2Th
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

 ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח.

הערב הזה יהיה לעילוי נשמת שמואל בן סעדיה ורפאל בן יקוט ג'קלין. כתיבה וחתימה למשפחת לוי, מארגני הרצאה. כתיבה וחתימה טובה והצלחה מרובה לדוד אשר בן איבון ומשפחתו. ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

בפרשת השבוע: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן".

עם ישראל עומדים בהרים הר עיבל והר גריזים, ואומרים ברכות וקללות. אחת מן הקללות: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשותם אותם ואמר כל העם אמן". מיליונים ענו אמן, שתתקיים הקללה הזאת "ארור" על מי שלא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם.

היו שמה הכהנים, הלוים, ארון ברית ה', היה שם משה ואהרון, 70 זקנים, וכולם הסכימו פה אחד שמי שלא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, הוא ארור וכולם ענו אמן.

והפוך: "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם". וגם על זה ענו אמן. מי שלא יקים ארור, מי שיקים ברוך.


 

מיליונים! אתם יודעים מה זה "אמן" של מיליונים?!

הרמב"ן מפרש: כל אחד מישראל מחויב לקבל את כל מצוות התורה ללא יוצא מן הכלל. ואם יכפור באחת מהן, הרי הוא בארור הזה.

זאת אומרת, אם אדם לא מקבל על עצמו את כל תרי"ג המצוות, אפילו שלא כל התרי"ג חלות על כל בן אדם, מעט מאוד מצוות נותרו שאנחנו חייבים בפועל לעשות, כי יש מצוות לכהנים, יש ללוים, יש בזמן בית המקדש, יש מצוה של גרוש, יש מצוה של אלמנה ואלמן, וכל מיני דינים. כל זה משתנה ולא על כולם. אבל בעקרון מחויב אדם לקבל את כל מצוות התורה ללא יוצא מן הכלל! אם רק באחת הוא כופר, הרי הוא בארור הזה שכולם קיללו אותו וענו אמן.

לא רק הרמב"ן, גם רבנו יונה. רבנו יונה זה היה הרב של הרמב"ן. הוא מדמה את העניין לעבד שאומר לרבו, לאדון שלו: "מוכן לעשות את רצונו בכל דבר", עבד חייב לעשות כל מה שאומר לו האדון, הוא רכוש של האדון. הוא חייב לעשות כל מה שהרב שלו, האדון שלו, אומר. אבל אם יאמר העבד לרבו: "אני מוכן לעשות כל מה שתבקש חוץ מדבר אחד", זה נחשב פורק עול אדוניו מעליו. והוא נקרא "מומר לדבר אחד".

אדם אומר אני מקבל את כל התורה כולה, אבל אני לא יכול ללכת עם זקן. אני משחית את הזקן, אני לא יכול! אני לא יכול, זה מגרד אותי, זה הורס אותי, אני לא יכול, זה גם לא יפה לי, לא מתאים לי וגם אשתי לא מסכימה"... לא יעזור! אתה ארור בקללת כל עם ישראל ואתה מומר לדבר אחד כמומר לכל התורה כולה.

אישה אומרת אני הכל יכולה, אני אלך בצניעות, הכל! אבל אני לא יכולה כיסוי ראש. מגרד לי הראש! יש לי פצעים, עולה לי... זה ככה,  אני לא יכולה! " ארור! כל העם קילל כולל כולם. ומומרת לדבר אחד. אז זה לא משנה, רק מצוה אחת מכל המצוות וזהו.

עוד מביא הרמב"ן מהירושלמי, תלמוד ירושלמי: שהפסוק בזב מדבר: "ארו אשר לא יקים את דברי התורה לעשות אותם ואמר כל העם אמן", זה מדבר על בית המלך והנשיאות. שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה.

זאת אומרת, המלך והנשיא בישראל, יש להם יכולת וכח להקים את התורה ביד המבטלים אותה. זאת אומרת, אם הם רואים אנשים שמבטלים את התורה ולא מקיימים, הם יכולים לכוף אותם, לחייב אותם לקיים את התורה. אז הפסוק הזה ודאי שמדבר על מי שביכולתם לעשות כן.

והרמב"ן אומר כך (בשם הירושלמי): אפילו היה צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה, והוא לא החזיק, הרי זה ארור!

אתם שומעים? אדם צדיק, צדיק! כולם מודים שהוא צדיק, גם בשמים כתוב שהוא צדיק, והיה יכול להחזיק את התורה ביד אלה שהם מבטלים אותה, מי אלה? הרשעים מבטלים אותה. הוא יכול היה לגרום להם לקיים אותה, גם הוא ארור. בקיצור, אין פטור לאף אחד!

בישעיהו המלך, ישעיהו היה מלך צדיק וחשוב, ישעיהו המלך קרע את בגדיו שקרא את הפסוק הזה: "ארור האיש אשר לא הקים". ואמר: "עליי להקים! ודאי! אני מלך ואני יכול להקים את זה שכולם יקיימו". מה עשה חזקיה? נעץ חרב פתח בית המדרש ואמר: "מי שלא יכנס ללמוד תורה בבית המדרש, יהרג בחרב". בתוך שלוש שנים כל ישראל קיימו את כל התורה! למדו אותה,ידעו אותה וקיימו אותה. ולכן ניצלו מהמלחמה שבאה עליהם. סנחריב על 370 מיליון לכבוש את ירושלים, והם נפלו פגרים מתים. פגרים מתים.

כמו שעוד מעט יהיה עם צפון קוריאה, אמריקה וכל החבר'ה. מיליונים הולכים למות. מיליארדים! לא מיליונים. שני שליש מהעולם. הזהרתי אתכם תמיד שגוג ומגוג קרוב מאוד? איך זה קרוב! עוד מעט תצא הודעה של טראמפ ונראה מה הוא מתכנן. או שהוא יהיה שפן והצוציק הזה, הזאטוט, חצי מהגיל שלו ופחות, מאיים עליו, עושה תסרוקת כל פעם, מצטלם, וחביבי מנענע את כל העולם. סין פוחדת ורוסיה פוחדת וכולם פוחדים. הזאטוט הזה עושה מה שהוא ורצה. יפה, הא? זהו!

"חוצפה ישגה". באוטו אמרו לי החבר'ה: חוצפה ישגה, הברטנורא אומר מי שחצוף הוא ינצח. הוא יעלה. הוא יגבר. אתם שומעים? חוצפה הוא יעלה. חוצפה ישגה. זה חצוף זה. אבל הוא בטח הכין לו מרתפים תת קרקעיים, 90 מטר מטה, הכין לו הכל פיקס,, שם לו שמה יחידות מובחרות, הכין לו אמצעי מילוט, בטח הכין לו מנתח כבר שישנה את הפרצוף שלו אם יצטרך לברוח. גם מנתח בטח שיאריך לו את הרגליים בעשרים סנטים, ירחיב לו את העצמות, יחבר לו עוד כמה פורטזות, בשביל שהוא יצא בלונדי אף אחד לא ידע שזה הוא. עריץ ודיקטטור כזה הוא ודאי תכנן הכל. כן, אבל הוא לא יודע מה ה' תכנן לו! אבל הוא תכנן את הכל לפי מה שהוא.. מה אכפת לו שימותו לו כמה מיליון, שתיים, דילול כוחות ואז הוא יצעק לעולם "תראה מה עשו לי! מה עשו... הרחיבו וזה.. הם התגרו בי, הם אשמים, מי אמר להם לתגרות בי.." וכו'.

טוב, אותנו זה לא משנה, אבל שזה רק יתחיל כבר! שזה יגמר! נו, צ'ק צ'אק! ואז תבוא הגאולה והכל יהיה בסדר. רק הבעיה: מי מאיתנו ישרוד. לפי מה שאנחנו לומדים זה קצת מסובך? למה? כתוב: "ארור"! ארור זה מקולל. "ארור אשר לא יקים".

והנה לפירושו של הרמב"ן: חייב אדם לקבל על עצמו את כל התורה בשלמותה. כמו שקיבלת את כל האיברים שלך בשלמות.

באחת הרצאות אשה אחת באה בתלונה: "בעלי רוצה לקיים את כל המצוות, הוא מגזים! הוא מגזים. שמע, אפשר לעשות זה, אפשר לעושת זה, אפשר לעשות זה, אבל לא כל דבר. כל דבר הוא עושה. כל דבר".

אמרתי לה: תשמעי, את יודעת שהתורה היא תרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות "עשה" ושס"ה מצוות "לא תעשה". ביחד זה תרי"ג. 613. וגם לאדם יש אברים וגידים בדיוק באותו מספר! הבורא ברא את האדם על פי התורה. כל האיברים שלו, הכל, כל הגידים שלו, הכל טועמים את הורה הקדושה. עכשיו את אומרת שהוא מגזים ולא חייבים לעשות את זה ולא חייבים את זה, אז אני שואל אותך שאלה: בעלך יש לו שתי עיניים? כן. אפשר לראות בעין אחת? מוכנה לוותר על עין אחת שלו? יש לו שתי אוזניים, הוא יכול לשמוע באחת? אפשר לוותר לו על אוזן אחת? הוא  הולך על שתי רגליים, אפשר גם לדלג, לא חייב ללכת עם שתיים. הוא יכול לקחת קרש וללכת איתו במקום. את תהיה מוכנה לוותר על איברים של בעלך? כי לא חייב להגזים. מה צריך להיות שלם בשלמות? לא חייבים! אם אפשר בעין אחת להסתפק, לא נורא. לא חייבים. לא, היא לא מוכנה. אז למה אתה מוותרת על המצוות? הרי זה מה שמקיים אותו.

אומר הרמב"ן: חייב אדם לקבל על עצמו כל התורה בשלמותה!.

והירושלמי אומר: שלא רק על עצמו עליו לקבלה, אלא לחזק את התורה גם בידי אחרים.

אתם שומעים? זה לא מספיק מה שאתה מקיים את כל התורה (הלוואי) בשלמות, אלא אתה צריך גם לחזק את התורה בידי אחרים. מה כתוב? "ארור אשר לא יקים את התורה הזאת". זאת אומרת, אדם צריך להקים את התורה כדי שיעשו אותה. אם הוא לא יקים, הרי הוא בכלל ארור.

אלה שארגנו את הרצאה הם עשו עכשיו את מה שכתוב פה. עליהם נאמר: "ברוך אשר יקים את התורה הזאת לעשות אותה". למה? כי הם לא רק רוצים לעשות בעצמם את התורה, הם דואגים שגם אחרים יעשו את התורה.

אבל בדברי רבנו יונה בשער ג, יח: העניין מתבהר על נכון. תקשיבו טוב מה הוא אומר: ודע: כי נתחייב הנברא, מי זה הנברא? כל אחד פה באור יהודה ומחוצה לה, ודע כי נתחייב הנברא להיות ציר נאמן ועבד משכיל בכל עבודת אדוני. זאת אומרת, כל אחד מאיתנו הוא התחייב להיות ציר נאמן. ציר זה שליח. צריך להיות נאמן, הוא נשלח לפה לעולם הזה, והוא צריך להיות נאמן למה שהוא התחייב, שהוא יקיים את כל התורה ויקיים את רצון הבורא. והקב"ה הסתובב עם כל נשמה ונשמה ואמר לה: "תראי עולם זה שבראתי, תני דעתך שלא תקלקלי ותחרבי את עולמי". תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי.

אז נתחייב כל אחד מאיתנו להיות ציר נאמן ועבד משכיל. כולנו עבדים, נבראנו עבדים. יש כאלה מעדיפים להיות עבד לאדם ויש כאלה מעדיפים להיות עבד לה'. אבל אנחנו צריכים להיות עבד משכיל. מה זה עבד משכיל? בכל עבודת אדוניו אנחנו צריכים להשכיל.

הפועל הנאמן יהיה מהיר במלאכתו, וז הלא מספיק. לא רק שהפועל הנאמן עושה את מה שהוא צריך במלאכתו ומהיר בזרזיר, אלא ישגיח גם על מלאכת חבריו ועיניו על דרכהם לראות אם באמונה הם עושים.

זאת אומרת, חובה עלינו גם להסתכל סביבנו לראות שכולם עושים את מלאכת שמים, מה שציוה אותנו הקב"ה, ולראות אם עושים זאת באמונה.

ויזהירם ויודעם את המעשה אשר יעשון. למה? כי חפצו ורצונו אשר תעשה מלאכת אדוניו בלא רמיה, על כן יחזיק ידי עושה המלאכה. זה נקרא: "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם".

אז כל אחד מאיתנו מחויב להיות שליח נאמן של הקב"ה בעולם הזה ולהיות עבד שמקיים את רצון  אדוניו ב-100% וגם משכיל בכל עבודת האדון, להיות גם פועל נאמן, מהיר במלאכה ומשגיח על האחרים, החברים, שגם הם עושים את מלאכת שמים, ויתבונן בעיניו על דרכהם לראות אם באמונה הם עושים, ואם הם לא עושים באמונה, יזהירם ויודיע אותם את המעשה אשר יעשון. ולמה שיעשה כך? כי חפצו ורצונו שתעשה מלאכת אדוניו בלי רמיה. ולכן הוא מחזיק את ידי העושי המלאכה. כל מי שעושה מלאכת שמים "יראך יראוני וישמחו". אדרבא, הוא תומך בהם, מעודד אותם וכו'.

 אז הנה כתוב לנו בפרוש מה החיוב שלנו, על זה נתחייבנו. ומי שלא עושה את זה הוא בכלל הארור הזה. נמצאנו למדים שלא רק מוטל על היחד לצאת ידי חובתו הוא, אלא הוא אחראי לפי יכולתו לראות שתעשה מלאכת שמים גם ע"י אחרים.

המסילת ישרים בפרק יט, קורא לעניין הזה: "קנאה לכבוד שמים". זאת אומרת, אדם שעושה כך הוא נקרא מקנא לכבוד שמים. והרמח"ל הקדוש מונה את המידה הזאת של קנאה לכבוד שמים ביחד עם השמחה והדבקות בעבודת ה', שלושתם ענפים של מידת האהבה.

מי שאוהב את ה' אנחנו נראה את זה אצלו בזה שהוא מקנא לכבוד שמים להעמיד את האמת ולהשפיל את השקר, אנחנו נראה אותו שהוא שמח בעבודת הבורא ואנחנו נראה שהוא דבק בעבודת ה' תמיד. זה נקרא שיש לו מידת האהבה. שלושת אלה שהם ענפים של מידת אהבה.

ועל זה כתב שם, וזה פשוט" מי שאוהב את חברו אי אפשר לא לסבול שיראה שמכים את חברו או מחרפים אותו, בודאי שיצא לעזרתו! גם מי שאוהב שמו יתברך, לא יוכל לסבול ולראות שמחללים אותו חס ושלום, ושעוברים על מצוותיו.

זה דבר פשוט! מי שאוהב לא יכול לראות שמישהו מבזה את ה', מזלזל בו, עובר על מצוותיו בפרהסיא והוא שותק. לא יכול להיות! אם הוא אוהב, לפחות כמו חבר שלו..

למשל דוד אשר, דוד אשר הוא שמע מישהו שמבזה אותי בבית הכנסת, ביזוי חריף, סילק אותו על המקום מבית הכנסת. אמר לו: "תעוף מפה!". אפילו שהבן אדם הזה היה נחשב משהו שמה. בלי שום.. על המקום! לא אחד.

טוב, אני ידעתי מאחד. עכשיו אני יודע יותר.

זה נקרא אוהב. אוהב פירושו של דבר אין קונצים! אתה מדבר על חבר שלי, על אבא שלי, על הרב שלי, על מי שאתה אוהב, זה לא משנה את מי אתה אוהב. אז ודאי שהוא לא יכול להבליג. אז מי שאוהב את ה' יכול להבליג שהוא רואה שעושים נגד ה'? אז איפה הוא עבד נאמן? איפה הוא עבד אוהב? במה אתה אוהב את ה'? שאתה שותק כי אתה דואג לכבוד שלך שלא תפגע, שלא יבזו אותך, שלא יכנסו איתך לתרעומת. אז אתה אינטרסנט! אתה לא אוהב את ה'. אם אתה אוהב את ה' אתה תעמוד קנאי!

וזה מה שאמר שלמה המלך עליו השלום: "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם". מי שמהלל את הרשעים הוא נקרא עוזב תורה. מי ששומר תורה מתגרה ברשעים. כי אותם שמהללים רשע ברשעתו, ולא יוכיחו על פניו מומו, הנה הם עוזבי התורה, ומניחים אותה שתתחלל, חס ושלום.

זאת אומרת, אם אתה רואה אנשים שמהללים זמרים פסולים, מחטיאי הרבים, ועוד יותר הם מזמינים אותם, זה מוכיח שאנשים האלה הם עוזבי תורה. הם רשעים! כי הם לא מוכיחים את מומם על פניהם. ומניחים לתורה להתחלל והם מצדיקים את הרשע!

אך שומריה, מי ששומר תורה באמת, המתחזקים להחזיקה את התורה, ודאי שיתגרו בם. הם לא יוכלו להתאפק ולהחריש. איך הם יכולים לשתוק ולהחריש?!

הוא מביא שם כמה הפליגו חכמים זכרונם לברכה במי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שהוא נתפס בעוון של החוטאים בעצמו. זאת אומרת, הוא יענש בעונשם של החוטאים ויותר מזה הוא יענש יותר מהם. כי הוא מחזק ידי הרשעים. ומצדיק את מעשיהם.

 ותכף נראה מה אומר רבנו יונה בשערי תשובה בשער שלישי באות קפט. הוא מביא כמה מדרגות בחנף. תשע מדרגות שונות אחת יותר חמורה מן השנייה דינו של חנף.

כתוב שכת של חנפים אינה מקבלת פני שכינה. הקב"ה מתעב את החנפים והוא לא מוכן לקבל אותם כלל וכלל! חנף זה מי שמחניף לאדם. זאת אומרת, הוא לא בוטח בה', הוא בוטח בהשתדלות שלו אצל בני אדם. הפסוק אומר: "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו".

מי זה בן אדם? אומר ישעיה הנביא: "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא", אומר הנביא ישעיה: מה אתם עושים? אתם בטוחים באדם? אתם מאמינים באדם? "חדלו לכם מן האדם!". למה? כי נשמה באפו. מה יש? מי זה בן אדם?!

תקח את הבן אדם הכי גדול, הכי חזק, הכי עשיר, הכי שליט, סתום לו את האף דקה, הוא לא שווה כלום! הלך! למה? נשמה באפו. הנשימה באף שלו. סתום האף? הלך הבן אדם. אז מה אתם מחזיקים מהבן אדם? מי זה הבן אדם?!

"במה נחשב הוא", איזה סוג חשיבות נתתם לו? "מעפר באת ואל עפר תשוב". והחיים שלך לא תלויים בעצמך, הם תלויים בבורא יתברך.

אומר הזוהר הקדוש: אל תקרא "בַמֶּה נחשב הוא.", אלא " בָּמָה נחשב הוא". אתה עושה אותו עבודה זרה כמו במה, פעם היו מקריבים קורבנות בבמה, זה אסור היה. יש בית המקדש אסור להקריב בבמה, ואתה לוקח אותו ועשוה ממנו במה. זאת אומרת אתה כאילו עובד עבודה זרה בזה שאתה חנף לבן אדם.

אבל אומר רבנו בחיה יותר גרוע: מי שעובד עבודה זרה הוא עובד עבדוה זרה אחת. אבל החנף אין קץ לנאבדיו! הוא עובד הרבה עבודה זרה. הוא עובד את זה ואת זה, ואת השר הזה, והנהג שלו והזה מהמועצה, ואת זה מפה ואת ראש עיר ואת זה, את כולם! הוא מחניף להם. אז זה, אין לו קץ.

כמה הוא עובד! אנשים! עובד את האנשים, עובד להם, משתווה להם, מחניף להם. למה? אין לו בטחון בה'. הוא עושה השתדלות "כוחי ועוצם ידי". "שמע, בלי קומבינות, בלי קשרים, אתה לא יכול להזיז דברים". זה נקרא "חנף".

על החנף אומר רבנו יונה: "החנף אשר יהלל רשע לפני בני אדם", חנף אין לו מגבלות. לצדיקים אתה לא צריך להחניף. צדיקים מצוה לומר עליהם מה שהם. מצוה. ולהגיד ברבים. אלף פעמים. כמה שתשבח אותם, זה מעלה שלך, שלהם ושל הציבור. רשעים אתה מהלל. חנף שמהלל רשע לפני בני אדם אם בפניו, של הרשע, אם לא שלא בפני של הרשע, אף על פי שהוא אלא מצדיק אותו על החמס, הוא יודע שהוא רשע והוא גנב והוא חמסן והכל, הוא לא מצדיק אותו, ולא יכזב על משפטו, הוא לא אומר השוא לא עושה דברים כאלה והכלל, הוא לא משקר, אבל יאמר עליו כי הוא איש טוב, אומר: "כן, נכון, הוא כזה, כזה, אבל הוא איש טוב. אני מכיר אותו, יש לו לב טוב, הוא איש טוב", אדם כזה אומר עליו הפסוק: "עוזבי תורה יהללו רשע".

כי לולא עזב את התורה, אומר רבנו יונה, אם החנף הזה לא היה עוזב את התורה לא הילל העובר על דבריה ומפר מצוותיה. מה אתה מהלל אחד שעובר עבירות בפרהסיא! כולם יודעים!  וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב, ויליץ עליו מפני בני אדם להגיד אדם יושרו, גם זו רעה חולה.

למה? כי בהזכירו את הטוב, ואת הרע לא יזכור, הוא אומר רק הלצה עליו, הוא אומר: "לא, הוא בסדר וזה וזה", ולא אומר את הרע שלו ועל כל פשעיו יכסה, הוא יגרום שהרשע יחשב צידק אצל השומעים ויתנו לו יקר וירים ידו וגבר.

וכבר הקדמנו להודיעך מה הם המכשלות שנמצאות בכבוד הרשעים, על כן לא נכון להזכיר צדקתם בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם. כמו שנאמר: "ושם רשעים יקרב".

זאת אומרת, תמיד שאתה רוצה להזכיר את הרשע, אתה רוצה להזכיר שהוא עשה מעש הטוב, בתנאי שאמרת גם את הרע ואמרת את השם שלו והוספת על השם שלו "שם רשעים ירקב". שמעתם? אם לא, אתה חנף! ואתה נקרא עוזב תורה. 

היום כולם למדו שיטה. ,לא, למה אני אומר לו את זה? בשביל לקרב אותו". יש כלאה מושיבים עבריינים לידם בשביל להוציא מהם כסף. ראשי כנופיות. שמים אותם לידם, קוראים לו: "הצדיק", "החסיד", "התורם", "הנדיב"... עוד מעט יגידו "הגאון". כן, גאון בגנבות.

כל זה בשביל מה? בשביל לסחוט ממנו כסף! אז בן אדם אומר מה אני ראש כנופיה? אני בן אדם פשוט, הולך לבית כנסת, הכל, לא צדיק, אני משתדל.אבל אם הוא צדיק כבר במדרגה, נתן כמה ג'ובות, אז הוא נהיה צדיק, אני אבא של הצדיקים! אז אני לא צריך להתאמץ יותר. אם הרב אומר שהוא צידק, אז אני סופר צדיק!  וזה נקרא מכשול ושחיתות. שמכבדים את הרשעים.

לכן, לא נכון להזכיר את צדקתם. אבל אם אתה מזכיר את צדקתם, תזכיר גם את רשעם וכסלם ותוסיף "שם רשעים ירקב" או "שר"י". כמו שתשמעו אותי הרבה קלטות אני אומר "שר"י". שר"י זה ראשי תיבות "שם רשעים ירקב".   

ככה אנחנו מצווים. כתוב: "זכר צדיק לברכה ושם רשעים יקרב". שמזכירים צדיק צריך להגיד "זכר צדיק לברכה, להזכיר אותו. ושמזכירים רשע צריך להגיד "שם רשעים ירקב". שלא יטעו בו בני אדם. שלא יחשבו שאתה אומר עליו דבר טוב שהוא עשה, ופה ושם. "אשרייך", "זכית", "זכית", "זכית". וכולם חשובים: "מה זה? זה בו אדם, מה זה? רק זוכה זה, כולו זכויות, אין לו..". לא! אם הוא רשע צריך גם להגיד את הצד השני. שלא יטעו בו בני אדם. אז עכשיו תבדוק אם אתה מכת החנפים שלא מקבלים פני שכינה. ועוד לא אמרנו כלום, אמרנו רק את החלק השני מתוך תשעה.

זה לא פשוט, רבותיי! אנשים נכשלים כשלון רב! כי לא לימדו אותם תורה באמת. הכל מריחה. מריחה. מורחים את האנשים בשביל שיהיה שקט תעשייתי. אפשר יהיה לחיות בקהילה יפה. "כולם אהובים, כולם ברורים", "עמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ".

אבל את ההמשך של המשנה: "ואלה שאין להם חלק לעולם הבא" לא אומרים לציבור. למה? הם לא יבואו, הם לא יתרמו, לא יהי הקהל. אז הרב בפני מי ידבר? בפני עצמו? ידבר על אשתו? נמאס לה לשמוע אותו. אז זאת אומרת, אם אדם רוצה לקיים את התורה כמות שהיא, אז זה מה שמלמד אותנו הרמב"ן והרמח"ל וכל שאר הגדולים.

אומר ישעיה הנביא: "אני אגיד צדקתך ואת מעשיך ולא יועילוך".

מה זה אומר? "לא יועילו לך המעשים הטובים להציל אותך מן הרעה שאני אקום עלייך למשפט", אומר ה', "שאני אערוך לעומת המעשים הטובים שלך, את רוב פשעיך ומעשי תעתועיך, כי דברי עוונותיך גברו מהן".

כמו שאמרו רבותינו: "מי שעונותיו מרובים מזכויותיו נחתם ונחתם למיתה. אז לכן לא יועילוך. אל תחשוב שאם יש לך כמה צדקות וכמה מעשים ובעיניך הם גדולים, אז אתה מסודר. אומר ה': "לא יועילוך, כי אני עורך את העונות כנגד הזכויות, ואם העונות רבים, אז כתוב מי שעונותיו מרובים מזכויותיו, נכתב ונחתם למיתה.

וכבר הסברנו את זה פה אור יהודה מספר פעמים כשהיינו לפני ראש השנה כמו תמיד, ואמרנו איך זה יכול להיות "נכתב ונחתם למיתה"? יש הרבה רשעים שאנחנו רואים אותם עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, והם לא מתים. איך זה?

אז אמרנו שיש מיתה שהיא נקראת מיתת שנים. מה פירוש? בראש השנה הוא נכתב ונחתם למיתה. מה זה מיתה? נגיד הוא היה צריך לחיות 80 שנה ואז בגלל שהוא לא חזר בתשובה על כל עונותיו באמת לפני ראש השנה נשארו העונות ודנו אותו. ודנו אותו כרשע. כי רובו עונות. אז מה החליטו בשמים? שימיתו לו שבע שנים. כמה נשאר לו? 73. עברה שנה, הורידו לו 3 שנים. עברה שנה, הורידו לו שלוש שנים. אח"כ חמש שנים, אח"כ זה... פתאום הוא נפטר בן 37. מה הוא נפטר בגלל המקרה שהיה תאונה, בגלל שהיה ככה, בגלל שהיה ככה.. לא מה פתאום! לא בגלל זה! בגלל שהכל שנה הורידו לו, הורידו לו, הוא נכתב ונחתם למיתה, הוא נכתב ונחתם למיתה, נכתב ונחתם למיתה עד לא נשאר לו יותר זמן. לכם כתוב :"רשעים לא יחצו ימיהם".

מה זה "רשעים לא יחצו ימיהם"? היה מגיע לו 80, ויום המוות ביום היוולדו, מיום שנולד כתוב כמה יחיה, קבעו לו 80 שנה. אבל הוא היה רשע, לא חזר בתשובה, כתוב "לא יחצו ימיהם, לא יגיע למחצית, כמה זה מחצית? 40. 37 מת! לא הגיע למחצית. למה הוא לא הגיע למחצית? בגלל שהוא נשאר רשע ולא חזר בתשובה. חשב יש לו עוד זמן, הוא עוד צעיר, יהנה, יבלה, בסוף שהוא יהיה בלי שיניים וברכיים רועדות, אז הוא יחליט לחזור בתשובה.  כן, אבל מי אמר לך שאתה תחיה עד אז?!

אי לזאת, כמה גדול החיוב לעורר את הרבים אל המלחמה החזקה שהיא מלחמת היצר. הקראנו השבוע באחת הדרשות שאריסטו פגש את אלכסנדר מוקדון שהוא חזר מאחת המלחמות אחרי שלוש שנים שהוא ניצח, וכל החיילים שלו הלכו ושמחים ומרעים, כמו שהיו עושים "וי". "וקטורי", נצחון. והוא אמר להם: "את המלחמה קטנה נצחתם, עדיין לפניכם המלחמה החזקה". שאלו: "איזה מלחמה חזקה?". אמר: "מלחמת ניצר. נראה שתנצחו את היצר הרע שלכם".

לנצח עיר זה לא בעיה, לזרוק פצצת אטום, מיימין, לא בעיה. לוחצים כפתור והכל מתפוצץ. אבל תנצח את היצר שלך נראה אותך! נראה אותך שאתה יכול לנצח את היצר שלך.

לכן אני מקיים כרגע את מה שכתוב, כתוב: "כמה גדול החיוב לעורר את הרבים אל המלחמה החזקה שהיא מלחמת היצר". איך לחמים ביצר? לומדים מוסר ועבודת היראה, זה היסוד של כל התורה. כי כל התורה, כל עבודתך את עבודת ה' בלי יראה, זה רק מצות אנשים מלומדה והיא נהדפת ע"י רוח קלה. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה...

אתם שמים לב שאני מציין כל הזמן "חכמים זכרונם לברכה", 40 שנה אני אומר "חכמים זכרונם לברכה", אני לא מתעצל. תשמעו רבנים אחרים אומרים "חז"ל", "חז"ל אמרו...". לא! צריך להגיד "זכר צדיק לברכה", להגיד "חכמים זכרונם לברכה". לא לקצר. צריך לברך אותם, לשבח אותם, להגיד בפה מלא. ירח לך עוד שתי דקות במשך כל הדרשה, במקום להגיד חז"ל, חז"ל, חז"ל. מה זה חז"ל?! חכמים זכרונם לברכה. 

"כל שאין יראתו מרובה מחוכמתו אין חוכמתו מתקיימת". חכמים אמרו אם לא תקדם היראת שמים שיש לך, לחוכמה שאתה לומד", כל החוכמה שלך לא תתקיים! בלי יראת שמים את קוף! שמחכה מעשים, ואתה עשוה אותם מלומדה. מלומדה זה רוטינה. חוזר על עצמו. כן, קמים בבוקר, מניחים תפילין, ואח"כ הולכים הביתה  וכל זה, מברכים ברכת המזון, שולפים ברכות, ברוך אתה... הכל מלומדה. אין יראת שמים. בלי יראת שמים זה הכל הולך לסיטרא אחרא. כל מה שאתה חוסך אתה רק מפרנס את הסטרא אחרא. אתה לא  תקבל בעולם העליון כלום על זה! כלום! בעולם הזה יתנו לך קצת, לפי הלא לשמה שלך, קצת יתנו לך לפי זה. אבל עולם הבא, נישט! גורנישט! אין! אין! שמה זה עולם האמת. נכנסים רק עם אמת. עשית לא אמת, חצי שקר חצי אמת, זה לא אמת. לא מקבלים שכר! מקבלים שכר רק על אמת באמת.

ובודאי שכל אחד מאיתנו יש לו את היכולת להשפיע על אחרים. מחויב לצאת חוצץ להקים את דברי התורה, כמו שהמלך ישעיהו אמר: "אני אקים". אז מלך יכול לחייב את כל העם, אבל אתה יכול לחייב לפחות את בני הבית, את המשפחה, את האשה, את הילדים. או את האשה יכולה להוכיח את הבעל, הילדים, הורים, דודים, משפחה, קרובים, שכנים, בית הכנסת, בעבודה, בכל מקום. אתה יכול להגיד, זה לא אומר שהם ישמעו, וזה גם לא מחייב אותך שהם ישמעו, אבל זה מחייב אותך להוכיח אותם. לא אומרים שתתנפל עליהם. בדרכי נועם, תגיד להם "תזכו לגן עדן, "מגיע לכם הרבה יותר". כמו שהתורה אומרת, אין בעיה, אבל תגיד! כמו שאתה אומר לו: "יש לך כתם פה" או אומר לו :"יש לך נוצה פה", ואתה אומר לו: "תזהר השרוך שלך פתוח". אתה מעיר לבם אדם למה אתה לא רוצה שייכשל, אתה לא רוצה שיתבזה, אז למה שיספיד את העולם הבא ואתה שותק. אם אתה יכול להוכיח אותו והוא ירויח מצוה, מצוה זה לנצח! אחת! ואם הוא עשה אותה קבוע מאותו יום? אתה יודע איזה עשיר אתה?! אתה יודע איזה הצלה עשית לו? למה שלא תגיד? למה שלא תתן לו להרויח?

וכל שכן בדורות הללו שאנחנו חייבים בזה, כי תמה היראה החושית. אין היום אנשים שהם יראי שמים, ממש את הרואה אותם בחוש שחוששים באמת מקיום מצוה או עבירה או משהו כזה.

אני מדבר על נבלות וטרפות ועופות ואומר שאסור בשר ועופות והכל טרף, המטבחים טרפה, אז יש ששומעים ויש שלא שומעים. אלה שלא שומעים, למה לא שומעים? מה אתם לא חוששים על חייכם? אתם לא חוששים שבסוף כל האכילה שלכם אתם תתחייבו לשמים ולא רק זה, יגידו לכם שאכלת עכברים וחזירים וכל מרעין בישין, וגם ברכתם ברכות לבטלה. כי אסור לברך על נבלות וטרפות.

אז היום יש מחלוקת, אז בהתחלה אמרו אנשים: "מה, הוא יוצא נגד זה, מה הוא גורם לכך שכולם כאילו חוטאים וזה וזה וזה וזה...", מה עשה ה'? עכשיו מצאו איזה תרנגול אדום, שחור עם כרבולת כזאת וזאת, קוראים לו "בראקל". ונהיה מחלוקת בין חכמים. אומרים שהעופות הלבנים שאכלנו אלה אין להם מסורת, אי אפשר לאכול אותם, הברקל יש לו מסורת. אבל לא היה פה בארץ ישראל בכלל. לא, זה המוסרת שלו, הוא בא מזה ופה ושם ומביאים סימוכין מפה ופה, בגלל שיש סוחר שהוא קנה את הסחורה והוא צריך להרוויח, אז הוא מתחיל לחרבש את כולם.

ועכשיו נהיה מחלוקת בין כולם. מה אומרים? מי שיאכל את זה אוכל נבלות וטרפות! ואסור לאכול אצלו במטבח ואסור ללכת לחתונות שלו ואסור ללכת לבר מצוה. וההם אומרים מי שאוכל עופות לבנים אסור ללכת לבר מצוה, אסור ללכת לחתונה, אסור לאכול אצלו במטבח... בסוף מה כולם אומרים? מה שאמרתי! רק בגלל הברקל והלבן.

היום אמר "חכם" אחד: "אני אוכל את העוף הלבן בלב כבד". מה קרה לב כבד? אם יש לך ספק, אל תאכל! מה? חכם אוכל עם לב כבד? זאת אומרת, "יש לי חשש אם העוף הלבן יש עליו מסורת, אבל אני בינתים אוכל, אבל יש לי לב כבד.". זה כמו אנשים שאומרים: "אני לא רוצה לדבר לשון הרע, חס ושלום! חס ושלום! חס ושלום!", כן, אומר לשון הרע, ומנער את הבגדים כאילו זה נתפס לו בבגדים. מה זה הדברים האלה?! רואים לצנות! איפה יראת שמים? איפה יראת שמים! אפילו אם זה ספק רק, אבל זה ספק דאורייתא, וספק דאורייתא זה לחומרה! חייבם להחמיר! אומרים לך ספק רעל, ספק לא רעל. מי ישתה? אומרים לילד שלך יש ספק רעל, ספק... תיתן לילד שלך לשתות? מה פתאום! אז למה אתה נותן לו עופות שיש בהם ספק, אפילו ספק, אני לא אומר לכם לא ספק, ודאי! נגיד ספק.

תראו בבד"צ העדה החרדית בירושלים, פעם יוצאים ואומרים שהזריקות שנותנים לעופות גורמות שהן טרף, פעם חוזרים בהם. אח"כ אומרים עוד פעם טרף, אח"כ חוזרים בהם, אח"כ. "אין דין דינו". מה זה?! מה זה?! ובינתיים הציבור אוכל. אמרו להם להכשיר את כל המטבחים, אח"כ אמרו זה בסדר, אח"כ... מה זה?! איפה היראת שמים חושית? זה היה בדורות הקודמים.

איך אנחנו אומרים בתפילה? "אנשי אמונה אבדו", פעם היו אנשים אמונה באים בכח מעשיהם, מה פירוש אתה רואה מעשים גדולים ועצומים ומה שהם אומרים בפה שלהם הכל מתקיים. אנשים אמונה אבדו, באים בכח מעשיהם, גיבורים לעמוד בפרץ. אם היו רואים פרצה בציבור, מישהו עושה משהו שלא כהוגן, היו גיבורים לעמוד בפרץ! מי שזוכר בתי כנסת ישנים כשהיה איזה תלמיד חכם או זקן שהיה ירא שמים והיה רואה מישהו מדבר או משהו, איך היה גוער, איזה גערות היו פעם. וכולם היו נרתעים. כולם היו נרתעים! היום? מי חושש ממי, ממה ואיך?!

"נער ירהב בזקן", זאת אומרת, אין יראת שמים. וכבר העיד על זה לפני 150 שנה הגאון רבי ישראל סלנטר, זצ"ל, וכך הוא אומר בלשונו הטהור: "מלפנים כל איש אחזו פלצות לשמוע את קריאת אלול, ואילו היום, אפס כל רגש נכון". אפס! אין יותר! פעם היו עוברים וצועקים, אתם ידועים ברחובות היו מעוררים בהשכמה והיו צועקים "אלול, סליחות, אלול, סליחות", וכולם היו מתנערים מהבתים ויוצאים אחרי חצות או לקראת הבוקר, היו יוצאים בתי כנסת, בתי כנסת מפוצצים, כולם בוכים, סליחות, בוכים, בוכים! סליחות והכל.

היום? אלול, הנה חצי אלול ואנחנו כבר... כמה אנשים הלכו לסליחות כל יום? יש כאלה לא הלכו פעם אחת! אז איך אתה מתכונן למשפט? ה' מתחשב בזה, אומר "ראיתי, לא התכוננת, אתה מצפצף, הא? מצפצף. אין בעיה! גם אני. גם אני". "סלחתי כדברך". אני אסלח לך לפי דברך,אתה לא רוצה, גם אני. אין שום בעיה!  אני לא מחייב אותך, לא כופה אותך, יש לך בחירה, אתה רוצה לזלזל, אתה רוצה להתעלם, אתה רוצה להתבכיין, אני עייף, אני הרוג, בסוף זה יכול להיות ככה. בסוף זה יכול להיות ככה.

תראו, נפתחה עונת הגשרים, הגשרים והמנופים. לא היה כזה דבר. מנוף אחד טאח! נתקע מאז כבר שבע. עונת הגשרים, מה קרה? מה אתה לא שמעת שההוא זה... יש לך מנוף? תזהר! תקשור אותו טוב, תסגור אותו, תשייר את עצמך, סע בזהירות, תגיע לגשר תאט, תבדוק מה הגובה, צא החוצה תסתכל.. מה הולך פה?? טראח! טריח! כולם נתקעים בגשר. מה הולך פה? מישהו יכול להסביר? הרי כל בן אדם ששמע על מקרה כזה וראה איך נפלה האבן הגדולה 35 טון על בן אדם, מחצה אותו, לא הספיק להגיד אפילו "שמע ישראל", הלך הבן אדם. רחמנא ליצלן! נו, זה לא מזעזע? אז מה?! כל בן אדם היה צריך לשים לב.

בראש השנה שעבר כולם היו בבתי כנסת מי שהיו והכל, כל אחד הסתכל על השני, אומר מי יהיה בשנה הבאה, מי ישאר, והנה משנה שעברה ועד עכשיו כמה הסתלקו? בכל מקום כמה הסתלקנו? כמה קיבלו מחלות, כמה קיבלו זה, כמה זה, כמה זה.. מתי זה היה? בראש השנה. מי שלא הכין את עצמו, ככה נפסק. כל שנה נפסק. אין דבר כזה! זה לא שאם המשכת זה לא עובד. זה עובד! גוזרים על אדם יסורים, גוזרים עליו עניות, גוזרים עליו כל מני צרות, שכנים, אשה, גירושין, מה לא?! וגם מורידים לו מהשנים. אין דבר כזה שאתה יוצא נקי בראש השנה. אין דבר כזה!

רק אם חזרת בתשובה באמת, אז הקב"ה מוחל וסולח, רחמן וסלחן לבני ישורון. כן. זה מה שהוא מבקש. הוא מבקש: "שובו אלי ואשובה אליכם", אני לא רוצה שתמותו, חס ושלום. "כי לא אחפוץ במות הרשע, כי אם ישוב מדרכו וחיה", זה מה שאני רוצה! ולמה תמותו בית ישראל? למה אתם לא שומעים לי? כל אחד שיסביר לעצמו.

עכשיו אני מלמד אותכם דבר חשוב, אמרתי את זה פעם באור יהודה, שכחתם, אני חוזר על זה עוד פעם. זה קשור למה שאמרנו והיות שבני אדם לא יודעים את דרכי התשובה, לא ידועים את הכללים, אין פה הרבה אנשים שגמרו את ספר "שערי תשובה" ללמוד, להבין ולקיים. אם כן, צדיקים גמורים! צדיקים גמורים!

אבל אומר רבנו יונה בשערי תשובה, בשער הראשון באות מז, הוא אומר 20 דרכים שאדם צריך לעשות בשביל שהתשובה שלו תהיה מלאה. זה עשרים עיקרים שנצרכים לתשובה שלמה. הוא אומר שהעיקר ה-17 זה לרדוף פעולת החסד והאמת.

נתתי שיעורים באחרונה ב"משלי". עם פירוש רבנו יונה, בפירוט מה זה חסד ואמת. מבהיל מה הדרישות מאיתנו!  אם אדם אין לו שתי מידות אלה חסד ואמת, הוא נקרא רשע. כי מי שאין לו חסד, אז יש לו אכזריות, יש לו שנאה, יש לו קנאה, יש לו גאוה, יש לו תאוה, יש לו קמצנות, הרבה מידות רעות אם אין לו מידת החסד והעין טובה.

אבל אומר רבנו יונה, תשמעו איזה הצלה אני נותן לכם:

 "העיקר השבעה עשר,: לרדוף פעולת החסד והאמת, כעניין שנאמר: 'בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע". ואומר לנו רבנו יונה: "עתה תתבונן בסוד המקרא הזה, כי האומנם אם החוטא לא שב אל השם, לא יתכפר עונו בפועל החסד". זאת אומרת, אם אדם חטא ולא חזר בתשובה, גם אם יעשה חסד הרבה, לא יתכפר לו העון. "כמו שנאמר על הקב"ה: 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד'. חכמים זכרונם לברכה פירושו שהקב"ה לא יקח שוחד של מצוה למחול ולהעביר על העוונות".

אם אדם חושב שהוא עשה עוונות ועכשיו אני אתן שוחד לה', אני אעשה מצוות, ובמצוות היא יכסה לי על העוונות, אין דבר כזה! אין דבר כזה!

"ועוד אמרו חכמים זכרונם לברכה: כל האומר הקב"ה ותרן, יותרו חייו". אז מה כן? "אבל מאריך אפים". הוא לא מוציא את הגזר דין מיד. אבל "אם לא ישמעו לו, ימד פעולתם על חיקם". אם לא שומעים אל הקב"ה, ממתין, ארך אפים, יש לו אורח רוח למכביר! אבל אם לא שומעים לו הוא מודד להם את הפעולות המתאימות להם, העונש לפי מה שראוי להם אל חיקם. לא יכול להמלט.

אז נשאלת השאלה: אז מה זה שאמר שלמה המלך עליו השלום שבחסד ואמת יכופר עון? איך יכופר עון אם אמרת שלא? הוא אומר: זה מדבר על בעל תשובה! לא אדם רשע שעושה חסד, והוא חושב שהחסד יכפר. לא! אם אתה בעל תשובה, "כי יש עבירות שהתשובה ויום הכיפורים תולים ויסורים ממרקים. והנה החסד יגן בעד החוטא וישמור עליו מן היסורים, בשגם הצל יציל מן המוות, כמו שכתוב: וצדקה תציל ממוות".

אבל יש עוד עון, עוון חילול ה'. שהתשובה והיסורים תולים ורק המיתה ממרקת, כמו שנאמר: אם יכופר העון הזה לכם עד תמותן.

אני מסביר מה נאמר פה: יש מצוות עשה: קריאת שמע, ברכת המזון, תפילין, טלית ועוד. יש רמ"ח, 248 מצוות עשה. אם בן אדם לא קיים את המצוות עשה, לא קיים, עכשיו הוא חוזר בתשובה, כתוב שבאותו רגע שהוא חזר בתשובה על מצוות עשה, נמחל לו! יש לו כפרה. אבל אם זה היה עבירות יותר קשות, שזה נקרא "לא תעשה", והאדם הזה עבר עליהם, נגיד "לא תשחית פאת זקנך". אנשים משחיתים פה, את הפאות, מורידים לגמרי. אפס או 1 או 2, זה נקרא משחיתים. על כל שערה הם מתחייבים 39 מלקות. צריך להסתפר פה בפאות מהמפרץ עד אמצע האוזן, מספר 3. בשני הצדדים. כל השאר אתה יכול לעשות אפס עם סכין. אין בעיה. אבל את הפאות "ולא תשחית פאת זקנך".

אז אם אדם עבר על "לא תעשה", יש כמה כאלה, אם הוא עבר על לא תעשה, אז הוא צריך לדעת שעל הלא תעשה הזה, לא מספיקה התשובה שהוא עשה. צריך שיגיע יום הכיפורים ואז יום הכיפורים יכפר. שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו". רק יום הכיפורים בכוחו לכפר על "לא תעשה".

אבל אם אדם עבר על עברות שיש בהם עונש כרת או ארבע מיתות בית דין, עברות חמורות, נגיד: חילול שבת, אכילת חמץ בפסח, שזה מצות "עשה". אם הוא עובר עברות כאלה שיש בהם כרת או אחת מארבע מיתות בית דין, תשובה הוא עושה, ימי כיפורים יעברו עליו, לא יספיק בשביל לכפר. צריך שיבואו עליו יסורים לכפר לו על כל העברות האלה. זה אחרי שהוא בעל תשובה! אחרי שהוא בעל תשובה, אז יועיל לו. ע"י יסורים. אז אל תבכה שאתה בעל תשובה ואתה מקבל יסורים. חייבים לתקן אותך מעברות שעשית.

אבל כתוב פה: "בחסד ואמת יכופר עון". מה למדנו? אומר פה עכשיו: "והנה החסד, אם הוא מרבה לעשות חסדים, יגן בעד החוטא וישמור עליו מן היסורים בעולם הזה וגם יכול להציל אותו מן המוות. כמו שכתוב 'צדקה תציל ממוות'".

אז במקום יסורים תעשה חסדים. אם תעשה חסדים זה יציל אותך וישמור עליך מהיסורים. ואם נגזר עלייך מיתה, זה יכול להציל אותך גם מהמיתה, כי "צדקה תציל ממוות". אל תחסוך, כי אתה חוסך בחיים. זה אם עברת עברות שיש בהם ארבע מיתות בית דין. בספר "שערי תשובה" תמצאו בדיוק את כל מה שנכלל בכלל הזה.

אבל יש עוד עון שהוא עון חילול ה'. אחד חילל שבת, אבל חילל שבת בפרהסיא, נסע באוטו באור יהודה, סיגריה, רדיו פתוח, כולם שמעו, זה נקרא בפרהסיא חילול ה', אם הוא עשה כזה דבר, לא יספיק כל מה שאמרנו. לא יספיק. רק עד שהוא ימות, עם התשובה, ובמשך הזמן הוא נשאר בתשובה, עברו ימי כיפורים, קיבל יסורים עד היום האחרון ובסוף בסוף שהוא מת יהיה לו כפרה. בגלל שזה חילול ה', והפסוק אומר: "אם יכופר עון הזה לכם עד תמתון".

אבל למה אמרתי שעכשיו אני מציל אתכם אם תשמעו למה שכותב פה רבנו יונה, תשמעו מה הוא אומר:

שלמה המלך אומר "בחסד ואמת יכופר עון". איך? אומר כך: כאשר האדם משתדל, הבעל תשובה, לתמוך ביד אמת, הוא הולך רק אם האמת, הוא תומך במי שהוא איש אמת, במי שעושים אמת, במי שמקיים את האמת, אדם שמשתדל לתמוך ביד האמת, לא מספיק, ויעזור אחריה, הוא גם עוזר להעמיד את האמת, הנה להקים הרצאה זה להעמיד את האמת, התורה זה האמת. אדם שעוזר ויתעורר בדבריה הוא גם מתעורר מהאמת, מדברי האמת, תקשיבו! והופיע אורו לעיני בני עמו, כולם רואים שהאיש הזה איש אמת, תומך באמת, מעורר בשביל האמת, רואים שהאיש הזה כבר האור שלו לעיני כל העם, ויחזק.. תקשיבו! ידי אנשי האמת ונשא ראשם, בכל מקום הוא רק משפיע, משכנע ומדבר על אנשי האמת, והוא נושא את ראשם, מגביה אותם בעיני הציבור, אז זה לא מספיק, וכתות השקר ישפילם, יגיען עד עפר, הוא גם צריך אבל לעשות את הפוך, להשפיל את השקרנים, את הרשעים, את הכתות של השקר, כמה ישפיל אותם? עד עפר! אומר רבנו יונה: הנה אלה דרכי קידוש ה'. זה קידוש ה'. והוד והדר לאמרתו ועבודתו בעולם, ועוז ותפארת במקדש תורתו.

עכשיו אתה רואה אחד משפיל רשעים ופותח עליהם, ובאים אנשים מה יגידו רוב האנשים? "מה? בואנה שפכת את דמו, מה קרה לך? איך אתה עושה דבר כזה... חילול ה' רואים דתי עושה ככה וככה", טוב, זה ההמון אומר. מרימים טלפון: "רבנו יונה, מה אתה אומר מה שעשה פה זה בסדר או לא בסדר?". אומר: "זה קידוש ה'! זה הוד והדר לאמרתו ועבודתו בעולם ועוז ותפארת במקדש תורתו".

על כן בהרבות פעליו לקדש את השם, שאדם ירבה פעולות כדי לקדש את ה', ולעודד את האמת להכין אותו ולסעדו, לעזור לאמת להתפרסם, ונסלח לו מעון החלול שם שמים עם התשובה, בתנאי שהוא שם את האמת לעומת אשמת החילול ה' שהוא עשה, ואז מידת תשובתו נגד מידת משובתו. שהוא קלקל, עיוות ועשה. על זה נאמר: "בחסד ואמת יכופר עון".

אז לא יצטרך לא את היסורים, לא יצטרך את כל העונשים, לא יצטרך לחכות עד למיתה, הכל מתכפר לו! והוא לא צריך את כל החילוקים האלה בכלל! אתם שומעים מה זה? שאדם יכול להנצל מכל הצרות, המחלות, ההפסדים, הבעיות, הבזיונות, הכל! הוא יכול הכל להנצל בתנאי שיעשה את זה מה שאמרנו.

בעוד מקום בשערי תשובה, בשער רביעי באות ה' מסביר שלמה המלך, עליו השלום: "בחסד ואמת יכופר עון", אומר רבנו יונה, כבר ביארתי לך את זה, מה שהסברנו, הוא אומר אני אסביר לך עוד נקודה במילה "אמת", הביאור הוא: שיכין החוטא את לבו לחזק ידי האמת ולעזור למבקשי אמונה ולהסיר השקר והעוול, כי הודאת אמת והשיבו לבוצרה כבוד אלוקים. אם אתה עושה כך, מחזק ידי אמת, עוזר למבקשי אמונה, מסיר את השקר והעוול ומודיע את האמת ומשיב אותה לבצרון, לחוזקה הראשון, אתה מכבד את האלוקים, זה כבוד אלוקים.

וזה כתוב בירמיה: "דן דין עני ואביון עז טוב הלא היא הדעת אותי". אם אתה עושה משפט כהוגן ודן את הדין של העני והאביון כראוי, זה טוב, זה נקרא שאתה יודע אותי. אבל רודפי השקר, אלה שמחנפים, עליהם נאמר בירמיה: "במרמה מאנו דעת אותי". אלה לא רוצים לדעת אותי, אלה הולכים במרמה, הם מחפשים את הטובות שלהם בעולם הזה, הם רוצים להתלקלק על כל האנשים להוציא מהם מה שהם רוצים. אבל לא על כבודי הם חושבים, אלה על כבודם. אלה נקראם רמאים, "במרמה מאנו דעת אותי".

אמרו רבותינו זכרונם לברכה שואלא בתרא ד, בעניין של הורדוס שהרג את החכמים ושאל עצה לבבא בן בוטא, איך הוא יוכל לרפא לו ולגהות ממנו מזור? בוא תעזור לי איך אני מתקן, מה אני עושה? הרגתי את החכמים, מה אני עושה? איך אני יכול לכפר על הרג החכמים?

מה אמר לו? אמר לו בבא בן בוטא: "אתה כבת נרו של עולם, לך ועסוק באורו של עולם והשתדל בבניין בית המקדש". וכידוע שהורדוס התעסק בבניין בית המקדש על פי עצתו של בבא בן בוטא כדי לתקן את הרג החכמים. הוא כיבה את אורם מן העולם, לך תעמיד את אור העולם, את בית המקדש. זאת אומרת, כעין הקלקול צריך לעשות את התיקון. ככה זה עובד.

ועוד נקודה אחת לסיום: בשערי תשובה, בשער רביעי באות יא, שוב וחוזר ומסביר לנו רבנו יונה: "בחסד ואמת יכופר עון", קניין התורה נקרא קניין האמת. כי על התורה נאמר במשלי: "אמת קנה ואל תמכור". אמת זה התורה, תקנה אותה בכל מחיר ללמוד אותה, תשלם כמה שצריך, ואל תמכור.

ונאמר: "ותורתך אמת", בתהילים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: "עץ חיים היא למחזיקים בה". תקשיבו מה זה "עץ חיים היא למחזיקים בה", אם תחזיק בתורה היא עץ חיים! מה פירוש? תקשיבו טוב!

עבר אדם על כרתות או מיתות בית דן, כמו שאמרנו, שעבר על "לא תעשה" שיש בהם כרת או מיתות בית דין, אמרנו שזה מסובך, צריך לעבור עליו יסורים, מביא לנו עוד עצה, עוד עצה על פי המדרש, אומר לנו רבנו יונה: אם היה רגיל לקרוא פרק אחד ביום, יקרא שני פרקים. אם היה רגיל לקראו פרשה אחת, יקרא שתי פרשיות. זאת אומרת "עץ חיים היא למחזיקים בה", אם תוסיף בתורה יותר ממה שהיית עושה עד עכשיו, כמו שאני אומר לאנשים קבל עלייך שלושה חודשים ללמוד שעתיים בתענית דיבור, אתה נפטר מהעונש והיסורים שהיו צריכים לבוא עלייך בגלל העונשים שהתחייבת לשמים. אז אתה עושה תשובה ואתה מוסיף בלימוד התורה יותר ממה שהיית, ואז אתה מתיש את עצמך במקום היסורים. תכף נשמע...

למה זה מגן עליך פני היסורים? כי בתורה יש שני דברים: דבר אחד: אמרו חכמים זכרונם לברכה בקידושין לא: "תלמוד תורה כנגד כולם", זאת אומרת, שאתה לומד תורה בכל מילה שמוציא מהפה, מקיים תרי"ג מצוות ונבראים לך תרי"ג, 613 מלאכים מכל מילה! אתה יושב שעה, אתה מוציא לך מיליון, 2 מיליון, 5 מיליון, מלאכים שנבראים לך. שהם סנגורים שלך ומגנים עליך, אתה מוקף מלאכים טובים. זה דבר ראשון, סיבה ראשונה למה התורה מגנה מן היסורים.

ודבר שני: "כי ישית עמלו בתורה וטרחו בה ואשר תדד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורים". זאת אומרת, אתה מייצר הגנה ע"י לימוד התורה, ומצד ני, אתה מתיש את הגוף שלך בעמל התורה, אתה טורח בה ואתה מדיר שינה מעיניך, זה במקום יסורים! כי אתה מייסר את עצמך בשביל התורה כבר. תורה שעברת עליה, ועכשיו אתה לומד אותה כדי לקיים אותה, אז זה במקום היסורים. ה' אומר אני מוריד לך מהיסורים ע"י זה.

כמו שאמרנו רבותינו זכרונם לברכה, בסנהדרין צט: "כל הגופים לעמל ילדו", אדם לעמל יולד. אשרי מי שהיגיעה שלו בתורה. היות ואדם נברא לעמל, אז יש או עמל מלאכה שהוא יעבוד בשוק, יעבוד בעסקים, יעבוד, או שהוא יעמול במלאכת שמים, בתורה. איזה מלאכה שאתה רוצה. לעמל אתה חייב! בלי עמל אתה לא יכול לחיות. אשרי מי שהגיעה שלו בתורה!  

ושאלו בגמרא: למה נקרא שמה תושיה? כיון שהתורה מתשת כוחו של אדם. יש אדם אומר: "תן לי לעבוד 8 שעות אפילו בטרקטור, רק אל תתן לי לשבת בית המדרש שעה שעתיים, אני לא יכול! לא יכול! זה אני לא יכול! לא יכול". למה? התורה מתשת. מה, אתה יושב עם מזגן, יש נס קפה, יש עוגיות, יש לך גמרא חדשה, מתיבתא, שוטנשטיין, עם ביאורים, עם ניקוד, עם פיסוק, הכל! פנאן! חוכמה, אוירה טובה, חבר'ה טובים, שב! תלמד! כל מילה תרי"ג מצוות! תרי"ג מצוות.  "לא יכול, לא יכול!". למה? מתשת כוחו של אדם. כי היצר הרע מתנגד! הוא לא  רוצה!  הוא יודע, מה זה אתה ייצר לו פה מלאכים, איך הוא יפתה אותך אם אתה לומד תורה והיא מתוקה והיא ערבה לך, איך הוא יפתה אותך אחרי שאתה לומד כזה דבר ואתה קורא על התנאים הקדושים, ואתה קורא על הנביאים, ואתה רואה את המעלות שלהם, ואתה.. מה? בסוף תלך לעשות איזה עברה, ככה, משהו כזה, איך? במה הוא יפתה אותך במה? הוא לא יכול! "אם פגשך מנובל זה בדרך, מושכהו לבית המדרש", תכניס אותו, שמה הוא מתפוצץ! הוא לא יכול. הוא מקים אותך, "בוא, בוא, בוא נלך, די למה אתה מספיק, די גמרנו! די, אתה תשתגע בסוף, עזוב אותך! בוא, בוא"... התורה נקראת "תושיה". שהיא מתשת כוחו של אדם.

אז כל מה שלמדנו עד עכשיו זה היה על יחיד, על כל אחד מאיתנו. אבל על אחת כמה וכמה ברבים. תשמעו עכשיו מה אני אומר: רבנו יונה זכרונו לחיי עולם הבא, בשער ג, בסימן קסח, הוא אומר:

בהתאסף רשעם וקהילות הקודש לעבוד את ה' יתברך ומסכימים הסכמות להעמיד להם מצות, הנה הם מקדישים את השם יתגדל ויתקדש שמא רבה, שנאמר: "ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". בזה מקיימים את עולה של התורה כל כך, עד שהפורש את עצמו מלבוא בסודם נחשב לדעת רבנו יונה: פורש מדרכי ציבור ואין לו חלק לעולם הבא. משום שהוא כמקטרג על הסכמת עבודת ה'.

מגלה לנו רבנו, אם יתאספו ראשי עם, באים כמה חכמים שאכפת להם באמת מהתורה, מהעם או קהילה, לא דוקא ראשי עם, קהילה, החליטה קהילה, לעבוד את ה' יתברך והסכימו הסכמות לעשות "כנישתא חדא", לעשות מצוות, לקום כולם בנץ, קיבלו על עצמם, לדקדק במאכלות, לא להכניס שום דבר שיש בו ספק ומסכימים הסכמות להעמיד עליהם מצוות, הנה הם מקדישים את ה' יתברך יתגדל ויתקדש שמו הגדול.

ככתוב בפסוק: "ויהיה בישרון מלך", מתי יהיה מלך המשיח? "בהתאסף ראשי העם יחד שבטי ישראל". לפי הפירוש הזה, בין אם ראשי העם הם עשו את זה, בין אם שבטי ישראל, קהילות בישראל או קהילה בישראל עשו את זה, יכול לבוא מלך המשיח! "ויהיה בישרון מלך", מתי? "בהתאסף ראשי העם יחד שבטי ישראל".  בזה מקיימים עול של התורה כל כך עד שמי שפורש את עצמו מלבוא בסודם, הוא לא משתתף, הוא לא משתתף הוא החליט שהוא מעדיף לישון, הוא לא רוצה להשתתף, לפי דעת רבנו יונה, נקרא זה פורש מדרכי הציבור ואין לו חלק לעולם הבא. למה? משום שהוא כמקטרג על הסכמת עבודת ה'. 

נחזור להתחלה: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן". אבל יש גם "ברוך אשר יקים א דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן".

עכשיו נשאר לכם להחליט. אם אתם רוצים להיות בכלל "ארור" או "ברוך". 

אני ממליץ: ברוכים תהיו!

 

שאלה:

שואלת: ?????

הרב: בטח שתהיה שנה טובה! אם חוזרים בתשובה לפי מה שלמדנו. חייבת להיות! אפילו לאלה שלא תהיה טובה, לאלה שיעשו מה שאמרנו, טובה מאוד תהיה. למה? כי גם מקבלים שכר כנגד כל אלה שלא עושים. עכשיו נגיד היו פה אנשים שמעו אותי, מתוך הקהל רק שניים החליטו לעושת מה שאמרתי. ומההיום הם ישתנו לטובה לפי מה שאמרתי, הם יקבלו שכר כנגד כל אלה שלא עשו מה שאמרתי.

שואלת: ?????

הרב: אמן!

הבנתם?

שאלה:

שואל: שלום הרב, ערב טוב.

הרב: ערב טוב.

שואל: רבנו יונה מדבר על היסורים, מה הגדר?

הרב: גדר של יסורים? זה מתחיל מזה שהמכניס את היד לכיס רוצה להוציא שלוש מטבעות ויצאו לו שניים, והוא צריך להחזיר את היד לכיס להוציא עוד אחת. זה הגדר. מפה והלאה זה עד אין סוף. יכול להיות מרותק למיטה עם כאבים שלא ניתן אפילו ע"י רופאים ותרופות לשכך את הכאבים.

שואל: גם בהתחלת ההרצאה דיבר הרב שצריכם לקיים את כל המצוות.

הרב: נכון.

שואל: כמעט אין אף אחד שיכול לקיים אותם.

הרב: כל אחד יכול וחייב! לא רק שיכול..

שואל: חייב, אבל בפועל כמעט ולה ישיג...

הרב: בפועל, אני לא אשם לפועל, אני לא מועצת הפועלים.

שואל: הרב לא אשם, אני לא אמרתי, אבל.. אז יוצא מזה שהעם חס ושלום ארורים?

הרב: נו, מה חשבת? מה הקראתי?

שואל: זה לא תלוי בעם, זה תלוי במנהיג.

הרב: לא, זה לא רק תלוי במנהיג. אני לא תלוי בשום מנהיג, אני תלוי במנגו של עולם, הקב"ה, ולבד החלטתי לחזור בתשובה ולקיים כל מה שכתוב. מה זה תלוי במנהיג?! לא ידעתי שיש בכלל מנהיג וגם לא ידעתי שיש דתיים בכלל. לא ידעתי בכלל שיש חרדים, לא הכרתי שיש בני ברק בכלל. בכרם התימנים חזרתי בתשובה בלי שום קשר לכלום. עם ספר. לבד! איפה זה מנהיג? איפה היה לי מנהיג? איזה מנהיג? מי שרוצה יכול לבד. בלי שום בעיה! היום הפוך, אנשים רוצים להתלות במנהגים בשביל לא לעשות. לא בשביל לעשות. כן, מה אתה אומר?

שואל: הרבה לא יודעים.

הרב: מה אני אשם? מי שרוצה לדעת, ה' ימציא לו ידיעה. כתוב: "הבא לטהר מסייעין אותו". אם הוא רק בא להיטהר, עוד לא יודע כלום, כלום! כלום! כלום! אבל הוא אומר "אתה יודע מה, ודאי שזה יותר משתלם ללכת בדרך האמת. ודאי! אז אני מחפש את האמת". מה עושים? ה' ימציא לו את כל מה שצריך! והוא גם ירגיש מתי משקרים אותו, מתי מזייפים, הוא ירגיש. מי שמחפש את האמת באמת ולא מחפש נוחיות ונוחות. אם הוא מחפש נוחיות ונוחות, הוא יהיה שקרן כמו אלה שילמדו אותו. אבל אם הוא יחפש את האמת, הוא יכיר בה וילך איתה עד הסוף!

שואל: רציתי להגיד אנחנו עדיין ממשיכים בתורה לגבי שמירת העופות...

הרב: ברוך ה'! מה זה ממשיכים? יש ברירה?

שואל: לא, הכוונה ברוך ה' בזכות.

הרב: אנחנו לא עושים טובה! יש חזיר למכביר, אפשר לקנות חזיר למכביר, אין שום בעיה! לא חזר ולא צריך גם שחיטה, אפשר לבשל אותו ישר, ככה, חי גם כן. אין בעיה. אז מה, אנחנו נגיד שאנחנו מחזיקים ולא אוכלים בינתיים חזיר, מה זה? זה חזיר.

שואל: יש הרבה מתירים.

הרב: יש הרבה לא מתירים. יש הרבה מתירים לאכול.

שואל: אם אפשר בבקשה לקבל ברכה חזרה בתשובה בשביל דיאנה בת נינה רבקה.

הרב: אמן!

שואל: ושתתבשר בבשורות טובות.

הרב: אמן! תהיה בריא!

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב, ערב טוב. חברי שאל אותי שאלה ולא ידעתי מה לענות לו בקשר...

הרב: אז אל תענה לו, לא חייבים לענות...

שואל: בקשר לבשר. זאת אומרת הוא הפסיק לאכול כבר שנה, וכולם במשפחה מנסים לשכנע אותו שרק לנדאו בסדר. ויש חתונה משפחתית ולא ידעתי מה להגיד לו.

הרב: מה יש להגיד? גם אני חשבתי שלנדא בסדר ועכשיו אני לא אוכל. ואי אפשר לאכול במקום שזה לא בסדר. אפילו אם זה משפחה, אפילו אם זה אבא ואמא ובבית ואפילו בראש השנה. מה זה "ואפילו"? פשוט! מה שאסור אסור בכל מקום ולא משנה של מי זה.

שואל: תודה!

שאלה:

שואל: אהלן, ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: אהלן, אהלן.

שואל: אני חוזר בתשובה, ברוך ה'.

הה: ברוך ה'.

שואל: עכשיו אני רוצה להסביר שאני בתור חילוני יודע כמה קשה לחזור בתשובה לכל האנשים שמפחדים מזה.

הרב: כן...

שואל: אתה מבין? הם מפחדים לדעת את האמת, אז הם לא רוצים. כמו שאני לא רציתי לדעת. אחרי שידעתי, גילתי את ה' יתברך בכל מקום, ברוך ה'.

הרב: כן...

שואל: שזכיתי לחזור. אבל כל הנוער וכל מי שאני יודע, הרי אני גם צעיר, בן 20, אז אני רואה את כל הנוער אחורה, שאיתי באותו גיל, הם לא חשובים בכלל על לחזור, הם מפחדים בכלל לפתוח ספר. אתה מבין?

הרב: נכון.

שואל: לראות תוכחות, הם בתוך הקליפות של הטומאה, בוא נגיד את זה ככה.

הרב: נכון.

שואל: אז איך עושים דבר כזה? כי אני כואב לי על דרך של שקר.

הרב: שאתה תעמוד באמצע ותגיד להם אני הייתי בדיוק כמוכם,אתם יודעים ואני ברירתי את הדברים, ואני יכול להוכיח לכם שזה ככה ומה שאתם עושים אתם מתעלמים. זה כמו אחד שנכנס לצומת ובמקום להתבונן ימינה ושמאלה אם יש רכבים, הוא מחליט לקצר את הדרך, לעצום עיניים ולנסוע במהירות. ומה הסיכויים שלו שהוא לא יעשה תאונה. ככה הם עושים. ממשיכים בלי עצימת עיניים, בלי לראות. מה ההגיון? איפה החוכמה? אם יש אמת מבררים, אם אין אמת, ממשיכים. אבל אם יש אמת, מה אתה חושב שאם תתעלם ממנה היא לא אמת? והיא לא תחול עליך? היא ודאי תחול! אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש. לא תוכל להגיד "לא ידעתי", "לא לימדו אותי", "אבא שלי לא לימד אותי". זה לא משנה, זה לא עוזר. אני גם כן אבא שלי לא לימד אותי את חוקי המיסים ולא חוקי העירייה ולא שום דבר והתחתנתי ואני עכשיו צריך לדעת לבד. הוא לא לימד אותי. אז מה אני אגיד לשופט: "תשמע, אבא שלי לא לימד אותי", אז מה אני פתור? אבא שלי לא לימד אותי נהיגה. אז אני פתור? מה זה לא לימד אותי. תלמד לבד! מה פירוש? קיבלת שכל לבד, לא קיבלת שכל משותף.

שואל: כן, אבל התאוות פה גדולות, אתה מבין? כייף להם...

הרב: מאוד!

שואל: כייף להם! הם לא רוצים בכלל לדעת דבר..

הרב: בטח! מה זה?!  ברור! מה חשבת? מה  יצר הרע...

שואל: אז הזכויות ככה גדולות מי שמצליח לעזוב הכל בגיל צעיר ולעזוב.. הזכויות עצומות על דבר כזה, לא?

הרב: ודאי! כתוב שמי שחוזר בגיל שלך, זה נקרא תשובת הזהב. מי שחוזר בגיל ביניים נקרא "כסף". מי שחוזר זקן, נקרא "נחושת". ככה כתוב במנורת המאור. למה? כי ודאי שבן אדם כבר מריח את הקבר, לחזור עכשיו בתשובה זה לא בעיה. הוא כבר מפחד, אתה מבין? הוא עוד מעט יעמוד לדין. אבל בינתיים הוא עשה 60 שנה עברות ויבואו איתו חשבון. אז הוא מפחד. אז לכן הוא עושה, אבל זה לא תשובה מעולה. שתובה מעולה זה כמו שאתה אומר. "זכור בוראך בימי בחורותיך". זה החוכמה. שאתה עוד צעיר ובחור, אז זה המעלה הגדולה ביותר. ואתה גם מקבל שכר כנגד כל החבר'ה שלא חזרו בתשובה, כי אם יש נגיד 200,000 צעירים, סתם דוגמה, בני גילך, ואתה אחד מתוך האלה שלא חזרו ואתה נוטל שכר כנגד כולם. אתה אומר: "הנה, אני מתוך 200,000 אני חזרתי בתשובה. הם לא חזרו, אני חזרתי. ודאי שזה משהו מיוחד.

שואל: תודה רבה לך, כבוד הרב. ושבעזרת ה' כולם יקבלו חוכמה ובינה לחזור בתשובה.

הרב: אמן!

 

שאלה:

שואל: אני לפני קודם כל שרציתי לשאול שאלה, קודם כל רציתי להגיד לך משהו לך באופן אישי.

הרב: כן.

שואל: לפני בערך שנה, ככה בפלאפון, היה  לי.. עוד אז היה לי פייסבוק, עכשיו אין לי, וזה.. ברוך ה'. אני מסתדר בלעדיו גם. ראיתי את הקטע שלך על פרשת "כי תבא" ששמה אמרת שיש שמה צופן, איפה שיש הקללות...

הרב: השואה.

שואל: כן. בדיוק! זה מאוד עניין אותי ומאז לא הפסקתי לקרוא. אני חורש עלייך ביו-טיוב בלי סוף!

הרב: ברוך ה'!

שואל: ובעיניי, אתה.. אני עוד לא נתקלתי ברב שהוא.. יכול להיות שיש, שהוא חודר לאמת עם כל ההסרטות, עם כל ההקלטות, עם הכל והכל, זה מה שבעצם משוך אותי. זה.. הרבה אנשים לא.. קשה להם להתחבר לרב, בסדר, כל אחד יש לו זכות שלו, אבל אותי באופן אישי, זה מושך. כאילו לא משנה, חריף, לא חריף, הוא אומר ככה, נגמר הסיפור! לא משנה לו. וזה מה שאני אוהב מאוד, מאוד, אצל הרב. ואני חושב שאתה מבחינתי אתה המנהיג פה! אתה אולי מהיחידים, אני לא רואה משיהו אחר שהוא עושה את מה שאתה עושה. כמובן שיש גם רבנים הרבה יותר גדולים, כמו הרב שטיינמן, וקניבסקי, אבל אני באופן אישי, אני רואה אותך, ומך אני לומד הרבה דברים. אני גם מתעניין באחרים, אני לא אומר שאני לא לומד מהם, אבל הרוב זה בעצם אתה.

יש לי שאלה אבל אחת, באמת. הרי אתה גם אומר שבריאת העולם לא נוצר באופן אקראי וזה נכון, כן, אבל אם היה מפץ הגדול, אי אפשר להגיד שהוא נברא ע"י אלוקים? כלומר, הייתה התפרצות של אנרגיה, אבל משי שגרם לה זה הקב"ה. זאת אומרת, מדענים אומרים שכן היה המפץ הגדול, אבל זה נותר באקראי. והתורה אומרת כן היה אותו הדבר, אבל זה מישהו עשה את זה.

הרב: לא, לא. לא יכול להיות.

שואל: או! אז תסביר בבקשה.

הרב: ברש"י כתוב שהכל נברא ביום הראשון. זאת אומרת, ברגע אחד כל הבריאה כולה עמדה בקומתה ובציויונה. הכל! הכל! הכל נברא ביום הראשון. ואחרי זה כל יום מששת הימים, הקב"ה הוציא לפועל את מה שהיה שייך ליום השני, ליום השלישי, ליום הרביעי וכו'. זאת אומרת, הכל נברא במאמרו. "בראשית" זה מאמר ראשון. "ברא אלוהים את השמים ואת הארץ ואת כל מה שבם,, הכל נברא בבת אחת! לא תהליך ולא בטיח ולא פיצוצים ולא שום דבר.

שואל: אבל רגע, יש דבר... ככה אני הבנתי, כבוד הרב יתקן אותי, שבמילה "בראשית" מוזכר הפירוש שאז לפני מיליארדי שנים היה הבריאה של כל הכוכבים והגלקסיות...

הרב: איפה הפירוש הזה?

שואל: בגלל זה אני אומר תתקן אותי.

הרב: אין דבר כזה! אין פירוש כזה.

שואל: כי הרי הגלקסיות..

הרב: אבל אין דבר כזה!

שואל: שניה, שניה! כי הגלקסיות לא נוצרו לפני 5,777 שנה.

 הרב: נוצרו. נוצרו. נוצרו. אני אסביר לך...

שואל: זה מה שהיה לפני זה.

הרב: לא, לא, לא.

שואל: העולם נוצר לפני...

הרב: לא, לא.

שואל: אוקי. אז תסביר.

הרב: אני אסביר: שהקב"ה דיבר עם אדם הראשון ואמר לו: "מכל עץ הגן אכל תאכל מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל". בן כמה היה אדם הראשון.

שואל: בן רגע.

הרב: איך מדברים לאחד בן רגע.

שואל: כן, ברור...

הרב: רגע! רגע! תלך איתי לאט לאט.

שואל: אוקי.

הרב: וכשהוא אמר לו: "מכל עץ הגן אכול תאכל". כמה זמן לוקח לעץ עד שהוא נהיה?

שואל: אני הבנתי אותך...

הרב: טוב שאתה מבין, אבל רגע! רגע!

שואל: כן, אבל זה מבחינת העולם עצמו...

הרב: אבל רגע! אני מסביר!

שואל: אוקי.

הרב: אמרתי לך שכל העולם עמד בקומתו ובציויונו ברגע! אבל הוא עמד ברגע כבין גיל כזה.

שואל: נכון.

הרב: אז לא צריך להמתין לתהליך שקדם! לא צריך!

שואל: אוקי.

הרב: אדם הראשון שנברא היה כבן 20. הוא היה בן רגע.

שואל: נכון.

הרב: אבל כבן 20. העץ נברא באותו רגע, כבן 5, 7, 20 שנה. הכל נברא כבר מוכן! לא צריך להמתין. הקב"ה לא צריך להמתין. ובתוך זה יש את הזמנים שאתה יכול לשערך, להאריך, לחשוב. שיהיה לך ניסיון אם להאמין או לא להאמין, להתבלבל או לא להתבלבל, לכפור או לא לכפור. אבל הקב"ה ברא את העולם כמו שהוא בין רגע. בין רגע!

שואל: לא, לא. אני שאלתי לא על העולם, אני שאלתי על...

הרב: שמעתי! על הגלקסיות.

שואל: כן, בדיוק.

הרב: זה העולם! אין עולם אחר. העולם זה הכל, כל הקוסמוס כולו, הכל זה העולם! אנחנו בתוך העולם נקראים "אנשי חלד". אנחנו תושבי חלד יושבים פה על כדור מסוים, שכל הגלקסיות משרתות את הכדורון הזה.

שואל: אוקי.

הרב: ואם המרחקים השתנו קצת, אנחנו לא נתקיים.

שואל: נכון.

הרב: או שנשרף או שנקפא, אבל זה הכל שמור רק בשבילנו. זהו!

שואל: אוקי.

הרב: תהיה בריא!

דרך אגב, את כל השאלות בנשואים האלה, עניתי על זה מאות תשובות! מאות! יש באתר שופר מדור שנקרא "הכה את המומחה", יש שם למעלה מ-1,700 שאלות ששאלו אותי בהרצאות כאלה, וכל שאלה ששאלו נתתי תשובה, ואתה מקבל את התשובה בסרטון. זאת אומרת, אתה תבחר, תבחר באיזה נושא ושמה תקבל כמה תשובות שתרצה.

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: דיברת בהרצאה הקודמת על לעשות תשובה, קרית מלאכי אם אני לא טועה.

הרב: כן...

שואל: אם מישהו רוצה לעמוד ולעשות שתובה.

הרב: ולבכות רבע שעה.

שואל: אני יכול לנסות.

הרב: אתה יכול לנסות?

שואל: אם הגאוה...

הרב: עם תשובה אמיתית.

שואל: כן.

הרב: בכבוד.

שואל: קוראים לי שלומי צעירי, רציתי להגיד שאני רשע על המעשים שלי ולעשות שתובה על זה שאני ליצן, עלז ה שיש לי גאוה סרוחה, על זה שאני חוצפן, על זה שאני חושב שאני חכם גדול ואני בסתם אחד, על זה שערערה אותי המחשבה וחשדתי בכבוד הרב, סליחה! על העבר שלי...

הרב: אה, גם אותי סיבכת בעניינים שלך?

שואל: מצטער.

הרב: כן.:

שואל: על העבר שלי, על הטיול לדרום אמריקה, כל זה היה הבל הבלים, על חטאות נעורים, על פגם הברית, על מאכלות אסורות ולהגיד סליחה מהלב על שכחתי אותך בורא עולם כל העשרים ושש נים האלה, כיום אני בן 28, קרוב לשנתיים בתשובה, אני מבקש סליחה ומחילה לבורא עולם ואומר תודה על שהציל אותי עשר פעמים ממוות ודאי. אני אוהב אותך בורא עולם! תודה!

הרב: רגע, איפה הבכי רבע שעה?

שואל: זה הגאוה שלא מביאה לי לבכות. אני מצטער.

הרב: זה בעיה! אתה מבין? זה הבעיה, בעיה שאין לאדם את היכולת והכח להתחרט ולבכות באמת, באמת. כי אם בן אדם בוכה, בוכה, בוכה, מעומק הלב, הוא מוחק! מוחק! אין מחק יותר טוב מהדמעות. בינתיים תנסה ככה...

שאלה:

שואל: מה קורה אם אחד מבני הזוג, למשל בעל שומע את הרב, רוצה לחזור בתשובה, ממש חזק...

הרב: ואשתו לא מסכימה בשום אופן.

שואל: זה לא שהיא לא מסכימה, בוא נגיד מתנגדת. ויש קשיים. מצד אחד אתה לא יכול לעשות ויכוחים, מצד שני אתה רוצה ללכת בדרך האמת. ואתה לא יכול לעשות את זה לאט לאט, אתה יודע שהדרך שלך היא ככה ואתה הולך ככה. מה אני עושה במצב כזה? 

הרב: קודם כל, ככה אני עשיתי וככה היה המצב שלי.

שואל: אוקי.

הרב: אשתי הייתה יותר דתיה ממני בהתחלה ואני הייתי פחות. אבל ברגע שאני הכרתי את האמת, כמו שאתה אומר כרגע, אני החלטתי שאני טס! הכל מה שאני יודע אני  מקיים! אין קונצים, אין עוד מעט, נראה שנה הבאה, תהליך.. אין אצלי תהליכים. בררתי, זה האמת, הולך איתה. היא התנגדה והייתה נגד ואמרה אני לא אלך איתך רחוב, אתה תלך שם ואני אלך שם, ובסוף הגענו גם לגירושין. זאת אומרת דובר על גירושין. אז אמרתי לה: את יודעת, הקב"ה ציוה את משה רבנו ונתן לו שליחות וכו' והיו לו אישה ושני בנים. "וירכבם על החמור וישלחם". והיו לי אישה ושני ילדים. אמרתי לה אין לי שום בעיה! את יכולה להתקדם אני את ה' לא עוזב! המזל שלי שהיא אהבה אותי והיא נשארה עד עכשיו. אבל לא היה מעניין אותי. אם היה צריך להתגרש אני הייתי מתגרש, אני הייתי מתגרש. פירושו של דבר מה שאני אאבד את העולם הבא? למה אני אהיה מוכן להתאבד בשביל אשתי והיא תהיה מוכן להתאבד בשבילי? לא הבנתי. אני צריך להכניס לגהנום בשביל שהיא תהיה מבסוטית בעולם הזה? מה ההגיון?  את רוצה לברר את האמת? אני מוכן לברר לך אותה? את רוצה לחיות בשקר? אני לא רוצה לחיות בשקר! אני נתגלה לי הדבר הזה, עכשיו לדוגמה אתה עובד באיזה עבודה ואתה מרוויח מגיד 8,000 שקלים. ומחר התברר לך שעבודה אחרת תתן לך 80,000 שקל ואשתך מתנגדת. "לא! אתה תמשיך לעבוד קשה ב-8,000 שקלים ואני לא מוכנה שתעבוד בעבודה הזאת כי אני לא חשובת שזה ראוי לנו שאתה תעבוד בעבודה כזאת". נו, מה עושה בן אדם שיש לו את האפשרות להרוויח 80,000 כל חודש לעומת 8,000 ואשתו מתנגדת. נו, תספר לי מה הוא עושה?

שואל: זה ברור.

הרב: אז זהו! אז אם עולם הבא אני יכול לקבל, עולם הבא או גהנום במקום זה, אז כמה בררות יש לי? כמובן שאני לא אשעה מלחמה ואני אנסה להסביר ואני אריך אף ואני אמתין ואני אנסה להיעזר בגורמים חיצוניים, אני אשעה הכל1 בשביל זה. אבל אני לעצמי, שאני אעבור עברות אם אני יודע שזה אסור ואני אתחייב לשמים, מרגע שזה ברור לי, מה פתאום! זה כמו שאתה לא יכול לחייב אחד לשמור בשבת אחד בכח, אתה גם לא יכול חייב אחד לחלל שבת בכח. זאת אומרת, אתה לא תחייב אותה תשמרי שבת ואם לא, לא, לא, אז יהיה ככה וככה. גם היא לא יכולה להגיד לך אתה תחלל שבת איתי ואני לא מוכנה שתשמור שבת! זה דו צדדי. זאת אומרת, אני מכיר את ההכרה הזאת, הבנתי אותה היום, אני מוכן להתמודד מול כל בן אדם, להסביר לו, להוכיח לו, זה הדרך שאני בוחר. מעבר לזה, יש ילדים משותפים. איך הם יגדלו? בשקר? יגדלו באמת? איך הם יגדלו? זה גם ילדים שלך, זה גם ילדים שלה?

שואל: נכון.

הרב: אז מה עושים? אז מה צריך לוותר גם על הילדים?

 שואל: חלילה!

הרב: אז זאת אומרת, צריך לחפש את הדרך איך מגיעים איתה להבנה לאט לאט. וגם מה שאתה עושה, להצניע כמה שאפשר. לפחות בהתחלה.

שואל: מה זאת אומרת להצניע? מאיזה בחינה?

הרב: נגיד שלא תתחיל לדבר דרשות עכשיו על השולחן ותבוא כל יום חידושים ותבוא עם זעזועים. לאט לאט. שהיא תראה לאט לאט איך אתה מתברג לתוך זה, אתה מבין? לאט לאט.

שואל: משתדל למן האמת, לא תמיד מצליח לי, אבל..

הרב: זה קשה. זה מלחמה שכמעט כולם עוברים אותה. קשה מאוד להשיג זוג שביחד הם הלכו ביחד. קשה מאוד. קשה מאוד גם בשאר הדברים, לא רק בדת.

שואל: כן, כן, ברור.

הרב: קשה. מה לעשות?! זה שני אנשים משני עולמות, משני משפחות שונות, תרבות אחרת. ואתה יודע עד שמתאזנים ומגיעים.. קשה מאוד להגיע לשלמות.

שואל: נכון. תודה כבוד הרב.

הרב: תהיה בריא!

שאלה:

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אפשר בבקשה ברכה לזיווג הגון?

הרב: אתה מוכן ללמוד שעתיים כל יום תורה, בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף?

שואל: בלי נדר!

הרב: בלי נדר יהיה לך זיווג הגון. בעזרת ה'!

אני מודה לכם! עכשיו סליחות תכף, ה' יעזור.

אתה רוצה לבכות? הוא רוצה לבכות.. אל תצחקו טוב?

שואל: אני יודע שזה יהיה לי קשה לבכות. מקוה שאני עושה את זה אולי בבית, עם עצמי יותר.. אבל אני מבקש ממך סליחה על זה שעירערתי, לפני איזה יותר מחצי שנה.

הרב: ואתה תמחה באלה שידברו נגדי?

שואל: כן.

הרב: בטוח?

שואל: בטוח.

הרב: על המקום?

שואל: שאני אראה אותם, ישר.

הרב: יופי! מחול לך! מחול לך! מחול לך!

שואל: תודה רבה לך כבוד הרב.

הרב: תהיה בריא!

ה' יזכה את כולם להכתב בספרן של צדיקים גמורים לחיים טובים ולשלום.

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט