2Sp
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח, וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה  לעילוי נשמת משה בן רחל, טובה בת חורישיד, מנוחתם עדן. לטובת נשמת רבי שמעון בר יוחאי. הערב יהיה לעילוי הורי וחמי מנוחתם עדן.

הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא, מספר שפעם הזמינו אותו לדבר על אתחלתא דגאולה. נו, מצאו מי שידבר על מה?ואמר אדרבא, אין בעיה. הגיע והיו מודעות בחוץ "אתחלתא דגאולה" באותיות קידוש לבנה. ישבו מאות אנשים, באו לשמוע. אמרתי להם: מורי ורבותיי, הנושא הזה "אתחלתא דגאולה" מושג שמופיע בגמרא במגילה י"ז. המלחמות שיהיו לפני ביאת המשיח נחשבות לאתחלתא דגאולה", ואנו הרי במצב מלחמה מתמשך מזה עשרות שנים. וזה מצביע שאנחנו מתקרבים אל הגאולה. בתוכחה , בספר ויקרא כ"ו נאמר: "והשמתי אני את הארץ ושממו עלייה אויבכם היושבים בה". כותב הרמב"ן: היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבנו. וזו ראייה גדולה והבטחה לנו , כי  לא תצמא בכל היישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה, ואשר הייתה נושבת מעולם. והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים לישבה ואין לאל ידם. 1,900 שנה הארץ עבדה בשיממונה, ועתה קיבלה בניה לתוכה בשמחה. אז זה קץ מגולה. ואספר: שעלה הגאון רבי אברהם שאג, זצ"ל, לארץ הקודש עם תלמידו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, זכרונו לחיי העולם הבא, שכרו עגלה שהסיעה אותם מעיר הנמל יפו לירושלים. עברו דרך חגורת פרדסים שהקיפה את עכו. ורבי יוסף חיים אמר לרבו בהתפעמות: "אין לך קץ מגולה מזה". כי הוא ראה כל הדרך פרדסים. למה התכוון? לדברי הגמרא סנהדרין צ"ח: אמר רבי אבא: אין לך קת מגולה יותר מזה, שנאמר: "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תסעו לעמי ישאל כי קרבו לבוא". אז זה קץ מגולה. 1,900 שנה שבתה החקלאות בארץ הקודש, ולפתע פתאום כזו פריחה, אין לך קץ מגולה מזה. רבי אברהם שאג התרגש ואמר לעליון: "האץ בסוסים אולי המשיח מחכה לנו בירושלים". נו, אז רואים שיש גם סיבה לראות שאנחנו קרובים מאו ד גם מצד זה.

ועוד, ממשיך ומביא ראיות לאתחלתא דגאולה, הרב גלינסקי: כמה ביקשו יהודים להיאחז בארץ במהלך הדורות? רבנו יחיאל מפריז עלה לעכו בראש 300 תלמידים, גולי ספרד הגיעו בזמן מרן הבית יוסף, ניסו ליישב את טבריה בזמן רבי חיים אבולעפיה. אורח חיים הקדוש עלה עם תלמידיו, רבי יהודה החסיד עם מעריצו, תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי הגר"א, ולא תקעו יתד נאמנה. כל אלה ניסו ולא תקעו יתד נאמנה. והנה, רבבות אלפי ישראל עלו והארץ התיישבה. והכתוב הודיע מראש שכך יהיה: "נאום ה' אלוקים יהיה מקבץ נדכי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו". פירושו בו: קודם יתקבצו המונים מעצמם ואח"כ ישלים ה' את קיבוץ הגלויות בגאולה השלמה. שנאמר: "עוד אקבץ עליו לנקבציו". אז יש ספק שאנחנו עומדים בפתחה של הגאולה? הדברים התקבלו בהתפעלות, העניים נצצו, הלבבות גאו. אבל, אמרתי לשומעים, מה אבל? כולם היו כבר מרוצים. הנה הוא מביא ראיות, ופתאום הוא אומר "אבל". אז סיפרתי להם: בחודש אייר תש"ח,  עלה מי שעלה אל האמרי אמת מגור, זצ"ל, שבועיים לפני פטירתו. שיסכים עם הרעיון להכריז על יום העצמאות כיום חג. שמע והפטיר בקצרה כדרכו: "לשנה אחרת". זה מה שהוא ענה. לא הבינו. שאלו את הבית ישראל, זצ"ל, לכוונתו, ואמר להם: הגמרא בשבת כ"א מספרת: מהי חנוכה? שנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. מדוע המתינו לשנה אחרת? מדוע לא קבעו מיד? כי אין לדעת האם זוהי ישועה חולפת או ברת קיימה. יש להמתין ולראות. וזו הייתה כוונת אבא. אז ככה הוא הסביר את אביו. ואמר כשהוא ענה לו "לשנה אחרת", אז צריך להמתין ולראות, כמו שהמתינו בזמן הנס, שהיה בחנוכה. הרעיון הוא נפלא ונרחיב אותו:

המרד החשמונאי פרץ כשהגיעה פלוגה יוונית לכפר מודיעין וביקשה להכריח את מתתיהו כהן גדול להקריב קורבן לעבודת אלילים. הרג מתתיהו את המתיוון והרס את המזבח. עלה על חורבתה וקרא: "מי לה' אליי". וכך הוכרז המרד, הייתה זו הכרזת העצמאות החשמונאית. באיזה תאריך זה היה  מישהו יודע? אף אחד לא יודע. מדוע? כאילו עלתה חטיבה יוונית לפעולת תגמול, הייתה מוחצת את המרד בראשיתו. כפי שיום אחד, יום אחד רק, לאחר הכרזת העצמאות שבשנת תש"ח פלשו שבעה צבאות בניסים מופלאים נבלמו הסורים בכנרת, המצרים בכיס פלוג'ה, הדרך לאשקלון ואשדוד ותל אביב הייתה פתוחה לפניהם. ההפוגה הראשונה הצילה את המצב. אז זאת אומרת שום דבר לא בטוח. הייתה הכרזה של עצמאות ומה? ונהיה עצמאות?

והלאה מה קרה במרד? אפולוניוס, מפקד גזרת השומרון, נערך למגר את המרד. יהודה המכבי בקומץ לוחמיו גברו על חיל המצב והביסו אותו. באיזה תאריך זה היה? שוב פעם לא ידוע. גם לא משנה, כי המערכות הכבדות היו עוד בפניהם. מה קרה הלאה? סירון, שר צבא ארם, ערך את חילו וירד מרמת הגולן, נערך לקרב בעמק איילון. יהודה המכבי ואנשיו גלשו במורד ההרים והפיצום לכל רוח. מה התאריך? מה זה חשוב? הרי זה לא היה סוף פסוק. כי אנטיוכוס גייס 40 אלף לוחמים, ושבעת אלפיים פרשים, העמיד בראשם שלושה מצביאים עתרי קרבות. יהודה ואנשיו גברו עליהם בבקעת בית אמאוס. מה התאריך? לא נמסר לנו. כי הכל התכוננו לסיבוב הבא. אנטיוכוס שלח את ליזיאס, המשנה למלך, בראש 60 אלף לוחמים, וחמשת אלפי פרשים. כשעברו בבית צור, הגיח צבאו של יהודה המכבי וטבח בהם ביד רמה. ליזיאס הצליח להימלט בעור שיניו. קומץ לוחמים גבר על 65 אלף חיילים מיומנים. נס. עתה הייתה הדרך פתוחה לירושלים, העיר נכבשה, בית המקדש טוהר מעבודת האלילים, שמן ליום אחד הספיק לשבעה ימים, ועדיין לא הוכרז על ניצחון. עדיין לא קבועום לימים טובים בהלל והודיה. מדוע? מפני שחיכו לסיבוב הבא. והוא הגיע. ליזיאס המושפל עלה לנקום את נקמתו בראש 100 אלף חיילים, 20 אלף פרשים, 80 פלי מלחמה, שכל אחד מוקף ב-1,500 פרשים. חילו של יהודה המכבי יצא לקראתם והונס בעמק בית סוחרה. יהודה נסוג למחסה חומת ירושלים, רבבות היוונים צרו על העיר, כיבושה של העיר היה עניין של זמן, ולמעשה המרד נכשל צבאית. כדי שלא יאמרו שהייתה כאן עליוניות של החייל היהודי, ניצחון האדם על הטנק, זה היה כאין מלחמת יום הכיפורים, שהוכיחה שמלחמת שש הימים הייתה כל כולה רחמי שמים. והתברר שמעז יצא מתוק. לליזיאס נודע שפרץ מרד באנטיוכיה. אנטיוכיה זה בצפון, בתורכיה. והוא מיהר לכרות ברית שלום עם יהודה, ולהכיר בעצמאות ממלכתו. הסיר את המצור ושב לארצו. זה נס יותר גדול. מן השמים הראו שלא בכח מנצחים, אלא בחפץ ה' וברצונו, כי למעשה המרד נכשל. אז ורק אז קבעום לימים טובים בהלל והודיה. לשנה אחרת קבעום.

למדנו לקח שעד שלא רואים את סוף התהליך, לא חוגגים בו שלבים. שלבים שלא תמו לא חוגגים. וכמו כל דבר לומדים את היסוד הזה גם מיציאת מצרים. משה רבנו התייצב לפני פרעה ואמר בדבר ה': "בני בכורי ישראל שלח עמי ויעבדוני". הייתה זו הכרזת העצמאות במלוא המילה. שחרור העבדים. באיזה תאריך זה היה? לא נמסר לנו. כי הייתה זו אלא התחלה. אח"כ באו המכות. מכה אחר מכה ולא מציינים את התאריכים. הגמרא בראש השנה אומרת: בראש השנה פסקה עבודה מאבותינו במצרים. ולא חוגגים זאת. בפסח יצאנו, כבר יצאנו, ועדיין לא שוררנו שירה. מדוע? לומדים את זה מהפסוק: "וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם, וייראו מאוד. ויאמר ה' אל משה מה תצעק אליי, דבר אל בני ישראל וייסעו. וייסע מלאך האלוהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם". כותב רש"י: וכל מקום הוא אומר "מלאך ה'", וכאן "מלאך האלוקים". אין אלוקים בכל מקום אלא דין. מלמד שהיו ישראל נותנים בדין. באותה שעה אם להינצל אם להיאבד עם מצרים. וזה נורא נוראות. יתכן והקטרוג היה גובר, והלא השטן מקטרג בשעת הסכנה, ומי שעושים לו נס, מנקים לו מזכויותיו. וכמה ניסים נעשו להם? והיו נאבדים עם המצרים. "והמים להם חומה", כתוב "חמה". ובשלב האחרון, לאחר עשר המכות, לאחר יציאת מצרים, בעיצומה של קריעת ים סוף, הכל היה  יכול להיות קורס, חלילה. בגלל הקטרוג של השר של מצרים. "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". אז היו צריכים לזכויות מימינם ומשמאלם. "והמים להם חמה מימינם ומשמאלם". מימינם זאת תורה, מימינו אשדתלמו 17:50 ומשאלם זה תפילין. כדי לגבור על הקטרוג. לעלות מן הים ולראות את המצרים מצים, רק אז שוררו שירה "אז ישיר משה ובני ישראל".

מה לנו סימנים של התחלתא דגאולא אם הסכנה עוד בעיצומה וסבב המלחמות לא תם? והקטרוגים כה רבים, והניסים התדירים מקזזים את הזכויות. אז כמה עלינו להגביר חיילים לתורה. מימיננו ומשמאלנו כדי לעבור את הים. עד שנראה במפלת השונאים. רק אז נוכל לשורר, ויהיה על מה לדבר.

כידוע לכם מיסטר ביבי יצא למיסטר טראמפ. וערפל. מיסטר טראמפ הוא אדם בלתי צפוי. הוא יכול להבטיח, הוא יכול לחזור בו. הוא כבר אמר את זה בקולו. הוא אמר כמו בעסקאות.הוא בא מעולם העסקים. אם העסקה מתגלה שהיא לא משתלמת, חוזרים מהעסקה. נו, ואם צריך לשלם גם משהו על זה, משלמים. מה הבעיה?! זה לא נקרא שאתה לא אומרים דברים ועומד מאחוריהם. בעסקים זה ככה. בהתחלה חשבתי שהעסקה טובה, עכשיו אני חושב שהעסקה לא טובה. מה קרה? "סורי". אני אגיד לך "סורי". מה הבעיה? אי אפשר לדעת אם אפשר לסמוך או לא. על ביבי עצמו אי אפשר לסמוך. למה? הרי הוא כבר הבטיח ארבע קדנציות הרבה הבטחות, ולא קיים שום דבר. אבל מה, הוא בטוח שהוא יישאר לעד. אבל תכף נלמד אם זה בטוח או לא בטוח. בואו נשמע עוד קצת:

"וירדפו מצרים ויבואו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים". בשעתו שביקש פרעה לאבד את ישראל, נאמר: "הבה נתחכמה לו". ואמרו בגמרא: ביקש להתחכם למושיעם של ישראל. לקב"ה בעצמו. ידע שמשפטיו במידה כנגד מידה, ולפפי כך, גזר להטביע תינוקות של ישראל ביאור. משום שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם. אז לכן "הבה נתחכמה לו", להקב"ה. אנחנו יודעים את הכללים שלו שהוא משלם מידה כנגד מידה. הוא הבטיח שלא יביא מבול לעולם, לכן אנחנו ניקח את הילדים ונשים אותם ביאור, במים, והוא לא יוכל לשלם לנו מידה כנגד מידה, וכך נהרוג את מי שצריך להיות הגואל שלהם. אבל הוא לא הבין שהקב"ה לא צריך להביא עליו מבול להטביעו. אלא הוא יכנס לים סוף מרצונו וידהר לקראת אובדנו. על זה הוא לא חלם.

דוגמה לכך: מספרים שגביר אחד תמה באוזני החפץ חיים. הוא אומר: "שמעתי שאומרים שהקב"ה יכול לרושש ולהעשיר אדם בין רגע. ואצלי אני לא רואה שזה אפשרי. משום שיש לי אוחזות, נחלאות, בתי חרושת, מניות, השקעות בחו"ל, פיקדונות בבנקים. שה' יכול לרושש בשלבים, אני מבין. אבל ברגע? לא נפתח פה חלילה", הוא אומר לחפץ חיים. "אבל ברגע? איך?". חפץ חיים חייך ואמר לו: "אתה טוען שבלתי אפשרי ליטול ממך את כל הונך ברגע אחד, נו, ניחא, אבל אפשר ליטול אותך מכל הונך ברגע אחד, ודאי".

להוריד את ביבי כבר ניסו. ארבע פעמים בבחירות. והוא מרגיש בטוח, קשה מאוד, אין מישהו בעל פיגורה שיכול לבוא במקומו. למרות שהיום כבר רואים שלפיד יש לו כבר יותר, אפילו מה שישי לליכוד. עולה ויורד. אבל הרבה כבר. 25, 26, 27. אבל ביבי לא חשוב שהוא יכול לרדת. ובסוף יכול להיות שבגלל שמפניות שהוא הרבה לשתות, לפני זמן הם יעיפו אותו בחקירה פלילית אחת החוצה. על זה הוא לא חשב. ששותים שמפניה לפני הזמן, לא אחת, הרבה שמפניות! הרבה מאוד שמפניות, אז יכול להיות שאדם יעוף בין בלתי

רגע. כבר בטיסה עכשיו לארה"ב, הוא אמר שגם אם תהיה חקירה פלילית, הוא לא יתפטר. אז הוא מבין כבר שמבשלים לו, עם השכר, מבשלים לו כבר משהו. ומי יודע איך יתפתחו הדברים? אבל אין הבטחה לאף אחד בשום דבר. הקב"ה בין רגע משפיל, מרים, עושה מה שהוא רוצה. את יוסף הורידו לבור. אבל בין רגע: "וירוצם מן הבור ויחלף שמלותיו". ומלך על מצרים והעולם כולו 80 שנה. הקב"ה עושה מה שהוא מבין, מה שהוא יודע, מה צירך. אדם לא יודע מה הולך להיעשות איתו כלל וכלל.  הגביר כמובן ששמע את החפץ חיים החוויר. זה לא עלה בדעתו.

פרעה טען שהקב"ה נשבע שלא יביא עוד מבול מים. ולכן הוא מחוסן מפני מידה כנגד מידה, שהוא יטביע את הילדים ביאור. אבל אותך שכחת אפשר להביא לתוך המים. על זה הוא לא חשב. נו, ונשאלת שאלה: איך באמת הוא התפתה להיכנס בעיניים פקוחות למלכודת. הרי הוא ראה שהים נגזר לשני מעשר גזרים. הוא ראה שהמים חומה. ממתי מים הופכים נד? נוזלים? עמוד ענק, חומה עם כיפה, 12 כיפות חומות. לכבד את ישראל, כל שבט יכנס. איך הוא חושב שזה לכבודו? אין טיט, לא שוקעים. בחרבה קפאו תהומות בלב ים. מה הא סבר? זה נעשה לכבודו? שהוא נכנס קוממיות לקראת סופו?

אלא, הרמב"ן ענה על כך: ה' השיב רוח קדים עזה כל הלילה. המצרים סברו שהרוח העזה הפכה את הים לחרבה. אף על פי שאין הרוח בוקעת הים לגזרים, לא שמו ליבם גם לזאת, ובאו אחריהם מרוב תאוותם להרע להם. כמה אדם שוטה? כמה אדם טיפס? ברגע שיש לו בולמוס של תאווה, ברגע שהוא החליט שהוא רודף, הוא לא מתבונן, הוא לא חושב, הוא מסתכן כמו טיפש. אין שיגעון כמו השיגעון של פרעה להיכנס לים שהוא רואה שהים נבקע לכבודם של ישראל בניסים ומופתים בין 50 ל-150 ניסים נעשו בים. תקראו ב"מעם לועז" על הפרשה. הוא מונה 50 ניסים. יש מאן דאמר 250. איך? תשמעו סיפור ששמע הרב גלינסקי בנובהרדוק:

היה שיכור שהתמכר לטיפה מרה, והתגולל בשכרותו והעמיד חרפה למשפחתו. אי אפשר היה לגמול אותו. תפסת מועט תפסת. אז ביקשו ממנו שיתחייב שלא ישתה לבד. ראשית, זה יגביל את שתייתו, כי לא תמיד ימצא עם מי לשתות. דבר שני, יהיה מישהו שיפקח עליו שברגע שהוא כבר שיכור כלוט, יתמוך בו ויביא אותו לביתו לפני שהוא יתמוטט ברחובות. נו, הוא הסכים. לחץ יד. ותקף עליו הרצון לשתות, אבל זכר את הבטחתו. חיכה שיבוא אדם, יארח לו חברה, ואיש לא בא. כולם עסוקים מלבדו. ישב, המתין. קצרה רוחו, אמר לנפשו: "הבטחתי שלא אשתה לבד. את הבטחתי אשמור. אבל שיבוא החבר, אז שיהיה כבר הכל מוכן".קם הביא את הבקבוק לשלוחן ושני כוסות, והמתין. והחבר לא בא. קצרה רוחו, החליט  לקצר עוד יותר את ההמתנה. שיבוא יוכלו לשתות מיד. מילא את שתי הכוסות עד גדותן, והניחוח גירה אותו ללא נשוא. אבל איש לא בא. והוא כאיש כבוד הבטיח הבטחה. המתין בדריכות. העביר מבטו מהחלון לפתח, מהפתח לחלון. אין איש. מה עושים? לשתות הוא אינו יכול, להימנע אינו מסוגל. לפתע, אורו עיניו ונדרכו חושיו. זבוב טורדני זמזם, הסתובב במעופו, נחת על שפת הכוס, ושפשף רגליו. "לחיים", אמר לזבוב, והגיר את הכוס אל גרונו. הזבוב נראה אדיש. ולחש לו בחיבה: "עד שתתחיל לשתות אני אגמור את כל הבקבוק". בסופו של דבר, נאלץ לשתות גם את הכוס של הזבוב. אבל את תפקידו הוא מילא. הזבוב אירח לו לשתייה. הוא לא שתה לבד.

תגידו לי האם הוא באמת סבר שהוא התחייב על דבר כזה? האם זה נקרא הוא לא שתה לבד? אין זו שאלה. הלא רצה לשתות. הוא להט והשתוקק. ומוכן היה לתלות בכל דבר, אפילו בזבוב. אז מה רוצים מפרעה שהוא תלה את הרדיפה שלו ונכנס לים סוף בגלל רוח קדים? הרי זה תרגיל שעשה לו הקב"ה כדי שהוא יוכל לתלות שזה טבע ולא נס. אבל טמבל, תסתכל 12 גזרים. תתבונן! אדם לא רוצה. שאדם לא רוצה להתבונן הוא נתלה בזבוב. הוא יתלה בכל סיבה מסיבה כלש היא, לא משנה לו בכלל. לא עובדות, לא מציאות, לא אמת.שום דבר! העיקר שיהיה לו סיבה לומר משהו. אז אנחנו צריכים להתבונן רבותיי. הרבה אנשים נתלים בכל מיני תירוצים. גם ביבי הוא נתלה בכל מיני תירוצים. אומרם לו תגיד לו כך לטראמפ, והוא אומר "אני אנהיג ואני אנווט". אתם יודעים היה אחד שאמר את זה לפני, ואיך הוא גמר בסוף. ,אני אנהיג ואני אנווט". מי זה הבן אדם שיכול להתחייב שהוא ינהיג והוא ינווט? חייו של אדם לא מסורים בידו, והוא לא יודע מה יארע לו. והעיקר הוא תולה , ואומר אני אעשה כך ואשעה כך. פעם הוא אומר אני אבנה ביהודה ושומרון, אח"כ הוא אומר: לא זה לא טוב, זה יפריע לאומבמבה. עכשיו אומרם לו הגיע טראמפ, הוא בעד. תרמו מהמשפחה שלו, תרמו להתנחלויות והכל, "לא, לא, קודם אני אגיע... נראה, אני אעשה את המיטב", וכו', וכו'. תגיד מי אתה בכלל, ביבי? תגיד אתה ימין, שמאל, מרכז או שאתה רק דואג לכיסא, שמפניות, בקבוקים וכל שאר הדברים. תולים בזבוב. אין מנהיגות, אין שום דבר! והכל זה על פי עצת ה'. כמו שה' הוביל את פרעה לים, ככה הוא מוביל את כל המנהגים בעולם לאן הוא מתכן בדיוק עד שתגיע גאולה שלמה.

היום בבוקר נתתי דרשה שטראמפ לא קובע בכלל. תשמעו אותה, חשוב מאוד. יש גם בטלפון, יש גם באפליקציה של שופר. והסברתי את כל סדר הגאולה, ואיפה אנחנו נמצאים היום.. שגוג ומגוג למעשה כבר התחילה. זאת אומרת, כל המלחמות שמסביבנו שהנצרות תלחם באיסלם והאיסלאם ילחם בנצרות, אנחנו רואים שזה כבר התחיל. ושיבוא עם מקצה העולם, או צפון קוראיה או הסינים, וילחמו שלושה חודשים, ויהיה מלחמת עולם, שכבר קוראים לה היום מלחמת עולם שלישית, ויבואו כולם על ישראל לירושלים. "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה...", והסוף כבר ידוע, כמו שאמרנו את הדברים. כדאי שתשמעו את זה.

אבל מכל מקום, נראה עוד נקודה מסוימת ועוד נקודה ונסכם. מילה אחת אנחנו צריכים לבאר בעניין קריעת ים סוף: כתוב ששבט בנימין ירד לים. באותה שעה משה היה מאריך בתפילה. אמר לו הקב"ה: "ידידי טובעים בים ואתה מאריך בתפילה לפני". כתב המהרש"א: שהועילו בזכות קפיצתו לים, זכה בנימין להיות אושפיזין לשכינה. פירש רש"י: שבית קודשי הקודשים בנוי בחלקו של בנימין. והואיל על כך  נאמר: לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, חופף עליו כל היום, ובין כתפיו ושכן". לומר שבית מקדש בנוי בחלקו, לפי כך, נקראו בני בנימין בשם "ידידיי". ועכשיו זכינו להבין הגדרה חדשה למילה "ידיד". רגילים לחשוב שידיד זה פחות מחבר. זה אחד שמתחבר לחברו, מתיידד איתו, מתקרב ומשוחח עמו. אך לא. זה לא הגדרה של ידיד. ידיד זה מי שמקריב את עצמו עבור חברו. זה נקרא ידיד. מי שמוכן לרדת לים על סמך ציוויו ועושה את רצונו של הקב"ה, עושה את רצונו של הקב"ה, זה נקרא ידיד. אברהם אבינו נקרא ידיד. אמרו בגמרא במנחות נ"ג: משום שהשליך את עצמו לכבשן האש על אמונתו, ועקד את בנו למען קונו, כך ביקש בנו ה': "קח נא", בבקשה. "קח נא את בניך... והעלהו לעולה". זה נקרא ידיד. מי שמוכן למסור את נפשו לכבשן האש על האמונה, מי שמוכן להקריב ולעקוד את בנו. זה נקרא ידיד. ואמרו שם במנחות שבית המקדש נבנה בחלקו של ידיד. זה בנימין. ויתכפרו בו ידידים. אילו ישראל. שנאמר: "נתתי את ידידות נפשי בכל אויביה". ודאי קרואים ישראל ידידים. "עם מקדשי שמך". אך יש להבין, אם כל ישראל הם ידידים של הבורא, האין בנימין בכלל הידידים? אז למה הוא נתייחד בידידות לעצמו? התשובה נוקבת: ידיד אומר המגלה עמוקות, זה נוטריקון "יד יד". הושטת שתי ידיים לזולת. התמסרות מוחלטת. זה נקרא ידיי. בשתי ידיים מוסר הכל. וכמובן שיש דרגות אין ספור.

ואספר, אומר רבי יעקב: רגיל היה הצדיק רבי שלומק'ה מזוועהיל זצ"ל, לכנות כל יהודי בשם "צדיק". צדיק. פסוק מפורש: "ועמך כולם צדיקים". פעם בא לפני אדם לתנות את צרתו. צרת הבת, שהגיעה לפרקה. ושאל אותו: "מה רצון הצדיק?". אורו עיניו של השואל. אמר לו: "רבי, האמת שבאתי לבקש ברכה,ש בתי תתארס בביתו עם בחור למדן וירא שמים. בת משולמת היא, בין עין הרע. אבל כעת עלה לי רעיון. הרי הכל יודעים שלרבי יש בן משולם. ענף עץ אבות, פרי קודש הילולים. אז ככה רבי: שהרבי צדיק כולם יודעים, ושאני צדיק הרבי בעצמו מעיד עליי. והרי זה ענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה הוא ומתקבל". שמע הרבי ואמר: "אכן, אני צדיק ואתה צדיק. אבל כל אחד שישתדך כמותו". כן, "ועמך כולם צדיקים". כיוצא בכך, כל ישראל הם ידידים. מקריבים עבור מצוות הבורא. "אין העם כלביא יקום וארי יתנשא". שהם עומדים משנתם שחרית, מתגברים כארי וכלביא לחטוף המצוות, ללבוש טלית, לקרוא את שמע, להניח תפילין. גם זו בחינת הקרבה. הבאת ידידות. אבל אין להשוות אותה עם ירידה אל הים העמוק והסוער. זוהי ידידות מסוג אחר. אבל כשנעיין נראה שישראל, כל ישראל נקראו ידידים. בקריעת ים סוף. שכך אנחנו אומרים בברכת הגאולה: "זדים טבעת וידידים העברת" או "וידידים עברו ים". "ונתנו ידידים זמירות שירות ותשבחות". כל ישראל, לא רק שבט בנימין, נקראו ידידים. מה הם זכו בים להיקרא ידידים? הרי בנימין קפץ לפני שנקרא, במסירות נפש. הפגין ידידות וזכה בגינה לשכר עצום ורב. אבל לאחר שנקרע הים, והמצרים רודפים אחריהם, מה רבותא להימלט בדרך שנפתחה? על זה יקראו ידידים? התשובה במדרש: אברהם אבינו שתל עצי שטים בבאר שבע, יצחק אבינו טיפח אותם. שירד יעקב למצרים, קצץ אותם והוריד עמו למצרים. שעלו ישראל ממצרים, נטלו עימם את העצים כדי להקים את המשכן. בניהם היה גזע ששימש כבריח התיכון, אורכו 32 אמות. כעשרים מטר. גובה בניין7 קומות. ואם ביציאת ממצרים, כשהם טרודים ובהולים, כי "בחפזון יצאת מארץ מצרים", והיו טעונים רכוש גדול לרוב, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו 70 חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים, והם לא שכחו לקחת את עצי הענק. כל הדרך ולשאת אותם לתוך הים שהם חפוזים מפני המצרים שרודפים אחריהם, לרוץ עם גזע כזה של שבע קומות,זה נקרא ידידים. וכך נמדדת הידידות. בהקרבה.

עכשיו אני אספר לכם סיפור, אומר רבי יענקל'ה, ביקרתי בארה"ב לגייס כספים עבור מוסדות התורה. הייתי בלייקווד, וביקשו שאני אדבר ואחזק גם את נשות אברכי הכולל הגדול. מאות באו לשמוע, כן תרבנה. פתחתי ואמרתי: הכרתי את החסון איש, זצוק"ל, הטיל עליי כמה שליחויות וביצעתי אותם לשביעות רצונו. הביע קורת רוח והחזיק לי טובה. אבל, אם הייתי זוכה לקבל ממנו פתק כתוב בכתב יד קודשו "לידידי", הייתי נוצר אותו מכל משמר, ומצווה שיטמנו אותו בקברי לאחר אריכות ימיי, ויתחבו אותו לידי. שאבוא לפני בית דין של מעלה, הוא אמר "ידיד לי בבית המלך", ואז כל המקטרגים ישכרו פיהם. אם הייתי מקבל מכתב עדות כזה מהגאון מווילנא או מהאר"י הקדוש, ולמעלה בקודש, מרבי שמעון בר יוחאי, ונעפילה פסגה ממשה רבנו או אברהם אבינו, לא הייתי ממסגר אותו ותולה אותו על הקיר. יקר הוא מדי. בכספת הייתי שומר. אבל יש משהו שמעפיל על הכל. יש מי שהקב"ה בכבודו ובעצמו, קורא לו ידידו. למי הקב"ה קורא ידידו? גמרא מפורשת ביומא ע,ז, בהסבר הפסוק: "כן יתן לידידו שנא", אלה  נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעולם הבא. שמעתם? ואסביר: הבעל יושב ולומד תורה, גדל ומתעלה, והאישה מגדלת את הילדים, מנהלת את הבית ועובדת, "ותקום בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנעורתיה...". מספיקה למיין כיסה, להכניס למכונה, להכין ארוחת בוקר, להקיץ נרדמים, להלביש, להאכיל, לשגר תמוד תורה, וממהרת לעבודה. הדרך לא קלה. העבודה מתישה. חוזרת עייפה, מקבלת את הילדים, מאכילה, מסדרת את הבית, עורכת קניות, ואיני יודע באיזה שעה היא הולכת לנוח. וגם בעלה חוזר מכולל ערב. והולך לישון. איך שהיא נרדמת התינוק פוצח ביללה. יש לקום לאתר את המוצץ, לנדנד את העריסה. אבל היא עייפה, ממוטטת, גמורה. שבעלה יקום? ישא בעול? מותר לו להרגיש גם להרגיש שהוא אבא, לא? אבל אז היא נזכרת שהוא סיפר לה על החברותא החדש. איזה זכות! איזה רמה! עליו להיות דרוך ומורכז כליל, כדי שהוא יוכל לצלול איתו בנבכי סוגיו. ואז היא מחליטה: היא לא תפריע לו בהתעלות, היא תנדד שינה מעיניה חרף עייפותה, תקום לתינוק ותאפשר לו לישון, כדי שיהיה רענן ומרוכז בלימודו. ובמרום מכריזים עלייה: "ידידת ה' את". והיא זוכה לעולם הבא. שמעתם?

מובן, שהרחבתי את הדברים, אומר רבי יענקל'ה, והטעמתי אותם. למחרת ליום נסעתי לניו יורק, המשכתי באיסוף כספחים. היו לי כתובות של תומכי תורה נדיבים. אחד מהם היה רבי אברהם. לפני המלחמה הוא למד בישיבת נובהרדוק בפינסק, אצל רבי שמואל וינטרוב זצ"ל. מהמחנות הוא הגר לאמריקה, פתח עסק של בשר, הצליח, ברוך ה', וידו פתוחה להחזקת תורה ולחסד. דלתו ולבו פתוחים לעולמה של נובהרדוק. רבי יענקל'ה הוא מנובהרדוק. אבל לא הפעם. דפקתי על דתו, פתח את הדלת, ראה אותי, אמר: "שלום עליכם! מצטער אינך אורח רצוי". הלם. אמרתי אני לא אכפה את עצמי. אבל זכותי הסבר על מה ולמה אני לא רצוי. "עודך שואל? כן יתן לידידו שנא, הא?". ככה הוא אומר לו על הדלת. "לא הבנתי, אני לא מבין, מה אתה מתכוון?. "אינך מבין? אז אני אסביר לך". עומד בפתח ומונע את הכניסה. "באתי לאמריקה, בניתי את העסק מן המסד עד הטפחות, העסק מבוסס על אמון הלקוחות בעניין הכשרות והטיב. ברוך ה' רכשתי את האמון. ובת יחידה יש לי, השאתיה לבן תורה בלייקווד. מצוין שבציונים. קצבתי לו שלוש שנים של מזונות על חשבוני. שישקוד על התורה בהרחבת הדעת. וככל השנים, יבוא לעבוד במפעל. אני כבר לא צעיר. עבדתי הרבה. והוא בן תורה, ודאי ימלא את מקומי וירכש אמון של הלקוחות. ויפרנס את משפחתו בכבוד. הלא זו משאת נפשנו?! והנה אמת בחצות, מקבל אני שיחת טלפון מביתי, יחידתי: "אבא", היא אומרת, "קצבת לבעלי שלוש שנות מזונות, והן עומדות לכלות. אני דורשת שתקצוב לו עוד שנה נוספת". "שנה נוספת? מה פתאום. הסכם זה הסכם. הוא ביקש ממך שתתקשרי? שלא יתחבא מאחורייך, שיבוא אליי ואבהיר לו מה זה הסכום". והיא עונה לי: "לא, הוא לא ביקש. הרב גלינסקי היה פה הערב. ודיבר בשבח הנשים שתומכות בלימוד התורה של בעליהן. ולימד אותנו את הפסוק: 'כן יתן לידידו שנא'. שאנחנו נחשבות לידידות של הקב"ה, וגם אני רוצה להימנות עימהן. עוד שנה, אבא, נו". מי יכול לומר לביתו לא ועוד באמצע הלילה? והכל בגללך! אז אני לא רוצה שתיכנס". הרגעתי אותו: "נו באמת, מה אתה עושה עניין? כוחו במותניו. עוד שנה, פחות שנה, בעבור החתן זה עולם ומלואו". בקצרה הוא התרצה. כעבור שנה שבתי, פקדתי את מעונו, נתן בי מבט מאשים. "הכל בגללך". הבנתי. "מה קרה? הבת טלפנה ביקשה עוד שנה?". הוא אומר: "גרוע יותר. אשתקד קיבל אורכה לעוד שנה, והצליח כל כך עד שהתמנה להיות מגיד שיעור". והכל בגללי. בגלל רבי יענקל'ה גלינסקי.

נשתומם, כמה אומץ יש במילה אחת בגמרא? "ידידי טובעים בים". עכשיו, כל אחד מאיתנו יבחן כמה הוא ידיד של ה'. כמה הוא מקריב עבור ה'? כמה הוא מתמיד בתורה שיש לו רצון להתבטל? כמה הוא חוסם את הפה בשעה שבא לו להתלוצץ? כמה הוא מכוון בתפילה ובברכות שדעתו פזורה עליו? ככל שאדם יקריב יותר, באותה מידה יזכה להיות אושפיזין לשכינה. זה היה שכרו של בנימין על ידידותו. וזה מרעיש, נפלא ומחייב. גם אותנו. אבל באו תשמעו עכשיו:

שנינו תניא היה רבי מאיר אומר: "שעמדו ישראל על הים, היו שבטים מתנצחים זה עם זה. זה אומר: 'אני יורד לים תחילה', וזה אומר: 'אני יורד ליד תחילה'. קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה". אמר לו רבי יהודה: "לא כך היה המעשה. אלא, זה אומר: 'אין אני יורד לים תחילה', וזה אומר: 'אין אני יורד תחילה'. קפץ נחשון בבן עמינדב וירד לים תחילה". שמתם לב מה קרה פה? לכאורה, יש פה מחלוקת במציאות. מה כתוב? רבי מאיר אומר: "שעמדו ישראל על הים...", מה כתוב? "והיו שבטים מתנצחים. זה אומר 'אני יורד לתחילה לים, וזה אומר: 'אני יורד לים תחילה', ואז קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה". אמר לו רבי יהודה: לא כך היה המעשה: אלא, זה אומר: 'אין אני יורד לים תחילה', וזה אומר 'אין אני יורד לים תחילה'. קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה". ידוע שבענייני אגדות אין מחלקות. אלו ואלו דברי אלוקים חיים. גם כאן כתבו בעלי התוספות, שימו לב: נחשון קפץ תחילה ושבט בנימין אחריו, לפני שבט יהודה ושאר השבטים. כך שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. נחשון קפץ ראשון כיליד, שבט בנימין קפצו ראשונים כשבט, אח"כ שבט יהודה ושאר השבטים. אך זאת יש להבין: איך יכונו שתי הדעות יחדיו? שהשבטים מתנצחים, זה אומר 'אני יורד תחילה', וזה אומר 'אני יורד לים תחילה', ורבי יהודה אומר לא כך היה המעשה, אלא, זה אומר 'אין אני יורד תחילה', וזה אומר 'אין אני יורד תחילה. איך זה מסתדר? ועוד, מה יש בכלל להתנצח? זה אומר ''אני יורד תחילה'', תרד! תרד ודי! מה אתה מכריז הכרזות? אמרת שאתה יורד, רד. ושמעתי, אומר רבי יענקל'ה, פירוש, אני לא אומר שכך היה, הוא אומר, אבל הרעיון של הפירוש הזה הוא נוקב מאוד. תשמעו מה כתוב פה: שמעתי כך: היו מתנצחים זה עם זה וכל אחד אמר: "אני יורד תחילה". ורבי יהודה אומר: "לא כך היה המעשה", אבל בפועל לא היה כך מעשה. לא היה מעשה. אני יורד תחילה, והוא עשה? לא עשה. רק אומר. אז הוא אמר, רבי יהודה, לא כך היה המעשה. מה פירוש? מעשה בפועל לא היה. כלומר, שבא למעשה, תעשה. אל תדבר. אז הוברר שזה אומר "למעשה", "למעשה אין אני יורד תחילה". וזה אומר "אין אני יורד תחילה".פירושו של דבר: אם אתה אומר שאתה יורד, תרד. אם לא ירדת, פירושו "אני לא יורד". אז שתי הדעות בדיוק אותו הדבר. הם אמרו "אני יורד, אני יורד", למעשה הם לא ירדו, לכן, רבי יהודה אומר שלא היה כך למעשה. כי למעשה אף אחד לא ירד. אז לכן זה נאמר: "אין אני יורד תחילה". כשאתה אומר "אני ירד", ואתה לא יורד, זה אומר שאתה אומר בעצם "אני לא יורד". נפלא!

עכשיו, תשמעו: כל בן ישיבה, כל בעל תשובה, מוכן ללמוד כל החיים. כל החיים. אה! אני, ישתבח הבורא, מוכן ללמוד כל החיים! כל החיים! ממש!. "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שויתי בבית ה' כל ימי חיי". "עד אדם כי ימות באוהל". אפילו בשעת מיתה יעסוק בתורה. אבל מה, הוא דורש רק שיהיה לו סידור מלא. שיוכל להמשיך ללמוד בשקט, בראש שקט. הסידור מלא, שלא יחסר לו כלום. הכל יהיה בסדר. יהיה לו את המשכנתא, יהיה לו את התשלומים, יהיה לו את הקניות, יהיה לו... הכל יהיה בסדר. אם יש סידור מלא, אני מוכן כל החיים שלי ללמוד, בלי להפסיק עד היום האחרון. נו, כמה נפלא?!

אומר רבי יענקל'ה: בואו, בואו, בואו לא נדבר על לימוד כל החיים. מה דעתך נבדוק אותך רק היום. רק היום. אה! מתי הגעת? הגעת בזמן היום לסדר? הגעת? לא פטפטת במהלך הסדר. לא חלמת קצת על הגמרא ונכנסו לך מחשבות על כל מיני בעיות שיש? את מי אתה מרמה? תלמד שבוע כראוי, נראה אותך. ואח"כ תדבר. שכל החיים אתה מוכן אם יהיה לך סידור מלא. אבל כך דרך העולם. מה העולם אומר? זה אומר: "אני יורד תחילה", וזה אומר: "אני יורד תחילה". דיבורים, כולם חזקים. עד שזה מגיע למעשה שמה כולם נופלים כמו זבובים.

יש אנשים: "אני לא אוכל בשר יותר ולא אוכל עופות. שמעתי שי נבלות וטרפות,. כן, ואז הוא מחזיק, מחזיק, מחזיק, עד שנהיה לו לחץ פנימי או לחץ מהמשפחה, ואז הוא מוצא איזה חבורה שאמרו לו זה גאון שוחט, קדוש, מה זה אלוקים...! היום החראטות כבר ברורות. הרבנות העבירה עכשיו, השבוע, העבירה הוראה שיש ארבע מדבקות, אחת מהמדבקות יהיה כתוב "ראיה חלק". רק הראיה חלק. שמעתם דבר כזה? ראה חלק,סכין לא מעניין, שחיטה לא מעניין. אבל אם הראיה חלק, לבריאות! תאכל! חלק! אז אתה יכול עם מסור להוריד את הראש. אם בראיה אין חורים, הכל בסדר, אין סרחות, אין כלום, ראיה חלק. איפה נשמע דבר כזה? פה בארצנו הקדושה.  אז כולם מדברים אני יורד תחילה, אני, אני, ואח"כ מחפשים חבורא, ואוכלים נבלות וטרפות.

אני אספר לכם סיפור אחרון, אומר רבי גלינסקי. זה משהו מופת! הסיפור הזה זה מופת! תשמעו: באותם ימים שלא היו בהם ברזים, בחצר הייתה באר, ממנה היו שואבים. באישון לילה, בעיצומו של חורף, הגשמים הכו על התריסים המוגפים, הרוח הרעידה, הרעמים הרעימו, כולם מתחפרים מתחת לשמיכות. ופתאום שומעים את קולו של אבא: "אני צמא ילדים. מי יביא לי כוס מים". אין ברזים. צריך לצאת בגשם. להביא מהבאר. אה! כזו מצוה! כיבוד אב. החמורה שבחמורות שבמצוות, קורא לה התלמוד הירושלמי. והוא שוווה כבודו של האבא לכבדו של המקום. וזו מצווה חשובה מכדי לעשות אותה כלאחר יד. שומעים את הבן הבחור בעלטה: "שמעו אחיי, אבא צמא. מבקש לשתות. זו מצווה גדולה. נמכרנה לכל המרבה במחיר". אחד האחים אומר, מתחת לשמיכה: "עשרה שקלים. כוס מים לאבא". השני אומר : שניים עשר". השלישי אומר :"ארבעה עשר". הרביעי אומר: "עשרים". "מה אתכם?", התערב החמישי. "מצווה כזו חשובה! עשרים שקלים בלבד?!". בינתיים האבא צועק: "ילדים, אני צמא". "אבא, אנחנו מסדרים את העניין", אמר הבכור. "ובכן, כמה אתה מציע?". "חמישים", אומר הבן החמישי. נשמעו מלמולי הערכה. הבן הבכור פתח: "חמישים שקלים פעם ראשונה. חמישים שקלים פעם שנייה. יש מי מישהו שיוסיף? מישים פעם שלישית. זכה הנודר. זכית במצווה!". בישר לאחיו החמישי. "ישר כח!" כעת אני מכבד את המצווה הזו, את אבא". אז הוא מכבד את האבא שלו שיקום להביא מים מהבאר, וככה הוא זכה במצווה כפולה. הבנתם איך זה עובד? אני יורד תחילה! אני1 אני! אני! שמגיעים למעשה הכל חריט!

ככה אנחנו נראים. שבודקים אותנו איפה המילים? איפה הכוונות? איפה אפילו הבקשות בתפילה? ואיפה הקיום? מרחק שנות אור.  אז אדם צריך להחליט באמת הוא רוצה להיות ידיד של הקב"ה? הוא רוצה שהקב"ה יקרא לו ידיד? הוא רוצה לזכות לעולם הבא על בטוח? הוא צריך להשקיע. זה לא הולך ככה. ולא להסתמך על תירוצים. על זבובים, שזבוב זה כבר אירוח, וזה שותף לשתייה. וכל מיני דמיונות. והכל בשביל לדחות ולא לעשות את מה שצריך. ואם אדם חושב שמצבו שפר עליו, המצב לא רע. תדע לך, הכל יכול להשתנות בין רגע. פתאום, רחמנא ליצלן, מקבל אדם הודעה ומבשרים אותו שיש לו את המחלה. והוא הלום רעם, לא יודע מה לעשות, וכו'. כמה אנשים זוכים לקבל בשורות טובות בסדר גודל בומבסטי? רוב האנשים מקבלים בשורות לא טובות. למה לא להישמר? למה לא להתכונן? למה לא להכין את עצמנו? הרי אנחנו בסה"כ בדרך ליציאה מהעולם הזה. למה לא מתכוננים וממלאים את האמתחת? כי יש לנו דרך ארוכה, חיי עולם הבא זה נצח. אי אפשר להגיע לשם עם שקית אוכל. גם מזוודות לא יספיקו. רכבות זה מעט מאוד. צריך להבין עם המון, המון, המון מטען. אבל לאנשים אין שאיפות בכלל. אפילו לקיים את המצוות שחייבים, אם מקיימים והלוואי, איך מקיימים? צריך לקיים לא רק בהידור, בדקדוק, צריך בשמחה, צריך בזריזות, ביראת ה', באהבת ה'. צריך לא להחמיץ מצוות. איפה אנחנו ואיפה זה?! הכל בדיבורים. אנחנו חזקים בדיבורים. ואנחנו צריכים להיות חזקים במעשים. למה? כי אדם זוכה בעולם העליון לפי רוב המעשה. כמה הרבתה מעשים. מי שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת. מי שחוכמתו מרובה ממעשיו, אינה מתקיימת. לא מדרש עיקר, אלא מעשה. "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". ה' רוצה מאיתנו את המעשים. "נעשה ונשמע". קודם כל נעשה. ואיך לעשות? בכמויות ובאיכות. בלי איכות זה לא שווה. כי אם המצוות לא לשמה, לא מקבלים שכר בעולם הבא. מקבלים פה. וזהו. לא נשאר. שהרי הרמב"ם אומר שאם אדם יקיים מצווה אחת כל ימי חייו לשמה, זכה בה לעולם הבא. זה לא קל. "לפי כך רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפי כך הרבה להם תורה ומצוות". למה? שאפשר שמתוך תרי"ג הוא יעשה אחת במשך כל ימי חייו לשמה. זה לא קל. פעם הקראתי לכם את השבע עשרה כללים, תנאים, לקיום מצווה לשמה, שמובאים ב"מעם לועז כהקדמה לספר דברים. תקראו. יש גם באתר אצלנו. אז זאת אומרת, אדם צריך להבין צריך לעשות ולעשות באיכות ובריבוי, פחות דיבורים.

 

שאלה:

שואל: רציתי לשאול לגבי ההפגנות שהיו בזמן האחרון של הפלג הירושלמי. רציתי לשאול מה העמדה שלהם שהם עושים את ההפגנות האלה?

הרב: צריך לשאול אותם. אבל אם אתה שואל אותי, אני פעם נכנסתי לרה שך זצ"ל, פתחו בריכה בשבת בראש העין. והיה לי שמה כמה כוללי ערב, וזה התחיל לקלקל את המקום. שאלתי אותו: אנחנו רוצים לעשות הפגנה ליד הבריכה, ולהביא את החרדים שמה, ולהתפלל תהילים. ולהגיד את מה שצריך להגיד. הוא שאל אותי שאלה: "יכול להיות שיזרקו שמה אבן על יהודי? אם יכול להיות..."

שואל: ועוד האלימות שיש שמה. לא רק האבנים.

הרב: "אם יכול להיות, אל תעשו הפגנה". זאת אומרת, אפילו אם ההפגנה תצליח ותגרום למניעת בריכה בשבת, אבל אם יפגע יהודי אחד מאבן, אל תעשו. ברוך ה' עשינו ולא הייתה תקלה, והצלחנו לסגור את זה. ואח"כ הזמין אותנו והרמנו כוסית, ובירך אותנו על ההצלחה. אם זה הייתה דאגה שלו. הפגנה רק אם שלום יהודי לא יפגע. ופה אנחנו רואים שזה לצערנו הרב, הפגעים ופוגעים, ודברים קשים.

שואל: ואיך יכול להיות שראשי ישיבות ככה מתירים לעשות את זה?

הרב: שכחת שאמרתי מהתחלה שצריך לשאול אותם. עולים לאוטובוס לירושלים

מגיעים לאן שצריך ושואלים.

שואל: תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אני לומד פה בישיבה בצפת, וביטלתי סדר ערב בשביל להגיע  לשיעור שלך. עכשיו היה כתוב שבשמונה וחצי מתחיל השיעור. הגענו לפה בשמונה וחצי, וחיכנו שעה ורבע עד שהרב יתחיל את השיעור.

הרב: אתה לומד גמרא?

שואל: משתדל. כן.

הרב: ראית את המודעה?

שואל: היה כתוב בשמונה וחצי מתחיל השיעור.

הרב: לא כך כתוב.

שואל: ו...

הרב: לא כך כתוב אבל.

שואל: אז לפחות שיגידו שהרב בא ממש... שיגידו שהרב מתחיל בשעה עשר. ושמונה וחצי תחילה ב...

הרב: לא הבנתי. מה כתוב?

שואל: כתוב בשמונה וחצי... שמונה פתיחת שערים. שמונה וחצי תחילת השיעור.

הרב: לא. לא.

שואל: אני ביטלתי סדר יום בשביל להגיע לשיעור.

הרב: לא כתוב כך אבל.

שואל: אז לפחות שיגידו ששעה שמונה וחצי יש סרטונים, סרטוני הפחדה, ואז רבע לשער תחילת השיעור. ואז נגיע ברבע לעשר באמת.

הרב: אנחנו מאוד זהירים להתחייב על זמן, בשביל שאתה לא תוכל לתפוס אותנו על המילה. אז לכן תחילת התוכנית היא בשמונה וחצי ובדרך כלל זה בסביבות תשע וחצי תמיד הדרשות. בדר"כ. כל הערב וחו"ל יודעים. אבל טוב, אתה כנראה לא היית בכדור במשך ה-25 שנה האחרונות, אז אתה לא מודע כנראה לשעון.

שואל: אני מאמין למה שכתוב בהודעה. כתוב בשמונה וחצי אז אני הגעתי לפה.

הרב: אז מה שכתוב זה תחילת התוכנית ולא השיעור ולא הרב ולא כל שאר הדברים. הבנתי. תודה רבה לך.

שאלה:

שואל: דיברת קודם על מה שכתוב חמש מדבקות, שאחד מהם צריך להיות כתוב "חלק". איך אפשר לדעת במדוייק...

הרב: ארבע מדבקות.

שואל: ארבע. איך אפשר לדעת במדויק שבאמת שחיטה כשרה?

הרב: אין חלק בכלל!

שואל: אבל איך אפשר לדעת אם זה באמת נכון או לא נכון?

הרב: עשו היה חלק. זה החלק. אין חלק. אין חלק בית יוסף בכלל לא בארץ ולא בעולם.

שואל: אני פעם אחת ששמעתי ,לא מבן אדם, מהרבה אנשים, שהם עושים הרבה שחיטות פרטיות בבית.

הרב: גרוע מאוד. ותמיד יוצא להם, נכון? נכון? איך יכול להיות שתמיד יוצא להם? רק מלאכים יורדים אצלם? אני שחטתי 135 ויצא לי 3. לפני כמה זמן פעם אחרונה, 50 יצא לי אחד. אז איך יוצא להם קליעה בול. אה1 כי זה במרפסת? במרפסת רואה פני הבית, אז העגל אומר "טוב, יעלה נעשה שיפוץ", עושה ניעור, מסלק את הסרחות והכל בסדר. אין דבר כזה! הבאתי פה סרטונים, הראיתי את הרב עובדיה יוסף, הבאתי את הרב עמר, הבאתי את כל אלה שהמדברים,ש הם היו בתוך, תוך, תוך. ועכשיו הרב לאו החליט שהוא יותר לא אחראי על השחיטות ועל הכל. "איך אני יכול לתת הסכמה וחותמת על בית המטבחיים שאני לא יודע מה קורה שם בפנים". אז עכשיו מינו מישהו אחר שהוא מוכן לחתום במקומו. ומה תעשה עם הטענה שהוא אומר שאי אפשר לחתום בלי לדעת כל מה שקורה בכל מקום? פטרונים לאל. אתה מבין? גם הרב שמואל אליהו מפה, מצפת, רצה להיות זה שיחתום. אבל הוא לא זכה. אבל יכול להיות שהוא זכה בזה שהוא לא חותם. כי אם הוא היה חותם, מה היה מחכה לו! מכל מקום, צריך לה כין אין! אין! אמרתי שיש קונטרס, שאת הקונטרס כתב הרב יצחק מלכה שהוא אחראי שם בדיר אל אסאד, איפה ששוחטים שמה המון בקר בארץ, והוא כתב במפורש :"אין חלק בית יוסף". הכל שקר. אין דבר כזה.

שואל: ואיך אנחנו אמורים לדעת אם זה שקר או אמת.

הרב: אמרתי. אני כבר מודיע שנתיים. חילקתי לך עכשיו דיסק בחינם. שתשמע ותדע. הסברתי גם למה. לא הסבר. אני לא אומר סתם עובדה. אני מביא עדויות, סרטונים, הוכחות, הקלטות, ספרים, שאלות ושתובות, הכל.

שואל: אבל לכל הסרטונים יכול ל... שהסרטונים שאתה מראה יכול להיות גם דברים קטנים שזה נפגם.

הרב: מה זה דברים קטנים נפגם?

שואל: בתור דוגמה ההיא שאתה שוחט ביום, שיש לך משהו נפגם ואח"כ מראים סרטונים אחר אומרים שזה "סליחה, זה טרף". למי להאמין לך או להם?

הרב: לא הבנתי. אם מישהו אומר שאצלי טרף?

שואל: לא מחייב אני אומר בתור דוגמה.

הרב: לא, לא. מותר להגיד. אבל מישהו אומר שאצלי טרף?

שואל: אי אפשר להאמין. או לך או לאנשים שאומרים.

הרב: אני אסביר: אחד שמתוך 135 יוצא לו אחד, אז הסיכוי שאצלו טרף, אני מסכים, יכול להיות שאצלו זה טרף. מתוך 135, אחד טרף. והוא מוכר דווקא את הטרף. בשיל זה הוא לא לקח מה-135 את מה שטוב, הוא לקח רק אחד שטרף כדי לאכול  ולמכור. יפה. ואלה ששוחטים אלפים ויוצא להם מאות, אצלהם זה כשר. אם אצלי האחד שיצא הוא טרף, אצלהם אבא של הטרף. אתה בכלל מבין מה אני מדבר? שוחטים מיליון וחצי עופות. אני חודשים לא מצליח לשחוט. מיליון וחצי כל יום! איך? בקצב ששוחטים אי אפשר! לעולם!

שואל: וגם מה שדיברת על הסכין...

הרב: כן.

שואל: בשחיטה האחרונה נפגם הסכין. אם הסכין נפגמה בשחיטה האחרונה, איך אתה יכול לפסול כמות גדולה של...

הרב: אני לא פוסל. השולחן ערוך פוסל. מרן הבית וסף פוסל. אם נמצאה פגימה בסכין, אפילו שחטת לפני זה מיליון, כל המיליון הלך.

שואל: אבל בין שחיטה לשחיטה בודקים את הסכין.

הרב: לא. אתה לא יודע בכלל מה המציאות. אם היו בודקים בין שחיטה לשחיטה, אז היו שוחטים היום חצי כמות, פחות מחצי כמות. אי אפשר. שוחטים הכי הכי, הכי זה כל ארבע דקות בודקים סכין או מחליפים. אצל הרב לנדא לדוגמה בודקים אחרי 25 דקות שעברו כבר אלפים. אין דבר כזה לבדוק כל סכין. אתה מדבר סתם. מישהו מלהיט אותך בנתונים עובד עלייך. רוצה שתעמוד ויגחכו עלייך. לא נורא. תלמד את החומר. תהיה בריא.

שואל: תודה רבה.

 

שאלה:

שש: כבוד הרב, ערב טוב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: אז אם משיהו אוכל נבלות וטרפות, הרי זה גורם להיטמטמות.

הרב: נכון.

שואלת: הנפש.

הרב: נכון.

שואלת: אז מה עשו אבותינו הקדושים בשמן שלא היה כל הנושא הזה של המרדף מי נגד מי?

הרב: מה זה קשור?

שואלת: וברוך ה' היו צדיקים גדולים שאכלו.

הרב: לא הבנתי. מה הקשר בין עכשיו מרדפים...

שואלת: לכל העניין הזה, שאתה אומר שלא כולם זוכים שיצא חלק.

הרב: לא הבנת. אני אסביר: פעם זה לפני 30, 40 שנה, לא היה בכלל שחיטות...

שואלת: זה רק עכשיו התעורר כל הנושא הזה.

הרב: פעם לפני 30-40 שנה לא היה בכלל שחיטה תעשייתית. אם את זוכרת, אני לא יודע. היו הולכים לשוחט פרטי, מביאים לו תרנגול אחד, שניים או שלושה, והוא היה שוחט מחוץ לבית כנסת והולכים הביתה. ומוציאים את הנוצות, ופותחים אותו ואח"כ מולחים אותו. בבית. לא היה עופות מלוחים, דהיינו שעברו המלחה וכו'. מוכשרים. לא היה דבר כזה לפני 30-40 שנה. זה פטנט חדש שנהיה תעשייה וליינים, מסועים שנוסעים כולם, וגומרים את הכל ככה צ'יק צ'ק. זה לא היה. אז לא הייתה בעיה. היו שוחטים בניחותא, וכל אחד היה שוחט אחד, שתיים, שלוש לביתו. גם לא היו אוכלים כמו היום, היום אוכלים כאילו זה מרגרינה. פעם היה מרגרינה, על כל פרוסה היו שמים מרגרינה, היום על כל סעודה אוכלים עופות, אוכלים סטיקים, אוכלים זה... איפה? לא היה דבר כזה. בשבתות, בחגים היו אוכלים. גם היה עוני וגם לא היה מצוי וכו'.

שואלת: אז כל השלושים, ארבעים שנה הזאת, אז אתה רוצה להגיד שכולם אכלו טרפות ונבלות?

הרב: אני לא אומר. אני אומר לך תעובדות. העובדות מדברות.

שואלת: אתה אומר שיוצא אחד למיליונים חלק. אחד למאה, אחד לחמישים, אחד ל...

הרב: לא הבנתי. אז מה הבעיה? אם זה המצב מה נעשה?

שואלת: אז אין מצב לאכול כלום.

הרב: נכון. את הבנת את זה מהר, אני רואה.

שואלת: זה לא נראה לי.

הרב: נכון, זה לא נראה, כי הבטן מקרקרת.

שואלת: לא! אני לא בעד זה. אני דווקא אך ורק בשבת אוכלת. אבל אני שאלתי את הרבנית שלי, מחפוד ועטרה, גלאט לחלוטין.

הרב: מאה אחוז. אז אני אומר לך שאלה הטרפות והנבלות. שיתבעו אותי. ואני...

שואלת: ה' ירחם עלינו בלשון הרע!

הרב: איזה לשון הרע?

שואלת: לא מקבלת!

הרב: אז מה אם את לא מקבלת?

שואלת: סליחה!

הרב: את יודעת מה עושים ב"עטרה"? אני אגלה לך מה עושים בעטרה: חותכים את הרגליים רק, בלי לבדוק צומת הגידים, ועושים את זה באשקלון בבית המטבחיים. הנה אני אומר לך.

שואלת: ?????

הרב: אני אומר לך כתובת. תלכי לשמה ותראי.

שואלת: זה העניין של האהבת חינם?

הרב: מה הקשר לאהבת חינם?!

שואלת: ??????

הרב: מה הקשר? לא הבנתי.

שואלת: ?????

הרב: לא הבנתי. מה את מתנענעת ומבלבלת. מה הקשר?!

שואלת: ????

הרב: מה הקשר? גברת יש חילונים שאוכלים חזיר, אז מה זה? אסור להגיד שהם אוכלים חזיר. כי מתי תהיה אהבת חינם? אז מה אם הם אוכלים חזיר? העיקר שיהיה אהבת חינם. את מדברת שטויות. אבל לא משנה. תמשיכי. תמשיכי לאכול נבלות וטרפות. אין בעיה. בתאבון.

שואלת: ?????

הרב: בתאבון! 

  

שאלה:

שואל: כל ערב חג פסח מבית לבית השוחט הוא היה בא וקורא לאנשים על מנת לשחוט את העוף. קודם כל, הוא היה בודק את הרגליים, במידה והיה שבור, לא היה שוחט. אחרי עשרה עופות שהוא שחט, היה צריך להשחיז את הסכין. ואם אני הייתי מבקש מהשוחט "אנא, בבקשה, תיתן לי אני רוצה לבדוק את הסכין שלך", לא היה מסרב. כבודו, נכון, אני מודה לך על הכל! הם אומרים לפני 40 שנה אני אומר לפני 72 שנה, ואני בגיל 83 מה שאני מדבר אני זוכר את זה כמו שעכשיו. לא יכול להיות שהשוחטים שוחטים ליום אולי אלף, אלפיים עופות...

הרב: כל אחד.

שואל: ולא יצא טרף! ואני יודע ב"עוף הגליל", ששמה את העופות הטרפות על הקרטונים יש חותמת "טרף". למרות הכל, ככל הכלות, אני לא מאמי. ואני גם נמנע מלאכול בשר ועוף.

הרב: חזק וברוך. אז רק שתגעו שגם מה שכתוב "טרף", עושה סיבובים ומגיע בחזרה לשוק הישראלי, ככשר. כל יום מגלים כמה ערבים מבריחים בשר במשאיות. לאטליזים. בכל רחבי הארץ. הרבנות מפרסמת כל יום! כל יום! כמה טונות נתפסים וזה רק אחוזון קטן ממה שעובר בכל המקומות. הרב יעקב יוסף אמר: "שאין אולם חתונות בארץ שלא מאכיל חלב". זה בהקלטה שלו בשיעורים. כי הרבנות בספרים שהיא מפרסמת כל שנה על הפעילות שלה, היא כותבת שכחמש עשרה אחוז חלב מגיע לאולמות. עכשיו שמבשלים באולם ויש חלב, כל הכלים טרפות. וזה איסורי כרת. לכן, הוא אומר אסור לאכול באולמות. אז אפילו אם יוצא לפעמים בסדר, אבל אם הכלים הם טרף, אז מה יועיל? וזה אומר לפי עדות שלהם, של הרבנות. הם כותבים את זה במפורש בחוברות שיוצאות כל שנה.

שאלה:

שואל: למה אין לך השגחה? מה שנקרא...

הרב: כי אם אני אעשה השגחה משלי אני אהיה כמו כולם.

שואל: אתה בן אדם עשיר.

הרב: כי אי אפשר! אני מיליארדר, תתפוצץ. אבל אין לי מקום כבר בבנקים להכניס כסף, אז לכן החלטתי לא לעשות את זה. אז אני רוצה שתבין דבר אחד: ככל שאדם יעשה יותר, הוא יסתכן יותר. כי ככל שאתה מרבה יותר, אתה צריך להגביר את הקצב יותר. אם תגביר את הקצב יותר, אתה חוזר להיות כמו כולם. אז לכן, אין אפשרות כזאת! זה בלוף! אי אפשר! הנה, אני שנתיים מנסה להתמודד ולעשות בקצב שלי. אף אחד לא מוכן! אומרים אנחנו מפסידים כסף. כי בקצב שאתה עושה, לא מרווחים.

שואל: העושר שמור לבעליו...

הרב: נכון! כל הכבוד.

 

שאלה:

שואל: שמעתי על בית המטבחיים "דבח". הייתה עתירה נגד הבית מטבחיים...

הרב: בגלל שיש שמה ניגוד עניינים של הרבנים ושל מה שקורה שם. ועכשיו הבעירו מהם את הכשרות.

שואל: ראו שמה את העניין שהעגלים היו זורקים אותם, את הכבשים...

הרב: זה דבר פשוט...

שואל: וגם היו משתמשים בשוקרים.

הרב: ברור! זה צער בעלי חיים. זה בכל מקום! זה לא רק בדבח. אבל זה בכל מקום. שמה מצאו שיש שם ניגוד עניינים. שאחד בשם פרץ והרב שמה והכל זה הכל משפחה, והכל שמה וה' ירחם. ועכשיו סילקו מה את האפשרות הזאת, והעבירו את זה למישהו אחר. כל יום פרשיות בנשוא הכשרות. אם הרב לאו, שהוא בעצמו יש לו את הסמכות, מוותר עלייה כי הוא לא רוצה גהנום, נו?

שואל: עכשיו מצאו בכפר כנא שלוש וחצי טון של בשר...

הרב: מה זה עכשיו? זה כל שעה. יש תפיסה של בשר מוברח. שחור.

שואל: רציתי להגיד משהו בקשר ל...אם רוצים לדעת אם הרב דובר נכונים או לא. בואו נסתכל אחרונה ל-2012 שהרב הזהיר ואמר שלפיד הוא סכנה לעולם התורה, שעלול להיות דבר חמור. ו-30- 35 שנה הרב בכלל לא התעסק בענייני בחירות ולא עניין אותו. למרות שאבא של לפיד היה בעניינים, והוא קיבל 15 מנדטים ואח,כ אפס. והרב לא התערב. אבל בדיוק לפני.. שהבן שלו הוא כבר, הרב, ידע שהולך להיות משהו רציני. וממש אף אחד לא שם לב לזה בכלל, רק הרב הוא התריע על זה ויצא ורצה לעזור בעניין הזה. והיום  אחרי חמש שנים, אנחנו יכולים  לראות שהרב צדק בגדול! עולם התורה עכשיו מתמודד נגד חוקים שלפיד ובנט עשו נגד עולם התורה. כל ההפגנות האלה הם לא יעזור כלום ולא עוזרים כלום, כי יש חוקים. ואלימות והפגנות לא יעזרו! היה פעם קל מאוד לעולם התורה לשבת בישיבות וללמוד, ולבוא ללשכת הגיוס ולקבל פטור מיד. והיום הם מקפידים, הם מעמידם שמה נשים ומנסים...

הרב: והיום המצב יותר גרוע. כי לפיד היום הוא צבוע. הוא מראה את עצמו כאילו ימין, לקחת לביבי מהימין, והוא נשאר אותו לפיד, וכמו שהוא שעה חוקים נגד הישיבות ומנע מהם ובית סוהר וקנסות והורידו תקציבים והורידו את הכל. הוא רק יעלה אתה תראה מה הוא יעשה. הבן אדם הזה הוא מסוכן מאוד! אין מסוכן יותר ממנו! למה? הוא נמרץ, הוא יודע לדבר. הצעירים נמשכים אחריו, יש לו מה להציע. הוא מדבר בשפה שלהם והוא יודע איך למשוך קהל. תראה איך הוא עלה. היה בהתחלה שבע, שאני חששתי, נהיה 19, היום הוא 271 איפה נשמע דבר כזה? ואיזה מרכולת יש לו בכלל הציע?

שואל: אין לו מה להציע.

הרב: אבל הפה שלו הוא יודע. זה הבעיה.

שואל: אני גם אומר, שזה לא רק הוא. אלא יש כאילו הסתר מה' לעזור לו. למה תורה... שלא דיברו בעד הרב שהייתה מחלוקת, ובסך הכל משהרב רצה לעשות זה לעזור...

הרב: אתה מדבר על לפני 5 שנים, היום להרצאה רבנים דיברנו פה בצפת לא לבוא. הורידו מודעות, עשו את כל הפעולות. כל יום זה ככה.

שואל: אז אם האישה הזאת שמדברת על מחלוקות, אז שתלך לשם...

הרב: שלחו אותה!

שואל: שתלך לשם, שתלך לשם, ותגיד להם למה הם עושים מחלוקות נגד הרב.

הרב: שלחו אותה. אתה לא יודע.

שואל: שבמשך 35 שנה, 40 שנה רץ ממקום למקום, ומחזיר אנשים בתשובה, ואותי הוא החזיר בתשובה, ואת הבת שלי הוא החזיר בתשובה, ואת הבן שלי הוא החזיר בתשובה, וכולנו חזרנו בתשובה, וגם אשתי. אני צריך רק להגיד תודה רבה לכבוד הרב! שמכתת את רגליו כבר 40 שנה, ואנשים אין לה לא הכרת הטוב ומדברים על מחלוקות, והם יושבים עם הסרטים שלהם ומקבלים את כל הכבוד, ההדר, בלי לעשות הרבה. לעומת שהרב רץ ממקום למקום ומקבל לפעמים כל מיני... במקום הכרת טוב מהציבור ומהעם, שיגידו תודה רבה שהוא החזיר כל-כך הרבה בתשובה, ואני אחד מהם שזכיתי להיות סבא לנכדים וללומדי תורה, והכל, ולהודות לו יום יום וכל יום. וזה מה שאני עושה, כל יום אני מודה לך ומודה להקב"ה ששלח אותך לזכות את הרבים.

הרב: תודה רבה.

 

שאלה:

שואל: ברשות הרב וברשות הקהל, אני שמעתי מקודם את האישה ההיא, שהיא אמרה שהיא דיברה בשם הרבנים קוק. אני אישית לא מאמין שרבנית קוק אמרה לה שמותר לה לאכול. כי אני אומר דבר מאוד פשוט: אני שוחט, אני משגיח. אני רוצה לספר סיפור אישי שקרה לי לפני עשרה ימים. קראו לי מהרבנות לעבוד איתם. אז עבדתי עם הרבנות. נכנסתי למקומות שלהשגחה להשגחה. לראות שהכל בסדר. יש שני מחלקות? יש בד"צ ויש רבנות. אני בתור משגיח ראשי ברבנות, ואני מולי עובדי אלה של הבצ"צ. וצריכים לעבוד כל יום שני משגיחים של הרבנות. אבל מתי שהמשגיח חולה, אז נשאר רק משגיח. אני. עבדכם. היו ימים שהייתי צריך לצאת להפסקה להתפנות. היו מביאים ערבייה שתעמוד במקומי. ותבינו זה לא דברים... אני מספר את הסיפור שאני יכלתי להישאר שם. כי זה מקום פרנסתי, אבל החלטתי לעזוב. שהיא אומרת שהרבנית קוק, אני אישית לא מכיר את הרבנית הזו, רבנית קוק למדה שחיטה? למדה מה חלקי בהמה? איפה נמצאה הסרחה? מה זה אומה? מה זה אונה? מה אנשים מדברים?! אז זה כואב. שבא רק בישראל ואומר לאנשים אני רוצה טובתכם, אני מזהיר אותכם. אז זהו. אז החלטתי לבוא אישית ולספר את הסיפור שלי. שכל אחד יבין ושה' יעזור. תודה רבה לכם.

הרב: תודה. תודה.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב, הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: רציתי לשאול שאלה, אבל בתמימות, רק אם הרב יכול לענות: הרב מכיר את הרב מנחם בורשטיין?

הרב: לא. שמעתי שיש בורנשטיין בקשר לכשרות באיזה שהוא מקום.

שואל: כן. הוא מומחה עולמי לכשרות. בקיצור, הרבה מכירים אותו. יש לו תוכנית ברדיו מורשת. כל יום שלישי, פעם בשבועיים. לא משנה. שואלים אותו בכל התחומים, בכל העניינים של הכשרות. מומחה עולמי.

הרב: פעם שמעתי שאמרו לי שהוא אמר שהכל אפשר לאכול, כולל רבנות.

שואל: אז זהו. זה מה שאני בא לשאול. הוא אומר... כל פעם חוזרים על זה שהוא אומר שהבשר שאנחנו אוכלים היום הוא יותר כשר יותר ממה שאכלו אבותינו ואבות אבותינו ואבות, אבות אבותינו.

הרב: שטויות והבלים!

שואל: אבל אני שואל... הוא לא אדם פשוט, הוא לא אדם ש...

הרב: בוא, בוא, אני אסביר לך. פשוט...

שואל: אם אתה יכול להסביר את זה .

הרב: אני אסביר לך: פשוט ולא פשוט לא קובע השם. מחפוד זה היה שם בין לאומי. אבל מחפוד מאכיל נבלות וטרפות כבר 55 שנה. עכשיו יוצא ספר עליו. אני אמרתי בזמנו, 1,500 שנה. הודיעו לי שזה כבר עובר את האלפיים של עובדות ועדויות נגדו. השמעתי נגדו דיסקים וקלטות של שוחטים שעבדו איתו, תחתיו, ואצלו. דברים איומים ונוראיים.  מה אפשר לעשות? אבל השם שם. הוא קנה שם. נכון. אז מה אם יש שם. הרב הראשי לישראלי, היה לו שם? איך קראו לו? זה שנכנס עכשיו לכלא שלוש וחצי שנים. מצגר. היה לו שם, היה לו גם גובה. אז מה אם היה לו שם וגובה. אבל מה התברר? היה נשיא מפורסם מאוד, אבל פתאום מתברר שהוא עשה דברים שלא ייעשו. היה אולמרט. עשה מלחמות, עשה מבצעים, עשה הכל. פתאום התברר שהוא חנג'ורי בסטרי. היה שם. אז מה אם יש שם. שם זה עד שתופסים אותו. ותפסו אותם. מה נשעה שתפסו אותם. עכשיו אתה מאמין שמישהו שמשדר ברדיו, יכול להגיד שהכשרויות לא בסדר? הבאתי את הרב מוצפי שדיבר ואמר כמה יש נבלות וכמה טרפות ושבדואים בודקים את הריאות, ודברים... כמו שאמר פה השוחט. והביא דברים, והוא מושמע, ורואים אותו בסרט ומופיע ביו-טיוב והכל. אבל כשהוא מדבר במורשת באותו מקום, הוא אמר הפוך. הכל בסדר. הכל, רבנות, הכל בסדר, כולם צדיקים, כולם. למה? אתה נמצא במקום רשמי. מה אתה תגיד? אז הוא אומר, משנה בדיבורו. שמנו סרט זה מול זה. אתה רוצה לראות סרט כזה? רק שתבינו איפה אנחנו אוחזים.

תכין את הסרט, נראה להם.

שואל: רגע. הרב, לפני זה רק שתי שאלות קצרות.

הרב: כן.

שואל: באמת אני שואל בתמימות. אז איך אפשר להסביר את זה שאתה רואה גדולי ישראל, תלמיד חכמים גדולים שאוכלים בשר, אוכלים.. כלומר, לא תגיד אנשים פשוטים שלא יודעים...

הרב: אני שואל אותך שאלה...

שואל: ודבר שני, אז לפי מה שהרב אומר אי אפשר לאכול בשר היום.

הרב: אי אפשר. שואל אותך שאלה: בזמן המגלה עמוקות, היו שוחטים, שני קצבים שהאכילו את כל הערים מסביב נבלות וטרפות. מי אכל? אדמורי"ים, צדיקים, רבנים, ראשי ישיבות, הכל, כולם אכלו במשך שנים, עשרות שנים. במונסי. התברר לפני כמה שנים,חמש, שש, שבע שנים שהיה שם אדם שהיה הכח מקובל, הכי ש.. שכולם סמכו עליו, אין כמוהו, היה קונה מגויים בשר ועופות ומוכר אותם. נתפס וכל האזור אתה מבין שממו ודממו. לא האמינו למשמע אוזנם. אותו דבר היה בלוס אנג'לס. אותו דבר בגרמניה. מה לעשות?! אתה יודע כמה כסף יש בזה? מיליארדים! מילארדים. לא מיליונים, לא עשרותולא מאות. מיליארדים! אז מי יכול לעמוד בפיתוי הזה. אז אתה צריך להבין. מי שמייצר כמויות וצריך להספיק להביא לכל הרשתות, לכל הסופרים, אתה לא יכול לתקוע אותם. אדם שתמיד יכול להגיד לך  "אני אביא לך כל כמות שתרצה", הוא מאכיל נבלות וטרפות ודאי! מה זה תלוי בו? אם יצא או לא יצא? איך אתה יכול להתחייב? הרי זה לבד כבר מססיר את העניין. אז לכן אתה יכול להבין. החתם סופר אמר כבר שהיצר הרע לא צריך להכשיל אדם אחר, הוא מכשיל את כל עם ישראל. איך? הוא תופס את השוחטים וגומר על ישראל. את החסנים וגומר על ישראל, ואת הסופרים וגומר על ישראל. עכשיו שתבינו, אתם קונים תפילין ומזוזות וספרי תורה מאוכלי נבלות וטרפות. אז כל התפילין והמזוזות פסולים. כי אסור להם לעבד תפילין, אסור להם לכתוב תפילין. אתה מבין מה מדובר? הם גם עדים פסולים בגיטין, בקידושים. למה? הם אוכלי נבלות וטרפות! זאת אומרת זו בעיה חמורה ביותר. מה אני יכול לעשות? הם גם לא יכולים להיות חזנים.החזנים האלה פסולים. אסור להתפלל איתם ביחד. הבנת?

שואל: תודה רבה.

הרב: זה סוגיה קשה. עכשיו מה יגידו לך? שזה נכון. אז הם מבינים את כל מה שאמרתי. אז מה הם יגידו לעם? תתפרקו? זה בעיה. הבנת?

שואל: כן. אז מה נעשה עם תפילין? מה נעשה עם...

הרב: תקשיב להרצאות שלי, תשמע את הדיסק שהבאתי לכם, ולאט לאט תבין. אנחנו עכשיו מחפשים או תפילין מלפני שנתיים, שהחזקה נפסקה, ועכשיו נפתח מפעל חדש שאמרנו לאחד מאנשים שלנו שיפתח מפעל, הוא גמר ללמוד עכשיו שנה וחצי רצוף, והוא מתחיל עכשיו, אני מקווה שהוא יצליח לעשות תפילין בהידור גמור, שלא יהיה שום חשש ולא כלום. אבל זה מה לעשות?! זה המצב! או שלוקחים תפילין ישן, ומחליפים רק את הפרשיות בפנים. את הבתים. כי כשהייתה חזקה, זה היה בסדר. כשאין חזקה, זה בעיה.

שואל: טוב. תודה.

 

הקרנת סרטון על הרב מוצפי על נושא כשרות בשר ועופות.

 

אז שאלתם אותי שאלה איך יכולים להיות שרבנים חשובים אומרים לאכול, הנה שמעת גודמה. זה אחד. כולם אותו דבר. ועל כולם יש לנו סרטים. בדיוק. מה אמרו קודם, מה אמרו אח"כ. ככה זה עובד. יש כסף. היום יש לו בד"צ. תפתחו בגוגל תראו שמצאו אצלנו חלב. והרבנות מצאה אצלו חלב. אז זאת אומרת, הדברים הם ברורים. כשיש כסף זה המצב.

שאלה:

שואל: כבוד הרב, אז יש לי לשאול אותך שאלה מאוד חשובה: עכשיו אתה אומר לא לאכול לא עטרה, לא בית יוסף, אז איזה הכשר לאכול?  מה אתה אוכל בכלל? אני רוצה לגעת? איזה הכשר אתה אוכל?

הרב: אני אסביר.

שואל: אני רוצה לדעת.

הרב: אין שום הכשר שאתה יכול לאכול ממנה.

שואל: אז שום בשר לא לאכול.

הרב: בכלל. ואתה צריך...

שואל: אבל איך אנשים אוכלים בשר בשבת?

הרב: לא אוכלים.

שואל: רבנים אוכלים. תראה לי אחד שלא אוכל .

הרב: לא הבנתי. מה אכפת לי אם אוכלים.

שואל: כולם אוכלים פה, מה...

הרב: אז מה אם כולם אוכלים? אז מה אם הם אוכלים?

שואל: עונג שבת זה בשר..

הרב: שמעתי!

שואל: אז מה עושים?

הרב: אתה יודע אומרים שבשר לבן, זה טעים מאוד. נו, אז איך אתה לא מכבד את השבת עם בשר לבן?

שואל: אני לא אמרתי על בשר לבן. אני מדבר...

הרב: זה יותר גרוע!

שואל: אני מדבר על עטרה, הרב מחפוד.

הרב: לא הבנת. זה יותר גרוע! אתה לא שומע? אם זה נבלה וטרפה, מה אכפת לשבת ממך עם הטרפה שלך?

שואל: אז אתה מציע לנו שלא לאכול בשר בשבת.

הרב: אני לא מציע!

שואל: אז מה?

הרב: אסור!

שואל: אסור?

הרב: אסור!

שואל: אבל איפה עונג שבת? בשר צריך.

הרב: בוא אני אביר לך יותר מזה.

שואל: דגים ובשר חייב לאכול.

הרב: לא, לא חייב.

שואל: לא חייב?

הרב: אין חיוב כזה בכלל. דבר נוסף, אתה צריך להבין גם הכלים שלך טרפה, וגם אם אתה עושה מרק ירקות בסיר שאתה בישלת בו בשר, אתה גם כן טרף. הבנת?

שואל: ה' ירחם!

הרב: אתה צריך להגעיל את כל הכלים. תעבור לטופו, סויה. תתחיל לאכול סויה, טופו. ירקות, פירות, לחם, צנימים, מה שאתה רוצה. סופר מלא אוכל. סופר...

שואל: אתה לא אוכל בשר בשבת?

הרב: בלי בשר. כן. בלי בשר.

שואל: אתה ממש לא אוכל בשר בשבת?

הרב: ממש, ממש.

שואל: זה ממש פלא.

הרב: פלא. פלא. פלא פלאות.

שואל: זה מפליא אותי!

הרבף פלא פלאות! אתה יודע כמה גדולי...

שואל: רבנים, צדיקים אוכלים...

הרב: אתה יודע כמה גדולי עולם לא אכלו בשר? למה? בגלל החשש. תקרא בפלא יועץ: אמר שלא תמצא בהמה אחת עד ימות משיח, כשרה. הפלא יועץ. איך הוא כותב כזה דבר? מאיפה הוא יודע?  

שואל: אני יודע? עד כדי כך? ה' ירחם!

הרב: עד כדי כך! ככה כתוב. מה נעשה?

שואל: לא יודע מה להגיד לך.

הרב: מה?

שואל: שה' יעזור שכולם יאכלו רק... מה אני אגיד לך? אם אתה רוצה להגיד ככה, אז תגיד ככה.

הרב: מה אני אגיד? הוא אמר. הוא אמר! הרב בן ציון שמעת אותו. היום כך, מחר כך. תלוי למה הוא אומר. אבל הוא אמר "אני ראיתי, אני ביקרתי בכל הבתי מטבחיים, הכל אותו חארטה".

שואל: ה' ירחם!

הרב: הוא אמר! "אני עד", "אני ראיתי", "אני הייתי", "אני הייתי במרפסת, רואים מלמעלה...", ואני יודע ובדואים וערבים. הוא אמר עדות! "אני ראיתי", ואח"כ ברדיו מה הוא אמר? "למה מוציאים דיבה? למה אומרים...?". אתה הוצאת! אתה אמרת שראית! אז מה אתה מחרט? לא הבנתי. אז מה הוא אמר? אז אפשר לאכול? הוא אמר לא אכלת אותה! אמר לא אכלת אותה. מה נעשה? אז הוא אמר: "אז למה הרב לא מודיע לכולם?".  אומר: "מה אכפת לי". מה זה "מה אכפת לי"? אם אתה יודע שכולם אוכלים נבלות וטרפות, למה אתה לא מודיע? מה הוא אומר? "מה אכפת לי". מה זה "מה אכפת לי"?

שואל: זה נכון. צריך

הרב: ההבדל ביני לבנם שאני אכפת לי. אכפת לי. ואני אומר לכם, ומה מתברר שאתם לא אכפת לכם מעצמכם. אז תאכלו. אז תאכלו.

שואל: תודה  הרב.

הרב: אני מודה לכלל הציבור. מי שירצה יעשה, אני לא מוכר לכם בשר ולא עופות, אני אומר לכם את המציאות. תרצו, תקנו את הטלית, תפילין, מה שאתם רוצים. שתגיע אחרי 120 שנה למעלה, תקבלו כאפות, ואז יסבירו לכם: אתם הייתם בצפת, שמעתם, אבל הבטן דיברה. לא הראש דיבר. ראיתם זבוב. אמרתם :"הא! הנה הזבוב! אפשר לשתות". יש זבוב להיתלות בו. יש הרבה זבובים. כנס לאתר שופר, תכנס לדיסק, תראה איך בודקים כל דבר, איך אוכלים. העיקר לבלוע.. כולם לבלוע.. לא! י'חביבי! יש הלכות ויש דינים. מה לעשות?!

אני מודה לכם.

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט