2Vt
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

(תמלול רק הדרשה)

ערב טוב!

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח

הערב יהיה להצלחת עזרא בן יהודית סיגלית בת שושנה וילדיהם רות אברהם ויצחק בני סיגלית השם ימלא כל משאלות לבם לטובה ברוחניות ובגשמיות, חזרה ותשובה שלימה וזיוג הגון מהרה לעופרה בת שושנה, והערב גם לעילוי נשמת הורי וחמי מנוחתם עדן

אמן!

 

"יפקוד השם אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה" – הכתוב מצייר לנו תמונה של מנהיג בישראל; מה נדרש ממי שמקבל על עצמו את האחריות על הכלל! ואנו חייבים ללמוד זאת מן הפרשה הזו בעיון!!

 

אי אפשר לנו להפטר ולומר: "מה לי ולאחריות כזו?"

מי שבכוחו לישא באחריות - יתבעו אותו לעתיד לבוא על כך שלא קיבל עליו! מי שהעניקו לו כלים מן השמים

ישאלו אותו לעתיד: "מה פעלת עמהם?"

והלא יסוד הבכיה על החורבן; הוא על זה! על ההשפעה שלא נוצלה!! וגם הבכיה בשמים - הוא על הענין הזה.

 

כל מי שיש לו יכולת וכח להשפיע; להנהיג, לשאת באחריות, והוא לא עושה כן, והעניקו לו מן השמים כלים

אז ישאלו אותו: "מה עשית עם כל הכלים שקיבלת?"

לא תהיה לו תשובה - יצטרך לסבול לאורך זמן רב!

 

אמרו חז"ל בחגיגה ה': "שלשה (3) הקב"ה בוכה עליהן בכל יום; על שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק"

כל מי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק, מעדיף להתעסק בענינים אחרים, הקב"ה בוכה עליו!

"ועל פרנס שמתגאה על הציבור" אדם שבעצם הוא פרנס, יש לו מנהיגות, תפקיד ציבורי או אחר, והוא משתמש בזה רק להתגאות על הציבור, לא לשרת אותם לא לעבוד אותם, כמו רוקנבי מטבריה.

 

והקב"ה שואל: "השפעתי עליך שפע של תורה! ואינך עוסק בה?!"

פרנס על הציבור

-          "נתתי לך אפשרות להיות נושא בעל הציבור, ואתה משליך את זה מעליך ומחליף את זה בגאוה?!"

 

אז הציור הזה שאומרים לנו חכמים שהקב"ה כביכול בוכה! חייב לזעזע אותנו, לעורר! לבדוק את עצמנו: האם באמת בכוחנו לעסוק בתורה או לא?

ואני לא מכיר אחד שיוכל להגיד שהוא לא יוכל לעסוק בתורה כי השם לא ציוה סתם "והגית בו יומם ולילה לכל יהודי"

וגם אם בכוחנו כוח השפעה ואנחנו לא מנצלים את אותו הכח, "אם יש כח - מצוה להציל!" ואם יש לך את הכח - תובעים ממך להשתמש באותו כח; כדי לנצל אותו לטובה!

 

ואם לא עושים כן - גורמים כביכול בכיה למעלה!

ומי שהיה לו "כח להשפיע" ומנעו ממנו - אוי להם מיום הדין!!

 

והנה הקדמה לפרשה זו תפילת משה רבינו שאמר: "יפקוד השם אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה"

וחכמים מגלים לנו: שמה ראה לבקש משה רבינו את הדבר הזה אחרי "סדר נחלות"?

אלא כיון שירשו בנות צלפחד את אביהן,

אמר משה: "הרי השעה שאתבע בה את צרכי, אם הבנות יורשות – בדין הוא שירשו הבנים שלי את הכבוד שלי!"

אז אם בנות יורשות את הנחלה של אביהן, אין לו בנים זכרים, אז הבנות יורשות. אז אם הן יורשות, הבנים שלי שהם לומדי תורה - הם ירשו את כבודי וימשיכו!

מה זה "לירש את הכבוד?" לא לוקחים את הכבוד והולכים לטייל אותו ...

 

הכבוד אמור לשרת אותך; כי אם מכבדים אותך, אז תשתמש בזה בשביל להשפיע על הציבור טובות!

הביאור בזה: כי מה שאדם משתכר בעמלו – על פי האמת זה מתנה שנתנת לו מן השמים! אין לזה שום קשר ליגיעה שהוא יגע בה.

אם אדם זכה לעושר או לכבוד – כל זה רק כלים לעבוד בהם את עבודתו ברוחניות! ומן השמים ראו לזכות אותו דוקא בכלים הללו, מפני שהוא קיבל אותם בזכות זכויותיו.

מעתה, מי שמת, והניח תינוק המוטל בעריסה; אבא נפטר, והיה לו בן בעריסה, בין רגע הופך התינוק הזה מעני ואביון לעשיר שבעשירים!

האם אפשר לומר: שהתינוק זכה לזה בעבור זכויותיו?

ברור שלא!

אין זה אלא "מסירת כלי של עבודה" שניתן לבן הזה, כדי שיגדל, ויהיה לו כלים לעבודת השם!

אז הפרשה של "ירושה" מגלה על מהלך בסדר העולם, המהלך הזה מחייב למסור את הכלים של האבא לרשות של הבן, ואז הבן ימשיך עם הכלים האלה, וישתמש בהם לכבוד שמים!

 

עכשיו מובן את ההקש; למה אחרי "פרשת נחלות" ביקש משה רבינו: שהבנים שלו ירשו את כבודו?

וכמו שאמרנו; לא כונה לכבוד מדומה, אלא להשתמש בו לכלי עבודה; כבוד שצריך לתואר של "פרנס על הציבור".

הרי שהגם שאין הבן זוכה מכח עצמו אל הכלים, יש לזכות בהם על ידי ירושה!

וזו היתה התפילה של משה: "אם הבנות יורשות, אז הדין הוא גם, שירשו בני את כבודי!"

 

מה ענו למשה רבינו מן השמים ?

 

"קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו"

וידועים הדברים של חכמים: למה זכה יהושע?

 

"מפני ששימש את משה!" זאת אומרת הוא נקרא "משרת משה" והוא שימש אותו בכל מכל כל.

ובילקוט במשלי כא' הלשון שם מבהיל! "אוצר נחמד ושמן בנוה חכם" - זה משה, "וכסיל אדם יבלענו" - זה יהושע; שלא היה "בן תורה", והיו ישראל קורין אותו "כסיל" ובשביל שהיה "משרת משה" זכה לירושתו!

מה עשה?

 

היה מכבדו, פורס את הסדין על הספסל, יושב תחת רגליו!

לפיכך אמר הקב"ה: "איני מקפח שכרך!"

ועליו נאמר: "נוצר תאנה - יאכל פריה!"

מי ששומר כל הזמן על התאנה שהיא לא תתליע, ולקטוף אותה בזמן, בכל דבר - אז הוא יאכל את הפרי שלה.

 

בודאי שהתואר שכתוב פה בילקוט שמעוני על פי הפסוק שיהושע לא היה "בן תורה" - לא לפי הפשט! אלא לפי ערך תלמידים אחרים; כי הוא היה מ"שרי החמישים" (50) והוא נמנה בין המרגלים שנשלחו לתור את הארץ – חמישי! (5) אז היו ארבעה (4) לפניו, והיו עוד כל שרי המאות (100+), והיו שרי האלפים (1,000+) - אז היו יותר גדולים ממנו ששת אלפים שש מאות וארבע (6604) אז בשבילהם הוא נקרא "כסיל" ביחס לאחרים.

 

על כל פנים למדנו פה על הכוחות המיוחדים שפרנס, מנהיג, זקוק להם; כוחות - שקולים יותר מהתואר "בן תורה"! אז אפילו שהוא לא נחשב ה-"בן תורה" למרות שהוא "נער לא ימיש מתוך האוהל" אבל הכוחות הנדרשים למנהיג זה להיות "שמש! משרת, נושא בעול, טורח ויגע בעבור הרבים!"

 

המשגיח זצ"ל ממיר; מביא שחובתו של מנהיג: למסור את עצמו למען הכלל!

מאיפה לומדים?

 

ממה שאמר משה: "למה הרעות לעבדך לשום את משא כל העם הזה עלי?!"

אז רואים שהתפקיד של המנהיג - כל המשא של העם עליו! "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה?!"

 

ונשאלת השאלה: מה, הם ביקשו את הבשר שיתן להם משה? מה, יש לו בית מטבחיים? מה זה "מאין לי בשר?" מה, הם ביקשו ממך? הם רק ביקשו שיתפלל להשם שיתן להם!

 

אז מזה מוכח, שכל כוחו של המנהיג, אינו אלא מזה שהוא מוסר את עצמו למען הכלל - למלא רצונם ודרישותיהם הגשמיים והרוחניים! וזה תפקידו: לדאוג לכלל.

ומשה אמר לקב"ה: שהוא חש שאין לו די כוחות בשביל להשפיע לכל הכלל.

 

יש מקום שמסבירים את זה, שהוא אמר לקב"ה: בעצם מאיפה אני יביא להם? כי גם אני אביא להם הם לא יהיו מרוצים! כל פעם יהיו עם טענה אחרת כי הם רוצים לבדוק אם אני באמת עומד בדרישות או לא, כאילו תואנה, יש להם תואנה.

 

מכל מקום הוא אמר: שאין לו כח לשאת במשא הגדול הזה!

מה ענה לו השם?

 

"אספה לי שבעים (70) איש מזקני ישראל"

אתה יודע מה?

תביא לי שבעים (70) איש מזקני ישראל ואני יאציל מרוחך עליהם

אחז"ל: "אמר לו הקב"ה: "אני נתתי בך רוח ודעת לפרנס את בני, לך נתתי! ולא הייתי מבקש אחר, יכולתי לחלק את זה לכמה, רציתי לתת את זה רק לך! כדי שרק אתה תתייחד בגדולה הזו!! ואתה מבקש אחרים?!

אז תדע לך: משלי - הם לא נוטלים כלום, אלא "ואצלתי מן הרוח אשר עליך" אני אקח מהכוחות שנתתי לך - ואני יעביר אליהם.

 

ובאר המשגיח ממיר על פי מה ששגור לומר: "בכוחו של אב לסבול עשרה (10) בנים!" דהיינו; לשאת אותם, ולכלכל אותם והכל!

"ואין בכוח עשרה (10) בנים לסבול אב אחד (1)!" כשאבא תקוע במשהו - אף אחד (1) לא רואה אותו ממטר!

והטעם?

 

כי האבא מוסר את כל כולו ללא שום חשבונות למען בניו! ולא משאיר מאומה לעצמו!!

ואת הכוח הזה יש לאבא לא מרחמנות שמרחמים על כל אדם, אלא זה כח שהטביע הקב"ה באבא! "כרחם אב - על בנים!" זה טבע שהטביע בו.

 

אחרת? אוי ואבוי! כל אחד (1) יראה שהילד שלו יותר מדי מטריד אותו, או מציק לו, תובע ממנו כל מיני תביעות או דרישות כמו ששומעים מקרים "נדירים" כאלה.

 

אבל השם הטביע באב רחמים כדי לא להפקיר את בניו ולדאוג להם.

 

זאת היתה התביעה על משה רבינו: שהקב"ה מעיד שיש בכוחו לפרנס את ישראל! "יש לך את הכוח! נתתי לך את כל הכוח שיספיק לפרנס את כל ישראל!"

אבל רואים, שעל פי האמת: יש פה איזה רפיון במסירות נפש עבור עם ישראל, ואם לא היה מבקש סיוע - היה סובל את כל ישראל!

אבל מאחר שביקש - הוגרע כוחו! דהיינו; גרעו ממנו. וכלל ישראל לא ניזון מהשפעה ישירה של משה, אלא מעכשיו באמצעות השבעים (70) זקנים, זוהי מדרגה קטנה יותר ממה שהיו זוכים לקבל ממשה רבינו!

 

המדרש מסיים ואומר: "ואם תאמר: הזקנים, שהיתה נבואתם משל משה, שמא חסר משה מן הנבואה משהו?

 

לא!

למה הדבר דומה?

 

לנר שהדליקו ממנו כמה נרות, ואור ההדלקה לא חיסר ממנו כלום!" הנר ממשיך להאיר, נר לאחד (1) נר למאה (100).

"כך משה; משלו - לא חיסר כלום!"

אבל מה היה שמה העונש ?

 

מסביר ה"עץ יוסף": כתוב בפרק "במה מדליקין" בשבת כב': "אין מדליקין מנר לנר - משום אכחושי מצוה"

רש"י אומר: "שזה נראה כאילו אתה לוקח חלק מהאור מפה לפה" זה נראה שאתה מכחיש את המצוה, פירושו; היא כחושה. הרואה, הרואה רק סובר שניטל מן האור משהו. גם כאן; העונש של משה היה כנגד הרואים, אבל במציאות - לא חיסר ממנו כלום!

 

ראינו, שרצון השם היה שכל הגדולה תתיחד למשה בלבד! ואם היה משה מנהל מעצמו את כל ישראל - אז היתה התקשרות של משה רבינו לקב"ה - התקשרות חזקה יותר!

כמו שמצינו; מפני שביקשו לשמוע את התורה מפי משה ולא מפי הקב"ה, כי ישראל נרתעו! "דבר אתה עמנו" אז הם ירדו ממדרגתם! כי יכלו לשמוע מפי השם ישירות! והם ביקשו ממשה שדרכו הם יקבלו את הדיבור מהשם, זה נקרא "ירידה מהמדרגה!"

 

כך גם כאן; מאחר שהשם רצה שקידוש השם יהיה דוקא על ידי משה רבינו, והוא אמר: שאין בכוחו לשאת אותם, והוא זקוק לאנשים נוספים!

אז היתה בזה ירידה של ההשפעה על כלל ישראל, וגם ירידה בקידוש השם! כי יש הבדל; אם ההשפעה באה במישרין ממשה רבינו לכלל ישראל.

 

ממשיך ה"ילקוט" ואומר: "מה הכוח המיוחד שהיה ליהושע שבעבורו זכה להיות הפרנס אחרי משה רבינו?

 

אמר הקב"ה למשה רבינו: "קח לך - מה שבליבך! קח לך - מה שבדוק לך! את יהושע בן נון!! זה אתה מכירו, בדוק אצלך, אתה יודע מי זה, אתה עלית להר - הוא המתין לך ארבעים (40) יום בתחתית ההר - שלא יתעכב רגע מרגע שאתה יורד! כזו נאמנות! כזה שימוש - אין דברים כאלה !

איפה הילדים שלו היו, של משה רבינו ? חיכו לו ? לא שמענו מהם שום דבר!

"יהושע בן נון - משרת נאמן!".

 

"נוצר תאנה - יאכל פריה, ושומר אדוניו – יכובד!" יהושע זה "איש אשר רוח בו" והוא יכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד (1) ואחד (1), רואים: שהמעלה "איש אשר רוח בו" זה שהוא כנגד רוחו של כל אחד (1) ואחד (1).

 

זאת אומרת כח ראשון שצריך להיות אדם זכאי להנהיג זה למצוא את העצה איך לדבר עם כולם! אם אין לך שפה משותפת עם כולם, ואתה לא יכול לדבר בגובה העינים מה שנקרא, עם כל אחד (1) ואחד (1) לפי רוחו של כל אחד (1) ואחד (1) ואין אחד (1) דומה למשנהו – אז אתה לא יכול להיות מנהיג! אתה לא יכול להיות מנהיג.

 

כמו רוקנבי ראש העיר של טבריה שהוא מדבר רק בשביל החילונים, לא בשביל החרדים וה... זרקו אותו! היום זורקים אותו משם לכל הרוחות, וועדה קרואה תהיה, אז עכשיו הוא רוצה להקים "מפלגת ליצנים" כמו שאמר עליו ליברמן.

 

אבל לא להתיאש - מיד שרואה שלא שומעים לו, שלא מקשיבים לו, חובת הפרנס לחוש אבהות כלפי הדור.

כמו אבא; גם הילדים לא שומעים לפעמים לאבא, אז מה? אז הוא זורק אותם לכל הרוחות?!

 

לא! צריך סבלנות, צריך לבוא מפה, לבוא משם, לפתות כך, לתת כך, להבטיח.

כך חובת הפרנס; לחוש אבהות כלפי הדור! וכשם שלעולם אין אב עוזב את בנו, אלא טורח למצוא כל דרך להצילו! ואם לא הצליח בדרך זו, מנסה בדרכים אחרות - עד שימצא דרך הצלה! כך חובה של מנהיג; האהבה לתלמידים, לאנשים, למשפחה - מובילה לדרכים שונות של השפעה; לפעמים צריך לשון רכה, ולפעמים גם גערה! "אחת (1) רכה – ואחת (!) מכה" תלוי...

אלא, שאצל המשפיע הראוי להשפעה, גם הדרכים הקשות הם מתוך אהבה! משפיע אמיתי - אינו מתיאש לעולם משום מושפע! ועל כן לא מזניח אותו לעולם, ואם כי לפעמים חובת השעה להעדיף אותו לטובת הכלל;

 

-          "מה אתה נתקע עם בן אדם אחד? יש עוד הרבה אנשים! למה אתה צריך להתקע איתו?..."

 

אזל פעמים חובת השעה להעדיף את טובת הכלל, ולא להמתין לתקן את הפרט עד שהוא ישפיע לרעה על זולתו, יכול להיות שהוא גם כן יקלקל... אבל מאוד צריך להזהר! ולשקול את הדבר; האם אתה באמת אוהב אותו? או שאתה מחליט לא להתיחס אליו - זה בגלל שאתה חסר אהבה, והסיבה של "השפעה לרעה על הזולת" שאתה אומר שהוא עלול להשפיע על אחרים, היא רק להכשיר את חוסר האהבה שלך אליו. - אדם כזה לא יכול להיות מנהיג! זה מחפש לכסות את עצמו רק בטענות, אבל זה לא מנהיג.

 

פעם הרב בן ציון אבא שאול זכרונו לחיי העולם הבא (הם היו ביחד בישיבה עם הרב צדקה) בא אליו המשגיח

ואמר לו: "שהוא חייב לסלק את אחד הבחורים! כי זה עבר כל גבול"

הוא אמר: "עד היום לא שמעת ממני שאמרתי לסלק מישהו, אבל זה כבר עבר כל גבול!"

אמר לו הרב: "אני לא מתערב בשיקול דעתך! אבל יש לי רק שאלה אחת: לפני שאתה מסלק אותו - צמת? והתפללת עליו?"

אמר לו: "לא!"

אמר לו: "אז בוא שנינו (2) נצום ונתפלל עליו"

וכן היה - והתהפך הבחור, ונשאר, ובסוף גדל לתפארה!

אם לא? היה ברחובות, בטוח היה "פושט" שרק היה מציק ומזיק את הבריות!

אז רואים! זה נקרא "אהבה" זה "אבהות" זה נקרא "אחריות"! שמו לך ילד, ילד – זה נשמה! זה נשמה של הבורא! זה בנים של הקב"ה! "בנים אתם להשם!", "בני בכורי ישראל!"

מה אתה זורק אותו לרחוב?! עשית את הכל? כל ההשתדלות? בסדר, ניסית לשכנע אותו - לא עזר, אמרת לו - לא עזר, עשית - לא עזר, נשאר עוד דבר אחד (1) מה אתה יכול לעשות?

אתה התפללת וצמת?! כואב לך על מה שאתה הולך לעשות בלית ברירה?! כואב לך או לא !?

-          אז בוא! תעשה מה שצריך - וזה עזר!

 

כידוע, מי שנושא בעול של הציבור, וההשתדלות למען הזולת, זה גוזל זמן! והרבה מאוד זמן!! ולא לדאוג לאחד (1) ושנים (2) זה ציבור!!

אז מי שרוצה לזכות להיות "פרנס על הציבור" זה השורש! פירושו; לא יהיה לך זמן יותר! אין זמן פרטי, כל הזמן שלך מסור לטובת הציבור.

יהושע זכה להיות פרנס על הציבור, ולהיות "איש אשר רוח בו" ללכת כנגד רוחו של כל אחד (1) ואחד (1)!

למה?

 

"מפני שהרבה שירתך יהושע, הרבה חלק לך כבוד! היה משכים ומעריב בבית הוועד שלך, ופורס את המחצלאות - לכן הוא יטול שררות!"

זה בן אדם שהשתעבד לטובת הכלל! דאג שכולם יבואו ללמוד, שהכל יהיה מסודר, שיהיה להם מוכן, שאתה לא יחסר לך כלום, וכל מה שאתה זקוק - יהיה לידך.

 

דוקא מי שמסר מזמנו למען הציבור – באמת! - זכה להיות פרנס על הציבור!

המשפיע, זה שבכוחו לסבול על עצמו את כלל ישראל, אז הוא זוכה להיות משפיע! מן השמים מעבירים את השפע דרכו, השם מחפש מישהו שבאמת לא יקח את השפע וישתמש לעצמו, הוא מחפש, שהשפע יושפע הלאה! אז הוא מחפש: מי יכול להיות מתאים? ואז הוא משפיע!

רואים כמה גדולי ישראל סבלו על עצמם את הצרות של הכלל! שיתפו עצמם בכל צער של יהודי, בכל שמחה שלו, וכפי השיעור ששיתפו עצמם עם הכלל - באותה מידה היו גם מנהיגים יותר!

אדם שאין בכוחו לסבול יותר, ומיד לאחר איזה צער הוא כבר מתרפה - הוא מפקיע ומצמצם את כוח השפעתו!

 

עכשיו נחזור אלינו; זה - דיברנו גבוהה גבוהה! על משה, על יהושע בן נון, מה זה נוגע אלינו?

 

אין בן אדם שאין לו השפעה על מאן דהוא!

הרי אמרו חכמים: "כל היכול להוכיח בתוך ביתו ואינו מוכיח - נתפס בעונם!

מי שיכול להוכיח בתוך עירו ואינו משפיע על עירו ולא מוכיח אותם - נתפס בעון כל העיר!

מי שיש בכוחו להשפיע ולהוכיח לכל העולם ולא עושה - עונות כל העולם על ראשו!"

אתם שומעים מה זה?

זאת אומרת כל אחד (1) נידון בשמים כפי הרמה והכלים שנתנו לו.

 

יש כאלה שמשפיעים - בשביל שיהודים יתקרבו לבורא!

ויש כאלה שקיבלו כח השפעה - ומשתמשים בכח להשפיע להתרחק מן הבורא; הטמבלויזיה הישראלית! במקום לקרב, קוראת לכל דבר דתי "הדתה" – "הדתה" כאילו; "אוי! אוי! אוי! ידעו עוד פסוק ידעו, ידעו "שמע ישראל!" ידעו משהו – אוי, איזה אסון!!

נתנו להם כלים שיכולים להשפיע על כולם – לטובה!

פעם ראיתם בטמבלויזיה "שיעור חינוך? שיעור מוסר? תיקון המידות?"

רק מראים פשעים, ועוד פשעים, ועוד תחבולות, ועוד סרטי מתח, ויריות ורציחות!

-          מה? נתנו לכם כלי שיכולתם איתו לשפר את כל החברה! לדבר על אחדות; על אהבה, על דברים, נדיבות! לפתור את כל הבעיות – בינינו; לא צריך ממשלה! זרוק אותם לפח. אנחנו לבד יכולנו כציבור לפעול כל אחד (1) לטובת חבירו!

"ואהבת לרעך כמוך" כבר נתתי שלוש עשרה (13) שיעורים רצופים! ב"ואהבת לרעך כמוך" כל יום בבוקר, גם מחר, מחרתיים!

אבל יש להם כלים, ומשתמשים בהם לרעה! במקום לטובה, ועושים ליצנות מזה! וכו' וכו'.

 

אז האם אנחנו יכולים לדמות את עצמנו: שאנחנו פטורים מהשפעה?"

הרי כתוב: שהקב"ה בוכה על מי שיש בידו האפשרות ולא מנצל את הכוחות!

אז לכן כל אחד (1) צריך לבדוק את עצמו: מי ראוי להנהיג את ישראל? אם לא מהחבורה האמיתית שיודעת: למה הקב"ה נותן כלים? לאיזה צורך? ולמה משתמש? איך להשתמש בכלים האלה - בשביל להביא את הציבור לשלימות המטרה: לגאולתם של ישראל!

 

כל מה שאנחנו מחכים בסוף; זה לא אם יהיה ביבי, או יהיה גנץ....

-          אנחנו מחכים למלך המשיח, שיגאל אותנו ואת העולם!

די! עוד קדנציה, ועוד קדנציה, מה? מה יוצא לך מזה? שאתה רץ לקלפי וחושב: "הנה אני יכריע..." כולם רצו

- ובסוף ביבי וליברמן הכריעו: "עוד פעם תרוצו!" עוד פעם... לא בעיה! יעלה שלוש מליארד! (3,000,000,000) על חשבונכם!! "כי ככה אני החלטתי, וככה הוא החליט" וזהו.

 

במקום אנשים כאלה - עדיף אחד (1) שבחר בו השם כבר מראש! מהבריאה.

כתוב: "לפני שנברא העולם - כבר נברא שמו של משיח, שנקרא "ינון" שמו!" אז הוא כבר מוכן ומזומן.

רק אנחנו צריכים להראות לו שאנחנו רציניים ומוכנים לקבל את פניו. אבל אם אנחנו לא רציניים, אז הוא ממתין לנו...

אתם יודעים כבר כמה זמן הוא ממתין?

אלפים (2,000) שנה! אלפים (2,000) שנה!! אחרונות כתוב: "זה ימות משיח!"

הוא ממתין: "מתי תסכימו לקבל את פני???"

מה מעכב אותו?

"שנאת חינם" שבינינו!

אבל אם היינו עובדים על "אהבת חינם", הרי החורבן בא בגלל "שנאת חינם" והבית השלישי (3) יבנה באהבה!

- הרי זה לא בעיה!

הרי אם אתה אוהב את השני (2) - אתה אוהב את עצמך!

למה?

 כי אם אתה אוהב אותו - הוא יחזיר לך אהבה! כי אם אתה תראה לו מרירות - הוא יראה לך גם. איך שאתה מתיחס לחבריך - כך הוא מתיחס, אתה מחייך לו - הוא מחייך אליך בחזרה! "כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם", "ולבן שינים – מחלב!" איזה כיף לחייך? מה רע בזה? מה הפסדת? זה טוב למתוח את השירירים מידי פעם, לא--- פרצוף של קמץ--- תחייך!

 

אז מי ינהיג את עם ישראל?

 

רק מחבורה קדושה יכולים לצאת מנהיגים, ובודאי אבל שכל אחד (1) מבקש לשבת במנוחה על מקומו, והוא מוכן להיות נדיב הגון ולהעניק מכספו לכל מבקש, אבל לא הרבה מוכנים לעמוד בדלת לנקוש ולבקש בשביל המסכנים שאין להם! זה שמחזר על הפתחים וסובל בזיונות בשביל שלאחרים לא יחסר!!

אמנם גם זה שאומר: "אני מעדיף לתת ולא להסתובב" יש לו שכר על זה. אבל זה שהולך ומחזר "צדקה תציל ממות"

אז רואים כמה פעמים יש לו ליתן ולחזור וליתן גם!

אבל לשאת בעול על הכתפים - זה יותר גדול ממי שנותן!! "גדול המעשה - יותר מן העושה!"

 

אני מכיר אחד (1) שכל פעם אומר: "אני, כל פעם שצריכים - אני יתן, אבל אני לא רוצה --- עזוב, אני לא בנוי ל--- מה שכולם עושים – אני לא, אני מוכן לתת, מה צריך? תגיד לי - אני יתן!"

-          יפה! נכון? לא כל כך !

מי שמתאמץ בגופו! ובממונו! ועושה הכל - בשביל שלא יחסר - זה המעלה הגדולה! זה נקרא "נושא בעול עם חברו".

 

כלל ישראל זקוקים למנהיגים בעלי הנהגה, שיש להם גם שיטה והשקפה נכונה על פי התורה, שמוכנים למסור את עצמם לכלל ישראל!

עכשיו שתדעו, שכל בן אדם יש לו "כח נתינה!" כל בן אדם! כל בן אדם!! איך שנבראנו - יש לנו כוח נתינה.

המשגיח ממיר פעם אמר: "איך יודעים שלאדם יש כוח נתינה?"

אם מישהו ידע עכשיו - אני נותן חמש מאות (500) שקל: איך יודעים שיש לבן אדם כוח נתינה ?

 

[בא"ה אמ"ה שהנ"ב - אמן]

 

כח נתינה, מאיפה אנחנו יודעים שיש לאדם? מהאדם עצמו! איך אנחנו יודעים שיש לו כח נתינה?

"בזיעת אפך" ?

-          זה אתה הולך לעבוד... להביא, זה לא נתינה.

שאדם יש לו כח נתינה! לא תאמינו!!

הוא אמר: "מזה שהאדם נברא ללא כיסים בגופו - לקבל בהם דבר מה!"

אם אתה נבראת לא לתת, אלא לקבל; היית צריך להיברא כמו קנגרו, קנגרו - יש לו כיס בבטן בשביל לקבל את הקנגורון, לשים אותו בפנים וללכת, זה נקרא "כיס לקבל" אנחנו לא נבראנו עם כיס, נבראנו עם שתי (2) ידים לתת! לתת!! אדם נברא - בשביל לתת! כח הנתינה.

 

ואחריות עצומה מוטלת על מי שבידו להיות "פרנס על הציבור" והאחריות הזו יש לה גם שכר גדול ומרובה!

כתוב: "ויקח את יהושע"

מה זה "ויקח את יהושע"?

 

כל מקום שכתוב "קח את יהושע, ויקח את יהושע" זה לא קח, זה לא חפץ, קח--- "קח את הספר" אבל כשמדברים על אדם "קח, ויקח" זה לא לקחת פיזית, להעביר ממקום למקום, אלא מה?

 

"קח אותו בדברים; ותודיע לו: מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא!"

בשביל שהוא יסכים - אז "קח אותו בדברים" קח אותו, תסביר לו: "תשמע, נכון, זה עול קשה! והכל, והם טרחנים ישראל, סרבנים! נכון, אבל תדע לך: השכר הוא עצום לעולם הבא! שכר פרנסי ישראל לעולם הבא - עצום מאוד!!"

 

אז כל אחד (1) מאיתנו, מה שיוצא לנו עכשיו מכל מה שלמדנו, כל אחד (1) מאיתנו, במדרגה שלו.

לא זו שהוא חושב שיש לו, או שאין לו, אלא במה שהשם העניק לו! תבדוק למה אתה משתמש בכל היכולות שלך, בכל החכמות שלך, בכל ההבנות שלך,

תסתכל!

אדם צריך לדעת; כל אחד (1) במדרגתו, צריך לקבל על עצמו "עול הרבים".

וכידוע, אומר ה"חפץ חיים": "שבמלחמה, אם מפקד נהרג – חייל פשוט הופך להיות מפקד!!"

כ"שאין אנשים - היה איש!" חייבים להמשיך את המלחמה! נפגע המפקד, הסגן נפגע, נשארו החיילים, מה עושים?

מישהו צריך אמביציה, ולקום, ולקחת את הפיקוד. אין ברירה! אין ברירה!

אחרת?

כולם יהיו מופקרים!

אז יש אחריות על כל מי שמבין את מה שאני אמרתי, וצריכים להיות מוכנים לקבל אחריות סביבתית בינתיים, כל אחד (1) מהדל'ת אמות שלו, להציץ החוצה לראות: "מה אני יכול לסייע? לעזור? לכוין, להועיל, להדריך, לעזור, לתת, ליעץ!?"

כל אחד (1)!

אין אחד (1)! אין אחד (!) שלא יכול להועיל במה שהשם חנן אותו, נתן לו, אפשר לו - בשביל להועיל לכלל!

ואם ככה – זה מתפשט! ואתה מחייך להוא, ועוזר להוא, והוא מקבל חשק, וגם הוא עושה, וככה, וזה הולך וגודל, וכל סביבה מתחילה להבריא את עצמה, וככה אנחנו יכולים להגיע למטרה הנעלה ביותר! "כל ישראל חברים, כל ישראל בנים של הקב"ה!" וכל ישראל צריכים להגאל!! אבל זה רק אם אנחנו נאהב אחד (1) את השני (2).

 

עוד קצת להכנס לתוך זה :

 

ב"חובת הלבבות" כתוב: "הכלל הוא; שכל אחד (1) נתבע לפי הכרתו!"

יש הרבה אנשים שהם יודעים להגיד לאחרים: "מה ראוי לתיקון אצלם? או איך הם היו פועלים במקומם, "אני לא מבין אותך! למה אתה לא עושה ככה? אתה הרי יש לך את הזה והזה, אני לא מבין למה אתה לא... למה אתה עצלן? למה אתה נרפה? תזיז את עצמך!"

אוו! ומה איתך?

 

זאת אומרת כל אחד (1) צריך לדעת: שידונו אותו - לפי הכרתו! נמצא לפי זה, כי אדם המתקשה ללמוד מצד הכשרונות שלו, אבל בכל זאת הוא מתיגע להבין, עד שהוא תופס את הענין שהיה קשה, בא לידי כך מצד ההכרה הגבוהה שיש לו; שכדאי לשלם מחיר מלא בשביל להשיג את התורה!

 

עכשיו, אני אתן לכם משל שאמר ה"חפץ חיים" זצוק"ל, הוא אומר: "אם בן אדם מקבל מכתב ממלך! והמכתב כמובן במעטפה מלכותית! עם חותמת וכו', אבל הוא כתוב בשפה שהוא לא מכיר, אבל הוא יודע שמי שכתב את המכתב - זה מבית המלוכה! ודאי שהוא יתרגש

"מה פתאום מגיע אלי?" אבל כתוב השם שלו! בטוח, כתוב השם שלו! הוא רואה !

פותח את המכתב - לא מבין!

"חבר! תעשה לי טובה!! תקרא"

והוא רואה למטה את החתימה של המלך - בכבודו ובעצמו! כתוב ---

וההוא אומר לו: "תשמע, כתוב, שהוא מזמין אותך!! לביקור אצלו בארמון!! ומצאת חן בעיניו! בגלל שהוא שמע על מעשיך הנפלאים! שאתה עשית כך וכך"

ויש איזה שתי (2) שורות - שהוא לא מבין!

הוא יוותר על השתי (2) שורות או לא יוותר?

 

הוא לא יוותר!

שואל עוד אחד: "אתה מבין?"

אומר: "גם אני, הכל אני מבין, רק שתי (2) השורות - אני לא מבין!"

בסוף מישהו אומר לו: "תשמע, אתה חייב ללכת ל"מפענח" יש אנשים שהם מתמחים בפיענוח"

טוב, הוא הולך למפענח

הוא אומר לו: "זה עולה חמשת אלפים דולר (5,000$)"!

הוא יוותר על השתי (2) שורות? או שהוא ירצה לדעת! "מי יודע מה מוצפן פה? אולי יש פה, כל המכתב, עם כל מה שכתוב והדברים הנפלאים - זה עדיין כלום! מי יודע מה כתוב פה?!" הוא יתן חמשת אלפים דולר (5,000$) בשביל לדעת!

 

טוב, זה מכתב ממלך.

ואם הקב"ה כתב לך? מכתב! אישי! אישי!! אישי!! "והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות!"

למי המכתב ממוען?

לכל אחד מישראל!

אז יש מכתב - ואתה אפילו לא פתחת אותו---

ומה יש במכתב?

הוא מבטיח הבורא עולם: מה תקבל בעולם הזה - אם תשמע לו, ומה תקבל לעולם הבא אם תשמע לו - הבטחה!!!

 

לא של מלך שיכול להיות שעד שתקרא את המכתב - הוא מת! מ"מלך חי וקיים"!!

אז איך בן אדם לא קורא את המכתב מתחילתו ועד סופו?

 

ונגיד שהגעת לאיזה פרשה ולא הבנת איזה כמה פסוקים, אז רוב בני אדם מדלגים, למה אתה לא חרד להבין מה כתוב פה? זאת אומרת בן אדם מסכן!!

הוא הבן של מלך מלכי המלכים הקב"ה! הקב"ה כותב לו מכתב! לפחות זה כמו ירושה! לפחות?

הוא אומר לך: אתה יכול לירש את הארץ! ואתה יכול לירש את העולם הבא!! "תורה ציוה לנו משה – מורשה", "אל תקרי מורשה אלא ירושה" ורק לנו הוא ציוה!

אז יש לך ירושה! אתה לא רוצה לקרוא מה קיבלת בירושה? לא קורא, לא מבין, לא מענין!

-          איזה טיפשות! מה זה? הרי כל מילה שמה - אם תקיים ותעשה מה שהשם אומר - ההבטחה בצידה! חותמת!!

 

איך אני הגעתי למה שאני עושה היום, אתם יודעים?

 

אני פשוט האמנתי לכל מה שכתוב! כל מה שכתוב!! האמנתי במאה אחוז (100%).

לא מישהו אמר לי: "כדאי לך להאמין!" לא...

האמנתי פשוט! "השם אמר – ויהי, הוא ציוה – ויעמוד, אני השם לא שניתי".

מה שכתוב פסוק - זה יותר מהבטחה של רמטכ"ל, ראש ממשלה, מדינה! - קשקושים הכל!

בורא עולם אמר בפסוק: "השלך על השם יהבך - והוא יכלכך!" זה "תעודת ביטוח" בין לאומית! לכל החיים!!

לא כדאי להיות מבוטח אצל הקב"ה?

יש חברות ביטוח פושטות רגל! והוא לא פשט את הרגל מאז שהוא ברא את העולם!

ולמה לא שומעים לו?

 

-          נישט (אין) שכל!

 

אפשר לפתח את זה עוד... אתם תעשו את זה לבד.

 

אבל, מה שידוע לנו, שהאדם נתבע לפי הכרתו! וכמובן, שאם האדם הוא קשה כשרונות, אין לו כשרונות, אבל הוא מתאמץ - זה מראה שיש לו הכרה גדולה! כי הוא מבין את הערך, הוא לא מוותר על שום דבר! הוא רוצה לדעת כל דבר!

יש אחד (1) ברוך כשרונות, אבל הוא לא מנצל את זה, תיק תק הוא מבין – ועוזב!

וזה שהוא נטול כשרונות, עושה כל מאמץ להבין - זה הכרתו יותר גדולה!!

 

לעומת זאת, מי שהכשרונות שלו טובים, תופס ברגע את הכל, ופותר את עצמו בזה ש"אני יודע, כן, אני יודע, אני יודע!"

-          אבל התביעה עליו - תהיה יותר גדולה !

למה?

 

כי יש לך חיובים יותר גדולים! נתנו לך כלים נפלאים! וגדולים ועצומים, שעם כל הכשרונות הברוכים שקיבלת - להשתמש בהם להניע בהם את העולם!! לא בשביל ידיעה, שאתה תדע הכל וזהו, ותוכל להגיד לכולם "אני יודע" ...

 

למה הדבר דומה?

 

אחד (1) קיבל ירושה מאבא שלו מאה אלף (100,000) והאח השני (2) קיבל רק אלף (1,000), הראשון (1) פיזר על תענוגות העולם - השאיר לעצמו אלפים (2,000), ועכשיו הוא הולך למסחר עם האלפים (2,000), גם עכשיו הוא פי שתים (2) יותר עשיר מאחיו שקיבל אלף (1,000), אבל על מי יש טענה יותר גדולה?

 

אתה זרקת תשעים ושמונה אלף (98,000) לפח! מה נשאר מהתענוגים? כלום! עכשיו עם האלפים (2,000) אתה הולך לעשות עסקים, אם היה לך מאה אלף (100,000) כמה היית יכול לגלגל? ולעשות! וכמה היית מרויח!!!

אז זאת אומרת אם נותנים לך כשרונות ברוכים ואתה משתמש בשתי אחוז (2%) – כמה אחוזים (5) בודדים!! התביעה עליך עצומה!!

אתה לא תוכל להגיד שאתה לא: "לא הייתי כל כך,,, לא, לא כמו שחושבים, מה פתאום? לא!"

-          לא! יראו לך את כל העצות! את כל המחשבות שחשבת על האנשים! "כמה הם טיפשים שהם לא עושים"... וכמה פעמים אמרת: "אם היה לי, אתה יודע מה אני הייתי עושה?"... ואת כל מה... ואי ואי מהפה שלך ידונו אותך! יראו לך מה אתה אמרת "שאם היה ואם היה...!"

 

אז לכן כל בן אדם צריך לדעת: שהוא צריך לבדוק; מה ההכרה שלו? איפה הוא אוחז באמת!

 

עכשיו יהיה לנו קל להבין, יתכן שהבנים של משה רבינו היו במדריגה של יהושע בן נון; בהבנת התורה, בלימוד התורה, יתכן.

אבל הם ישבו להם ולא עסקו בתורה, לא השתמשו במלוא כוחם לתורה, להעמיד תורה, לעזור לקיום התורה, לקיים את התורה, אפילו את הכשרונות המתאימים לכך שהיו להם – לא ניצלו אותם!

 

אבל התורה משבחת ומזכירה כל הזמן את יהושע בן נון! "הרבה שרתך! היה משכים ומעריב!" וכיון שעשה זאת בכל כוחו, ולא השאיר מכוחותיו ומכשרונותיו בעד עצמו כלום! - עליו נאמר: "נוצר תאנה - יאכל פריה!"

 

מה שמאלף אותנו בענין הזה, אם לא גילה הקב"ה בעצמו למשה את הביקורת הזו על הבנים שלו, לפי דעתו של משה רבינו, וזה דעתו של משה רבינו! זה לא סתם בן אדם, כן?

הוא סבור: שהם היו ראויים להיות המנהיגים אחריו! זאת אומרת הם היו בשיעור הכי קרוב אליו!!! מכל מי שהוא הכיר, זה לא כאילו "אה! בגלל שהוא הבן שלי - אז הוא יהיה אחרי..."

אבל הביקורת שהשם אמר לו: "בניך ישבו להם, ולא עסקו בתורה" זה גילם חסרונם!

 

מכאן לומדים: שאנחנו צריכים לחשוד את עצמנו; מי מאתנו יכול להעיד שהוא ניצל את כל כוחותיו עד תום? !

וצריך תמיד לחשוש: אולי הקב"ה בוכה בגללנו?!

והרי התורה "ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים!"

 

עוד דבר במעלות של יהושע בן נון: "הוא היה משכים ומעריב בבית הוועד, מסדר ספסלים, פורס מחצלאות, שירת אותך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל - שאינו מאבד שכרו!" זאת אומרת הוא יזכה לזיכוי הרבים הכי גדול שיכול להיות! לשמש עם שלם!! זה זיכוי הרבים שאין כדוגמתו – "שלא יאבד שכרו!" אז מה רואים?

 

שהוא היה עניו גדול גם.

תשמעו! שבן אדם שהוא הכי קרוב למשה רבינו, שעומד להיות הפרנס, הוא לא ידע, אבל שהשם יודע שהוא עומד להיות הפרנס, זאת אומרת השם מחשיב אותו אחרי משה רבינו, אין מישהו אחר יותר מתאים ממנו ויותר ראוי, והוא כזה עניו שמשמש את כולם!

 

אותו דבר, אנחנו מוצאים לגבי הזקנים, אותם שבעים (70) זקנים שאמר לו הקב"ה: "אספה לי שבעים (70) זקנים"

אלה הזקנים, הם סבלו במצרים בשביל כלל ישראל!

רש"י אומר על הפסוק: "ויוכו שוטרי בני ישראל" מי זה השוטרים האלה שהוכו על ידי המצרים?

אותם השוטרים הישראלים, הם היו ממונים על קבוצות, ועל כל ממונים כאלה - היה מצרי.

היה אומר את המכסה, כמה כל קבוצה צריכה לעשות, והשוטר הישראלי צריך לקיים.

והשוטרים הישראלים - היו חסים על חבריהם! ולא היו דוחקים בהם: "נו! נו!! תמלאו את המכסה!"

-          "ויוכו שוטרי בני ישראל!" אז המצרי היה בא ומכה את מי?

 

את השוטרים! שהיו שומרים על חבריהם, ולא דוחקים אותם.

לכן הם זכו אותם שוטרים להיות ה"סנהדרין!" השבעים (70) זקנים, ונאצל מרוחו של משה רבינו – עליהם.

"אספה לי שבעים (70) איש מזקני ישראל" מאלה שידעת את הטובה שעשו במצרים "כי הם זקני העם ושוטריו" כתוב בפסוק אז אלה הם השוטרים שדאגו שלא לדחוק את אחיהם!

 

לעומת זאת, אנחנו מוצאים שהיו אנשים עצומים בתורה כמו דואג "אביר הרועים" ואחיתופל שהיה כמו "אורים ותומים" שהיו גדולים בתורה! גדולים לאין שיעור!! אבל לא עמדה להם התורה - בגלל שהמידות שלהם לא היו טובות! "טינא היתה בליבם" טינא!

היתה להם קנאה בדוד המלך.

כי כתוב: "הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים!" רק אם אדם עובד לתקן את המידות, ולהשיג יראת שמים, אז יש לו זכות עצמית להשיג ולהגיע לידיעת התורה, באופן שההשגה תהיה גדולה יותר מהשגה מצד איזה זכות אחרת! כי לזכות ביראת שמים סתם? אי אפשר! זה תלוי רק בבחירה של כל אדם! ואשריו של מי שבוחר בזה!!

 

אז רואים שאין הבטחה.

 

ועכשיו אני רוצה לסיים במשהו מדהים!!

 

דיברנו על משה רבינו, נדבר קצת על אברהם אבינו, ב"זוהר הקדוש" וירא קו': דבר נורא ואיום !

כתוב בפסוק: "ויגש אברהם ויאמר: "האף תספה צדיק עם רשע?"

זאת אומרת אברהם אבינו אומר לקב"ה: "מה? אתה רוצה למחוק את הערים סדום ועמורה וכו'? מה? ימותו צדיקים עם רשעים?! איך יתכן דבר כזה?"

 

"אמר רבי יהודה: "שאין רחמנות כרחמנותו של אברהם!

שהרי נוח ששמע מהקב"ה קץ כל בשר בא לפני זאת אומרת אני הולך למחות את כל העולם כולו! כולו!! אני אשאיר אותך ואת משפחתך בלבד!קץ כל בשר בא לפני!" ונאמר לו שרק הוא ינצל על ידי התיבה - לא התפלל כלל על דורו!

חשב בודאי: "אין יותר רחמן גדול מהקב"ה עצמו! ואם הקב"ה כבר החליט לחייב את כולם - אז זה ודאי אחרי שהשתמש כבר בכל מידת הרחמים האפשרית לפניו, ואם לא מצא עוד שום דבר שום תנאי אפילו, אלא "קץ כל בשר בא לפני"

 – אז הוא לא התפלל! פשוט לו שאין מקום להתפלל, ככה הוא הבין.

 

יכול להיות גם שהקב"ה אמר לו פעם אחת (1) רק "עשה תיבה" לא כתוב כמה פעמים הוא נגלה אליו השם, יכול להיות שהוא אמר לו את זה בדיבור אחד (1) ומזה הוא בנה במשך מאה עשרים (120) שנה את התיבה! בלי שום נבואה אחרת, בלי שום סיוע, אז רואים שנוח לא היה עצל, מאה עשרים (120) שנה!! לבנות כל יום! כל יום!! תיבה ענקית, בשביל להכיל בה את החיות, את הבהמות, את העופות וכו'

 

והקב"ה אמר לו: "אתה בונה תיבה, ותוכיח את בני דורך - שאני הולך להביא מבול!"

והוא עשה כך!

כולם שואלים אותו: "נח! מה אתה עושה?"

 

-          "השם אמר לי לבנות תיבה! הוא מביא מבול - כולם ימותו!"

 

אבל להתפלל? לבקש עליהם?

-          הוא לא ביקש!

 

אבל אברהם אבינו, כששמע שהקב"ה (על ידי המלאכים שביקרו אצלו), שמע שהקב"ה הולך להפוך את סדום ועמורה - מיד עמד והתפלל עליהם! אז ודאי שיש לו רחמנות יותר גדולה משל נוח.

 

עכשיו להבין, מידתו של אברהם אבינו זה "חסד" להכניס אורחים. "סדום ועמורה" - זה בדיוק הפוך! אורח שבא – הורגים אותו! מי שמארח – הורגים אותו! "חוקי סדום" הפוך על הפוך מאברהם! אז מה הוא היה צריך לעשות?

 

להתפלל שימותו! כי יהיה להפך ממה שאמר הבורא! כי הבורא אמר: "עולם - חסד יבנה!" כל העולם - זה חסד; אתה נגר, והוא טייח, והוא רצף, והוא אינסטלאטור, וזה חשמלאי ואני זה, והוא זה וזה, ואנחנו עושים חסד אחד (1) עם השני (2); אתה עושה לי, אני עושה לך "עולם חסד יבנה"

הם?

לא!

"מה שיש לנו - זה רק לנו! ואף אחד (1) לא יהנה מאיתנו! ומי שיהנה אחרים אפילו משלו – הורגים אותו!"

אנטיתזה של אברהם אבינו.

 

הוא רק שמע שהשם הולך לחסל אותם - עמד והתפלל!

ומה זה? נכנס במסירות נפש! "אולי יש חמישים (50) ?"

-          "אין חמישים (50)",

אז אולי ארבעים וחמש (45)?

-          "אין ארבעים וחמש (45)",

אז אולי ארבעים (40) ? אולי שלושים (30)? אז אולי עשרים (20)? אז אולי עשר (10)?"

אש הדא? אברהם! מה, אתה מתקוטט עם השם? הוא אומר לך: "אין! אני יודע! החלטתי ! זהו! שורף אותם!!"

 

והוא נכנס!! מוסר נפש!! וטוען טענות! "מטיח כלפי מעלה!" ואי!! אז ודאי שהרחמנות של אברהם - יותר משל נוח.

 

ממשיך הזוהר הקדוש בשם רבי אלעזר: "אמנם אברהם התפלל עליהם, אבל תבע רק כפי הדין! לא רחמים מקיפים לגמרי, לא! רק שלא ימות צדיק עם רשע; "האף תספה צדיק עם רשע?!" זאת אומרת הוא לא רוצה שימות הצדיק עם הרשע, והוא רצה שיגנו על אנשי מקומם לפי החשבון; עשרה (10) צדיקים לעיר - חמש (5) ערים זה חמישים (50), אם לא אז ארבעים וחמש (45) ונצרף את הקב"ה לתשעה (9) צדיקים בכל עיר - אז יהיה שוב פעם עשרה (10).

אמר לו: "אין! גם זה אין"

אז אמר: "טוב ארבעים (40)"

אז מה פירוש?

 

ויתר על עיר אחת (1) אז לפחות ארבע (4) ערים אולי נמצא? וכך הולך ויורד, עד שראה שאין כלום! אין עשרה (10)! פחות מ עשרה (10) - אי אפשר!! אי אפשר.

 

"אבל, זה עדיין לא כיאות" אומר רבי אלעזר: "כל הרחמנות של אברהם אבינו, אבל זה עדיין לא כיאות.

משה רבינו - הוא התפלל כיאות!"

משה רבינו שמע מהקב"ה כשישראל "סרו מן הדרך, עשו עגל מסיכה" מיד התפלל: "ויחל משה" כל גופו נהיה "אחילו" טיררר רועד! "ויחל משה" והזכיר את הברית אבות, וכל מה שיכול – עשה!

עד שאמר: "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין? מחני נא מספרך אשר כתבת!"

זאת אומרת משה נתן את כל העולם הבא שלו בשביל ישראל - שישארו בחיים!

השם אמר לו: "ואעשך לגוי גדול!" אני הורג אותם, "הרף ממני ואכלם, עם קשה עורף! ואעשך לגוי גדול" - ממך אני אתחיל כמו עם נח.

 

אמר לו: "לא! תמחה אותי, "ימותו אלף (1,000) כמשה, ולא תפול ציפורן מצפורנם של ישראל"

לא זז משם - עד שנמחל להם על מעשה העגל!

והשם אמר: "סלחתי כדבריך!"

הזוהר הקדוש אומר: "אין מי שהגן על דורו כמו משה רבינו לכן הוא נקרא "הרועה הנאמן, רעיא מהימנא" אין רועה יותר נאמן ממשה רבינו.

 

והדבר הזה רבותי! זה נורא נוראות שבעולם!! זה מנהיגים! זה מנהיגים!! זה מנהיגים!!

אנחנו לא היינו יכולים להגיד דבר כזה, אנחנו עומדים דוממים ומתפלאים! גם הקב"ה מתפלא על המעשה של אברהם אבינו; כמה אהבת הבריות יש לאברהם אבינו!

 

 אבל לכאורה יש להקשות: מה? נח ואברהם לא ידעו את הדרך הנאותה לטעון? למה באמת לא אמרו גם הם; שהם נותנים את כל העולם הבא שלהם?

 

נראה שהם חששו: שזה לא מתאים עם האמת!

זאת אומרת הם לא הרגישו שהם במדריגה האמיתית, להגיד את זה! להוציא מהפה חרטה? זה לא בעיה! זה לא בעיה.

כן, כמו שבעל אומר לאשתו: "אני אחרייך - באש ובמים !!"

ויום אחד (1) היא אומרת לו: "רד, תקנה במכולת"

הוא אומר לה: "לא! יש גשם...!"

 

והם הרי מדברים לפני בורא עולם! וכשמדברים לפני הבורא, מה שאתה טוען - אתה צריך להגיד אמת בתכלית! והם הרגישו שהם לא יכולים למסור את כל העולם הבא שלהם מתוך אהבה אמיתית, שיכולים להעיד על עצמם שאכן הם הגיעו לדרגה הזו.

אבל משה רבינו, מתוך אהבתו לעם ישראל - לא ראה שום מחיצה המפסיקה בינו לבין כלל ישראל - והיה מוכן לתת הכל! ובלבד שינצלו!!

 

אני הייתי עושה פה חילוק לכבודם של נח ואברהם; אנחנו, נאמר שאנחנו "שה פזורה ישראל" אנחנו "בנים להשם" אנחנו "משפחה אחת" אנחנו "שאר בשר", אנחנו, זה כמו שה; שאם מקבל מכה ברגלו - ראשו מרגיש! יהודי, כשיהודי אחר נפגע - הוא אמור להרגיש. אם הוא לא מרגיש ? אין לו חיבור עם עם ישראל! אז זה חיבור דוקא – דווקא! בישראל.

אבל אברהם, שמה זה היו גויים, הכי רשעים שיש בעולם! שיש להם שם, שהונצח! הם "זכו" בו "סדום ועמורה" כשאומרים - זה אין לך מה להגיד יותר גרוע! "סדום ועמורה", "כסדום היינו? לעמורה דמינו??!" זאת אומרת זה קטסטרופה להגיד! אז אין שום צד חיוב באהבה גמורה כמו לישראל, אז ממילא לא היה את זה עד כדי כך, והם לא רצו לשקר בפיהם. אותו דבר נוח גם כן עם כל החשבונות שהשמענו - יש צד.

 

אבל הזוהר אומר: "אין כמו הרועה הנאמן!" אין!! אין.

 

כשמודדים את הענוה של אברהם, משה ודוד; אז דוד אמר: "ואנכי תולעת ולא איש"

זה לא מילים סתם כמו אנשים "מי אני, מה אני ?! מה?" כשהוא אמר מה שאמר - זה נכתב בתנ"ך!

אברהם אמר: "ואנכי עפר ואפר" פחות מתולעת!

אבל משה ואהרן אמרו: "ונחנו מה?" פירוש; אין לנו שום מציאות כלל! לעפר ואפר יש מציאות.

ולכן נאמר: "גדול שנאמר במשה ואהרן - יותר ממה שנאמר באברהם !"

באברהם נאמר "עפר ואפר" במשה רבנו ואהרן "ונחנו מה" ומתוך גודל ענותנותו לא החשיב את עצמו כלל וכלל!

למה?

 

כי ידע שכל כוחותיו - זה לא שלו! זה מאת השם, רק נתנו לו כלים להשתמש.

וכל אחד (1) היה חשוב בעיני משה רבינו - יותר ממנו! לכן הוא אמר: "שלח נא - ביד תשלח!" מה אתה שולח אותי?

בסנה, השם מבקש ממנו: "לך! תגאל את ישראל"

מי לא היה קופץ על זה?

אז הוא אומר: "לא! כל מי שתמצא בשוק - ראוי יותר ממני!" ולכן הוא אהב את כל ישראל! כי מי שהוא עניו - אין לו שום גאוה על אף אחד (1) אז הוא מחשיב את כולם! אז הוא יכול לאהוב את כולם, אז רואים מה הענוה נותנת.

 

עכשיו תשמעו דבר מדהים! זה לא היה מזמן, לפני מאתים חמישים (250) שנה לערך, היתה חבורה של הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו זכרונו לחיי העולם הבא, בעל ה"מסילת ישרים" היה לו חבורה - חבור'ה "כנישתא חדא" כזו,

והם עשו תקנה בינם לבין עצמם: "שכל מעשיהם הטובים לא יחשבו על עצמם ולזכותם - אלא לזכות כלל לישראל ולתיקון השכינה הנעלבה!"

שמעתם?

 

כל המצוות, כל התורה שהם לומדים - הם מסרו את זה! הפקיעו מעצמם,

ואמרו: "זה בשביל כולם ! לזכות את כל ישראל, ולתיקון השכינה הנעלבה!"

 

ובעבירות? הם אמרו ההפך! "כל העבירות – רק על עצמנו!"

איפה שמעתם דבר כזה? בן אדם מפקיר את כל התורה והמצוות שלו בשביל כלל ישראל?

זה אמיתי! זה לא משחק! כשאתה אומר כזה דבר - זה ככה עובד! לך נשאר - רק כחלק מכולם.

 

אז רואים שהם עמדו במדריגה כזאת! ואצלם זה יצא מהמידה של הבורא; כי הבורא נקרא "מלך נעלב!"

המלאכים קוראים לקב"ה: "מלך עלוב!"

למה?

 

הוא נותן לנו את כל הכוחות; את הכסף, את הכבוד, את האמצעים, את הכל! ומשתמשים בזה נגדו!! לא עושים לכבודו, אז יש לך העלבה יותר מזה?

תאר לך, אני נותן לך עוגה "יום הולדת" ובא אליך, "אתה יודע, הכנתי את זה כל הלילה! וזה, ואני מחכה לראות את הפנים שלך שוחקות!" ואני מוסר לך את זה ביד - ואתה מדביק לי את זה בפנים !!!

--- "מה? אני נותן לך עוגה ואתה דוחף לי את זה בפנים?!"

אחד (1) מביא לשני (2) משקה תוסס

והוא לוקח אותו - תסס (מערבב) פותח - עליך !!

השם נותן לך כוח, ואתה משתמש בכלים שהוא נתן לך נגדו!!! זה לא עלוב? זה לא העלבה?!

 

המלאכים קוראים לקב"ה: "מלך עלוב!" הוא סובל עלבונו! הוא סובל עלבונו!

אבל מישהו אחר? – הבן אדם לא היה מתקיים רגע! אתם יודעים, על שטויות – אנשים הורגים אנשים! על שטויות!! על ויכוחים קלים!!!

אז בורא עולם הכל יכול - ואיזה אזער שמה קטן, קיבל איזה כלי ממנו ואהה--- עומד ועושה נגדו?!

-          היה צריך למחוק אותו בשניה!.

והשם סובל אותו, שנה (365 יום) ושנתים (730 יום) ועשרים (7,300 יום) ושלושים (10,950 יום) וארבעים (14,600 יום)

-          אש הדא?

-          זה נקרא "מלך עלוב!"

 

כי השם עושה הכל בשביל בני אדם, ונותן להם טובות לאין שיעור! לכל אחד (1)

ובסוף מה הם עושים?

 

חוטאים נגדו! ולכן הוא נקרא "מלך עליון!" מעל כל החשבונות, מעל כל המידות, מעל כל הענינים!

 

מעשה ידוע ב"חפץ חיים" פעם הצטרכו שהוא יבוא לבית משפט להציל בחור ישיבה שהגיע שמה לערכאות, והיה צריך לתת עדות עליו, עדות אופי.

הסנגור הציג לשופט: "ועכשיו יעמוד העד רבי ישראל מאיר הגאון" וכל המילים היפות והגדיר אותו כ"אדם גדול וצדיק! ואדוני השופט ישמע מעשה שאירע איתו; פעם גנב אחד (1) ממנו חפץ - וכשהרגיש ה"חפץ חיים" בדבר, רץ אחר הגנב ואמר לו: "מחול לך! מחול לך!!!" זה האיש שעומד פה!"

השופט – צחק! לא האמין שום דבר!!

כי אצלהם לא יתכן דבר כזה! מי שהוא גנב וזה? יריות!

אבל אנחנו יודעים מה זה מעלה של צדיקים וחסידים.

 

יש אחד (1) בראש העין, יהודי כשר! כבר סיפרנו עליו, שפעם חדר מישהו אליו למטבח בלילה, בשתים (2:00) בלילה בערך, ולקח מהמקרר אוכל, והוא שמע, וקם לראות: מי זה מסתובב? הוא יודע שלא אמור להיות מישהו במטבח, והוא ראה שהוא כבר מתחיל לברוח, ובורח דרך החצר לעלות על הגדר ו--- אז הוא רץ אחריו, ואמר לו: "אל תשכח לברך!!"

 

זה , זה מעלות של אנשים כשרים.

 

עכשיו, אם תגידו שכל מה שלמדנו היום – "זה מעלות שניתן למצוא אותם רק באלה שדיברנו עליהם; נוח, אברהם, משה רבינו, יהושע בן נון וזה, ואנחנו לא שייכים! איפה אנחנו ואיפה זה?..."

 

אז אני מצטער לאכזב אותכם:

גם אנחנו בפנים!

ובזה נסכם: העבודה הזאת שלמדנו, היא לא עבודת יחידים, היא עבודה של כל אחד (1) ואחד!

כי אנחנו מוצאים גמרא מפורשת בקידושין לא', לגבי חיוב כיבוד אב; כתוב: "מכבדו בחייו ובמותו" זה לא רק האבא זה גם האמא.

 

"במותו כיצד?" איך אתה מכבד אבא שמת?

 

"כשאתה אומר דבר שמועה מפיו, לא יאמר: "כך אמר אבא" אלא יאמר: "כך אמר אבא מארי - הריני כפרת משכבו!"

בשנה הראשונה (1), כל שמועה שאומר מאביו, צריך לומר את הנוסח הזה: "ככה אמר אבי מארי - הריני כפרת משכבו!" ומפרש רש"י: מה זה "כפרת משכבו"? - עלי יבוא כל רע הראוי לבוא על נפשו!"

זאת אומרת שאתה מקבל עליך - את כל הרעות שצריכים לחול עליו - עליך !! וזה כל משך השנה ראשונה (1) אחרי פטירת האב שאומר דבר בשמו, כך צריך לומר.

זאת אומרת אתה מוכן לקבל את כל העונשים! והגיהנום!! שצריך לבוא על אביך – עליך! אז רואים שהעבודה והמדריגה הזאת למסור את עצמך, ולקבל את כל העול והיסורים והעונשים - זה נדרש מכל אדם! באשר הוא, בחיוב כיבוד אב!!

 

אז נכון שזה לא חיוב על כל אחד (1) מאיתנו, לפי מדרגתו, למסור את כל העולם הבא שלו ואת כל הזה בשביל הכלל, אבל יש מדרגות, וכל אחד (1) ואחד - צריך להגיע עד משה רבינו! אבל כל אחד (1) יש לו את הכח הזה!

כי אם דורשים מאיתנו את זה, וזה הלכה! זה לא משחק, זה לא מילים סתם. אז אם דורשים מאיתנו את זה – פירושו; שיש בנו את הכח הזה! יש בנו את הכח הזה!!

 

האבא והאמא - השקיעו בך הכל! להחיות אותך, לגדל אותך, להלביש אותך, להאכיל אותך, לחנך אותך, ללמד אותך, רצו איתך, עשו--- אוהה! כמה הם השקיעו בך!!

ואתה חייב להחזיר! חייב לכבד; בין בחיים, בין לאחר מותם. חייב! אז יש לך את הכוח! אחרת לא יצוו מה שאין בכוחו של אדם - מה יועיל שיגיד אם הוא לא מתכוין? אלא, מחוייב, ויכול! התורה לא ציותה שום מצוה - שאדם לא יכול לקיים.

 

עכשיו, מה שנשאר לכם: זה לכלכל את המעשים; לבדוק מה ההכרה שלכם? איפה אתם אוחזים? האם אתם רוצים לקרוא את המכתב של האלוקים ששלח לכם; את הירושה של העולם הזה, והעולם הבא! האם אתם רוצים לציית למה שהוא אומר כדי שתקבלו את כל ההבטחות? האם אתם מוכנים לעזור לכלל ישראל שתבוא הגאולה?

 

או שכל אחד (1) רוצה להיות איגואיסט, ולהמשיך את החיים שלו - כמו שהיו עד עכשיו, ולהגיד: "אה— נחמד! דווקא היו רעיונות יפים בהרצאה, לא בזבזתי ערב... היה משתלם!"

 

הקהל מוחא כפים---

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט