בית שמש - גזל עומד בראש
תאריך פרסום: 07.02.2023
(תמלול חלק הדרשה בלבד בלי חלק השו"ת)
תוכן עניינים: הקדשה / הערב אנחנו נדבר על גזל וחומרתו / להיות חנוני או שוחט? / תביעת הח"ח ללמוד חושן משפט; / איך מודדים את היראת שמים? / הסבא מנובהרדוק והמברשת; / גזל בפרוטה! / בור סיד... / קוביות הסוכר; / מעשה מזעזע! שבעה גרושים?! / גוזל ונגזל חוזרים בגלגול; / באור החזון איש במצא מעות מפוזרים; / ממון כשר מן השמים! / החפץ חיים מתפעל: ממון כשר! / כסף לא כשר מקלקל הכל! / כבוד הרב שליט"א מספר; / כסף כשר - יש בו ברכה! / בממון כשר וטהור - הנזק לא שולט! / סיפור: המגנט שמגנט את גדולי ירושלים! / למה יש ילדים טובים היוצאים לתרבות רעה? / תפילה עכורה מנין? / מי רוצה לאבד את הילדים בגלל כסף לא כשר?! / למה קיצר הרב מבריסק בקריאת שמע? / גזל שינה; / רוח קדשו של החפץ חיים! / גזל שנה! - עד היכן?? / האם אפשר לגזול אוויר?! / חומרת הגזל; / חומרת הגזל; / דוד ומשה בשבח נקיון כפים; / מעלה או תוספת? / 'גניבת דעת' / - 'פעם גנב תמיד גנב'! / ולסיום; / חלק השו"ת (1:41:18-2:03:58).
בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח
הקדשה;
הערב להצלחתנו, להצלה מכל הרשעים ולהמשיך להראות לעם ישראל דרך האמת מתוך בריאות איתנה (אמן).
אורי בן סופיה ויעל בת אהובה - לידה קלה ובשעה טובה ויזכו לרפואה שלמה הם ובנם, אמן!!
ובלחש... - אמן... וגם מודים... אמן!!
והערב לע"נ הורַי וחמי מנוחתם עדן, אמן!!
הערב אנחנו נדבר על גזל וחומרתו.
עוד מעט אנחנו מגיעים לפרשת משפטים שהיא דנה בדיני ממונות, איסור הגזל עומד ביסוד דיני הממונות, איסור חמור עד מאוד! אבל מצד שני (2) אינו זוכה ליחס מתבקש.
רבותינו אומרים: 'רובן בגזל' (בבא בתרא קסה') כלומר; רוב בני אדם נכשלים בעוון הגזל.
והרמח"ל הקדוש בספרו 'מסילת ישרים' מבאר כיצד קורה הדבר: 'אנחנו רואים אע"פ שלא רוב בני אדם גנבים בגלוי הם דהיינו; לא שולחים יד ממש בממון של חבריהם לשׂום בכליהם, אעפ"כ כולם טועמים טעם של גנבה במשא ומתן, במה שהם מורים לעצמם היתר להשְׂתכר איש בהפסדו של חברו ואומרים: 'להרוויח שאני'.'
המסילת ישרים עומד על סוד ההבדל בין הוראת ההיתר של אדם בענין הגזל לבין הוראת היתר בשאר העבירות, אע"פ שבכל העבירות משתדל יצר הרע להחטיא את האדם, כבר יש מהם שהטבע מחמד אותם יותר - הוא מראה לו היתרים. לכן צריך חיזוק לנצח את היצר בענין זה.
וכמו שאמרו: 'גזל ועריות - נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מֵחֶמְדָּתָן וּמִתְאַוֶּה לָהֶן' (חגיגה יא') אז דווקא העוון הזה, מוצא יצר הרע להחטיא את האדם יותר משאר עבירות והוא אחד מהחמורים והקשים שבאיסורים.
עד כדי כך שאומר המדרש: 'משל לסאה מלאה עוונות, מי מקטרג בראש? - גזל!'
זאת אומרת הגזל יכול להכריע ולהביא את המבול! מה גרם להביא את המבול? היה להם עבירות קשות ביותר מכל הסוגים הגרועים ביותר. ומי הכריע? - "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו, יג).
אז זאת אומרת נגזר גזר דינם, נמחה העולם לגמרי! לא נשארה בריּה למעט שמונה (8) אנשים, כל זה היה בגלל הגזל. ובני אדם מזלזלים בזה ומוצאים היתרים שונים ומשונים.
להיות חנוני או שוחט?
אומר רבי ישראל סלנטר זצוק"ל: 'רבותינו בזוהר הקדוש אומרים: 'הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל'.
וזה אותו דבר גם בארבעת (4) חלקי השולחן ערוך; ש: 'חושן משפט' לא נלמד כמעט וננטש וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב מה מותר ומה אסור, מה נחשב לגזל ומה לא'.
יהודי דפק על דלת ביתו של רבי ישראל סלנטר זצ"ל;
- 'מי אתה?'
- 'שוחט העיירה'.
- 'מה שאלתך?'
- 'רצוני לנטוש את השחיטה פוחד מהחטאת הרבים'.
- 'במַה תעסוק?'
- 'חשבתי להיות חנווני'.
הרב שואל אותו: 'יהודי יקר! אתה חושש מנבלות שתנבל במלאכת השחיטה ואתה לא חושש מאיסורים רבים שיִתכנו בפתיחת המכולת?! "לֹא תִּגְנֹב", "לֹא תִּגְזֹל", "לֹא תַּחְמֹד", "לֹא תַּעֲשֹׂק", "לֹא תּוֹנוּ", "וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" (ויקרא יט, יא) כָּל מִצְווֹת עשה וְלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁל מִדּוֹת וּמִשְׁקוֹלוֹת, אוי! אוי!! אוי...! גזל! 'בין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר'! 'לְמַעַן נֶחְדַּל מֵעוֹשֵׁק יָדֵינוּ'.
תביעת הח"ח ללמוד חושן משפט;
החפץ חיים הקדוש התייחס לעובדה הנוראה! שבני אדם מקילים ראש באיסור הגזל וערך השוואה פשוטה: בין הזהירות שנוקטים הבריות כלפי איסורים אחרים וביקש: מידה דומה של זהירות באיסור גזל החמור!
וכך כתב: 'גזל מפורש בתורה: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל" (ויקרא יט, יג) והוא מפורסם בכל ישראל, כמו בשר חזיר ממש!
אבל, מדהים! דבר זה נכנס בכלל גזל ונעלם מבני אדם אפילו אלה שישרים בְּלִבּוֹתָם. ובענין אכילת בשר אין לחשוד שום בר ישראל שיכניס חזיר לפיו?! וכל דבר הוא בודק. כך ראוי בעניני ממון: לא לגעת בשום דבר אם אינך יודע שהוא שייך לך ע"פ דין תורה. ועל כן מי שהוא בן תורה וירא שמים לאמיתו, מחויב ללמוד 'חושן משפט''.
והתביעה של הסבא הקדוש פשוטה למדי! כשם שלא תהין להכניס לפיך בשר בהמה או עוף טרם תדע מקורו, כך לא תוכל להתנהל בחיים עם הסביבה טרם תלמד מה ממון מותר לך ומה אסור.
איך מודדים את היראת שמים?
לא זו בלבד, שהאדם נדרש מאוד לזהירות באיסור גזל, אלא זה קנה מידה: אם הוא ירא שמים בכלל!
כתוב בספר 'קב הישר': 'כלל זה נקוט בידך, מי שאינו ליהנות בממון של חברו, ומכל שכן אינו רוצה בממון גזל או גנבה ומשאו ומתנו באמונה - הוא איש צדיק וישר בודאי. אבל כשאדם רואה את חברו נושק את התפילין ומתפלל אבל לא עוסק במשא ומתן באמונה - צריך להרחיק ממנו בכל מיני הרחקות! כי עיקר היראה והצדקוּת היא בממון וכל אדם שעומד בצדקתו על ממון - הוא צדיק גמור! עליו נאמר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהלים קכח, ב)- 'אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא!' (אבות ו, ד)
וזה נורא!
הצַדקוּת לא נבחנת בתפילת 'שמונה עשרה' ארוכה, לא בלימוד תורה רצוף שעות רבות, צדיק אמיתי נבחן: אם הוא נזהר בכשרות ממונו.
אז אומר בעל קב הישר: כל אדם שהוא עומד בצדקתו על ממון - זה צדיק גמור.
אברהם אבינו ע"ה נקרא: "יְרֵא אֱ-לֹקִים"; "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹקִים אַתָּה" (בראשית כב, יב) איפה באה היראת השמים המופלגת של אברהם אבינו בזהירות בכשרות הממון?
לפי קב הישר אדם נקבע אם הוא ירא שמים לפי ממונו.
רש"י מפרש: "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו" – 'בַּחֲזָרָתוֹ פָּרַע הַקָּפוֹתָיו' (בראשית יג, ג). כשאברהם אבינו חזר ממצרים, פָּרַע את כל החובות שהיו לו לבעלי אכסניות שבדרך.
וזאת תמיהה גדולה, איך יכול להיות שבכל מקום שהתאכסן אברהם לא שילם והיה בהקפה?! ללא תמורה וכולם סמכו על דבריו שיפרע את חובותיו בעוד שהוא לא היה מוכר כל כך!
החיד"א בספרו 'פני דוד' כותב: 'דרך העולם שתובעים מחיר מאדם עשיר בשונה מאדם עני; כל מוכֵר שעומד לפניו ולא יכול לשלם מחיר גבוה הוא ממעיט במחיר, לא להפסיד את הלקוח.
אברהם אבינו לא עזב את האכסניות שנקרו בדרכו עד ששילם את התמורה על האירוח שנידרש! אבל כמו שהוא נראה בעיני אנשים הוא נחשב: עני, אז לכן הוא שילם את המחיר הנמוך.
כששב אברהם ממצרים, אחרי שה' העשיר אותו, הוא נקט במידת חסידות מופלגת, חזר על כל האכסניות שהיה בהם ושילם כאדם עשיר עבור האירוח הקודם את ההפרש בין עני לבין עשיר. בישרותו התייחס למחיר הראשון שהוצג בפניו כאל הלוואה לא כתשלום סופי ומכיוון שכך ראה צורך לדקדק ולשלם בשנית והפעם כעשיר! כך אומר החיד"א הקדוש.
אז זה הכתוב מפאר אותו בתואר: "יְרֵא אֱ-לֹקִים"! כי הוא דקדק בממון זולתו במידה מופלאה שאין למעלה ממנה.
הסבא מנובהרדוק והמברשת;
ועכשיו מעשה מדהים מהסבא מנובהרדוק!
הסבא מנובהרדוק ביקש פעם מאדם: שישאיל לו מברשת להבריש את החליפה, הוא קיבל את זה ועד שהוא גמר להבריש - האדם הזה הלך לבית הכנסת וזה היה ערב שבת אז הוא אמר: 'במוצאי שבת אני אחזיר לו את המברשת'.
כשהוא חזר מבית הכנסת התברר: שההוא כבר נסע והמברשת נשארה אצלו. ואז הוא חיפש: איך להגיע אליו? אבל הוא במוסקבה, במוסקבה יש מיליונים בני אדם! איפה הוא ימצא את האיש?
אז מה הוא עשה? הוא הלך עם המברשת עליו במשך שבע (7) שנים, עד שהוא מצא בן אדם שהוא אמר שהוא ממוסקבה ושאל אותו: 'אם הוא מכיר פלוני אלמוני',
אמר לו: 'כן זה השכן שלי',
אמר לו: 'תודה רבה! אני מודה לך אם תיקח את זה תמסור לו ותתנצל בשמי שלא הספקתי להחזיר לו'.
מי מאתנו היה הולך על גופו עם מברשת וזה לא מברשת דקה כן מברשת של בגדים... וכל זה שהוא לא יפסיד את ההזדמנות שמא ימצא בן אדם שיוכל לשלוח אתו.
גזל בפרוטה!
איסור גזל הוא כל כך חמור שאדם שגוזל מחברו לא צריך לגזול סכום נאה, התורה החמירה אפילו כשאדם נוטל מחברו אפילו שוה פרוטה!
והגמרא (בבא קמא קיט') אומרת: 'כָּל הַנּוֹטֵל שוה פְּרוּטָה - כְּאִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו!'. יש אנשים שרוצחים אחד את השני בגלל שהוא הונה אותו בממון...
מה זה 'שוק אפור?' מלווים לך כסף, אתה מתחייב לשלם, אתה לא משלם - יורים לך ברגל! ואח"כ בראש... לא שילמת? - תשלם, איך משלמים שמה? ככה משלמים.
חכמים אומרים ש: 'הַנּוֹטֵל פְּרוּטָה מֵחַבֵרוֹ' כמובן שלא כדין! - 'כְּאִלּוּ נטל אֶת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו'.
אבל לא רק שוה פרוטה גם פחות משווה פרוטה! בְּדוֹר הַמַּבּוּל נִגְזַר גְּזַר דִּינָם עַל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה.
הגמרא בירושלמי (בבא מציעא פרק ד' הלכה ב') אומרת: 'היה אחד מוכר תורמוסין מיני קטניות, מתגודדים סביבו בני המקום וכל אחד נוטל פחות משווה פרוטה וגומרים לו את כל הסחורה. והוא לא יכול לתבוע אותם כי אין דין על פחות מכך. זה נקרא: 'שכל הָאָרֶץ מָלְאָה חָמָס!' (ע"פ בראשית ו, יג) זה כמו אחד מוכר גרעינים, כל אחד בא לוקח גרעין אחד אין פה שווה פרוטה ואוכל וככה עוברים כולם וגומרים לו את הסחורה, ככה הם עשו, אז הם נידונו, כל המבול בא – עַל פָּחוֹת מִשְּׁוֵי פְּרוּטָה!
אפשר לעכל כזה דבר? עד כמה מקפידים בשמים על גזל...
בור סיד...
מגאוני ירושלים היה רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל ראש ישיבת 'עץ חיים' פעם הוא הלך ברחוב העיר שקוע בתלמוד ומעד בתוך בור סיד, הסיד היה עם אבקת סיד לא עמוק במיוחד וכשהוא משך את הרגל החוצה הוא ראה ששולי בגדיו לבנים.
מה היינו עושים אנחנו? טופחים על הבגד מנערים את הסיד וממשיכים. הוא נשאר שמה תקוע שעות עד שהגיע בעל הבור,
לבקש ממנו: 'מחילה! מחילה, שהוא מיעט מן הסיד על גבי הבגדים שלו'.
מי שמע על הקפדה כזאת? – 'מחול לי!' שלוש (3) פעמים כדי שיוכל ללכת לדרכו.
קוביות הסוכר;
הרב הגאון רבי יעקב ניימן זצוק"ל ראש ישיבת 'אור ישראל' בפתח תקוה: היה מעורר את התלמידים תמיד על עוון גזל, אבל האזהרות הרבות היו יותר מאורחות חייו והם עוררו את התלמידים לזהירות בממון שאינו שלהם.
פעם הוא התארח במקום שהגישו לו כוס תה ונתנו לו קוביות סוכר, לגם את הכוס ללא סוכר, את הקוביות עטף במפית שם בכיס
ואמר: 'אפשר להמתיק את כוס התה אחרי הארוחה' המחשבה לא יצאה לפועל, הוא שקע בתלמוד, כוס התה אחרי הארוחה נשכח מלבו ואחרי מספר ימים הוא הגיע לישיבה בפתח תקוה, בכיס היו קוביות הסוכר.
בעיצומו של שיעור סוער שלח ידו מבלי משים לכיס וחרדה גדולה על פניו! לפת בידו את המשענת של הכיסא וכולם נבהלו: הוא עומד להתמוטט!
'ראש הישיבה! מה קרה?!'
הוציא את היד מן הכיס באיטיות, פתח את האגרוף וכולם הבחינו בקוביות סוכר: 'אוי! בכיס שלי נמצא ממון שלא שלי!'
לא מבינים! על איזה ממון הוא מדבר?
והוא סיפר להם את הסיפור: 'שהוא לקח את הסוכר לתה שאחרי הארוחה',
טרם הבינו!
אמר: 'חייבים להחזיר את הגזלה! האם מישהו מתגורר בנתניה?!'
כשנודע לו שאחד התלמידים מתגורר שם נחה דעתו, הפקיד בידו את הקוביות וביקש: 'בכל לשון של בקשה! ללכת לבית הארחה להשיב את הממון לבעליו' ושילם על הנסיעה הוצאות ודמי טרחה בשביל להחזיר את הקוביות סוכר.
מעשה מזעזע! שבעה גרושים?!
ועכשיו סיפור מזעזע ממש!
סיפר אותו הרב אליהו לופיאן, ששמע מפי רבי הירש, ששמע מפי רבי שמחה זיסל, ששמע מפי רבי ישראל סלנטר, ששמע מפי רבי זונדל מסלאנט, ששמע מפי רבי חיים מוולוז'ין - שהיה בעל המעשה! וכל אלה עדים נאמנים שהעבירו את הסיפור.
זה היה בישיבת וולוז'ין במהלך ימי 'השבעה' של אחד הבחורים שהסתלק לבית עולמו בדמי ימיו.
רבי חיים היה מבקר בהיכל הישיבה כמה פעמים מידי לילה לחזות באריות שבחבורה, קול התורה בהיכל וולוז'ין לא נדם לרגע, בכל שעות היממה נמצאו מתמידים שחבשו את הספסלים ושקדו על התלמוד.
באותו לילה צעד רבי חיים לבית המדרש ולפניו נגלה מחזה נורא! הבחור הנפטר לפני כמה ימים קודם עמד באמצע הפרוזדור בהקיץ. רבי חיים לא התעלף גם לא נרתע לאחור
ושאל אותו: 'מה מעשיך כאן?'
- 'באתי לבקש מהרב טובה לנשמתי!'
- 'מה אתה מבקש?'
אמר לו: 'עלתה נשמתי לעולם העליון, פתחו לפנַי שערי שמים,
מלאכי שרת קדמו פנַי והכריזו לקראתי: "יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ" (ישעיה נז, ב) כל מקום שעברתי בדרכי לגן עדן הוד והדר,
כשהגעתי לשערי הגן עדן חסם מלאך את הפתח וזעק לעומתי: 'גזלן! לא תיכנס בשערי הגן!'
רבי חיים מאזין בקשב והתלמיד ממשיך: 'המלאך התכוון למעשה שאירע עמי לפני זמן רב, פעם נסעתי לביתי והיה אתי אחד מהבחורים בישיבה, הגענו לתחנה הרכבת ונזכרתי: שאני חייב לבעלת האכסניה שדרתי שם סכום פעוט של שבעה (7) גרושים! נתתי את המטבעות ביד חברי,
ביקשתי: 'שימסור כשהוא חוזר לבעלת האכסניה ויפרע את החוב!' הבחור הסכים. ואני סברתי: שהוא מילא אחר דברַי, הגעתי לעולם העליון והתברר: שהדבר פרח מזיכרונו של הבחור ואני נותרתי בעל חוב! ואני חייב את השבעה גרושים ולכן לא רוצים להכניס אותי לגן עדן.
הדיינים של בית הדין עיינו בפסק דין: וכיוון שלא אני אשם בדבר, חברי שכח לפרוע, נתנו לי הזדמנות לרדת לעולם הזה לתקן המעוות! לכן, רבי! אני מתחנן לפניך!! תפרע את החוב לבעלת האכסניה שאוכל לנוח על משכבי בשלום'.
כמובן שרבי חיים הסכים ושאל את הבחור: 'מה שמה? ומה מקום מגוריה? והבטיח: להסדיר את הענין 'לך לשלום ותנוח על משכבך "וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל יב, יג) כך הפטיר כלפי תלמידו שנעלם באחת מן העין.
גוזל ונגזל חוזרים בגלגול;
אתם מתארים לכם דבר כזה?
שבשביל שבעה גרושים, שהוא לא אשם, הוא נתן אותם! חברו לא שילם אבל זה לא הגיע ליעד, לא מכניסים לגן עדן.
ובאמת כך כתוב: 'כל מי שגזל חייב לחזור בגלגול להחזיר את הכסף למי שהוא גזל ממנו'.
לא רק זה, מי שלא מחל על כסף שגזלו ממנו, גם הוא יחזור אתו כדי לקבל את הכסף שגזלו ממנו והוא לא מחל.
באור החזון איש במצא מעות מפוזרים;
יש סוגיה; שאם אדם איבד מעות, מי ש: 'מצא מעות מפוזרים - הרי אלו שלו' למה? אנחנו אומרים: 'שהוא התייאש'.
אבל, רגע! אם נפל לו והוא לא הרגיש? ובינתיים בן אדם הרים את זה לפני שהוא הרגיש 'אדם ממשמש בכל שעה' אבל עדיין לא משמש ולא יודע שנפל, אז כל זמן שהוא לא התייאש - הממון של מי? של המאבד! ואם הרים את זה מישהו קודם שהוא התייאש - אז זה לא שלו, יש גזל בידו, אז איך הגמרא אומרת שזה נקרא: 'הרי אלו שלו'?
לא תאמינו!
החזון איש אומר: 'שמגלגלים מן השמים שבן אדם שנגזל ממנו כסף והוא לא מחל והוא יַרד לעולם בשביל לקבל את הכסף, איך מחזירים? מי יודע שזה הגוזל וזה הנגזל? הם לא מזהים אחד את השני עוד פעם, זה בא בגוף אחר וזה בא בגוף אחר.
ה' גורם שהגזלן יאבד סכום הכסף בדיוק שהוא חייב לנגזל, הנגזל יבוא בעקבותיו, בלי לדעת כמובן כלום וימצא את המציאה הזאת את המעות האלה, כשהם שייכים עדיין לזה שמאבד כדי שיחשב: שהוא החזיר לו, כי אם הוא ירים את המעות אחרי שהוא התייאש - אז הוא לא החזיר לו כי זה: 'הפקר'!
אתם שומעים דבר כזה?
זאת אומרת החזון איש אומר: 'שגוזל ונגזל חוזרים בגלגול ולכן הגמרא אומרת: שכל מעות מפוזרים - הרי אלו שלו. שיש מציאות שיכול להיות לא שלו. אז איך הגמרא מתירה כזה דבר?' אלא כך מתרץ החזון איש.
אז גם גזלן חוזר על פרוטות וגם הנגזל, אלא אם כן הוא ימחל, או יעשה תנאי: 'אם אני מוחל - אין בעיה. אבל אם אני לא מוחל - אני לא מוחל רק על ממון שלא אצטרך לחזור בגלגול' אם יש סיטואציה כזאת אז אתה יכול עדיין לבקש את התביעה שמגיעה לך.
למה הקפידה התורה כל כך על איסור גזל? למה זה 'מקטרג בראש כל עוונות?' למה דור המבול נמחו מן העולם בגלל זה?
הרמב"ן בפירוש על התורה מבאר שני (2) טעמים: אחד (1), מפני שהיא מצווה מושְׂכלת. אדם יכול להבין ולהשיג אותה בשֶׂכל, לא צריך שיהיה נביא מזהיר, גם עם שֶׂכל מבינים את זה. ועוד שהוא רע לשמים ולבריות!
אז צריך לדעת: שהגזל הוא חמור ביותר!
(ויש פה פלפול ארוך! לא אלאה את הציבור למה זה כך).
ממון כשר מן השמים!
המאיסות של ממון גזול וההשחתה הנוראה שנוצרת בנפש האדם ממעשה גזל, עמדו ע"ז רבותינו בהנהגה של הצדיקים ישרי הלב ונקיֵ כפיים.
כתוב אצל יעקב אבינו: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה) למה? למה נותר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ?
'אמר רבי אלעזר: 'שנשתייר על פכים קטנים, מכאן: שהצדיקים חביב עליהם הממון יותר מן הגוף! למה? - שאין פושטין ידיהם בגזל'.
יעקב אבינו, אם נדבר בשפה של היום, השאיר מאחוריו פחיות של 'פפסי' וחוזר בשביל לאסוף פכים קטנים למה? כי הוא מהצדיקים שמחביבים ממונם יותר מגופם.
אנחנו מעלים על הדעת שאדם צדיק יחוס על ממון יותר מהגוף שלו?! תמיהה.
האם צדיקים קדושי נפש וטהורים, כולם עבודת ה', כוספים לזיו השכינה מחבבים ממון יותר מגופם?! ומה זה 'שלא פושטים ידיהם בגזל?' זה לא טעם נאות, אדרבא! זה טעם לסתור.
מי שנזהר ואינו פושט ידו בגזל - מן הסתם עושה משום שאינו מוכן להקריב בעבור הממון את החיים הרוחניים, חיבתו לממון לא אדירה, אז איך אפשר לומר שזו הסיבה שהממון חביב על הצדיקים?
בספר 'לב שלום' פרשת "וישלח" הביא ביאור נפלא!
אנשים הנמשכים אחר תאוות העולם הזה ומחבבים ממון - הם לא אוהבים באמת את הכסף והממון... הם אוהבים את עצמם, אבל הם זקוקים לכסף כדי לפנק את עצמם!
אדם פונה לחברו: 'אוי! אין לך מושג כמה אני אוהב אותך...! הלוואי והיו לי עוד כמה חברים כמוך...!'
איַי! איי... המילים האחרונות קלקלו את הכל וסתרו את מה שאמר, בזה שהוא אומר: 'שהוא רוצה עוד חברים נוספים!' אז הוא גילה: שהוא לא אוהב את חברו באמת, הוא אוהב את עצמו לכן הוא רוצה עוד חברים כאלה, כי הוא אוהב את עצמו, יש לו הנאה מהחברות הזאת, אז לכן הוא רוצה עוד.
אדם שאומר: 'שאוהב דגים!' ומשאיר מהם רק את העצמות... הוא אוהב דגים?! הוא אוהב את עצמו.
אז לכן נשוב שוב לדברי המדרש, לא כשאר בני אדם שמחבבים את עצמם ושואפים לענג את עצמם ע"י הממון, אלא 'צדיקים מחבבים את הממון עצמו'.
מה פירוש? אז מה, הם לוקחים את הממון ומנשקים אותו?! לוקחים שטרות סופרים ומנשקים? מה זה, סידור?! מה קרה פה? מה זה 'אוהבים את הממון עצמו'?
אלא, כל ממון שהוא כשר! ובהידור שלא בא בגזל ובאבק גזל, מאיפה הוא הגיע? - מהבורא יתברך ישירות! זה לא גזלה שלך, זה לא גנבה שלך, זה כסף כשר! שהשם הביא לך, אז כל דבר שה' מביא לך - זה מתנה! וכשנותנים מתנה ונותן הבורא מתנה - אפשר להשליך אותה?! אפשר לוותר עליה?!
אז לכן יעקב אבינו כששב על פכים קטנים - זה בגלל שהם ממון כשר, לא שהוא אוהב כסף ככסף להשתמש וליהנות, אלא בגלל שזה מתנה מאת הבורא.
ילדה שקיבלה שרשרת ל: 'בת מצווה', אפילו שערכה לא כל כך גדול והנותן זה הסבתא היקרה - אז היא תשמור אותה גם כשהיא תתבגר! 'זה מסבתא שלי!' למה? יש לזה ערך, לא כספי דווקא אלא מי הנותן.
אז אותו דבר כאן, צדיקים מחבבים את הממון יותר מגופם משום שהממון הגיע כשר מן השמים.
החפץ חיים מתפעל: ממון כשר!
באחד המסעות של החפץ חיים, הוא הגיע לעיירה שכולם יצאו לקראתו ומה הגישו לו? על מגש של כסף ממש! את הזרוע, הלחיים והקיבה 'מתנות כהונה'.
והוא נהרו פניו וראו שהוא ממלמל בפיו דברים, מישהו שהיה סמוך לו שמע מה הוא אומר
- 'אַה! אה... ממון כשר, ממון כשר!'
הגיע לו 'מתנות כהונה' ממון כשר, זה היה השמחה שלו. לא מה נתנו אלא שזה ממון כשר.
כסף לא כשר מקלקל הכל!
הגאון מווילנא אומר: 'שאם אדם מתערבב אצלו כסף כשר וכסף לא כשר - זה יכול לקלקל את כל מה שיש לו! אם בבית שאדם בונה יהיה מסמר אחד גזל - לא תהיה ברכה בבית.
כבוד הרב שליט"א מספר;
כך הקפדתי כשקניתי דירה ואמרתי לקבלן: 'שאני מתנה אתו שאם צריך לשלם יותר תוספת - אין בעיה! אתה קונה חבילות מסמרים חדשות! קרשים, לא שהשתמשת בעבר, הכל חדש! לא כמו שמוציאים מהקרשים את העקומים ומיישרים... לא! הכל חדש, שלא יהיה טיפת גזל בדירה'. ככה אומר הגאון מווילנא, אז מי שמבין מה הוא אומר משתדל לעשות כמו שהוא אומר.
כסף כשר - יש בו ברכה!
יש פה מעשה שמסביר; למה יוסף הצדיק החזיר את הכסף בפי אַמְתְּחֹת אחיו? (בראשית מד, א) אם הוא רצה ללכוד את בנימין - היה משאיר רק אצלו את הכסף, לא! הוא החזיר לכולם! מה הענין? הרי בסוף הוא רצה רק את בנימין! מה קרה?
הוא ידע: שהממון של האחים שלו כשר! ואם הוא יכניס את זה לקופה של המצרים - כל הכסף של מצרים יתברך! ולא היה מגיע להם, לכן הוא החזיר להם את הכסף, כסף כשר - יש בו ברכה!
לכן: 'כל הנותן פרוטה מאיוב – מתברך!' = מתעשר!
זה מנהג האדמו"רים היום, שהם חושבים שהם איוב נותנים פרוטות עם ניילון והם מחלקים כאילו מזה יתעשרו האנשים... כמובן שהפרוטה של גרוש עולה אלף דולר (1,000$)...
בכל אופן אדם צריך להבין: 'ממון כשר' זה סיפור-סיפור ולא כל אחד זוכה לדבר הזה.
כמו שממון של שמיטה שמתערבב, אז זה עושה לך בעיות בממון שלך! אותו דבר בדיוק, כי ממון של סחורה שאסורה בשמיטה - זה מקלקל את כל הממון שיש לך!
אז לכן אדם צריך לדעת: כמה צריך להיזהר בענינים אלה שיהיה כסף מבורך, שיהיה שמור ובטוח ושום כסף לא יכול להזיקו.
בממון כשר וטהור - הנזק לא שולט!
בבית של רבי חיים מוולוז'ין התאספו גדולי דור וישבו סביב שולחן רחב עם מפה צחורה כוסות וצלחות עמוסים בתקרובת. לפתע אירע דבר מצער! אחד הנוכחים קם ממקומו בלי משים גרר את המפה וכל הכלים צנחו לארץ ברעש גדול.
התגובה של רבי חיים מוולוז'ין היתה בלתי צפויה: 'עכשיו אני יוכל לבדוק: אם הממון שבבית שלי נקי וכשר?'
כולם התחילו לאסוף את הכלים והתברר: ששום כלי לא נשבר (זכוכיות! פעם לא היו עבות, דקות!! כמו של הכוס תה של פעם) שום כלי לא נשבר,
כולם צעקו: 'נס גלוי, נס גלוי!'
אמר להם: 'לא נס גלוי ולא חצי נס, כשיש ממון כשר וטהור - הנזק לא שולט!'.
פעם נפל בבית של הרב חיים קנייבסקי כלי שעשה רעש של נשבר,
החברותא אמר: 'שילך לראות'.
אמר לו: 'לאן אתה קם?'
אמר לו: 'איזה כלי נשבר במטבח ויהיה סכנה'.
אמר לו: 'אל תדאג! לא נשבר'.
הוא הלך ראה לא נשבר – 'איך כבודו יודע?'
אמר לו: 'מי שמקפיד על מעשרות - לא יִשבר לו שום דבר. ממון כשר!'
סיפור: המגנט שמגנט את גדולי ירושלים!
יש בית כנסת אתם מכירים אולי חלק בירושלים, קוראים לו 'בית יעקב' בשכונת 'בית ישראל' בית כנסת עתיק זה אירח את מאורי וגדולי הדור בירושלים במאה (100) השנים האחרונות!
ונשאלת השאלה: למה היה חביב הבית הכנסת הזה לכל הגדולים האלה? ביניהם; הגאון רבי שמשון מטפליק, הגאון רבי אלקנה וייסנשטרן, הגאון רבי גרשון לפידות, הרב משה שמרלר זיכרונם כולם לצדקה ולברכה, מה הסוד של בית הכנסת? במה התיַחד?
התשובה היא: בשלט המוזר שמופיע שם. מראשית הבית הכנסת יש שמה שלט כתוב: 'בית מדרש זה נבנה בחמישים (50) נפוליון זהב והוא פלאי!' ככה כתוב.
ובאמת פלא גדול, בית כנסת בחמישים נפוליון זהב - זה סכום אדיר באותם ימים! ומה זה הסיום 'והוא פלאי'? הפלא הוא ומה זה הפלאי?
אז בואו נחזור לאיך התחיל הבית כנסת?
בבית של אחד מתלמידי החכמים בירושלים שהיה אמיד ובעל ממון, הגיע תלמיד חכם להלוואה בסכום גדול: חמישים נפוליון זהב! התלמיד חכם שלף את הצרור הכבד מהארון בפינה, המלווה מנה את המעות לידיו של הלווה, קבעו זמן פירעון ונפרדו לשלום.
הגיע המועד, חזר הלווה, הביא בידו את הכסף, נקש בדלת מסר למלווה ונפרד לשלום.
המלווה שהיה תלמיד חכם היה שקוע בסוגיה ומחשבותיו היו אצל 'אביי ורבא' בפיזור הנפש נטל את הסכום, שַׂם בארון צדדי וחזר לתלמודו. אחרי שעה קלה הכל פרח מזיכרונו!
הגיע הזמן שהוא בודק את הספרים שלו: מי לווה? מי החזיר? והנה הוא רואה: שהוא לא מחק את הבן אדם הזה, זאת אומרת הוא עדיין חייב.
ניגש אליו אומר: 'מה עם החוב?'
אומר לו: 'החזרתי'.
אומר לו: 'לא! לא החזרת! אין אצלי סימן שהחזרת'.
זה וזה מרימים את הקול קצת: 'החזרתי! לא החזרת! טוב, בא נלך לגאון רבי לייב דיין זצ"ל נראה מה הוא אומר'.
הקשיב לטענות של השנַיִם ואמר פסק: 'הלווה צריך להישבע: 'שפרע את החוב!' ויפטר מלהחזיר.
ופתאום שומעים את הלווה: 'מסרב! בשום פנים לא יִשבע. אפילו שהצדק עמדי - לא נשבע, אני חושש: מהזכרת שם שמים בשבועה אפילו על אמת! אז אני אחזיר את החוב פעם שניה (2) ולא אזדקק לשבועה.'
הלך וגייס כסף וחזר ומנה לידו של המלווה עוד פעם חמישים נפוליוני זהב נוספים.
חודשים עברו, פסח הגיע, כולם התחילו בניקיונות והמלווה בודק שמה את הארונות: אם יש חמץ? – ופתאום! הוא מגלה את הצרור שהביא לו בפעם הראשונה, הלב שלו דופק, ידיים רועדות, פותח את הצרור ורואה: חמישים נפוליוני זהב! ואז צף כל המעשה בזיכרונו; 'הלווה נכנס לבית, מסר לי את הצרור, דחפתי אותו והמשכתי ללמוד ושכחתי מזה'.
כל החדר התחיל לסבוב סביבו, דמעות מסמאות עיניו: 'אוי! מה עשיתי? חשדתי בכשר! גרמתי נזק לתלמיד חכם חשוב!'
תוך דקות התייצב בפתח ביתו של הלווה עם צרור נפוליוני הזהב, כולו מלא בושה, מבקש: 'מחילה! סליחה וכפרה, יסלח לי מר! שגרמתי לו נזק וחשדתי בו! תמחל לי!'
והוא ציפה שהלווה יגיד לו: 'אתה רואה?! אתה רואה מה אני אמרתי לך!' - וואי וואי וואי...
פתאום! הוא רואה שהפנים של הלווה שלוות ואומר: 'אני לא אקח ממך את הכסף',
- 'מה?'
הוא אומר: 'מה פירוש?'
אומר לו: 'בזמן שהענקתי לך את הכסף המשנה (השני) בלב שלם נתתי לך ומחלתי לך על מה שנתתי לך קודם, כי ידעתי: שלא תבעת אותי מרוע לב אלא בשגגה גמורה! לכן, אני לא יכול לקחת את הממון הוא לא שלי עוד'.
- 'טוב, אני רוצה לתת לך את זה במתנה!'
- 'לא-לא, לא מעוניין. ברוך ה' עמדתי בניסיון גדול! לא הוצאתי שבועה מהפה שלי, איני חפץ למכור את חשיבות המצווה בעד כל נפוליוני זהב שבעולם!'.
חזרו בחזרה לרבי לייב דיין והפעם הטענות הפוכות! המלווה מבקש: לתת חמישים נפוליוני זהב והלווה מסרב לקבל!
'עליונים ששו, תחתונים עלזו' כאשר יצא פסק מלפני הדיין: 'הכסף יוקדש ברצון המלווה והלווה להקים בית כנסת ובית מדרש בשכונת 'בית ישראל''.
וכיוון שהלווה לא רצה שיפורסם שמו ברבים - כתבו על השלט הקבוע את המילים: 'והוא פֶלִאי'.
כמו המלאך שאמר (ליעקב אבינו) למנוח אבי שמשון הנביא ע"ה, שהשם שלו הוא: 'פֶלִאי' - "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי" (שופטים יג, יח).
זאת אומרת טהרת הממון, הכשרות והנקיות שעמדו ביסודו של בית הכנסת משכו באוטומט כמו מגנט את גדולי ירושלים, כמו דבורים אל הדבש, אל בין כותלי בית המדרש לשאת מדברותיהם.
זה ממון כשר! תראו מה הוא יכול לפעול, הקירות!! הקירות ספוגים בממון כשר, זה משפיע.
למה יש ילדים טובים היוצאים לתרבות רעה?
אתם יודעים עד כמה זה משפיע?
יש שאלה שמדברים בה תכף נדבר...
יש שאלה: בחורים למדו בישיבה והיו בסדר וגדלו והכל בסדר, פתאום יצאו לתרבות רעה! מה קרה? איך בחור שגדל על אדני התורה ראה דמויות הוד, המשיך הלאה והלאה פתאום יצא לתרבות רעה?! לא אחד (1) ולא שנַיִם (2), מה אומרים?
- 'בגלל שההורים שלו לא נשאו ונתנו באמונה בעסקיהם, קנו בשר ועופות ואוכל בכסף לא כשר, הוא אכל מהכסף הזה של ההורים - וזה גרם שיצא לתרבות רעה!'.
שמעתם פעם דבר כזה, שבגלל כסף לא כשר אדם יכול להשתבש בדעתו ולצאת לתרבות רעה?
אז תכף תשמעו את זה במקור.
שלמה המלך אומר מצד שני (2): שממון כשר מביא גם רעה: " יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ: וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה" (קהלת ה, יב-יג).
מודיע לנו שלמה המלך: עֹשֶׁר שצברת בלא כשרות - זה עֹשֶׁר ששמור לך ולזרעך לרעה! והוא יאבד בְּעִנְיַן רָע!!
"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" (ירמיה יז, יא).
"קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד"; יש עוף קוראים לו: "קֹרֵא" מין זכר "דָגַר", ראה ביצים דָגַר עליהם והוא לא יָלָד אותם, יושב על ביצים לא שלו!
אותו דבר: אדם "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט" זאת אומרת הכסף לא שלו, "בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ" או שהוא ימות בַּחֲצִי יָמָיו, או שימשיך לחיות והכסף יעזוב אותו בַּחֲצִי יָמָיו "וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" עד כדי כך אם נוגעים בכסף לא כשר - זה מה שקורה.
תפילה עכורה מנין?
המדרש אומר על פסוק: "עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה" (איוב טז, יז).
'אמר רבי יהושע הכהן בן רבי נחמיה: 'וכי יש תפילה עכורה?! אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל - קורא לקב"ה ולא עונה אותו!'.
אדם שיש בידו ממון לא כשר, שיתפלל כמה שיתפלל שום תפילה שלו לא תתקבל. ע"ז מודיע איוב: "עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי" אין לי חָמָס לא לקחתי כסף לא כשר, לכן "וּתְפִלָּתִי זַכָּה".
'אומר רבי חמא בר חנינה: 'מניין שכל מי שהגזל בידו תפילתו עכורה? שנאמר בנביא: "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" למה? "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיה א, טו).
מי רוצה לאבד את הילדים בגלל כסף לא כשר?!
למה אני לא שומע? הידַים שלכם דָּמִים = כסף! כסף, כסף... מלא לא כשר, לכן אני לא שומע.
אדם יזעק! ישווע, יבכה, ידמע, יתחנן - שום דבר, יבקש על חינוך בנים, יבקש לימוד תורה, יבקש דברים רוחניים - לא תקובל תפילתו!
גזל נורא! ממון שאדם מחזיק תחת ידיו ולא שייך לו - ילכלך את התפילות שלו ויעכיר אותם ויִשארו פה בעולם התחתון.
הגמרא (סוטה ט') אומרת כמו פעמון אזהרה: 'הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ מַה שֶּׁמְבַקֵּשׁ אֵין נוֹתְנִין לוֹ וּמָה שֶׁבְּיָדוֹ נוֹטְלִין הֵימֶנּוּ!' לא שרק תפסיד מה שאתה חומד אלא גם מה ששלך תפסיד. זה הַנּוֹתֵן עינו בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
אז מי אמר את מה שאמרתי קודם?
רבי מנחם מנדל מרימינוב!
הוא אמר: למה ילדים גדלו בילדותם על אדני התורה, הקדושה וטהרה והפכו להיות פוקרים בבורא ופורקים עול? בגלל האבות של הילדים האומללים האלה; הרוויחו ממונם במשא ומתן לא באמונה, בגזל ובאבק גזל, הילדים נתפטמו בממון אסור, הדם שלהם הורעל, נשמתם נטמאה והושרשו בהם תאוות רעות ומידות מגונות!
נו, מי רוצה לאבד את הילדים בגלל כסף לא כשר...?!
מרן בית הלוי מבאר: שהתורה מעוררת אותנו למה סמוכה פרשת משפטים לפרשת תרומה?
אז הוא אומר: ללמד אותנו; לפני שאתה נותן תרומה, שזה יהיה עם משפטים - שהכסף שלך כשר!
והוא סומך על הפסוק: "וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד" (ישעיה נט, יד) זה משפיע על זה.
הוא אומר: כיוון שהוסג המשפט אָחוֹר והממון שבידי הבריות הוא לא ע"פ דין - ממילא אין ערך לצדקות! והצדקה תעמוד מֵרָחוֹק ולא תעזור לאדם הנותן!!
ולכן אומר הנביא: "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת" (ישעיהו נו, א)
רק אם שומרים את מִשְׁפָּט הממונות יש תועלת לעשות צְדָקָה ורק היא מסוגלת לקרב ישועה, לכן משפטים קודם לתרומה.
למה קיצר הרב מבריסק בקריאת שמע?
פעם אחת הבריסקר רבה' קיצר מאוד ב: 'קריאת שמע'
אתם יודעים שהבריסקרים חוזרים על קריאת שמע ולוקח להם הרבה הרבה זמן: "שמע" ש מ ע, ש... שמ... שמע... כל הזמן חוזרים.
מה קרה? ערב חג פסח כולם בהתלהבות קודש חוץ מביעור חמץ, ממתינים לאפיית המצות ערב החג, כולם בחרדה ממתינים לבריסקר רב שיגיע כמו מידי שנה. בשנה השניה (2) שהם אפו מצות, לומדים: איך עושים מצות מהודרות ולא על חשבון הזולת!
בשנה הראשונה שהם שכרו את התנור הראשון זה היה בשעות הבוקר מוקדם אבל האפיַה התאחרה, כי הגאון הגרי"ז מבריסק הוא מתפלל שעות את התפילה! בגלל שהוא מדקדק גם ב: "שמע ישראל" אז במקום נגיד להתחיל בשמונה (08:00) התחילו באחת עשרה (11:00).
בשנה השניה (2) חלה תפנית! בבוקר כולם המתינו סביב התנור והיו בטוחים: שהוא לא יגיע לפני הזמן הנקוב שהיה בשנה שעברה ופתאום הוא הגיע בזמן ואמר: 'מיד נתחיל באפיית מצות!'
כולם תמהו: מה היום מיומַים? איך קיצר הרב את סדר התפילה להופיע מוקדם במאפייה... הרי הוא מהדר מאוד בקריאת שמע דאורייתא.
ואז הוא אמר להם: 'אמת ויציב, קריאת שמע זה מדאורייתא, אבל לא על חשבון הזולת, בעל המאפִיה מחשב לנו את דמי השכירות משעה שאנחנו מתחילים בפועל את האפִיה, אז איך אני יכול לדחות אותו עד אחת עשרה ולגרום לו היזק כספי?! אני אדקדק בקריאת שמע ואעבור על גזל אצלו?!'
אז לכן, תארו לכם, הוא לא דקדק באותו יום בקריאת שמע - דבר שהוא נדיר!
עכשיו, אם חשבנו שגזל זה רק בממון - יש חדשות!
רבותינו לימדו אותנו: שבכל תחומי החיים אם אדם נוטל דבר שאינו שלו, גם אם הוא לא נוטל לעצמו, גם אם הוא איבד לחברו ממון - הרי זה חוטא בעוון גזל נורא!
גזל שינה;
אם אדם מפריע לחבר שלו לישון - גזל שינה, הוא מעמיס עליו גזל שהוא יותר גרוע מגזל ממון; אם גזלת מאה (100) - אתה יכול להחזיר מאה, אבל שינה אי אפשר להשיב! אין השבון. הערת אותו - הרסת לו את כל השינה.
ואפשר ללמוד ממעשה רבותינו עד כמה זה!
לא רק זה, יש גם גזל של אוויר, אפשר לגזול אוויר.
אחד מהמקורבים של הגאון רבי ישראל סלנטר הגיע לברית נישואין ורבי ישראל השתתף בחתונה והיתה לו שמחה גדולה! הריקודים נמשכו עד מאוחר, בסוף התפזרו כולם חוץ מאחד. רבי ישראל נשאר ללון בפונדק אפילו שהדרך לבית שלו לא רחוקה.
שאלו אותו למחרת: 'מדוע לא שב אל ביתו?'
אמר: 'איך יכולתי לשוב הביתה כל כך מאוחר?! אם הייתי דופק בדלת הייתי מפריע לשכנים הגרים בסמוך ואני אסתכן בגזל שינה!'.
אז לכן הוא לא חזר הביתה.
פעם הוא התארח בבית של רבי נפתלי זילברברג, בשעה מוקדמת ניגש אליו להביא לו את הנטלה ליטול ידַים אבל ישנו שמה עוד אנשים,
אז רבי ישראל אמר לו בשקט (כבוד הרב שליט"א לוחש): 'רבי נפתלי! 'נטילת ידיים' – דרבנן! ולגזול את השינה – דאורייתא!!'
הוא אמר לו: 'רבי נפתלי! 'נטילת ידַים זה מדרבנן ואם תגזול את השינה של האנשים פה שישנים - זה דאורייתא!'.
אחד מהשקדנים של הוֹרְדֵנֵה, צעד בשעה מאוחרת לבית המדרש ושקע בלימוד, כשהוא עמד על פתח המבוא - קפא במקומו! הוא הרגיש שהוא דורך על גופה של אדם שמכוסה בבגדים, התכופף ונדהם!! הגאון רבי מנחם נחום קפלן הצדיק הנודע רבי נחומ'קה הוֹרְדִנֵה, הרבי של החפץ חיים, שכב על הרצפה בפתח. והוא נדהם!
אז הוא שואל אותו: 'מה אתה עושה פה?'
אומר לו: 'הגעתי לבית המדרש, הבחנתי שכמה ממאחרי השבת נרדמו על תלמודם, אז ללמוד בבית המדרש - לא יכולתי! שמא אני יעיר אותם, ללמוד על חשבון גזל שינה? לא בא בחשבון! לשוב הביתה כבר לא יכולתי פן אני יעיר את בני הבית, ישבתי פה ללמוד במבוא ונרדמתי ונפלתי על הרצפה'. אז הוא נשאר במצב כזה.
הגאון רבי אברהם מפוריסוב, היה ידוע כמי שמצניע את השקדנות העצומה! לילה אחד ישב בבית המדרש ולא הלך לביתו, כולם תמהו: מה קרה שהפעם כבודו מתמיד פה בבית המדרש?
אז הוא אמר להם: 'לא מתמיד, לא מתמיד. אלא ישיש פלוני ישב פה לצדי בתפילת ערבית ונרדם על המושב כשהוא יושב על שולי המעיל שלי, לא רציתי לנוע ממקומי שלא אעיר אותו ואגזול ממנו את השינה, לכן נשארתי כל הלילה כשהוא ישן שלא להעיר אותו!'.
החפץ חיים היה מקפיד מאוד בענין גזל שינה! פעמים רבות כשהיו התלמידים מתפלפלים בדברי תורה, היה עוצר והיה מבקש: 'ש... ש... תנמיכו את הקול!'
למה? בבית המדרש פתאום אחד נרדם על הגמרא, אז בשביל לא להעיר אותו... שמעתם? 'תנמיכו את הקול - הוא נרדם!'. בבית המדרש לא בבית. בבית המדרש הוא נרדם אז הוא אומר: 'תנמיכו את הקול לא להעיר אותו!' למה? 'גזל שינה אין לו תשלומין!'.
פעם היה מעשה עם הגאון רבי משה שווֵאב זצ"ל, הוא סיפר מה היתה הרתיעה של החפץ חיים בנוגע לגזל שינה.
הוא אומר: 'כשלמדתי בישיבת ראדין, הגאון רבי משה לנדינסקי (זה היה ראש הישיבה בראדין) ביקש ממני: 'שאני אקרא לו מהחדר בעת שיהיה קידוש לבנה',
כל הבחורים יצאו, פתחתי בזהירות את הדלת ונרתעתי לאחור, ראש הישיבה היה רכון על הגמרא ועיניו עצומות, כנראה לא ישן בלילה מתוך התמדה עצומה! לא ידעתי מה לעשות; מצד אחד (1) הוא ישן, מצד שני (2) ביקש להעירו, לא ידעתי מה לעשות.
הלכתי לחפץ חיים שאלתי אותו: 'מה אני עושה?'
הסבא קדישא לא התלבט ישר אמר: 'קא סלקא דעתך לעורר אדם משנתו?! וכי עולה על דעתך לעורר אותו...'
ואז הבנתי: אחד (1) משבעים (70) פנים של הפסוק: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה, יז); "וְלֹא תוֹנוּ" זה לא לצער, זה מצער את האדם שמעירים אותו מן השינה.
אתם יודעים מי זה הרב לנדינסקי, הרב משה לנדינסקי? אמרנו: זה היה ראש הישיבה, היה לו בן מרדכי, הוא היה בחור ישיבה אצל החפץ חיים וסיפרנו את זה באחד ההרצאות הקודמות, שווה לספר את זה שוב!
רוח קדשו של החפץ חיים!
החפץ חיים הגיע לגיל שמונים ושמונה (88) וחלה במחלה מסוכנת שכולם חששו: שהוא גומר! אז כל בית ישראל בכל התפוצות התפללו התפללו-התפללו לשלומו של גדול הדור. ביניהם היה הבן של הרב משה לנדינסקי מרדכי הוא היה בן עשרים ושבע (27) אז, בחור,
הוא נכנס לבית המדרש בכה! בכה-בכה-בכה... מול ההיכל ובסוף, בסוף הבכי הוא אמר: 'ריבונו של עולם! אני תורם חמש (5) שנים מהחיים לטובת החפץ חיים שלא ימות!' זהו.
יצא מבית במדרש, אחרי מספר ימים החפץ חיים החלים. וכולם נכנסו לאחל לו: 'בריאות ואריכות ימים! והכל' וביניהם נכנס רבי מרדכי, מרדכי.
כשראה אותו החפץ חיים הוא עוד לא פצה את פיו הוא כבר אמר לו ישר: 'מרדכיל'ה, התפילה שלך בשמים התקבלה! וגם לא יקחו לך את החמש שנים ואתה תחיֶה יותר ממה שאני חי עכשיו!'. בלי להגיד מילה.
וככה היה, הוסיפו לו חמש (5) שנים לחפץ חיים, הוא חי הבחור הזה מרדכי עד גיל שמונים ותשע (89)! (כי הוא היה בן שמונים ושמונה באותו זמן והוא חי יותר ממנו) והוא הציל את חייו של החפץ חיים!
רואים כולם, כל ישראל התפללו - והתפילה של הבחור הזה עלתה למרומים! הבכי והאמת שלו שהיה מוכן לתת חמש שנים מחייו עשתה רעש גדול והתפילה שלו התקבלה. ומי מודיע לו את זה? החפץ חיים.
רואים: שהוא היה יודע ברוח קודשו כל מה שמתרחש בשמים.
וזה נאמר בהספד עליו, הסיפור הזה נתגלה בהספד.
אז זה האבא שסיפרנו עליו עכשיו זה היה האבא שלו רבי משה שהוא התלבט: אם להעיר או לא להעיר. אז הגאון רבי משה שוואב, האם להעיר אותו, כשהיה ראש הישיבה או לא.
גזל שנה! - עד היכן??
במשפחת הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל ה' ינקום דמו, רעייתו עלתה למנוחת עולמים, לילה שחור! לעומת החושך שבחוץ, כתוב: 'שלושה ימים לבכי' הבן רבי נפתלי ישב בחדר, הבן בכה! ובכה-בכה על המוות של אמו.
ואז נשמעו נקישות, רבי אלחנן עמד בפתח
ואמר לו: 'בני! לא עת לבכות עתה',
- 'מדוע?'
- 'בחדר השני ישנים בחורי ישיבה אל תסתכן בגזל שינה, אם אתה חפץ לבכות - תעשה כמוני (הרב שליט"א מדגים...) ככה באלם קול, לא עם קול הפורץ החוצה!'.
אתם שומעים?
אחרי הקבורה ממש! הוא מונע אותו מלבכות בקול! 'כי יש אנשים שנמים בצד השני'.
האם אפשר לגזול אוויר?!
האם אפשר לגזול אוויר? - כן, איך גוזלים אוויר?
בברלין, בעיצומה של תפילת נעילה ביום הכיפורים, בית הכנסת הומה מרוב אדם, גם אלה שנתרחקו מן הדת בקשו להיטהר ולקלוט מעט ניחוח של מחילה, בית הכנסת היה מפואר רחב ידיים מוקף בגן מרהיב, אוויר צלול וצונן חדר דרך דלתות בית הכנסת שהיו פתוחות לרווחה.
והגאון רבי אליעזר שולביץ זצ"ל, נאלץ לצאת לרגע קודם שהחלה תפילת הנעילה ואז כשהוא חזר לא יכל להיכנס למקומו, כי הציבור היה כבר שקוע באמצע התפילה ולא עוברים בפני המתפלל, אז לדחוק ולהיכנס הוא לא יכול, אז הוא נעמד בסמוך לפתח והתחיל להתבונן במחזור ופתאום כשהעינַים שלו עצומות זולגות דמעות
הוא שמע פתאום באוזן: 'גזלן!'.
וַואי...! באמצע התפילה שלו הוא שומע: 'גזלן!' הוא מסתכל מי, מי אומר לו?
רבי ישראל סלאנטר, אומר לו: 'גזלן! אתה גוזל את האוויר מן הציבור, למה פתחו פה את הדלתות? כדי שיחדור אוויר צח להקל על הצמים ואתה עומד בפתח'
ואז מה הוא אמר לו?
- 'תעקור את רגלך ותצעד לפינה, אסור לך להמשיך בתפילה! זה 'מצווה הבאה בעבירה'.
בלית ברירה, עזב את מקומו ופנה באמצע התפילה והשלים את התפילה בצד.
שמעתם?
ביום הכיפורים, בשעת הנעילה, זה קטרוג שאין כדוגמתו! – 'גזלן!' להגיד לבן אדם באותה שעה?! אבל הוא הציל אותו מן הגזל ואמר לו: 'תפנה הצידה' וזהו.
חומרת הגזל;
מי שלא יודע – שיֵדע!
גנבה וגזל זה לא רק מי שלוקח דבר וישאיר אותו אצלו בחזקתו, גם אדם שמתכוון לקחת דבר ולהחזיר - זה גם גזל.
'שואל שלא מדעת, שואל על מנת להחזיר - גזלן!'
אחד ראה עט לא יודע של מי זה, לקח כתב אתו זה... חתם החזיר – גזלן!
אסור לקחת דבר בלא רשות שהוא לא שלך - זה איסור חמור דאורייתא!
השולחן ערוך כותב (חושן משפט סימן שמח'): 'אסור לגנוב אפילו כל שהוא - שהוא דין תורה!'.
'אסור לגנוב אפילו דרך שחוק!'
- 'לא, סתם צחקתי, העלמתי לך את זה סתם בצחוק, לא, הנה זה פה...'
לא, אסור!
'ואפילו על מנת להחזיר'.
'אפילו אם אתה גוזל על מנת לשלם בכפל (2)!'
'או שאתה גוזל בשביל לצער';
- 'שיחפש, מחביא לו את זה – שיחפש...' - אסור!
'הכל אסור! שלא ירגיל עצמו בכך' כך פוסק הרמב"ם (הלכות גנבה א, ב).
המרן שולחן ערוך מביא את זה מהגמרא (בבא מציעא סא') הגמרא אומרת על הפסוק (ויקרא יט, יא): "לֹא תִּגְנֹבוּ".
בעשרת (10) הדברות כתוב: "לֹא תִּֿגְנֹב" (שמות כ, יב) למה כתוב עוד הפעם: "לֹא תִּגְנֹבוּ"? (ויקרא יט, יא) ולמה כתוב: "לֹא תִּגְנֹבוּ" בלשון רבים?
כותבת התורה: "לֹא תִּֿגְנֹב" - על מנת למינקט ו: "לֹא תִּֿגְנֹב" - על מנת לשלם תשלומי כפל.
שנַים (2) - "לֹא תִּֿגְנֹב"; אחד (1) - אתה גונב בשביל לצער, לא בשביל לקחת – אסור. ועל מנת לשלם תשלומי כפל – 'אני אגנוב לך ואני אשלם לך מאתים (200)' - לא, אסור!
'אני אגנוב לך מאה אלף דולר (100,000$) ואשלם לך מאתַים אלף דולר (200,000$)'
משתלם! לא? - אסור! אסור!! לכן נאמר בלשון רבים: "לֹא תִּגְנֹבוּ".
מה זה "לֹא תִּֿגְנֹב" בעשרת הדברות? זה לא גנבת ממון זה גנבת נפש; אדם שגונב אדם כמו שבוי, לוקח אותו כמו אלה שלוקחים לסחיטה, סוחטים אנשים.
חומרת הגזל;
אומר רבי חיים פלאג'י זצ"ל (שכמדומני אתמול היה היארצייט (יום הזיכרון) שלו) הוא כותב בספרו 'תוכחת חיים': 'ועיני ראו ולא זר כמה בני אדם בבחרותם שעשו ענינים של שחוק, לגזול ולהטמין כדי להכעיס ושחבריו יצטער לפי שעה והוא מרוב כעס קילל אותם - ולא עברו ימים שמתו במבחר ימיהם! והיתה בליבי: כי הגיעו אליהם הקללות. לכן, יזהר אדם בזה מאוד כי כל עושה אלה בנפשו הדבר!'.
אז רואים: שהדברים הם חמורים ביותר! וכל אחד מאתנו צריך להיזהר מאוד-מאוד-מאוד!
עוד תוספת קצת לדברים שיהיה לכם ע"ז הרבה.
דוד ומשה בשבח נקיון כפים;
בתהילים אומר דוד מלכנו: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב" (תהלים כד, ג-ד) נקיון הכפַים הוא מפתח להיות בר לֵבָב.
מה כתוב על משה רבנו? - "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (שמות יז, יב); "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" - לא נגע בכסף לא שלו.
מעלה או תוספת?
הנאור רבי שנאור קוטלר זצ"ל סיפר פעם לאבא שלו בהתפעלות מעשה של אחד הגדולים.
אמר לו רבי אהרן: 'צא ובדוק אם הוא זהיר גם בעניני ממונות; כי במידה ויש בו זהירות זו - כל מה שראית אצלו נחשב בגדר תוספת מעלה ושל חשיבות, אבל אם הוא לא נזהר בממונות - אל תייחס שום ערך למעלות שראית בו כאַיִן נחשב הוא!'.
זאת אומרת הוא בא אומר לו: 'ראיתי אדם גאון גדול...! מעלות-מעלות'.
אמר לו: 'לא לא-לא-לא-לא... תבדוק אותו בממון, אם בממון הוא כשר - אז כל המעלות שאמרת הם רק תוספת, אבל אם לא - הוא גורנישט מיט גורנישט!'.
בא אחד לפני החזון איש וסיפר לו: 'שהוא זכה לקבל חתן תלמיד חכם מופלג וירא שמים!'.
אמר לו: 'תלמיד חכם, אני יכול עוד להגיד שבררת אצל הקרובים ונודע לך שהוא תלמיד חכם, אבל מנַין לך שהוא ירא שמים? פעם התעסקת אתו בעניני ממון? מהות האדם ביראת השמים – זה בעניני ממונות'.
לכן, היה אומר החזון איש: 'מה ערך לחיי אדם אם נוטלים פרוטה של הזולת?'.
שמעתם?
לא שווים כל החיים, אם אתה לוקח פרוטה שלא שלך מאחרים!
וקב הישר אמרנו: 'מי שאינו רוצה ליהנות מממון חברו ומכל שכן שאינו רוצה בממון של גזל, או ממון של גניבה ומשאו ומתנו באמונה – הוא-הוא איש צדיק וישר בודאי!'.
אז אנחנו רואים: שלשמור ולהישמר מגזל - אם לא יודעים את הדינים אז זה בעיה!
לדוגמא: אדם יש תור והבן אדם הזה עוקף את התור - הוא גזלן.
אדם יש לו תיק והוא רואה מזוודה והוא מניח את התיק שלו על המזוודה של זה שלפניו שלא יצטרך להתכופף עד לרצפה הוא שַׂם את זה שיהיה לו קל פה - הוא גזלן.
אדם נשען או יושב על מכונית שמקפידים עליה - גזלן.
אדם שלוקח פיסת נייר בלי לשאול: 'של מי זה?' ולא נטל רשות - גזלן! נייר, כמה הערך שלו?!... - גזלן.
זה לא הולך לפי 'ערך' אמרנו, אומנם בדיני ישראל זה מפרוטה ומעלה ובאומות העולם זה פחות משווה פרוטה כי הם מקפידים! וראינו: שכל העולם נמחה בפחות משווה פרוטה.
אז לכן צריך לדעת, אבל יש כאלה אומרים: 'מה, 'זה נהנה וזה לא חסר...' כל מיני לומדס' (לומדות) כאלה שעושים אנשים.
או 'המטרה מקדשת את האמצעים'; הייתי חייב להציל פלוני והייתי חייב את העט לקחת ולעשות ככה וזה...'
אבל לקחת מה שאסור?... לא! המטרה לא מקדשת את האמצעים, לא!
יש אנשים שהם עושים כספם בגזל ובשביל להבטיח את הכסף הם חושבים: שהם יתרמו לישיבות ואז יהיה להם הגנה כי הם תרמו, מה תרמו? מהגזל, לא! זה לא הגנה והכסף הזה אין בו ברכה גם.
רבנו יואל מסאטמר זצ"ל היה לו שתי (2) מגירות, מגירה אחת (1) כסף כשר מגירה אחת (2) סתם כסף. פעם אחת אחד חרדי בא וראה שאחד עם כיפה סרוגה יצא עם שקית מלאה כסף! וכשהוא נכנס הוא קיבל כמה דולרים...
אז הוא אמר: 'מה זה? כבודו חרדי, אני חרדי למה זה עם הכיפה סרוגה קיבל?'
אומר: 'אתה רוצה מהמגרה שהוא קיבל? אני אביא לך הרבה שקית מלאה, אין ברכה בכסף הזה!'...
רבי ישראל, אמרנו: חייב את כולם ללמוד חושן משפט!
למה ילדים מתחילים ב: 'אלו מציאות'? ילדים קטנים מתחילים ללמוד איתם דברים סבוכים! למה? ממון, כבר בין אדם לחברו ממון זהירות בממון למרות שזה כשר (קשה).
איסור דאורייתא לגזול כלשהו ולא רק לאו ד: "וְלֹא תִגְזֹל" (ויקרא יט, יג) התורה מחייבת בדבר שהוא ממון בפחות משווי פרוטה אינו ממון, אבל זה 'חצי שיעור – ואסור!'.
כותב הרמב"ם: 'אפילו גוי ועובד עבודה זרה - אסור לגזול או לעשוק. ואם גזל או עשק – יחזיר!'
בחוץ לארץ נכשלים היהודים, הם משקרים שמה את המדינה והם לא משלמים מיסים וכל מיני דברים וזה גזל! ואין ברכה בכסף והם נופלים והם מתמעטים ולא יהיה ברכה בזה אסור לגזול גם גוי!!
עוד דבר מזהיר החפץ חיים: 'כשאתה עושה עסק עם מישהו - תקבע מראש את המחיר, מה אתה משלם ותכתוב, כי אח"כ נהיה ויכוחים;
- 'לא, מה פתאום! אני הוספתי לך, אני עשיתי לך, אתה ביקשת אתה זה...'
לא כתוב? יפלו אח"כ בוויכוחים על ממון ומישהו פה הולך להפסיד, לא להפסיד רק את הממון אלא להפסיד הרבה בחיים ויחזור בגלגול. לכן הכל לסכם מראש ושהכל יהיה ברור.
יש גם עוד איסור, עוד גניבה:
'גניבת דעת'
וַואי! יש גנבים גונבים את הדעת של השני.
'שבעה (7) גנבים יש, הראשון (1) שבכולם גונב דעת הבריות' פוסק הרמב"ם (הלכות דעות פרק ב' הלכה ו'): 'אסור לגנוב דעת הבריות אפילו דעתו של גוי',
לדוגמא: 'לא יסרהב בחברו'; - 'שב-שב תאכל! שב-שב... הוא יודע שהוא לא אוכל שהוא בתענית, אומר לו: 'שב-שב תאכל'
הוא אומר לו: 'אני פותח לך חבית בירה' הוא יודע שהוא לא שותה אלכוהול בכלל - זה נקרא: 'מסרהב בחברו' הכל זה גנבת דעת.
ורבנו יונה אומר: 'אסור לגנוב דעת הבריות והחמירו בזה חכמים יותר מגזל!'.
מסופר על הגאון רבי איסר זלמן מלצר זלה"ה שבא לבקר את הבריסק רבה', איך שהוא נכנס הוא אמר לו: 'לא התכוונתי לבוא לבקר אותך אבל כיוון שהזדמנתי פה בקרבת מקום חשבתי שמן הראוי לעלות לדרוש בשלומך'.
אחרי שהוא יצא שאלו המלווים שלו: 'למה כבודו אמר לו כזה דבר ונתן לו הרגשה לא טובה?'
אמר:: אם לא הייתי אומר לו את האמת היה חושב שבאתי במיוחד לבקר אותו, זה גנבת דעת!'.
עוד סוג של גזלה; זה 'שואל שלא מדעת' אדם נוטל כלי של הזולת להשתמש ללא בקשת רשות על מנת להשיב כמובן, אנשים חושבים: 'זה לא איסור'
ובאמת: 'שואל שלא מדעת - גזלן הוא!' חושן משפט (סימן שנט'): 'אפילו הלוקח בשאלה, בשאלה שלא מדעת הבעלים – נקרא: 'גזלן!'.
ויש פה דוגמאות נפלאות!
המהרש"א אומר (כתובות דף סז'): 'ורבים בדור הזה, עושר שלהם לא באמונה ובחילול ה' כגזלת הגויים ואח"כ מתנדבים מאותו ממון וזה להם לכבוד להם כאילו - וזה חילול ה'!'
ואומר הבאר הגולה (חושן משפט סימן שמח'): 'אני כותב זאת לדורות, ראיתי רבים גדלו והעשירו מטעויות שהטעו את הגויים ולא הצליחו! וירדו הנכסים שלהם לטמיון ולא הניחו ברכה אחריהם. ורבים שקידשו שם שמים והחזירו טעות לגוי בדבר חשוב – גדלו, העשירו ועוד הניחו עושר לעולליהם!'.
החפץ חיים היה זהיר מאוד מכל סוגי הגזלות;
פעם נסע ברכבת והמבקר של הכרטיסים ביקש את הכרטיס - הביא לו שני (2) כרטיסים.
שאל אותו: 'למה? אתה נוסע לבד! למה קנית שני כרטיסים?'
אמר לו: 'החוק, תמורת כרטיס אחד (1) ניתן להוביל ברכבת משא כמות של 'פוד' וכיוון שלהערכתי החבילה שלי שוקלת יותר, שילמתי על עוד כרטיס!'.
כמה אנשים שעולים למטוס יש להם מה'טרולי' ומותר להעלות שמונה (8) קילו! והם דוחפים יותר וכו' - לפי מה שאומר החפץ חיים: גזל! יא בא בַּי!...
פעם ביקש: 'דף' ונתנו להחפץ חיים הוא שאל: 'זה שלך או של המלון?'
הוא אמר: 'זה שלי',
- 'הַא, זה אני יכול לכתוב, כי אם זה של המלון צריך לבקש מההנהלה'.
במדרש תנחומא מביא: 'שאין עונש חמור יותר מעונש גזל בכל איסורי התורה!'.
'רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן אומר: משל לסאה שהיא מלאה עוונות, מי מקטרג? - גזל!'.
ולכן רבנו בחיי (כד הקמח) האריך ואמר: 'שעבירה זו היא כמו אש שורפת! עונש שמכלֶה מחריב ומאבד את הגוף ואת הנפש בעולם הזה ובעולם הבא!'.
מי יודע אם לא כל הטורקים והסורים... זה על עוון כזה? מי אמר?
וכך דרשו: 'מי שיש בידו גזל - לא נכנס במחיצתו של הקב"ה! שנאמר: "לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהלים ה, ה).
ודור המבול לא נשאר מהם פליטה! למה? בגלל החמס'.
והתפילה לא נשמעת! ואין ברכה בגזל!! וצרות ונזקים באים על האדם!!! וגם מקלקל את הממון הכשר שלך - אם נתערבב בו ממון לא כשר.
הגאון רבי ציון אבא שאול היה גם מוהל והיה לוקח לפעמים עוגיה לרבנית,
אז הוא היה מבקש: 'רשות לקחת!' למה? הניחו את זה שמה למי שנמצא, הוא רוצה לקחת להוציא משם לתת לרבנית, צריך לבקש רשות. אז רואים: עד כמה זה חמור ואנחנו צריכים להיזהר.
וַואי! לא יאומן כי יסופר. רבי אלחנן, לא יאומן!
הגאון רבי איסר זלמן מלצר, אתם זוכרים? הוא נכנס לבור סיד והוא חיכה שמה שעות עד שהוא יבוא יבקש: 'מחילה!' על הסיד שנדבק בבגדים, כי הוא מיעט לו.
הוא היה הרב של העיר סלוצק ופעם אחת הוא הגיע מהמקווה עם אחד התלמידים ופתאום הוא נזכר במשהו, לבש עוד פעם את המעיל, חבש את המגבעת לקח את המקל ופנה ללכת.
שאל אותו: 'לאן אתה הולך?'
אומר לו: 'כשפשטתי את הבגדים הנחתי אותם בתא אחד ואת המגבעת בתא הסמוך ושילמתי רק על תא אחד, אז אני צריך ללכת לשלם על התא של המגבעת'.
התא פנוי! התא פנוי!! אבל זה 'שאלה שלא מדעת' השתמשת בדבר בלי דעתו של מי שהניח את התאים פה בתשלום, אז הוא חוזר בחזרה.
אתם שומעים?
אוי! אוי... אוי... אוי... אוי...
יש פה עוד סיפור אבל הוא ארוך אני אקצר לכם;
הגמרא (מסכת בבא בתרא, ירושלמי סוף פרק ב') מביאה: שרב חנינא לא הסכים לאכול מהתאנים של הבן שלו בלי ליטול רשות מפורשת ממנו - כי זה חשש גזל. וואי!
את הולכת לבית של הבן ואת אוכלת עם רשות או בלי רשות?
אתם יודעים, שהחפץ חיים היה הולך לחתונות והיה מביא אתו אוכל מהבית... אתם יודעים למה הוא היה עושה זאת? לא בגלל כשרות, כשרות הוא דאג, אבל למה? בגלל שכתוב: 'כל הנהנה משמחת חתן וכלה ולא משמחו - עובר בחמישה (5) קולות!'
אז הנהנה משמחת חתן וכלה – מה זה 'נהנה?' בא, יש ארוחה שלוש (3) מנות יש תוספות, נהנית? אבל אתה שמחת אותו?! רקדת? הוא היה מרוצה ממך? בשביל מה הוא הזמין אותך שתאכל לו את האוכל ותלך?! הוא הזמין אותך שתשמח אותו, שתבוא, תרקוד תנפנף עליו, תעשה משהו, שהוא יראה אותך וישמח, אם לא - זה גזל.
אז בשביל שהוא לא יהיה גזלן - הוא היה בא עם האוכל למה? אולי אני לא שמחתי אותו מספיק. אפילו שעצם הנוכחות של החפץ חיים אין שמחה כדוגמתה! כן, אפילו יאכל את כל האוכל ויקח הביתה. אבל הוא לא החזיק מעצמו כמו שאנחנו החזקנו ממנו, אז הוא בא עם אוכל.
או... יש פתגם צרפתי, יש פה צרפתים? או... מה אומרים: 'מי שמסוגל לגנוב ביצה - מסוגל לגנוב שור!'. איך אומרים את זה בצרפתית?
(אשה אומרת את המשפט בצרפתית...)
הרב: יא בא בַּי... (והקהל מחייך...)
הגאון רבי חיים חייקי זצ"ל היה חוזר ע"ז הרבה פעמים!
תשמעו! יש גמרא (בבא מציעא דף כד') מסופר: שמר זוטרא היה עם התלמידים באכסניה ונגנב מהמארח כוס של כסף, מר זוטרא שַׂם לב שתלמיד אחד ניגב את הידַים במגבת לא לו והבין: שזה הגנב. ובאמת בררו ותפסו שזה הגנב.
- 'פעם גנב תמיד גנב'!
לכן בית המשפט לא נותן לדורעי (אריה דרעי) עוד פעם להיות, שלא יגנוב עוד פעם.
אבל הוא עשה עכשיו: 'חוק חדש' שיחזירו אותו והוא יבטל את בית המשפט שלא יוכל לבטל את מה שהם יעשו...
אני לא יודע למה הוא מחפש כל כך הרבה חוקים בשביל לעקוף את הבג"ץ? יש לי עצה פשוטה: 'תחוקק חוק: 'שמותר לגנוב!'... ותוכל להיות שר האוצר. פשוט!
(הקהל צוחק ומוחא כפים...)
אבל בטח חושבים שמה שאני אומר זה מופקע?
זה לא מופקע! בארצות הברית מותר לגנוב עד אלף דולר (1,000$) ואסור לתבוע על כך!
ואם אתה תובע - אתה תיענש באלפי דולרים שהטרחת את בית המשפט!
זאת אומרת בן אדם יכול ללכת בניו יורק, להיכנס לחנות, להכניס בכלים שלו בלי שישימו לב, תפסו אותו, הוציאו את הכל, ספרו בדיוק כמה כתוב על כל הפתקאות, תשע מאות ותשעים (990)...
- 'תהיה בריא בַּי-בַּי'
לא יכולים לעשות לו כלום, ככה הוא יכול לעבור כל החנויות במאה אלף דולר (100,000$) ביום הוא יכול לגנוב - אף אחד לא יכול לתבוע אותו! חוק!! חוק.
בקהל: קליפורניה, רק קליפורניה.
הרב: אז הוא אומר: 'רק קליפורניה',
לי אמרו שהייתי בפעם האחרונה, אז כנראה שהכניסו את זה גם...
(הקהל מחייך...)
אתם יודעים שאצל הגויים אתם יכולים לקנות בגדים ולהחליף כל שנה בלי להסביר! אתה לובש חליפה אתה בא בעוד שנה כל זמן שלא עברה שנה
אתה אומר: 'זה לא טוב אני רוצה חדש!' חדש!! נעליים - קונה נעליים הולך משפשף-משפשף גמרת – בא: 'רוצה להחליף!' - מחליפים. לא שואלים אסור לשאול, אסור לשאול! היהודים "חוגגים" שמה...
הם כל כך מאמינים: 'שאנשים לא יעשו דברים כאלה!' כאלה מטומטמים...
איך הוא אומר: 'מטומטמים!' אז הנה הוא (א.ד.) יכול להסתמך על קליפורניה, בשביל מה הוא צריך לחפש כל מיני חוקים?!
עכשיו תשמעו עוד דבר;
הגאון איסר זלמן מלצר כשהיה תלמיד בן ארבע עשרה (14) בישיבת וולוז'ין, אחותו פרומה רבקה שלחה לו חבילה עם גבישי סוכר שזה היה מצרך נדיר אז! ולמה? כי תנאי התזונה היו מאוד ירודים גופו היה חלש, הוא היה גבוה ורזה. הוא שמר את החבילה בחדר במשך שנה! עד שנסע הביתה והחזיר לאחותו את החבילה.
היא שאלה אותו: 'למה לא השתמשת בסוכר?'
אמר לה: 'את יודעת, יש דין: 'כל מה שקנתה אשה - קנה בעלה!' אני יודע שהמצב שלכם הכספי קשה וחששתי: אולי שלחת לי את הסוכר בלי ידיעת בעלך ויש בזה חשש גזל...!'
אז הוא החזיר לה את זה אחרי שנה.
ולסיום;
פעם הזמינו את הגאון רבי חיים חייקין לחתונה באנטוורפן, נכנס לחנות של כלי כסף קנה גביע כמתנה לחתן. שילם, ארזו לו, אחרי שסיים פנה אל בעל הבית
ואמר לו: 'נותק'ה! נותק'ה, אתה לא זוכר אותי? למדנו ביחד אצל רבי אלחנן...!'
בעל החנות הופתע הביט בו במבט חודר ונפל על צווארו בשמחה, שנים רבות עמוסות תלאות, שניהם הפליגו בשיחה עם רגש וגעגועים, שני ברנוביצ'אים וותיקים נפגשו אחרי עשרות שנים שזורות בתהפוכות גורליות.
בעיקר המוכר התפעל מאוד מאצילות הנפש של הרב חייקין, שלא גילה לו לפני שהוא קנה: 'אהלן נותק'ה'! שיוריד לו במחיר... קודם שילם את המחיר המלא כדי לא לחייב אותו בחוסר נעימות לעשות הנחה שאולי הוא לא רוצה.
אז זאת אומרת רואים מפה: מה זה גזל, מה זה זהירות נצרכת לא להיכשל, ראינו כמה סוגים של גזל; בגנבה, בגנבת דעת, גנבת אוויר, כל מיני גנבות, כל הדברים האלה צריך להיזהר.
ואם ניזהר אז הקב"ה יעזור לנו שגם לא ניכשל ולא נחזור בגלגול ולא נעשה סלטות הלוך ושוב ונוכל להיכנס לגן עדן! ולא נהיה חייבים שבעה גרושים ונחזור בחזרה בהקיץ.
טנק-יו (תודה) על ההקשבה.
(הקהל מוחא כפים בהודאה...)
הגברת רוצה לשאול שאלה תן לה בבקשה
חלק השו"ת (1:41:18-2:03:58).
תודה רבה לעמותת 'בצדקה תכונני' (shofar.tv/videos/17059) על הסל השופע מלא בכל טוב! בזכותכם אנחנו זוכים להדר את החג עם עופות משובחים ועוד הרבה דברים טובים שנמצאים בארגז הגדול. יה"ר שהשי"ת יברך אתכם שתמיד תזכו להיות מהנותנים ולשמח יהודים (אמן). תודה רבה!
מורי ורבי אלופי ומיודעי יה"ר שהשי"ת ישמרך על דברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים כל פעם התרגשות והתפעמות מחדש על הדברי מוסר שחודרים עמוק עמוק לנשמה כמה טוב השי"ת ששלח לנו אותך שליח נאמן איש האמת ותודה שזכינו בכך זה ממש לא מובן מאליו תודה על הכל ותודה שלזכותך כל הטובות האלו. שוב, יה"ר שהשי"ת ישמרך אורך ימים ושנים בטוב ובנעימים פסח כשר ושמח (אמן) ושוב תודה.
כבוד הרב רציתי לשתף אותך, ביום שלישי בקשתי מהשי"ת: 'בבקשה! השם אני מבקשת בזכות הרב אמנון יצחק לא בזכותי' חזרתי על זה מספר פעמים, שבחור מסויים ידבר איתי ונפגש, ואחרי שבקשתי כך בזכותך, שייכתי את הבקשה רק בזכותך וזה פעם ראשונה שעשיתי זאת, ב"ה הוא יתקשר באותו יום ונפגשנו. תודה לך כבוד הרב אנחנו לא יכולים לשער את גדולתך בעיני הבורא, אי אפשר. הכבוד שמגיע לך הוא פי מליון אין מספר לתאר כמה אתה גדול ומכובד בעולם 🙂 אני מודה להשי"ת שזכיתי לראות את זה. אחר כך יצא לי לבקש כך בשביל עוד דבר וגם בזה ישר ראיתי ישועה.
שלום עליכם כבוד הרב אתמול בלילה ב: 'אושר עד' יצא לי לדבר עם יהודי והגענו לנו''ט (נבלות וטרפות, ראה כתבה 'בכור היתוך' shofar.tv/articles/14830) הוא אומר לי: 'אתה אומר כמו שהרב אמנון יצחק אומר!' אמרתיו: 'בדיוק' הוא אומר לי: 'הרב החזיר אותי בתשובה! אבל אי אפשר בלי רבנו' חחחח ב"ה השם יתברך זיכה את הרב להגיע לכולם להציל מהנו''ט כמו שאר הצלות אבל נו''ט זה בסיס יום יומי יה"ר שהשי"ת יציל כל זרע ישראל ואותנו אמן ואמן שבת שלום ברוך תהיה אמן ואמן
תודה רבה לכם על כל השפע ב"ה יה"ר שתבורכו מפי עליון! שיהיה בעזרת השי"ת פסח שמח וכשר 🙏🏼 (אמן).
תודה והערכה רבה רבה על הסל הגדוש בטובה וברכה יה"ר שיתן ה' לך וכה יוסיף שתזכה להרבות חסדים למעלה למעלה להחיות ולשמח משפחות עם ישראל וימלאו כל משאלות לבך לטובה וברכה באושר ועושר ברוחניות וגשמיות ונזכה במהרה לאכול מן הזבחים והפסחים בבנין ירושלים אכי''ר.
ערב שבת הגדול שלום לכבוד הרב היקר! תודה לקב"ה שזיכנו להיות שליחים לשמח בניו ובנותיו הדחוקים (כולל לשמח אלמנה) לכבוד חג הפסח הבעל"ט! המון יהודים יקרים תרמו בעין יפה ובזכותם זכינו לעסוק בעמל רב ויגיעה במלאכת הקודש בסלים גדושים (וכבדים מאד!) לכבוד החג, רוב מצרכי המזון כשר לפסח המצויים לקפ"ז (כולל תבלינים), תלושי קניה, מצות ויין בשפע, עופות, וכמובן גם רוחני - עלונים והגדות מיוחדות שלנו. הכל קצת יותר מ-50 אלף ש''ח ברוך השם והיד עוד נטויה בלי נדר שבוע הבא בחול המועד... תודה גדולה לכבוד הרב על הכל, בזכות הרב זוכים לאסוף זכויות, לשמח ולעזור ליהודים רבים ולקרב הגאולה עם טונות של מצוות צדקה ביחד עם כל התורמים! מאחלים חג פסח שמח וכשר בתכלית לכבוד הרב ולמשפחתו ולכל קפ"ז ועם ישראל ושנזכה עוד השנה להקריב הפסח כהלכתו אמן ואמן! מאור וארז, עמותת בצדקה תכונני 💛
באמת שמודים לכם על הכל ישר כוח! גם על הדף שמסביר על מניעת השליטה של החיצונים במצוות ב"ה כבוד הרב שליט"א לימד אותנו זאת וכך בעזרת השי"ת נוכל לקיים את המצווה ב-100% ממש זכינו אשריכם!
תודה רבה רבה על כל העזרה יה"ר שהשי"ת יחזיר לכם בכפל כפליים, תבורכו מפי עליון תזכו לשפע פרנסה ולהיות תמיד מהנותנים אכי"ר.
יישר כוח! תודה לכם יה"ר שהשי"ת יברך אותכם (אמן).
© 2024 כל הזכויות שמורות