lU
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

יבנה כולל 3-6-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

"יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". יעקב אבינו אומר לעשיו, "יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". הגמרא מביאה כי אתא רב דימי אמר, תלתין ותרין קרבי על די רומאי בהדי יבנאי ולא יכלו רומאי ליבנאי עד שתפין הוא לישראל בהדיהו. ז"א שלשים ושתיים קרבות היו בין הרומאים לבין היוונים, ולא יכלו הרומאים ליוונים, לא היתה הכרעה במלחמה כלל, עד ששיתפו לישראל איתם יחדיו. הרומאים שיתפו את ישראל איתם כנגד היוונים. למה? מלכות יוון היתה השלישית, ואחריה צריכה להיות מלכות אדום, וכשהגיע הזמן אדום לא יכלה להשתלט ולקחת את המלכות מיוון. ולמה הרומאים כשהגיע זמנם לא יכלו לקחת את זה? הרי אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה? אלא אצל האדומיים יש מצב מיוחד שתיכף נבין מהו. והכי אתני בהדייהו - הרומאים עשו תנאי עם הישראלים, עם עם ישראל. מה היה התנאי? אם אינן מלכי מינייכו אפרכי, אם אינכו מלכי מינן אפרכי, ז"א אם אנחנו מלכים אז אתם תהיו שרים שלנו, אם אתם תהיו מלכים אנחנו נהיה שרים שלכם. ז"א אנחנו נחלוק את המלכות. עכשיו, אם אנחנו ננצח את היוונים נחלוק את המלכות, בשעה שנהיה אנחנו המכלים אתם תהיו השרים והפוך. שלחו להוא רומאי ליבנאי, עד העידנא אבדא בקרבא, השתא נעבד בדינא. אמרו בשביל מה כל כך הרבה הרוגים, כל כך הרבה מלחמות? אנחנו לא יכולים להכריע, בואו נעבור מהמצב של לחימה בשטח למשפט, לדיון. נעשה משפט. הסכימו. מרגלית ואבן טובה, איזה מהן יעשה בסיס לחברו? שאלו הרומאים את היוונים, תגידו, כשיש מרגלית ויש אבן טובה, איזה מהן יעשה בסיס לחברו, אתם יודעים מושיבים את האבן בתוך משבצת, אז מה יותר חשוב שהשני יתבטל, ז"א המשבצת תתבטל בשביל האבן שתהיה עליו, מרגלית ואבן טובה איזה מהם יעשה בסיס לחברו, שלחו להם מרגלית ואבן טובה, ז"א אבן טובה היא עדיפה ממרגלית לכן המרגלית תהיה משבצת והאבן טובה בתוכה. שאלו עוד שאלה, אבן טובה ואינח, אינח זה נופך, איה מהם יעשה בסיס לחבירו? אבן טובה לאינח. השיבו להם. אינך וספר תורה איזה מהן יעשה בסיס לחברו? אינך לספר תורה, ז"א האינך - הנופך יהיה משבצת והתורה בתוכה, ז"א התורה יותר חשובה. שלחו להוא, אם כן אנן ספר תורה גבן וישראל בעדן. כפו להו, נצחוהו בדיון. אמרו להם אנחנו ספר תורה נמצא אצלנו ועם ישראל איתנו, ואתם אמרתם בעצמכם שספר תורה עדיף אז לכן כפו עליהם והמלכות נמסרה לרומאים.

הגמרא אומרת, 26 מין קמו להם בנאמנותייהו בהדי ישראל מכאן ואילך השתעבידו בהוא. הגמרא מספרת שההסכם בין הרומאים ליהודים החזיק 26 שנים, אחרי 26 שנים הרומאים חזרו בהם מההסכמות ושיעבדו את היהודים תחתיהם, לא קיסרים וודאי לא כמלכים. בקיצור מה שנקרא חרטה ברטה. ונשאלת השאלה, מעיקרא מה ידרוש ולבסוף מה ידרוש, מהתחלה מה הם דרשו ובסוף מה הם דרשו, איך הם התהפכו? מה קרה? מעיקרא דרוש ויאמר נסעה ונלכה לנגדך, עשיו אמר שאנחנו נסע ונלך לנגדך, דהיינו שעשיו ויעקב יהיו שוים בגדולה, זה יהיה לנגדך כאילו אנחנו אחד נגד השני שוים בדיוק, ולבסוף דרוש ויעבור נא אדוני לפני עבדו. מה שיעקב אמר, יעקב בעצמו אמר, יעבור אדוני לפני עבדו, אז אתה אמרת שאני אדון, אומרים הרומאים, ושאני אעבור לפניך, אז ממילא חזרו בהם, בהתחלה אמרו פסוק הזה ואח"כ פסוק הזה וסגרו את הכל.

עכשיו, בואו נראה מה אומר המהרש"א. דבר מדהים. המהרש"א אומר ככה, שלשים ושתיים קרבות עשו הרומאים ביחד עם היוונים ולא יכלו להם עד ששיתפו לישראל. ביאור ענין זה, דמלכות רומי אין לה ממשלה, כי אם לפי זכות וחובת ישראל. שמעתם? אדום, אובמבה, אין להם שלטון בעולם אלא בזכות ישראל. מה פירוש בזכות, שאין לישראל זכות אז הם מושלים. אבל אם יש לישראל זכות, עולים על גביהם. אז ז"א לאדום, לעשיו, לרומי, אין להם ממשלה בפני עצמם, כי אם לפי הזכות וחובת ישראל. כמו שכתוב "והיה כאשר תריד ופרקת עולו" וכמו שכתוב "ולאום מלאום יאמץ", וכמו שכתוב "אימלאה החברה" אז כיון שאף פעם לא יכול להיות מצב כזה, שהם יכולים להיות שוים בגדולה, כי לאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר ואימלאה חרבה, מתי שקיסריה למעלה ירושלים למטה ומתי שירושלים למעלה אז קסרי למטה וכן הלאה, ממילא לא יכולים להיות יחדיו שוים. אז מה קרה? לכן הם שיתפו את ישראל והתנו איתם תנאי, אם אינן מלכי  מיניך ואפרכי, ז"א אף פעם לא נוכל להיות בשוה, אז אם אתם מלכים אנחנו שרים, ואם לא - הפוך, כי אי אפשר שנהיה שוים, הפסוק אומר אי אפשר להיות שוים. אז זה תלוי לפי זכות וחובת ישראל, ששתיהן שוים במעלה אחת, שתיהם שוים במעלה אחת, זה אי אפשר. ולכן כשבאה זמן ממשלת החיה הרביעית שראה דניאל, ולא היו יכולים הרומיים לנצח את היוונים במלחמה, כי לא היה להם ממשלה אלא לפי זכות וחובת ישראל, ולזה הם דימו את שלשת המלכויות הקודמים לפי מעלתם למרגלית ואבן טוב ואינח, שכל אחד נעשה בסיס וכפוף לחברו, ואמרו שהאינח שהוא השלישי יהיה כפוף להם על ידי הספר תורה שנמצא איתם, ויהיו מהם מלכים ומהם שרים. וכל זה לפי הזכות והחובה, ועל פי שאמרו כי מעשה אבות סימן לבנים, זה מה שאמר עשיו, ואלכה לנגדך, דהיינו בשוה לך, ואני לא אשתעבד בך, כמו שהתנו הרומיים בתחילה, אך יעקב ראה שאפילו שוים קצת אי אפשר שיהיו, אלא זה הולך לפי מעשים של ישראל, השתעבד אחד בחברו שיעבוד גמור, כמו שכתוב "ורב יעבוד צעיר", שהרי הכתוב אין לו הכרע, כמו שאמרנו, מכאן ואילך נשתעבדו בהוא, בסוף הרומאיים השתעבדו בהוא כדרשו את הסיפא, ועל כן אמר לעשיו, יעבור נא אדוני לפני עבדו. מה זה יעבור אדוני לפני עבדו? הכוונה היא לפני זה קודם בזמן, יעבור אדוני לפני עבדו הכוונה בזמן, כמו שאנחנו אומרים "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" לפני זה קודם ל. אז ז"א שעשיו יהיה האדון קודם, וישראל העבד יהיה אחר כך, אדון לעשיו. וכך כתוב גם בבראשית רבה, מי תופס מלכות אחרינו? האדומיים שואלים מי תופס מלכות אחרינו? כתוב "ואחרי כן יצא אחיו". יעקב אבינו.

ז"א אחרי השלטון של אדום עכשיו, מי ישלוט בעולם? ישראל. וחוזרת המלכות לישראל כבראשונה. במה זה תלוי, למדנו עכשיו, בזכויות ובחובות של עם ישראל. זה שאובמבה יכול להתעמר בנו, זה בגלל שהזכויות שלנו מעוטות. אבל אם אנחנו נגביר זכויות וחיילים לתורה, ממילא "וגבר ישראל". אז הכל תלוי בעבודה של היהודי. זה שאנחנו מושפלים כרגע וצריכים להכנע לתכתיבים מכל העולם כולו, זה בגלל שאנחנו לא נכנעים לתכתיבים של הקב"ה, לא לשלי, של אומות העולם. אבל אם תחליטו שאתם נשמעים לי, אני כבר קבעתי, בשעה שאתם תהיו כמו שאני רוצה, אז בעזרת ה' הכל יהיה בסדר. "כי לי בני ישראל עבדי הם", אם אתם עבדים שלי, אז אתם לא תהיו עבדים לנבוכדנצר, לפרעה, לאובמבה וכל אלו. אבל אם אתם לא עבדים שלי, אז אתם נמסרים ביד עבדים.

ארורים הם הרשעים, שמשתמשים בכתרה של התורה לרצונם ולתאוותם והם מנצלים דבר אמת כדי לחזק את רשעתם, דורשים בתורה רק לטובתם ולצורך המידות המושחתות שלהם, הם דורשים דרשות רק למראית עין, מכסים את נפשם ומידותיהם הנשחתות מתוך הסתמכות בפסוקים הכתובים בתורה, ולבסוף הם דרשו, "יעבור נא אדוני לפני עבדו". מה, לא ידעתם את הפסוק הזה לפני כשעשיתם את התנאי? הרי אתם בקיאים בתורה, אבל שיחקתם אותה כאילו יש פסוק אחר, אחרי שרווח לכם התרגלתם, אין יוונים בשטח, שיעבדתם את היהודים תחתיכם. ביטלו את התנאים שהתנו עם ישראל. תראו איזה כפויי טובה, כמו היום, מתי שהאינטרס שלהם הוא שונה וסותר לאינטרס שלנו, הם יוותרו עלינו בשניה. הם ימכרו אותנו ברגע. למה, מה אנחנו, 13 מיליון והמוסלמים מיליארד תשע מאות מיליון. נו, אז כדאי להתקוטט עם כל העולם בשביל 13 מיליון? ובפרט כשהמיליארד תשע מאות יש להם את כל הנפט, ויש להם את אפשרות הקניה פי כמה וכמה מהישראלים, זה רק חסד ה' שעדיין אנחנו בינתיים זמנית ככה. אבל הנה, אתם רואים, ביום ראשון הולך להיות נכבתה עוד פעם, היה יום הנקבה ועכשיו יום הנכסה, האיכסה, הנאכס, יום ההפסד של המוסלמים. אז ז"א הם רוצים לבוא במאות אלפים עכשיו לגבול מחדש, בצפון, בלבנון, בירדן, בסוריה, בעזה, מצרים, כמויות כמויות, כמו שפעם אמרתי והראו את זה באלג'זירה, אז עכשיו הם גם כן רוצים לעשות תרגילים כאלה חוזרים, עד שהם ישפרו עמדות. אז אמרתי בהרצאה אחרי שהם עשו את זה שישראל התברר זה ארץ ללא גבול, למה - כל אויב יכול לעבור את הגבול בלי שום בעיה, נכנס שובר את הגדר ועובר. אז הרגו 15 מוסלמים, ערבים, וזהו, ולא ידעו מה הם עושים, ישראל נחלצה בנס. בנס. למה באו רק קצת. אבל אם זה היה כמות ישר מהפתיחה, אוי ואבוי מה שהיה קורה. נכנסו לישוב ישראלי, מג'דלס שאמס, ישר האויב נכנס, בלי טנקים, בלי כלום ברגל. עכשיו הם מתכוונים לבוא יותר.

אז אמרתי בהרצאה לאחר מכן, אני לא מבין, מדינת ישראל מעצמה שישית בעולם, דיבורים פפפם לוויינים מטוסים והכל, ולא יכולים לעצור אנשים בלי נשק? יש חוק בינלאומי שכל מי שעובר גבול יורים בו, פשוט, בפרט אם הוא אויב והוא מכריז שהוא בא להחזיר את השטחים. ואומר אני חוזר הביתה, זה החוק הבינלאומי, יורים, אין גז מדמיע, אין בטיח, עברת - טוז להתראות. תחזור הביתה. אז עכשיו הם השכילו הישראלים והחליטו שהם הולכים לפי החוק הבינלאומי, והודיעו שביום ראשון מי שיעבור את הגבול יורים. נראה, יורים ופוגעים זה עוד ענין, נראה כמה. אבל מכל מקום, לא הבנתי את הישראלים, מה הולך שמה. אתם יודעים שהם הכריזו שהם יבואו וזה וזה וזה, והם לא ידעו מאיפה יבואו, מה, יש בעיה להוציא מסוק שיעבור על הגבול להסתכל כמה אנשים באים מאיזה כיוון, לא מבין, בשביל מה שכל כך הרבה מסוקים ומטוסים ולוויינים קשקושים ותצפיות וגדרות וחשמל ומוקשים ומה, מה, וככה עוברים טריטנטרינ, מה זה? אז אני אומר להם עצות, הם לא מצלצלים אלי לקבל אני אשלח להם בקו. יש מטוסים של מים, חדשים עכשיו, לפחות ינצלו אותם של ביבי שהביא עכשיו, במקום הסופר טאקר הביא איזה עפיפון עכשיו, והעפיפון הזה שופך מים לכבות שרפות, אז זה נחמד ככה אם ירטיבו את כל ההולכים, קודם כל מהאויר אתה מבין, ידביקו להם את הבגדים לגוף והכל, אח"כ יש מטוסי ריסוס, שהם מרססים, נכון בשדות ובזה, ישימו במטוס ריסוס גז מדמיע במקום פצצות ורימוני גז, מלמעלה ריסוס ככה מלמעלה, ויתנו להם ככה. דבר שלישי, יש לצה"ל מכונות מיוחדות שעושות רעש עצום, רעש עצום עצום שאי אפשר לשמוע חייב לברוח, רעש עצום, עצום, זה משהו מפחיד, ברגע שאתה שומע את זה אתה תופס את האזניים בורח. כל כך הרבה מכשירים קלים, לא עושים  נזק, רק מטרידים, ואז יפיצו אותם לכל עבר. יש לי עוד כמה רעיונות, אבל לא הכל נגיד להם בפעם אחת.

מכל מקום ותראו עכשיו איזה הסתבכות יכולה להיות ביום ראשון, למה - כי הם נותנים הוראה שאפשר לירות, לך תדע איפה זה יגמר. ועכשיו חיה פצועה כשיורים בה, אז אלה מג'נונים הם עוד מסתערים עוד יותר, למה הם אומרים אלה ווקבר ועולים, אלה ווקבר ועולים, אלה ווקבר ועולים למעלה, הם אין להם בעיה שכמה ילכו. לעשות דילול כוחות אצלהם זה לא נורא, אבל נראה איך זה יגמר. אבל זה לא עכשיו תאריך סופי, עכשיו הם אמרו יהיה עוד תאריך אחרון, אחרי זה עוד תאריך, ונאסרללה קרא לכולם לכל צבאות ערב לעלות ביום הזה של מלחמת ששת הימים, כן, 44 שנים למלחמת ששת הימים, ליום הנכסה, אז עכשיו יש פטנט חדש עכשיו, לעלות כל הזמן, נעלה לארצנו ברון וזמרה, אז אם אצלנו לא עולים הם עולים. בקיצור אנחנו צריכים לראות מה יהיה. אבל המצב לא פשוט, ומתן וילנאי אמר עכשיו מה שאני אומר כבר שנתיים וחצי, אני אמרתי שיפלו אלפי טילים, עכשיו הוא אומר שיפלו אלפי טילים, והוא אומר עכשיו שהעורף לא מוכן, כמו שאני אמרתי כל הזמן וחילקתי דיסקים על זה, הוא אומר שהתשקורת לא תחזיק מעמד, ז"א כל הרשת האלחוטית של ישראל היא לא מוכנה למצב כזה. והוא אומר, שהסורים וחיזבאללה וחמאס יש להם טילים מדויקים, מדויקים, שלא צריך מאות טילים בשביל לקלוע במטרה, שלש ארבע מורידים מטרה. ז"א הוא אומר ברור שבתי הזיקוק בחיפה יעלו באש, ברור שספינות חיל האויר וכל מה שיש לנו בים פגיע בפגיעה בול, ברור שכל המוקדים של צה"ל וכו', שדות תעופה וכו', הכל מטווח, ויש אלפי טילים מטווחים מדויקים שברגע שהם לוחצים פששששש אלפים עולים ונוחתים וכל טיל הוא אומר, חצי טון. זה לא קאסם וגראד, חצי טון, זה פי שתיים מהסקאדים שהיה. כל זה מכוון, וזה כל רגע והוא אומר זהו, צריכים להיות מוכנים אין מה לעשות. עכשיו הוא לא יודע אם התשתיות מוכנות,אם יוכלו לעמוד בכלל המפעלים, אם יוכלו לעמוד בכלל במצב חירום, למה - הבעלים יגויסו, הנשים לא יוכלו להגיע לעבודה כי ישמרו על הילדים, אז המפעלים ישבתו, מה יהיה עם אספקה של לחם קמח וכל מיני דברים, מה עם אספקה של חלב, דברים מינימליים וחיוניים, למה - כל המדינה מטווחת, והוא אומר זה לפחות יקח חודש, לפחות חודש ככה, כל יום מבול של מאות טילים של חצי טון, לכל הארץ הוא אומר, כל הארץ. אז צריכים להיות מוכנים, נו, ואיך יהיה מענה? אניות לא יוכלו לעגון ולהביא סחורות מחו"ל, נתב"ג ושדות התעופה לא יוכלו להיות מתופעלים, שדות תעופה של צה"ל אמורים להיות מופצצים ראשונים ע"י הטילים, בלגן. לא הולך להיות קל. אז איך מתמודדים? אם זה הצבא מודיע שזה המצב שהולך להיות, ואומר שהעורף יצטרך לספוג ככה את הכמויות האלה כל הזמן, ואני כבר תיארתי כמה תיאורים מה יכול להיות בבלגן הזה, ואין הנחיות לעורף, תארו לכם שבמרכז תל אביב נופל טיל, אחד לא כמה, ויש חשש אם הוא כימי או ביולוגי, חשש, עכשיו כשאנשים חוששים הם מרגישים, הם כבר חשים, מתחילים להתגרד, והם בטוחים שזהו, ונגמר, וזעה קרה. עכשיו אנשים רוצים לברוח מהבתים, כי הם לא יודעים, אז הם נוסעים במכוניות, נוסעים במכוניות ונופל עוד טיל, עכשיו הם בלחץ, נהיה פקקים, אז הם עוזבים את המכוניות שלא יהיה מלכודת, ומשאירים את המכוניות באמצע הכביש ובורחים ברגל, הם בורחים ברגל ועכשיו יש פקקים בכל הרחובות ואי אפשר להזיז את המכוניות כי הנהגים הלכו, אז איך יגיעו עכשיו כוחות ההצלה או כל הדברים האחרים, מי יכול לפנות את זה עכשיו? איך תעבור מרחוב לרחוב? מישהו נתן מענה לזה? מישהו חשב מה עושים? מישהו הנחה את הציבור לא לעשות טעויות כאלה ואחרות? שום דבר לא שמעתם,  נכון? מה בוער, אחרי המלחמה נסיק מסקנות כמו תמיד. למה צריך להתעייף ולכתוב קונטרסים על קונטרסים להסביר מה יהיה, לך תדע מה יהיה, אז שיהיה ואח"כ נתקן. בקיצור לא הולך להיות קל. לא הולך להיות קל.

אבל זה הכל בגלל האדומיים, אבל זה לא בגללם, זה בגללנו, כי אנחנו כנראה לא מבינים את הקב"ה, כמה אני מזהיר שהוא מהדק את הטבעת נגדנו עוד עוד עוד עוד עד שתשובו אלי, "שובו אלי" אתם לא רוצים, אני לא יכול להביא את הגאולה, הזמן נוקף, אני רוצה להביא תא הגאולה אבל אתם לא בוער לכם שום דבר, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, אתם לא ממהרים לשום מקום, יש לכם רובתא געת, יש לכם בדעה, יש לכם חיים טובים, יש לכם שיעורים, מה אתם חיים נפלא, בוער לכם עם ישראל? יש כמה מליונים חילונים, יהיה מה לעשות, מה לעשות, זה בחירה כל אחד בבחירה שלו. כן, אבל בבחירה הזאת אתה נופל כי אתה באותה אניה, והאניה הזאת טובעת, ואם אתה לא תעשה כל דבר שבביל לעזור אז אתה תטבע עם כל החבר'ה ה טובים, אין מה לעשות, אדם צריך לדעת, אנחנו נמצאים באניה אחת. אז אי אפשר להתעלם, ובפרט שאנחנו נמצאים כבר בסוף, אז צריך להחליט או שאנחנו נכנסים לפאניקה למלחמה, או לפאניקה של מצוות, ומחליטים שאנחנו הופכים את המדינה במצוות, בזיכוי הרבים, בשביל שהמצב לא יהיה כך.

אז הנה אנחנו רואים. הרומאים זכו לנצח את היוונים בזכות מי? בזכות ישראל שבאו בטענה של ספר תורה וישראל איתנו, אבל ביטלו את ההתחייבות עם ישראל להיות שוים, וגם התחיבו שלא לפגוע בישראל, והם מצאו בכתובים סמך כאוות נפשם, כי לא יכלו יותר לעמוד מפני הלחץ הטבעי של שחיתות נפשם, ביטלו את ההבטחות והחלו לשעבד את ישראל. הם הכחישו את התכונה הטובה של עם ישראל, את העובדה שתודות להם עלה בידם לנצח את היוונים, במקום שיכבדו וינשאו את עם ישראל באו לדכאם ולהשפילם ולשעבדם, ועוד הצדיקו את המעשים המכוערים בפסוקי התורה. ומצאו סעד בדברי הראשונים קדושי עליון כדי לאמת את המעשים מעשי עוול ורשע.

אז ז"א אנחנו צריכים להבין עם מי אנחנו עובדים, ומול מי אנחנו עומדים. אובמבה זה הנשיא הראשון שהעז להגיד שמדינת ישראל צריכה לחזור לגבולות 67, ולא עוד הוא אמר דבר גרוע ב יותר שכל שטח שנוריד נצטרך לתת כנגדו, ז"א אם אנחנו מורידים חמישה אחוז נגיד מתוך המאה אחוז של השטחים שהיו בידם קודם, נצטרך לתת חמישה אחוז אצלנו, חמישה אחוז זה נשמע קצת, אבל בשטחים של מדינת ישראל זה כמות אדירה. איפה תביא את זה? מה אכפת לו, הוא אמר. הוא אמר. בשביל לצאת טוב אצל המוסלמים הוא אמר דברים, הוא אמר, אח"כ הוא תיקן קצת, אמר לא התכוונתי בדיוק על 67, 67 זה הבסיס ומה שאתם תקחו להם תתנו להם. אז מה הוא אמר, אתמה אתמה, למה לא עוד אלא תכנסו לארץ הזאת. אז ז"א אנחנו בבעיה.

וכמובן שהמוסלמים תמיד לא מבסוטים ממה שנותנים להם, הרי אומות העולם נתנו לנו את הגבולות שאנחנו קיבלנו והם פתחו ישר במלחמה כל צבאות ערב, ואח"כ הם ניסו עוד פעם, נאצר הודיע שהוא הולך לבוא לפה עם מיליון חיילים ולמחוק את היהודים, להשמיד אותם, לטאטא אותם מהארץ, והצטרפו סוריה ולבנון וירדן ועירק וכו', ורק ה' חמל עלינו והצלחנו להם, ואז נהיה גבולות 67, אבל מה הם התכוונו? לחסל אותנו לגמרי. אז צועקים עלינו תחזירו, בשביל מה שניתן לכם עוד צ'אנס שתהרגו אותנו סופית? הרי היום שאתם עוד לא בשישים ושבע אתם אומרים שצריך לדחוף אותנו עד הים, כשעוד לא קיבלת, מה מחר שתקבלו? עכשיו אני לא מבין מה הצדק העולמי, נכון היה אחד קראו לו בן לאדן, עשר שנים הבן אדם הזה עבד על האמריקאים, אמריקה יצאה למלחמה באפגניסטן, פקיסטן, כל המקומות האלה, בשביל מה? בגלל שיש שמה טאליבן. והיות והטאליבן לדעתם הסתיר אותו, אז הם נלחמו נגד עם ישלם עד שיגלו איפה הוא. טוב, הנה הוא איננו, אמרתם שזרקתם אותו לים, תצאו משם, לא, ממשיכים להרוג. אבל זה לא הגבול שלכם, ישראל מתמודדת עם כאלה שהם בגבול שלה, אומרים זה לא לגיטמי תחזירו, ואתם איפה? בצד השני של הגלובוס, ולא מפסיקים, ועושים מה שאתם רוצים, ואיזה פתחון פה אתם באים אלינו אומרים לנו מה לעשות? ואתם אומרים שזכות ישראל להגן על עצמה ככל מדינה מתוקנת, אבל דירבאלק אל תעשו ככה ואל תעשו ככה ואל תעשו ככה, כן, שלא יגרום לנו בעיות באו"ם, מה זה השקר, זה אדום. זה אדום. אחד בפה ואחד בלב.

אז אנחנו נמצאים במצב כזה, ואנחנו צריכים להחליט, אנחנו רוצים לנצח או אנחנו רוצים להפסיד, להפסיד זה לא בעיה, אתה פשוט תמשיך להיות כמו שאתה וזה בסדר, אתה בדרך לזה. אבל אם אתה רוצה לנצח אתה צריך קצת מאמץ, לא הרבה, פשוט לעבוד יותר על המצוות, על זיכוי הרבים, לדאוג לאחרים, לא לשבת מנגד ולהגיד מה אכפת לי, אני את נפשי הצלתי, אני עשיתי לביתי, אדם רואה את עצמו רק לחיי העולם הבא, נגיד, הלואי, אבל נגיד שהוא רואה את עצמו רק לחיי העולם הבא מה דינו מה מעשיו וזה, אבל אתה עוד חי פה בינתיים, יש לך משפחה ויש לך ילדים, ישלך קרובים ויש לך זה, מה איתם, אתה דואג? הרי ברגע שזה יפתח לא יעזור שום דבר. וזה ברור שזה יהיה, וזה חייב להיות, ואין אפשרות אחרת. והנה מה שאמרתי גם כן מתברר, שעכשיו מופיע באתרי אינטרנט שיש לאיראנים כבר כמות אורניום לארבע פצצות אטומיות. ויש מידע, כמו שאמרתי כבר לפני שנה בערך, שיש להם שתי פצצות ממש, שהם קיבלו ראשים של פצצות גרעין מצפון קוריאה מוכנים. אז ז"א אנחנו עכשיו יודעים ברור שהמצב הוא כבר לפני פיצוץ. ולכן מאיר דגן אומר ככה ומתן וילנאי אומר ככה, פתאום כולם מזכירים את איראן, ושצריכים, אתם מבינים, לתקוף, וביבי אמר את זה בקונגרס שצריכים לתקוף, אם אתם לא תרצו לעשות את זה עם אומות העולם אנחנו נעשה את זה, אין בעיה, וכו', כולם מדברים עכשיו מהר וצפוף בסוגיה הזאת, למה, כבר אי אפשר להניח את זה יותר, אמנם יודעים את המחיר, לכן מתן וילנאי לא סתם אומר כבר שאלפים של טילים יפלו וזה יקח חודש וזה ככה וככה, משום שהוא משמיע לציבור, תקחו בחשבון שזה יכול להיות אוטוטו מהר. אז לכן היה כנס עם כל אנשי המשק, ראשי המשק הישראלי, להכין אותם למלחמה כיצד הם מתמודדים ואיך הם נערכים לקראת מצב של חודש ימים פצצות בכל הארץ. ואנחנו כמובן, געת ומדע ושיעור תורה והכל בסדר. זה טוב, זה מצוין, אבל צריך יש עוד ביבנה עוד מה לתקן. ויש גם ברחובות, ויש בנס ציונה, ויש בראשל"צ, ויש ויש ויש ויש ויש ויש וחייבי לעשות, אם לא יהיה אכפת לנו אני ממש אצטער, אני לא רוצה להגיד אתם רואים  אמרתי לכם, ממש אני לא רוצה, אני מעדיף להגיד אתם רואים אמרתי לכם שאם נעשה תשובה תבוא הגאולה והמלכות תבוא על ישראל, יותר טוב לי להגיד ככה, לא? אבל אני אומר לכם את שני הצדדים, זה לא דעתי, זה כתוב. מה שאני אומר כתוב. רוצים לשמוע תפדל, לא רוצי לשמוע מברוק. מה אני יכול להגיד. זה המצב.

אז עכשיו אחרי שאמרנו כל זאת והבנו את המצב מהכתובים, עכשיו אנחנו נראה מה בעצם נדרש מאיתנו, איך אנחנו יכולים לפעול. בואו תראו מה זה שקיקה למצוות. להשתוקק למצוות.

בפרשת בהעלותך כתוב, למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוקה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה, חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות. והרמב"ן שואל מה הטעם לחלישות הדעת הזו, הלא קרבנו של אהרן גדול משל הנשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המילואים, אז מה קרה, חסר לך איזה קרבן אחד, מה קרה? מה קרה? מה הלחץ? ובאמת אפילו אם לא היה מקריב בימי המילואים, מה מקום לחלישות הדעת, הלא אהרן היה גדול מהנשיאים פי כמה ומושלם במעלותיו, ואם קרבן הנשיאים לא היה מחויב להקריב, אם כן אי ההקרבה לא פגם בו מאומה ממעלתו, ומה מקום יש לחלישות הדעת, זה לא קרבן שהוא היה חייב בו והוא לא הקריב ולכן הוא מצטער, בכלל לא חייב. תיכף נבין למה, למה חלשה דעתו.

בגמרא בברכות ס"א כתוב בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו, רבינו עד כאן? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "ובכל נפשך" אפילו נוטל את נשמתך. אמרתי, מתי  יבוא לידי ואקיימנו. ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך עד שיצתה נשמתו באחד. אתם שומעים מה זה? יהודי שקיים את כל התורה והמצוות על הצדה טוב ביותר, הגיע לחמישים שערי בינה, יותר ממשה רבינו, היה ראוי להביא את התורה בעצמו, וה' מעיד עליו על כך, לא מספיק לו, כל ימי, כמה זה ימי? 120 שנה, מתי יבוא לידי פסוק זה ואקיימנו למסור את הנפש לאבא שבשמים. וכי מה אתה חסר? מילא יצא לך מצוה של יהרג ולא יעבור, מן השמים זימנו לך, נו, אבל לשאוף ולחכות ולצפות בשביל לקיים את זה כל ימי? כל ימי? מה זה?

מסופר על הגאון מוילנא, בשעת פטירתו בכה שהוא עוזב את העולם שאפשר לזכות בו במצוה עבור פרוות, והחזיק את הטלית שלו ובכה. יש כאלה לצערנו הרב לא הולכים עם טלית קטן, חם חם, לא יודעים שבגיהינום יותר חם, חם חם, מיט שמתחמם על המצוות פה מצננים לו גיהינום שם, אז יהיה לו וינטלטור. אולי מזגן, לא יודע כמה כח סוס, תלוי לפי המצוה וכמה היה לו חם. אבל מכל מקום יש כאלה לא הולכים עם ציצית קטן, לא הולכים, הוא בכה הגאון מוילנא אחרי כל הגאונות שלו ואחרי כל התורה שכל רז לא אניס ליה, שידע את כל הסוד, שידע הכל, שהיה קדוש, שהיה מלאך, אין אין אין לא היה, והוא נחשב כמעט עד דורו של הרמב"ם, נחשב מהראשונים בגדלותו, והוא החזיק טלית, ציצית, טלית קטן, ובוכה. בוכה. מה אתה בוכה? הוא אומר אני עוזב עולם שבכמה פרוטות אפשר לזכות במצוה שבזכותה שאתה יוצא מן העולם עכשיו, זה לפני מותו הוא אומר, אתה זוכה להקביל פני שכינה, בזכות המצוה הזאת שנאמר "וראיתם אותו" לא אותם - את הציציות, וראיתם אותו - את השכינה. ואני מחלק בחינם, בלי פרוטות, ויש כאלה לא הולכים עם ציצית. הוא בכה, גם אם זה עולה כסף, כמה זה? פרוטות. ואתה זוכה לכזה דבר. אנחנו לא יודעים להעריך בכלל את העולם, לא רואים את ההזדמנות שנתנו לנו בעולם הזה, לא יודעים בכלל. לא יודעים בכלל.

נו, וגם עליו אנחנו שואלים, הרי היה לו מצוות בלי סוף, מדוע לא הרגיש שביעה וסיפוק מלא ממצבו המרומם, הוא היה צריך רגע לפני שהוא עוזב להגיד ישתבח הבורא, עשיתי כל מה שביכולתי, ישנתי רק שעתיים ביממה ולמדתי תורה, ולא שעתים רצופות, חצי שעה חצי שעה חצי שעה כל ימיו! שלא יטעם טעם מיתה. כל ימיו, איזה כוחות צריך בן אדם. מה זה, אז אתה בוכה שאתה עוזב עולם בגלל מצוה שאפשר לרכוש אותה בפרוטות והכל, מה הולך פה? אנחנו מתפללים בכל יום, "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו", באדם נטועה נשמת חיים, חיי עולם חלק אלוקה ממעל, נפש שהיא חיה וקיימת לעד ומקורה ממלך אל חי וקיים, ויש מדרגות בחיים, מה המדרגות? יש חיי עולם הזה של הרשעים שעל זה נאמר "רשעים בחייהם קרויים מתים", הם ניתקו את עצמם מן השורש - מחיי נצח, הניתוק הזה מוות להם. כל מי שלא מחובר לרוחניות הוא מנותק ממנה, אם כן הוא מנותק ממקור החיים, כי הקב"ה זה רוחניות, והוא מנותק, הוא רוצה חיי הגשמיות, ממילא זה מת. מת. והרמב"ן אומר, בפרשת אחרי מות "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'", אומר הרמב"ן, ודע כי חיי האדם במצוות כפי הכנתו להם, כי העושה מצוות שלא לשמן על מנת לקבל פרס, יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד, אתם שומעים? מי שעושה מצוות אבל לא לשמן, לא לשמן, תראו מה הוא מקבל, הוא יחיה בעולם הזה ימים רבים בעושר, בנכסים, בכבוד, ועל זה נאמר "בשמאלה עושר וכבוד" למשמאילים בה עושר וכבוד. וכן אותם אשר מתעסקים במצוות על מנת לזכות בהן לעולם הבא, אלה שעובדים מיראה, זוכים בכוונתם להנצל ממשפטי הרשעים ונפשם בטובה תלין, אלה שפוחדים קצת יותר מאלה שנהנים מהעולם הזה, ודואגים לעולם הבא, אכן הם יזכו להנצל ממשפט הרשעים ונפשם בטובה תלין. יש עוד דרגה, העוסקים במצוות מאהבה, עם עסקי העולם הזה, יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהגו של עולם, ובחיי עולם הבא זכות שלמה שם. והעוזבים כל עניני העולם הזה לגמרי ואינם משגיחים עליו, על העולם הזה לגמרי, כאילו הם אינם בעלי גוף יחיו לעד בגופן ובנפשם, ולכן יאמרו הכתובים, "למען יאריכון ימיך", למען תחיה והארכת ימים, כי הלשון יכלול מיני החיים כולם, כפי הראוי לכל אחד. אז אם כן הכל תלוי לפי ההכנה של כל אדם בעשיית המצוות, לכן כתוב "וחי בהם" כל מיני חיים, יש רשעים שחיים, יש כאלה שמקימים מצוות שלא לשמן, יש כאלה מקימים אותם לשמן, יש כאלה שבכלל פורשים מכל חיי הגוף, כל אחד יזכה כפי מה שהוא הכין את עצמו בהכנה שלו. המצוות ניתנו לאדם כדי שיחיה בהם "כי הם חיינו ואורך ימינו" כפי ההכנה של האדם כך הוא זוכה לחיים, ויש סוגים שונים של "וחי בהם" אבל מה מטרת האדם? מטרת האדם צריכה להיות שיזכה לחיי עולם, לא פה, הנה היום סמי עופר הלך לעולמו, עד אתמול דיבר כאחד העשירים, שכל העולם מדבר עליו, והיום הוא נפטר, אמנם באריכות ימים, 89 שנים, אבל עכשיו הוא נפטר, מת נפטר לא יודע. בקיצורו של דבר, עכשיו יבדקו האם הוא עם כל הכסף שעשה, עשה מספיק מצוות בהתאם למה שנתנו לו או לא? אם הוא לא עשה בהתאם הוא יקבל עונש על כל מצוה ומצוה שלא עשה והיה יכול לעשות. למה כל אחד דנים אותו לפי היכולות שהעניקו לו מן השמים. אז כמובן שיש הרבה אנשים שיגידו שהוא סייע ועזר, ועזר לבית חולים למדינה ועשה פה, והכניס סוכנים למוסד לאיראן ועשה ועשה ועשה, הכל טוב ויפה, אבל יש גם את הצדה שני, מה לא עשה. מה שעשה צריך לעשות, מה שלא עשה מה עם זה? ומודדים את האדם לפי היכולות, נגיד אחד חכם גדול, והוא לימד תלמיד אחד פעם ב, והיה יכול להרביץ תורה לרבים יומם ולילה, ולהגביר חיילים לתורה, אבל הוא לא עשה, הוא רוצה לנוח, אין לי כח יעיוני, אני אין לי כח, תעבל אני לא יכול, אני בסדר פעם ב אני יכול, אבל לא אל תגזים. בשביל מה נתנו לך חכמה? בשביל מה נתנו לך עושר? בשביל מה נתנו לך כח? בשביל מה נתנו לך בינה? כל הכלים האלה לשרת את הקב"ה בהם. אז אם בן אדם לא מנצל אותם הוא יתבע עליהם. לכן כל מה שקיבלנו חיים זה לקיים את המצוות כדי שהנשמה תפרח ותגדל הנטיעה שנטע מלך חי וקיים, "וחיי עולם נטע בתוכנו" אז יש לנו נטיעה, ואת ה נטיעה אנחנו צריכים להפריח. ז"א לא להשאיר את הנטיעה מכוסה, תוציא את הפוטנציאל שנוטע בך החוצה, ותתחיל להשריש בכל מקום. חיים שיש בהם קורת רוח אחת שקולה כנגד כל חיי העולם הזה, זה כבר עמדנו בזה בפעם הקודמת. העוסק בתשובה ובמעשים טובים כראוי זוכה לחיים כאלה. מי שעוסק בתשובה, ומי שעוסק במעשים טובים זוכה לחיים כאלה, ואילו הרשע שאינו עוסק במצוות ושוקע בחיי עולם הזה, חיותו מגושמת והוא ממית עצמו מחיי עונג רוחניים ונצחיים.

עכשיו תקשיבו יהודים יקרים, מי בעינינו בדור הזה נגיד, אתם יודעים מה לא נגיד הדור הזה, שלא יחשבו שמכוונים למישהו, מי נגיד בדור של הארי הקדוש, כן, היו שמה גאוני עולם, צדיקי הדורות, מקובלים, מה שאתם רוצים, הרב אלקבץ והרב קורדובירו והארי הקדש והמרח"ו והרב גלאנטי ועוד ועוד ועוד גדולי עולם ומרן הבית יוסף וכו', מי היינו שואלים אותו שאלה, ואחרי שנותן לנו תשובה לא היינו עושים את מה שהוא אומר, ובפרט אם היינו שואלים אותו, לא שאלה שתחייב אותנו בעומס העבודה עד כדי כך שלא נוכל לעמוד, אלא היינו שואליםא ותו מה עלינו לעשות בשביל שנזכה על בטוח בעולם הבא. הוא יגיד לנו תעשו כך וכך, ותזכו לחיי עולם הבא בטוח. מי היינו שואלים  והיינו מקבלים את התשובה שלו? למי היינו ניגשים, יש לנו עכשיו אנחנו בדור המקובלים בצפת ואנחנו רוצים לשאול שאלה, יש לנו אפשרות להכנס, השאלה מוגדרת, אנחנו רוצים להשיג חיי עולם הבא עם שכר מירבי, איך אנחנו עושים את זה ושיהיה ב טוח אבל, בטוח, למה אתה צוחק? היית שואל מישהו? את הארי הקדוש, מה היית שואל אותו? מה שאמרתי. נו, וכל מה שהוא יגיד לך אה היית עושה בשביל לזכות בחיי עולם הבא? כן, בטוח? גם כשאתה צעיר עכשיו והכל, אפילו בגיל שלו, בטוח? ואם לא היה איך קוראים לו הארי הקדוש וזה היה רשב"י זה היה בסדר או שזה לא? בסדר גם נכון? רבי שמעון בר יוחאי אומר והארי הקדוש מסכים, מאן דמזכי לחייביה אין קץ לשכרו. מי שמזכה את החוטאים, מי שמחזיר אותם בתשובה אין קץ לשכרו. לא רק עולם הבא, אלא אין קץ לשכרו. מה זה אין קץ לשכרו? זה כמו שאתה אומר, יש עשיר בעולם ואין קץ לממונו. כמה תגיד מספרים? מאות ביליונים, כסף קטן. כמה תגיד, מה זה מיליון, ביליונים דיברתי טריליונים של טריליונים, נו, אומרים כמה שתגיד כל כסף המדינות והאנשים הפרטיים זה כסף קטן אצלו. ועוד ועוד ועוד, ופה יש קץ, פה יש קץ, כי אין כסף יותר ממה שיש, אין, יותר ממה שיש כסף אין, יש לו גבול. אבל ברוחניות אין קץ לשכרו. איך בן אדם לא ירוץ עכשיו, אחרי שהוא שומע את זה מפי התנא הקדוש רשב"י והארי מסכים ומרן מסכים והרב קורדובירו מסכים, כולם מסכימים, אין מי שחולק על רשב"י, ואומר מאן דמזכי לחייביה אין קץ לשכרו. אז איך אנשים לא מתעסקים בזה, אומר לנו. איך אנשים לא מתעסקים בזה לזכות את הרבים יומם ולילה, איך? אומרים לך כסף בלי גבול.

החפץ חיים זצ"ל עשה פעם חשבון לבני עירו, זה מובא בגנזי הבא, תסתכלו, הוא אמר להם אתרוג בזמנם היה עולה לפעמים סכום עתק, היה עולה המון כסף. למה? - לא היה מצוי, ועיר שלמה היו משתמשים באתרוג אחד, עיר שלמה. אתרוג, לא היה מצוי, והיו משלמים עליו הון תועפות, נגיד עכשיו שזה עולה נגיד אלף שקל, אלף שקל, שזה לא סכום היום, היום קונים במאות דולרים אתרוגים, נו, אלף שקל, אז הוא אומר צאו וחשבו, אם על מצוה בן אדם מוכן לשלם אלף שקל, מצוה אחת, נכון? תלמוד תורה כמה זה? כנגד כל המצוות כולם. וכמה זה תלמוד תורה לפי הגאון מוילנא? מילה אחת. וכמה מילים אומרים בדקה? אומרים מאתיים מילים. וכמה בשעה? וכמה בזה, עשה חשבון כמה עושים בשעה, בקיצור יצא שבע מיליארד שלש מאות שישים וחמש אלף שקל. זה הערך של שעה של תורה שאתה לומד. ז"א אם היית מוכן לקנות אתרוג באלף שקל, שזה מצוה אחת, בשעה שאתה לומד, כמו אנחנו עכשיו, אתה היית ראוי לשלם על המצוה שבע מיליארד שלש מאות שישים וחמש מיליון שקל בשביל שתוכל לזכות למצוה של שעה עכשיו שלמדנו. וזה לא אותו חשבון, כי אתרוג ותלמוד תורה זה קצת שונה. אמנם אתרוג חביב עלינו יותר כי הוא בא פעם בשנה, יש לו  מזל שהוא בא פעם בשנה. אבל מכל מקום, אין לנו ערך בכלל למצוות, אין לנו ערך למה שה' נתן לנו הזדמנות בעולם הזה לזכות. אין לנו ערך. אין לנו ערך. אין לנו ערך.

אבל הנה אהרן היה יכול להקריב קרבן בחנוכת המזבח, לא הקריב, חלשה דעתו, מה חסר לך? מה חסר לך? זה כמו תגיד עכשיו ביל גייטס מסתובב ברחוב, והוא נסע במונית והוא ראה דולר על הכביש, יו, והנהג לא עצר ועבר את הרמזור וגמרנו, יה חבל לא הרמתי את הדולר. פעם עשו חשבון שאם הוא ימצא אלף דולר על הכביש, או על המדרכה, לא כדאי לו להתכופף, למה, כי עשו חשבון לפי הכסף שלו, כל רגע הוא מרויח 1800 דולר, כל רגע, אז אם הוא מתכופף הוא הפסיד. אז אתם מעכלים שבן אדם יכול להגיד, אוי, כזה עשיר על דולר?

והנה אהרן על קרבן אחד, כאילו מה חסר, הגאון מוילנא על ציצית, רבי עקיבא על "בכל נפשך" שבכלל אתה לא חייב, אבל כל מה שאני יכול לעשות ולא עשיתי עדיין, השקיקה שלהם למצוות, השקיקה, עוד עוד.

משה רבינו, אתה יושב לימין הקב"ה, אתה טס למעלה ויושב לימין הקב"ה, מה אתה רוצה עוד להכנס לארץ ישראל למה יש מצוות התלויות בארץ, כאילו חסר לך. אומר לו הקב"ה, רב לך, רב לך, יש לך מצוות בלי סוף. לא. יש עוד בארץ ישראל אני עוד לא עשיתי.

ערי מקלט, הוא מכין את אלה שבלאו הכי תלויות עד שיהיו גם אלה שבישראל, ממילא אין בהם כלום, זה חצי מצוה וגם שלא הושלמה, אבל כל מה שהוא יכול לעשות הוא עושה.

דוד המלך, נאמר לו שהוא לא יבנה את הבית, אז מה, הוא חדל מלהכין את האבנים ואת הקורות ואת העצים? לא. הוא חסך מפיתו וממאכלו כמלך בשביל להכין מה שאפשר.

ואנחנו, לפנינו מצוות, רק תפשוט את היד תיקח, לא מצוות סתם, לא אתרוג ולולב, נשמות, נשמות שרוצות לחזור בתשובה, נשמות. רק תאסוף, ובן אדם לא אוסף. אז אנחנו בקטנה, בקטנה יכולים להכריע את כל אומות העולם כולל אדום, בקטנה, זה רק החלטה אחת שנחליט, שאנחנו משנים פאזה, אכפת לנו, אנחנו משתוקקים לקיים מצוות ולא מעניין אותנו כלום בעולם חוץ מזה, לאסוף לאסוף, להיות תמה למצוות, כמה שיותר. כמה שיותר. כמה שיותר.

איך אדם הולך לקנות לפעמים והוא רואה ענבים או  משהו זה, אז הוא שם אשכול ועוד אשכול פתאום הוא רואה עוד אחד צהוב יותר, גם זה גם זה מכניס לשקית, רואה אפרסקים, פתאום רואה אחד אדום שם מושיט את היד רחוק מביא אותו גם כן לשקית, עוד אחד מפה לבפנים, למה העין שלו ראתה את זה ככה כמו בנדורה, ככה משהו, מה זה לשבת חבל על הזמן. אתם רואים אלה שקוטפים גם, קוטף קוטף כבר התעייף בא ללכת פתאום הוא רואה עוד שמה אחד שמה בראש, עושה תיק עוד אחד עוד אחד עוד אחד, תיק תיק מכניס אותו לשקית והולך.

למה במצוות אנחנו לא ככה? מה אתה רוצה, כבר למדנו, חלינע עכשיו, די תן לנו לנוח, הולכים לנוח. כל רגע אתה יכול לאסוף בלי גבול, כל רגע. בטלפון אתה יכול להפוך את העולם, בטלפון, בטלפון, באס אם אס, אתה יכול להשכים אנשים בנץ, אתה עושה טוז הודעה אחת העתק הדבק טוז טוז טוז טוז טוז טוז בקר טוב בקר טוב בקר טוב בקר טוב, אתה לא עובד בכלל טוז טוז טוז מעיר את כולם. אני כל יום מעיר כמה אנשים, טוז טוז טוז טוז לנץ, מתפללים בנץ בזכותי, לא טוב? מה אכפת לי? אני הולך כבר להתפלל מעיר עוד כמה ויאלה. אני יכולתי לקום לבד וללכת שלום, מה אני צריך עכשיו להעיר עוד אנשים? בשביל מה אני צריך להעיר אותם, מה הם לא יכולים לעשות השכמה לבד, למה אני יודע לעשות בעצמי השכמה שיעשו גם הם. אבל מה אכפת לי אם אני יכול לזכות עוד, טוז טוז טוז טוז עוד מצוות. מה, למה אנשים לא חושבים איך אפשר עוד ועוד ועוד ועוד, עוד ועוד ועוד, אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצוות לא ישבע מצוות, זה בדיוק אותה תאוה, בדיוק אותה תאוה, רק אחד מפנה אותה לכסף ואחד למצוות, אותו דבר, שניהם תמעים. אבל זה לדבר החיובי וזה לדבר השולי.

שקיקה. אנחנו צריכים שקיקה. שקיקה. אז ראינו, אהרן מתאונן, הגאון מתאונן, דוד המלך מתאונן, שלמה מתאונן, כולם מתאוננים, למה? חסר להם מצוות, רוצים עוד, עוד עוד עוד עוד עוד, מתי נבין שזה הדבר הכי טוב? עכשיו, אחרי ששאלתי אותך ואתה אמרת מה אתה מתכוון לעשות בענין בשביל שיהיה לך חיי העולם הבא, מה תעשה? או, תן לו, תן לו נשמע. מה תעשה?

ש. להביא ילדים לשיעורים

הרב: להביא ילדים לשיעורי תורה, אני אביא לך דיסקים אתה תחלק? מה עוד אתה רוצה ממני אני יעזור לך, שיהיה לך פלוס. ציציות אביא לך, מה עוד אתה רוצה? ספרים? ספרים אביא לך, מה עוד אתה רוצה?

ש. מה שאפשר

הרב: מה שאפשר, אז אתה תהיה פעיל עכשיו שמה שאני נותן לך אתה עושה?

ש. כן

הרב: סגור? ואני אדחף חומר חומר ואתה תעשה?

ש. כן

הרב: אתה תקים שיעורים? ונפתח שיעורי תורה? אה? נהיה שותפים. אה, טוב או לא טוב?

ש. כן

הרב: מסכים, אני לא מסתפק בזה שאני ואתה, אתה דואג שיהיו עוד כאלה כמוך עכשיו, שיעשו, לא שיבואו רק, שיפעילו גם אחרים, מסכים?

ש. מסכים

הרב: תן יד. אשריך. אתם רואים איך עושים עסקים? "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". אומר הקב"ה, כל מקח אחר הוא לא כמו התורה. נגיד אני יהלומן ואתה מוכר ירקות ואני אין לי כסף עכשיו מזומן, יש לי יהלום, אני יכול לביא לך את היהלום ואתה תתן לי כנגד זה פירות, כן, כמה? מגיע לי שנה עכשיו פירות ושלום, שם לך את היהלום ושלום. אבל מה קרה אחרי העסק? היהלום כבר עזב אותי, נמצא אצלך והפירות עזבו אותו נמצאים אצלי, אז אני נחסרתי מהיהלום קיבלתי פירות והוא קיבל יהלום ונחסר מהפירות. אבל מקחה של התורה לא ככה, אני למדתי עכשיו מסכת ברכות ואתה למדת קידושין, אז אני מלמד אותך ברכות ואתה מלמד אותי קידושין, אני יש לי את שתיהן ואתה יש לך את שתיהן, אף אחד לא מפסיד, רק מרויחים. אין מקח יותר טוב ממקחה של התורה. מי? ביל גייטס היה עושה עסק כזה עם הבחור הנחמד הזה, היה אומר לו בא אני אתן לך כמה גרושים תפתח עסק וזה ונהיה שותפים? מי היה עושה דבר כזה? אבל בתורה לא מפסידים, לא מפסידים, זה לא על חשבון, זה תוספת ותוספת ותוספת, יגדיל תורה ויאדיר. כמה שאתה רק רוצה אתה יכול להגדיל, תפתח את הפה דבר. דבר. תזיז ענינים.

אנשים בטלנים, בטלנים חבל על הזמן, אומר רבי שמעון בר יוחאי, אין קץ לשכרו. אז איך בן אדם יכול לישון? מה אתה מקבל שאתה ישן? אתה מת. תקום, תזיז עולם. אעירה שחר, התגבר כארי, הלכה ראשונה, הכל מתחיל בבוקר, תתגבר כארי, אנשים ישנים, נחים, ועוד פעם נחים ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. כתוב שמה ינוחו על משכבותם, הולך נכוחו, שמה נחים, פה איזה נחים? בתו של רב חסדא אמרה לו, אתה לא רוצה לישון קצת קצת, אמר לה עכשיו? שמה אנחנו נישן הרבה, עכשיו אנחנו צריכים להיות ערים ערים ערים ערים. עצלנים. עצלות זה דבר נורא. עצלות זה דבר נורא, אבל יש עוד בעיה, אין לנו הערכה באמת לתורה ולמצוות, אם היה לנו לא היינו עצלים. לדוגמא, אם היו מציעים איזה עבודה עכשיו שכל שעה מקבלים 500 דולר, יש מישהו שלא היה נמצא שם? היו אומרים תשמע, מתי שיתפנה מקום אתה תתקבל לעבודה, אבל אני לא יכול להגיד לך מתי, מי שיבוא ראשון, יש מישהו שיזוז משם? יעמדו שמה, יעשו אהלים שם, יחכו עד שיתפנה מקום שיתחילו לעבוד, כל שעה 500 דולר, למה? לזה יש הערכה, יודעים ש-500 דולר שווה 500 דולר קצת פחות כל פעם, אבל הדולר יורד, אבל בכל אופן דולר זה דולר. מכל מקום שמה, במצוות זה רק עולה ועולה ועולה, והפוך, מצוה גוררת מצוה, כאילו כסף מביא כסף כמו שאומרים, מצוה גוררת מצוה, אז אם עשית מצוה זאת שאחריה עוד יותר גדולה, וזאת שאחריה עוד יותר גדולה, וכן הלאה. מצוה גוררת מצוה. אז אם התחלת עם זה, זה לא נגמר.

מה שאנחנו צריכים זה להגיע להחלטה, רבותי, זה לא הגיוני שאנחנו נמשיך לשבת ככה שאנן, שיעורים וזה וזה מספיק, לא. לא. צריך שכל אחד יחליט מה הוא מוכן לעשות בשביל עם ישראל. איך הוא מזיז את עצמו קודם ואת עם ישראל. איך אנחנו ביחד הופכים את יבנה נגיד, בואו נקח פרויקט את יבנה. יבנה. זה לידכם, לא רחוק. אני קצת מתרוצץ יותר רחוק, פעם פה פעם שם, אתם ביבנה, ביבנה. אבל אפשר לחלק את יבנה, אתם שומעים? אפשר לחלק את יבנה, ממש מבצעית, לחלק אותה שכונות, לחלק כל שכונה רחובות, ולתת לכל אחד תפקיד, הוא אחראי על הרחוב. מה זה אחראי על הרחוב? לא אכפת לי אם זה הוא בעצמו יעשה, או שיפעיל את הבן שלו או את הבת שלו או מישהו אחר, מה זה משנה, אבל הפרויקט שלו אתה אחראי על הרחוב, אבל בשמים יגידו אתה היית אחראי על רחוב כך וכך, עשית את מה שצריך או לא? אני מוכן לתת חומרים, דיסקים, כל מה שאני יכול לתת - לתת, שיעורי תורה, אברכים, מה שצריך, בשביל להפוך את יבנה שתהיה יבנה וחכמיה, שלא יהיו טפשים יותר פה כי זה לא יפה, יבנה תמיד זה הולך עם חכמיה, אז אם רוצים אני בעזרת ה' נכון ומוכן לעשות כל מה שאפשר להפוך את יבנה שתהיה עיר של חכמים. אבל אתם צריכים להחליט, אני מבחינתי ברגע זה שהוצאתי את זה מפי כבר זכיתי בכל העיר יבנה, כי אני מוכן, עכשיו אתם תפעילו אותי ואני אפעיל אתכם ונפעל יחדיו, איך הופכים את יבנה. אז צריך לשבת עם כמה אנשים רציניים שמוכנים, נקח מפות, נחתוך את העיר, כמו שאמרנו, נסדר, נסדר תפקידים, נראה מי יהיו מוכנים, ובעזהי"ת שלא יהיה בית שלא יהיה בו אור של תורה. נעזור ליהודים. לא נכפה עליהם, נושיט להם יד. נתן להם הסברה, נשלים להם את החסר, נעזור להם בכל מה שאפשר. מה אתם אומרים על הרעיון, בסדר או לא בסדר? מצוין. מי יהיה מוכן להצטרף למבצע יבנה וחכמיה שירים את היד, יפה מאד נחמד, אבל אני לא רואה כולם, יש כאלה עוד מתביישים או שלא מתכוונים? יפה יפה, עוד פעם עוד פעם, להרים גבוה, גבוה, אם כבר התעייפתם עכשיו להרים את היד אז אנחנו בבעיה, כי מה יהיה אח"כ? אתה לא מרים אתה, אתה חושב שאתה בפנים? תרים, תרים גבוה, אתה מצלם אותם, שיהיה לי עדות אח"כ, שלא, אז הנה יוסי אתה אחראי, אתה בא אלי, תביא אלי את האנשים מכל אלה שראית ואם לא תראה בתמונות, אתה בא, אנחנו מסדרים תוכנית פעולה אבל מידית, ומתחילים לעבוד. אין בן אדם פה שלא יכול לתרום את חלקו, אין בן אדם, אין בן אדם שלא יכול לתרום את חלקו, אין דבר כזה, אין דבר כזה. א פילו חיוכים, "ולבן שיניים מחלב" אדם נכנס למכולת, בקר טוב בקר טוב, אומר לכל האנשים ש נמצאים שמה, רק חיוכים, חיוכים, הסברה, צריך עזרה משהו, אתה צריך עזרה לילד בתנ"ך, אתה צריך בגמרא, במשנה, אתה רוצה משהו, אתה רוצה עזרה, אוספים שמות, אוספים דברים, ואח"כ מוצאים מי פותר את הבעיות. הכל אפשר. אפשר לשנות מקומות חבל על הזמן. אני אומר לכם, אני עבדתי לבד, בלי צוות, בלי אף אחד, במקום קשה מאד בתל אביב, כרם התימנים שזה היה מקום של פשע ורשע. זה לא לעבוד עם אנשים נורמליים, זה לעבוד עם אנשים מעל הנורמה. לא סטנדרטיים בכלל, היו זורקים רימונים על נידות משטרה שנכנסות לכרם. לא היו מעזים להכנס, משמה יצאו כנופית ה-11. אז זה לא פשוט, והצלחנו להפוך את כל השכונה. חוזרים בתשובה. איך? עוד דיבור, עוד חוג בית, עוד שיחה, עוד עוד, עוד הכותל המערבי, עוד פה עוד שם, עוד ביקור בישיבה עוד ככה עוד ככה, לאט לאט לאט לאט הכל התהפך. אם מקום כזה אפשר, אתם קטן עליכם, זה מקום נחמד, יבנה, ב"ה יש לכם זכויות פה, יש תנאים קבורים פה, הכל יש לכם, כל האמצעים, כל האמצעים יש לכם, אין שום בעיה, רק רצון.

כן, תן לו רגע מיקרופון שמה.

 

ש. ... הוא דחה כרגע את הנכסה ליום שני, אולי בזכותנו

הרב: כן? ב"ה אם זה נדחה ליום שני זה בגלל

ש. עכשיו הגיע, פיקוח בלבנון נדחו אירועי יום הנכסה

הרב: אה ישתבח הבורא, אז אם יבנה יש לה זכויות כבר כאלה גדולות, אז אנחנו נוכל להפוך את כל העולם, ישתבח הבורא. אני אומר לכם, תזכרו מה שאני אומר, לא אמרתי לכם את הדרשה פה סתם, והדרשה היא לא רק לכם, דיברתי עכשיו לכל העולם כי מסתכלים עלינו, השלטון של מלכות אדום בעולם תלוי בנו עכשיו, וממילא ההשפעה של האדומיים על כל העולם תלויה בנו, אם אנחנו  יוצאים לשטח ועושים את העבודה שהבורא רוצה מאיתנו, שום אומה ולשון לא יכולה עלינו כלל וכלל. יש לנו נשק, אין לנו נשק, אנחנו מתכננים טוב, לא מתכננים טוב, תדעו לכם, הכל תלוי רק בדבר אחד, עם ישראל משתוקקים לקב"ה, אז הקב"ה משתוקק אלינו. ממילא אין מי שיפריד בינינו, אין מי שיפריד בינינו, "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום" הדבקות זה ההבטחה לחיים, נדבקים בה' זה בטוח חיים, נפרדים בה' ה' ירחם זה מוות, רשעים קרויים בחייהם מתים, כי הם מנותקים רוחנית. ותראו, נער צעיר נחמד החליט לעשות עסקת חייו, עכשיו בא אני אסביר לך רק שתבין, כל גדולי ישראל התחילו בגיל צעיר. הבן איש חי זכר צדיק לברכה וזכותו תגן עלינו אמן, הוא בגיל שבע נפל לבור, והוא כמעט מת, הרימו אותו שלשה ימים הוא היה בקומה, לא מתעורר, תפילות, הכל, פה שם, פתאום הוא התעורר, איך שהוא התעורר זקף עיניו לשמים, בגיל שבע, נשא ידיו למרומים והבטיח לקב"ה שהוא את כל חייו נותן לה'. שום דבר לא משאיר, ככה נהיה הבן איש חי. הרב שטינמן סיפר, לפני שבועיים לאברך שדיבר איתי אתמול, שהוא סיפר לו איך החפץ חיים הגיע למה שהוא הגיע, והוא אומר שבגיל שמונה שנים הוא היה כבר מאד מאד לומד חזק, החפץ חיים, בגיל שמונה הביאו אותו לאחד מגדולי הדור וכשהביאו אותו לאחד מגדולי הדור אז הוא היה צריך לבחון אותו בגמרא בבא קמא, בגיל שמונה, אז הוא הכין את עצמו למבחן, גדול דור בוחן אותו, אתם מבינים, זה לא שואל אותו פה ושם, קיצורו של דבר, פתאום גדול הדור אומר לו, תגיד את הגמרא בעל פה. הוא לא הכין את עצמו לדבר כזה, להגיד את הגמרא בעל פה, הוא למד בשביל לענות שאלות ותשובות, אומרים לו תגיד את הגמרא בעל פה, אז הוא ידע דף וחצי בעל פה, הוא אמר את הדף וחצי, ואחרי שהוא יצא משם הוא אמר שהבושה הזאת ליוותה אותו כל ימי חייו איך הוא ידע רק דף וחצי, הוא הולך לגדול הדור והוא יודע דף וחצי, כשהוא יגיע לעולם האמת וישאלו אותו נו תגיד מה למדת, ואם לא יהיה לו את זה בעל פה ולא ידע מה הוא יגיד? מה? אז אם לפני גדול הדור הוא הרגיש את הבושה הזאת, מה יהיה כשהוא יגיע למעלה? מאותו יום הוא לא הפסיק ללמוד את כל התורה כולה והוא נהיה החפץ חיים. מהבושה. מהבושה שהיתה לו, שהוא ידע רק דף וחצי, אנחנו היום בגיל שלנו לא יודעים דף וחצי, הוא בגיל שמונה ידע והתבייש, מזה הסיק מסקנות כאלה ואחרות.

ז"א החלטה אחת, פעם אחת בחיים נכונה, אדם יכול לזכות בכל מכל כל. החלטה אחת אבל נבונה. הנה היום הרמתם את הידיים, אני מקווה שזה לא רק בשביל התמונות. אבל בעזרת ה' מי שקיבל את ההחלטה הנבונה הזאת ולא ירפה, לא ירפה, ידפוק בדלת נו, נו, מה עם יבנה? מה, הצבענו סתם? רוצים לעבור, אם יהיו אנשים כאלה רבותי, יבנה לא תשאר ככה. תוך חמש שנים יבנה יכולה להפוך למרכז רוחני מלא חכמים מלא תורה. לא קשה. בכלל לא קשה. אני אומר לכם, לא קשה בכלל. יש לי טיפונת נסיון. טיפונת נסיון. מי שרוצה להשתמש בנסיון שלי, ביכולות, באפשרויות, בעזרת ה' יתברך אפשר להפוך את המקום להיות פורח ומשגשג. זה ייטב לכם, לזכויות שלכם, לעולם הבא שלכם, לילדים, לנכדים, לנינים שלכם, מקום של תורה. זה הכל בעזרת ה' בזכות השקיקה. מהיום להשתדל להיות משתוקקים לקב"ה במקום להשתוקק לחומר. כל חומר שאתה משקיע אתה מבזבז זמן, אותו זמן היית משקיע ברוחניות, בנית נצח. ותזכרו ששעה של תורה שווה לפי ערך מצוה אחת של אתרוג, שבע מיליארד שלש מאות שישים וחמש מיליון שקל, שהיה ראוי לשלם על השעה הזאת שלמדנו. אתר רוצה לבוא ללמוד שיעור? תכין שבע מיליארד שלש מאות שישים וחמש מיליון שקל כדי להכנס לשיעור. זה השווי לפי מצוה של אתרוג. שמעתם? אז מי כסיל לאבד את העולם הזה בהבלי העולם, אם יכול לצבור כל כך הרבה זכויות, ורבי שמעון בר יוחאי אומר, אין קץ לשכרו.

יהי רצון שנפנים את הדברים ונפעל על פיהם ונזכה שנבטל את כל הגזרות שיש על עם ישראל וכל תכניות הגויים יבואו על ראשם אמן.

ההרצאה התקיימה בבית כנסת נצח ישראל רח` החבצלת פינת אבוחצירה יבנה ביום שישי א סיון 03/06/2011

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט