה כמו לתת לתינוק לאכול ותמיד אמא דוחפת לו עוד כפית אחת, מותק עוד אחד עוד אחד עוד אחד טח דחפה לו אותה, איך היא מבסוטית דחפה לו עוד אחד, שיגדל יותר מהר. ככה צריך במצוות, עוד אחד עוד אחד עוד אחד, טוז בפנים. הדבר הזה של עוד מעשה אחד יתר הוא עצום. עוד מצינו בגמרא, אוה עכשיו תשמעו משהו שאני מדבר עליו בזמן האחרון, כל המדקדק באותיות קריאת שמע, ונותן רווח בין הדבקים, כמו שיש "ולמדתם אותם, וקשרתם אותם", צריך להפריד בין הדבקים האלה, כי אם אומרים וקשרתמותם בלי להפריד אתה אומר לשון מוות, וקשרתם אותם. אז לכן צריך וקשרתם אותם, שלא יהיה מותם, ולמדתמותם, אם אתה לא מפריד, לכן צריך להגיד ולימדתם אותם. אז צריך להפריד בין הדבקים, בסידורים יש כוכבים מעל האותיות ולשים לב שמה, אבל זה לא רק זה, צריך להגיד מלעיל ומלרע, צריך להגיד דגש ורפוי, כל הקורא קריאת שמע בדקדוק מה שכרו? מצננים לו גיהינום. כי כשאדם קורא בדקדוק הוא ירגיש שאחרי שהוא התאמץ לקרוא בדקדוק, שזה לא קושי, כאילו זה רק בפה אבל זה קושי, אחרי שזה הוא יראה שהוא התחמם בגוף, כנגד החימום הקל הזה בגוף יצננו לך גיהינום. ז"א אדם יהיה בגיהינום ויצננו לו בזכות קריאת שמע. אני למדתי מקריאת שמע הזו כמה דברים מדהימים, כתוב שבקריאת שמע יש רמ"ה מילים, לכן מוסיפים שלש תיבות ,עוד פעם ה' אלקיכם אמת, כדי שיהיה רמ"ח תיבות, כנגד רמ"ח איברים שבגופו של אדם. אם אדם אומר 248 מילים אלה בדקדוק, בהבנת המילות, שהוא מבין מה הוא אומר, אבל הוא אומר אותם לאט, שמע ישראל, לא ישראל, רוב האנשים אומרים שמע אישראל, אישראל בא', שמע ישראל, עם י', ה' אלקינו ה' אחד. כשהוא אומר את זה עם הכוונות, אני לא נכנס כרגע לכוונות, ואח"כ אומר את כל הקריאת שמע ככה מילה מילה, מילה מילה, ברוך שם כבוד והוא שם לב מה הוא אומר, אדם כזה יכול לתקן את כל רמ"ח איבריו מחולי ומיגון ומכאב. והיו לי שלשה מקרים שיעצתי את זה לאשה אחת שיתוק בחצי הפנים, אמרתי לה תגמרי להגיד ה' אמת, הכל יחזור למקומו, וכך היה, בן אדם שנתפס לו הגף היה צריך זריקות מיליון מאתיים פנצילין קוראים לזה, ונתניו לו את זה רק בשביל שהוא יוכל טיפה לזקוף, זה היה בסמינר, עשה את זה, והוא היה ליצן, אמרתי לו אל תתלוצץ, עשה את זה והוא נתרפא, והיה שוער כדורגל שגם הוא נתפס וכל הגוף שלו, וישתבח הבורא גם הוא נתרפא כשסיים אמת. אבל זה עבודה, להגיד את זה כמו שצריך לאט לאט בדקדוק.

אבל מה רואים פה, שמעשה, שלמעשה אורך חמש דקות, שש דקות, מעשה כזה מצננים לו גיהינום, ויש גיהינום מתחילתה היא פי שישים מאש עולם הזה ומצננים לו, כתב רבינו יונה שיסוד השכר ושורש הגמול זה עבור שמירת מצוות עשה. אתם שומעים? רבינו יונה אומר, על מה אתה תקבל שכר בגן עדן? על מה תקבל שכר? היסוד של השכר והשורש של הגמול, זה עבור מה ששמרת בעולם הזה את מצוות העשה. אדם אומר ברכת המזון, זה מצות עשה מן התורה, אז תגיד אותה לאט לאט כסופר מעות. כל מילה ומילה בדקדוק כמו שצריך בשימת לב. אתה יודע מה אתה מרויח בזכות מצוה זו, אין לך אפילו מושג.

מכל האמור אנחנו רואים שדעת חז"ל על ערך המעשה, הוא עצום, ועד כמה עיקרי המעשה בעבודת ה' וזהו כל עתידו של האדם, שכל השכר והעונש תלוי במעשה. וזאת תכלית הבריאה שנברא בעבורה האדם.

מקובל לחשוב שהמעשה משלים את כוונת הלב, עיקר היא הכוונה, נכון, הכוונה היא עיקר, אלא שאם חסר המעשה בפועל, אז גם חסר בשלמות כוונת הלב, איזה כוונה היתה לך אם לא התכוונת לעשות בסופו של דבר.

אולם האמת היא, שהמעשה בפועל כשאדם עושה הוא תכליתי מצד עצמו, אמנם הוא גם משלים את הכוונה, אבל מצד עצמו הוא חובה נפרדת עם תכלית עצמית. והדברים מפורשים בפרשת גדולתו של אברהם אבינו איש החסד.

אה, נשים יקרות, אתן יודעות מה גודל השכר שאתן יכולות לזכות? בפרט התימניות, שאם היא עושה לחוח אז היא נותנת לשכנות, אם היא עושה חילבה היא מחלקת, המעשה הזה המעלה שלו היא גדולה לאין שיעור, חסד זה, חסד, חסד, אתם יודעים מה זה חסד, כל אברהם אבינו זה חסד.

תשמעו מה היה עם אברהם אבינו. גדולתו של אברהם אבינו איש החסד, כתוב "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם", אברהם זכה לשלמות במידת החסד, תשוקה פנימית בערה בו לעשות חסד. התשוקה לחסד היא עצמה מעלת החסד, זה שהוא משתוקק לעשות חסדים. עשיית מעשה חסד בלבד עדיין לא מקנים לאדם את התואר איש חסד. דרושה השתוקקות פנימית ודחיפה מתמדת לחסד, כמו שכתוב בפסוק "ואהבת חסד", לא רק עשיית חסד, אהבת חסד, לאהוב, להתחסד עם הבריות. ואברהם אבינו זכה למעלה הזו והיה מושלם בה, עד כדי כך שהתשוקה לחסד התגברה על כאבי גוף נוראים בהיותו בן מאה ביום השלישי, אחרי ברית מילה, לא עם סכינים כמו של היום שלא מרגישים, בהיותו כואב. התשוקה לחסד התגברה על כאבי הגוף, ועצם זה שלא התמלאה תשוקתו זו, זה הכביד עליו יותר מהחולי. ולכן הוא היה מוכן לשבת כחום היום פתח האהל, להמתין שיהיו אורחים שיוכל להתחסד איתם. סכנת נפשות, פיקוח נפש, ונשמרתם מאד לנפשותיכם, חולה בן מאה זה לא צחוק, אחרי ניתוח. שולח לו הקב"ה שלשה מלאכים כדי להשקיט את היסורים הנפשיים שיש לו מזה שהוא לא יכול להתחסד. וכשרואה אותם אברהם אבינו, רץ בעצמו בחום היום הגדול לקראתם, רץ אחרי ניתוח רץ. השתחוה להם, ביקש מהם להכנס לסעוד פת לחם, ואמר להם מעט אבל עשה הרבה. ישר הלך לשרה ואמר לה מהרי, מהרי, פיסה פיסה, מהרי שלש סאים קמח לושי, ועשי עוגות, ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב. שלשה עגלים הביא להם, בשביל לשון בחרדל.

כך נהג אברהם כלפי שלשה אורחים שנראו לו כערביים שמשתחים לאבק רגליהם. והתור מאריכה בסיפור של המעשה לכל פרטיו, למרות שדינים, דינים שחייבים לקיים אותם בישראל ניתנו ברמז, ופה דפים התורה שופכת לנו דפים לספר את כל הסיפור על כל פרטיו. וגם גדולתו של אברהם במעלת החסד, יכלה לכתוב בקצרה, כמו שהיא אמרה "אור כשדים", כל הנס שזרקו נמרוד זרק את אברהם לכבשן האש ונעשה לו נס והוא לא נשרף והכל, איך כתבה את זה התורה שתי  מילים, אור כשדים, שזרקו אותו לאור בכשדים. אז מה יש לה בעיה להגיד איש החסד ולגמור את הסיפור? לא, היא מאריכה. למה היא מאריכה?

כדי ללמד אותנו חשיבות של מעשה. אמר הקב"ה, תקשיבו על מה משלם הקב"ה וכמה, אמר לו הקב"ה, אתה אמרת, רק אמרת, יוקח מעט מים, חייך, נשבע לו ה', שאני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבוא. זה מה שכתוב אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה במדבר וגם בארץ כנען, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, וגם לעתיד לבוא ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, כל זה בזכות מה? שהוא אמר בפה "יוקח נא מעט מים". שמעתם כמה ה' משלם על מעשה?!

אתה אמרת "והשענו תחת העץ", חייך שאני פורע לבניך, אתה אמרת "ואקחה פת לחם", ומאריך המדרש, הקב"ה זן ארבעים שנה מיליונים בזכות מה שהוא האכיל אותם לחם ומים, דברים פשוטים. אבל היה לו לב, היה לו לב לאברהם אבינו. הוא רצה מצידו לא שלשה, שיבואו מיליונים יעמדו בתור פה, והוא פותח להם שולחן. אז ה' שילם לו לפי הלב שלו. מעשה כמה שווה אצל הקב"ה.

מכאן רואים שכמה זכויות נפלאות זכו ישראל עבור מעשה החסד של אברהם, בלעדיו לא היו זוכים לא לענני כבוד, לא לשלו, לא למים במדבר, גם לא בארץ וגם לא לעתיד לבוא, זה ערכו של מעשה. תקשיבו טוב, אפילו מי שמושלם לגמרי מצד עצמו לא הועילה מעלתו, וכל הזכויות באים דוקא מהמעשים בפועל. לכן קוראים לזה בעל מעשים, חסידים ואנשי מעשה. אז אדם יהיה מושלם מצד עצמו, עדיין, עדיין כל הזכויות באים דוקא מהמעשים בפועל.

זה מה שכתוב בחובת הלבבות, כתוב בחובת הלבבות שאם בן אדם יהיה קרוב למלאכים, יש גרסה לנביאים, קרוב למלאכים, כבתיקון נפשו, ז"א הוא שלם בתיקון נפשו כמו המלאכים, באהבתו את ה', בעבודתו את ה', בקיצור דרגה של מלאך, הגיע בתיקון עצמו, לא יגיעו זכויותיו למי שתיקן עצמו ואחרים. ז"א אם בן אדם הראה לאנשים הרחוקים את דרך הישר, זכויותיו נכפלות בכפלי כפליים בכל הזמנים, בכל הדורות, כל זה. מלאך ונביא, נביא מתוך התנ"ך תבחרו נביא, לא מגיעות זכויותיו לזכויותיו מי שמקרב את הרחוקים, למה? כי המעשים שהוא עושה הם לאין שיעור, זה לא מעשה אחד, הוא השקיע בבן אדם אחד אפילו, והפך אותו לבעל תשובה, כל הצאצאים שלו וכל המעשים שלהם עד סוף הדורות עם מי שיתחתנו ויביאו ילדים ונכדים והכל עדרים עדרים עדרים, עד סוף הדורות שלו, לא רק זה, כל מי שהושפעו מהם למדו מהם וכו' וכו', כל אחד לפי עיסוקו ומקצועו ואומנותו, כל זה שייך לו. לכן המרח"ו זצ"ל, תלמיד הארי הקדוש, רבינו חיים ויטל אמר, שכדאי לו לאדם לרדוף שבעים שנה אחרי רשע להשיבו בתשובה. לך תבזבז עכשיו שבעים שנה שלך בשביל איזה רשע. אומר שוה לך, כי זה יצמיח לך דורות של דורות לאין שיעור, כל המצווות שלו, כל המעשים הטובים שלו זה שלך. אפילו אם לא עשה אותם בשלמות אתה מקבל אותם בשלמות. אז זה חכמה, חכמת המעשה, שאדם יודע מה ערכו של מעשה, כל פעולה, כל לחוך, כל ג'חנון, אל תחשבו שזה צחוק, אבל בתנאי שנותנים למי שמברך, כי אם יש מי שלא מברך אסור לתת לו, אפילו עני ומחזר על הפתחים אסור לתת לו. לא נותנים למי שלא מברך, צריך לברך ואם צריך נטילת ידיים צריך נטילת ידיים. אז בן אדם מקיים עוד מצוות במה שנתת לו.

מובא מעשה שאחד מגדולי ישראל שהיה מתפלל ותפילתו לא היתה נענית, ואשתו היתה מתפללת וכן נענית, ולמה אשתו כן והוא לא? כי הוא היה נותן צדקה והיא היתה נותנת אוכל. צדקה עוד צריך ללכת לטרוח ולקנות, אבל היא נתנה כבר מוכן, שהעני נהנה מיד, ואכל, אז על ההפרש הזה של המעשה הזה, המעלה שלה כבר יותר גדולה בשמים שתפילותיה מתקבלות, שמעתם איזה הפרש? שמעתם? אפילו הוא יתן מאה שקל אבל היא נתנה לחוחה שעולה שתי שקל, אבל זה כבר הברכה מזומנת לו מיד, הוא כבר נהנה מיד. כשאדם מקדים לעשות מעשה אפילו, מקדים לעשות מעשה, להקל על מישהו אפילו, גודל המעשה הוא לאין שיעור. אנשים לא מבינים בכלל מה זה מעשים טובים. מה אני פראייר שלו, אני צריך להאכיל אותו, אני צריך לדאוג לו, שילך לעבוד. הסתכלות של בני אדם.

אבל זה הסוד הגדול רבותי של מה שלמדנו.

עכשיו תשמעו עוד פעם, אני חוזר להתחלה, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים יותר מכל חיי העולם הבא. עכשיו אפשר קצת יותר להבין, רואים מה מעשה אחד של אברהם אבינו יכול לפרנס דורות עד אחרית הימים, מעשה אחד, פרט אחד אפילו מה יכול. אז מה נחשב מעשה בשמים? מעשה אחד. אז תשובה ומעשים טובים שעה אחת בעולם הזה, ואם יש לך שעתיים ושלש וחמש ועשר ושנים, מה גודל השכר שמחכה לך. וכמה שמה השכר? שאם תקח את כל הנאות העולם הזה הם לא שווים אפילו לשעה אחת של קורת רוח בעולם העליון. כל זה אתם יכולים לזכות עוד הערב, אם תחליטו לעשות מה שאמרתי, להתחיל לעשות מעשים טובים. תשובה ומעשים טובים. אם תחליטו לעשות אתם בשמים כבר נרשמים כבעלי הזכויות בפועל של כל מה שהחלטתם, כמו נעשה ונשמע. בודאי שתחתמו בספרם של צדיקים טובים לחיים טובים ולאלתר אמן.

למי שיש שאלות בבקשה. אני עוד חמש דקות חייב לצאת, יש לי עוד דרשה בבני ברק.

 

 

ש. שלום צדיק

 

הרב: שלום צדיקה

 

ש. הרב, רציתי שבעזרת ה' תברך את אחי דניאל הקטן, הוא עומד להתחתן, שיזכה לעשות את החתונה שלו בהפרדה מלאה.

 

הרב: אוהו

 

ש. אנחנו יושבים עליו אני ושי רוצים שיעשה הפרדה מלאה, זה קצת קשה אבל אנחנו משתדלים

 

הרב: אבל אם תגידו לו שאתם לא באים אם זה לא בהפרדה אז הוא יעשה.

 

ש. את האמת אח שלי שי כבר אומר שהוא לא בא, אני ככה

 

הרב: למה אתה ככה? אם יש חילול ה' לא הולכים

 

ש. נכון צודק, לכן רציתי שתברך אותו שאולי ה' יחנון אותו בדעת

 

הרב: אז יאלה בא נברך אותו, מה השם?

 

ש. דניאל בן שמואל

 

הרב: ה' יהפוך לבבו לטובה להסכים לעשות את הקידושין בקדושה

 

ש. אמן, וגם את יואל בן אברהם, גם מתחתן בקרוב, ה' יזכה אותם לעשות קדושה וטהרה

 

הרב: טוב, הוא מבוגר, הוא מבין ענין

 

ש. לא הוא, הבן שלו

 

הרב: אה יואל בן אברהם ה' יזכה אותו לעשות חופה בקדושה ובטהרה.

 

ש. אמן, ה' ישמח אותך הרב

 

הרב: אמן חנג'ורי בסטרי.

 

ש. גמח"ט.

 

הרב: נו תן לגברת שם לידך.

 

 

ש. רציתי לשאול, אמא שלי חלמה על סבתא שלי שהיא ישבה ליד עץ ולידה היו מלא זבובים ואמרו לאמא שלי שזה אומר שיקרה משהו רע לתינוקות, ויש לי שתי אחיינים קטנים, היא רצתה לדעת מה הפירוש על החלום.

 

הרב: לא היה לה פליט

 

ש. אני לא יודעת מה זה אומר

 

הרב: לא צריך לחשוש בכלל, לא צריך לחשוש בכלל. בדר? תהיי בריאה.

כן, שאלה שמה בסוף בזריזות.

 

 

ש. כבוד הרב, נגיד אם אבא מבקש מהבן שלו להביא משהו והוא לא רוצה לברך, נגיד האבא חילוני או אורחים חילונים, מה עושים?

 

הרב: לא למסור לו בידיים.

 

ש. ואם הוא בא לקידוש, גם

 

הרב: לא למסור לו בידיים, להניח על השולחן.

 

ש. לחם המוציא פשוט להניח והוא לוקח? למרות שזה כמובן יגיע אליו

 

הרב: כן, אבל אני נהגתי אחרת קצת כשאמי המנוחה עוד בהתחלה בהתחלה כשאני חזרתי בתשובה והיא לא ברכה אצלי בשבת לא נתתי לה לאכול, עד שבסוף היא הסכימה, והיה מאד מצער לי וכואב, מה לעשות, וברוך ה' מאז היא התחילה לברך והכל היה בסדר.

 

ש. ואורחים שבאים מותר לי להציע להם שתיה מה תרצה לשתות

 

הרב: אמרתי לא למסור ביד, אבל אם אתה יכול לדלג על זה עדיף

 

ש. וציינת שאברהם אבינו השתחוה בפני המלאכים

 

הרב: אות כבוד, לא השתחוה מלשון עבודה זרה, קידה של כבוד, כמו שעושים ככה אהלן.

כן, שאלה נוספת, הנה הבחור פה, אתה כבר לא מסונוור? זה לא אתה.

 

 

ש. כבוד הרב שלום, זה הבן שלי, נאור שלומי, כבר שלחת אותו לכפר גנים, והבעיה עם הכשרויות הוא לא רוצה להיות שם, ועוד ישיבה הוא הלך לשם ולא הלך לו שם, הכשרויות לא הולך לו, שום ישיבה זה לא הולך, ואיפה שמתנגדים אליך הוא עוזב, שום דבר לא הולך, צריך לעשות משהו עם הנקודה הזאת, הוא כבר שבעה חדשים בבית. וקשה לו עם זה.

 

הרב: קודם כל אשריו.

 

ש. נכון, לא אמרתי שלא, אבל נעשה פתרון לזה.

 

הרב: אשריו של מי שעומד על עיקרי התורה ושומר עליהם אתה מבין באדיקות, עכשיו

 

ש. לא שאני לא בעד זה

 

הרב: רגע רגע, ברור שהקב"ה רואה אותו בעין חמלתו והוא ימציא לו פתרונות טובים וגם אשה טובה

 

ש.אני מבקש את העזרה שלך למצוא לו  ישיבה

 

הרב: חכה, חכה, אני ניסיתי, מה אני שלחתי אותו סתם? אבל לא בכל מקום עושים את השחיטה כמו שצריך לעשות, ומה שווה שאדם ילמד

 

ש. זה לא רק זה, זה גם הוא ניגש בתוך הישיבה, פתאום הולך אליך לבית כנסת שואלים אתה עם הרב? כן, ואז הוא כבר מרגיש ש

 

הרב: שמה?

 

ש. אתה מבין מה

 

הרב: עוד לא

 

ש. להסביר לך את זה יותר ברור?

 

הרב: כן

 

ש. הוא מרגיש שאנשים אתה יודע, מתנגדים אליך, והוא מרגיש לא טוב על זה, יש לו מצוקות מזה והוא עוזב, אז אתה תשתדל יותר למצוא לו ישיבה

 

הרב: תראה, אני אשתדל למצוא לו ישיבה ואתה תשתדל שיתנגדו לי פחות

 

ש. אני עושה המון המון. אני עושה המון. אני עושה המון, אתה לא יודע כמה.

 

הרב: בכל מקרה אני אברך אותו עכשיו שה' ימציא לו כל חסרונו, מה שמו?

 

ש. נהוראי בן יניב וסיגלית

 

הרב: ה' יזכה אותו לחופה בקרוב, לבנות בית נאמן בישראל, ושיהיה בעצמו ראש כולל.

 

ש. אמן. עכשיו אשתי נמצאת פה, היא רוצה לדבר על אמא שלה זה דחוף מאד, אמא שלה עכשיו במצב קשה.

 

הרב: טוב בבקשה.

 

 

ש. ערב טוב כבוד הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. אמא שלי היא כרגע מאושפזת בקפלן במצב קשה מאד, חולת סי או פי די

 

הרב: שומרת תורה ומצוות?

 

ש. לא ממש.

 

הרב: לא הולכת בצניעות? לא כיסוי ראש?

 

ש. לא. היא עכשיו במצב גם שלא יכולה לקבל

 

הרב: בהכרה עכשיו?

 

ש. לא, היא מאד רדומה קשה לה מאד להיות בהכרה

 

הרב: אבל מידי פעם היא מתעוררת?

 

ש. כן, היא מקבלת על עצמה שאני אומרת לה לברך היא מברכת

 

הרב: תלבישו לה כיסוי ראש, תגידו לה שתקבל על עצמה תשובה שלמה, שזה הסיכוי שהיא תצא משם, ועצם זה שהיא תגיד את זה, אפילו אם לא בהכרה מלאה, זה יועיל לה ודאי. אז קודם כל לעשות את הדבר הזה, ודבר שני, אתם המשפחה, אם אתם אכפתים מאד, אז תקבלו תעניות לרפואתה, דחופות,

 

ש. איזה תעניות, כמה זמן

 

הרב: אני לא רוצה להעמיס עליכם כי בחודש תשרי בד"כ זה חודש שכבר לא אומרים בו תחנון, אבל אם תתענו לפחות יום אחד כמה אנשים, נגיד בין יום הכיפורים לסוכות תבחרו לכם להצלה, אז זה יכול לעזור ולהועיל. אבל כמובן שאותו יום יהיה מוקדש הגברים ללימוד תורה והנשים לקריאת תהילים, עשיית חסד ודברים כאלה. מה שמה?

 

ש. תמר בת סעידה

 

הרב: ה' יחמול עליה שתזכה לחזור בתשובה ושיוציא אותה מהברוך הזה מהרה.

 

ש. אמן אמן, תודה כבוד הרב.

 

הרב: כן, עוד שאלה אחרונה רבותי. נו תן לגברת, בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל.

 

 

ש. ערב טוב הרב

 

הרב: ערב טוב

 

ש. אני רוצה לשאול אם מותר לי לצום כל זמן שאני בהיפו במיוחד בבוקר

 

הרב: אני לא רופא ולא יודע את המצב הרפואי שלך, אבל בהיפו זה מצב מסוכן ממש

 

ש. אני מגיעה לערכים מאד נמוכים

 

הרב: לא, אז במצבים כאלה אסור. אבל אם את מגיעה להיפו זה מסוכן מאד. אז את פטורה מזה, אבל את יכולה לפדות את זה, אם יש לך כסף את יכולה לפדות בכסף צום. אם לא אז תקראי תהילים או תעשי חסדים. בסדר?

 

ש. בעזרת ה', אפשר לקבל ברכה?

 

הרב: בהחלט, ה' ישלח לך רפואה שלמה ממעון קדשו לחיים טובים ולשלום וגמח"ט.

 

ש. אמן.

 

הרב: תן לו עוד שורה ראשונה.

 

ש. בשם ה' נעשה ונצליח, קודם כל אני רוצה להודות לרב על כל הדרי תורה, על כל החיזוקים, ומי ששומע אותי עכשיו רוצה מעומק ליבי שכל אחד יעשה כל יום כל רגע שי שלו תפילה שהרב יצליח שיתברר האמת בעולם, ושהאנשים יתחזקו כל אחד כל יום יקח לו כמה דקות להתפלל על הרב שיצליח, תפילת רבים תזכה את הרב להחזיר כמה שיותר אנשים בתשובה וכל מה שהוא רוצה, תודה רבה לרב על הכל. אנחנו מודים לך.

 

הרב: אמן, חזק וברוך. נו, גברת נו תן לה צ'יק צ'ק. אתם יכולים לבוא לדרשה שלי בבני ברק, רחוב מתתיהו 10, אני ממשיך.

 

 

ש. הרב, אני רוצה לשאול שאלה, יש לי ילדים שמחללים שבת אבל בתוך החדר, מה אני עושה, איך אני מתמודדת, אני חד הורית

 

הרב: בני כמה הם?

 

ש. 22, 23 ו-14 וחצי מתנדנד

 

הרב: למה הם צריכים להשאר אצלך?

 

ש. הם רווקים

 

הרב: בסדר שיתחתנו.

 

ש. לא באמת אני, מה אני עושה

 

הרב: תביאי אותם אלי אני אדבר איתם, בסדר?

 

ש. לא יבואו

 

הרב: לא יבואו? למה?

 

ש. יש אחד שממש לא יודעת איך להגדיר אותו, לא יודעת ממש מורד,

 

הרב: וזה מחמת מה?

 

ש. אולי בגלל המצב שהיה בבית

 

הרב: חברים רעים יש לו גם?

 

ש. כן.

 

הרב: אולי תגידי לו ביקור, בא נלך ככה ביקור

 

ש. לא נראה לי

 

הרב: לא נראה|? אתה מוכן להביא אותו? אתה מכיר אותם? הנה הוא ישתדל להביא אותם, תבטיח להם כל מיני הבטחות אני אשתדל לקיים.

 

ש. בסדר, ואני רוצה לבקש ברכה, ברכה

 

הרב: שיהיה לכם כל טוב, הצלחה, ושהילדים שלך יחזרו גם בתשובה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. 

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט