2Sb
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב זה יהיה לבריאות ורפואה שלמה לאבנר בן יפה שמש. משה דוד בן מרגלית ויוכבד טוהר בת אברהם ושרה או חווה, יזכו לזרע חי וקיים, בנים זכרים לעבודתו יתברך. ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

סיימנו היום צום עשירי בטבת. הצום הזה דומה שהיה צריך להיות הקל ביותר מארבע צמות של החורבן. לא זו בלבד שאין לדמותו לצום תשעה באב, שתעשה באב זה יום חורבן בית אלוקינו. שהקב"ה יבנהו מהרה ויחדש כבודו. הוא נקבע, צום תשעה באב, מערב עד ערב. על חמשת העינויים. כמו יום כיפור. אבל אפילו לשאר הצומות אינו דומה עשירי בטבת. ודאי שהוא לא דומה לתשעה באב, אבל גם לשאר הצומות הוא אינו דומה. צום י"ז בתמוז בו הובקעה העיר, וכמה מתו בפריצת הקלגסים, כמה התקרבו בכך למצור על הר הבית גופו ולנפילת המקדש לידיהם. אז עשירי בטבת גם לא דומה לשבע עשרה בתמוז, שבו נבקעה העיר ומתו כל כך הרבה ובמצור על הר הבית עד שנחרב הבית לאחר מכן בתשעה באב. גם לא דומה לצום גדליה. שהפיץ את שארית הפליטה וגרע, וגדע את קרן מישראל, ונחבאת גחלת ישראל משארה, וסיבב לאטם גלותם, שאחרי רציחתו של גדליה בן אחיקם, נתפזרו כל שארית הפליטה שהיו בירושלים והארץ נשארה שוממה. וידוע ששכולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו. עצם זה שנרצח גדליה בן אחיקם, שעל זה אנחנו עושים צום גדליה, זה שכול כמו שריפת בית המקדש. אבל עשירי בטבת לא אירע בו מאומה. על מה צמים? מה קרה בכלל? מלך בבל שמח על ירושלים, המצור החל וטו לו. שהמצור החל, הייתה בעיר, בירושלים הנצורה, תבואה לרוב, מצב הרוח היה מרומם, התקווה פיעמה שהגורל של המצור הזה יהיה כמו המצור שהיה של סנחריב, שבא מלאך ה' ונגף 185 אלף ראשי גייסות בשעיר ירושלים בלילה אחד. 370 מיליון מתו. פגרים מתים. אז כולם ציפו שזה יחזור עוד פעם.

המצור הזה שעשה נובכדנצר החזיק שלוש שנים מעמד. והמצור הלך ונהיה קשה יותר עד שנתקיים הפסוקים הבאים: "כל אמה נאנחים מבקשים לחם בהיעטף עולל ויונק ברחובות קריה. לאימותם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחובות עיר בהשתפך נפשם אל חיק אימותם". כל זה נאמר במגילת איכה, שנאמר להם מראש מה יהיה. שלוש שנים עברו מאז ששמח נובכדנצר על ירושלים וצר עליה בעשירי בטבת שזה התחיל, "שלוש שנים עברו עד אשר אכלו נשים פריים עוללי טיפוחים. עד אשר דבק לשון יונק אל חיקו בצמה. עוללי שאלו לחם פורס אין להם". זאת אומרת קטסטרופה שלא הייתה כדוגמתה. זה אבל קרה אחרי שלוש שנים מאז שצר נובכדנצר על ירושלים. אבל  ביום הראשון למצור, לא אירע מאומה. שערי העיר נסגרו, חיילי האויב צרו עליהם מבחוץ, החלו בבניית דייג, חומה, אבל איש לא רעב ללחם, איש לא נפגע, איש לא מת. מבחינה זו הרי אמור להיות הצום הזה הקל מארבעת הצמות. אבל אנחנו מוצאים שהצום הזה  הוא חמור יותר מהצמות האחרים. במה? בשלוחן ערוך נפסק: כל ארבעת הצמות הללו, אם חלו להיות בשבת, נדחין לאחר השבת. גם תשעה באב. אם צריך לחול בשבת, נדחה. וכבר העירו המפרשים שמה שכתוב "כל" כל ארבעת הצמות הללו אם חלו בשבת, התחיל לאחר שבת, זה לא דווקא, כי צום עשירי בטבת לא יחול לעולם בשבת.  הוא יכול לחול בשישי וצמים יום שישי. אפילו שלא צמים בדר"כ ביום שישי, מפני כבוד השבת. אבל הוא לא נדחה. וכתב רבנו דוד אבודרהם, זצ"ל: שונה עשרה בטבת משאר תעניות, שאילו היה חל בשבת, לא היו יכולים לדחותו ליום אחר. מפני שנאמר בו:"בעצם היום הזה", כמו שנאמר ביום הכיפורים. ומהבחינה הזאת הוא חמור יותר מתשעה באב, שתשעה באב נדחה מפני שבת. מה כל כך חמור שצריך לצום דווקא בעצם היום הזה שלא קרה בו כלום? שמח עליו. כל האירוע קרה אחרי שלוש שנים.

במה הוא שונה משאר הצמות? התשובה לכך... תקשיבו זה יסוד גדול מאוד על מה שקרה ומה שקורה בחיינו. תקשיבו טוב מאוד. יהיה לנו כמה תשובות גם עם מה שקורה איתנו. התשובה לכך היא יסוד בעיקר בהנהגת האדם, בהכרתו את עצמו ואת עולמו. הגאון הצדיק רבי ירוחם ממיר זצ"ל, בספרו "דעת תורה", על ספר בראשית, אומר כך: הפסוק אומר "והנחש היה ערום". וברש"י: מה עניין הזה לכאן? אלא ללמדך. מאיזה סיבה קצף הנחש עליהם? הם גירו בהם את הנחש שהתקנא בהם. הם היו הגורם. וכך הוא כותב: מורגל בפי אנשים לאמר: על כותל חלק אין מטפסים. מישהו ינסה לטפס על כותל חלק? אי אפשר. אין לך בית אחיזה, אין לך במה להיאחז. על כותל חלק אין מטפסים. אז רש"י לימד לנו יסוד גדול: שהיצר הרע צריך פתח. בלי פתח פתוח אין לו אפשרות להיכנס לאדם לפתותו, להטעותו. אין לו! אדם שיש לו יכולת לשמור את עצמו מלהיות אצלו איזה פתח, הוא ינצל מחטא. אתה רוצה להינצל מחטאים? אל תיתן פתח ליצר הרע. וזה העניין שכתוב בפסוק "לפתח חטאת רובץ". החטאת הוא היצר הרע, והוא רובץ וממתין ומצפה מתי תפתח את הפתח. כשאין פתח אין לו כניסה. אז אנחנו צריכים שיהיה לנו כלל בלי פתח פתוח אין מקום ליצר לבוא אלינו. אם הוא בא, אתה אשם. השארת לו פתח להיכנס. ועכשיו נראה דוגמאות מחרידות שיסבירו לנו עד כמה הכלל הזה הוא אמיתי ומפחיד:

בית שני מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם, שהיא שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בית ראשון חרב, אחרי 70 שנה חזרו ובנו בית שני. בנו בית שני התקיים 420 שנה וחרב, ועד עכשיו למעלה מאלפיים שנה עוד לא בנינו אותו. למה עוד לא בנינו אותו? שנאת חינם. שהיא שקולה כנגד שלוש עבירות החמורות ביותר: שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות. נו? בכל זאת? כתוב בגמרא: שעל קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים. יש כמה סיבות שכתוב למה נחרב הבית. אז כתוב שקמצא ובר קמצא חרב הבית. לא הבנתי. הרי כתוב עכשיו למדנו שכתוב בגלל שנאת חינם. אז מה זה שכתוב שעל קמצא ובר קמצא חרב הבית? המעשה הידוע, ואני לא אאריך, שהיה אחד שונא שהוזמן לסעודה, הוא לא היה אמור להיות מוזמן, התבלבלו בשם שלו והביאו אותו כי שמו דומה לשם האהוב, ובא השונא, ואז הקים אותו בעל הסעודה, הוא לא רצה לקום, אמר אני אשלם לך הכל ואני אתן לך את כל הסעודה. קיצורו של דבר, בסוף כמו שאומרים משך אותו באוזניים והוציא אותו לעיני כולם. והוא התבייש, שפך את דמו, אמר: אם ישבו שמה חכמים וכולם שתקו ולא מחו ולא אמרו מילה, הלך והלשין אותם לקיסר ואמר שעם ישראל מורדים ואז נחרב הבית. אז בגלל המעשה של קמצא ובר קמצא חרוב בית מקדשא, חרוב ירושלים. ואיך זה מסתדר אמרנו? אז תדעו לכם: לולא הפתח של בר קמצא בר קמצא לא הייתה כל הרעה באה ולא היה עוון נפקד. זאת אומרת, עם ישראל במעשיהם עם שנאת חינם היו ראויים שיחרב הבית. אבל היה צריך להיות איזה מעשה אחד שייתן את הפתח ליצר הרע, שממנו הוא יכול לפקוד עליהם את העוון, והפתח נתפח אל קמצא בר קמצא. יש כמה מעשים קטנים כאלה שהם היו הגורם, והם הם הפתח. בלי הפתח, בלי הסיבה, בלי המלשינות הזאת בסוף שהוא הלך ועשה ואמר ככה, לא היה קם הקיסר ועושה את מה שהוא עושה. זאת אומרת היה צריך להיות פתח בשביל שיתקיים העונש שהיה ראוי עליהם.

דוגמה נוספת: חכמים קבעו "לעולם לא ישנה אדם בינו בין הבנים". מאיפה לומדים שלא ישנה לא לעדות הפלייה בין הבנים? מאצל יוסף ויעקב והאחים. שבשביל משקל שני סלעים מלט, מלט זה משי. אבא יעקב נתן ליוסף יותר מאחיו שני סלעים משי יותר. יותר משאר בניו. הכותונת פסים. נתקנאו בו אחיו ובגלל זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. אתם שומעים? בגלל שני סלעים, בגלל כמה גרושים כמו שאומרים, אבותינו ירדו למצרים לגלות ארוכה של מאות שנים. מי גרם? הקנאה. מה אמרו חכמים למסקנה: שלא ישנה אדם בינו בין הבנים. ונשאלת שאלה מדהימה: הרי הגלות של מצרים כבר נקבעה דורותיים מראש. בברית בין הבתרים הקב"ה שאל את אברהם אבינו: מה אתה רוצה לבנייך אם יחטאו? אתה רוצה גלויות או גיהנום. אמר לו אברהם: גלויות. אז אמר לו הקב"ה הם ירדו לגלות. "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינום אותם ארבע מאות שנה". אז זאת אומרת זה כבר נקבע מראש. מה זה קשור עכשיו לשני סלעים שנתן יעקב יותר משי לבן שלו על הבנים האחרים? אין אדרבא כתוב ראוי היה יעקב אבינו לרד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו. דכתיב: "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה". פה כתוב דבר מדהים. ראיתי בספר מדרש תימני של הרב ג'יספן, זצ"ל, שהוא מביא: ראוי היה יעקב אבינו לרד למצרים בשלשלאות של ברזל. למה הוא היה צריך לרדת בשלשלאות של ברזל? למה? מה עשה? מה הוא אשם? הגלות כבר נאמרה לאברהם, מה זה קשור ליעקב אבינו? אלא כיוון שיעקב אבינו נשא אחיות שעתידה תורה לאסור אותן. איזה אחיות? רחל ולאה, בלהה וזלפה. מה רשאי תיבות שלהן? ברזל. בלהה, רחל, זלפה, לאה. ראוי היה לרדת בשלשלאות של ברזל, דהיינו לרדת בשלשלאות בגלל ברזל, בגלל אלה האחיות שעתידה תורה לאסור אותן. מה עשה הקב"ה? דחה לו את זה. למתי זחה לו את זה? לרבי עקיבא. רבי עקיבא הוא תיקן את יעקב אבינו. עקיבא זה אותיות יעקב. וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. אז המתין הקב"ה ובינתיים הוריד אותו לצרים בעבותות של אהבה. אבל נשאר החוב. החוב נשאר עד רבי עקיבא. מכל מקום, אנחנו רואים שמילדת יצחק במשך 190 שנה קיימו אבותינו את גזרת הגרות הזו במקומם. בארץ כנען שלווים ושאננים. מה הייתה הגזרה? 400 שנה. כמה הם היו במצרים? 210. איפה 190? נחשב להם מלידת יצחק. מלידת יצחק כבר החלה הגלות, אפילו שהם יושבים במקומם, בשלווה, במנוחה. 190 שנה. לא קרה כלום. אז התחילה הגלות. אבל מה היה צריך? הגזרה ציפתה לפתח. בשביל להוריד אותם פיזית לתוך מצרים, צריך פתח. מה היה הפתח? קנאת האחים. וזה התעורר בשביל המשי. פיסת בגד יתרה. זה מה שגרם לירידה. בלי הפתח יכלו להישאר עוד.אבל היצר צריך פתח וככה זה מתגלגל. זאת אומרת יכול להיות שעל אדם יש כבר גזרה מוטלת, יש גזר. כמו כל החומרים שאספו על ביבי. כבר היה את החומרים לפני, אבל צריך פתח, שיבוא איזה מישהו ייתן איזה.. ואז תתחיל החקירה ומתחיל הפתח ומפה זה מתחיל להסתבך. זאת אומרת יש כבר גזרות.  מונחות. גם טובות, גם לא טובות, אבל צריך פתח. אז רואים ש- 190 שנה לא ניתן פתח לגזרה, עד שבא... תראו מה זה דבר קטנצ'יק, קטנצ'יק. קצת יותר, העדפה, אפליה. וזה הגורם. אז זאת אומרת הכל תלוי בפתח.

אין לנו מושג בגדולות של אדם הראשון. אדם הראשון קומתו הייתה מן הארץ ועד לרקיע. המלאכים ביקשו לומר לפניו קדוש. אין לנו מושג גם בעץ הדעת. וגם לא בחטא של אדם שהיה מושלם. כי לא היה בו יצר הרע בכלל. אבל נוראות התוצאות. מה התוצאות? תוצאות חטאו של אדם הראשון מה הם? מוות גורף לכל האנושות כולה. כולם מאז מתים, חייבים למות. גירוש שלו מגן עדן, קומתו התמעטה למאה אמה. ירד רק לגובה של 50 מטר בערך. דרך אגב, אנחנו מובטחים שתבוא הגאולה כתוב "ואולך אתכם קוממיות", יש מחלוקת בין חכמים אם נחזור להיות מאה אמה או מאתיים אמה. תכינו דירות רחבות, כנראה שכל בניין את כל הקומות יפרצו, וכל אחד יהיה לו, לא יישארו הרבה, אז כל אחד יהיה לו בניין שלם. מכל מקום, קומתו התמעטה וזיו פניו הועם. חורבן נורא! איך זה קרה אתם יודעים? היה פה פתח. לא היה מחטף של היצר. לא היה פה דחף רגעי. היה כאן תהליך. היה סחף. מה הסחף? התחיל ככה: תחילת מפלה שינה: "ויפל ה' על האדם תרדמה". תחילת מפלה שינה. אתה רוצה ליפול? ההתחלה מתחילה בשינה. שינה זה תחילת מפלה. אז מה קרה? "ותאמר האישה אל הנחש...", פטפטנית מתחילה לדבר. יש נחש שהוא היה דומה לאדם. הוא היה הולך על שתיים בהתחלה. הוא לא היה כמו שהיום "על גחונך תלך". תראו יש לו סימנים של הרגלים שהיו לו פעם. אז הוא היה הולך על שתיים, הוא היה הכי דומה לאדם. כל הבהמות הולכות על ארבע, הוא היה הולך זקוף. הוא היה נראה כמו האדם. והיא התחילה לדבר איתו: "ותאמר האשיה לנחש", ונשאלת השאלה: ואיפה היה אדם הראשון באותה שעה? ישן לו. רגע של הסחת הדעת וכבר רוקמים מזימות, האשיה נכנסת עם הנחש בויכוח, והסוף ידוע. היא אוכלת  ממה שאסור וכל העולם נענש. פתח.

עוד דוגמה: לפני שעם ישראל יוצאים למלחמה מאפשרים לכל מי שאירס אישה, כל מי שבנה בית, כל מי שנטע כרם, וכל הירא ורך הלבב, מי שירא מעבירות שבידו, לשוב משדה המערכה. הדרך פתוחה בפני כולם. כל הרוצה לחזור, חוזר. למה? "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". מי שמת במלחמה זה מת בלא עיתו. זאת אומרת אם יש לו עוונות זה הזמן לפקוד את העוונות שלו ושהוא ייהרג. אז מי שירא ורך הלבב, הוא יודע שיש לו עבירות בידו, אז הוא מפחד לצאת למלחמה, שמא יפקדו עליו עכשיו את העוונות והוא ימות. אז מה יכול להיות? שהוא יפחד באמצע המלחמה והוא יברח, ינוס. ואז הוא ימס את לבב אחיו, כולם יפחדו. כי הטיל מורך בליבם. אז לכן אומרים: "כל איש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו שלא ימס לבב אחיו כלבבו". החוזרים חזרו. איש לא עצר בעדם. אבל אחרי זה מה כתב? "והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם". ואמרו חכמים כך: בראש העם הוא בעקבו של העם. זאת אומרת בתחילת העם היוצא למלחמה ובקצה, מעמידים זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם. וכשילין של ברזל בידיהם. זאת אומרת הם מחזיקים דקרים, כידונים, חרבות בידיהם, וכל המבקש לחזור הרשות בידו, לקפח את שוקיו. כל מי שהחיילים שנותרו רוצה לחזור באמצע המלחמה, לברוח, מותר להם לקפח את שוקם, לשבור לו את הרגליים, לקטוע לו אותם. למה? ש"תחילת נפילה נישא". אם אתה רוצה להפסיד במלחמה אז צריך לראות רק חייל שתיים נסים, זה תחילת הנפילה. מאיפה לומדים? הנה שני פסוקים שנוצחו ישראל בגלל הפחד. שנאמר: "נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה הייתה בעם". זה בשמואל א', פרק ד', פסוק י"ז. אז רואים שנס ישראל לפני פלשתים, מה זה גרם? שגם מגפה גדולה הייתה בעם. עוד יותר גרוע נהיה. עוד פסוק שבמופיע שם בפרק ל"א, פסוק א': "וינסו אנשים ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים". אחד שינוס, יפנה עורף, כל המערך יקרוס. פתח שנוצר. סדק שיבקע. כמוש אומרת הגמרא על סכר מים: אם ייפרץ בו סדק ילך ויתרחב והכל יישטף בשטף המים הרבים מבלי יכולת לעצור. זאת אומרת צריך רק פתח. פתח.

עכשיו אני עושה הפסקה בגלל המצב הקשה שהיה היום. בדריסתם של ארבעה חיילים שנהרגו, נרצחו ע"י אדם שזיהה את הפתח במשפטו של אלאור אזריה. שבו נתנו לגיטימציה שאדם שבא להרוג על מנת לרצוח וכל זמן שהוא חי הוא ירצח וגם אם יחזור בחזרה, אז הוא יחזור לרצוח כמו המקרים הידועים ששוחררו חזרו שוב פעם לרצוח, כי זו מטרתם, וגם הרוצח של היום שרצח זה היה אחד ששוחרר ממעצר וחזר לרצוח. אז שנותנים לגיטימציה ששומרים עליהם יותר מחיילי צה"ל אז התוצאה ברורה. כולם הבינו את המסר של בית המשפט. אדוני אם אתה הולך לנטרל מחבל לא בטוח שתצא נקי מזה, ייתכן שתהיה או הורג או רוצח או כל דבר אחד. אז מי רוצה להסתבך? מה יותר קל מאשר לברוח? את זה אמרו עוד לפני שנגמר המשפט שייקחו בחשבון שכך יהיה , וכל בר דעת מבין את זה. הנה למדנו עכשיו מקורות, "תחילת נפילה נישא". אני לא נכנס לעניין המשפט ולעניין מה דנו ומה הראיות. זה לא מעניין אותי. מעניין אותי מה המסר שמקבלים האויבים. אז מה קרה? אנחנו נראה את הסרטון, חלק ראו בטח, חלק לא ראו עדיין, אבל רואים איך המשאית נוסעת על מנת לדרוס חבילה של חיילים שעומדים צפופים, דורסת אותם, והחיילים לא אלה שנדרסו, לא אלו שהיו קרובים לדריסה, גם אלה שהיו רחוקים במרחק עשרות מטרים עם נשק, כולם ברחו! מה אתה בורח? זה בכלל לא אצלך! זה לא פיגוע, זה דריסה! יש מישהו עם משאית והוא משיך לדורס, הוא חוזר רוורס ועובר על החיילים בחזרה, ואף אחד לא עושה כלום! למה? פוחדים. אזרח עם אקדח הוא שעצר אותו. והוא לקח בחשבון שיכולים להאשים אותו גם. אבל הוא לא יכול היה לעמוד, כי ההוא ממשיך. וכל החיילים שהם מסיימי קורס קצינים, אלה הקצינים שיהיו אח"כ, כולם עם הנשק בורחים. איזו תמונה זאת לאויבי ישראל. מה יהיה? אז בואו נראה את הקטע ונראה מה זה "תחילת נפילה נישא"

הקרנת סרטון הדריסה של החיילים.

אז זו דוגמה. גם האויב מחפש את הפתח אצלנו, לראות איפה אנחנו חלשים ושמה , שמה הוא יעבוד, שמה הוא ינצח. למה? כי אתה נותן לו מסר אבל מה לעשות ככה זה. שלא הולכים על פי תורה, "הבא להורגך השכם להורגו", פירושו עצם זה שהוא בא להורגך, אתה גם לא צריך לחכות עד שהוא ירה עלייך. "השכם להורגו", זה או אתה או הוא. ככה התורה אומרת. אז יש הוראות פתיחה בנשק, הבאנו על זה סרטונים בזמנו על איציק... וגם את הסרטון שעשו על איציק... אז עד שהוא יכין את איציק את תראו כבר. אמרתי את זה לפני שנים רבות שההתנהלות פה במדינה איך שמסתכלים על המצב אומרים שהאמריקאים והאירופיים לא מבינים מה זה לחיות בטרור. לא הם לא מבינים, אנחנו לא מבינים! אנחנו חיים בטרור ולא מבינים! ואנחנו חומלים עליהם יותר מאירופיים. אז זאת אומרת זאת תהיה המגמה. אף אחד לא יתעסק עם מחבלים, כולם יברחו, אף אחד לא ירצה להיות זה שיעמוד מחר למשפט לפני כולם, במשך 8 חודשים יעשו אותו בכותרות, ואת משפחתו, ויאמללו אותו ואת חייו, והכל והעיקר יגידו שהוא לא בסדר, עוד לפני שבדקו, עוד לפני ועדת חקירה, כבר יצאו ואמרו זה לא חייל שלנו, זה לא דבר כזה, לא עושים דבר כזה, וכו'. מי עושה כזה דבר? יש מצ"ח שתחקור קודם, יבדקו אם זה פלילי, לא פלילי, מה היה, מי נתן הוראה? לא נתן, מה עשו, מה העיר לו מג"ד, המח"ט, מה עשו... שום דבר! ישר יצאו עם מודעות, גזרו את דינו עוד לפני. ויעלון ואיזנקוט אומרים יום לפני שהבית משפט כבר יודע את כל העובדות והולך להגיד אותם, נותנים כאילו הנחיות מה צריך להיות. אלה פקודים שלכם. בית הדין הצבאי הוא פקוד של הרמטכ"ל. אז מה פתאום אתה מתערב? מה אתה אומר? מה יש לך להגיד? הפוך תשתוק! מחר נשמע מה יגיד בית הדין. אבל ככה זה עובד. רבותיי, השמאל שולט פה. השמאל הוא מחליט, הוא כופה את כולם להביע דעות שיהיו לפי האג'נדה שלו וכולם רועדים. כולל ביבי, כולל כולם. אין פה ימין ואין פה בטיח ואין פה כלום! השמאל קובע בדיוק איך צריך להראות. ואנחנו יודעים איך השמאל מוסר את חיילי צה"ל בהאג, באנגליה, בכל מקום, מודיע מי הקצינים שישתתפו במבצע כזה וזה, בשביל להפליל אותם. זה המצב. מי שנעים לי ינעם לו. מי שלא, יש לו ברירות. הברירות עוד פעם יהיו בחירות, ועוד פעם יהיה בחירות ועוד פעם יהיו בחירות ועוד פעם יעשו אותה טעות, ועוד פעם אותה טעות. אחד שמבטיח כבר ארבע פעמי שהוא ייתן לאירן בראש, והוא יעשה ככה והוא יעשה ככה, לא עשה גורנישט. ליברמן אמר אני אעשה ככה וככה, ואתם תראו שאני ככה, והוא נהיה יותר חתול מ... וכל אחד, אתה מבין חנג'ורי בסטרי, מבטיח, מבטיח ושום דבר, רק להשאיר על הכיסא ועל הכיסא ועל הכיסא, והכל נשאר אותו דבר. עכשיו, אולי ביבי אם הוא ישתחרר מכל החקירות וכל הדברים, אם הוא יישאר, אז הוא מתכוון עכשיו לתת הצעה של רבין, של חודש לפני, שהוא נרצח, ששמה הוא אמר שיצרפו את מעלה אדומים ואת ביתר ואת זה וישעו אותם חלק מירושלים, ויתנו בתמורה חנג'ורי בסטרי, ויעשו ככה, וזה בגלל שהוא מקבל אומץ שטראמפ עכשיו יבוא ובטח יעביר את השגרירות וכו' לשם. ושמעתי שאחד הבחירים של הצבא שאמר היום, שזה בהשפעת טראמפ, למה היה פיגוע דריסה בגלל שטראמפ אמר שיעבירו את השגרירות לירושלים, אז הערבים מראים שאם יעבירו ככה יהיה. זאת אומרת, רוצה כבר לנטרל את טראמפ שלא יעשה את המבצע... איך מחרבשים את הכל! איך מסכלים אפילו תוכנית טובים שתהיה בעד ישראל להראות שירושלים של עם ישראל וכו', גם את זה רוצים לתלות שזה הסיבה בשביל שהוא יבין שלא כדאי, כי תגרום לנו צרות ואח"כ יהיו פה הרוגים ויהיו פה כל מיני קשקושים. מי שלא מבין את הראש המועבת שלהם לא יכול להבין, לא יודע כבר מה כן מה לא, אבל צריך לדעת מי המדבר ומה האג'נדה שלו. אם יודעים אז מבינים בדיוק למה הוא אמר, מה הוא אמר.

הסרטון מבוסס על סיפור שסיפרתי, רק עשו אותו עם דמויות.

הקרנת סרטון "איציק שלי".

בצה"ל אומרים שצריך חתירה למגע. איפה חתירה למגע? רואים שכולם בורחים. איפה חתירה למגע? רק מילים! זה עולה לנו בחיים. וראיתי מישהו כתב סביב פישמן, חייל על הכוונת, דברים שהתפרסמו בעיתון השבוע בצופה. מדהים!

איציק עמד במגדל השמירה והתבונן שוב ושוב בתמונות ששלחה לו אשתו. לפתע פגעה אבן במגדל, הוא הסתכל החוצה, החשכה הקשתה על הראות. ליתר בטחון הידק את רצועות הקסדה שלו. אלה הכללים, ולכללי הבטיחות בצבע נודעת חשיבות עליונה. "בום", "בום", "בום", פגיעות האבנים במתכת נשמעו כיריות. איציק הסתכל שוב החוצה, וראה דמויות מתגודדות מעבר לדיר שעל הגבעה, שרבב את קנה הרובה שלו מבעד החלון בתקווה שמראהו ירתיע על מידיי האבנים. לפתע נפצה אבן גדולה את שימשת הפלסטיק העבה של החלון, איציק התכופף אינסטינקטיבית, לאחר מכן התרומם במקומו בזהירות, וראה במעלה הגבעה המון ערבי פרוע מתקדם לעברו. צעיר ערבי אחד כבר ניצב על גג הצריף הקטן שממול שהוא מוריד ממנו בצהלה את דגל ישראל. למרבה המזל, המתנחל הבודד שהתגורר שם, היה בחתונה באותו ערב והצריף היה ריק מדם. נבהל מהכלב שנבח אל הלילה, איציק היה מגן היחידי על הגבעה המבודדת. היה לו ברור שהוא יזדקק לעזרה ומהר. הוא הרים קשר לחבריו שיצאו לסיור בג'יפ, התשובה שקיבל הייתה שגם הם נתונים תחת מטר אבנים. בכל אופן אמרו אנחנו בדרך חזרה אלייך. מטר האבנים הלך וגבר. הם ניקו על מגדל השמירה בקצב של פופקורן קופץ. איציק ירה באוויר יריות אחדות, לא ממוקדות, כדי לאיים את תוקפיו. אך הערבים המשיכו להתקדם לעבר המגדל שלו. הוא היה חייל טוב וממושמע. בכהיא זה מעולם לא חשב לירות על התוקפים מבלי לקבל פקודה ישירה ומפורשת לכך. הרבנים שלו לימדו שאותו שממשלת ישראל המייצגת את מלכות ישראל היא ממשלת קודש וצבא ישראל הוא צבא קודש, מתוך כך נובעת החובה לכבד את כל מערכת הפיקוד ולציית להם. איציק התקשר למ"כ. תיאר את המצב וביקש רשות לירות לעבר התוקפים. "המתן", השיב לו הקול הצעיר, "אבדוק עם המ"מ". המ"מ היסס. למען האמת, הוא לא היה מבוגר הרבה יותר מחייליו, והוראות הפתיחה באש לא היו בררות וחד משמעיות. בעיצומן של שיחות שלום רגישות, הוא לא רצה להיות זה שיצית את מזרח התיכון. "תגיד לו שיחכה עד שאשמע מהמ"פ מה הוא אומר", שמע את המ"מ משיב למ"כ. המ"פ אמר שיתקשר למג"ד. אחרי 10 דקות של קווים תפוסים, עלה מג"ד על הקו. למה לקחת סיכון שאל המג"ד את עצמו. זו בעיה של המח"ט, לא הבעיה שלי. הבנתי את הבעיה השיב המח"ט, העסוק לשאלתו של המג"ד. "אדבר עם האוגדונר ואשוב אלייך". "כן, כן, אני שומע", נפלטה אנחה עמוקה מחזהו של האגדונר כאשר שמע את הדיווח מהמח"ט. לדעתו הצבע אינו צריך להיות השמרטף לכל משוגע שרוצה להתנחל על איזו גבעה שוממה בגדה. אבל מאחר שהוראות הפתיחה באש הוחלפו מידי שובע מחדש, בהתאם להתקדמות או לנסיגה משא ומתן, הוא החליט שכדאי להעביר את השאלה לאלוף הפיקוד. לאלוף לא הייתה תשובה. הוא לא השתוקק להיות בכותרות דווקא עכשיו. אם יקרה משהו, כל האשמה תיפול על כתפיו. חוץ מזה הוא חייל, לא פוליטיקאי. לפי כך, החליט להתקשר לרמטכ"ל. שיחת טלפון למטה הרמטכ"ל הבהירה שגם הרמטכ"ל לא התכוון לחסל את הקריירה שלו ע"י מיקוד מצלמות התקשורת עולמית על צה"ל ועליו. אבל מאחר שמדובר בחייל הנמצא בסכנה מוחשית, הוא מיהר ליצור קשר עם שר הביטחון. "חייל נמצא תחת מטר אבנים על גבעה ליד שכם, האם אפשר לתת לו אורי ירוק לירות?". "מדוע אתה שואל אותי?" שאל שר הביטחון. "תתקשר לראש הממשלה". "אני? תתקשר אתה! זה התפקיד שלך". ראש הממשלה שקל את העניין בכובד ראש לא היה לו הזמן התאים לתגובות ספונטניות, צריך להביא בחשבון את כל הגורמים, את כל הנסיבות, את כל התמונה המורכבת. צריך ראייה כוללת. "תשיג לי את הנשיא", אמר לעוזרו. "הנשיא שלנו אדוני?",שאל העוזר. "לא! לא את שלנו! את נשיא ארה"ב". נשיא ארה"ב לא היה במשרדו הוא בכלל לא היה בבית הלבן. הנשיא נסע לחופשה של יומיים כדי להעביר בהם את הזמן בנעימים, במשחק גולף. שיחת הטלפון תפסה אותו בעיצומו של משחק גולף מרתק. "תגיד לו שימתין", אמר לעוזרו, שעיניו אינם משהות מן הכדור. הנשיא נשך את שפתיו, ריכז את מבטו, לאחר תנופות ניסיון אחדות באוויר, הוא הניף את המחבט והעיף את הכדור. הכדור טס מעל המדשאה הירוקה, לעברה הגומה. שהנשיא עוקב אחריו במתח, מבלי להסיר מבטו לשנייה. "נו", צעק הנשיא ,"ישר לגומה!". אבל הכדור פגע בשפת הגומה וקפץ מעלייה. "לעזאזל", לחש הנשיא מחמת זעם. העוזר מזכיר לו "ראש ממשלת ישראל על הקו", ומושיט לו את הטלפון הסלולרי. "כן, כן, עוד רגע", מלמל הנשיא, מחה בכובע את הזיעה מעל מצחו, אחרי כמה לגימות מים קרים, פנה לעוזר שעדיין המתין על הטלפון ביד. "הלו, אדונה השניא שלום", אמר ראש הממשלה". "כן, שלום". השיב הנישא. "מה שלומך אדוני", התעניין ראש הממשלה. "אני בחופשה", אמר הנשיא קצרות. "כן, אדוני, אני יודע אדוני, ואני מצטער על כך שאני מפריע לך אדוני. אבל חייל שלנו נמצא בסכנה, ואני רוצה לדעת אם מותר לפתוח באש". "לפתוח באש, באמצע השיחות השלום, מה אתם מטורפים?". "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, אדוני נשיא", אמר לו ראש הממשלה. "מה עם גז מדמיע?", שאל הנשיא. "הרוח מפזרת אותו". "אז תשמשו בכדורי גומי". "הם כבר לא מפחדים אף אחד. אז תתחילו לעשות וויתורים, בשני הצדדים, עם קצת גמישות אפשר להסתדר". "עם עזרתך האדיבה אדוני הנשיא, אני בטוח שנסתדר אדוני". אדוני, אדוני. אדוני. ראש הממשלה שטוף זיעה, הניח את השפופרת במקומה. מיד התקשר לשר הבטחון והודיע לו: "אותן ההוראות נשארות". "אותו דבר?", שאל שר הבטחון בטון מהוסס משהו. "נכון. אותו דבר". צעק ראש הממשלה. "סליחה על השאלה, אבל למה בדיוק הכוונה, אדוני ראש הממשלה. הרי אתה יודע כמוני שבכל שבוע ההוראות משתנות". "הן אינן משתנות כל שבוע", זעם המנהיג הישראלי. "מדיניות הממשלה ברורה, ההוראות ברורות, ופקודה זו פקודה, "אסור לחייל לפתוח באש, אלא אם כן נשקפת סכנה לחייו". "כן אדוני", השיב שר הבטחון. ועוד בטרם הוריד את השפופרת הורה להשיג לו מיד את הרמטכ"ל, הרמטכ"ל התקשר לאלוף הפיקוד, אלוף הפיקוד התקשר למפקד האוגדן, מפקד האוגדן התקשר למח"ט, המח"ט התקשר למג"ד, המג"ד התקשר למ"פ. המ"פ התקשר למ"מ, המ"מ התקשר למ"כ, המ"כ התקשר מיד למגדל השמירה. "איציק אתה שומע", צעק המ"כ ממכשיר. "איציק, איציק, אתה שם? אתה שומע אותי ? איציק! איציק! אתה שם? איציק...".

ככה זה פחות או יותר נראה. זה גזרה משמים. זה גזרה משמיים. אנחנו במצב שכמה פלסטינים וערפאת עם השפתיים שלו, עובד עלינו ועל כל העולם כולו, משקר 100 פעם ביום. לבן הארמי סוכר לידו. עובד על כולם, מה מבטיח לא מקיים. הוא רלוונטי, לא רלוונטי, הוא בן לאדן או פרטנר, אף אחד לא... פה לא יודעים מה להחליט. נו? אז זה ייגמר אתם חושבים או לא ייגמר?

 לא ייגמר! והנה עברו 20 שנה ועוד לא נגמר ולא ייגמר, כי לא מבינים את העניין. לתת פתח, אם נותנים פתח, זה המצב. סיפרתי בעבר מעשה שהיה עם ערבי שבא לבנק וביקש 5,000 שקל מחשבונו, והפקידה אמרה לו אין בעיה, תחתום. אמר לה אני לא חותם. הכסף שלי. תביאי לי 5,000 שקל. אמר לו: אבל בלי חתימה אני לא רשאית. אמר לה: לא מוכן לחתום, התחיל לעורר מהומה, נהיה בלאגן. הכניסו אותו למנהל, אמר לו: "אדוני, אתה רוצה 5,000 אין בעיה, רק תחתום". "הלו! אתה לא שומע?! אני לא חותם וזהו! אני רוצה את החמשת אלפים שקל". המנהל קם, נתן לו כף, השכיב אותו על הרצפה, הערבי קם, חתם. הלך לפקידה הביא לה את הטופס חתום. אמרה לו: "מה קרה? למה חתמה?". הוא אמר: "הוא הסביר לי". אז צריך להבין. אדם שבא בכח, אי אפשר להשתמש איתו בכפפות של משי. "הבא להורגך השכם להורגו". הוא יודע, הוא בעל דעת זה. חוץ מזה, אתה גם מונע ממנו טובה לשיטתו, הרי למה הוא הלך? שמחכים לו 72. ואמא שלו מבסוטית, פותחת סוכת אוהלים, ומחלקים סוכריות. טוב לכם! אז מה הבעיה בכלל? הם מבסוטים ואתה לא מסתכן, אז מה הבעיה? אבל ככה זה. זה עולם של חארטות. עולם שמתחשב באחרים ולא מתחשב בסכנה של עצמו.

נחזור לעניינו. עשירי בטבת היה היום. זה לא בכדי, היה פתח.

דוגמה נוספת: יוסף סלסל בשערו, וגירה בעצמו את הדוב. מי זה הדוב? אשת פוטיפר. הסלסול בשיער זה היה פתח לגירוי הדוב. יוסף היה דואג לחיצוניות שלו. וכתוב שהיצר הרע רואה אדם שמתקשט בשערו, אומר "הדן דלי". זה, זה שלי, זה אני כבר יודע מה לעשות איתו, אני אוציא אותו לרחוב, מסדר לו את הכל, איך להחטיא אותו. צריך פתח. את העומד מול המראה, תדע שאתה מכשיר את עצמך ליצר הרע שיפיל אותך ויחטיא אותך בעריות, בכל הדברים הכי קשים שלא תוכל לצאת מהם. והוא אלוף העולם. אלוף העולם. קוראים לזה "להראות טוב".  

עוד דוגמה: "הבה נתחכמה לו". פירש המקובל האלוקי הרב עלי ברית אברהם, זצ"ל, ש"הבה נתחכמה לו", זה ליצר הרע. פרעה רצה להתחכם ליצר הרע. בוא נסתום לו את הפרצה הקטנה מבעוד מועד פן ירבה. אם ניתן לעם ישראל להתרבות, אז ונוסף גם הוא למלחמה עלינו. יבואו אויבים והם העבדים מבפנים, אז בוא, פן ירבה, בוא נסתום את הפרצה. אז "הבה נתחכמה לו", ליצר הרע, אומר המקובל. לו לא היו ישראל מתפתים לפה הרך של פרעה, לא היו יוצאים ליום עבוד הראשון. מה עשה פרעה? אמר ייאלה יוצאים לעבודה, כולם! גם אני! גם אני! אם המלך יוצא כולם יוצאים. המלך עושה עבודה, כולם עושים, כל אחד רוצה להראות לו איך הוא אלוף, איך עושים בזריזות. התפתו. זה התחיל ככה, התחיל בחומר ובלבנים, אח"כ זה המשיך בכל עבודה בשדה.עינו אותם לכו תביאו גם תבן אתה בעצמכם. וזה הסתיים בכל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, עינו אותם עינוי על עינוי. הכל התחיל בפה רך. בפרך, "בפה רך". בואו כדאי להם! יהיה מלגות. מלגות יהיה. שבט לוי לא התפתו, נשארו בגושן, למדו תורה, אמרו עזוב אותי! לא רוצה מדובשיך ולא מעוקצך. ולא התענו במשך כל ה-210 שנה. אבל אלו שהתפתו, נתנו פתח, מהפתח נהיה להם עינוי ושעבוד שאין כדוגמתו.

כותב רבנו האלשיך הקדוש, זצ"ל: בביאור הפסוק "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מוות". פותח להגיד לנו ככה: "יש דרך", לשון יחיד. "ואחריתה דרכי", לשון רבים. מתחיל ביחיד מסיים ברבים. דרך אחת נהיו דרכים. פתח בלשון זכר וסיים בנקבה. לומר לך: אדם פותח בצעד אחד ונקלע לסבך של דרכים מסתעפות שמהן יולדו דרכים רבות נוספות. אתה דרכת את הדריכה הראשונה, אתה עשית את הפתח הראשון, חשבת שזה רק דרך אחת, ואתה יודע לקראת מה אתה הולך, אבל תדע לך שיצפו לך עוד דרכים אח"כ. יש דרך ישר. בעינייך זה ישר. יש דרך ישר לפני איש, אבל תדע שאחריתה דרכי מוות. מה זה "דרכי מות"? על פי קבלה מסובר: אדם בא בשביל לעבור את העולם פעם אחת. יש דרך ישר. האלוקים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים. מי זה? אדם וחוה. "המה". הוא ברא את אדם ראשון ישר. בלי יצר הרע. אבל המה ביקשו חשבונות רבים ומזה יצא כל ה-6,000 שנה האלה, של הצרות, מחלות, מלחמות, הכל. אבל מה זה גורם? גורם שאדם לא גמר את התיקון שלו בדרך אחת. הוא צריך להתגלגל עוד פעם לתקן. לכן כיוון שהדרך ישר, לפני איש, אחריתה דרכי מוות. הוא יצטרך למות פעם ופעמיים ושלוש ולחזור. כל פעם למות מחדש בשביל לתקן ולהשלים את התיקון. אבל הכל מתחיל בפתח הלא נכון. אז לכן, צריך לשים לב כל הזמן על ההתחלות. על הפתח. על קיר חלק לא מטפים אם אין אחיזה. אבל אם נתת בית אחיזה, יטפסו עלייך. אם תפתח פתח הוא ייכנס. "לפתח חטאת רובץ". לכן עשרה בטבת הוא היה הפתח, הוא יום המצור הראשון. מאז זה רק לספור שלוש שנים עד שכולם מתים שמה ומחריבים את העיר ואת הכל. אבל זה התחיל באותו יום. באותו יום לא הורגש כלום. לא הורגש כלום! אבל זה האסון. האסון זה שנפתח הפתח באותו היום! לכן בעצם היום הזה, אפילו אם היה חל בשבת, לא מאחרים אותו. כי היום הזה היה הפתח. וזה מלמדת אותנו התורה להיזהר לפתוח פתח, כי לפתח חטאת רובץ.

אמר רבי יוחנן: "קלות שעשו אחאב, העבירות הקלות של אחאב, כחמורות שעשה ירבעם.זאת אומרת מי היה חוטא יותר גדול? החוטא היותר הגדול היה אחאב. כי הקלות שלו זה כמו החמורות של ירבעם. ירבעם העמיד עגלים, עבודה זרה, הכל. כתוב שלא היה כחטאות ירבעם בן נבט אשר חטא והחטיא את ישראל. אבל אחאב חטא יותר ממנו. אז למה תלו? למה תלו בירבעם ולא באחאב? כי הוא היה ראשון, הוא היה הפתח! וכיוון שהוא היה ממציא השיטה והדרך, ממלא תלו את זה בו. משל למה הדבר דומה? אדם היה חולה במחלה ממארת, לא עלינו. מחלה ידועה. עובר טיפול, הקרנות, ניתוחים, עליות, מורדות, תקוות, אכזבות. בסוף מת. יושבים בני המשפחה שבעה, והם מסיחים ביקירם. אחד מזכיר את השעות הארונות, השני מזכיר את הניתוח שכשל, השלישית מזכירה את הידרדרות שבעקבותיה. יש מישהו שמזכיר את ההקרנות המתישים שסבל, מסכן. וכולם מעלים ציוני דרך מדכדכים.  רופא המשפחה היה נוכח ואמר: יש תאריך אחד, אותו אנחנו לא יודעים, והוא הקובע מכולם. אותו יום עלוב, לפני חודשים רבים, שהתפתח התא הראשון הממאיר והפושע. זה היום שהכריע אותו. היום שנפתח הפתח לתא הראשון. איש לא ידע, חולה עצמו לא הרגיש, אבל באותו יום נחרץ גורלו. כל השאר, זה רק התפתחות. הידרדרות צפויה מתרחבת עד לסוף הנורא. הכל תלוי בהתחלה. בפתח. זה היום הקריטי. נכון בעשרה בטבת לא חשו בני ירושלים מאומה, רק הגבלות של יציאה מן בעיר, היה אוכל, היה שתייה, הייתה זחיחות דעת, אבל כל מאורעות הרעב שאח"כ קרו, ממה שכתוב בפסוקים: "הטובים היו טובים היו חללי חרב מחללי רעב". עד שכילה ה' את חמתו. שפך חרון אפו: "ויצא את אש בציון ותאכל יסודותיה", הכל היה תוצאה של עשרה בטבת. שם התחיל המצור. ונמצא שהוא התאריך הקובע ביותר. זאת אומרץ זה היום שהופיע התא הממאיר הראשון.

את הלקח הזה בחיי העם שלמדנו עכשיו, כל אחד מאיתנו צריך גם  לאמץ אותו לחייו שלו. על הפסוק "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם", כתב רבנו הספורנו, זצ"ל: "ויחל נח", מה זה "ויחל"?. התחיל בפעולה לא טובה. ולכן, נמשכו מזה מעשים  אשר לא יעשו. כי מעט מן הקלקול בהתחלה, יסב הרבה ממנו בסוף. כמו שקורה שאדם טועה בתחילת חשבון. אם עשית טעות בהתחלת החשבון, כל החשבון אח"כ יהיה מדויק בשאר החלקים, ייתן תוצאה שקרית. כי כבר בהתחלה טעית, אז מה זה מועיל כל מה שאתה ממשיך הלאה?! והוא מביא ראייה גם. מעוד פסוק: "ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראנה לעם לזבחי אלוהיהם, ויצמד ישראל לבעל פוער, ויחר אף ה' בישראל". רואים "ויחל", מה גרם? מפריצות, הגיעו לעבודה זרה, ומעבודה זרה מתו במגפה 24 אלף. הכל מב"ויחל". מההתחלה זה הכל. הייתה התחלה. אחד הלך, בא שני, הלכו זוגות אחר כך. וככה עד שמתו 24 אלף. היו צריכים למות 197 אלף בערך, ורק אהרון עצר את המגפה ומתו רק 24 אלף. כל זה מב"ויחל", הכל זה מתחיל רק עם ההתחלה. זהו. טעות בהתחלה משלמים עלייה בגדול., והיא מסתבכת חבל על הזמן. בתי סוהר מלאים, לדאבון הלב. מלאים בחורים יהודים, נשמות זכות, טהורות. הידרדרו לשפך המדרגה. איך זה קרה? כל אחד מהם יוכל להיזכר בנקודה שבה כשל.  איפה הייתה תחילת הנפילה, איפה היה נקודת המפנה. נקודה קטנה שנראתה פעוטה ושולית והוליכה להרס מוחלט. כל אחד יש לו את העשרה בטבת שלו. את נקודת ההתחלה שלו, שידע. אחד אמר לך מילה לא יפה, החלטת אני לא שותק, ומזה אני לא שותק, ומזה הידרדר לאן שהידרדר. שניים נסעו מאלעד החליטו לעשות כנראה תחרות עם אופנוע, הגיעו לסיבוב, נתקלו בגדר, ועפו למטה ונהרגו. הכל התחיל בשוויץ, התחיל בלהוכיח, בלהראות, בלהיות אמיץ, וכל מיני דברים. ההתחלה זה הכל. התחלה לא הייתה נכונה, טעות אחת בהתחלה יכולה לעלות בחיים, במאסר, במה לא! בהתחלה ביבי קיבל סיגרים, אח"כ הוא קיבל עוד סיגרים, ואח"כ נהיה במאות אלפים סיגרים. וככה כל דבר התחלה. ועובר, ועובר, עובר, ונהיה עוד, ונהיה עוד, עד שזה מתאסף, ואז בא חורבן.

הכל התחיל, כן, בעשירי בטבת של כל אחד. אז כמה עלינו להיזהר מנפילה וממעידה. זה למדנו לעצמנו. עכשיו חלק מאיתנו הורים, חלק מאיתנו מחנכים. צריכים להיות ערים לכל פתח אצל הצעירים. כל סדק שנפער, שמזמין רוח פרצים, עלינו לדעת אין חלל ריק, אין ואקום. בור שאין בו מים, מתמלא בנחשים ועקרבים. אין מים אלא תורה. אין תורה יש שטות. אם הראש תפוס בחוכמה, אין מקום לשטות. אם הוא ריק מחוכמה, הוא מלא בשטות. הראש תמיד מלא. אין מצב שלא. או מחשבות טובות או מחשבות רעות. אין מצב של ואקום. אם יש חור, יהיה עכבר שינצל אותו. העכבר עומד ומצפה להיכנס, הנחש מצפה לפתח. כתוב: "ואך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו". זה יוצא, זה נכנס. ככה זה הולך. איפה שיעקב איננו, מופיע עשו. ותמיד תמיד זה יתחיל באיתותים רפים. סדק צר. קל לסתום בהתחלה. ותראו מה אמרו חכמים ותזכרו את זה, זה חשוב: "תאטום ולא תצטרך לשפץ. תשפץ, ולא תצטרך לבנות בית מחדש".  מה זה "תאטום"? תאטום פירושו דבר שאתה רואה סדק קטן, עכשיו, מיד תאטום. מיד! מיד לאטום. למה? אם תניח את זה, כבר תצטרך לשפץ.כבר תצטרך לסתור כמה אבנים, לעושת שיפוץ. ואם גם את זה לא שעית ולא שיפצת בזמן, תצטרך לבנות כבר את הבית מחדש. הכל יתמוטט. אותו הדבר בשינים. יש לך נקודה שחורה קטנה, קטנה, ישר תרוץ לרופא. ישר! אל תחכה. תדאג לטפל בהתחלה. שיניים זה דבר מאוד חשוב ויקר גם. יקר מאוד! להחליף את כל השיניים זה סיפור של 100, 200, 300 אלף, תלוי אצל מי. יש לכם בפה, מלא כסף. מלא, מלא כסף! אבל אנשים לא מבינים, אז הוא ממתין, אח"כ צריך טיפול שורש. טיפול שורש כבר נחלשת השן, אחרי זה צריך כתר, אחר כך צריך השתלות, אחר כך בטיח. איזה סיפור אח"כ! וזה מדביק, דלקות. לא כדאי. בהתחלה לשים לב על דבר בהתחלה. אם בניין קרס, חפש את הסדק הראשון. שאתה רואה את הסדק, אתה רואה למעשה את החורבן שבעקבותיו. אם לא תמהר לאטום, אז אתה תצטרך לשפץ, ואם לא, תצטרך לבנות הכל מחדש. זה הלקח של עשירי בטבת למי שצם היום, והיום הזה שמח מלך בבל על ירושלים, הוא היום הקובע בעצם היום הזה, לכן הוא חמור יותר, כי פה לומדים את היסוד מה גרם לשבעה עשר בתמוז ומה גרם לתשעה באב וכל הצרות שעד היום אנחנו סובלים, כל המלחמות, הכל התחיל מאותו יום, עשירי בטבת, שבא נבוכדנצר ושמח על ירושלים. סוף סוף אנחנו מבינים מה רצו חכמים להגיד לנו. לכן זה יום של התעוררות, להתבונן, לא על העבר כמו על העתיד, לחפש דרכי התשובה, להתבונן בעצמנו איפה אנחנו נותנים פתח ליצר הרע שיפיל אותנו ויהיה לנו חורבן בחיינו. אח"כ מתלוננים למה לא טוב לי, למה לא הולך לי, למה לא מצליח, למה לא זה... תבדוק איפה לא אטמת והוא נכנס ומשם סיכל את כוונותייך הטובות.

עד כאן רבותי, למי שיש שאלות בבקשה.

 שאלה:

שואל: תודה רבה כבוד הרב. נורא התרגשתי ששמעתי שאתה מגיע, אני כל פעם שאתה אור ביהודה, אני מתרגש ומודיע להרבה חברים... והבטיחו לי לבוא וכרגיל אותו דבר. אנחנו מפחדים. מפחדים מהאמת, אני מבין אותם. ואמר הרב מפחיד אותי. כי בן אדם ששומע את האמת, עדיך להיות כמו בת יענה, לשים את הראש בחול. ועדיין אתה לא מפחיד, אתה עוד עדין. אתה צריך להגיד את מה שאת היודע בכוחך, ומה שאני יודע, כאילו מה שהבנתי להיום אתה עדין מאוד, לא מספר להם, שלא תפחיד באמת את האנשים. יש לי שני דברים. אחד משמח, ואחד עצוב. אני  לא יודע אם מה להתחיל עם השמח או העצוב.

הרב: תשאיר את השמח לסוף.

שואל: יפה. עצוב בגלל המקרה היום של המשאית שראיתי, וחזרתי אחורה עם החייל וכל זה, מה יכולנו למנוע. המשאית הזאת יכלה בשנייה חייל הראשון היה יורה לו בראש וכבר היה מונע את הכל. כל זה לא היה קורה. החיילים שלנו עם נשק, ריבנו של עולם! כל העולם רואה אותנו! ברחו עם הנשק. למה? לא להגיע למצב של החייל ששופטים אותו. מה זה התמרמרתי, מה זה עצב קיבלתי! אני יש לי שני ילדים בצבא. יש לי ילדה בשייטת וילד קצין, בן קצין בצבא בסיירת. ה' ישמור על כל חילי צה"ל. אני לא בקשר איתם בגלל הפתח שאמרת. אני לא רוצה לרחת הרבה זמן, כל פעם שאת האומר פתח, אתה דוקר אותי בלב. כי אתה נקודה בכאב של החיים שלי, אני אישית, בגל הפתח הזה. בקיצור, אני מה זה מאוכזב מאוד מהרמטכ"ל, מהראש ממשלה, מהמדינה שאני חי בה. אין לי ברירה, אין לי לאן לברוח, אין לי איפה ללכת. יש לי עכשיו לאחרונה את הישיבה שלי, ובן שלי ישב פה מקודם והא יצא, כל היום אני שמה. מעביר את הזמן בדבר המשמח, לשתף אתכם מאוד, דקה. בקיצור, האכזבה גדולה זה למוטיבציה של החיילים שלנו, לערעור של הבטחון, בגלל הרמטכ"ל הזה, בגלל... אני לא אפילו אכפת שיעצרו אותי, אני רוצה לקלל, אני רוצה לא יודע מה...

הרב: אין צורך. אין צורך.

שואל: אני כועס, כועס כעס מוות. יש לי שני חיילים כמו שאמרתי בצבא, שיעשו מה שהם רוצים, ואני מסרתי אותם ל... הם פקדון אצלי רק. אני מאמין שהוא ישמור עליהם, ועל כל חיילי צה"ל. אבל יש לנו מדינה זבל, זבל כל ההתנהלות הזאת! אני לא יודע איך להתבטאות, פחדנים! הם יפי נפש, הם רוצים להראות לעולם יש צדק אצלנו ויש לנו זה... אז מה בן אדם, בא לאכול במבה, בא לבלות, הבן אדם בא חתך את הצוואר של החבר של החייל, אז הוא ירה בו. כל מי שיבוא אפילו בלי נשק, שיהיה לו מצידי אולר או שיהיה לו איזה אפילו סיכת בטחון, כדור בראש לתת לו! הוא לא בא פה לחלק לנו עוגות, בקלעות , הוא בא לרצוח אותנו! את הילדים שלנו, אותנו  ואת המשפחות שלנו ובני דודים שלנו. כבר שיתעוררו כבר! שלא יודע מה.. שאלוקים ייקח אותם לגהני גהנום, אמן! אני לא רוצה לקחת הרבה זמן, אני יש לי המון, אתה קצת עדין בזה. אתה צריך לקחת את ההרצאה, לעורר את העם הזה שיתעורר. אני ממש כולי רועד מעצבים! וזה חלק קטן. מה זה חיילים, בושה! חייל עם M16 וצריך לברוח ממחבל, ממשאית, בשנייה מכוון לו לראש הורג אותו או מנטל אותו, ושום אחד לא היה נפגע, לא היה נהרג. אני מאמין שאף אחד לא היה נהרג. אבל זה אחד הטעויות, זה הפתח שאתה אומר עליו, ואת ההנהגה ... עם הפתחים האלה כל הזמן. אני...

הרב: היה צריך להיות שמה גם אבטחה. לחיילים. במקומות כאל הצריכה להיות אבטחה, שצריכה שלים לב. כי כמויות כאלה זה לא בסדר שעומדים באופן כזה מזמין צרות.

שואל: אבל ליברמן יחסר לו סגירות, ביבי יחסר לו מהסיגריות הקובניות והוסקי. על מה אתה... בשביל מה שיהיה אבטחה?! הם דואגים לאינטרסים שמה למעלה, אכפת להם אלה. מה אתה.. כמו החייל שזורקים עליו אבנים, הולך למות, יורה לי באוויר. מתקשרים לנשיאים, גולפים, מה גולפים... ההוא מתקשר לההוא, רק תירה בהם צרור! תהרוג אותם! מה יעשו לך?! אתה חייל! אני אזרח, אני מסתובב עם נשק שאני רוצה אני, שיתפסו אותי משטרה, למעלה, הזהירו אותי, עצרו אותי כמה פעמים. אני כבר 25-30 שנה יוצא עם נשק. אני לא אסכן את המשפחה לשי. בלי רישיון. ושישמעו אם יש פה שוטרים. ואמרתי גם למשטרה. כל פעם שאני יוצא, אני יוצא עם נשק. אני לא מפחד ולא כלום! אני מעדיף להרוג ולא להרג על ככה על שפיכת דם סתם. ואני אמרתי לשוטרים. ואם יש שוטרים פה, שיימצאו, שיימצאו. ויש לי נשק. ותמיד אני מסתובב. ברוך ה'. לא מפחד! זה המציאות. ואני אמרתי למשטרה. אומר לי שמע על תספר לי.. עדיף שאני אדע. בוא נעבור לנושא אחר, לא רוצה לקחת זמן פה לאנשים. חבל שהאולם ריק, חבל שאין פה הרבה אנשים שצריכים לשמוע אותך.

הרב: הכי טוב שתשב בבית מדרש בלי נשק, בלי כלום. זה הכי בטוח.

שואל: לא, אני אומר אם אני למשל אני נוסע עם הילדים והזה... זה שאני נוסע... מה זה?! הגנה עצמית. אפילו לא צריך להיות חייל או משהו. אני יראה לו בראש בכייף ואני אהנה ואפילו אשב בבית סוהר בכייף, ואני לא אפחד. לפחות עשיתי משהו לקידוש ה'. ככה צריך להיות. נולדנו על החרב ונקום על החרב! שלום לעולם לא יהיה! לפני סיום, גם אתה צריך להעביר את המסר כבוד הרב. אני ממש אוהב אותך באמת, באופן אישי. אני אוהב לשמוע אותך. אתה מדבר מליבך לא לבי, אני מזדהה איתך, רק שידעו שלא יהיה שלום פה לעולם! למה? תיתן את חיפה, תן את תל אבייב, תן להם את רמלה, תן להם את לוד, תן להם את כל ירושלים, אני מבטיח לך, שימו אותנו בדרום, אנחנו נפריע להם. הם רוצים להרוג אותנו! הם לא רוצים שנהיה קיים. שלום לא יהיה! אין פה שמאל, ימין ומרכז, נגמר הסרט הזה. הם רוצים להרוג אותנו! שאנחנו נמות! לים! לים!

הרב: אם אתה רוצה שיהיה שלום...

שואל: אין שלום! לא יהיה!

הרב: שמע רגע!

שואל: לא יהיה!

הרב: שמע רגע..

שואל: אנחנו באשליה, כבוד הרב.

הרב: אם אתה לא רוצה לשמוע...

שואל: אני אשמע אותך... אני מתעצבן! שלא יהיה.. אין שלי שום.. אתן לך מיליון סיבות לא יהיה שלום! סיבה אחת תן לי.

הרב: אני אתן לך.

שואל: תן לי! איך יהיה שלום?

הרב: אם יתנו להם את רמת אביב יהיה שלום.

שואל: לא יהיה שלום! גם רמת אביב...

הרב: לא הבנת!

שואל: לא יעזור! זה לא מספיק!

הרב: לא, אז השמאל לא יסכים. השמאל לא יסכים! מה אני אצא מהבית? שכולם יצאו, אני אשאר. צריך לחשוב מחוץ לקופסא.

שואל: לא, לא הם רוצים שנהיה בתוך הים, שהסרדינים יאכלו אותנו זה מה שאני אומר. שהעולם יידע, ושאנשים יתעוררו כבר למציאות!

הרב: כאב הלב שלך...

שואל: אני.. אין לי.. יש לי הרבה מה לדבר, אבל לא רוצה לקחת זמן. בוא נעבור לדבר הטוב.

הרב: כאב הלב שלך הוא של הרבה מן הציבור...

שואל: לא יודע, אני ממורמר!

הרב: 80 אחוז מהציבור חושב פחות או יותר כמוך, אבל...

שואל: לא יודע... מה שראיתי היום, ועכשיו עם המשאית, התכוונתי לא לראות ולא יכולתי ובן דוד לי שפוף, ואני בהצצה מסתכל...

הרב: טוב! הלאה.

שואל: בוא נעבור לדבר הטוב. אני בחיים שלי לא קראתי מחברת, בחיים שלי לא הכנתי שיעורים, בחיים שלי.. לא יודע איך עליתי כיתה. היו מעלים אותי בית ספר.. ולפני כמה חודשים התחלתי במסכות, לא מסכות של פורים...

הרב: מסכתות.

שואל: מסכת ברכה...

הרב: ברכות.

שואל: סיימתי.

הרב: ברוך ה'!

שואל: ברכה על כך... עשיתי משהו קטן, מה קטן, מה שיכולתי ואפשרות. אח"כ.. מסכת ברכות.. שבת. מה זה?! 700 עמוד זה, זה לא... אמר לי לא סומך עלייך, קח את הזמן שלך. גמרתי את זה, הביא לי את הקידושין. גמרתי את הקידושין, הביא לי את חגיגה. מה זה חגיגה? זה חלק א' וחלק ב', ולפני 4 שעות סיימתי אותו.

הרב: ברוך ה'! ברוך ה!

שואל: כן.. הרגשתי כמו שהתחתנתי עם...

הרב: עם חגיגה...

שואל: עם סנדי בר התחתנתי היום... ההרגשה.. כאילו אני רוצה להתבטאות איזה הרגשה. ואני אמלא את המקום שמה בישבה, ביום, בלילה, בשש בוקר הולך לעוד בית כנסת עד שבן דוד שלי בית כנסת שלו נפתח בשבע, בשביל למלאות לו את ההתלהבות. אבל אני אומר לעצמי גם, מתוך ניסיון, אני... תו לי חצי דקה לסיום.. לקחתי זמן בטח. אני בניתי משך 35 שנה אבן אבן, לבנה לבנה. ולפני 10 שנים עשיתי חור קטן בסכר. ושמה נשבר הסכר, והתגרשתי ושילמתי מחיר כבד. והעבודה, והחיים, כל מה שבניתי הרסתי בגלל מה שאמרת הפתח הזה כל פעם. כל פעם שהיית מזכיר פתח, אתה דוקר אותי בלב. עשיתי את הפתח הזה בסכר ולאט לאט נפרץ המים. ואי אפשר לעצור אותו ונהיה שיטפון. והיום אני נקי 8 שנים. יש לי כמה תעודות מאוניברסיטה, אני משקם אסירים, משקם אנשים שמשתמשים בסמים לשעבר. ובן דוד שלי עוזר לי, גם תומך בי. ואני לומד שמה בישיבה. ואני רוצה ללמוד. ואני רואה את הדברים, האמיתיים מביאים לי לפנים. ואני חיכיתי... מה זה התרגשות! אמרתי אלבש חליפה עם עניבה היום וזה, אמרתי לא אנשים לא יבואו פה עם עניבות, אני אהיה פה כזה בולט.. אז לא. לכבודך, כי באמת.. אני כולי מתרגש שאתה פה, מארח אותנו באור יהודה, וחבל.. אני אמרתי ליוסי חבר שלי ולדוד, בן דוד שלי, שהאולם ריק.. איפה הזמנים שהיינו מחכים בתור בחוץ...

הרב: הם כולם צמו, צמו. לא היה להם כח לקום...

שואל: איזה צום! מה זה קשור?! היינו מחכים שעתיים לפני בשביל שנכנס שיהיה מקום, תבואו כבר.. בואו שמעו את האמת! בואו שמעו את הדברים. אין לי.. יש לי ים מה להגיד אבל אני מדבר יותר מידי מההתלהבות ואני...

הרב: ה' יברך אותך!

שואל:  אני אוהב אותכם!

הרב: וישמור אותך ושנזכה לראות בגאולת ישראל במהרה בימינו אמן!

שואל: תודה! אבל שלום תשכחו ממנו!

הרב: רמת אביב.. רמת אביב

 

שאלה:   

שואל: שלום עליכם הרב, ערב טוב.

הרב: שלום, שלום וערב טוב!

שואל: רציתי לבקש בבקשה ברכה לבן שלי. הוא בן שנה ותשעה חודשים ועוד לא מדבר.

הרב: מה השם?

שואל: עובדיה בן מירה.

הרב: עובדיה בן מירה, ה' יזכה אתו לדבר כראוי.

שואל: אמן! אפשר עוד?

הרב: כן...

שואל: יהודה בן שמואל, רפואה שלמה.

הרב: מי זה?

שואל: הוא אבא של חבר.

הרב: אח"כ.

כן מי עוד?

שואל: אפשר עוד ברכה?

הרב: לא. אח"כ.

שאלה:

שואל: שלום, ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב משה.

שואל: תודה רבה על השיעור, מאוד אהבנו כולם. בקשר לסדק, אני לא יודע אם זה מאוחר, אבל לפני שנים אני שומע שיעור תורה של הרב זרזיר... אהה.. סליחה, זמיר, שאסור להרוג מחבל שעלה על רכב. זאת אומרת כל מי ששומע את השיעור הזה שלא מבין שאסור להרוג ערבי שנכנס לשכונתנו ופגע באנשים. עם הוא עלה על אוטו, אסור לגעת בו. לא נתפס לי ההיגיון. ואנשים מחזיקים ממנו כאילו כל מה שהוא אומר זה קדוש, וזה בכלל לא נכון! והוא לא מבין בענייני צבא, והוא מטעה את הציבור. והסדק התחיל גם משם. שידעו כולם. כמו שהאיש הטוב אמר שאם יבוא ערבי, הוא לא צריך להישאר חי, אם הוא בא לפגוע הוא לא צריך להישאר חי.

הרב: זה לא משנה אם זה ערבי, אתם לא.. אתם טועים. "הבא להורגך השכם להורגו" זה גם יהודי. כל מי שבא קם על מישהו להורגו,יש לו דין רודף, ודין רודף צריך להינצל ממנו. זה לא דווקא ערבי. חושבים כאילו גזענות, הסתה, לא! זה דין לגבי כולם. כל מי שבא להרוג. אפילו בא גנב במחתרת על מנת לגנוב ולהרוג, רואים שהוא מחזיק נשק על מנת להרוג, אז אתה מצווה ומחויב להציל את נפשך בנפשו. זה לא דין רק בערב. לא לטעות וזה הדין.

שואל: אז אני מאז ששמעתי את הדברים האלה, אני קרעתי את כל הדיסקים שאני רואה.. אף לא שמעתי אותו, אבל כל דיסק שראיתי פשוט השמדתי אותו. הוא מטעה את הציבור, כבוד הרב.

הרב: תהיה בריא! תודה!

שואל: תודה רבה כבוד הרב.

שאלה:

שואל: כבוד הרב, אני רוצה לשאול אותך שאלה שקשורה לתורה, אבל לא בנושא הזה. אני דווקא רוצה לשאול אותך שאלה על בראשית ברא אלוקים את שמים ואת הארץ. הריע שכל התיאוריה של דארווין שזה שטות אחת גמורה... מצד שני, אני מאוד רוצה לדעת שאם הרב יכול להסביר לי איפה כתוב בגמרא, או במשנה, או לא יודע איפה, איפה כתוב בדיוק, באיזה צורה בפועל, כלומר המלאכים באו ועשו את כל העובדה שהקב"ה ציווה עליהם, איך הם עשו את זה בפועל שבראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. האם תוכל להסביר את זה?

הרב: לא עשו. אין דבר כזה. אף אחד לא עשה.

שואל: אז יופי! אז איך...

הרב: תיקח ספר "מעם לועז" ותקרא...

שואל: מעם לועז?

הרב: כן. ושמה תקרא בדיוק את ההשתלשלות של הבריאה.

שואל: אוקי. יפה. עוד שאלה בבקשה..

הרב: כן...

שואל: נכון שבתורה כתוב מי שלא שומר שבת "מות יומת". עכשיו, אני יודע שאני יכול לקבל תשובה, צדיקים ורע להם, ורשעים וטוב להם. אבל יכול להיות שיש פה עוד איזה שהוא תרגום, אפשר להגיד, עוד איזה שהוא פירוש שמות יומת זה לא רק "מות יומת" כאילו באופן ישיר. אולי תוכל להסביר לי? מה זה עוד אומר "מות יומת"? כי יש הרבה אנשים שהם לא שומרים שבת והם לא מתים. אז למה כתוב "מות יומת"? זה לא סתם כתוב "מות יומת", יש בזה משהו.

הרב: קודם כל, אתה צריך להבין שמי שמחלל שבת סקול ייסקל או ירו יירה. צריך לדון אותו בדין סקילה. אבל זה שהיה סנהדרין, היה בית דין, דנים וצריכים עדים, וצריך התראה, ורק אחרי זה היו יכולים לדון אותו למיתה. וזה קודם כל. דבר זני, "מות יומת" שכתוב בתורה פעמיים תמיד, זה שהוא מת בעולם הזה ומת גם לעולם הבא. לכן יש כפל. שתי מיתות. גם בעולם זהה גם לעולם הבא. אם הוא לא חזר בתשובה, אז גם המיתה השנייה תהיה בו. אז לכן, צריך לדעת כרגע, אין דין של סנהדרין ואין דיני נפשות, ולכן לא דנים אדם שמחלל שבת. אבל מן השמים כן דנים. מי שמתחייב סקילה, אז הוא מת או בתאונת דרכים או שנופל עליו דבר קשה, או שהוא נתקל בדבר קשה. זאת אומרת זה סקילה. מי שחייב חנק, אז דנים אותו בסנהדרין בחנק, היום אין את הסנהדרין, אז או שהוא נחנק בטביעה או בגז או בכל מיני דברים שהם חנק. וככה כל מיתה ומיתה מן השמים מגלגלים על האדם. וכל מה שאתה רואה מיתות משונות של אנשים, זה על פי פסק שמים שאין סנהדרין.

שואל: הבנתי. תודה רבה כבוד הרב.

הרב: תהיה בריא!

שואל: רק תגיד לי מה הספר?

הרב: מעם לועז.

שואל: תודה.

הרב: תהיה בריא.

שאלה (בשיחת טלפון):

הרב: ערב טוב.

שואל: הלו...

הרב: כן...

שואל: הלו, הרב?

הרב: כן...

שואל: הרב אמנון.

הרב: כן.

שואל: שלום, ערב טוב לכבוד הרב, ולכל האנשים שנמצאים שם. שומעים אותי?

הרב: כן....

שואל: מה רציתי להגיד... קודם כל זה יום קשה לעם ישראל מה שקרה עם.. היום. ואיחוליי להחלמה מהירה ורפואה שלמה ולכל הפצועים.

הרב: אמן!

שואל: תנחומים ותנחמו מן השמים לכל המשפחות שילדיהם נהרגו. זה דבר ראשון. אני רוצה לספר את הסיפור שלי בקצרה. לי קוראים אבנר ואני משיקגו. אני כבר דיברתי פעם אחת עם הרב, אני הייתי... אושפזתי שערב ראש חודש אלול אושפזתי בגלל... התחלתי לקבל כל מיני התנתקויות בכל הגוף, בגלל תזונה לא נכונה וכו'. אושפזתי. אחרי שבוע התפתח לי עוד יותר. אמרו לי תתקשר לרב אמנון, ואני אמרתי כזה, בסוף הבנתי שרצון ה' הרב אמנון, דיברתי איתך, ברכתי אותי, אמרת לי ללמוד שעתיים בתענית דיבור, ואמרתי לך שגם כן עשיתי צום של שלושה ימים לפני דיברתי עם הרב. עברו שלושה חודשים, ואני רוצה להגיד לכם לכל הקהל, הקהל שנמצא באור יהודה, הקהל שנמצא בארץ ישראל, הקהל שנמצא בכל העולם שעכשיו צופים, שתדעו לכם.. אני רוצה להגיד אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה, והמתווך שלו, הרב אמנון יצחק, הוא המתווך בינו ולבין הקב"ה ובנינו, כי היום אני מסתכל על הגוף שלי, ה' ירחם! אחרי שטיפלתי בעצמי, ואחרי הברכות שלו, ואחרי מה שקיבלתי עליי מה שהוא אמר לי, אני נראה כמו דוגמן! יכול לזוז, יכול לעושת הכל! לפני כן היה לי מאוד מאוד קשה לי. אז אני שאלתי את הרב איך עושים הרצאה, אמר לי להתקשר לאבשלום. וחברי משה שמר, הוא היה.. אמרתי.. אין לו ילדים, הוא עשה כמה טיפולים...אמרתי לו תדבר עם זה.. אז הוא אמר עם מי לדבר? כמה זה יעלה? מה זה? אז אמרתי לו: תשמע אני עכשיו הולך לסגור עם אבשלום הרצאה, בוא נעשה את זה חצי חצי וזה מה שהרב אמר בהתחלה שמה דוד בן מרגלית ואשתו יוכבד טוהר בת שרה לזרע של קיימא, וברוך ה' אנחנו הצטרפנו, פתחנו כולל בעברית פה, אצלנו פה בשיקגו, ואנחנו לומדים בכולל, ומשה לומד בכולל, נמצא פה כאן, הכל בעברית. זה כולל ראשון בעברית, שאנחנו עושים פה בשיקגו. וחוץ מלימודים אחרים שאנחנו לומדים. אני אומר לכל האנשים, כל האנשים וכל העולם, תדעו לכם שהרב אמנון יצחק הוא מלאך! הוא מלאך! הלו?

 הרב: אני עוד מעט עף. כן?

שואל: אוקי. הוא מלאך! שהוא אומר לכם לגדל זקן, תגדלו זקן. שהוא אומר לכם תלמדו שלושה חודשים בתענית דיבור, תלמדו 3 חודשים בתענית דיבור. הדברים עוזרים! יש לי תמונות של לפני ואחרי, אני לא יכול להראות אותם כמובן, אבל אני מעיד על כך. שתמיד אתה שומע סיפורים שומע שאנשים בוכים, והם מספרים סיפורים, זה קרה אצלי! אצלי זה קרה! והרב ברוך ה', עזר כמה שאפשר, עזר בברכה שלו ומה שקיבלנו על עצמנו. עכשיו יש לי שאלה לכבוד הרב.

הרב: רגע! רגע!

שואל: האם אני יכול להמשיך את הצום עוד יומיים? כן...

הרב: קודם כל תשלח את התמונות עכשיו לאבשלום, בSMS או בוואטסאפ. תשלח לו עכשיו נראה את זה, נציג את זה לציבור. עכשיו, מה זה להוסיף עוד יום?

שואל: זה לא נעים בגרוש.

הרב: לא נעים לך?

שואל: לא נעים! להראות את הבטן שלי?

הרב: שיאמינו. איך יאמינו?  

שואל: איך אני נראה... איך...יודע. אני..

הרב: איך יאמינו?

שואל: אוקי. בסדר. אני אשלח עוד מעט כמה תמונות בוואטסאפ. אני אשלח אליו.

הרב: אבל מהר, כי תכף אנחנו מסיימים. עוד דבר מה הכוונה עוד יומיים תענית?

שואל: פשוט להוסיף על היום הזה עוד יומיים, שיהיה שלושה ימים.

הרב: אם אתה מסוגל...

שואל: אבל אני רוצה שיהיה פרנסה טובה בעזרת ה'...

הרב: רגע! רגע! אם אתה מסוגל אתה יכול, אבל כיוון שלא קיבלת מראש ואמרת שאתה מתכוון לצום שלושה ימים, עדיף להתחיל מהתחלה.

שואל: לא, אני קיבלתי, אני קיבלתי מלפני שבת...

הרב: אם קיבלת...

שואל: אני כן קיבלתי...

הרב: תמשיך. תמשיך וה' יפתח לך שערי פרנסה טובה.

שואל: אמן! אמן!

הרב: תודה רבה אבנר.

שואל: עכשיו, אפשר רק ברכה קטנה לילדים שלי שבעזרת ה' יהיה להם זיווג טוב, וש.. איך אומרם? שיהיה להם חיזוק בתשובה, שכמה שהיה יותר...

הרב: מה השמות?

שואל: השמות: עליזה יהודית בת רבקה ובת אבנר, נועם אברהם בן רבקה ואבנר, ואיתן בן אבנר ורבקה. אבל איתן צריך הרבה... איתן הוא כבר זקיש קצת, צריך.. איך אומרים...

הרב: ה' יזכה אותם לתשובה לשמה ולזיווגים הגונים.

שואל: אמן! אמן!

הרב: תהיה בריא! כל טוב.

שואל: אני אשלח את ה...

הרב: תודה רבה!

שואל אמן, אמן!

הרב: ביי, ביי.

שואל: שלום, שלום.

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: אני פעם שאלתי אותך.. אני לא שאלתי אתך שאלה, אני חשבתי שאשאל אותך שאלה על יצר הרע, והיה לי איזה שהוא שיחה עם החזן של הבית הכנסת. ישבנו ככה אחרי תפילת שחרית ודיברנו. ואני רוצה לדעת כמה דברים שקשורים ליצר הרע. אני אישית לא מאמין ביצר הרע. לא נתפס לי כאילו ש.. ואז הוא אמר לי שכאילו יש בזה עניין שרשמו איזה משהו בגמרא, ולא כל כך הבנתי מה הוא אומר, כי הוא דיבר איתי דברים שלא למדתי... ואני רוצה לשאול אותך: יש עניין בתורה או בגמרא, או לא שמנה איפה שמדובר על היצר הרע?

הרב: כתוב בתורה: "וייצר האדם", בשני יודים, בשני יצרים. יצר טוב ויצר הרע.

שואל: אוקי.

הרב: תודה.

שואל: אבל אתה אמרת שמי שלא מאמין ביצר הרע, לא חל עליו יצר הרע.

הרב: לא. עין הרע.

שואל: עין הרע, סליחה. אז לגבי עין הרע כתוב משהו בתורה,יש כאילו...זה מובא מהתורה עין הרע?

הרב: בטח!

שואל: איפה?

הרב: בן פורת עלי עין בין פורת יוסף... שהוא מעל...

שואל: אז כן יש עין הרע?

הרב: בטח שיש עין הרע. אבל מי שלא מאמין ואומר אני מזרע דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עין הרע...

שואל: כל הזמן אשתי וחמתי אל תדבר אל תדבר, אמרתי...

הרב: אל תדבר זה נכון. הכי טוב זה לא לדבר.

שואל: לא, כאילו אל תדבר על דברים שקורים לך טובים וזה... שאני נגיד מספר לחבר...

הרב: כן, למה אתה צריך לספר?

שואל: סתם, לשתף.

הרב: למה אתה צריך לשתף?

שואל: אתה יודע.. לא יודע.

הרב: נגיד הרווחת עכשיו חמשת אלפים, אתה צריך להגיד שהרווחת חמשת אלפים? שיקנא בך?

שואל: אני לא אספר לחבר או ל...

הרב: למה אתה צריך לספר?

שואל: לא יודע... לפעמים אתה שומר כל כך הרבה דברים בפנים...

הרב: זאת אומרת אם אתה מקבל חמשת אלפים ולא מספר, זה לא שווה כלום? אפשר להחזיר את זה?

שואל: לא! לא!חס ולשום!

הרב: אז מה?

שואל: לפעמים אתה שומר כל כך הרבה, לפעמיים עוברים עליו דברים, והוא מרגיש שהוא עומד להתפוצץ.

הרב: כן....

 שואל: אז במקום להתפוצץ, הוא רוצה לשתף מישהו...

הרב: שיתפוצץ מישהו אחר איתו. כן, הוא מתפוצץ. הוא שומע שאתה הרווחת  והוא מתפוצץ.

שואל: זה לא הכוונה.

הרב: אוקי. אז כתוב שקינאו בו, ביוסף, ובגלל זה התגלגלה כל הגלות. אז אם אתה רוצה גם כן שיתגלגלו עלייך כל מיני דברים.

שואל: מצד אחד אתה אומר לא להאמין ומצד שני גם לא לספר.

הרב: לא! לספר סתם, זה אתה גורם לשני צער, אפילו אם לא ייפגע בך. כי לא כל אחד שמח בשמחת חברו. לא כל אחד. כמה יש אנשים ששמחים באמת שהשני טוב לו. לא הרבה. אז לא כדאי. אבל אתה אם אתה לא מאמין ביצר ה ... לא שאין, יש ועוד איך שיש. 99 אחוז שנמצאים בבית קברות זה מעין הרע. אז אתה צריך להבין. אבל אם אתה ממש לא חושש מזה וגם נשמר...

שואל: מה זה נשמר?

הרב: שאתה לא מקטרג על עצמך על ידי זה שאתה מספר לכולם שיקנאו בך, ולא הולך נוצץ וזוהר יותר מידי, ושכולם ישימו לב, ויגידו עלייך מילים כאלה. כי יש אנשים שיש להם עין שיכולה לשלוט, אבל אם אתה לא תפחד ואתה תעשה מה שצריך, כאילו בחיוב ולא יותר...

שואל: השתדלות...

הרב: בדיוק! אז לא יעונה לך כל רע.

שואל: הבנתי.

הרב: תודה.

שואל: עכשיו עוד שאלה קטנה. אני לפני ארבעה ימים נולדה לי בת בכורה.

הרב: מזל טוב!

שואל: תודה! ועוד אין לה שם. אני הייתי אצלך פעם שעברה בהרצאה, ואמרת ללכת לרב קנייבסקי.

הרב: ומה הוא אמר?

שואל: מחר אני אצלו.

הרב: יופי! אז תשמע.

שואל: רציתי לשאול אותך אם יש לך איזה עצה לפני שאני הולך אליו?

הרב: לא. הוא יגיד לך.

שואל: לא עצה לשם. עצה אליו, שאני בא אליו.

הרב: להגיד לו בכתוב בהדפסה, כבוד הרב, נולדה לי בת בכורה, אבקש שהרב יברך לי שם בעבורה. זה הכל. והוא יגיד לך שם. מה שיגיד לך תהיה מבסוט.

שואל: תודה רבה!

הרב: תהיה בריא!

שואל: וברכה לרפואת אשתי. ברכה שתהיה בריאה אחרי הלידה.

הרב: שמה?

שואל: דניאלה בת רותי.

הרב: דניאלה בת רותי, ה' יזכה אותה להחלמה מהירה.

שואל: תודה, אמן!

שאלה:

שואל: כבוד הרב, יש לי שאלה.

הרב: ברור.

שואל: פעם שמעתי באיזה הרצאה שלך שאין בריאה בעולם שהקב"ה ברא ואין לה תכלית כאילו...

הרב: לריק.

שואל: איך?

הרב: אין בריאה לריק.

שואל: כן... אז למה יש זבוב?

הרב: להרגיז אותך.

שואל: לא, באמת.

הרב: ברצינות. כתוב: "ברצונות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו", אומר המדרש זה זבובים ויתושים. שאתה אהוב אצל הקב"ה, והקב"ה רוצה בך, במעשייך הטובים, אז גם את האויבים של האדם, שזה הזבובים והיתושים, הוא ישלים איתך. הם לא יבואו אלייך ולא יטרידו אותך. אבל אם אתה לא מאה, אז הוא ישלח לך שיטרידו אותך.

שואל: זה המטרה שלהם?

הרב: כן! מעבר לזה יש להם עוד מטרות שהם יהיו מאכל לבריות אחרות וכו', אבל זה כבר אח"כ. אבל המטרה שלהם הקב"ה ברא כל מיני בריות שיהיו מזיקים. התפקיד שלהם להיות מזיקים. כמו נחש, כמו עקרב, כמו זבובים, יתושים, חרקים. ווירוסים, מזיקים. אלה נבראו להזיק במידה והאדם לא בסדר, הוא  משלח אותם עליו כדי לאותת לו. ואז אתה רואה שהוא מתחיל להסתובב סביבך, הוא בא להודיע הודעה. אתה לא כל כך נקי. למה זבוב אתה יודע לאן הוא הולך, איפה שיש ריח לא כל כך... אתה יודע. כן?

שואל: אפשר ברכה?

הרב: כן. שקודם כל תסתפר כמו יהודי ולא כמו רומאי ולא כמו גרמני. קודם כל. ודבר שני ה' יזכה אותך לחזור בתשובה שלמה...

שואל: לא, אני בתשובה. אני בתשובה.

הרב: ככה בתשובה? בלי כיפה וגם עם תספורת...

שואל: למה? הנה!

הרב: זה כיפה? לא רואים אותה! תגיד לו! תגיד לו!

שואל: אני באתי לרב שאשתי נכנסה להריון ביקשתי ברכה והייתי מסופר כמוך. ולקחתי על עצמי לא להסתפר מתחת לשתיים או לשלוש...

הרב: שלוש

שואל: אבל לך יש שיער חלק,לי אין.

שואל: אני נולדתי עם תלתלים. זה לא משנה! אתה לא צריך להיות יפה בעיני אחרים, אתה צריך להיות יפה בעיני ה'. ולקחתי על עצמי, ואשתי עברה הריון ברוך ה'...

הרב: חלק.

שואל: פיקס! תיקח על עצמך! אתה רק תרוויח.

שואל: תוכל לברך אותי אבל?

הרב: תראה, לפני שהייתה תסרוקת הזאת, אתה לא הסתפרת ככה. לא תמיד. הרי עברו שנים, זה רק באחורה כאילו. אז מה עשית קודם עם התלתלים? אתה יכול לחזור לתסרוקות הקודמות ולהיות אתה מבין, נורמאלי, לא צריך להיות אתה מבין, כמו גויי הארצות שהולכים אתם מבין? בדרך לא דרך. לנו יש ציווי. "ולא תשחית פאת זקנך". אסור להשחית. כי אתה על כל שערה שמה, שלושים ותשע מלקות מגיע לך. תכפיל כמה יש לך שמה, מפה, מהשורש, כאן, מהמפרץ, עד האמצע, ספור כמה יש לך, ייקח לך הרבה זמן. תכפיל ב-39 כפול שני צדדים, תראה מה מחכה לך. בשביל מה? תסתפר. מספר שלוש במכונה. אתה יודע כמו של הדתיים. מס' שלוש. כל שער השערות אתה יכול להוריד אפס. אבל פה, איפה אזור של הפאה, מספר שלוש זה המספר הכי נמוך. הבנת?

שואל: פעם הבאה.

הרב: ה' יזכה אותך לעלות...

שואל: אפשר ברכה אבל. אם...

הרב: הנה אני נותן לך. שתזכה לעלות בתורה, ביראת שמים, תלמד תורה...

שואל: אני רוצה שתברך אותי...

הרב: תתחתן..

שואל: לצאת מגולני, מהגדוד.

הרב: חס ושלום! למה אתה רוצה לצאת?

 שואל: כי אני כבר עריק. אני לא רוצה להיות שם.

הרב: הרב! אז אתה כבר בחוץ. מה זה לצאת? אתה אומר לא לחזור.

שואל: לא, ואז אני אשב בכלא ויחזירו אותי עוד פעם. אני רוצה לחזור, לצאת משם לגמרי!

הרב: ה' יציל אותך מכל רעה בעזרת ה יתברך.

שואל: וזיווג.

הרב: ותזכה לזיווג הגון מהרה. ושנראה אותך בבית המדרש.

שאלה:

שואל: אני רוצה לבקש ברכה בשביל אמא שלי.

הרב: בבקשה.

שואל: שהיא תהיה בריאה,וגם לסבתא שלי.

הרב: רגע! הן דתיות?

שואל: כן.

הרב: מה השמות?

שואל: אמא שלי זה טורוק בת תרדא.

הרב: הסבתא?

שואל: וסבתא תרדא בת חוה. אני לא יודע את השם של האמא.

הרב: ה' יזכה אותן לרפואה שלמה, בריאות אתנה. ותזכה לעלות בתורה ויראת שמים.

טוב, אני רוצה רק להציע לכם משהו שיהיה  לכם גם כן זכות לערב זה, אם תרצו: אנחנו יצאנו במבצע עכשיו של חלוקת ספרים בחינם. בעשרה שקלים ספר. "עולם התשובה", שיש פה עשרות, לא יודע אולי מאה הרצאות שלנו מנותחות בכל מיני שאלות ותשובות. ספר שלנו שאנחנו מחלקים אותו בחינם. גם הערב נחלק לכם פה. ומי שרוצה להיות זוכה, יכול לתרום 1,000 שקל למאה ספרים. אפשר גם בתשלומים. לא חייבים הערב, אם אין לכם אפשרות, אין לכם עט ושכחתם לכתוב... אז אפשר גם לצלצל מחר לשופר, 03-6777779. מכספי מעשר. ותזכו בזיכוי הרבים. הרבה יהודים התעוררו מזה וחזרו בתשובה. בכסף קטן אפשר לזכות לדבר הזה. אז אני מזמין אתכם לקחת ספרים. אתן לכם גם ציציות, כיפות וכו', ומי שירצה לתרום, יכול כאן. לפני כן נראה את הבן אדם עם התמונות, לסיום הערב. איך הייתה הבטן קודם ואיך נהייתה עכשיו לפי מה שהוא מספר.

הקרנת התמונות של אבנר. 

  1. דובלסקי יוסף
    ינו 15, 2017
    הודו ל ה" כי טוב .ברוך שכיוונתי אותה מחשבה כמו הרב הי"ו.כשאמר היה צריך להיות אבטחה.....

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט