2T5
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לעילוי נשמת שמואל בן סעדיה, מנוחתו עדן. בריאות איתנה ואריכות ימים לרומיה בת מרים. ולעילוי נשמת יונתן עמי בן דבורה, מנוחתו עדן. ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

תארו לכם שאדם לוקח את הילדים לטיול בחול המועד לגן החיות. הילדים מתפעלים מהתזזיות של הקופונים הזריזים מלהטוטי הקופים העליזים. מגיעים לממלכת השימפנזים, קופי ענק שעירים, שימפנזה אימתנית מדדה לעברם, לופתת את הסורגים ורוכנת קדימה.

מסתכלת בעניין ואומרת: "איזה חמודים! איזה חמודים! איפה הם לומדים?".

והאבא עונה: "ב"חדר", בתשב"ר".

אז השימפנזה מתעניינת: "הרב טורצ'ין עוד המנהל?".

- "לא, לא. כעת הרב לוי".

- "אה, ועוד לומדים שמה ביידיש?", חוקרת השימפנזה.

- "כמובן, כמובן", עונה האב.

הוא רק מתפלל שהיא לא תבחן אותם ביידיש, כי היידיש שלהם לא הכי... בקושי משננים את התתיש, זה התרגום ליידיש לגרמנית מלשן קודש. גם זה "פול מטגריז". נשמע הזוי, לא? נשמע הזוי. כלומר, נניח שיקרה נס והשימפנזה בגן חיות תדבר. מי ינהל איתה דו שיח קולח כדבר איש אל רעהו? הלא אדם יתקף בהלם, בפחד, מה זה?! מה זה הצגה?.

אז איך בלעם לא נתקף בהלם כשהאתון פתחה את הפה והתחילה לדבר איתו? איך הוא משיב לה? איך הוא עונה? כאילו משוחח עם חבר משכבר הימים? התשובה אתם יודעים מה היא? מה התשובה? אתם לא יודעים. יודעים?

(תשובה מהקהל)

הרב: לא על זה מדובר... מדובר על זה איך אתון מתחילה לדבר פעם ראשונה בהיסטוריה, פעם ראשונה בהיסטוריה, והוא מדבר איתה כאילו הם רק גמרו שיחה לפני רבע שעה בסמארטפון.

(תשובה מהקהל)

הרב: אני שואל שאלה... הוא לא צריך למתפעל שפתאום מדברת איתו האתון?

(תשובה מהקהל)

הרב: עזוב את המלאך, מדברים על האתון. מה אכפת לנו מי היה. עבר שמה אוטובוס לפני, מה זה קשור?!

אתם יודעים מה התשובה? התשובה היא ככה:

כתוב: "שבו לכם פה עם החמור", "עם הדומה לחמור". ובפרט בלעם. שעליו נאמר: "אשר בשר חמורים בשרם". נו? ואם חמור מדבר אז למה גם האתון לא תדבר? הוא חמור והיא חמורתה. שני חמורים מדברים, מה הבעיה?! ולכן, היא גם הייתה סוכנת שלו, אני לא רוצה לפרט, כי יש פה ילדים קטנים. "אדם עיר פרא". "עיר", זה חמור קטן. ככה נולד הבן אדם.

אבל מה קרה פה? בבסיס העיוות עומדת השקפה שנפוצה מאוד היום אבל היא התחילה מזמן, בלעם. ואפשר גם לפני. בבסיס העיוות עומדת ההשקפה ש"מותר האדם מן הבהמה אין". אתם יודעים אנחנו אומרים "שמותר האדם מן הבהמה אין", "אין, זה אמירה, ידיעה, נתינה. במה אנחנו יש לנו יתרון כל הבהמות שיש לנו כח המדבר. אנחנו יכולים לדבר, בהמות לא מדברות. יש לנו ידיעה, יש לנו שכל, הבנה. מה שאין להם. יש להם אינסטינקטים, אבל אין להם הבנה. ולנו יש לנו נתינה, כח נתינה לעשות חסד, לעשות דברים, נתינה, צדקה, כל הדברים שאנחנו עושים. אז זאת אומרת "ומותר האדם מן הבהמה", מהמותר, היתרון שיש לאדם לבהמה זה אלה הדברים. אבל יש כאלה לקחו את זה ככה: "ומותר האדם מן הבהמה אין", אין הבדל בכלל הין באדם לבין הבהמה, אין שום דבר בינהם. כמו הנצרות הפרוטסטנטית. למי שעקב אחרי הרב דב ברקוביץ, אצלנו באתר.

זה הוביל להקמת תנועות צער בעלי חיים. למה לא?! בהמות זה כמו אדם. מה פתאום שאתה תשחט אותם! מה פתאום!". הייתה לי הרצאה פעם בצפון ת"א, באה אחת אמרה: "מה, אסור להרוג בהמות, אסור זה..". אמרתי לה אבל הקב"ה התיר, בשר תאווה זה מותר, וכתב הלכות "וזבחת,, והכל. הקב"ה אומר שצריך לאכול ואנחנו עושים הפוך, עושים טובה לבהמה מעלים אותה לדרגת אדם מדרגת בעל חי לדרגת אדם. והיא נבראה לצורך האדם וכו. "לא, לא! צער בעלי חיים"...זה פה ושם . אמרתי לה: "תגידי לי, אז לפי מה שאת אומרת את לא יכולה לאכול גם מפירות. צער פירות. מה את לוקחת פרי, תולשת אותו ממקום חיותו ולועסת אותו, מה הוא לא צריך לחיות?". היא אומרת, לא, זה אין בעיה. למה אין בעיה? היא אומרת: כי כשאתה תולש אותו מהאילן אז צומח עוד אחד. אמרתי לה:נגיד...", זרמתי איתה, "בננה את אוכלת?". אומרת  לי כן. "אבל הוא לא צומח אחריה! אם מורידם את הבננות, אין עוד בננות. אה, את אוכלת! אוכלת בננות". כן. זה "אחובלאן", זה נקרא ביידיש. אלא שהם הולכים עם זה. אז יש כאלה רוצים לשלול, כמו שעכשיו שללו בהולנד ובכל מיני מקומות, שוללים את השחיטה היהודים, שוללים בכלל זה, צער בעלי חיים. אז הם נתנו לבהמה איזה זריקה, אסור לאכול אותה.. אסור.

אז מה הם טוענים? שיש שוויון בין בעל חי לבין האדם. אבל מצד שני אותם אלה, אותם אלה שאתה רואה אתם שהם נגד צער בעלי חים, אם בא להם יתוש מול הפנים.. טאח! הורגים אותו. "צער בעלי חיים". זה לא צער , זה הריגה. רצח בדם קר! לא אלה מפריעים להם. אלה מפריעים להם. חוץ מזה, אי אפשר להקים עמותה. עמותה על פרה, על משהו רציני, אתה מבין? בשביל לקבל תקציב. מה תקבל תקציב לי יתושים? זה לא תקציב. אבל הם גם אם לא יהרגו בידיים, הם ירססו יתושים שמפריעים.

אז רגע, אם אתם אומרים שאדם והבהמה הם שווים, אז אם מותר להרוג יתושים ופרעושים, אז למה אי אפשר לרסס בני אדם שהם מפריעים. לי. אם אתה אומר שהדין שווה, אז גם מי שמפריע לי אפשר לרסס אותו. למה כולם הולכים עם גז בכיס? כי מותר לרסס.

בלעם הולך להכות בשבט פיו אומה שלא התנכלה למואב. למלך מואב היה חשש שמא עם ישראל יעבור דרך ארצו בגבול ארצו, ועלול ללחך אותו כמו השור שלוחך את עשב השדה ויגרום להם נזקים, אז הוא מזמין את בלעם שיקלל אותם ויהרוג אותם. ובלעם הולך לעשות זאת, להכות אותם בשבט פיו. והם רק היוו איום בעיני מואב. לא היה שום דבר בפועל. שום דבר! והוא מבקש בלכתו אל מואב לקלל את ישראל ולכלותם מן העולם. שמעתם?

ואח"כ הבהמה שלו תלחץ אותו קצת לגדר אז הוא שואל למה היא הכתה אותו! שמעתם? איזה טענה! היא לחצה אותו קצת לגדר, לעכב אותו שלא ימשיך. "אל תהיה חובלי, אל תמשיך, אתה לא רואה מלאך ענק עומד פה ממול ואתה ממשיך?!". אבל יש לו שאלה: למה היא הכתה אותו שלוש פעמים. אז על הכאה אתה מתלונן ולהרוג אומה שלמה אין לך בעיה,הא?! אתם שומעים?

זאת אומרת זה כמו שהיטלר ימח שמו וזכרו, הכניס יהודים רבים לכבשני האש, אבל עומד איזה מישהו עם סיגריה ומעיף עליו קצת עשן, אז הוא אומר לו "בואנה! אתה מגזים! אתה פולט את העשן לעברי. אתה לא נותן לי לנשום. האוויר לא צח. והוא שיעלה אנשים חיים לשרפה, אין לו בעיה, אבל שעשן יעיפו עליו עשן?!

מסופר שרבי ירוחם ממיר זצ"ל, נקלע לברלין ברית גרמניה. היה זה שנים רבות לפני מלחמת העולם גרמניה נחשבה אז המתורבתת שבאומות. היה זה יום חורף קר ומושלג, ראה גרמני חופז ברחוב ומגונן במעילו העבה על כלב המחמד שבחיקו. מחבקו, גוחן לנשק את פדחתו, שמציצה מתוך הצווארון של המעיל. ראה את זה ופסק את הפסוק הבא:

"במדינה זאת עוד יהרגו בני אדם מתוך רשעות בלבד". כולם תמהו. איך אתה גוזר כזו גזירה ואומר אמירה כו מוחלטת. אמר להם פסוק מפורש בהושע: "זבחי אדם עגלים ישקון". אתה רוצה לזהות אנשים שיזבחו בני אדם שיהיו רוצחים גדולים, תראה אם הם מנשקים בעלי חיים. "אם עגלים ישקון". יש להם אהבת יתר לבעלי חיים, יש להם שנאת בני אדם.

מי חזה את השואה הנוראה? מי חלם שירצחו 6 מיליון קדושים? מי חלם שיהרגו במלחמה הזו כ-80 מיליון איש? יש עומדים שונים. 62, 76. יש אומרים יותר משמונים. הרוסים לבד איבדו במלחמה 22 מיליון.

ביומיים האחרונים שהשטן התבצר בבונקר שבברלין המכותרת, ידע שחלומו המטורף התנפץ. שעריך בין אלף השנים קרס והתמוטט, שארצו הפכה לאי חורבות. מהגרמנים מתו 4 מיליון במלחמה.

שתכנן לשים קץ, להתאבד לחייו הנפשעים, עדיין היה שולח אלפי נערים גרמנים מבני עמו לעצור בגופם את הטנקים השועטים. במילים אחרות: שלח אותם להירמס במוות. למה? כי הם היו בעיניו כזבובים. זה נקרא עם הדומה לחמור. הבנה, מושגים ורגש של חמור.

על עם ישראל כתוב: "אדם אתם", הנביא מלאכי אומר רק אנחנו קרואים אדם. אתם קרואים אדם בין אומות העולם קרואים אדם. רק בעם ישראל יש מושג של אחדות. אדם. יש אנוש, ריבוי אנשים. יש איש, ריבוי אישים. יש גבר, ריבוי גברים. יש אדם, ריבוי אין אדמים. אדם. "אדם אתם". רק עם ישראל אדם. רק בעם ישראל יש אחדות כזאת, אם קורה משהו למישהו, כולם משתתפים בצער. בחו"ל תלכו אדם מותקף, אדם נופל, תאונה, כולם ממשכים, עוברים לידו, כאילו חתול מת. זה מחייב אותנו כל כך איך עלינו להתנהל עם עצמנו ועם אחינו.

ויאמר בלעם לאתון: "כי התעללת בי, לו יש חרב בידי הרגתיך". זה שהיא לחצה אותו קצת לקיר, היא כבר ראויה למיתה ולשחיטה ולהריגה.

שואל אבנו בחייה על התורה: היה ראוי בלעם שיתמה בפלא הגדול הזה של דיבור האתון, שירעיש מן הנס המחודש והמבהיל את כל האורחים עמו בדרך, והיה עליו לחשוב שכל זה קרה מאת ה' לסכל את עצתו, להשיב חוכמתו אחור. אבל מתוך אכזריותו ורוע טבעו ומרוב חפצו ללכת, לקח את העניין ודרך תמות, כאילו זה פשוט שהאתון מדברת. ולכן השיב לאתון כמדבר עם חברו "כי התעללת בי".

הספורנו שם אומר: "ויפתח ה' את פי האתון", נתן בה כח הקב"ה כמוש אנחנו אומרים "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". הקב"ה ויפתח את פי האתון כמו שפותח את פינו שנוכל לומר שבחו. כל זה היה בשביל לעורר אותו, את בלעם, לשוב בתשובה ושיזכור כי מה' מענה לשון גם למישהו בלתי מוכן לזה. בעל חי לא מוכן לדבר. לא הכינו אותו, אין בו כח הדיבור. ואם ה' יכול להיתן כח דיבור במי שאין בו מוכנות לזה, כל שכן שהוא יכול להסיר ממי שהכין אותו לדבר את הדיבור כרצונו.

וכל זה עשה הקב"ה בשביל שלא יאבד אדם כמו בלעם. למרות שהוא רשע גדול, רוצח ההמונים, הקב"ה חס עליו ורצה שיחזור בתשובה ולא ילך ולא יאבד. כי זה היה הנביא הכי גדול שעמד לגוים מעולם. כתוב: "וילך שפי", תרגום יונתן אומר: בלעם הלך גחין כחיויא. היה הולך כמו נחש. "שפי" מלשון שפוף. כמו נחש.

"החזקוני", אחד המפרשים אומר: הלך מחוטט ונשבר מלחיצת הקיר. "שפי" מלשון כמו ששפים דבר אז מחלישים אותו, מקטינים אותו, אז הוא הלך שפוף וגם דבור. למה? כשהיא לחצה אותו לקיר היא פגעה ברגלו. מרוב שנאתו לישראל לא המתין כדי שיתרפא. מתפל בכאבים, מייסורים, שסור ורצוץ, הכבוד שלו נרמס ואחרי כל זאת הוא לא נכנע. ולא נסוג מהזריות שלו לכת לחסל אומה שלמה, אלא הוא ממשיך לעמוד בעיקשות על ביצוע מזימתו. אפילו שהוא רואה שאין הצלחה מאירה לו פנים.

ואומר בעל חובת הלבבות עלינו כולנו: "כמה טבענו עבה ועורפנו קשה ואמונתנו מעוטה וכמה קשים אנחנו להימשך אחרי האמת".

תשמעו איזה האשמה נכונה: זאת אומרת הטבע שלנו עבה, גס, קשה לנו להשתנות, הרבה לא רוצים להשתנות, חושבים שמצבם אידיאלי. עורפנו קשה, "אתה לא תשנה אותי, אתה לא תשכנע אותי, חבל לך על הזמן, אתה יכול לדבר, דבר כמה שאתה רוצה, אני נינוח, סבלני, דבר, דבר.., יופי, גמרת? תפתח את המים". זהו. אמונתנו מועטה וכמה אנחנו קשים אחרי האמת. כי האמת היא טובענית. אין אצלה פשרות. אמת זה אמת. אי אפשר להתפשר עם האמת. להתפשר עם האמת זה שקר. אז קשה לאנשים להמשך אחרי האמת. לכן הרוב דבוקים בשקר.

דוגמה לקשויות עורף של אדם ומידת הסירוב להכנע אל האמת, רואים באחאב מלך ישראל. הכתוב אומר במלכים א, יז: "ויאמר אליה התשבי מתשבי גלעד אל אחאב: חי ה' אלוהי ישראל אשר עמדתי לפני אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי". ואליהו מנע שלוש שנים גשמים. "ויהיה באחרית איזבל", זו אשתו של אחאב, "את נביאי ה'", הרגה את כל הנביאים, "ויקח עבדיהו", אחד הנביאים, "מאה נביאים"... בלי ידיעה שלהם, "ויחביאם חמישים איש במערה", דהיינו, בשתי מערות. חמישים, חמישים. וכלכלם לחם ומים". "ויאמר אחאב אל עבדיהו: לך בארץ אל כל מעיני המים ואל כל הנחלים, אולי נמצא חציר". אין! לא צומח, אין גשמים. "אולי נמצא חציר ונחייה סוס ופרד ולא נכרית מן הבהמה". מתים, מתים מרעב.  "ויחלקו להם את הארץ לעבור בה", אחאב הלך בדרך אחת לבדן ועבדיהו הלך בדרך אחד לבדו.

אז אחרי פורענות וייסורים של מניעת הגשם על הארץ במשך שלוש שנים, אחרי תקופה כה ארוכה של רעב, שכל המדינה כמעט התמוטטה, ולאחר שראה ונוכח בכח הנביא אליהו והמופת שבא על ידו, שהקב"ה מאזין לבקשתו ולתפילתו, אחרי הייתה צריכה להתנפץ גאוותו של אחאב לרסיסים. שעורפו יכנע ועקשנותו תתרכך. אבל לא.

בא הכתוב ומספר לנו: אחאב בדרך אחת לבדו, מה הכוונה? הוא לא עזב את דרכו הנלוזה. כל אחד משניהם פנה לדרכו שלו. עובדיה פנה לדרך ה' ואילו אחאב פונה לדרך האללים שלו. זאת אומרת, למרות שהמכות באו בגללו, בגלל אחאב, אומר לו לא יהיה גשם, שלוש שנים רצוף לא, הוא מחפש אותו בכל מקום שיבטל את הגזרה, והוא לא נכנע. עד שאליהו לוקח א נביאי הבעל והאשרה, 900 במספר, להר הכרמל ועושה את המופת שיורדת אש ואוכלת את הקורבן, ואז כולם צעקו: "ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים". ורדפו אחרי כל הנביאים ששיקרו אותם כל דרך והרגו אותם. ואז התבררה האמת.

ומה אמר להם אליהו? "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. אם ה' הוא האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". אין באמצע. אין אני קומסי קומסה. אין! או אתה שומר תורה ומצוות 100% או אתה מהחמורים. אין! אין לפסוח על שתי הסעיפים, לחשוב מחשבות שאתה יכול לחיות גם ככה וגם ככה, לשלב ולמזג. אין! אין אפשרות להניח חצי תפילין ואין אפשרות ציצית עם שתי כנפות. אין ברכת המזון חצי. אין חצי בכלום! הכל מלא ושלם!

רב מנשה הלך לשם מקום שקוראים לו "בית תורתא". פגשו  אותו גנבים אמרו לו "לאן אתה הולך?". אמר להם: "לפומבדיתא", שם עיר בבל. שהגיעה לבית תורתא, שזה היה בדרך, פרש מהם. למה? כשאתה רואה אנשים חשודים, אף פעם אל תגיד לאן אתה הולך. כי אם אתה אומר להם לאן אתה הולך, אז הם אומרים יש לנו זמן עש משה, עד שהוא יגיע, בדרך אנחנו נגנוב אותו. אז אתה אומר מקום ארוך והם חשובים שיש להם זמן ואז אתה בקטע הקצר חותך והולך. אז הם לא הספיקו לגנוב. זה דבר חכמים מלמדים אותנו איך להסתדר עם נוכלים. אז הוא פרש, אז הם ראו שהוא לא מגיע לפומבדיתא, והוא באמצע הדרך הולך. אמרו לו :"אתה תלמיד של יהודה הרמאי, הא?" הם ידעו מי הרב שלו ואמרו שהרב שלו רמאי, אתה תלמיד שלו, ממנו למדת לרמאות". אמר להם :"אתם יודעים שהוא רמאי? כשאתם אומרים את זה אתם יודעים או לא יודעים?". כמובן שהרב שלו, רב יהודה, לא היה רמאי. אז אמר להם: "יהי רצון שאתם תהיו בשמטה". חרם. החרים אותם. שתלמיד חכם מחרים פה בארץ, גם בשמים מחרמים.

טוב, היו הולכים לעשות גנבות, 22 שנה ולא הצליחו. לא מצליחים! לא מצליחים לגנוב, אין פרנסה. כיוון שראו שזה כך, חזרו אליו שיתיר להם את השמטה. את החרם. והיה בהם אחד מהגנבים האלה, גרדנה, היה אורג. והוא לא בא להתיר. לא בא להתיר. לא ביקש התרה. הוא עומד בצד ואמר "מה זה קשור? מה זה קשור שהוא אמר שיהיו בשמטה". אכל אותו אריה. בתאבון.

רואים מפה ציור של עיקשות לב, שהם לא היו מסוגלים להשגת מהעקשנות 22 שנה! לא הצליחו באומנות הפחותה שלהם לגנוב. לא מסתדר. תמיד נמצאים בבית, שוטר עבר בסביבה, לא הולך. לא הולך. ולא האמינו בדברי תלמידו של רבי יהודה שהוא שימט אותם. אחרי 22 שנה נכנעו ובאו לבקש התרה על שהחרים אותם. קשה היה להם להיכנע. מידי שנה ושנה עלה על דעתם לבקש התרה. שזה הכנעה גלויה, אבל נרתעו. אמרו נחזיק מעמד. וככה אזרו אומץ למרוד בעקשנות והעדיפו לסבול אי הצלחה ובלבד לא להיכנע. בסוף נכנעו, קרעו ונפלו. אבל אותו עז פנים, האורג, אפילו שראה שחבריו נכנעו והצליחו. והייתה הזדמנות שגם הוא  ישתתף, ובפרט זה יותר קל כשכולם עושים ביחד את הדבר ומבקשים מחילה וסליחה, זה יותר קל. אבל הטבע שלו היה כל כך קשה שלא נתן לו להיכנע, ואפילו על סף מוות לא נכנע. למרות שזה לטובתו. והוא עומד במריו וסופו המר. אבל למדו ממנו לפחות לקח טוב. האחרים למדו שעקשן הזה מת בעקשנותו.

בשביל לזכות למידה של הכנעה צריך להשקיע עמל רב. לא אין הרבה אנשים שיודעים להכנע. לא בעל בפני אשתו ולא אשה בפני בעלה ולא ילדים בפני הוריהם, ולא תלמידים בפני רבותיהם. ולא ולא...

כל מה שאני אומר כרגע זה האמור ליראים. לא מדובר לאנשים שהם חמורים. מדובר ליראים. אפילו שהם נכנעים להקב"ה, יש כאלה נכנעים להקב"ה, אבל הם לא נכנעים לבני דורם. לא נכנעים לבני דורם. גם לא לחכמי התורה ובודאי לא לבני אדם בינוניים.

יש אישה רעה מאוד, מאוד, שיצא לי להכיר. רעה מאוד מאוד. והיא כל הזמן מדברת לזות שפתיים כנגדי. כל הזמן. "אני עובדת רק את הקב"ה. לא מישהו אחר". מישהו אמר לך לעבוד אצל מישהו אחר? אבל למה לזות שפתיים? על מה ולמה? כי בעלה שומע למה שאני אומר על פי הדין וההלכה והיא לא רוצה. היא רוצה לשמוע למי שהיא רוצה. אז היא אומרת לזות שפתיים. והיא עקשנית. שלושה שבועות לערך, שבועיים שלושה, כבר יש לה בעיות בשקדים. אתם יודעים איפה זה השקדים, לא בכיס. בגרון. והיא לא לומדת, היא לא מקשרת. "מה פתאום זה לא קשור". היא כמו האורג הזה. עקשנות. הקב"ה כבר נכנס לתוך הפה שלך. לתוך פי האתון. ולא פתח אותה לדבר לעניין, אלא ניפח את השקדים. וגם לא מבינה. והיא לא תבין. למה? נו, למה? אתם כבר יודעים? למה?

(תשובות מהקהל)

הרב: כי חמור נשאר חמור.לשנות את הטבע זה קשה. הכנעה זה קשה מאוד. קשה מאוד. הכנעה זה קשה מאוד. תשמעו מעשה מדהים:

מספרים על הגאון רבי יונתן אייבשיץ' מפרג, זצ"ל, שפעם נאלץ להתעכב ליום הכיפורים בעיר אחת שבה לא הכירו אותו. הוא נכנס לבית הכנסת, חיפש שכן טוב להתפלל לידו. בכל אופן יום הכיפורים. מצא יהודי שהתכונן ליום הקדוש בדבקות, בשברון לב הרבה, בבכיות ואנחות בכל התפילות. כמובן שהגאון נהנה מאוד מן השכן הטוב והתעודד מהתפילות והבכיות. וכלך היה בליל יום הכיפורים וכך גם היה בתפילת שחרית. והנה הגיעה שעת קריאת התורה, ואז כיבדו את השכן לעלות לתורה עלית רביעי. רבי יונתן אייבשיץ' יושב, לא מכירים אתו, לידו האדם הזה שכולו מתפלל בסילודין, בוכה, כולו תחינות, והזמינו אותו עלית רביע. פתאום הוא רץ בזעם אל הבימה, התפרץ בשצף קצף על הגבאי, וככה אמר: "לו אתה נותן שלישי ולי אתה נותן רביעי?". זה ביום הכיפורים. חזר למקומו והרב לא שלט ברוחו, אמר לו: "מחילה מכבודו כל כך היית שבור ורצוץ בתפילה, שפכת בכיות ואנחות בהכנעה וכעת אתה מחולל שערורייה בגלל כבוד מדומה? שלישי או רביעי? ". והשיב לו האיש כך: "לפני הקב"ה אני יכול להיכנע, אבל לפני אדם נבזה כזה אני אכנע?".

אתם חושבים זה סיפור עליו? זה לא סיפור עליו, זה סיפור עלינו. זה חושף תפחיים מהתכונה הפנימית של האדם. קל לאדם לעשות עצמו כאילו עפר ואפר כלפי מעלה. "מה אני בחיי אני אפ, מה, ישתבח הבורא..", מילים מפה ועד הודעה חדשה. למה? כח זה נעלם מעין כל  והשולט בכל. לא, זה לא עומד לפניו הבורא, אז מה הבעיה להכנע. אתה לא עומד מול מישהו שצריך להכנע. מול בורא עולם. אבל בפני אנשים כמוהו לא מסוגל לעשות. הוא הולך בחרב וחנית ולוחם על קיום כבודו. ובשום אופן לא יהיה מוכן לוותר אפילו במשהו מן המשהו.

הגאון מווילנא אומר: הרשעים אפילו בשעת מיתתם מקשים את ערפם ולוחמים עם מלאך המוות. אבל הצדיקים פושטים את צווארם כמו יונה. דהיינו, מוסרים את נפשם לה' במסירות נפש ללא שום בעיה! הם יודעים שהגיע זמנם והם פשוטים את צווארם.

אז מה צריך לעשות רבותיי? צריך לעשות תשובה. ורבנו יונה בשערי תשובה שער א, אות ט, אומר: "כי מדרגות רבות לתשובה ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקב"ה, ואומנם...", הוא אומר, "לכל תשובה תמצא סליחה".

אם אתה עושה תשובה שלמה ודאי שיש סליחה. אבל אם התשובה לא בדרגה הכי גדולה לכל תשובה תמצא סליחה. כמובן "סלחתי כדברך". איך שהתכוונת, איך שאמרת ככה אני סולח לך. לא לרחת את זה ברצינות, גם אני לא. לקחת את זה ברצינות, כדברייך. איך שאתה, אין בעיה. אבל לכל סליחה תמצא תשובה.  

ובכך לכל תשובה תמצא תשובה, אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העוונות כלא היו. אם אתה רוצה לבטל את העוונות לגמרי שלא יזכרו לך מאין שום דבר בעולם האמת, זה רק אם אדם יטהר את הלב, יכין את רוחו, כמו שמכבסים בגד. אם תכבס אותו בהרבה מעלות חום ועם מלבין, עם כל החומרים המתאימים, הוא יצא צחור. אפילו שהוא נכנס מלוכלך למכונה, הוא יצא צחור. אבל אם תעשה אותו בארבעים מעלות ועם לא עם החומרים המתאימים, אז הוא יצא נקי, הוא לא יהיה אותו לכלוך, אבל זה לא יראה כמי שכובס כמו שצריך. יצטרכו להחזיר את זה עוד פעם למכונה. כי מעט הכיבוש יועיל להעביר את הגועל ממנו. אבל רוב הכיבוס יגרום לו להתלבן. אז תלוי איך אתה עושה תשובה.

עכשיו, ידוע שעיקרי התשובה, מה הם שלושת העיקרים? חרטה על העבר,זה חרטה אמיתית שאתה מתחרט על כל העבר המר, מה שעשית וגם מה שחיסרת ולא עשית. וידוי דברים, להתוודות ולומר בפיך מה עשית, אשמנו, בגדנו, אם פירוט עד כמה שאתה זוכר וניתן. וקבלה לעתיד, שאתה לא תשוב יותר לאותם דברים שאתה מתחרט עליהם ומתוודה.

עכשיו, מי שמעיין בדברים שלו, של רבנו יונה, שם בשערי תשובה, יראה שהוא מונה כמה מדרגות שונות בעוצם החרטה. והוא מפרט כל דבר, אנחנו לא נעמוד על זה, רק גיד מהם:

יש יגון ואנחה, מרירות וצער, דאגה ופחד, בושה וכלימה, כניעה ושפלות. אבל כל חרטה, גם שטחית וקלושה היא חרטה. אבל קבלה לעתיד אין דרגות שונות. שאתה מקבל לעתיד שאתה לא תחזור על העבירות, אין דרגות שונות, כמו שיש אנשים שאומרים לאט לאט.

איך אמרה לי יהודיה שיושבת פה בקהל בכניסה: היא בקשת לחברה שלה ברכה, לזרע חי וקיים. אמרתי לה "הם דתיים?". אמרה לי: "לא, אבל היא מדליקה נרות ". אמרתי לה: "יפה מאוד". מגיל 12 שהיא חייבת בכל המצוות, עד גיל 22, עברו 10 שנים והיא התקדמה יפה והיא מדליקה נרות. כל שבע שנים היא תוסיף עוד משהו.  היא מתכוונת לחיות אלף שנה לפחות. אז אם לה לא בוער, למה לה' יהיה בוער לתת לה ילדים כל כך מהר? לך לא בוער, גם  לי לא הוער. מה נביא עוד אחת כמוך? שגם היא רק בגיל 22 תדליק נרות. אתה צריך טיפה הגיון, טיפה קצת הגיון להבין. אתם רוצים מה' משהו, הוא גם רוצה משהו. אתם לא עושים כלום! משהו קטן אתה עושים, אתם רוצים הכל! איך זה הולך ביחד. לכן קבלה לעתיד לא מתאנו דרגות שונות. אין דרגות. נחרצת לשון הרמב"ם.

ומה היא התשובה? הוא יעבוד החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד. זאת אומרת, תקשיבו טוב! יעזוב החוטא חטאו, פירושו של דבר: לעולם אני לא עושה יותר את החטא. אם אתה לא עוזב את החטא, אדם שיכנס עם עכבר לתוך המקווה, הוא יכול להטהר?  מקוה זה טהרה, ממה? מטומאה. אתה מחזיק את הטומאה ביד ואתה נכנסת למקוה ורוצה להטהר? צריך להסיר קודם את הטומאה ואח"כ תטהר. אז אי אפשר להמשיך עם העוונות והחטאים הלאה, עוד קצת. אז איפה הטהרה? מתי היא תתחיל? לכך צריך להסיר החוטא את חטאיו ולעזוב אותם. לא מספיק. צריך גם להסיר את זה מהמחשבה. לא מספיק שבמעשה אתה לא עושה. אבל יכול להיות שיהיה לך הרהורי עבירה כל הזמן. לא! גם המחשבה אתה צריך להסיר. יש כאלה קשה להם, אז מסיחים את המחשבה בדברים המותרים. תגיד תהילים, תקר ספר, תדבר על דברי תורה עם אחרים, תעסיק את עצמך. כי אדם חושב הוא לא יכול שתי מחשבות בעת ובעונה אחת, אז אם הוא חושב על קדושה, לא יכול לחשוב על טומאה. אבל הוא מפסיק בקדושה, אוטומט תבוא הטומאה. פשוט. וצריך גם שיגמור בלבו החלטה אמיצה סופית שלא יעשהו עוד. זה הפסוק שאתם מכירים: "יעזוב רשע דרכו", זה לעזוב ממש, "ואיש עוון מחשבותיו". גם את המחשבות הוא צריך לסלק.

עד יעיד עליו יודע תעלומות, זה הקב"ה, שלא ישוב לזה החטא לעולם! שנאמר בהושע יד: "ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו". זהו. אתה צריך שה' יעיד, עכשיו שאתה אמרת שאתה חוזר בתשובה, שאתה תוכל לקחת את הקב"ה עד והוא יודע תעלומות והוא יודע את סוף העולם איך תתנהג,שהוא יעיד שאתה לא תחזיר שוב לחטא הזה לעולם. זה תשובה.

אבל הדעת נחלשת. גם אחרי שאדם עשה את כל זה. נגיד שעכשיו אחד שמע את זה והחליט הרגע לעמוד בקהל ולומר אני מקבל  תשובה כזאת, אבל הוא יצא מפה ויפגוש חבר'ה ופה ושם ויגיד איזה יופי ראיתי אותך בסרט היית משהו, ואתה תעמוד בזה? אז אנחנו יודעים הדעת נחלשת, כי לב יודע מרת נפשו ומכירים את עצמנו, חלשים ורופסים, "כמוץ אשר תדפנו רוח", איזה ערך יש להחלטתנו? כבר הבטחנו בראש השנה, ביום כיפור הבטחנו. לא רק השנה, גם שנה שעברה, לפני שנתיים, אנחנו כל שנה מבטיחים. מה הבעיה להבטיח. צעקנו "אבינו מלכנו". כן, יש גם כאלה בוכים. יש בוכים!

מי מאיתנו סבור שאכן יעלה בידו שהוא לא ישוב עוד לחטא לעולם. איזה חטא? שחטאנו לפנייך בהונאת חבר רע, בזלזול הורים, בזלזול מורים, בטיפשות הפה, בעיניים רמות של גאווה. איפה כל זה? איפה? איפה כל מה שאומרים את כל זה ?"חטאנו, עווינו, פשענו ומפרטים את הכל. איפה זה?

האומנם יעלה בידנו לעזוב הכל לחלוטין? האם נוכל להסיר את הכל ממחשבותינו ולגמור בליבנו שלא נעשה עוד? עד שיעיד עלינו יודע תעלומות? אומר הרב גלינסקי: כן! כל אחד פה יכול. אם לא, לא היו מצווים אותנו ציווי שלא ניתן יהיה לקיים.

מה הקב"ה רוצה להכניס את כולם לגהנום? זאת אומרת הוא עושה להם קשיים כאלה שלא ניתן לעמוד בהם, ממילא אתה תהיה רשע וממילא הוא יכניס אותך לגהנום. זה מה שהוא רוצה? אז למה הוא את האדם הראשון הוא הכניס ישר לגן עדן? אם הוא כל כך רוצה להכניס לגהנום, היה בורא את אדם הראשון בגהנום. והיה אומר לו: "תהיה ילד טוב וניקח אותך טיול לגן עדן".

לא! הוא ברא את העולם ישר גן עדן. והכניס את האדם לא לעשות כלום. מלאכים צולים לו בשר, משקים אותו יין, איזה יופי! יש לו כל טוב בעולם. אבל הוא חטא. קלקל. היה כפוי טובה. וה' הזהיר אותו מראש, ביום אכלך ממך מות תמות". ולמרות האזהרה הוא אכל. ואכל אותה ואכלנו אותה. ומטעות אחת של אדם אחד כולנו מתים. "מעפר באת ואל עפר תשוב". מה? חטא אחד וזה העונש? אלפי שנים ימותו ביליונים של ביליונים! והוא עשה תשובה, 130 שנה בתעניות. אבל הגזרה נגזרה כבר.

אתם שומעים? אז הקב"ה מזהיר: אל תחטאו! ודאי שלא תפשעו, וכל שכן שלא תמרדו. אבל גם אם עשיתם כל עוון וכל פשע, אני אב רחום וחנון. אם תחזירו בתשובה כמו שאמרתי, אתם יותר לא תעשו עבירות, תקבלו לעתיד שלא יהיה, תעזבו את החטא, תתוודו, תישארו ככה, נקיים מעוון. לא  רק זה, אתם תהיו במעלה יותר מהצדיקים. "במקום שבעלי תשובה צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד". לא רק זה, גם כל הזדונות מה שעשיתם בזדון, חיללתם שבת בזדון, ליד הבית הכנסת ""פיפפפ", עשיתם לפני כולם, ברגע שתחזרו בתשובה מאהבה, כל "פיפפפ", מצווה. אתם תקבלו על כל זה שכר. אתם תקבלו על כל זה שכר. הכל יהפוך לזכויות. כמה עבירות עשיתם? חמש מיליון? יהיה לכם חמש מיליון זכויות. אוטומט בבנק. מחובה הופך להיות זכות. היית באוברדראפט, עכשיו יש לך זכות בבנק. ברגע אחד!אם תעשה תשובה כזאת.

אז אומר לנו הרב גלינסקי, תקשיבו! אין יותר פשוט מלעשות תשובה כזאת. איך? כך שנינו: גמרא במכות י': מן התורה או מן הנביאים ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה ללך בה מוליכין אותו". יש כלל איזה דרך אתה רוצה? דרך הטוב, אם אתה רוצה דרך הטוב, מן השמים ייסעו לך שאתה תלך בדרך הטוב. איזה דרך אתה רוצה? דרך רעה? מן השמים לא ימנעו ממך ללכת בדרך הרעה. בדרך שאדם רוצה ללך, אתה בוחר את הדרך, בה מוליכין אותו". לומדים את זה מהתורה, מהנביאים ומהכתובים.

בתורה כתוב: "ויאמר אלוקים אל בלעם לא תלך עמהם". באים אליו זקני מואב וזקני מדיין, רוצים לגייס אותו שיבוא לקלל את האומה הישראלית להרוג אותם, הקב"ה שולח לו מלאך שאומר לו: "לא תלך עמהם".

אח"כ יש פסוק שאומר: ויבוא אלוהים אל בלעם ללילה ויאמר לו אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם". זה בדיוק הפוך מקודם. כן, זה נכון. ה' לא רוצה שתלך עמהם. לא רוצה. אבל אתה כן רוצה. "ובדרך שה' רוצה ללך בה מוליכין אותו", לכן אמר לו קום לך איתם. איך אומרים ביידיש. "אומרק". זהו.

מן הנביאים איפה אנחנו רואים? כתוב: אני ה' אלוהיך מלמדך להואיל מדרכיך בדרך תלך". מה פירוש? "אני ה' אלוהיך", אני מלמד אותך להואיל, אני רוצה שתעשה רק דברים שיש להם תועלת, טובות. אבל מה אתה לא רוצה? בדרך שתבחר ללכת, מדרכיך בדרך תלך. איזה דרך שאתה רוצה, תלך, אין בעיה. אני להואיל, אומר. אבל אתה תבחר דרך, באיזה דרך שתרצה ללכת תלך. כי בדרך שאדם רוצה ללך, בה מוליכין אותו. זה מהנביאים. פסוק בישעיה מח.

מן הכתובים: כתוב: "אם ללצים הוא יליץ ולעניים יתן חן". זה בספר משלי ג. "אם ללצים"- אם אדם בא להתחבר עם לצים, הוא יליץ. אף אחד לא ימנע ולא יעכב אותו. אתה רוצה ללכת עם הלצים? תליץ איתם. ולענוים יתן חן. משהו אחר. מישהו ענו הולך בדרך ה', ה' יתן לו חן. אז רואים "בדרך שאדם רוצה ללך בה מוליכין אותו".

אז מהפסוק הזה למדו ביומא לח: "שהבא להטמא פותחין לו". אדם רוצה להטמא, הוא בא מעצמו, הוא רוצה, החליט להטמא, הוא רוצה ללכת לדיסקוטק, למועדון, לכדורגל בשבת, הוא רוצה לחלל שבת, הוא רוצה לעשות כך, הוא רוצה לאכול נבלות וטרפות, הוא רוצה סטייקים, הוא  רוצה, הוא בא להיטמא. אין בעיה! לא מונעים אותו פותחים לו. כל האפשרויות. שום הגבלה. אתם רואים  איך הרשעים ביתרה שהו? אין שום מעכב. מה שהם רוצים מניחים להם. כי "הבא לטמא פותחין לו".

אבל הבא להיטהר מסייעין לו". הבא להיטהר, אדם החליט אני רוצה לחזור תשובה, אני רוצה להיטהר, די, די, נמאס לי מכל הטומאה של העולם הזה, אני מבין שזמני קצוב, אני צריך לצאת יום מפה , אצטרך לתת דין וחשבון, אף אחד מהשכונה לא יעזור לי, עורך דין שמה לא מועיל, הסנגורים היחידים זה המצוות והמעשים הטובים, הפרקליטים היחידים שילוו אותי. אז לכן, אם אני לא אעשה עכשיו לעצמי, אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו אמתי?! ובא להיטהר מסייעין לו מן השמים. במידה טובה, מרובה, במידת פורענות פי 500! ככה מקבלים סיוע מי שבא להיטהר.

משל לאדם שהיה מוכר נפט. נפט יש לו ריח לא טוב. ואפרסמון יש לו ריח טוב, שמן אפרסמון. שבא למדוד את הנפט, אומר לו "תמדוד לעצמך לבד שמה, לך, לך שמה". בא למדוד אפרסמון, אומר לו: "המתן לי עד שאמדוד עמך כדי שנתבשם שנינו".

בואו נראה מעשה מהמדרש בויקרא רבא יב: מעשה באחד שהיה מוכר כלי ביתו ושותה בהם יין. זאת אומרת, נגמר לו הכסף, אין לו כבר לקנות יין, מסטול חרוני והוא רוצה לשתות, התחיל למכור כלי בית. דבר נורא. לעבוד הוא לא עובד. למה? הוא כל הזמן מתנדנד איך יעבוד. כילה את כספו. התחיל למכור כליו כדי להשתכר עד אובדן חושים. אמרו בניו "מה יהיה הסוף? עוד ימכור את הבית כדי להשיג יין". החליטו לגמול אותו משתייתו. שהיה מוטל בשכרותו, נשאו אותו והניחו אותו בבית העלמי, בין המצבות. שהתעורר משכרונו, הוא התקף בהלם ואולי יתעורר. יראה מה אחרית האדם. עברה שיירה של סוחרים בדרכה לישוב, ושמעו שהמלכות מחרימה את הסחורות. פנו ופרקו את הסחורות בבית הקברות, עד שפקדי הרשות יעזבו את המקום, המוכסים ילכו. אותו שיכור נאור וראה נוד יין מעל ראשו. התיר אותו והביאו לפיו. כעבור שלושה ימים, אמרו הבנים נלך לראות מה שלום אבא. מצאו אותו מתגולל בשכרותו עם הנוד ומגיר יין לפיו. אמרו "אף כאן לא עזב אותך הבורא?". והסכימו בינהם שבכל יום יביא לו בן אחר את היין.

מה רצה המדרש לספר לנו? לא את הסיפור, לא בא לספר לנו סיפור. ברור שגם לא בא לעודד את השתייה, המדרש בא להורות לנו שבדרך האדם רוצה ללך בה מוליכין אותו. אז שלא ילמד אדם טיפש שאם יש לו כאילו לפי הבנתו סיוע משמים לעשות את עוונותיו וכל מה שרוצה לעשות עוונות ופשעים הוא מצליח, שלא יחשוב שה' מסייע לו. טמבל! זה לא ה' מסייע לך. אלא הבא להיטהר פותחין לו. לא מונעים אותו, לא עוזרים לו לשוף. פותחין לו. כי בדרך שאדם רוצה ללך, בה מוליכים אותו. זה לא הסיעתא דשמיא שהגיעו הסוחרים והשאירו שמה את הנוד יין בשביל שאתה תשתה, זה ה' שלח לך. לא! אז אם זה ככה לרעה, אז על אחת כמה וכמה שזה לטובה.

ואומר מדרש: בשיר השירים רבא א, ל', על הפסוק "נגילה ונשמחה בך". שנינו, ביבמות פו: נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה. אינו רשאי להבטל ממצוות פריה ורבייה. חייב בגבר בפרו ורבו, האישה לא חייבת בפרו ורבו, אבל היא חייבת ליישוב העולם. "לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה". הקב"ה רצה "פרו ורבו מלאו את הארץ". אבל הוא מצווה במצוה ראשונה בתורה "פרו ורבו", זה להביא בן ובת או שני בנים ושתי בנות, תלוי מי אומר. ואינו רשאי להבטל. אז אשה שלא הרתה ולא הביאה ילדים עשר שנים, אז צריך לגרש אותה. כדי לקיים את המצווה.

אמר רבי אדי: מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו לפני רבי שמעון בר יוחאי. רצו להתגרש זה מזו. אמר להם: "חייכם כשם שנשאתם זה לזן במאכל ובמשתה, כך אין אתם נפרדים אלא מתוך מאכל ומשתה". הלכו בדרכיו, אומר המדרש. כלומר, לא הבינו. ותמהו: אבל הרב אמר. או מי שמהרהר אחרי הרב כמהרהר אחר השכינה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום טוב. כשם שנשאו באולם ובתזמורת, ואולי שלחו הזמנות, אולי, מעניין הנוסח האם כתבו היום "ובשמחתם נשיב לכם כגמולכם".

 על כל פנים עשו סעודה גדולה והאישה שיכרה את בעלה. (לא בק', בכ'. מלשון שכר). כטוב ליבו ביין אמר לה: "ביתי...", ככה אתם יודעים החרדים קוראים בתי, ביתי, לא קוראים לאישה בשמה. "ראי, כל חפץ טוב שיש לי בבית, תלי אותו ולכי לבית אביך". זאת אומרת, תבחרי איזה מזכרת לא משנה כמה השווי והערך, כל דבר שהתקשרת אליו ביותר, קחי אותו לבית אביך. ולכי לבית אביך. מה עשתה? שישן רמזה לאלה שהיו סביבה שיישאו אותו במיטה ויקחו אותו ויוליכו אותו לבית אביה. בחצי הלילה נאור שפג יינו, ואמר לה: "ביתי, הכין אני נתון". אמרה לו: "בבית אבא". אמר לה: "מה לי ולבית אביך". הוא רצה להיפטר מאשתו כי רוצה להתחתן ולהביא ילדים. עכשיו לא רצה להפטר מאשתו, זכה בחותן עוד פעם. אמרה לו: "ולא ככה אמרת לי בערב, כל חפץ שיש בבתי תלי אותו ולכי לבית אביך? אין לי חפץ טוב בעולם יותר ממך". הלכו להם אצל רבי שמעון בר יוחאי שוב פעם. עמד והתפלל עליהן ונפקדו!

ללמדך מה הקב"ה פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות. לא מובן. מאחר שצדיקים פוקדים עקרות למה לא התפלל רבי שמעון עליהם מהתחלה? למה שלח אותם להיפרד מתוך משתה ושמחה?

התשובה היא: ראה ברוח קודשו שאין סיכוי ותקוה. כי בנים זה דברים שתלויים במזל. אם כן, מה נשתנה? אלה הוא נוכח בעוז רוחה, ברצון החזק שלה, שהיא רוצה את הבעל בכל מחיר ומה למדנו עד עכשיו? שבדרך שאדם רוצה ללך בה מוליכן אותו. ואז הוא ידע שהתפילה שלו תוכל להועיל. שהוא ראה שהיא כ"כ דבקה בבעל ורוצה אותו בכל מחיר, אז הקב"ה לא ימנע טוב מבעליו אפילו שלא היו ראויים להביא, אבל כשאדם רוצה, רוצה, בשרך שאדם רוצה, בה מוליכין אותו. עכשיו ישע רבי שמעון שהתפילה תועיל, לכן התפלל באחרונה ולא בראשונה.

וסיים המדרש: והרי דברים קל וחומר, ומה עם בשר ודם עלז ה שהוא אמר לבשר ודם כמוהו: "אין לי חפץ בעולם טוב ממך", נפקדו! נפקדו! אז אם עם ישראל באמת נפקדו לישועת הקב"ה בכל יום ואומרים אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, על אחת כמה וכמה שנגילה ונשמחה בה. אז נזכה באמת לגיל ולשמוח בה' יתברך. אבל השאלה אם באמת זה מה שאנחנו מאחלים ומייחלים.

לומדים מפה שדרוש מאיתנו רצון נחוש. לכל דבר שבקדושה. שנרצה באמת ובדרך שאדם רוצה ללך מוליכים אותו. לא להתייאש ממפריעים, לא להתייאש ממקטרגים, לא להתייאש מקנטרנים, מפזים ומשפלים. לא להתייאש מגזרות, לא ממחלות, לא מייסורים.

ישעיה הנביא בא אל חזקיה מלך בדבר ה', הנביא בא בשם ה', אל חזקיה המלך, ואומר לו: "צו לביתך כי מת אתה ולא תחייה, אתה מת בעולם הזה תכף ואתה גם לא יהיה לך חלק לעולם הבא". זה אומר לו נביא. בשם ה'. והודיע לו שנגזרה עליו גזרה. מה עונה לו חזקיה? אומר לו: "בן אמוץ...", חזקיה אומר לו לישעיה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא". שכך מקובלני מבית אבי אבא, מדוד המלך, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים. מיד נאמר: "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל ונוספו לו 15 שנה לחיים. הוא התפלל מקירות לבו. זאת אומרת, שאדם יש לו רצון גדול, אמונה גדולה, אין מעכב.                                                     

הרב מפונוביז סיפר לרב גלינסקי שהוא שמע במו אוזניו מהחפץ חיים, זצ"ל, שלאחר החתונה הוא שקד על התלמוד ואשתו הייתה הולכת בצהריים למאפייה ובעד כמה פרוטות, הם היו עניים מורדים, בעד כמה פרוטות היא קיבלה רשות לגרוף את הפירורים של הלחם שנשרו מהקורות. הייתה שורה אותם במים ומלבבת מהם לביבות. הבעיה הייתה שגם הפרוטות האלה לא היו לה. אלא היא לקחה בעקפה. ופרוטה לפרוטה, כשהיא לוקחת בהקפה, הגיעו לחשבון גדול. יום אחד, חזרה הביתה בוכה, שאל אותה: "מה את בוכה?". אמרה לו : "האופה לא רוצה לתת יותר בהקפה וחזרתי בלי הפירורים. אין מה לאכול. ואז מה קרה? מה אתם אומרים העצה? ללכת לבקש בתחנונים? לעשות הלוואות? למכור כלים? מה לעשות? החפץ חיים הכה באגרופו על השולחן ואמר: "שטן, שטן לא יעלה בידך להפריע לי ללמוד! ". מה אתה חשוב שאם אני רעב אני אפסיק ואני אלך לעבוד? תשכח מזה! לא יואיל לך!

אנחנו היינו רואים ישר מסקנה: תראה אי אפשר לחיות כל הזמן להסתמך על זה שיתנו לך בהקפה, אי אפשר בלי לעבוד, איך אפשר בלי לעבוד, איך אפשר זה, אנחנו מסתכלים איזה איפה אכזרי, איזה זה.. מה אתה תעשה עם הפירורים, הלא אתה בלאו הכי.. אתה גם מוכר פירורים? מוכר פירורים? והיינו חשובים כל מיני עצות איך לעזור להם ומה לעשות. החפץ חיים לא רואה לא את האופה ולא את הלחם ולא פירורים ולא הקפה, הוא רק דבר אחד: הוא וראה שהשטן עומד מאחורי זה ומושך בחוטים. הוא יודע מי  השורש, מי העושה פה את הכל.

מה הואילה המכה על השולחן? נתן מכה, נו? אז מה? השטן הלך? ברח? מה קרה? אתם יודעים כמה זה הועיל? הוא הצהיר והכריז שהדרך שלו סלולה ונהירה, היא מותוות וקבועה ובדרך שאדם רוצה ללך, בה מוליכין אותו.

אני לא ידעתי את הדרשה הזאת לפני כארבעים שנה. לא ידעתי. אבל אני החלטתי שאני חוזר בתשובה. לא היה לי קל עם האישה. היא הייתה יותר חזקה ממני בהתחלה. היא למדה במוסדות דתיים, אני לא. אני למדתי אצל חילונים. וכשהתחתנו היא שמרה שבת ואני לא. לא לקח לי הרבה, כמה שבתות ואח"כ חזרתי בתשובה, אבל הכרתי את הבורא לבד. לבד. מתוך ספר. סיפרתי, לא אחזור. אבל היא ראתה שאני מתקדם בקצב מהיר. לא התאים לה, לא. לא. לא. והיא בהתחלה סרגה לי כיפות סרוגות, זה היה גודל קטן, כמו גירש. אח"כ זה גדל והתרחב קצת ופה ושם. וכשיום אחד החלטתי שאני שם כיפה שחורה,  השחור! שחור, שחור. אבל לא אפסר את הכל מה שסיפרתי בעבר, בקיצור, שמתי בסוף מגבעת, חליפה. ארוכה לא קצרה. ישר הולך בגדול.

יום אחד היא אומרת: תשמע, אתה במדרכה ואני במדרכה, אנחנו לא הולכים ביחד. ושמה אולטימאטום: אם אתה ממשיך ככה, אני פותחת תיק ברבנות. אמרתי לה: "את יודעת...", היו לי שני ילדים אז, "את יודעת מה כתוב אצל משה רבנו? וירכיבם על החמור וישלחם". אין שום בעיה". ויצאתי אני זוכר למפרסת, אמרתי לה: "את רואה, אני עובד אותו! אף אחד לא יזיז אותי ממנו. אם את רוצה ללכת איתי אליו, זה הכיוון. לא, אין בעיה. תתקדמי ואני אבוא. טוב, היה לי מזל שהיא אהבה אותי אז, אז היא נשארה. וברוך ה' היא סייעה לי. אם לא הייתי אישה כזאת, אתם חושבים שאני אוכל ללכת כל הערב עד שעות מאוחרות וככה וככה?

אז לכן, בדרך שאדם רוצה ללך, אם אתה עקשן אמיתי, יעזרו לך מן השמים, מוליכין אותו. אני לא התכוונתי להחזיר בתשובה, לא התכוונתי.. לא היו לי שום תוכניות כאלה וזה, אבל התכוונתי שמי שאני אראה שהוא לא הולך בדרך אמת, אני אגיד לו. כמו שאם אתם תראו מישהו שרוצה לחצות את הכביש והוא עומד להידרס, אז אתם תגידו לו. אפילו שאתם לא מכירים אותו. ואני מבין שמי שלא הולך בדרך של ה', הוא מיועד לדריסה! או לסקלה או לחלק או להרג או לשרפה. ארבע מיתות יש. אז אמרתי שאני.. וככה זה הלך והתפתח, שכל מי שראיתי הערתי לו ומזה הזמינו אותי לפה ואמרו תגיד גם לו ותגיד גם לאחי ותגיד גם פה ותגיד גם שם ונהיה הרצאות וככה זה ממשיך.

אז בדרך שאדם רוצה ללך, בה מוליכין אותו. זה תקווה גדולה, רבותיי! זאת אומרת כל מה שאנחנו צריכים לצאת מפה הערב זה להחליט באיזה דרך אנחנו רוצים ללכת. אם נלך להיטמא יפתחו לנו, אם נבוא להטהר יסייעו לנו. ובדרך טובה פי 500!

זה היה חפץ חיים. וכשהוא דפק, הוא התכוון להראות את הדבקות בדרך והוא הצליח. יצא מזה גדול מאוד1 החפץ חיים. כל ישראל יש להם את הספרים שלו בבית.

אז אנחנו גם נדרשים לדפוק על השולחן ולהחליט: מה הכיוון שאנחנו בוחרים. הרי בין כך ובים כך, היצר הרע הוא חזק מאיתנו כי הוא מלאך, אנחנו בקושי בני אדם, עוד צריכים להחליט חמורים או בני אדם. הוא מאש ואנחנו בשר ודם. אז איך אנחנו נוכל לגבור עליו?

אומר שלמה הלך במשלי ו': "היחטא איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה". אין דבר כזה! אבל אם מלאך היצר הרע הוא השטן הוא מלאך המוות, הוא מלאך מאש! אז איך אנחנו לא נשרף ממנו?

באמת זה נכון. אבל כתוב מפורש: אלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". באמת בלי עזר מהאלוקים, אנחנו לא יכולים נגדו בשום אופן! רק בגלל שאתה רוצה ללך בדרך טובה, אז "יורה חטאים בדרך טוב וישר ה'", על כן "יורה חטאים בדרך", הוא ידריך אותך, הוא יוביל אותך, הוא מלמדך להועיל! הוא יתמוך בך. אתה בא להיטהר הוא יסייע לך. אז בכל מקרה אנחנו זקוקים למעלה, לעזרה מאת ה'. אז מה הפחד? וכי יש ה' תקצר? לאחר הוא יכול לעזור ושלני אין לו כח? מה ה' מפלה בין בניו?

אפילו את בלעם הוא רצה להציל! פתח את הפה של האתון שיתעורר. וגם שמר על כבודו. אחרי שהוא החליט להמשיך למרות המלאך, לקלל את ישראל, נגד רצון הבורא, הקב"ה הרג את האתון באותו יום. אתם יודעים למה הרג את האתון באותו יום? הוא הרג את האתון ב אותו יום מסיבה אחת: כי אם הוא יכנס לעיר עם האתון, כולם יספרו את הסיפור. הנה האתון שהוכיחה את בלעם יהיה לו ביזיונות. אז ה' חס את כבודו של הרשע, רוצח ההמונים והרג את האתון כדי שלא יצביעו האנשים שליוו אותו ויגידו "זאת האתון שפתחה את הפה והוכיחה אותו. אתם שומעים? כמה ה' רחום וחנון ומנסה לעורר את הבן אדם, ובן אדם לא רוצה להתעורר.

מספר הרב יעקב גלינסקי שפעם הוא נקלע לבית כנסת גדול בבני ברק בצהרים, כבר סיימו את כל המניינים של שחרית, מנחה עוד לא התחילו, אז הייתה שעה אחת של שקט והוא פתח את הגמרא ללמוד לפני מנחה. אבל לא נותנים. יהודי תמהוני, עטוף טלית ועטור בתפילין עלה לארון הקודש טמן ראשו בתוך הפרוכת ושיבע: "רבנו של עולם, אני לא רוצה לנצל אותך, תתן לי רק כמה שאתה יכול". איזה בחור מתחשב. איזה צדיק! כאילו הוא מדבר עם אחד שזה יש לו סעודה שלא מספקת לבעליה. אני לא רוצה לנצל. התמהונים של בני ברק!

אומר רבי יעקב, ואנחנו אחרים? אנחנו לא מבקשים כלום. רק דירה קצת יותר גדולה, רק מכונית יותר משופרת, רק תוספת במשכורת, קצת יותר "אייזבטום" בבריאות. רק, רק קצת, קצת, קצת... ומה אתם מוכנים לעשות? "אני מדליקה נרות בשבת", איזה יופי! מחיאות כפיים! כל הכבוד!

תגידו אתם חושבים שיש להקב"ה גבול לעזור? הרי הוא בעצמו פונה אלינו ואומר כך: הרחב פיך ואמלאהו". אומר הקב"ה: תשאל ממני כל תאוות לבך ואני אמלא אותו כל אשר תשאל. אבל רק בתנאי אחד: שזה יהיה בגדר הבא להיטהר. כל מה שתבקש ממני כשאתה בא להיטהר, אני ממלא שאלתך. לא תמיד מיד. יש ניסיונות. כתוב: "כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מאושר". הבטחה במשנה.

אני עד. שבע שנים הייתי עני מרוד. פת לחם בלבד. פעם מרגרינה, פעם ריבה, פעם דבש. מרוד. גידלתי ילדים שרצו לקחת לי אותם. למה? היה להם בהרות מחוסר תזונה. לא הפסקתי ללמוד. יכלתי לעבוד. אבא שלי לימד אותי ספרות, הייתי סופר סתם. שחזרתי בתשובה. אבל לא יכלתי. מרוב שהשתוקקתי ללמוד, לדעת, לדעת, לדעת, לדעת, לא עבדתי. בסוף ה' סידר לי שאני אהיה מתווך במזוזות. לא כותב, אין ליזמן. אני לומד. אז הוא סידר לי שאני אתווך וכך הרווחתי בין לבין. ואח"כ סיפרתי גם עם הקלטות וכו'.

"סופו לקיים את התורה מעושר". למה? ה' בוחן אותך בעוני. הוא אומר "בוא נראה אתה תעזוב אותי בגלל העוני או לא? אם אתה דבק בי למרות העוני, אז אני רואה שאתה לא בועט ביסורים, אתה לא בועט ביסורים. אז אם אני אשפיע עלייך לטובה, ודאי שלא תבעט בי ותעזוב אותי. אם עמדת בניסיון העוני, אז אני לא פוחד לתת לך עושר. לכן מובטח לך: שאם תקיים את התורה מעוני, סופך, זה לא מהר, אצלי לקח מהר, תוך 7 שנים, יש כאלה קצת יותר, אבל סופך לקיים אותה מעושר.

תנאי אחד אומר הקב"ה: אני אמלא כל שאלותיך, תבוא להטהר. מה היחס בין הבא להיטהר למסייעין אותו? בפרוש שנינו: אמר הקב"ה לישראל :"בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כמו חוד של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו". מה? מה יכנס? אתם תקבלו ממני עזרה וסייעתא דשמיא ושפע רוחני אין קץ. מסתבר אני פתחתי להקב"ה פתח כחודו של מחט, כי הוא פתח לי פי מיליונים! כי מה זה חוד של מחט? חלקיקי קטן של מילימטר, חלקיקון. פתח שנכנסים בו אוטובוסים, זה פתח גדול. כמה זה? פי מיליונים! אומר על כל פתח שאתה פותח לי כחודו של מחט בלב, אבל נקוב מצד לצד, זאת אומרת שכל הדברים שלי נכנסים עד הסוף בתוך הלב, "והשבת לבבך", אני כנגד זה אתן לך סיעתא דשמיא ועזרה פי מיליונים. מי שלא מקבל פי מיליונים זה סימן שעוד לא פתח להקב"ה פתח מפולש, קטן כחוד המחט מצד לצד. אחרת, הוא היה מקבל סיעתא דשמיא לאין שיעור.

והנה שנינו בחולין צא: שיעקב אבינו הגיע לחרן ואמר: "אפשר עברתי על מקום שהתפללו עליו אבותיי ולא התפללתי". מרחק 1,600 ק"מ לערך, כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא. מיד כשהוא נתן דעתו לחזור, קפצה לו הארץ.

הוא לא ישן 14 שנה. למד תורה בלי לישון, לא על כרית ולא על מיטה. כמו שיש צדיקים בימינו גם כן שנרדמים על הסטנדר מתעוררים וממשיכים. 14 שנה. כתוב אח"כ שהוא הגיע וישן, כתוב "וישכב במקום הוא", במקום ההוא שכב. אבל לפני כן לא שכב. אז אחרי 14 שנה הוא עבר כבר את בית אל והלך לכיוון חרן, התקדם אחרי 1,600 ק"מ בערך, הוא נזכר עברתי ליד מקום שהתפללו בו אבותיי ולא התפללתי. נתן דעתו לחזור. אחרי 14 שנה!

אנשים לא באים למניין, הלכה מחייבת 18 דקות נסיעה, אם יש בית כנסת שיש מניין כשר לפנייך, שיש בו חזן כשר, שלא אוכל נבלות וטרפות, אתה צריך לנסוע. אנשים יש להם מכוניות היום, ממוזגות והכל ולא נוסעים. והוא? מרחק אלפי קילומטר, "מה?! לא התפללתי איפה שהתפללו אבותיי?", נתן את דעתו.

מה עשה הקב"ה. הוא יטריח את הצדיק? קפצה לו הארץ. בשנייה היה במקום. קפצה לו הארץ. ונעקר הר מוריה ממקומו ושקעה לו החמה שלא בעונתה וזכה באותו מעמד למחזה הסולם. סולם יעקב. עם כל ההבטחות לעם ישראל עד סוף הדורות.

אם לנו לא קפצה הארץ, אם לא זכינו בסיעתא דשמיא גדולה, זה סימן שלא פתחנו פתח כחודו של מחט וגם לא נתנו דעתנו לחזור. כי אם היינו פותחים פתח כחודה של המחט ורוצים לחזור בתשובה להקב"ה, כמו שלמגנו הערב, היה נפתח לנו סיעתא דשמיא לאין שיעור.

קטע אחרון:

למה בעצם אנחנו לא חוזרים? למה? אומר רבי יענקלה גלינסקי: אני זוכר שאלו בישיבה בשולחן ערוך באורח חיים סימן א, סיעף ב, נפסק: ראוי לכל ירא שמים להיות מצר ודואג על החורבן. וכי מי שאינו ירא שמים לא צריך להתאבל על החורבן? ותרצו בישיבה על השאלה הזאת: ודאי שהוא חייב! אבל מה יעשה שזה לא חסר לו. אם זה חסר לו, בית המקדש, ודאי שהיה יושב בוכה ואבל על החורבן, כי הוא רוצה שיבנה. אבל לא חסר לו הבית, אז ממילא הוא לא בוכה.

והוא אומר: אני אספר לכם מעשה:

כפרי אחד שב מהדרשה בשבת הגדול בעיירה הסמוכה ופנה לאשתו מודאג: "שמעת מה הרב אמר? הרב אמר שבניסן נגאלו ובניסן עתידן להיגאל. זה אומר שהחודש יבוא המשיח ואנחנו נעלה לארץ ישראל. ומה יהיה עם הבקתה שבנינו בזיעת אפינו? מה יהיה עם התרנגולות והפרות וגינת הירק שלנו? את הכל נאלץ להשאיר מאחורינו?".

אז אשתו מרגיעה אותו: "אתה קטן אמונה. הקב"ה כבר הציל אותנו מצרות כל כך רבות, גם הצרה הזאת הוא יציל אותנו". לא נעים לשמוע תוכחה, ודאי לא מפי האישה. אז הוא שינה מיד את טעמו. אמר לה: "את יודעת מה, אולי זה לא צרה כל כך גדולה. הלא הקוזקים פושטים לאחרונה וחומסים מכל הבא ליד. שתי פרות כבר טבחו לנו, תרנגולים החרימו. מה שנכון נכון. אולי בכל זאת כדאי שהמשיח יבוא ונעקור למקום בטוח יותר".

חשבה ומצאה מוצא: "אתה יודע מה נבקש מהקב"ה? שכאשר יבוא ויביא את המשיח, שיעלה את הקוזקים לארץ ישראל ואנחנו נשאר פה עם הבקתה והתרנגולים והפרות וגינת הירק ולא נאבד שום דבר".

עכשיו נשאלות שתי שאלות:

הראשונה: מה זה קשור לפרשת בלק?  מלבד העבודה שתמיד קוראים את פרשת בלק בתחילת שלושת השבועות על האבל של החורבן.

שאלה שנייה: למה זה כך? למה אנחנו לא מעוניינים בגאולה? או נאמר: למה לא כל מעיינינו בגאולה? "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה". הרי בסוף ישאלו אותנו שאלה אחת מתוך שלוש ראשונות בבית דין של מעלה : "ציפת לישועה?". זה שאלה שכל אחד יהיה חייב. לא רק ישאלו אותו הוא יגיד כן! ישאלו מה עשית? מה הכנת לקראת הגאולה? מה תרמת שתהיה הגאולה? מה פעלת שתהיה הגאולה?

אומר רבי יענקלה: שמעתי מאדם שהשתתף בכנסייה גדולה של אגודת ישראל בוינלא. החפץ חיים זצ"ל היה כבר זקן מופלג, ישב על כיסא, קהל גדול התגודד סביבו, שמעו את אמירותיו. בנחישות מרפק לעצמו דרך והאדם הזה אומר ששמע משפט אחד בטרם הכריע אותו הלחץ של האנשים והוא נפלט החוצה. שמע את החפץ חיים אומר כך:

"בכל יום, בכל תפילת עמידה, תפילת שמונה עשרה, עומדים אנו ומבקשים 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קיונו כל היום'. באמת אנחנו מקווים לישועת ה' כל היום? אפילו בשעה שאומרים את זה לא שמים לב שאנחנו אומרים את זה". את זה הוא שמע ממנו. וזה נתן לו מספיק חומר למחשבה. אז התשובה לשאלה הראשונה היא תינתן בתשובה לשאלה השנייה. השאלה הראשונה: מה זה שייך לפרשת בלק, והשאלה השנייה למה אין מעיינינו כל כך.

כידוע שלבים שונים יש בבריאה. יש דומם, צומח, חי ומעל כולם זה האדם המדבר. פעם אחת ויחידה בכל ימי עולם נתנה לבעל חיים יכולת לדבר. לאתון של בלעם. סוף סוף יכולה לומר לאדון מה דעתה עליו, יכולה לדבר איתו בגובה העיניים, שווה מול שווה. מה היה ראוי שהיא תאמר לו בשתי מילים?

אם מישהו ממכם קולע, שתי מילים, לא לצעוק, בהצבעה. עד עשרה אנשים אני נותן להם להגיד. שתי מילים. מי שיגיד יקבל 100 שקלים.

תשובות מהקהל:  רשע מרושע, אתה חמור, תבחר בטוב... השאלה כבר פתחה האתון את פיה, נותנים לה הזדמנות לדבר אל בלעם שווה מול שווים..

תשובה מהקהל: תהיה בן אדם

הרב: שתי מילים....

תשובה מהקהל....

הרב: אתם יודעים מה היא הייתה צריכה להגיד לו? רד ממני.

למה הייתה צריכה להגיד לו את שתי המילים האלה? באיזה זכות אתה משתרר עליי? חובש אותי, רותם, רוכב עליי, אולי נתחלף? תכרע אתה על ארבע ואני אטעים אותך את ההרגשה. ומה אמרה לו? "הלא אנכי אתונך למה אתה מכה אותי". אין בעיה, תרטון, תרכב, אבל ברחמים. אל תצליף. מדוע? למה היא אמרה לו? כי אמר לי שאר חמור. חמר בן חמר. אז זה לא רק חמורים על ארבע, זה גם חמורים על שתיים. כן! גם חמורים על שתיים נשארים אותו הדבר.

מספרים... סיפור אחרון:

הצר הרוסי סקר את המסדר של הקוזקי, הוא עבר בין סדרת החיילים הזקופים, חנוטים במדיהם המרהיבים, מצלבים חרבותיהם מעל ראשו, עבר תחת חופת הלהבים, ולפתע הנחית אחד הקוזקים את חרבו על ראש הקיסר לשסף אותו ביבחה. היה שמה דאע"שניק אחד. על אתר, התעשת החייל שניצב מולו, הסיט את חרבו והציל את חיי הצר. מיד לפתו את המתנקש, גררו אותו משם וסופו נחרץ.

הצר גילה שליטה למופת, המשיך בדרכו עד אוהל הפיקוד, שלח לקרוא לקוזק שהציל אותו, ושאל אותו: "מי אתה?".

- "ולדמיר".

- "הצלת את חיי מלכך".

 עוד פעם הצדיע: "זו חבותי וזכותי עבור מלכי".

אומר לו הצר: "אני חייב לך הכרת תודה", והצר לא אוהב להיות חייב, "תאמר מה מבוקשך".

הצדיע: "מלכי, מפקד הבסיס מתענה לי ומתעלל בי, שולל לי חופשות, מטיל מטלות, גוזר עונשים ועלילות שווא, צוה שיפסיק להתנכל לי".

-          "כן אעשה. אתה משוחרר".

הצדיע ויצא. הצר קרא למפקד הבסיס, כמובן שהתנצל, קטע את דבריו ואמר לו :זכור שתי הוראות שאני אומר לך: אחת- מהיום אתה מפסיק כל התנכלות כנגד הקוזק, אין להעניש ואתו, יעשה מה שיעשה. דבר שני- לא לעלות אותו בדרגה. טוראי ישאר עד לשחרור השירות". המפקד תמה: מדוע מלכי? העלאה בדרגה מתבקשת גם". אצלנו בישראל אם נהרג אפילו חייל בטעות מעלים אותו דרגה. לא שהוא הציל את המפקד. הוא מת בטעות. עולה דרגה. אז הוא אומר לו: זה מתבקש. אמר לו :"אני לא חפץ בקצינים שוטים".

הרי היה יכול לבקש להתמנות להיות מפקד הבסיס ואתה תהיה החייל שלו. איזה "חובליצקי"! אבל יש לו מבט מצומצם של טוראי. כל בקשתו שלא יתעללו בו. בדיוק כמו האתון של בלעם. בדיוק כמו האתון של בלעם. "למה כי התנכלת לי? למה?".

כבר פתחו לך את הפה, כבר אתה יכול לבקש, אתה עומד בתפילה לפני בורא עולם, "ריבנו של עולם שהאינסטלאטור יבוא מהר שיסתום את הסתימה שיתקן את הזה, ריבונו של עולם שאני אזכה לקנות דוד חדש, ריבונו של עולם מייבש כביסה חסר לי, אני תולה כביסה כל פעם בחום קשה לי, ריבונו של עולם"... מה מבקשים? חריט! חריט! חמורים! חמור נשאר חמור.

מה אנחנו מבקשים שלא יתעללו בנו שלא נסבול יותר מידי מצרות הגלות, שהקוזקים לא יקחו לנו את התרנגולות. במקום לבקש גאולה ואז ה' יאיר אור וישפיע שפע ותבוא רווחה ונחייה אלף שנה ולא יהי מלחמות ולא יהיה מוות ופה בעולם הזה נחייה אלף שנה מאושרים כהבטחות כל הנביאים וכל העושר הגשמי והרוחני הכל יתקיים בימנו אם היינו באמת לא חמורים.

עד כאן רבותיי!

שאלה:

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אני מאוד מתרגש לראות אותך! בהרצאה האחרונה בנתניה, קבלתי על עצמי לא לאכול יותר בשר.

הרב: אשרייך!

שואל: קרוב לעשרים שנה אשתי גם בכלל לא אוכלת. זה אחד הטעמים שלה, שהיא לא מאמינה באף אחד ובאמת היא צדקה. היא נמצאת פה איתנו היום. יש לי גם שאלה: אשתי, כמו שאמרת הרב, בדרך שהאדם הולך מוליכין אותו, מאז שהפסקתי לאכול בשר, בא לי ללמוד.

הרב: הטמטום נפצח. כי הבשר עושה טמטום. בשר שהוא לא כשר ב-100% מטמטם. כך כתוב בתורה. נאטם ליבו של האדם.

שואל: כנראה. העבודה ממש יותר מידי מעסה, הגוף שובת, מאוד קשה לי, אז אמרתי, אני.. לא יוכל להיות שהמצב הזה ימשך בצורה כזאת ואני רוצה לשנות כיוון בשביל שיהיה לי קצת זמן ללמוד. ממש היום בערב, התקשר אליי אותו אדם שרוצה לקלוט אותי, גם בן אדם דתי, אומר לי בוא נסכם דברים. אמרתי אני לא אתן לו תשובה, אני אשאל את הרב.

ההV: מה הוא מציע.

שואל: הוא מציע בו נסגור דברים...

הרב: מה לסגור? מה?

שואל: לסכם משכורת ותצא לדר. תעבוד...

הרב: מה לדרך? מה לעבוד?

שואל: משבע עד ארבע.

הרב: מה לעבוד?

שואל: במכון רישוי.

הרב: מכון רישוי. פקיד?

 שואל: לא פקיד. בוחן.

הרב: בוחן.

שואל: כן.

הרב: אוקי. כמה היום אתה לומד כשלא עבדת?

שואל: לא, אני עובד.

הרב: אמרת שאתה התחלת ללמוד, נפתח לך הלב ללמוד, ואתה רוצה ללמוד.

שואל: לא, רוצה.

הרב: עוד לא התחלת?

שואל: אני מחשק לי ללמוד עוד יותר ואני מרגיש לא עשיתי כלום.

הרב: שמעתי. כמה עד היום למדת? ביום?

שואל: שעה וחצי, שעתיים. משהו כזה.

הרב: שמעתי. כמה עבדת שעות.

שואל: 9 שעות, 10 שעות.

הרב: ממתי עלה להתחיל ללמוד.

שואל: מאז שהפסקתי לאכול.

הרב: ארבע חודשים.

שואל: כן, משהו כזה.

הרב: עכשיו אני שואל אותך שאלה: כמה שעות יש לך ביממה?

שואל: 24.

הרב: תוריד 9, כמה נשאר לך שעות?

שואל: 15 שעות.

הרב: 15 שעות. מה עוד אתה רוצה להשתמש ב-15?

שואל: מה שאפשר.

הרב: כמה אתה רוצה לישון?

שואל: אני ישן 4, 4 וחצי שעות, לא יותר מזה.

הרב: קח 5. כמה נשאר?

שואל: עוד 10.

הרב: עוד 10. מה אתה עוד רוצה לעשות? לאכול, כמה זמן אתה רוצה לאכול? שעה. נשאר 9. מה עוד אתה רוצה לעשות?

שואל: חוץ מללמוד אני לא רוצה לעשות שום דבר.

הרב: אז למה לא ניצלת ארבע חודשים 9 שעות?

שואל: זה מה שאמרת. אדם מורח, אז לצערי אני מרחתי עד היום.

הרב: אתה מבין? אז אתה יכול גם לקבל את ההצעה שלו וגם ללמוד 9 שעות ויהיה לך גם וגם. אם התשע שעות כבר לא יספיקו, כי אתה רוצה עוד, אז תגיד לו אני רוצה לעבור לחצי משרה.

שואל: בעזרת ה'.

הרב: ואז תיקח עוד ארבע שעות. ואם כבר אתה די, מה זה 13 שעות ללמוד זה כלום! זה כאילו לא התחלתי, אז תגיד לו אני לא רוצה לעובד, ותבקש מה' תזון ותפרנס אותי אתה. וגמרנו!

שואל: בעזרת ה'.

הרב: בהצלחה!

שואל: יש לי שאלה אחת, יותר נכון ברכה, יש לי אחות שילדה לפני חודשיים, אחות שמאוד מאוד אוהב אותה, היא ילדה ויש לה בעיות בריאות.

הרב: לא הבנתי, למי יש? לאחותך או לילדה שלה?

שואל: לאחותי.

הרב: לאחותך. בת כמה היא?

שואל: 33 בערך.

הרב: היא דתיה או לא?

שואל: כן, היא קיבלה על עצמה הכל.

הרב: מה? מתי?

שואל: לפני שלוש שנים בערך.

הרב: מה קיבלה הכל? הכל? זה צניעות..

שואל: כיסוי ראש, צניעות והכל.

הרב: הכל? הכל? ושומרת הכל? היא נשואה?

שואל: נשואה, כן בטח.

הרב: ויש ילדים?

שואל: ילדה ראשונה שלה.

הרב: הבנתי. והיא סובלת ממה?

שואל: מהריאות, בגלל שהיא לא מסוגלת לאכול. יש לה בעיה מאוד קשה ולא יכולה... אפילו לא הניקה אותה כמעט, אפשר להגיד יום יומיים היא הניקה אותה.

הרב: הבנתי. מה אומרים הרופאים? מה הסיכוי שהריאות יחלימו? לא יחלימו? מה?

שואל: לא יודעים. הם כל פעם מטרטרים אותה ממומחה למומחה והיא מאוד מיואשת.

הרב: הבנתי...

שואל: היא עכשיו גם בשידור שומעת אותנו, רואה אותנו.

הרב: טוב. אז אני אומר לה שהיא תפסיק לאכול בשר ועופות ותבלינים היא תכין לבד, לא לקנות מוכן, כי טוחנים את התולעים עם התבלינים והיא תקפיד לברור כל אוכל לפני האכילה. דהיינו, ירק, שעושים פטרוזיליה, כוסברה, אורז, שעועית, חומוס, כל דבר ודבר. לא לסמוך על שום דבר שמביאים מבחוץ. הכל לבדוק באופן אישי. אני לא מעמיס עליה יותר, כי יש להעמיס עוד יותר. תתחיל עם זה ובערת ה' מצבה ישתפר.

שואל: השם שלה זה הדסה בת יפה ארגיטו, רפואה שלמה.

הרב: הדסה בת יפה ארגיטו, ה' יזכה אותה לרפואה שלמה בזכות מה שתעשה מה שביקשתי.

שואל: אמן! תודה רבה!

 

שאלה:

שואל: ...הקב"ה עוזרים לי, כל שנה ראש השנה, פסח, מקבל מתנה לחגים. כל חודש גם מישהו, אדם עוזרים לי. אני גר בהוסטל, מאוד דואגים לי. זה הכל.

הרב: ואתה רואה סיוע מהקב"ה.

שואל: כן. הקב"ה עוזר לי.. למה אני דואג להם גם.

הרב: בן כמה אתה?

שואל: אני 61.

הרב: אתה נשוי?

שואל: כן. אין לי ילדים.

הרב: והאישה איפה היא נמצאת?

שואל: אנחנו גרים בהוסטל.

הרב: הבנתי. ויש לך דמי כיס? נותנים לך דמי כיס.

שואל: לא. קודם היה לנו דמי כיס.

הרב: מי היה נותן לכם?

שואל: בהוסטל. 300 שקל.

הרב: ועכשיו לא נותנים?

שואל: לא.

הרב: ומה תעשה  עם ה-300?

שואל: לא הבנתי להם בחזרה, הם לא נותנים לי.

הרב לא, אבל אני שאל: אם היה לך 300 מה היית עושה?

שואל: קונים פה משהו, שתייה וזה...

הרב: שתייה וזה, מה זה? מה זה חוץ משתייה וזה?

שואל: קונה גם ספרים גם קצת.

הרב: אתה הולך על ספרים. אין בהוסטל ספרים?

שואל: לא. הם לא שומרים שבת. אני יש לי חדר...

הרב: זה הוסטל של חילונים?

שואל: אנחנו שומרים שבת לבד. אני מבשל יום...

הרב: אז יש לך מיטה, הכל? לישון, הכל?

שואל: כן.

הרב: זה מטעם העירייה?

שואל: אקי"ם.

הרב: ובגדים נותנים לך?

שואל: לא. הקב"ה עוזרים לי.

הרב: הם לא נותנים בגדים, ה' נותן לך.

שואל: כן.

הרב: הבנתי. מתי פעם אחרונה קיבלת בגדים?

שואל: בראש השנה ופסח.

הרב: מי הביא לך?

שואל: מביאים לי צ'ק.

הרב: מי נותן?

שואל: בחזון...

הרב: עמותה?

שואל: כן.

הרב: הבנתי. יפה מאוד! יש משהו שחסר לך?

שואל: ציציות.

הרב: אין לך?

שואל: אין לי.

הרב: כמה אתה רוצה?

שואל: אני רוצה ארבע יהיה לי.

הרב: ארבע. בבקשה, קח ארבע.

שואל: ציציות גדולות?

הרב: זה גדול. מתאים לך. ה' יברך אותך שתבטח בה' ותראה ישועתו תמיד.

שואל: אמן. אני דואג להם גם בשמים, אני נותן להם, מיום חמישי אני הולך גם להוציא.. את כל התמונות.

הרב: בהצלחה.

 

שאלה:

שואל: אני מבקש מהרב שיברך אותי לרפואה שלמה ברגליים, בבקשה.

הרב: רפואה שלמה ברגליים. אבל איפה אתה מתפלל?

שואל: בבית.

הרב: אבל צריך שליח ציבור אתה יודע, כשר. למה אתה לא בא אלינו? באת יום אחד ולא המתנת והלכת. אתה תבוא עכשיו שבוע ימים רצוף. תבוא ותהיה בריא ברגלך פיקס!

שואל: אצן! תודה

הרב: בעזרת ה'.

 

שאלה:

שואל: שלום.

הרב: שלום.

שואל: שמי אורי ברבוצקי, אני רוצה לשמוע את דעתך על המצוות שאני מקיים וגם מה אני אקבל ביום הדין. אני מניח תפילין, אני הולך לבית כנסת מעורב נשים וגברים ביחד, אני לא שומר שבת, אני אוכל.. איון לי בעיה לאכול בשר וחלב, אני לא אוכל שרימפסים וכאלה, אני עם כיפה כמובן, ואני נוסע לבית כנסת ...

הרב: בשבת ובחגים. אתה רפורמי.

שואל: סוג של.

הרב: לא סוג, אתה רפורמי. אתה תעשה בר מצווה לכלב?

שואל: הלכת רחוק.

הרב: אני הלכתי? הם הלכו רחוק. הם הלכו עד הכותל.

שואל: יהדות של 2017.

הרב: אין כזה דבר. אין.

הרב: אם יהדות, זה לא קשור להקב"ה. אז מי שהמציא לך את היהדות, הוא ישלם לך. הקב"ה לא משלם על מצוות שהוא לא חיבר. מצוות שהוא אמר ואתה מקבל בגלל שהוא אמר, אתה תקבל שכר. עבירות שאתה עושה שהוא אמר לא לעשות, אתה תקבל עונש. זה הוא. הרבא והרבי והרביי וכל אלה שהבטיחו לך, הם יתנו לך גן עדן וגהנום.ז ה איתם תתעסק. אבל מהקב"ה על כל מצווה שעשית בגלל שהוא כתב בתורה, אתה תקבל שכר.

שואל: הקב"ה אורתודוקסי?

הרב: הקב"ה הוא מעל. הוא לא שייך לאורתודוקסיה ולא לכלום, אלא שהם מקיימים את תורתו, הגדירו אותם במילת לעז "אורתודוקס". אבל אנחנו חרדים על דבר ה'. גם המושג חרדים זה לא איזה מין דבר, יש פסוק: "החרדים על דבר ה'", מי שחרד לקיים את דברו של הקב"ה, מוגדר "חרדי". מי שמקיים רק את החוקים ככה חפיף, נקרא "דתי". ומישהו מהיהדות 2017 הוא "רפורמטור", קוראים לו "רפורמי". הבנת? יופי! תהיה בריא.

שואל: בעזרת ה' נעשה תיקון עולם.

הרב: נפלא! עוד מעט הרפורמים יביאו גם כן עלייה לספר תורה.

דרך אגב, הם מחתנים גם סוסים. כן. יש חופה וכתובה להומואים.

שאלה:

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: יש לי שאלה שאני הרבה זמן חושב עליה.

הרב: טוב מאוד שאתה חושב.

שואל: בקשר לנבלות וטרפות.

הרב: כן...

שואל: יש עניין בהלכה של ביטול ברוב. אם תוכל להסביר לי מה העניין הזה.

הרב: אין ביטול ברוב, למה? בגלל שסכין נפגמה אז הסכין הזאת פוסלת קודם כל את כל מה שהיה עד עכשיו, זה אחד. דבר שני, אין ביטול ברוב בדבר שהוא במניין. בהמות סופרים במניין. בהמה אחת, שתי בהמות, שלוש. וכל דבר שהוא נספר במניין, הוא לא בטל אפילו באלף. אז אין שום מקום למושג הזה של ביטול ברוב. יש נבלות וטרפות ואין מה לעשות! כבר הברנו. יש לכם עכשיו דיסקים ביד, אתם יכולים לשמוע. אני כבר מדבר כמעט שלוש שנים, אולי אני מגזים, אולי פחות קצת, ומדבר רק על הנושא הזה להזהיר את הציבור אל תאכלו נבלות וטרפות, כל המטבח שלכם טרף! גם אם ירד לכם עכשיו בשר מן המשים ותכניסו לסיר, הוא טרף. כי הכלים טרפה. אז לכן, צריך להיזהר מאוד! מאוד! וגם אנחנו משתדלים לעשות שחיטה. פעם בשלושה חודשים, אולי פעם יותר, פעם פחות. מנסים. ואנחנו מצליחים להוציא מעט מאוד. מתוך 100 , שלוש בהמות. מוך 45, אחת! לפעמים בכלל לא. איך כולם מצליחים להוציא 60%? כי מעבירים נבלות וטרפות. אחרת לא היה מה לאכול. אז הם נותנים לאנשים לאכול.

תבלינים שאתה קונה זה עם עובש, אבק גבעולים וחרקים. תולעים, עכבישים, הכל. וטוחנים לך הכל. בהכשר של הבד"צ. זהו. שתדע. והיום היינו עם שף בהנהירה, אנחנו הולכים לעשות סופ"ש, ואנחנו מביאים את התבלינים ואנחנו מביאים את הכל, ואנחנו בודקים את הכל ואנחנו מכשירים שם כאילו זה גוים, מכשירים את כל המלון מאל"ף ועד ת"ו, כולל תנורים, כולל סירים, כולל סכו"ם, כולל הכל. ודיברנו איתו והא הסכים שאנחנו נביא והוא יעשה לפי מה שאנחנו רוצים וכו. נו, אז מה אתה חושב? הוא אמר אתם לא יודעים, אני יודע, אני הייתי עובד ב.. לא אגיד את החברה, הוא אומר בחברה גדולה, מהגדולות שאין לו אחד בבית מהמוצרים שלה, הוא אומר בכל התבלינים בכל הדברים מוסיפים קמח בשביל לנפח, שיהיה משקל. זהו.

ישבנו היום עם בן אדם שיש לו בית מאפה גדול מאוד, הוא סיפר לנו. מה אתם חשובים שאתה מכניס את הבצק לתוך הזה.. אז הוא מתקטן, הנפח שלו מתקטן, מה עושים בשביל להוסיף במשקל? מתיזים על זה מים וסוכר הרבה וזה מוסיף למשקל. וכן הלאה. כל מיני טריקים. עכשיו, שתבין אתה קונה לחם, לחם יש הרבה בעיות בדרך. שצריך שהנפה תהיה נקייה. ככל שהמאפייה עובדת יותר וחם, אז יש תולעים. גם מחוץ לנפה. למה? יש שרוולים ששופכים לשמה את הקמח. אז זה דבר אחד. דבר שני, צריך להקפיד על כל עיסה ועיסה. באנג'ל לדוגמה עושים 80 עיסות ענקיות ביום, והרב בן ציון מוצפי אמר שלא מפרישים חלה כראוי. והוא אומר אין מקום שמפריש חלה כראוי. והיום הבן אדם הזה ואמר שבאמת יש בעיה. מחפפים. ולאכול באיסור של חלה, זה חייב מיתה. בעיה חמורה. מעבר לזה, זה נקיות. ניקיון. סתם ניקיון. אתה יודע כמה תיקנים נמצאים בתוך מאפיות? חם שמה. תנורים. אתה יודע כמה עכברושים? כמה עכברים? אתה יודע כמה דברים? היום נכנסו למאפיית פיתות בנהריה לראות אם אפשר לעשות שמה כמו שאנחנו רוצים ונפקח על הכל, ומה התברר שערבים עובדים מאחורה, המגבות שעליהם כמעט שחורות מרוב מלכלוך שהם כל דבר נוגעים והם אח"כ לשים לך את הבצק ועושים לך אתה מבין, את כל השמיניות. ואתה אוכל את זה. הוא עושה ככה ועושה ככה וממשיך. ואם הוא גם אוהב אותך הוא מוסיף משלו כמה דברים ובתאבון.

אח"כ יש לך ביצים בג'ריקנים. למה? אם הם פתוחים אז נכנסים לשמה מעופפים והם לא פתוחים יש להם בעיה של לינת לינה. אסור להשאיר ביצה שהיא פתוחה במשך הלילה. זה סכנה גדולה. יש מי שאומר שכל המחלות הקשות שיש היום בדורות האלה, זה בגלל זה. אבל לינת ליללה. ומה ששמים לפעמים טיפה מלח או משהו חריט קצת שמן, זה לא מכסה לגמרי לרוב הפוסקים. אז זה בעיות. בעיות חמורות בכל מה שאוכלים. לכן אנחנו מכינים לחם לבד, עושים חומוס לבד, טחינה לבד, אבקת מרק לבד. אנחנו עושים רסק עגבניות לבד. הכל אנחנו כבר יודעים. תכנס לאתר שופר, תראה מתכונים לכל הדברים. בריא, טעים, נקי וזול.  הכל. גם גלידות, גם סוכריות, גם שוקולד, הכל אנחנו יודעים לעשות.  אבל זה בשליטה שלך, אתה מכין, אתה יודע מה עשית.  עולם ומלואו. אבל מי שחי כמו זה, לא פלא שרוב העולם חולה. כי אם אתה תקרא מה זה כל ה- E שכתוב לך מרכיבים, אתה תפחד. יש מהם ציאניד, יש לציטין, יש גלוקוז, יש כל מיני, יש אספרטיים, כל מיני... אתה לא יודע אפילו מה אתה מסתבך. ותקרא. אני פתחתי, דבר דבר והסתכלתי. זה מזיק, זה מפחיד, זה גורם לזה וזה גורם לזה וזה גורם לזה, אפילו שזה מינון קטן, אבל בהתרבות, פה זה נמצא ושם הוא נמצא וגם פה הוא נמצא, במשקאות הוא נמצא. ופה הוא נמצא ופה הוא נמצא ונמצא שאדם חולה. אני לא טבעוני, שתבין. אבל אני חסיד של בריאות עכשיו. כשרות ובריאות. רוצה להיות עד כמה שיותר בריא גם. "ונשמרתם מאוד לנפשתיכם".

שואל: אפשר עוד שאלה.

הרב: כן.

שואל: תפילה בציבור, חזן שאוכל נבלות וטרפות, אסור לו להיות חזן, נכון?

הרב: נכון.

שואל: אז לא אומרים אחריו אמן?

הרב: לא.

שואל: אז איך? אני מספיד אמן.

הרב: אתה לא מפסיד. הפוך, אם תגיד אתה עובר עבירה שאסור להגיד אמן. לא אומרים אמן, כמוש חייבם להגיד אמן במקום שצריך להגיד אמן, אסור להגיד אמן במקום שלא אומרים אמן.

שואל: אז אם אני לא אומר אמן אני...

הרב: אתה יכול להתפלל איתם בלחש, אתה יכול לענות קדשוה, כי זה שלושה פסוקים, אתה יכול לענות על קדיש יתום אם אומר אחר, לא בתור שליח ציבור והוא שומר שבת, כי אחרי שמחלל שבת שאומר קדיש לא עונים אמן. וקריאת התורה אתה יכול לשמוע ולענות על ברכו וברכה. אבל 18 דקות אתה בבני ברק אצלנו רח' מתתיהו 10, אתה תתפלל בבית כנסת מפואר, קדוש, אנשים כולם לא אוכלים נבלות וטרפות, חזן שבא מאשדוד כל בוקר, עם נעימה, אתה יוצא משמה אחרי הנץ משיעור קצר שאני נותן, רבע שעה, חצי שעה, חביבי, עשית את היומית על הבוקר. מי שמתפלל בנץ במניין כזה, כתוב שהוא בן העולם הבא וכתוב שהוא לא ניזוק כל אותו היום. לא טוב? תנסה. יש פה הנה שלומי, איפה שלומי? הנה שלומי לפנייך הוא מחפש מי יסע איתו ביחד כמה חבר'ה ברכב, חמישה, כל אחד שם גרוש וחצי על הדלק, הולכים וחוזרים, אתה בשעה 6 וחצי בערך חוזר בחזרה לכיוון, 7 הכי מאוחר אתה כבר פה. והספקת המון.

שואל: תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

שאלה:

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: שאלה לגבי קידוש בערב שבת, במידה ונגמר לי היין ואני אמור לקדש בשבת בבוקר, מה הפתרון?

הרב: ואין לך יין?

שואל: אין לי יין, נגמר היין.  

הרב: אתה מקדש על הלחם, על הפת.

שואל: אותו קידוש, אותו הכל, רק על הלחם?

הרב: על הפת. כן. אתה לא אומר "על הגפן" על הפת, אתה רק אומר מה שאומרים.

שאלה:

שואל:  ערב טוב כבוד הרב. רשום בגמרא שהאמת תהיה נעדרת, נכון?

הרב: נכון.

שואל: בדור הזה, בזמן הזה שאנחנו חיים כיום יש הרבה שקר.

הרב: נכון. מלא.

שואל: מלא, נכון?

הרב: נכון.

שואל: אז אני שואל שאלה פשוטה: אם יש כל כך הרבה שקר, ויש הרבה הסתרת פנים, למה אלוקים לא עושה ברור של אמת מתוך השקר.

הרב: הוא עושה. הנה אנחנו נמצאים באמת והשאר בשקר. זה הברור. מה אתה רוצה יותר ברור מזה? אם אנשים שאוכלים נבלות וטרפות אומרים שזה בסדר וזה מותר, אם אנשים יודעים שטוחנים להם את התולעים והם אומרים זה מותר, אם אנשים לא בודקים את הירק כמו שצריך ואומרים שזה בסדר, עם כל זה, זה שקר! הרי ברור שאף אחד לא בודק. אז למה אתה סומך? על מה אתה סומך? על שקר.

שואל: אבל אם יש גם דברים אחרית שיש בהם הרבה...

הרב: זה דוגמה. מספיק שאתה שהוא בשקר, אז אם פה הוא בשקר, אז גם שם הוא בשקר. מי שכבר משקר, משקר.

שואל: יש עוד אופנים אחרים, אני יכול להביא לך עוד דוגמאות שיש בהם...

הרב: יש בלי סוף. אני רק אומר לך בקטנה. אתה רוצה לראות בקטנה? כל מי שאתה רואה אותו אוכל בחתונה, הוא חי בשקר.

שואל: הבנתי. עכשיו יש לי שאלה שנייה שקשורה לנושא של ההימורים. שזה הדבר של ההימורים זה מכה הרבה בעם ישראל.

הרב: נכון. את ההורים, את המשפחה, ילדים, הכל.

שואל: זה הורס הרבה בתים בישראל...

הרב: ידוע.

שואל: והרבה אחוזים מעם ישראל הם נופלים ברשת הזה של ההימורים שמי שעומד בראש זה מפעל הפיס.

הרב: בסדר גמור.

שואל: אני שואל שאלה פשוטה...

הרב: כן?

שואל: שאלה פשוטה אני שואל: אני לא יצא לי לראות איזה רב שמדבר ויוצא בגלוי בנשוא של ההימורים, להציל את עם ישראל בנושא של ההימורים, לעשות שיעור תורה בנושא של ההימורים. לא שמעתי אף רב. שמעתי רבנים מדברים על שבת, שמעתי שמדברים על דברים אחרים, שמעתי רבנים שמדברים על שלום בית, רבנים שמדברים על דברים של מלחמות. כל מיני דברים שרבנים מדברים עליהם שזה חמור, אבל על הנושא של ההימורים שזה מכה בעם שיראל ומפעל הפיס עומד בראש, לא שמעתי אף רב מדבר על זה. למה?

הרב: בגלל שלא שמעת. אבל אני אסביר לך.

שואל: לא יצא לי לשמוע בשום מקום שיוצא נחרצות.

הרב: אתה לא שומע אותי? לפני שתי דרשות על דברתי על זה ואמרתי שקרח ועדתו אמר להם שמה רבנו תבואו את המחתות ורק אחד יצא חי. היו 250 איש שכולם חשבו שהם יהיו זה שיצא חי. זה הגרלה. מתוך 250 יצא אחד. אז אחד  באמת נשאר, זה אהרון וכולם מתו. ונתתי דוגמה על מפעל הפיס ואמרתי. אחד מתוך 250 אנחנו מבינים שהוא צריך להיות מטומטום אם הוא הולך על הימור על החיים שלו, נכון? ובמפעל הפיס מיליונים צריכים בשביל שיצא אחד שיזכה בפרס. אחד. לא משנה כמה. מיליונים! אז אני שואל אותך שאלה: יש אנשים אמרתי וכיוונתי על משיהו שאני מכיר ששלושים שנה הוא הספיק למות, והוא אמר זה אני אף פעם לא מחליף את המספר. זה חייב פעם אחת לתפוס. ובאמת המוות תפס אותו והמספר נשאר עוד. זאת אומרת, אנשים טיפשים! דיברתי על זה שאנשים מהמרים לא רק בפיס. הם מהמרים על החיים שלהם. כי אם אתה טועה בהימור אחד משתיים, תקשיבו, או שאתה צודק או שאתה טועה בדרך או שאתה בא להיטהר או שאתה בא להטמא. יש רק שתיים. זה הסיכוי הכי טוב שיכול להיות. סיכוי אחד מתוך שתיים זה הסיכוי הכי טוב, סיכוי מתוך שלוש זה סיכוי קלוש יותר, סיכוי אחד מתוך ארבע זה עוד יותר קלוש שאתה תכוון לאמת, נכון? ככל שאתה תגדל בריבוי של האפשריות הסיכוי קטן, נכון? הסיכוי אחד משתיים ורוב העולם טועים גם בסיכוי של אחד מתוך שתיים. ולא רק זה, אלא שאין סיכוי בכלל. אחד זה אין לו סיכוי, זה הסיטרא אחרא והשקר והשני זה אמת ניצחת, בדוקה לאורך אלפי שנים, וכולם בוחרים בשקר. זה לא מהמר? זה המהמר הכי גדול והוא מהמר על החיים שלו ועל הילדים שלו ועל אשתו ועל אמא שלו ואבא שלו והדודים שלו. והוא הולך פייפר. זה המהמר הכי טיפש שיש. קוראים לו חמור.

שואל: תודה רבה!

הרב: תהיה בריא.

שאלה:

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: ציינת מקודם בהרצאה שאדם הראשון רק ישראל נקראים אדם הראשון.

הרב: אדם, לא אדם ראשון.

שואל: אדם, סליחה. ומאדם ראשון יצאו כל הנשמות.

הרב: נכון.

שואל: רק של ישראל או של כולם?

הרב: של כולם.

שואל: אוקי. כתוב גם בשערי תשובה, כמו שציינת מקודם בהרצאה, שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. רבנו בחייה אמר ב"חובות הלבבות" שזה לא בדיוק. לא כולם. יש עבירות שברגע שהבן אדם עובר זה כבר יותר מסובך, לא?

הרב: לא. אתה מדבר על ארבע חילוקי כפרה, אם אדם עבירה מצוות עשה וחזר בתשובה מוחלים לו מיד, עבר על הלא תעשה, אז התשובה מקובלת, אבל צריך להמתין עד יום הכיפור שיכפר. עבר על עבירות שיש בהם מיתה של בית דין או מיתה בידי שמים, אז זה לא יספיק התשובה וגם לא יום הכיפורים, הוא יצטרך לעבור ייסורים. ואם היו גם בעוונות שלו חילול ה', אז לא יתכפר לו עם התשובה ועם הייסורים ועם ימי הכיפורים, עד שימות. זה מה שכתוב. אבל ברבנו יונה כתוב שאם אתה משפיל את השקר ואתה מרומם את האמת, ואתה עושה תשובת המשקל, כנגד חילול ה' שעשית אתה עושה קידוש ה', וגם לא תצטרך את ארבע החילוקים האלה וימחל לך על הכל.

שואל: אוקי. כתוב בארוחות צדיקים שעל מנת להתחבר אל האדם צריך להכעיסו ואם בשעת הכעס הוא עדיין ידבק באמת, או משהו כזה...

הרב: אתה מתכוון שאדם נדבק בכוסו בכיסו ובכעסו.

שואל: כן. אבל נתן שמה ממש הוראה מפורשת שצריך... בשביל להתחבר עם בן אדם צריך להכעיסו. ואנחנו ידועים שבעצם...

הרב: לא, לא צריך להכעיסו. צריך לבדוק אותו בשעת הכעס האם הוא משתגע כמו שאומרים וחורג מהמוסכמות הראויות או לא.

שואל: אוקי. ושאלה אחרונה: שמעתי באיזה שהיא הרצאה שהרב יפתח איזה שהיא עיר שופר...

נכון, נכון.

שואל: מתי זה קורה?

הרב: אז אני אגיד לך שניסיתי כמה פעמים והמדינה לא מעוניינת, ישבתי עם לבני לפני אולי 10 שנים, היה לה תפקיד בשיכון משהו, ואמרתי לה במקום.. סיפרתי את זה כבר, במקום שאתם תשלמו 2 מיליון לירות שטרלינג לסוכנות באנגליה בשביל להביא כאלפיים עולים בשנה, תביאי לי את הכסף, לא לי, תביאי את הכסף, אני אומר לאנשים מאנגליה תבואו, אני בונה לכם פה עיר בארבעים, חמישים דולר, כי הקיזוז יבוא מה-2 מיליון לירות שטרלינג, ואני אראה לך שאני בונה לך פה ערים בנגב. אתה מוכנה?

שואל: נראה לי שלא.

הרב: בטח שלא. איך יתפרנסו בסוכנות? איך יתפרנסו כולם, צריך לבזבז הרבה כסף בשביל להביא אלפיים. אני אומר לה דרשה אחת שאני אגיד שמה ואני אומר שיש פה ברבעים, חמישים דירה 100 מטר, אני ממלא לך את הנגב. לא רוצים. לא וויתרתי. הלכתי למגזר הפרטי, חיפשתי קרקעות בפרטי, אפילו מה שפרסמו על מומו דרעי, אח של דרעי שגילו בכלכליסט שיש לו מאת דירות והוא קנה שטחים של הכנסייה הנוצרית, אז גם אני על שטח בבית שמש רציתי לקנות באופן פרטי, לא אני, להביא משקעים שהם יקנו ולבנות את העיר שאמרתי. אבל הכנסייה לא הסכימה. לא יודע איך הוא הצליח, אבל הוא הצליח. אבל ניסיתי. אני גם לא מוותר, אם יבוא מישהו ששומע אותנו כרגע ויש לו את היכולת, את היזומות והכל, להביא את הציבור אני יכול להביא, לעשות את העיר הכי יפה, הכי בטוחה, עם השירותים הציבוריים הכי טובים שיכולים להיות. בוא תראה את הבית כנסת שאני בניתי בסיעתא דשמיא, לא לבד, עם מתנדבים, מזה תבין מה אני מסוגל. וכמה שאפשר יהיה להטיב, נשתדל. אבל בינתיים לא נתגלגל מן השמים. גם רצון אבל בשמים נחשב כאילו בניתי עיר ואם בישראל.

שואל: תודה רבה כבוד הרב.

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואלת: אני רוצה שתברך את הילדים שלי ואותי ושהבן שלי יצליח במשפט עם בת זוגתו,ש יצליח המשפט לטובתו, כי...

הרב: אין בעיה, בסוף אני אברך, אין שום בעיה.

שואלת: ואת הילדים?

הרב: את כולם. בלי שום בעיה.

שאלה:

שואלת: ער בטוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: אני מאוד שמחה כאילו להיות פה...

הרב: למה כאילו?

שואלת: לא כאילו, אמרתי.

הרב: בסדר, שמחה.

שואלת: אני מאוד שמחה להיות פה, כי אני מאוד אוהבת את ההרצאות שלך. אני ובעלי.

הרב: כן...

שואלת: ורציתי שתברך אותי לפרי בטן.

הרב: אין בעיה, בסוף.

שואלת: כי אני בטיפול של פוריות.

הרב: אין בעיה, בסוף.

שואלת: אוקי. ואני שומרת שבת, מדליקה נרות, אבל לא שמה כיסוי ראש.

הרב: את תשימי הערב.

שואלת: זה מאוד קשה לי. אני מוכנה לקחת על עצמי...

הרב: מה קשה? המשקל?

שואלת: לא. שלים כיסוי ראש רק בימי שישי...

הרב: לא, לא. מה קשה בזה? מה קשה?

שואלת: פשוט לא...

הרב: תסתכלי כמה נשים עם כיסוי ראש. הן גם היו בלי. לא, כל אלה שככה, הן לא נולדו ככה ולא כלום. הם החליטו לשים כי חזרו בתשובה. כמה יש חוזרות בתשובה פה? שירימו את היד, עם כיסוי ראש. תסכלי, תראי בלי עין הרע.

שואלת: אשריהן.

הרב: נו, למה? גם את תהיה. הנה אני נותן לך כבר, עוד לא מחכה לסוף.  על הברכה הזאת זה ודאי יתפוס.

שואלת: אז תברך אותי.

הרב: בהחלט. אם את שמה והולכת, בעזרת ה' תראי שתפקדי.

שואלת: אז אני שמה עכשיו.

הרב: עכשיו. ומברכת "שהחיינו".

שואלת: טוב. ברוך אתה ה'... שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה". תברך אותי ש...

הרב: רגע! שימי. שימי.

שואלת: אני לא יודעת איך קושרים.

הרב: הנה מאחורייך היא יודעת. בינתיים תגידי את השם.

שואלת: מרינה בת אסנת.

הרב: מרינה בת אסנת ובעלך?

שואלת: אופיר בן רבקה.

הרב: אופיר בן רבקה...

שואלת: הוא פה, הוא נמצא פה...

הרב: בזכות הכיסוי ראש בעזרת ה' תזכו לזרע חי וקיים מהרה!

שואלת: אמן!

הרב: ואתה מוכן לשים ציצית?

שואל: ?????

הרב: היא גם בונה.. הנה אז האשה תציע בבקשה ציצית.

שואל: הלוואי ובעלי ישמור שבת.

הרב: אבל תציעי לו קודם ציצית. תציעי לו ציצית שיקח.

שואלת: אתה רוצה ציצית, אתה תשים כיפה? (שואלת את הבעל)

הרב: את בונה!

שואלת: תשמור שבת? (האשה שואלת את הבעל)

הרב: הוא ישמור! מגיע לו! מה יביא בן למחלל שבת?

שואלת: תישאר עם כיפה? (האשה שואלת את הבעל)

הה: אבא שלך היה דתי, נכון? (שאלה לבעל)

שואלת: לא.

הרב: מה לא? לא יכול להיות. בכלל לא היה דתי? אף פעם?

שואלת: לא.

הרב: אין דבר כזה. הוא התקלקל, לא יכול להיות.

שואל: אני בגיל שנתיים וחצי הייתי בגן חרדי ושלחו אותנו ממש אני ואחי, בגיל כזה צעיר לקבל רקע דתי, לגדול בצורה חיובית כמו שנקרא. לצערי הפסקנו, הוציאו אותנו מהגן הזה...

הרב: אין למערי. עכשיו אתה ברשות עצמך. אתה יכול..א תה בן שנתיים פלוס. גמרנו! עכשיו ברוך ה'... תראה איך מתאים לך!

שואל: תודה!

שואלת: דרך אגב בעלי הוא גם זמר...

הרב: זמר?

שואלת: כן.

הרב: פסול.

שואלת: והוא מאוד אוהב את ההרצאות שלך, תדע לך.

הרב: כן. טוב. אם תהיה זמר כשר ניקח אותך אצלנו.

שואלת: הוא גם זמר כשר.

הרב: מה זה כשר? כשר שלא שר שירים...

שואלת: הוא שר שירים של חרדים גם.

הרב: לא גם. רק! זה כמו אחד גם חזיר גם כשר.

שואלת: כבוד הרב תברך אותי...

הרב: די! ברכתי.

שואלת: לא ברכת אותי עד הסוף.

הרב: ברכתי. את לא שמעת, התרגשת ולא שמת לב, בעלך הקשיב. יש שידור חוזר. תודה רבה לכם. שתצליחו!

שאלה:

שואלת: שלום הרב.

הרב: שלום.

שואלת: קודם כל, תודה על ההרצאה, ויש לי שתי שאלות בהלכה, לא משהו שקשור אליי האמת... שמעתי שאלה כאילו, לא כאילו, באמת. שמעתי ניצולת שואה שהיה לה איזה שהוא סיפור בגטו ורשה ורציתי לדעת מה הייתה הלכה שהיו אומרים לנהוג במקרה הזה. אמרו לה.. רצו להתעלל בה ואז הביאו לפניה עוד 10 נשים ואמרו לה תבחרי שניים שתמותו שלושתכם או שאנחנו הורגים את כולם. ואז היא באמת בחרה, כי היא רצתה להציל את השאר. למרות הרב שהיה במקום אמר שהיה אסור לה לבחור. עכשיו השאלה שלי: הרי קראתי בסיפור החינוך שאסור...

הרב: בקיצור, חבל להמשיך, הרב צודק.

שואלת: למה?

הרב: כי אסור לנו לבחור אחד מישראל. אם הם נקבו במישהו ואם לא יתנו את המישהו, ייהרגו את כולם, זה משהו אחר.

שואלת: נכון, אבל..

הרב: אסור...

שואלת: ידעה שכולם ימותו.

הרב: כתוב... לא משנה, ימותו אפילו 100 אלף. כתוב ששפיכות דמים זה אסור. אם יבואו אלייך ויאמרו לך אם אתה לא הורג את פלוני, אתה תהרג, אסור למסור.

שואלת: לא, גם היא תהרג.

הרב: שמעתי, אני ידוע. הבנתי עברית.

שואלת: נכון, אבל ספר החינוך אומר שזה בגלל שאתה לא יכול לדעת של מי הדם אדום יותר,  אתה לא יכול להחליט...

הרב: לכן הסברתי! נו, שתהיה בריאה.

שואלת: נכון, היא יודעת שכולם ימותו...

הרב: אבל לא הבנת? הלכה אומרת שכולם ימותו.

שואלת: אוקי.

הרב: כולם! כולם! לא מוסרים יהודים שלא נקבו בהם. אם אמרו זה, אם לא תתנו את זה נהרוג את כולם, נותנים את זה. אבל אם אומרים תבחרו, זה בעיה.

היה סיפור יותר קשה שהיה בן אדם ששילם שוחד שהבן שלו יפלט מהרשימה של ה-500. היו 500 ילדים להורג, הוא שיחד אחד, אבל מה שהוא שיחד הוציאו את הבן שלו והכניסו בן אחר במקומו. הוא הלך לרב, שאל אותו, בגטו, אמר לו תגיד לי מה שעשיתי מותר או אסור. לא ענה לו. אמר לו תגיד לי מותר או אסור. מה שתגיד לי אני אעשה. התחיל לבכות הרב, בכו שניהם, והוא הבין שהוא לא יכול. ואז הוא החזיר את הבן שלו בשביל שלא ימות אחר. זה מקרה שנקבו כבר בבן שלו. הבן שלו היה מהרשימה. עכשיו שאתה תצא ותציל את עצמך ומשיהו אחר יכנס, אסור. וגם במקרה הזה אותו הדבר. אי אפשר לנקוב בשניים על מנת שינצלו אחרים. אם הם אמרו את זה, זה משהו אחר. אבל אם לא, כל היהודים צריכים למסור את נפשם.  כן הלאה...

שואלת: השאלה השנייה שלי, זה עוד משהו שהיה לי קצת קשה להבין: על תנורו של עכנאי. של הסנהדרין.. שה' בעצמו אמר שהדין כרבי אליעזר, הסנהדרין אמרו "לא בשמים היא".

הרב: נכון.

שואלת: אז למדתי שכל העניין הזה היה בשביל להדגיש מה החשיבות של הרוב וכמה הפסק דין של הסנהדרין...

הרב: הלא, מה השאלה?

שואלת: איך יכלו הסנהדרין לחלוק על דין של הקב"ה? גם אם..

הרב: זה לא פסק של הקב"ה. הפוך. הם ניצחו את הקב"ה והוא אמר ניצחוני בני, ניצחוני בני", בזה שהם באו מכח התורה שאני אמרתי אחרי רבים להטות. רבי אליעזר צודק, אבל הוא דעת יחיד. וחכמים הם רבים והם לא קיבלו את מה שהוא אומר, הם לא ירדו לסוף דעתו, לא בכוונה, זה לא בואו נהיה נגדו. הם הבינו מה שהם הבינו, הוא הבן מה שהבין. במקרה הזה באמת בשמים מעידים שהוא צודק והלכה כמותו. כלל: לעולם אחרי רבים להטות. שיושבים באמת לבדוק את הדין. לא אם יבואו קבוצה של רשעים, יהיה מיעוט של דתיים והרשעים יצביעו ויגידו נמחק את התורה. הרוב החליט מוחקים את התורה. אין דבר כזה! שהולכים ומבררים את התורה באמת לאמיתה, וככה יוצא. למה סנהדרין 71? שתמיד יהיה פרת. למה צריך להיות? שתהיה הכרעה. ולמה צריך להיות? שלא יהיה מאוזן. אלא תמיד יהיה מצב של רוב. למה תמיד שלושה? בשביל שתמיד יהיה מצב של רוב. והקב"ה קבע בתורה שאחרי רבים להטות. ולכן הוא אמר ע"י בת קול שרבי אליעזר צודק והלכה כמותו בכל מקום, אבל אמרו רבי יהושע עמד על רגליו ואמר בתורה לא בשמים היא. הורדת אותה לארץ? נתת אותה בסיני? בסיני כתוב "אחרי רבים להטות", אנחנו הרבים הוא המיעוט, הלכה כמותנו. ואמר הקב"ה "ניצחוני בניי, ניצחוני".הבנת?

שואלת: תודה רבה!

לנשים, אני פונה לנשים, יש עכשיו פתרון, אפשר להראות אותו על המסך, יש פתרון עכשיו לאלה שיש להן ביגוד ישן שהשרוולים קצרים ולא רוצים לזרוק, יש אפשרות היום שרוולונים שמכניסים אותם מתחת ומאריכים ואז הופך לצנוע. תראו את ה ביציאה, למעלה שמה ביציאה תוכלו למצוא שרוולונים בכל מיני צבעים, דוגמאות וכו'. אם תרצו, תהנו.

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט