2T6
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

הערב יהיה לרפואה שלמה ליוסף בן מרוסיה, זרע חי וקיים אליהו בן אורה ומרגיז בת ברוריה. זרע חי וקיים מנחם בן רבקה והדס בת מנחם. הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

אנחנו נלמד פעם אחת את הפרשה כמו שצריך ומה שנוגע להיום בדיוק על גוג ומגוג שבפתח. את הכל כבר רמז לנו בלעם בכל דבריו. אז נגיד קודם את הפסוקים שעליהם אנחנו נתייחס ואח"כ נאמר על זה את הדברים.

מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל, כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי מים. יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו. אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ. כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור".

אח"כ בהמשך הוא אומר: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל. וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד"... "וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל. וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אבד".

עכשיו ניקח כמה מפרשים על הפסוקים האלה ונסביר:

דעת זקנים מבעלי התוספות מביאים: אמר רבי אלעזר מברכותיו של אותו רשע תלמד מה היה בלבו. זאת אומרת, הוא התכוון לקלל את ישראל, והקב"ה שם חכה בפיו והפך את כל הקללות לברכות.

מהברכות נבין מה קילל. ביקש לומר לא יהיה להם בתי כניסיות ובתי מדרשות, מה ה' שם בפיו? אמר "מה טבו אהלך יעקב".

ביקש לא תשרה עליהם שכינה, אמר "משכנתך ישראל". לא תהיה מלכותם נמשכת, אמר "כנחלים נטיו".

 לא יהיה להם זיתים וכרמים, אמר "כגנת עלי נהר".

לא יהיה ריחם נודף", אמר: "כאהלים נטע ה'".

לא יהיה להם מלכים בעלי קומה, אמר: "כארזים עלי מים".

לא יהיה להם ממלך בן מלך, אמר: "יזל מים מדליו".

 לא תהיה מלכותם שולטת באומות, אמר: "וזרעו במים רבים".

לא תהיה מלכותם עזה, אמר: "וירום מאגג מלכו".

לא תהיה קימה למלוכתם, אמר: "ותנשא מלכותו".

אמר רבי אבא כהנא: וכולן חזרו לקללה. חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות. שנאמר :"ויהפוך ה' אלוהיך לך את הקללה לברכה". "קללה" ולא "קללות". זאת אומרת הקב"ה הפך רק קללה אחת מתוך כל אלה לברכה, זה "מה טובו אהלך יעקב משכונתך ישראל". כל השאר חזר להיות קללה.

עכשיו נראה מה העניין שהוא אומר מהמשל "כנחלים נטיו". ומדובר על האוהל של הנשים. הדבר ידוע שנשים קרובה הנאתן לעניים. כי הנשים נותנים לעני כבר לאכול ישר. הבעל נותן צדקה. אבל עני שבא לבית, האישה יש לה תבשילים, יש לה מאכל, אז היא נותנת לו כבר מאכל לעני. אז העונה שלה קרובה.  

וכדומה בצדקה וחסד שזה נמשל לנחל שוטף. זאת אומרת, יש ברכה אצל הנשים שהן "כנחלים נטיו". כי זה מטיב לזולתו, כמו נחל. והמובחר שבחסדים שעושות נשות ישראל  זה אם הם מביאות אחרים לתורה ועבודה. כמו הכתוב במסכת ברכות: הנשים הללו במה זוכות? בזה שממתינות לבעליהן שלהן שחוזרים מבית המקדש ושולחות את התינוקות לבית המדרש. כי הנשים בעצמן אין להן קדושת תורה ועבודה, עבודת הקודש, אבל הן כמו מקווה טהרה לישראל שמביא לידי קדושה.

ועל זה נאמר בפרשת חוקת: "והזה טהור ודרשו לרבות את האשה". משום כך ע"י זכות מרים ניתן הבאר לעם ישראל, וכשמתה נסתלקה הבאר.

ואמרו במועד קטן: למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה? לומר לך מה הטהרה מטהרת את ישראל, כלך מרים מכפרת. וכל זה משום שצדקת מרים הייתה נמשלת למים של מעיין המטהר ולפרה שמביאה לידי קדושה.

זה מה שמשבח את נשי ישראל באופן היותר נכון: "כנחלים נטיו". אפילו שהנחל אינו כשר לטבילה, כיוון שאין בו 40 סאה או שמימיו זוחלים. אבל הרבה נהנים ממנו. מכל מקום יותר טוב הוא נוטע למעיין או לנהר גדול להשלים את הכשרו ומביא לידי קדושה, כך מעשה הנשים שמביאים טוב כמו נחל צדקה.

אח"כ הוא אומר: "וירום מאגג מלכו". הלך הראשון שהיה לנו זה היה שול המלך. והוא כבש את אגג, מלך עמלק. "וירום מאגג מלכו", יהיה רם יותר מאגג ותנשא מלכותו של יעקב יותר ויותר מתי שיבוא דודו ושלמה בנו אחריו.

כל מלך בעם עמלק נקרא אגג. ונקראו הבנים הישובים על כסאו בכסאו. כדרך רוב המלכים. גם היום שנקראים בשם תופסי המלכות. ולכן נקרא גם המן "האגגי". וכן עוד מעט יתגלה גוג שהוא נשיא המגוג. כל אלה מזרע עמלק. והם שיבואו על ישראל למלחמה בסוף. וכל מלכי עמלק קרואים "אגג" וכל מלכי מצרים קראים "פרעה" וכל מלכי פלשתים קרואים "אבימלך". זאת אומרת, זה שם המלכות.

והוסיף בפעם הזאת להודיע לבלק כי האהלים של יעקב היו טובים, הוא רמז לו מעת שהיו שוכני אהלים עד שהם ינחלו את הארץ, אז הוא מגלה לבלק שמשכונת ישראל גם יהיו טובים אחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקת א"י לשבטים. והם ישכנו פה בא"י במשכונות בפתחים, וכן הארץ תהיה מלאה כל טוב כגן רווה וכמוץ המים שלא יכזבו מימיו, ולא ינצח את עמלק בעבור שנלחם בו, ויאבד זכרו וכי ינצח את עמלק בעבור שנלחם בו בגלל שיצא נגדנו למלחמה, ויאבד זכרו של עמלק ותינשא עוד המלכות של ישראל ויהיו בה אחרי כן מלכים אדירים, הינשאו מאוד, והם יואכלו את כל הצרים. ככתוב: "עצמותיהם יגרם". רמז להון שלהם "וכל אשר להם וישכנו לבטח ולא יראו מכל עם כארי וכלביא שלא יראה בשאר החיות". וכששמע זאת בלק התייאש. כי הבין שאם ילחם בישראל, אז הוא יאבד באמת, כי כל צרכיו הוא יאכל, כמו שיאכל את עמלק בעבור שנלחם בו. על כן אמר לבלעם: "ברח לך לארצך", ושחרר אותו אין לי חפץ בך כלל.

אורח חיים אומר: מה שאמר בלעם "וירום מאגג מלכו", טעם שכינה הוא קינה שהתחלת המלכות מאגג זה להעיר את סיבת הדבר שזה היה מצד הגג. פירוש שני: אך אותו שאו חי ולא הרג אותו. עש ששמואל הנביא הרג אותו. כמו שאמרו במגילה יג שבאותו לילה השריץ אגג זרע עמלק. באותו לילה. וזה סיבה למה נעקרה מלכות משאול ולמה נתרומם בית דוד ולמה תינשא מלכותו, מלכות המי, שהוא דוד. ככתוב: "ועבדי דוד עליהם". וכמו שכתוב במשיח: "הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאוד", ככתוב בישעיה.

תחילת פעולת מלך המשיח היא מלחמת עמלק. שכל עמלק בא מאגג, כיודע. ואמרו זכרונם לברכה: אמר הקב"ה: אין הכיסא שלם עד שימחה זכר עמלק ואז תינשא מלכותו על כל העולם.

עוד דבר הוא אמר: "אל מוציאו ממצרים פעמיים", אומר בעל הטורים למה נאמר עם ע' תלויה? "עצמותיהם יגרם", מה זה ע' תלויה? ע' זה 70. לומר לך כי עם ישראל עוקר שבעה עממים שנכנסו לארץ כנען הם עקרו שבעה עממים, ולעתיד לבוא ישארו 63 אומות שיעקרו ע"י מלך המשיח.

אח"כ הוא אומר מה הוא רואה לגביו. לגבי המשיח: "אני רואה ולא עכשיו אני מסתכל וזה לא קרוב". אומר התרגום יונתן בן עוזיאל: שימלוך מלך תקיף מבית יעקב, גוג, גוג זה גוג ומגוג זה 70 אומות העולם, שעתידים לסדר קרבות בישראל ויפלו הפגרים שלהם כולם לפניהם. הם יפלו על הרי ירושלים.

ואז הוא אומר: "אראנו ולא עתה". על דרך הפשט: הוא התנבא על דוד המלך עליו השלום, ואמר נאי אראנו ולא עתה זה יקרה, לאחר 400 שנה. כי דוד המלך מחץ את פאתי מואב וקרקר כל בני שת. שת היה עיקר התולדות של אדם הראשון. והכוונה הוא יקרקר ויהרס את המדינות.

אח"כ הוא אומר: "והיה אדום ירשה". מצינו שדוד המלך גברה ידו על אדום ושיער ואח"כ כתוב: "וירד מיעקב", יקום רודה מיעקב והביא שריד מעיר, כלומר מכל עיר של הגוים. וזה מדבר מדוד שהכרית כל זכר באדום.

רש"י מפרש ואומר: עוד יהיה מושל אחר ביעקב שהוא "והאביד שריד מהעיר" החשובה של אדום שהיא רומי, זהו מלך המשיח שנאמר עליו: "וירד מים עד ים". זאת אומרת יהיה רודה ושולט מים עד ים "והאביד שריד". ככתוב בעובדיה הנביא: "ולא יהי שריד לבית עשו".

וזה מתבהר על פי הפסוק שכתוב "בעתה אחישנה". אם זכו עם ישראל אני אחיש את הגאולה. אם לא זכו, אז זה יהיה בעתה, בעת הקצובה, באחרית הימים, איפה שאנחנו מתקרבים עכשיו.

אומר על זה אורח חיים הקדוש, הוא היה בתחילת 600 לאלף השישי. אנחנו 700 כבר. אז הוא אומר ככה: "והוא רחוק מופלג וזה לך האות, אנו בתחילת מאה שישית לאלף השישי, וכנגד שני קיצים האלה דיבר הכתוב. כנגד אם זכו, אמר "אראנו". אבל לא עתה. לא עתה בזמן הזה, אלא בזמן אחר. ויכול להיות שאינו רחוק כל כך.

שאמרו זכרונם לברכה: אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך, היו נגאלים מיד אפילו לא יעבור עליהם יום אחד בגלות. "יענך ה' ביום צרה". אפילו אם שלח אותנו הקב"ה לגלות ויום אחד הרגשנו את הצרה והיינו חוזרים בתשובה, באותו יום היינו נגאלים.

כמו שאמר מלך המשיח לאליהו הנביא: "היום אם בקולו תשמעו". זאת אומרת, אם היום היינו חוזרים בתשובה עם ישראל, היום היינו רואים את מלך המשיח.

וכנגד הקץ שיבואו בעתה, אם אנחנו לא נביא אותו, אמר "אשורנו", כמו צופה מרחוק. זה לא קרוב. כי הקץ של ב"עתה", בעת הארוך הוא למאוד מאוד עד בעוונות. אם תהיה הגאולה באמצעות הזכות של ישראל, אז יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל מן השמים במופת ואות. ככתוב בזוהר הקדוש. (תכך נשמע את הלשון) מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה, היא תהיה באופן אחר ועליה נאמר בזכריה הנביא שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור.

זאת אומרת, או שזה יהי ישועה משמים ובית המקדש ירד בנוי מן המשים, זה אם ישראל יעשו תשובה מעצמם, בטרם העת. אבל אם לא יעשו ויגיע העת שאין ברירה והקב"ה צריך לגאול, אז קודם כל זה יהיה דין קשה, מלך המשיח יהיה בשפל מדרגה לעומת מה שהוא יכול לבוא, והבחינה יהיה עני ורוכב על חמור. וכמובן שיהיה דין קשה.

כנגד הגאולה של "אחישנה", שזה באמצעות הזכות של ישראל אם יעשו תשובה, על זה הוא אמר בלעם: "דרך כוכב מיעקב". מה זה "דרך כוכב"? יזרח הגואל מן השמים. וזה גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא. ככתוב בזוהר הקדוש. כנגד הגאולה בעתה, אמר "וקם שבט מישראל". פירוש: יקום שבט אחד מישראל כדרך שקמים בעולם בדרך הטבע, ויבוא עני ורוכב על חמור.

ועוד רמז במאמר הזה: "דרך כוכב מיעקב" על משיח בן דוד, שהוא רמוז בכוכב. ואמר: "וקם שבט מישראל" רומז על משיח בן יוסף, הוא נקרא משיח בן אפרים. הכוונה בזה כי אם ישראל יהיה בגדר שיהיו נקראים "יעקב", לא יאיר להם, אלא משיח בן דוד. אבל משיח בן אפרים ימות, במלחמה הראשונה שיהרגנו רומילוס. כמו שאמרו זכרונם לברכה.

אבל אם ישראל יהיו כולם צדיקים ויתכנו בשם "ישראל", אז אפילו אותו שבט שהוא משיח הבא מאפרים, כתוב: "וקם שבט", פירוש: יהיה לו תקומה לפני האויבים ולא יהרגנו רומילוס. לכן אתם תראו בסידורים שכתוב לכוון בתפילה כשאומרים "לישועתך קיונו", לבקש רחמים על משיח בן אפרים שלא יהיה נהרג במלחמה.  

והוא נקרא "שבט", כי כתוב "והכה ארץ בשבט פיו". כוחו של המשיח יהי כזה שהוא לא צריך לעורר מלחמות או לא צריך טנקים, לא מטוסים, הוא פשוט מאוד בפה שלו הוא יכה ארץ בשבט פיו. וכל הליכותיו יהיו בדרך של אדם המעלה רם ונישא. לכן כתוב: "וקם שבט מישראל". "מישראל" פירושו של דבר מעלת ישראל. יש יעקב שזה בחינה נמוכה ויש ישראל.

מה זה "וקרקר כל בני שת"? מלך המשיח יהרוס את כל ההליכות של כל בני שת, לא כל אומות העולם, אלא אלה שהם ביחוד עובדי עבודה זרה. וניבא שהמשיח יהרוס את ההליכות האלה שלהם "באלילים כליל יחלף". ועל זה אמר בלעם: "ויודע דעת עליון שלכך מגדיל ומחבב את עם ישראל כי על ידם יגיע לתכלית של בריאת העולם וימלא כבוד ה' את כל הארץ וזה יהיה על ידי מלך המשיח.

אורח חיים אומר: "והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל". פירוש: שהיא לא תבנה עוד. אדום. ולא תהיה להם תקומה כשאר האומות, שיחיו מהם. ומה הטעם? לפי שהם אויבי ישראל. ככתוב בתהלים: "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה". לזה מכתם תהיה יתרה על כל בני שת. הם החריבו את בית המקדש ורצחו מיליונים מישראל.

ואז כתוב: "וישראל עושה חיל", ע"י שיאבד את אדום ושאר בני שת יעשו ישראל חיל. הפירוש הוא: הס"מ, הסטרא אחרא ושאר העמים הם בלעו את ישראל לתוכם, את ניצוצות הקדושה. כל היהודים שנמצאים אצל הגוים הם בשבי של הסיטרא אחרא. ואז מלך המשיח יוציא את הבליעה הזאת מפי הסיטרא אחרא ומפי הגוים. לפי שניצוצות הקדושה שהם מלוכלכים שהם בתוך הקליפה, אבל שהם מתבררים ויוצאים ממנה הם מתקנים. לכן אמר: "עושה חיל", לשון תיקון. "לחיל אשר היה בלוע בהם". ועל זה רומזים: "חיל בלע ויקיאנו", זה שם קדוש, "מבטנו יורשנו". זאת אומרת, כל מי שחוזר בתשובה הוא יוצא מתוך פיו של הס"מ.

"והיה אדום ירשה", כיוון שבא למשיח מכאן ואילך מדבר רק עליו ומתחיל לנבא על עובדי אללים שהם בני שת. אדם הוליד את שת, כידוע. היה קין והבל ואח"כ שת. ממנו הושתת העולם. ואח"כ ניבא על אמונת אדום באשר מקום האמונה נתקבלה תחילה ברומא, הנצרות התחילה שם. ומשם נתפשטה לכמה אומות העולם. והכל נקרא על שם אדום.

ואמר: "כי תהא אדום ירשה". כלומר, האומה של אדום לא תהיה בעוד ארץ שעיר, כמו שזה פה הר שעיר, בדרך לאילת שמאלה. אומה של אדום עוד לא תהיה בארץ שעיר כמוש היה לפנים. כמוש כתוב בבראשית, בספר דברים, לעניין דין של אדומי, שלא נקרא אדום, אלא יושבים בשעיר. שזה אדום. אבל בימי המשיח תהיה אדום במדינות שירשו בה ארצות אחרות דווקא. כמו שהתפשטה הנצרות בארצות רבות בעולם.

ו"היה ירשה שעיר אויביו", ארץ שעיר שהיה שם אדום מלפנים היה ירשה לאויביו. וידוע מי הן האויבים של אמונת אדום של הנצרות והמתנגדים להם מעולם, זוהי אמונת ישמעאל. לשתי האמונות האלה לא יקרקר משיח. שהרי אינם בכלל בני שת. ואשר מכירים את ה'. ואז יוסיפו להכיר ולהמליך את ה', ובזה יהיה "וישראל עושה חיל". כבוד ישראל וחילו יהיה על שניהם יותר מהם והם יכירו יותר את ה'. והם יודעים יותר את ישראל, כיוון שהיו כבושים תחת ידם והם יודעים כמה ישראל מסרו נפשם על כבוד ה' ועתה הם יעשרו את חילו של ישראל.

כתוב: "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד". פירוש: רשאית הגוים שנצטוו ישראל לאבד, לא נצטוו תחילה אלא על עמלק. שכן כתוב: "כתוב זאת זכרון בספר מחו אמחה את זכר עמלק". למה? כי סמוך ליציאת ממצרים, באו להלחם בישראל. ומשה ניצח אותם. אח"כ שאול המלך גם ניצח אותם. אח"כ בימי מרדכי גם כן שעו בהם ישראל שפטים, מה שעשו עם מרדכי נגד המן. אבל כתוב: "ואחריתו עדי אובד", פירוש: לא יעמוד על פרק סוף כיליון אלא עדי אובד. זאת אומרת, מתי זה יקרה שעמלק יהיה מוגר לחלוטין? עד שמלך המשיח יאבד א האומות, אז תהיה אחריתו של עמלק להכרית.

ועכשיו אומר לנו בלעם: "וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משומו אל". (עכשיו זה כבר מתחיל לגעת בנו, תתכוננו) ונתן משל בנבואו ואמר: אוי למי שיתקיים בזמן שיגלה דבר ה', שיתן שכר טוב לצדיקים ויפרע מן הרשעים ויחטט את האומות ואת המלכים ויגרה אותם אלו באלו. כמו שהיום אתם רואים שהם מתגרים אלו באלו. מוסלמים נגד מוסלמים, נוצרים נגד מוסלמים, מוסלמים נגד נוצרים. זה כבר אמר בלעם לפני אלפי שנים. אוי מי יחיה, מפני מלך המשיח בשומו, הקב"ה אלה הדברים שיקרקר את כל בני שת. הגיע הרגע שמלך המשיח ילחם מלחמות ה' וימח בכולן. ואוי למי שלא היה צדיק.

אמר בלעם: "מכל שבעים לשום שברא הקב"ה בעולמו, לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל. אל, אל. שנאמר "וקראת שמו ישמעאל". מכיוון שהשווה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, "אוי מי יחיה משמו אל". אוי מי יחיה בימיו. כך דרשו בפרקי רבי אליעזר. זאת אומרת המלחמה מי בחר בו אל.

הרי הם אומרים שלא יצחק נעקד. הם אומרים שישמעאל נעקד. הם אומרים עכשיו אתם רואים שחברון זה שלהם והם אומרים שהכותל זה שלהם ובית המקדש לא היה וכל זה. נבדר על זה. אבל הם אומרים את כל זה. זה המלחמה האחרונה ישראל- ישמעאל. ואוי מי שיחיה באותו זמן.

רבי יוחנן אומר: "אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו". הקב"ה יפדה אותנו מכל האומות, מכל הגוים שהצרו לנו, ציערו אותנו, הרגו בנו וכו'. כי מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקים זה לזה? מי היה הולך לפרוס מזרון בין לביא ללביאה? בשעה שהםנשגבו 38:55, וואי! וואי! מה הולך להיות!

דבר אחר, היה מקומם ואומר: "מי יוכל לחיות מאותה שימה שישים הקב"ה בעולם ועל מלך המשיח ניבא". זה מה שכתבו בגמרא שאמוראים אמרו על הזמן הזה: " יתא ולא אחמנא". יבוא מלך המשיח, אבל אנחנו לא רוצים להיות פה באותו זמן ולא רוצים לראות מה שיקרה באותו הזמן. כי במלחמת גוג ומגוג ימותו שני שליש מהעולם. 4 וחצי מיליארד בני אדם. זאת אומרת, זה בלעם כבר אמר מראש.

ועכשיו נבאר על פי הזוהר: כי סיבת הגלויות של ישראל, למה בכלל יש גלויות? למה הקב"ה פיזר את ישראל בגלות? לברר ניצוצות הקדושה אשר נתונים ביושב הארץ ההיא. והוא מה שרמזו בפסוק: "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו". פירוש "לרע לו": לשולט. כי התברר ממנו חלק הטוב ויגמר בו חלק הרע. שיש בשכנגדו בנשלט. וכבר הקדמנו פעמים רבים כשאם נפרד חלק הטוב מהאדם, זהו כיליונו. כי הוא דבר המעמיד והמחיה. "כי בחינת הרע מת תקרא". זאת אומרת, שנבררים ניצוצות הקדושה נשאר רק הרע, אז אין חיות אין חיות- מת.

ואומר: "אוי לאומות משומו אל". הפירוש של ה"אוי" יסובב להם בגלל שימת אלה בתוכם. זאת אומרת "אוי להם לאומות בגלל שהקב"ה שם את ישראל בגלות אצלם, כי כל מקום ישימים ה' ישראל שמה, הם מוציאים מהם את כל ניצוצי הקדושה שמעמידים ומחיים אותם. וזהו המאמר עצמו "את אשר שלט האדם באדם לרע לו"- של השולט.

לכן אם אנחנו רוצים לנצח בקטנה, אם היהודים עוזבים את הארצות שבהם הם נמצאים ובאים לפה, הם בוררים את ניצוצות הקדושה ומעלים אותם לא"י, נשארים שמה רק הטומאה, לא יהיה להם תקומה, אין להם חיות, הם הסתפחו לגמרי. אבל מי מחזיק אותם? יהודים שנמצאים שמה עם הקדושה שיש בהם. אפילו הגרוע שביהודים, יש בו ניצוצות קדושה מהנביא של הגוים.

אז לכן למה ה' אסר לחזור למצרים? כי כשהיו במצרים הם עשו אותה כמצולה שאין בה דגים, לא השאירו שמה ניצוץ קדושה ועלו לא"י. לכם אם יהודי חוזר לשם הוא מביא עוד פעם ניצוצות קדושה לשם. ונותן להם קיום ומעמד.

לכן היהודים לא מבינים כמה נזק הם עושים בהיותם שם. לכן אמרו בגמרא "כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה". גם התפילות שלהם לא עולות דרך מלאך שלנו. אלא דרך שרין של אומות העולם. לו חכמו יבינו, ישכילו זאת.

כבר הלכתי לחו"ל לפני שנים רק לבקש מהם תעלו לארץ. תעלו לארץ, תעלו לארץ. מחכים עד שידחפו אותם בבעיטה? בכבוד!

"אוי מי יחיה משומו אל", כמה אומות העולם כבשו מלכויות תחתם, כדי להרחיב את ממלכתם. אבל לא ביקשו להשחית אלא מלכים ושרים, אבל לא את ההמון. אבל שימו לב מה כתוב כאן: לא כן, אומר, הלוחם בשביל אמונה, מי שנלחם בגלל האמונה, הם לוחמים ומאבדים כל מי שאינו מאמין באלוה כמותו. דאעש. תופסים אחד "אתה יודע את הקוראן? תגיד". אתה לא יודע, יורים בו! תגידי, לא יודעת, יורים בה.

למה? הוא אומר: הלוחם בשביל אמונה הם לוחמים ומאבדים כל מי שאינו מאמין באלוקים כמותם, זה שראה בלעם ברוח הקודש וצעק: "אוי מי יחיה משומו אל". מי שמשים את דבר האלוקות בעולם בכח, והם יהגו כל אחד מהעולם אם לא יאמין במה שהם רוצים שהוא יאמין. וכל זה הוא אמר "אוי", לפני כבר אלפי שנים, הוא ראה מה יהיה.

אח"כ הוא אומר בפסוק כד, תראו איך הוא ראה את הכל: "וצים מיד כתים ועינו אשור ועינו עבר וגם הוא עדי אבד".

אומר תרגום יונתן בן עוזיאל: "וציצין יצטרחן במני זיינא ויפקון באכלוסין סגיאין מן למברניא ומארע אטליא בלגיונים דיפקון מן קוסטנטיני ויצערון לאתוראי וישבדון כל בנוי דעבר ברם סופהון דאיליין ואליין למפל ביד מלכא משיחא ויהוון עד עלמא לאובדנא".

אומר: ספינות ענק, אוניות גדולות מצוידות בכל מיני כל נשק, יצאו באוכלוסיות גדולות ממקום שנקרא "למברניא", אני לא יודע איפה זה כרגע. ומאיטליה, ויצטרפו בלגיונים שיצאו גם מטורקיה ויצערו לעיראקים וישעבדו את כל בני עבר( תכך נראה מי אלה). אבל הסוף יהיה שאלה ואלה יפלו ביד מלך המשיח ויהיו אובדים לעולם.

מה זה "ועינו אשור ועינו עבר"? ועינו אותם שבעבר הנהר. "וגם הוא עדי אבד", גם הם ימותו בסוף כמו שאמר דניאל. "וצים", המילה "צים", זה ספינות גדולות, ככתוב "וצי אדיר". זה בלשון רבים. הרבה ספינות נקרא "צים". יש חברת "צים", היא לא נקראת סתם "צים". לקחו את זה מהפסוק.

 דעת הרמב"ם זכרונו לברכה, שגיטין הם הרומאים, מלכות אדום, שהיא החיה הרביעית. וחתם את הנבואה הזאת שהיא הרביעית, מה שראה דניאל בחזיונו, שהם יאבדו, רומי תאבד ויתנבא עליה דניאל עד שהחיות שלה תומת, יאבד גופה והיא תהיה ליקידת אש.

ועל שראה את כל האומות קלות בימות המשיח היה מקונן ואומר: "אוי מי יחיה משומו אל וצים מיד כתים". עוד צעק אוי על מלכות כתים שהם מלכות רומי, על אף גב שהם לא לחמו מתחילת גדולתם בשביל אמונה כלל, כי אם להרחיב ממשלתם. אתם יודעים שרומא פשטה בכל העולם. מכל מקום, הם כבשו שלא כדרך הכובשים.

זאת אומרת, מי שלא הסכים ללכת באמונתם אח"כ ולא קיבל את הנצרות, הרגו אותו, עינו אותו וכו'. מי שהם לא שלטו בו ולא הסכים, דרכו עליו, שיעבדו אותו ועשו לו צרות.

זה רמוז בחיה הרביעית ש"אכלה ומדקה ובשערה ברגלה רפסה".  ועל זה הוא צעק "אוי מי יחיה באותה עת וצים מיד כתים, בעת שישלחו כתים, זה הרומאים. דהיינו, הנוצרים. בשעה שישלחו צי אדיר של מלחמה ועינו אשור, הם יענו כל אומה מצליחה שמכונה בשם "אשור", מלשון אושר.

"ועינו עבר", אלה עדת ישראל. אנחנו. שנקרים עיוורים, העם העברי, ובאשר רומי לא החשיבה אותם בשם ישראל, כי אם לאומה עברים. על כן כינה הוא ברוח קודש את ישראל בשם הזה: "ועינו עבר". "וגם הוא עד אבד כי לא נפלה שום מלכות כמו כתים שהם בני רומי הקדמונים.

עד כאן זה הפירושים שאספתי לכם סביב הנביאה של בלעם בפרשה.

ורואים שהוא מדבר על המציאות שבה אנחנו נמצאים באחרית הימים, מה יהיה בדיוק. עכשיו בואו נכנס קצת בפנים ונראה:

המדרש אומר: שאלו ישראל לבלעם: "אימתי תהיה תשועה?". אמר להם: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב". אמר להם הקב"ה: "זו היא דעתכם?", שאלתם את בלעם זו דעתכם? "אין אתם יודעין שסוף בלעם יורד לגהנום והוא לא רוצה שתבוא ישועתי? אלא היו דומים לאביכם, שאמר "לישועתך קיותי ה'". צפה לישועה שהיא קרובה לך. וכן נאמר: "כי קרובה היא ישועתי לבוא".

לכאורה יש להבין, מה אמר הקב"ה? במה הוא פונה לישראל ואומר להם: "זו היא דעתכם". הרי אלה דברי בלעם וזוהי דעתו שהוא אומר. "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב". משמע מכאן, כיוון שהם שאלו לבלעם ושמעו את התשובה שלו ואת דעתו, גם שיראל התחילו לחשוב כל ולהתייאש. זאת אומרת הגאולה לא תבוא עכשיו, יש עוד זמן. והתשובה השפיעה עליהם. והקב"ה שיודע רחשי לבב כל אדם ואדם , ידע שהם נוטים לחשוב כמו בלעם והוא צינן את האמונה, כי בכל רגע יש לצפות לגאולה ולישועה, כי תלוי בנו כל הדבר הזה.

על זה עמד ושאל הקב"ה את הקב"ה: "האם זו היא דעתכם?", האם הושפעתם מדבריו של בלעם? והוא אומנם חושב כך, כי כדאי לו לחשוב כך. והקב"ה מגלה את סוד לבבו הרע של בלעם ואומר לבני ישראל: "כי קשה לו לחשוב אחרת שהישועה קרובה לבוא, כי אז סופו יהיה גהנום". אז הוא רוצה להרחיק את זה כמה שיותר.

והקב"ה מתרעם על בני ישראל: למה לכם לשאול אצל אדם כזה שיש לו עין רעה לישראל? וכי חסר את מי לשאול בדברים רציניים שעומדים ברומו של עולם?! אל לו לדור דעה ואפילו לבאים אחריכם להזדקק לבורות נשברים. היה להם לשאול במקור העליון, לבקש מנביאי ה', נביאי האמת וקדושי עליון, לקבל תשובה אמיתית של עידוד ונחמה. תשאלו את הזקנים ויורו לכם איך לקות, לצפות לישועה. שהרי היא קרובה לכם. רק מה: השתדלו לשפר מעשיכם. והישועה מיד תבוא.

זה בדיוק המצב כמו היום. אנשים במקום לשאול את התורה מה באמת צריך לעשות, מחפשים מגידי עתידות, קוראים בקפה, פותחים בקלפים, כל מיני שטויות וחריט שאין בהם שום תועלת. הכל שקר וכזב. אבל מה, בן אדם לא רוצה ללכת לשמוע מה שהתורה אומרת. למה? הוא יודע, יגידו לו תעשה זה, אסור זה, תעשה ככה... הוא לא רוצה להגביל את עצמו, הוא רוצה משהו ככה אינסטינקט, שיגידו לו צ'ק צק. זאת הבעיה! שהולכים לשאול "בלעמים" כאלה. בלעם זה לא רק אז. בלעם יש בכל דור ודור. תמיד יש בלעם.

אומר הקב"ה: "כי קרובה הישועה לבוא", קרובה אומר "ישועתי לבוא". לא ישועה סתם, לא ישועתכם. אלא, ישועתי. גם אם אין לכם זכות, אני עושה זאת בשבילי. כי כל הימים שאתם בצרה, אני עמכם. ככתוב: "עמו אנוכי בצרה. ואני גואל את עצמי, כי אני רוצה להביא גאולה לעם ישראל. אז "קרובה ישועתי".

פעם נכנס רבי צדוק לבית המקדש, ראה אותו חרם. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אבי שבשמים, החרבת את עירך, שרפת את היכלך, ושבת ושקדת". מיד נתנמנם רבי צדוק וראה את הקב"ה עומד בהספד ומלאכי השרת מספידים אחריו, ואמרו: "אוי אמנה ירושלים". נתנמנם וראה את סערת הגעגועים בשמים וכל הצבאות סוערים, בוכים ונכספים לגאולה, וראה שאין שם בשמים שלווה ואין שום שקט כמו שהוא חשב.

אמר רבי יהודה: לולא היו יודעים האנשים את האהבה שהקב"ה אוהב את ישראל, היו שואגים ככפיר לרוץ אחריו. כי למדנו בשעה שיעקב אבינו, עליו השלום, ירד למצרים קרא הקב"ה לפמליה שלו ואמר להם: "כולכם רדו מצרים ואני ארד עמכם". כמו שמובא בזוהר הקדוש.

ואורח חיים הקדוש, פרשת "ראה", אומר על הפסוק "כי יהיה בך אביון": פעם ראה מלך המשיח את רבי יהושע בן לוי ושאל אותו על ישראל. אמר לו רבי יהושע בן לוי כי בני ישראל כולם יושבים ומצפים לביאתו. וכשמע כן, געה חסיד מלך המשיח בבכיה רבה מרוב תשוקתו לבוא ולגאול את ישראל.

כתב רבנו בחיי על התורה פרשת "שמות": דע כי ענייני הגלות הזה אחרון שאנו עומדים בו בשעבוד וייסורים ואנו מצפים לישועת ה' יתברך, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום: "נפשי לה' משומרים לבוקר". "שומרים לבוקר", ממתינים וחוזרים וממתינים. ואם תתאחר הגאולה לבוא, כל זה בשביל להוסיף לנו שכר ולהטיב לנו באחריתנו, ומצד נשי, כדי להוסיף פורענות ועונש לאותם שמשתעבדים בו.

כמו שמצינו שנדחקה להם השעה לישראל במצרים בעת שבא הגואל הראשון לפני פרעה. משה נשלח לגאול את ישראל. בשעה שהוא בא לגאול את ישראל, נו, אז תגאל את ישראל. בדיוק הפוך: נתווסף שעבוד על ישראל עוד יותר. אמר לפרעה בדבר ה': "שלח את עמי ויחוגו לי במדבר". ואחרי זאת הכביד עליהם את העבודה פרעה. והתעוררה עליהם שנאה מאוד יותר ממה שהייתה.

תדעו לכם כך יהיה עכשיו בגאולה הזאת העתידה. כל יהיה עם הגואל האחרון. תתעורר שנאה בין הגוים לישראל ויוסיפו שעבוד על שעיבודם ויהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה, כדי להטעות את הגוים ולהקשות את ליבם.  

שכן מצינו בגאולת מצרים שנגלה להם משה, הוא בא ממצרים למדיין ואחרי זה חזר ונכסה מהם חצי שנה. חזר עוד פעם למדיין. ואח"כ חזר עוד פעם למצרים. ככה הגואל לעתיד. יהיה נגלה וחוזר ונכסה. שהרי הגאולה הזו עתידה להיות כדמיון גאולת מצרים בהרבה עניינים.

כמו שאומר הנביא מיכה: "כי מצאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". וכאשר תתקרב הגאולה תהיינה צרות רבות ומתחזקות. וזה סימן הישועה לישראל. ככתוב במדרש על הפסוק בישעיה נט: "כי יבוא כנהר צר רוח ה' נוססה בו". אם ראית דור שצרות רעות באות עליו כנהר, חכה לו. שנאמר :"כי יבוא כנהר צר רוח ה' נוססה בו". מה כתוב מיד אחרי זה?  "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה'".

מה התרגום אומר? "ויבוא לציון גואל"- ולהשיב בתשובה את המורדים של בית יעקב לתורה. זה שבי פשע ביעקב אמר ה'. ואז יבוא הגואל לציון והוא מלך המשיח, "ולשבי פשע ביעקב", גם אותם מבני יעקב שיצאו מן הכלל, וישובו מפשעם, גם להם יבוא המשיח ויגאלם. כל בעל תשובה יגאל. והוא יבוא לציון להחזיר עטרת ציון והמקדש והסנהדרין, וגם יבוא אל השבים משפע ביעקב אל בני הגולה. שישובו אז בתשובה ע"י הצר הדוחק אותם. זאת אומרת יהיה להם צרות קשות מאוד, אלה שיוותרו בגולה, אבל הם יחזרו בתשובה מהצר שמצר להם שם.

בואו נבין מה זה שנקרא שבמשיח נגלה ואח"כ נכסה:

רש"י אומר בדניאל יב, יב: שעתיד משחינו להתכסות אחרי שנגלה וישוב ויתגלה. המדרש אומר, מדרש רבא פרק יא, ג: רבי ברכיה בשם רבי לוי, כגואל הראשון כך גואל אחרון. מה גואל ראשון זה משה, נגלה וחזר ונכסה מהם ונגלה שנית, אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם.

חתם סופר מדגיש למה הוא נכסה עוד פעם, למה הוא מתכסה? בשביל הניסיון. וזה ניסיון גדול שנעלם הגואל שישה חודשים. וכך יהיה בימי משיח צדקנו. יהיה נעלם אחרי ההתגלות, כמו שכתוב במדרש.

וה"שפת אמת" על הש"ס מדיש עניים הגאולה לחוד ועניין המשיח לחוד. דהיינו, משיח מתגלה קודם הגאולה. ודבר פשוט הוא שביאת בן דוד זה לחוד והגאולה לחוד. שהרי משה רבנו, עליו השלום, בא למצרים קודם הגאולה. כמו בן, יוכל להיות נגלה ונכסה וכך יהיה הגואל האחרון.

במדרש תהילים על הפסוק: "בני אתה, אני היום ילדתיך", מציין שתהיה התגלות מחדש של מלך המשיח. "וכתתי שעתה", שתגיע השעה שלו, אמר להם הקב"ה: "עליי לבראותו בריאה חדשה".

גם רבנו בחיי אומר בגאולה הזאת העתידה בהגלות הגואל האחרון, יהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה, שכן מצינו בגאולת מצירם שנגלה להם משה חזר ונכסה.

והנה הלשון של הזוהר: "בההוא יומא...", באותו היום, היום המיועד, "יתער מלכא משחא דנפקא מגוג גנתא דעדן". יתעורר מלך המשיח ויוצא מתוך גן עדן.  מקשה הארי זכרונו לברכה: הרי משיח הוא בן אדם שחי בעולם הזה. אם כן, איך יבוא מגן עדן? מבאר האר"י, זכרונו לברכה, בספר זוהר הרקיע לדברי הזוהר שם, ובספר 400 שקל כסף דף סח: כי בודאי המשיח יהיה אדם צדיק, נולד מאיש ואישה ויגדל בצדקתו עד קץ הימים. ויזכה במעשיו לתקן את הנפש רוח, נשמה יחידה, חמש בחינות אלה של קדושה. ראה אז ביום ההוא, בזמן הקץ, תבוא נשמה שלו שהיא נתונה בגן עדן, ותינתן לאיש הצדיק ההוא ואז הוא יזכה להיות גואל. וזה על דרך שמה רבנו עליו השלום. גם הוא היה ילוד אישה ויגדיל מעט מעט עד שהשלים חלק נשמתו ושם בסנה, הוא השלים אותה לגמרי. ואז זכה להיות גואל. בזה יתקיים הפסוק: "אני היום ילדתיך", שזה מדבר על חלק הנשמה לנשמה שתיוולד אז ותצא מגן עדן ביום הוא. וזה מוכרח ופשוט לכל מבני דעת וליודע כן.

זה מה שאמר בזוהר: "יתער", מה זה? שיתעורר מלך המשיח כאילו הוא ישן. וכאשר תבוא לו נשמה לנשמה, יתוסף פה כח הנבואה ואז יתעורר משנתו ויזכה המשיח לאותו הנשמה ותתגלה בו ואז יכיר בעצמו שהוא המשיח. מה שלא היה ניכר מקודם ועתה יתגלה. אך שאר בני אדם לא יכירוהו ואח"כ יתגלה המשיח לגמרי ואז יכירהו כל ישראל ויתקבצו אליו.

נסיים: רואה אני את שבחו של יעקב וגדולתו, אומר בלעם, אבל לא עתה. רק לאחר זמן. אמר רבי יצחק: משה אמר "כי קרוב אלייך הדבר מאוד". ובלעם אמר :"אראנו ולא עתה". משל למלך שנתן מדינה לבנו במקום רחוק. נתן לו מתנה מדינה. והיו הולכים איתו, עם הן של המלך אוהבו ואויבו. שהיו הולכים בדרך אומר לו אויבו: "בגלל שאבא שלך שונא אותך נתן לך מדינה במקום כזה רחוק", קצרה דעתו של הבן. אבל האוהב אמר לו: "אנחנו כבר מגיעים למדינה וכבר מתקנים לנו את כל המעדנים". מיד נתקררה דעתו של בן המלך וכן נאמר: "כי קרוב יום ה'".

העין של הרשע זה בלעם, הייתה צרה בגדולתם ועתידה של ישראל, שנתגלתה לו בנבואה. על כן התנחם שעל כל פנים הוא יאריך את הזמן עד שתבוא שעתה. וכך רצה להחליש אותם, את ישראל, בדעתם. אבל משה רבנו וישעיה הנביא שהיו אוהבים לישראל, רצו לעודד ולהקטין הניסיון, לכן אמרו ההפיך, שאם קצת מאמץ נוסף תגיע השעה המבוקשת.

אם היינו שומעים לנביאים שלנו, מזמן היינו גאולים. אבל שומעים לבלעם. זה המצב. לכן עד עכשיו אנחנו סוחבים.

אולם בדבר זה,  היה אותו רשע עיוור לא רק בעין אחת, הרי הוא היה סתום עין, אלא בדבר הזה הוא היה עיוור בשתי העניים. הטעות שלו נעוצה בזה שהוא מדד את ישראל לפי מידתו הוא, כי בלעם היה חומד ממון וכבוד. על כן הוא הבין שכל הצלחתן של ישראל תהא רק בעתיד. מתי שהם יעלו לגאולה,ש הוא כל כך, כל כך התאווה אליה וכל ההשגות הרוחניות שישראל השיגו במדבר, השכינה בינהם. ענני כבוד, כל מה שהם ראו, כל מה שהן השיגו, קבלת התורה. אצלו זה היה חשוב כקליפת השום, כל זמן שלא עלו ישראל לגדולה בדברים חומריים, אז לכן הוא ראה הכל כתכלית רחוקה.

הפסוק אומר: "מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן", פירש רש"י: הקב"ה בית דינו אומרים על כנסת ישראל "מי זאת? כמה היא חשובה זאת שנתעלתה מן המדבר בכל מתנות טובות. נתעלתה במתן תורה, בדיבוק שכינה, נראת חיבתה לכל, ועודנה בגלותה.

אף על פי שכלל ישראל עדיין בגלות וטרם זכינו לגדולה העתידה, אבל כמה חשובה במתן תורה, בדיבוק שכינה, למרות כלפי הצלחות עולם זה, אנחנו עדיין בבחינה של מדבר? שהרי הגדולה שקיבלנו במדבר, איבדנו במדבר. אבל כמה קישוטים רוחניים יש לנו בינתיים?

אמרו חכמינו זכרונם לברכה על הפסוק "זאת אשיב אל ליבי על כן אוחיל", רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן אמר: משל למה הדבר דומה? למלך שנשא מטרונה, אישה חשובה, וכתב לה כתובה מרובה. הניח אותה המלך והלך לו למדינת הים, ואיחר שם. נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה "הניח אותך המלך והלך לו ושוב אינו חוזר". הייתה בוכה, מתאנחת. כיוון שנכנסה לתוך הבית, פותחת ומוציאה כתובתה, קוראת מה כתוב. כך וכך חופות אני עושה, והייתה מתנחמת. לימים בא המלך. אמר לה: "ביתי, אני תמהה, איך המתנת לי כל אותן השנים?". אמרו לו: "אדוני המלך, אלמלא הכתובה מרובה שכתבת ונתתי לי כבר, הייתי אובדת משכנותיי".

כך אומות העולם מונין את ישראל, מצערים אותם ואומרים להם "אלוהיכם הסתיר פניו מכם, סילק שכינתו מכם, נתן אותם בינינו בגולה, הוא לא יחזור אליכם"... והם בוכים ומתאנחים. אבל כשנכנסים לבתי כנסת, לבתי מדרש וקוראים בתורה ומוצאים שכתוב בספר ויקרא כו: "פניתי אליכם והפרתי אתכם ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם"... והם מתנחמים. למחר שיבוא קץ הגאולה יאמר לנו הקב"ה: "בני, אני תמה מכם, איך המתנתם לי אלפיים שנה?". והם אומרים לו :"ריבונו של עולם אילולא תורתך שנתת לנו, כבר אבדנו בין האומות".

אנחנו יודעים שעדיין הקב"ה אוהב, מחבב אותנו מאוד. ולא פסקה השכינה מתוך הבית כנסת ובתי מדרשות. ויכולים אנחנו להאריך אל נכון את החשיבות של ההווה, מבינים אנחנו שהגאולה תלויה במידת הנאמנות שלנו, שנראה להקב"ה ע"י לימוד התורה וקיומה, ולכן אצלנו הגאולה היא קרובה. כמו שניבא משה רבנו: "כי קרוב אלייך הדבר מאוד", זה תלוי "מפיך ובלבבך לעשותו". זו מצוות התשובה.  כל רגע של עמלות בתורה ועבודת ה', מצמיח את הגאולה.

והאמת היא, שהימים האלה שאנחנו זוכים להתייגע במלאכת שמים, הם יעלו על הימים שנקבל שכר. הימים האלה יותר חשובים מהימים של קבלת שכר. כי פה אתה מייצר את השכר. משה רבנו לא רצה ללכת ולמות ולקבל את השכר ויש לו שכר ליד הקב"ה. הוא רצה להמשיך לעבוד ולשרת את ה' מפה. כמה שאנחנו מתייגעים במלאכת שמים זה יותר מקיבול שכר.

כמו שאמר שלמה: "וזכרו את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ". איזה ימים אלה? אמרו חכמים :אלו ימות משיח. שאין בהם לא זכות ולא חובה. שיבוא מלך המשיח אין יותר בחירה. אז לא תוכל לקבל יותר שום שכר. כלום! מה שמגיע לך, זהו! נגמר! מקבלים משכורת אחרונה. אין יותר עוד משכורות. אין. מה שאספת, מה שצברת, זה מה שיהיה. זה ימים שאין בהם כבר חפץ.

אם כן, ברור שהגדולה האמיתית של כלל ישראל זה כעת שאנחנו מתאמצים לעשות את רצון ה' מתוך הגלות המר. וזה דבר שהלב של אומות העולם לא יכולים להבין. לא יכולים להבין כמו שנפוליאון ראה פעם אחת יושבים אנשים עם נרות ובוכים, הוא נכנס שאל "מה קרה? למה אתם ברצפה בוכים?". אומרים לפני אלפיים שנה חרב הבית בירושלים והיה לנו בית שקראו לו בית המקדש והוא חרב". אמר: "עם כזה שבוכה על העבר, יש לו עתיד".  מי שחי את העבר, מי שיודע מאיפה הוא בא, מי שיודע מה הוא הפסיד, כל הזמן עיניו קדימה, מתי בית שלישי יגיע. אבל הוא בטוח, ברור לו שכך יהיה. זה אומות העולם לא מבינים. אנו שמטיבים להבין זאת, אז כמה חובה עלינו להזדרז לנצל את ההווה.

שלמה המלך אומר: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם", לכאורה, איפה יש כאן חוכמה? יש כאן זריזות. אבל העניין הוא מכיוון שהוא רואה שהנמלה בקיץ, שיש שפע של תבואה יכולה הייתה להשלות את עצמה, יש זמן, חצי שנה, היא בלאו הכי חיה חצי שנה, יש זמן, לעולם חוסן, למה להתאמץ כל יום בלי הפסקה ללא הפוגה לאסוף מזון ליום המחרת? וכמה היא אוכלת? שעורה וחצי. אז מה הסיפור? איזה חוכמה זאת?

אבל הקב"ה הטביע בה חוכמה עמוקה, להיות רואה את הנולד. שעוד מעט יגיעו ימות החורף ויאזל היבול מן השדות, ואם היא לא תכין מזון עכשיו, היא תישאר רעבה בימי הקור. זאת אומרת החוכמה שלה שהיא רואה את פני העתיד. "איזהו חכם הרואה את הנולד". עכשיו קיץ, אבל עוד מעט יגיע החורף.

כתוב "בעצלתיים ימך המקרה". מה זה בעצלתיים? אחד התקרה שלו מתחילה לרדת, לרדת, לרדת, לרדת, אבל הוא עצלן, אומר יש עוד זמן, זה בינתיים רק קצת, קצת, זה חודר. שבוע הבא, שבוע הבא עד שכל התקרה על הראש שלו. זאת אומרת חכם רואה את הנולד.

כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בעירובין נד: העולם הזה דומה לבהלולא. בחתנות. הייתם בחתונה? מה אומרים חכמים? "חטוף ואכול חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי".   בחתונה חביבי יש שלוש ארבע שעות זה הכל. יש את המזנון הבר בכניסה, שלוש מנות, קצת תוספות, בקשיש למלצר... זה מה שאתה יכול לסחוב. אבל מהבוקר לא אכלת, נכון? אז ייאלה חטוף ואכול, חטוף ואשתי, כי זה נגמר החתונה בסוף שרים את מה ששרים והולכים הביתה. זהו. שלום. עד שיהיה עוד חתונה. העולם הזה זה כזה מה שחטפת, מה שאכלת, מה שהבאת מצוות, חסדים. זה מה שיהיה לך. זה מה שחטפת מן העולם, זה מה שישאר לך שם. כי העולם הזה דומה לסעודה העוברת כמו חתונה ואין לסמוך על מחר כלל.

לסיכום:

פרעה, למה חיכה עד שיוסף אמר לו: "ירא פרעה איש נבון וחכם וישתהו על ארץ מצרים", ורק אחרי זה אמר פרעה: "אחרי הודעי אלוקים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך". היה צריך מיד בפתרון החלום להביע שביעות רצונות מפתרון החלומות. הוא פתר לו עם הפרות והעלומים, אמר לו שיבולים, אמר לו 7 שנים רעות, 7 שנים טובות, וצריך להכין מהטובות כמדי שישאר ברעות. למה באותה שעה שפתר לו הוא לא קפץ משמחה ואמר עליו שאין חכם ונבון כמוך? למה חיכה עד שאמר יוסף "ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים", ישים אותו על אץ מצרים לפקח שבאמת כולם יאספו את היבול והכל וישמרו לשנים הרעות.

למה רק אז אמר לו "אחרי הודיע אלוקים אותך את  כל זאת אין נבון וחכם כמוך"? העניין הוא: כל זמן שלא ניגש לביצוע העניין עדיין הכל היה תיאוריה בלבד. אבל ברגע שהציע יוסף תוכנית לתרגם את הפתרון של החלומות לשפת המעשה, הבין פרעה שעומד לפניו חכם ונבון שיודע להאריך את חשיבות הביצוע ולא להשאיר את כל העניין בגדר חלומות ופתרונן.

מארגן ההרצאה הזאת קוראים לו רונן כהן. אהרון כהן. רוני כהן. היהודי הזה השקיע 50 אלף שקל. ראיתם מודעות ברחובות, שלטי חוצות, הילדים שלו ואחרים, הנה פה יש רשימה, שהקב"ה יברך את כל המבקשים פה את הברכות ויתמלא עליהם ברחמים וימלא שאלתם מהרה! כל אלה שעזרו לקיום ההרצאה. וכולם התגייסו בשביל לעשות פעילות.

שאלתי אותו: "תגיד, מה נשתנה? יש פה איזה משהו? זה לעילוי נשמת מישהו חשוב? איזה משהו? מה קרה שאתה החלטת להשקיע מעל ומעבר לנדרש?"

אמר לי: "צריך כבר להביא את הגאולה".

אז מן השמים הביאו אותכם הזוכים. יש כאלה שעדיין לא זוכים. כמו שאמרנו. יש כאלה שיזכו, יש כאלה שלא יזכו. "אוי מי יחיה משומו אל", באותה שעה שיהיה. שהקב"ה יתן שכר לצדיקים ועונש לרשעים. "אוי". ואנחנו בהתרחשות? אנחנו רואים שהעולם גועש מסביבנו. אנחנו רואים מה קורה עם צפון קוריאה. אמריקה, אירן, עיראק, לוב, תימן, דאעש, סוריה... לא חסר. גם באפריקה יש בלאגן. עכשיו יש בלאגן באירופה. משהו מדהים.

שלחו היום סרטון. נכנסים לבפנים מוסלמים, מפרקים קניונים, שוברים הכל, לוקחים את הכל, הולכים הביתה, אף אחד לא מעז לדבר איתך. 80 אלף עושים תפילה באמצע הכביש. 80 אלף. "חפש אותי". איזה שוטר יזיז אותם?! זהו.

זה הולך וגועש. וזה יגיע. ואמר בלעם, זה לא נוגע אליו בכלל, הוא לא יהיה אז, "אוי מי יחיה משומו אל".  אז זה לא פשוט יהודים יקרים.

אני אסיים רק בעוד דבר אחד שהוא חשוב שתדעו וממשלת ישראל צערי הרב לא יודעת את זה, לא יודעת לדבר על זה. ביבי אחרי שהחליטו באונסקו שחברון בכלל לא שייכת אלינו, שייכת לפלסטינים. אז הוא העניש אותם: מיליון דולר הוא לא יתן להם, הוא ימעט ויתן לחברון. פששש! כל הכבוד! כל הכבוד! אז בואו תשמעו:

חכמים זכרונם לברכה החשיבו את הקניין של מערת המכפלה לראשית התנחלותנו בארץ ישראל ועל כח הקניין הזה אי אפשר לערער. אבל רבי יהודה בר סמיון, זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הם בידכם או כבושים הם בידכם, השלושה המקומות זה מערכת המכפלה, בית המקדש וקבורתו של יוסף. למה? כל אלה קנינו אותם בכסף ויש לו טאבו וקושאן. עכשיו, הערבים מאמינים בתנ"ך. הנוצרים מאמינים בתנ"ך. זה כתוב בתנ"ך, בתורה. הם לא יכולים למחוק את זה. זה לא פה מדינת ישראל הצביעה ואמרה "זה שלנו". זה מימות עולם, עוד לפני שנבראתם.

מערכת המכפלה- כתוב בספר בראשית פרק כג, פסוק טז: "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באוזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר וקנה את מערכת המכפלה לעיני כל בני חת". זה כתוב בתורה במפורש!

בית המקדש- בספר דברי הימים א, פרק כא, פסוק כה: "ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות". כל אחד מהשבטים השתתף בחמישים שקל זהב וקנו את הכל, את בית המקדש, את כל השטח. גורן ארונה היבוסי, קנה ממנו את זה בכסף. כתוב בתנ"ך.

קבורה של יוסף- ספר בראשית פרק לג, פסוק י"ט: ויקן את חלקת השדה אשר נטע שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה". יעקב אבינו קנה את חלקת השדה ושם קבור יוסף. זה שטח שנקנה, זה כתוב בתורה. אי אפשר להכחיש את זה.

אז איך אתם הולכים לטמבלים שמה שישובים, שונאי ישראל, ועושים הצבעה "לא שלכם". עוד מעט יעשו הצבעה "אתם בכלל לא יהודים". ואח"כ הצבעה "אתם בכלל לא קיימים". וגמרנו. מה הבעיה?! איך אפשר להכחיש דבר כזה? אנשים מסמכים על קושאן מלפני 50 שנה, 100 שנה, יש איזה חותמת שמה למטה דהויה. אומרים "הנה, יש לו. לך יש? אין לך. לו יש. אם לו יש ולך אין, זה שלו". אתה יכול לערער? תביא משהו אחר, אתה לא יכול. זה שלו. וככה נותנים לפלסטינים פה קרקעות. ומה זה? חתום בכל בי"ס בכל מקום בעולם, בכל השפות. כתוב! קנינו. שלנו. מה יועיל שאתם עושים הצבעה?! ביבי לא יודע להגיד דבר כזה? אין לו איזה יועץ דתי אחד עם כיפה, משהו, שיגיד לו?

(הערות מהקהל)

מה אמר? יפה מאוד! השתבח הבורא!

אבל לא להעניש אותם. היה צריך לעשות הצבעה בכנסת "האם יש אונסקו או לא" מצביעים, אין אונסקו. שלום. מה אתם מצביעים אם זה כן או לא? אנחנו נצביע עליכם , אתם לא קיימים, שלום!

אבל העובדה היא שדווקא שלושת המקומות האלה שאומות העולם לא יכולים לערער עליהם, דווקא עליהם הם מערערים ונלחמים ולא מוכנים לוותר. למה הם לא לוקחים את ג'מוסין? למה הם לא לוקחים את תל אביב? למה הם לוקחים ערים שלמות? מה אתם הולכים לאתרים כאלה קדושים והולכים לאלה בדיוק השלושה, למה אתם הולכים על אלה דווקא? לא מוותרים על אלה? למה לא? זה מלמד שגם הם יודעים שמאותם מקומות נמשך הקשר שלנו לכל ארץ ישראל, ואם הם מפסידם בוויכוח איתנו על הזכות שלנו בשלוש מקומות אלה, הם הפסידו את ארץ ישראל כולה. לכן הם נלחמים דווקא על אלה. כי מה ראו האבות הקדושים להיקבר בארץ ישראל? מה ראו לקבור את יוסף? מה ראו לעושת את המקדש פה בארץ ישראל? אם הם לא שייכים לארץ, אז מה הם עשו פה? למה נקברו פה? למה קבעו מקומם פה? למה קבעו את המקדש שלהם בעבודתם פה? למה פה אם זה לא שלהם? למה עשו את זה? למה לא באוסטרליה? למה לא בהולנד?

הם אומרים שירושלים קדשוה. היא לא מוזכרת אפילו פעם אחת בקוראן. אצלנו היא מוזכרת בתנ"ך למעלה מ-700 פעם. אצלהם אפילו לא פעם אחת. והם אומרים שקדושה להם. נו, מי שיכול להגיד שישמעאל נעקד, אז מה נשאר?!

ביאור הדבר כך: החתם סופר אומר שלושת הקניינים האלה, אתם יודעים מה הם? הם כנגד שלושה עמודים שהעולם עומד עליהם. על התורה, על העבודה ועל הגמילות חסדים. חברון היא כנגד החסד. שכן אברהם קנה את מערכת המכפלה, ואברהם כידוע היה עמוד החסד. חברון לשון חבר טוב. וזה הכינוי לאברהם אבינו, עליו השלום.

הר המוריה זה כנגד העבודה. עבודת הקורבנות שידוע שיצחק אבינו נעקד על גבי המזבח כקורבן בהר המוריה. שמה הוא נעקד. על אבן שטיה. אז הר המוריה זה כנגד העבודה שיצחק נעקד שם על גבי המזבח. ושכם זה כנגד התורה. כי יעקב אבינו קנה את שכם והוא היה עמוד התורה. איש תם יושב אוהלים שלמד תורה בבית שם ועבר. אז זה כנגד שלושת העמודים הללו. חסד, עבודה ותורה.

בשכם כרת יהושע גם את הברית עם ישראל שנכנסו לארץ ונשבעו לה' מול הר גריזים והר עיבל והיה כעין קבלת התורה מחדש. בשכם.   

אפשר להסביר בעוד דרך: שלושת הקניינים בא"י הם כנגד שלושת הפעמים שנכנסו לארץ וקידשו אותה. קדושה ראשונה, שנייה ושלישית.

קדושה ראשונה קידש יהושע בסימן של זכות אבות הקבורים במערת המכפלה אשר בחברון. כל חלוקת הארץ הייתה לפי מה שהייתה מוחזקת להם מאבותיהם יוצאי מצרים. למטות לבית אבותם ולכן גם המקום שאליו שאפו המרגלים להגיע היה חברון, ר הם פחדו להכנס מפחד יושביה, חוץ מכלב בן יפונה אשר רוח אחרת הייתה עמו ויבוא עד חברון להתפלל על ירושת הארץ בזכות האבות. הרי המרגלים נכנסו לארץ על מנת שיוכלו להכנס לארץ. אז הוא הלך לחברון להתפלל אצל האבות.

כל זה כנגד האב הראשון- אברהם אבינו שנצטווה "לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך". זאת אומרת, מחרן הוא הלך מארם נהריים חרן לבוא לארץ ישראל.

קדושה שנייה- קידש אותה עזרא הסופר בסימן של קדשות המקדש. כל הפועל שלא היה לקבל רשות לבנות את בית המקדש זה מתואר בהרחבה בספר עזרא ונחמיה כיצד בנו את ירושלים ביום ושברו אותה בלילה מפני האויבים. עזרא היה כהן ומכח זה עיניו ולבו היו שם, בבית המקדש, כל הימים. וכן חנוכת בית החשמונאי הכהנים גם הייתה בבית שני, וכל זה מסמל המקדש את אחיזתם בא"י.

זה היה כנגד האב השני יצחק שהיה עמוד העבודה.

לפי זה הקדושה השלישית היא תהיה בסימן של שכם, קניינו של יעקב שהוא האב השלישי בחיר האבות שהוא הגיע לאחר פרידה מעשו אחיו "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". ואמרו חכמים שזה יתקיים עכשיו, שיתקיים "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה". כלומר, אחרי גלות אדום, מה שלמדנו היום, שהיא הגלות האחרונה, כתוב: "ויבוא יעקב שלם עיר שכם". שם קבור יוסף. יוסף הוא השטן של עשו. ממנו יוצא משיח בן יוסף שהוא יתגלה במהרה ויביא את הגלויות כאמו רחל שבזכותה "ושבו בנים לגבולם".

אמרו חכמים: בשכם מכרו את יוסף ולשכם החזירו אותו לקבורה. התיקון של חטא של שנאת האחים בא לפתרונו ותיקונו בשם. וגם הגלות הזאת האחרונה היא בגלל שנאת חינם, ולכן התיקון והגאולה תתחיל משם.

למה אומות העולם לא יכולים לערער על שלושת המקומות שקנו אבותינו בכסף? ולמה דווקא המקומות האלה גורמים להם להונות אותנו, אלא הם באים בטענה כזאת: "אתם ליסטים, שודדים, אתה כבשתם ארצות שבעת גוים. והם לא מכירים בכיבוש מחמה שלנו. כיבוש מלחמה זה כיבוש. אם כבשת, כבשת. מי אמר לכם להלחם? אבל שלוש המקומות האלה שקנו אותם בכסף מלא, הם לא יכולים לבוא בטענה של אלה גזולים בידכם.

עכשיו תשמעו דבר מדהים: כל הטענה של אומות העולם כנגדנו, שגזלנו את א"י היא שקרית ותמוהה. מה הם לא יודעים ולא מכירים בקניין של כיבוש מלחמה? הם לא ככה הם עשו עמי כנען, בני חם לבני שם? לנוח היו שלושה בנים: שם, חם ויפת. הבנים של כנען היו חם, מצרים, לוד, כל אלה. והם כבשו את א"י כנען מבני שם. אנחנו מבני שם. שם, עבר, אברהם. אז הם כבשו מאיתנו. וא"י הייתה בחלקו של שם.

וכתוב: "והכנעני אז בארץ". "אז". מתי אז? שהיה הולך וכובש אותם משת! היא לא שלו! הוא כבש. ואנו אנחנו ? והחזרנו אותה! אתם הכובשים. אנחנו המחזירים. אז מה הטענה שלכם כלפינו? זה כתוב בתורה. באותה תורה שאתם מאמינים.

אבל נראה שהטענה היא על מה שאנחנו אומרים שיש לנו זיקה רוחנית לא"י. וזיקה כזאת לא יכולה להתבטל ע"י כיבוש. וממילא מעוררים על הקשר הפנימי שיש לנו כלפי הארץ, שהוא לא מקרי. לכן ברש"י הראשון בתורה לפני 3,300 שנה ניתנה התורה מהר סיני והיא פותחת: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", ורש"י מביא את רבי יצחק שאומר: למה פתחה התורה "ברשאית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"? משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. מי ברא את המשים ואת הארץ? הקב"ה. ברצונו נתן להם ברצונו נטלה מהם וברצונו נתנה לנו. זה שלו! עולם ומלאו שלו! נותן לזה, מחזיר לזה, לוקח מזה נותן לזה. מה שהוא רוצה עושה. לכן כח מעשיו הגיד לעמו שהוא ברא שמים וארץ, לתת להם נחלת גוים.

אז לא רק רש"י בא לומר את הסיפור של מעשה בראשית, שה' מראה לנו שהוא ברא את העולם, אלא גם את כל היוצא מזה. את אברהם אבינו והבטחה שהבטיח לו וליצחק וליעקב, לתת לו את הארץ. כמה פעמים? עשרות פעמים! הבטחה, הבטחה, הבטחה, שהארץ שלנו. הם יודעים לקרוא תנ"ך, גם בערבית. וכל הניסיונות שהוא נתנסה עד שהוא קנה את מערת המכפלה ועד שקנו את שכם. כל זה מראה את הקשר המהותי שלנו לא"י ולכן, זה הופך את אחיזתנו בא"י כדבר שאי אפשר להפקיע מאיתנו. רק צריך להגיד את זה בקול רם ואיך אומרים החבר'ה? "חפשו אותנו בסיבוב". זה הכל.

ואם הייתי צריך להראות בעלות, לא הייתי חושש מאף אחד והייתי אומר: "מה אתם אומרים? זה לכם? מהיום אתם לא נכנסים יותר! שלום! אני אראה לכם שאני הבעלים. ביי!" אין יותר להכנס, תלכו למכה, שמה תשבו כמה שאתם רוצים, תסתובבו, תסתובבו בלי סוף. לפה לא תכנסו!

אבל חלשלושים! זה נקרא גלות! אתה פה ומשועבד לאומות העולם, לדעתם, להצבעתם, לממונם, למיליארדם. זהו. וככה אנחנו נראים.

אבל אם אנחנו רוצים את הגאולה אנחנו לא זקוקים לא לאלה ולא לאלה. אם נחליט שאנחנו עושים תשובה גם אם לא נביא לגאולה השלמה שכולנו נגאל, אבל בגאולה שתהיה אנחנו נהיה בין הצדיקים שלא נפגע. זה שווה.

"אוי מי יחיה משומו אל", בשעה שהקב"ה ישלם שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים. אוי! אבל מי שיעשה תשובה, ראינו, "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה'", גם הרחוקים, גם אם עשו תשובה, המשיח בא בשבילם לגאול אותם.

עד כאן הדברים.

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט