2RM
close

רוצים לשתף את המועדפים שלך, דירוגים, או הערות על Facebook, Twitter ? קשר החשבונות שלך ! (אתם שולטים כאשר הודעות מפורסמות.)

:embed code
close

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לרפואת נורית בת פנינה, לתינוקת שירה בת עליזה. נחת, יראת שמים ומידות טובות. הצלחה לכל המתנדבים לארגון ההרצאה.  לעילוי נשמת שמעון בן רחל, הורי היקרים וחמי, מנוחתם עדן.

אני הולך להעביר לכם שיעור שיהיה קצת קשה. מה פירוש קשה? חומר שלא רגלים. אז תשימו לב. אבל המסקנות יהיו חשובות. מאד-מאד חשובות!

שאלו את הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, מייסד תנועת המוסר לפני כ-150 שנה, בעקבותיו היו הסבא מסלובודקה, הסבא מקלם, סבא מנובהרדוק וכו'. מה שאלו אותו? תנועת המוסר שמה את הדגש על הרגש. ללמוד מוסר בשפתיים דולקות, בעיניים דומעות, להקפיד ביתר הקפדה בעניינים של בן אדם לחברו. ותנועת החסידות גם היא שמה דגש על הרגש ועל הלב, על השמחה בעבודת הבורא, על אהבת ישראל, "שבטח אחים גם יחד". אז שאלו אותו מה בין המוסר לתנועת החסידות? אם המוסר זה ללמוד ברגש, בשפתיים דולקות, בעיניים דומעות ולהקפיד בין אדם לחברו, והתנועה של החסידות גם שמה דגש על רגש ולב, על שמחה בעבודת הבורא, על אהבת ישראל ושבט אחים גם יחד, אז מה ההבדל בין תנועת המוסר לתנועת החסידיות? במילים אחרות רצו לומר כשם שהתנגדו בשעתו לזו, כך יש להתנגד לזו. זאת אומרת פעם הייתה.. שקמה תנועת החסידות על ידי בעל השם טוב ואחריו, היו מתנגדים רבים. כי זה היה אחרי תקופת המשיח שקר שבתאי צבי, ופחדו מכל מיני דרכים חדשות וזה שזה לא חלק מהכת הזאת, והייתה התנגדות גדולה. עכשיו נהיה תנועת המוסר. שאומרים שצריכים ללמוד מוסר והמוסר הוא בפני עצמו בלי קשר ללימוד בגמרא וכו', תנועת המוסר. אז אמרו כמו שמתנגדים לזו מתנגדים גם לזו. יש סתם בחינה שנקרא אין חדש מן התורה ומי שהולך ופתאום משנה איזה דרך חדשה, אז זה בעיה. ומדברים על אנשים אמיתיים! הבעל שם טוב היה אדם אמיתי, גדול, צדיק וירא שמים לאין שיעור. רבי ישראל מסלנט היה אדם ענק, עצום וכו'. אולי נספיק ללמוד עליו הערב. מי יודע אולי נזכה. אבל מכל מקום, אז אמרו כשם שהתנגדו לזו מתנגדים לזו.

היום לצערנו הרב יש איזה אישה, לא יודע איך להגדיר אותה, ואולי יותר טוב לא להגדיר אותו, שהחליטה שיש לה שיטה חדשה, היא מחללת שם שמים ברבים וזה בסדר. כמו שהרב נחמן ברסלב היא אומרת ייסד שיטה חדשה, גם היא מייסדת שיטה חדשה. אפשר גם זמרים שיהיו כמו נרקיס ואשכול ויעקב, אני יודע איך קוראים להם. כל אלה ישירו לפני הבנות, והם אומרים להן "לקפוץ", והן קופצות לפני הזמר ומקפיץ אותן והיא קופצת ליד הזמר, כמעט וקופצת עליו. והכל בסדר. שיטה חדשה, יש לה שיטה לקרב את הבנות. טוב, אבל זה רחמנא לצלן, אנחנו לא מדברים מזה, אנחנו מדברים משני שיטות ביהדות שהיום הן נתקבלו והן קיימות והעמידו דורות נפלאים! אבל בכל אופן, כך רצו לדחות אותו, כי קמו רבים נגד תנועת המוסר. 

אז רבי מסלנט בעצמו נפגש בשעתו לא אחת עם "הצמח צדק" מלובביץ', שזה חב"ד. זצ"ל. ועם חידושי הרי"ם מגור, זצ"ל, שזה הגור"ים, חסידות גור. אז שניהם חסידים. חסידי חב"ד, חסידי גור. והוא הוקיר אותם מאוד. אבל הוא הגדיר את ההבדל בין שיטות תנועת המוסר לתנועת החסידות כך: הם מכשירים גם שמחה וגם ריקודים. והמוסר פוסל גם דמעות. מה הוא אמר? בחסידות גם שמחה וריקודים מכשירים, סוחפים את ההמונים, שמחה, ריקודים, מצווה לשמוח וכו'. אבל לא בודקים לברר מאיפה זה נובע אצל כל אחד. תנועת המוסר פוסלת גם דמעות. לא רק שמחה, שהשמחה תהיה לשם שמים. הרי שלמה המלך כבר אמר: "ולשמחה מה זו עושה". יש שמחה שהיא פסולה לגמרי. אבל הוא אומר גם דמעות. אצלנו בתנועת המוסר גם דמעות בודקים מה המקור שלהם, מאין הם באו. לא מתפעלים מכל דמעה. זה המוסר. בוחן כל דבר ודבר מה מקורו ומה שורשו.

ואומר הרב גלינסקי זכרונו לחיי העולם הבא: אני אספר לכם: שמחת תורה מסלובודקה אין לנו מושג מה זה מוסר של עמלי תורה. לא כבבתי הכנסת הרגילים ששמחים ברוך ה', יהודים שמחים בתורה וקונים עליות ומקיפים. לא, זה לא דומה בכלל! אלה שעמלים כל היום, כל הלילות בתורה, הם יודעים את ערכה של התורה, השמחה שלהם זה שמחה אחרת לגמרי. לגמרי, לגמרי! זה לא סיבובים וקפיצות וזה, זה משהו אחר. בתוך השמחה שהייתה בסלובודקה היו אריות שבחבורה. גדולי הדור וענקי התורה לעתיד. הגאונים: רבי אהרון  קוטלר, רבי יעקב קמנצקי, רבי יחזקאל סרנה, רבי אברהם אליהו קפלן, רבי יחיאל יעקב ויינברג, רבי יעקב יצחק רודרמן ועוד, ועוד, ועוד ענקי תנועת המוסר. גם כגאונים הצדיקים: רבי אברהם גרודזינסקי, רבי יצחק אייזיק שר, רבי זלמן רדונסקי, רבי שמואל פונידלר, ועוד ועוד. יש לנו מושג איך הם שמחו בתורה שהייתה משוש חייהם? באלו תעצומות? באיזה רגש?

עכשיו תשמעו מעשה מדהים: ניגש ראש הישיבה, באמצע שמחת תורה בסלובודקה, ניגש ראש הישיבה הגאון איסר זלמן מלצר, זכרונו לחי העולם הבא, אל הסבא מסלובודקה זצ"ל, ואמר לו בקורת רוח: " מה אומר מר על בני התורה שמחים בשמחתה? ראו גידולים שגידלתם". ראש הישיבה אומר סבא מסלובודקה הנה התלמידים שלך, תראה איזה שמחת תורה, תראה איזה גידולים זכית לגדל. והוא מצפה ממנו שהוא יגיד איזה מילים לבאר מה גודל השמחה פה. והסבא, זה תלמידים שלו, הסבא אומר בספקנות: "מי יודע האין כל השמחה והריקודים כדי להגיע לכלות הכוחות, ואז אפשר יהיה לפרוש ממעגלי הרוקדים ולהשיב את הנפש בספל קפה חם ועוגה טעימה". שמעתם? הסבא מטיל ספק האם כל השמחה ששמחים פה עד כלות נפש וקופצים ושמחים, האם זה נובע  משמחת התורה באמת או שהתעייפו עד כדי שלא יוכלו כבר להחזיר מעמד על הרגליים, ישבו ואז יקבלו כוס קפה חם עם עוגה טעימה. אולי זה הסיבה שהם רוקדים כל כך חזק? ראש הישיבה הזדעזע! "רבי...", אמר בדרך כבוד, "גם למוסר יש גבול. למה לחשוד בכשרים? למה להטיל מום בקדשים?". הוא הזדעזע איך אפשר לחשוד צדיקים כאלה שרוקדים עכשיו בשמחת תורה שמבקשים עוגה עם נס קפה מה שנקרא. לא ענה לו הסבא מסלובודקה. פנה לארון הספרים והוציא גמרא, הניח אותה על הסטנדר ופתח מסכת מועד קטן, בדף כ, עמוד ב'. והצביע על שורה בגמרא שכתוב שם: "צודנייתא בעית למיכל". צודנייתא זה כעך. "בעית למיכל", אתה רוצה לאכול? אתה רוצה לאכול כעך? ראש הישיבה רכן, העיף מבט והחוויר. ראש הישיבה יודע את כל הש"ס. הסבא מסלובודקה הוא מתנועת המוסר. הוא חשב שמה שהוא חושד את... בספקנות, לא חשד אמיתי, אבל בספקנות. זאת אומרת אני לא יכול להגיד בוודאות שכולם פה מאושרים בשמחת התורה ורוקדים רק בגלל זה. אז הוא חשב שהוא מדבר איתו כאילו מוסר. אז הוא אמר לו יש גבול, יש גבול. גם המוסר צריך שיהיה לו גבול. כמה אפשר לחשוד באנשים כשרים וכו', כמה אפשר להטיל מום? זה טוב מוסר, אבל יש גבול והוא  פותח לו גמרא וכשהוא רואה את המילים האלה: "צודנייתא בעית למיכל" הוא נהיה חיוור. ראש הישיבה נהיה חיוור. מה הסיפור שם? תשמעו סיפור. מזעזע. כמו שהוא הזדעזע. מזעזע. 

מסופר שם שגיסו של רב עוקבא, אחי אשתו נפטר. ישבה אשתו שבעה. אחיה נפטר. ישבו גם חמיו וחמותו וגיסיו של הרב עוקבא. חשב מר עוקבא לשבת שבעה יחד עימם. הוא לא אבל, הואט לא חייב בשעה, אבל עלה בדעתו לשבת עימם שבעה לכבוד אשתו כגופו. ולהצטער איתה באבלה כמותה. להביע הזדהות עם האבל. כמה נפלא! איזה מעלה באדם שחושב עד כדי כך! עלה רב הונא לבקר אותו. מצא אותו יושב שבעה. אמר לו: "צודנייתא בעית למיכל". אתה יושב בשביל לאכול כעכים? בסעודת ההבראה מגישים כעכים מיוחדים עגולים, עם סומסום כאלה, שמביאים את זה דווקא כאילו לסמל על עיגול של עולם עגול. אתם יודעים בן אדם חי ומת, זה עיגול כזה שכולם עוברים את העיגול הזה. אז כמו שנותנים ביצים ועדשים עגולים, לאבל נותנים גם כעכים כאלה עגולים. אז בסעודת ההבראה מגישים כעכים מיוחדים עם סומסום, ויש להם טעם מיוחד. אז כשמר עוקבא היה אבל בשעתו, הגישו לו והוא נהנה מהם. עכשיו יגישו לאבלים ולא נעים להושיט את היד ולקחת משל האבלים, אז לכן אתה יושב איתם כדי שתוכל לטעום מהכעכים? ככה אמר לו הרב הונא! לפי ההלכה הוא פטור מאבלות. שלא אמרו לבעל לנהוג אבלות עם אשתו. אלא על הוריה וגם זאת רק בפנייה. אז מה החלטת? החלטת להצטרף אליה באבל על אחיה? אולי בגלל הבייגלה? ככה רב הונא אומר לו. וזה מזעזע! זה לא מוסר עכשיו. זה עובדה שהייתה.

עכשיו, מי זה רב עוקבא או מר עוקבא שקוראים לו בגמרא? מי זה? הוא היה נשיא. כמו שכתוב במועד קטן ט"ז. הוא היה אב בית דין, כמו שכתוב בשבת ק"ח. ולחשוד בו שהוא מוכן בשביל כעך לשבת שבעה ימים. וגם לא ללמוד שבעה ימים. כי אבל אסור בלימוד התורה. אז כל זה הוא יוותר בשביל כעך? וכמה הוא יאכל? כל השבעה ימים יאכל כעכים? למה פרסמנו לנו את המעשה הזה? למה הגמרא מפרסמת כזה דבר? אלא רצו לומר לנו שאדם עצמו אינו מודע לעומק נגיעותיו, למה שעומד לבסיס החלטותיו. אתה לפעמים אומר זה כן, אבל אומר 'אני אלך לשעה, כן בדרך אני אפגוש את זה, טוב אני הולך, יאללה בסדר נלך'. לא עצם הדבר, אלא שהיה בצעד העוד רווח כזה ועוד רווח כזה, אז ביחד את האומר טוב אני אלך. לא תמיד בגלל טהרת העניין. לא! לא! לא! אצלנו השיקולים מאוד מורכבים. ולפעמים בשביל קטנה, קטנה אתה אומר 'אתה יודע מה? כדאי לי. כדאי לי'. בשביל הקטנה. לא בגלל העניין, בגלל העניין עצמו לא הייתי הולך, אבל בגלל שאני מרוויח פה על הדרך עוד משהו, אז אני אלך. אבל מה מריץ אותך? האינטרס האישי שלך שאתה מרוויח ולא עצם העניין שבשבילו כאילו אתה הולך. אז הגמרא רוצה להראות לנו עד כמה אדם צריך לחשוד את עצמו מאיפה נובעים כל הנגיעות שלו ולא להאמין שבאמת הוא לשם שמים והכל נקי וטהור, רק למטרות שלכאורה נראה שבעבורם עושה פועל, הולך וכו'. אז אדם עצמו אינו מודע לעומק נגיעותיו למה שעומד בבסיס החלטותיו. ואם אפשר היה לחשוד את מר עוקבא ראש הגולה, אז הסבא מסלובודקה אומר לרב איסר זלמן מלצר, ראש הישיבה, וודאי שאפשר לחשוד את בני הישיבה למה הם רוקדים כל כך, כל כך חזק. אם חשדו את ראש הגולה, הנשיא, אב בית דין על כעך, למה אי אפשר לחשוד את בני ישיבה על עוגה וקפה חם. זה גמרא! זה לא שיחת מוסר.

עכשיו נבין מה אמרו לנו חכמים על נוח. אתם זוכרים את נוח מהפרשה. כל שנה אנחנו נפגשים עם נוח. כתוב בפרשה: "ויחל נוח איש האדמה ויטע כרם". רש"י אומר: עשה עצמו חולין. איך מחילה הפרשה? "אלה תולדות נוח, נוח איש צדיק היה, איש צדיק היה תמים בדורותיו, את אלוהים התהלך נו", ה' אומר עליו: "כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה". דברים נפלאים! התורה מעידה, ה' אומר עליו בפירוש איש צדיק, תמים. ופתאום מה קורא לנו התורה? איך קוראת לו? "ויחל אל נוח איש האדמה". מאיש צדיק ירד למדרגה של איש האדמה. כמו איכר פשוט. למה? "ויחל נוח איש האדמה ויטע כרם". בגלל שהוא נטע כרם, עשה עצמו חולין. מאדם קדוש, רם המעלה, הפך להיות חולין.  וזה נורא נוראות! הוא היה תמים בדרכיו, צדיק במעשיו, ענו ושפל רוח. פסגת המעלות היו בו. כמו שכתוב בגמרא: נוח דרשו בו חכמים נוח לשמים, נוח לבריות, נוח לעליונים, נוח לתחתונים, נוח בעולם הזה, נוח לעולם הבא. מי קיבל כאלה שבחים בכלל? נוח שה' אומר מקצת שבחו בפניו, "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה". התורה אומרת:" צדיק תמים". למה פה היא אומרת "צדיק", ולא "תמים"? כי כשאומרים שבח לאדם בפניו, אומרים מקצת שבחו. ומה אמר לו ה'? "כי אותך ראיתי", הוא מדבר אליו. אז הוא אומר לו מקצת שבחו. "צדיק לפני בדור הזה". ואיבד את כל המעלות שלו ועשה עצמו חולין. איש האדמה. איכר פשוט. על מה ולמה? למה איבד הכל? למה התרוקן כליל? האם הוא עבר עבירה חלילה? האם הוא עשה איסור? לא ולא! אז מה? "ויטע כרם". אומר רש"י: שהיה עליו לעשות תחילה בנטיעה אחרת. למה התחלת עם היין? למה לא התחלת עם משהו אחר? שמעתם? מזה הוא נהפך להיות חולין. אבל רגע, זה לא ברור! לא ברור! תקשיבו: ביום שהוא נטע, בו ביום הניץ והבשילו הענבים וסחט והיו ליין. באותו יום. כמו שכתבו בתרגום יונתן וכמו שכתוב בבראשית רבא ל"ו, ד'? אז מה הבעיה היום הוא נטע כרם ענבים, מחר הוא יטע תאנים ותמרים. מה בוער? מה בוער? הרי בסה"כ יש פה שמונה אנשים שיצאו מן התיבה. הוא ואשתו, שלושת בניו וכלותיו. מה בוער?  אבל שואלת התורה והחכמים למה כרם קודם? מה פירוש? אם היו שואלים אותו מה היה עונה? היה אומר כי "יין משמח אלוקים ואנשים", כמו שכתוב בשופטים ט'. "ואין אומרים שירה אלא על היין", כמו שכתוב בברכות ל"ה. והתורה נמשלה ליין, כמו שכתוב בישעיה נ"ה. ושכרם של הצדיקים נמשל ליין, כמו שכתוב בברכות ל"ד. ובבא בתרא נ"ח כתוב שהיין הוא בראש כל התרופות. ובמגילה ט"ז כתוב שדעת זקנים נוחה הימנו, מהיין.  וביומא ע"ו כתוב שהוא מרחיב את ה דעת תורה. אז מה הבעיה עם נטיעת הכרם? ואם זה משאנחנו היום אם ניטע כרם נשיג מהיין, אז מה השיג נוח שהיה נביא ולמד גם תורה מן היין? אז על מה ההקפדה עליו עד ששללו ממנו את כל המעלות? אתם יודעים מה? שהוא חדש את עצמו בנגיעה. שאולי הרצון להתמכר לשתייה, להיות חולין, להיות ארצי, והתנתקות מרוחניות. למה לא חשדת את עצמך? זה הטענה עליו. שמעתם? הוא לא עשה שום איסור! שום עבירה! למה לא חשדת את עצמך. אדם מצווה לחשוד את עצמו.

אם כל העולם יאמרו עלייך שאתה צדיק, היה בעניים כרשע. אתה צריך לחשוד את עצמך, מה שהם רואים עלייך הם לא רואים. רואים מעשים יפים שאתה עושה. אבל אתה, אתה יודע בדיוק מאיפה כל שבר מתחיל אצלך ולמה. אם תבדוק היטב, אתה תראה שזה לא נקי כמו שרואים. כי כלפי חוץ אתה תמיד מסדר את הדברים שיראו טוב. כי אתה מבין שאם הדברים לא יראו לא טוב, אז יחשבו עלייך לא טוב. אז הדברים מבחוץ נראים טוב, אבל מה מבפנים? מה מבפנים? יש אדם לדוגמה הוא עצלן. אז מה הוא אומר 'לא, אני רוצה ללמוד תורה, אני רוצה ללמוד תורה,' וכך הוא יהיה מלעשות כל מיני פעולות שהוא התחייב עליהם. הוא רוצה ללמוד תורה. מישהו אמר לו עכשיו הוא יהיה גדול בתורה, הוא יעשה ממנו גדול בתורה. אז הוא אומר יופי! כבר מישהו אמר לי שאני אהיה גדול בתורה, אז אני פטור מכל ההתחייבות שהתחייבתי וכו'. גדול בתורה. עצלות. זה לא רק עצלות, ומה עם ההתחייבויות? אז התחייבת על שקר? אדם מוציא מפיו דבר, צריך לקים את מה שאמר. אבל לא, הוא לא יראה את זה ככה. לא. תורה זה מעל הכל. מה פירוש?! זאת אומרת לא כל דבר שאנחנו אומרים בחוץ זה מה שאנחנו מתכוונים בפנים. אדם אומר 'לכבוד שבת, לכבוד שבת, לכבוד שבת', בסוף הוא נהיה שיכור בשבת. מה לכבוד שבת? אתה רק חשבת על הבקבוק ועל הבירות והכל, ובשבת איזה כייף אתה יכול לשבת על השולחן ולכבוד שבת... עד שיצא ממך אדים. יש מזל שלא מעשנים בשבת, כי היית נדלק עם כל החדר. אז זאת אומרת תלוי מאיפה זה נובע.

אנחנו כמובן לא מעבירים ביקורת על נוח. מה לנו ולתביעות הדקות מצדיקים תמימים כאלה שנכתב עליהם בתורה במפורש. אבל למה אומר הרב גלינסקי את הדברים? כדי לחייב אותנו לעמוד על המשמר. שנעביר ביקורת על המניעים הנסתרים שלנו, שנחשוד את עצמנו בנגיעות שלנו. מה זה נגיעות? כל דבר שנוגע אלייך ויש לך אינטרס זה החשבונות הקטנטנים שבעצם מכריעים כל החלטה. נגיד יש אחד קמצן. אומרים לו בוא , ניסע לירושלים. לא! מלא פקקים, יש זה... והוא חושב על הדלק, הוא לא חושב על הפקקים ולא כלום. זה סיבה. מה הוא יגיד אני קמצן? הוא לא יגיד. תעשי אולי לכבוד שבת. לא! לא! לא הצליח לי לפני שבועיים. היא לא רוצה להגיד שהיא לא רוצה לעשות את העוגה לכבוד שבת, אז זה לא הצליח לה לפני שבועיים. אז מה? זה לא יצליח לעולם? אז גמרנו לא נראה יותר את העוגה הזאת? אלא הכל בא שאנחנו שולפים, אומרים ועושים, צריך לבדוק מה שורש של הדברים.

והנה עוד מעשה: הגאון רבי אליעזר גורדון זצ"ל, ראש ישיבת טלז. היה אוהב תורה מאין כמותו. הוא לא  רק היה גאון אדיר, מענקי הדור, אלא קיים בעצמו את הכתוב: "באהבת תשגה תמיד,. לא חשב על שום דבר חוץ מתורה. והיה משוחח עם אדם יהיה מי שלא יהיה עם אוזנו קלטה קושייה, מיד הסתער. ענה, סתר, בנה, הפריך, יישב. עד כדי כך פעם עבר ליד בית המדרש, שמע שני לומדים מתנצחים בהלכה ורץ. לא פנה לחפש את הפתח, דילג דרך החלון והודיע להם שהם טועים בסברה. מרוב אהבתו את התורה הקדושה.

התורה נמשלה ליין. "ושתו ביין מסכתי". כמו שאומרת הגמרה בתענית ז: והוא הרב הגאון רבי אליעזר גורדון היה מכור ליין, ליינה של התורה. היין של התורה כל עולמו. והוא לא יכול היה להישאר שווה נפש לידו. כך בדמותו, בצלמו, עם צוות הישיבה שלו, בריתחא דאורייתא. אתם שמעתם פעם ישיבה שלומדים ככה בריתחא דאורייתא? איזה שאגות יש בישיבה. אתה נכנס אתה אומר איך אפשר שאנשים לומדים ברעש כזה? מה זה הצעקות האלה? תשבו בשקט. אין! הם רותחים! ראית פעם קומקום שרותח? איזה רעש הוא עושה, עם הבעבועים? ככה, ריתחא דאורייתא. והוא לימד אותם כך, עם סערה של לימוד. הוא גם דאג לרוחניות של הישיבה מבחינה גשמית, וגם לקמח שצריך לתורה. ושכנע יום אחד את הגביר האדיר, הברון דוד גינסבורג לבקר בשיבה, להתרשם ולהרים תרומה. וכדי להחשיב ולייקר את הביקור ולתרום להצלחתו של הביקור, ביקש מהרב שלו, הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, להצטרף לביקור. ואם דמות רוחנית כזאת, גדול הדור, נמצא בביקור עצמו, בוודאי שהגביר ייתן סכום הגון. כי ליד צדיק גדול כזה, לא נותנים פרוטות. עלו השלושה לישיבה, האוזניים צללו בכל התורה, מאות בחורים מתנצחים, מפלפלים בחום ובלהט, בהתמדה והתלהבות, בריתחא דאורייתא. שמחה רבה אפפה את הרב, ראש הישיבה, רב אליעזר גורדון, זכרונו לברכה, עד שפצח בריקוד. התחיל לרקוד מרוב שמחה. הסתכל בו הברון  גינסבורג בתימהון, ואז הוא הסביר לו: איך אפשר לא לרקוד שרואים מאות בחורים שוקדים על התלמוד, כמה שמחה יש בכך לבורא עולם, מי שנתן לנו את התורה. איך אפשר לא להצטרף לשמחתו של הבורא. הרי הוא שמח בילדים שלו האלה. שמע רבי ישראל סלנטר, הרב שלו, והפטיר: אילו היה מר רוקד כך בפתח ישיבה סלובודקה או על פתחה של ישיבת מיר, הייתה זו שמחה של כבוד התורה. אבל עכשיו שכבודו רוקד על פתן ישיבתו שלו, מי יודע? האין זה ריקוד על שמפעל חייב מצליח ומשגשג ותו לא? שמעתם מה חושד רבי ישראל מסלנט. על אדם גדול, גדול הדור. אחד מהגדולים בדור. מה הוא חושד? הוא אומר לו: נו, אם הייתי רואה אותך רוקד בישיבות של אחרים, איך שאתה רואה את המאות לומדים, הייתי אומר שזה שמחה בשמחת תורה, כי מה לך ולכל זה, כי זה לא נוגע לך, חוץ מהתורה שלהם. אבל פה שזה מפעל חייך, ואת הרואה אותך משגשג ככה, ואפשר להראות לעולם איך הצלחת, מי אמר שזה על שמחת התורה? אתם שומעים מה זה מוסר?  אבל תגידו לי איך אפשר לחשוד גדולים כאלה בנקודות כאלה? איך אפשר? תגידו לי. למה, למה גם לחשוד? הלא מצווה לדון לכף זכות, נכון. אמת! אמת1 אמת, מי אמר שלא? אמת. אבל צריך גם ומחויבים לחנך את האדם לחשוד בעצמו ובמניעה. נכון, זה לא סתור. אבל אדם צריך לחשוד מאיפה זה בא לו. זה צריך גם להתחנך.

אז נחזור עכשיו על מה שהסביר רבי ישראל מסלנט, זכרונו לחיי עולם הבא, מה ההבדל בינו לבין החסידות. מי זוכר מה הוא אמר? מה ההבדל? הוא אמר שההבדל בין החסידות לבינו שהם, החסידים, מכשירים גם שמחה וריקודים. אבל המוסר פוסל גם דמעות.  לא מתרגשים. דמעות הרי זה מראה שבן אדם שבור, זה לא משחק, דמעות זה לא משחרים. יש כאלה , כן, יש כאלה, יש, יש, לא נזכיר. אבל בכל אופן הנקודה היא שהמוסר בוחן גם את הדמעות. דרך אגב כתוב שהקב"ה גם כן. יש לו שם אוצר של דמעות. אבל גם אצלו כתוב: "הלא דמעתי בספרתך". הקב"ה סופר את הדמעות. מה זה סופר? מה יש לספור? מה הוא לא יודע את המספר, עושה אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. מה הוא צריך לספור? הוא שופט את כל העולם ברגע אחד ברש השנה, ודמעות הוא צריך לספור?! אלא יש נוד של דמעות ושמה הוא סופר את הדמעות. מה זה סופר? איזה דמעות אמיתיות. יש דמעות שהם לא על זה. יש דמעות לא עלז ה. פעם סיפרתי סיפור מהגמרא מאוד, מאוד לא נעים, לא נעים. אתם יודעים כבר אמרתי אותו, אז אני אגיד, אני אזכיר אותו בקצרה: שהייתה אישה אחת שבעלה נפטר והיא עמדה ליד הקבר. כולם הלכו והיא בוכה, בוכה, בוכה. לא מפסיקה לבכות. והיה שמה איזה גבר אחד שרואה אותה שעות, שעות היא בוכה, לא עוזבת את הקבר. שום דבר! אז הוא ניגש להרגיע אותה. 'תראי זה ככה העולם, גם אני קברתי את אשתי, וזה... אומנם אני ביארצייט, אבל זה עובר. אחרי שנה שוכחים וזה.. ומנסה לנחם אותה. והיא בוכה! בוכה! בוכה! מנהון להון לא אספר לכם סיפור, הם הגיעו למעשים שלא יעשו. ומה התברר, על מה היא בכתה? לא על שבעלה נפטר, על אובדן תאוותה. וברגע שבא הגברבר הזה, אז היא הפסיקה לבכות. אז לא כל בכי הוא עם דמעות אמיתיות. אף אחד לא יודע על מה אדם בוכה. יכול להיות שאדם ביום כיפור בוכה. חושבים על עוונות ולא יודעים שהוא בוכה על החובות. וכל אחד בוכה מסיבה אחרת. אז המוסר לא מאמין גם בדמעות, והוא בודק אותם. עכשיו אנחנו נראה עוד מבט נוסף, ובזה נסכם, מדהים. ואחר כך אם נזכה, אמרתי לכם, אז אנחנו אולי נזכה ללמוד גם על רבי ישראל מסלנט, מי הוא היה.

כתוב: "ויחל נוח איש האדמה ויטע כרם". ודרשו חכמים: "ויחל"- נעשה חולין. שהיה לו לעסוק בנטיעה אחרת, כמו שאמר רש"י. יפה. "איש האדמה", בתחילה היה איש צדיק תמים, עכשיו איש האדמה. נפילה והתרסקות גמורה. על מה? שנטע כרם. ושנשאל השאלה: למה לדון אותו לחובה? למה לחשוד אותו שהוא ביקש להתפלש בשכרות? למה לא נאמר שהייתה לו כוונה, למצווה, לשם שמים, ליין של קידוש? התשובה: ודאי אין לו ספק שזו הייתה כוונתו. ליין של קידוש. אבל אם העולם חרב, הטענה על נוח: אל תחשוב על חומרות. יו! איזה תביעה חדשה עכשיו. אל תחשוב על חומרות. מה לעשות? תזרע חיטה. תגדל לחם. תשביע את הרעבון של כולם, ותקדש על חלות. אפשר לקדש על חלה. אבל המזון הבסיסי של האדם זה יין או לחם? לחם. אז מה צריך להתחיל? עם חיטה. עם לחם. יגיע יום שבת, צריך לקדש, אפשר לקדש על החלות. אז מה הבעיה? אז זאת אומרת היין זה חומרה. ואתה מתחיל עם החומרות. ויש הלכה מפורשת, תשמעו מה ההלכה אומרת: תנו רבנן: גמרא בשבת כ"א: מצוות חנוכה נר איש ובתו. מה זה מצווה של חנוכה? אתה אבא, יש לך אישה, שבעה ילדים. אתה צריך להדליק בחנוכה נרות. כמה אתה צריך להדליק? נר איש וביתו. ביום הראשון אתה מדליק כמה? אחד. ביום השני כמה אתה מדליק? אחד. ביום השלישי כמה? אחד. ביום הרביעי כמה? אחד. סה"כ בשמונה ימים שמונה נרות. זה המצווה. תנו רבנן: נר איש וביתו. ומהדרין מן המהדרין: יום ראשון מדליק נר אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך. היום השני שניים, ביום שלישי שלוש, כמו שכולנו מדליקים. אנחנו כולנו מהדרין מן המהדרין. עכשיו תקשיבו: יש מצוות שיש להן מזל. יש מצוות אין להן מזל. דרשו בגמרא בשבת קנ"ה: שאין עני מכלב ואין עשיר מחזיר. למה אין עני מכלב? כי המזונות שלו מעוטים ומגרשים אותו מכל מקום. ואין עשיר מחזיר, שכל מאכל ראוי לו, והוא מוצא בשפע. כתוב גם שאין מצווה עשירה יותר מהאיסור לאכול חזיר, שכל ישראל נזהרים בזה. אלה שלא נזהרים צריך לבדוק אם הם מישראל. ואין מצווה ענייה יותר מלשון הרע. שכל המספרו וכל המקבלו, ראוי להשליכו לכלבים.  ומעטים הנזהרים. וזו רק דוגמה. אז לאכול חזיר כמעט אף אחד לא אוכל. ולספר לשון הרע, שהעונש זה שמשליכים אותם לכלבים, זה מצווה ענייה. אף אחד כמטע לא מקיים אותה.

אומר הרב גלינסקי : אני לא מדבר על מי שאומר מי שמאחר את הזמן של קריאת שמע. אתם יודעים יש שיעור למתי עד מתי אפשר לקרוא קריאת שמע. נניח שמצוותה בזמן המאוחר של הגאון מוילנא. הוא אומר שיעור יותר מאוחר. והמהדרין קוראים אותה בזמן המגן אברהם, זה יותר מוקדם. והמהדרין מן המהדרין מהדרים לקרוא אותה כוותיקן בנץ. זה הזמן המהודר ביותר שכך נפסק בשולחן ערוך אורח חיים נ"ח: מצווה מן המובחר לקרואתה כוותיקין. מתי זה הזמן לקרוא קריאת שמע הכי מהודר, הכי מובחר? זה כוותיקין בהנץ החמה. ומי נוהג בזה כמהדרין מן המהדרין? כמה אנשים נוהגים לקיים את המצווה מהדרין מן המהדרין בקריאת שמע? שזה מצווה מן התורה! ומי לא מקיים מהדרין מן המהדרין בנר חנוכה? שזה רק מדרבנן! אז מה רואים? יש מצוות עשירות ויש מצוות עניות. יש מזל למצוות מסוימות  ויש חוסר מזל מוות כאלה. אפילו ספר בהיכל יש לו מזל. מתי מוציאים אותו וקוראים אותו ומתי לא וכו'. אז רואים שאנשים אין להם בעצם את הדרך לדעת, לאמוד, להבחין מה יותר חיוב, מה פחות חיוב. מצווה דאורייתא שהתורה ציוותה ואתנו, אז ודאי שצריך כמה שיותר לדקדק לעשותה בזמנה הראוי והמשובח ביותר. מצווה מדרבנן אם יש לך אפשרות בשמחה תהדר מהדרין מן המהדרין, אם אין לך אפשרות אתה לא עובר עבירה. אתה חוזר לעיקר הדין. אבל אתם רואים שאנשים כולם מהדרים, אפילו חילונים. מהדרים מהדרין מן המהדרין במצוות דרבנן, בנרות חנוכה ובקריאת שמע אפילו החרדים מעטים שמקיימים מהדרין מן המהדרין בקריאת שמע. הרי לנו מזל של מצווה.

עכשיו תשמעו מה ההלכה אומרת: במגן אברהם נפסק בסימן תרע"א שאם יש לאדם 36 נורת לכל חנוכה. להדליק כמנהגו בהידור של ההידור. אחד, שתיים, שלוש, ארבע.. שלושים ושישה נרות. לחברו שלו אין אפילו נר אחד. מוטב שהוא ידליק הוא נר אחד וחברו נר אחד. ויבטל את המהדרין מן המהדרין. שמעתם? כי אם הוא ייתן לו אחד, כבר הוא לא יוכל לקיים את המצווה עד סופה מהדרין מן המהדרין, כי  ייחסר לו נר. אבל לעומת זאת חברו לא יקיים בכלל. אז מה ההלכה אומרת? תיתן לחברך ושניכם תקיימו מן הדין ולא אתה תהיה מהדרין מן המהדרין והוא לא יקיים את המצווה. אז תוותר על חומרה שלך כדי שיזכה חברך במצווה. זה ברור, כן?

עוד דבר: בחוץ ארץ, בארצות הצפוניות הקרות היו ארבעת המינים נדירים ויקרים. הביאו אותם מרחוק ורבים נפסלו בדרכים המשובשות והארוכות. ובקהילות מסוימות היו קונים את ארבעת המינים מקופת הקהל והיו עומדים בתור לברך ליד התיבה אחד אחרי השני. רק עשירים מופלגים יכלו לקנות את ארבעת המינים משל עצמם, וכמה הם התגאו שהיו יכולים לבוא עם ארבעת המינים שלהם. הרב של הבית כנסת היה מנענע עם כל הקהל ועשיר היה רק מריח ושומע את הנענוע של עצמו, של ממנו, של כספו באוזנו, איך היה מרגיש כמה הוא יותר חשוב מכולם.

אומר הרב גלינסקי: אני נזכר באחד שהגיע לסופר ואמר לו שהוא רוצה להזמין ספר תורה שהאותיות שלו כגודל אותיות של פרשות תפילין של יד. וגובה היריעה יהיה  כ-20 ס"מ. ואז הגבהה בספר תורה יעשו בשתי אצבעות. אפשר להרים את הספר תורה הקטן הזה. והוא רוצה שיהיה לו  ארון קודש מכסף בגובה 30 ס"מ עם הכתר. אמר לו הספר: תשמע, לא אכפת לי, אבל זה קטן מאוד. זה יוציא את העניים. אמר לו: זה בדיוק מה שאני רוצה. שיוציא את העיניים לכולם. שיש לי ספר. הוא מתכוון, הסופר, שהכתב יהיה כזה קטן , זה יוציא את העיניים למי שצריך לקרוא. והוא אומר לו: לא, לא, זה מה שאני מתכוון, שיצאו להם העיניים שיראו שרק לי יש ספר קטן וכו'. פסק המגן אברהם בסימן תרנ"ח: אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל, מוטב שישלחנו לשם והוא יברך עם של הקהל. שמעתם דבר כזה? זה ההלכה. אומנם זה הידור לברך על שלך ולנענע ב"הלל", וזה מנהג שמוזכר במשנה ובגדר של שיירי מצווה מעכבין את הפורענות, כמו שכתוב בסוכה ל"ח, אבל כדאי לוותר על ההידור כדי לזכות אחרים במצוותם. וסיום הקטע הזה אני אומר לכם דבר מזעזע שוב. תקשיבו טוב:

כולם שמעו על החומרות של החזון איש, זצ"ל. אבל אומר הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא: אני שמעתי במפורש מפיו של החזון איש שאמר אני לא מחמיר, אלא רק מקפיד על ההלכה. שמעתם? כל העולם יודע חומרות של החזון איש, כן? הוא אומר ששיעור שתייה זה לא 86 אלא 150. הוא אומר שהוא רוצה סוכה שלא יהיה על המעמיד הסכך, אלא אפילו מעמיד דמעמיד זה לא טוב, אלא שהכל יהיה מעץ ולא יהיה שום דבר מפסולה הסכך. וכולם יודעים הרבה חומרות שלו בכל מיני נושאים. והוא אומר אני בכלל לא מחמיר. אני מקפיד על ההלכה. שאלתי אותו מה בין חמרות לבין הקפדה על ההלכה. חייך וענה לי: שהלכה אומרת להחמיר הרי זו ההלכה. אם ההלכה אומרת שמצווה מן המשובח להתפלל כוותיקין בנץ החמה, זה הלכה. זה לא נקרא חומרה. שהלכה אומרת שאפשר להקל, ואדם רוצה להחמיר, זו זכותו.  אבל שידע שהלכה אינה תובעת זאת ובמילא ישקול ויבחן האם אין החומרה פוגעת באדם אחר. אם החומרה שאתה תעשה תפגע באדם אחר, זה בעיה. מדובר על חומרה, לא על דין ולא על ספק עבירה ולא על דברים כאלה, מדובר על חומרה שברור שהיא רק חומרה. והוסיף החזון איש ואמר: בוא אני אפסר לך. יש לי שכן עשיר, שאלתי אותו: אתה יודע ששכן שלך עני מרוד, למה לא תפרנס אותו מהעושר שהקב"ה בירך אותך? יהיה לך זכות גדולה. מה אתם אומרים, מה יכול לענות עשיר שהחזון איש, גדול הדור, אומר לו: הרי ברגע שיצא מהפה שלו כזאת דרישה, בקשה או שאלה, זה בעיה כשהוא יעמוד מול הקב"ה ויגיד אף אחד לא שאל אותי, לא חשבתי על זה. די! שאל אותך החזון איש שאלה, ה' בירך אותך בעושר רב, השכן שלך עני מרוד, למה לא תפרנס אותו? מה עם תיתן לו שלוש, ארבע אלף שקל בחודש, מה יקרה לך? אתה תהיה עני? לא. למה לא תפרנס אותו? מה אתם אומרים? מה יכול לענות עשיר, עשיר חרדי לא עשיר חילוני, עשיר חרדי, מה יכול לענות לחזון איש?

תשובה מהקהל: ????

הרב: לא אמרנו שהעני המרוד הוא לא אברך.

תשובה מהקהל: ?????

הרב: כן, אבל מה הטענה שהוא יכול לטעון לצדקתו, למה הוא לא מפרנס את העני? מה הוא יגיד? הקב"ה גזר עליו שיהיה עני את האומר וזהו, אם הוא גזר מה אני אתערב, אני אפריע להקב"ה בהחלטות. זאת אומרת אם אשתו תהיה חולה והיא תלך לרופא, אז הוא יגיד לה גזר עלייך שתמותי, תמותי בבקשה, תפני לחברה קדישא אני לא רופא של אנשים חולים. אני רופא רק של חולים בריאים.  איזה מן דבר זה? איזה מן תשובה זאת?

תשובה נוספת מהקהל: ????

הרב: ודאי שמה שעשיר קיבל זה לא בשבילו,את העני עמך, הקב"ה נותן לעשיר בשביל שיחלק לעניים. הוא נותן לחכם חוכמה שילמד את הטיפשים. הוא נותן לחזק לגונן על החלשים. למה הוא נותן לך ביתר? את הלא יכול ליהנות מכל הכסף שלך. אז זאת אומרת ה' הפקיד אצלך. בשביל ששם אותך נאמן שלו שתעזור. למה את הלא עוזר. אתם יודעים מה הוא אמר לו, לחזון איש, אתם לא תאמינו! אתם לא תאמינו:

הוא אמר לו: תשמע, כבוד הרב, בפורים יש מצווה מתנות לאביונים. שמעתם על זה, כן? שנותנים מתנות לאביונים. נכון שבפורים כל מי שפושט יד נותנים לו, אפילו עשיר אם פושט יד נותנים לו. לא שואלים, לא בודקים עני לא עני, אחד הושיט יד בפורים נותנים לו. כולם נותנים לכולם. אומר: אבל אביון, אביון ממש שאין לו כלום קשה למצוא. אז איך אני אקיים את המצווה הזאת לתת מתנות לאביונים? לכן אני משאיר את השכן אביון כדי שבפורים אני אוכל לקיים מצווה מהודרת לתת מתנות לאביונים. ואם אני אתן לו, אז הוא כבר לא יהיה אביון, אז אני אפסיד את המצווה. כן! הרי למדנו את ההלכות תוותר על האתרוג שלך מהודר ותיתן לעיר אחרת שיקיימו ואתה.. אבל זה רק עשיר רשעים יכולים להגיד כזה תירוץ. והוא אמר את זה לחזון איש. אני לא מקנא בו מה מחכה לו למעלה. אבל זה הייתה טענה על נוח. מה הייתה הטענה? מה אתה מתחיל עם חומרות, עם יין? העולם זקוק לחיטה! תתחיל עם חיטה ואשפר לצאת ידי חובה עם מה? עם חלות. אחר כך תיטע? ביום השני תיטע יין. אתם שומעים? מזה, מאיש צדיק הוא נהיה איש האדמה. אתם שומעים? אדם שחושב שהחומרות זה העיקר, ומעוות את ההלכה והתורה והכל, כי הוא רוצה להיות צדיק בעיני הבריות ובעיני עצמו או לא יודע מה ומשקיע בחומרות יותר מעיקר הדינים, כמו שאנשים מדקדקים באתרוג ומחפשים עם מיקרוסקופ לראות אם יש משהו, ובין שהם בודקים הם מספרים בינתיים לשון הרע והכל, עוברים על איסורים דאורייתא וכו'. וגם מדקדקים להתבונן בנשים, גם מדקדקים, שזה איסור גמור. הם רגילים לדקדק אז הם מדקדקים. אז אנשים כאלה מה יגידו בעולם האמת.אתה מדקדק פה על חומרות, מחפש עם מה שלא צריך, כי אם אתה מסתכל על אתרוג ממרחק כזה להדיה ואתה לא רואה כלום, זה בסדר גמור. לא! הוא רוצה לדקדק! אז יגידו לך בשאר המצות והאיסורים דקדקת גם כן או לא? ואז ידונו אותו לפי הדקדוקים שלו. אז לכן תראו עד איפה הדברים מגיעים. זאת אומרת אדם צריך להבין תמיד תחשוד את עצמך כמו שאמר רבי ישראל מסלנט. תחשוד את עצמך תמיד. אל תחשוב שכל מה שאתה עושה זה לשם שמים, תבדוק טוב, טוב מאיפה זה נובע. ואל תחמיר בחומרות שאתה לא עושה את עיקר הדינים.

עכשיו אני אזכה אותם במה שאמרתי שאולי נזכה, ואני חושב שאנחנו נזכה. מי זה היה רבי ישראל מסלנט, בשביל שתבינו זה יקשור להם את הכל. ובכן, אני לא עושה את ההקדמה, אני מגיע ישר למעשה: שייסד הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, את תנועת המוסר קמו מתנגדים, גדולי תורה ויראה ונימוקם עימם. הם סברו שהמוסר הוא חלק מהתורה בכללותה. מעלם לא שמענו שהקימו תנועה עבור מצווה מסוימת או הנהגה רצויה ככל שתהיה. גם אם אין דברך ארץ קדמה לתורה, וגם אם אין דרך ארץ אין תורה, אין מקום להקים תנועה תורה עם דרך ארץ. כי דרך חלק בלתי נפרד מההנהגה של היהודי הוא מהנהגת התורה. גם שהייתה מצוות התפילין, רפויה בידי רבים. היו תקופות שלא הניחו הרבה יהודים תפילין, ורבי משה מקוצי, בעל הסמ"ג, ז"ל, היה מסובב בקהילות ישראל לחזק בידם את המצווה הזו , ודרש דרשות נלהבות, לא הקימו תנועת תפילין. אז הוא הדין בלימוד המוסר. אין עניין לייחד שעה בסדרי הישיבה ולהקים בתי מוסר ולעשות לכך תעמולה. כך טענו המתנגדים דאג. היום כבר אין התנגדות אין התנגדות לתנועת המוסר, היא כבר נכנסה בכל העולם, הכל בסדר, ברוך ה'. אבל היו חשדות כמו שהסברתי קודם, מאיפה זה נובע, למה זה התחיל, למה זה שייך וכו. כמובן שרבי ישראל מסלנט חלק עליהם בכל תוקף,ולדעתו לימוד המוסר חובה על כל יהודי, להחדיר בכל עוז. אבל כדי שדבריו יהיו נשמעים, הוא שקד לבצר את סמכותו התורנית. אם יבוא אחד רק דרשן יזלזלו בו, אבל אם הוא יהיה גדול בתורה, לא יזלזלו בו. אז לכן הוא שקד לבצר את המעמד שלו והסמכות התורנית, והרי הוא היה מגדולי הדור. לפי כך הוא סובב בקהילות ליטא, הרעיש את הלומדים בפלפוליו העצומים שנמשכו שלוש וארבע שעות, ובללו חצי הש"ס. כל מקום שהגיעו ישבו תלמידי חכים, גדולים וגאונים, והוא היה בשלוש, ארבע שעות מערבב כמו שאומרים, את כל הש"ס. מקשה קושיות, מפרק אותם, משהו מדהים את השומעים לגמרי! וכך הייתה דרכו הוא היה מגיע לעיר, עולה לבית המדרש, תולה דף וכותב: בעוד יומיים ידרוש הרב ישראל מסלנט בסוגיה פולנית וכותב את כל מראי המקומות. 20, 30, 40 מראי מקומות בש"ס בראשונים בפוסקים, ואומר מפה אני אדבר. תכינו את עצמכם, תלמדו את הכל טוב, כשאני בא, אני אגיד את דברי התורה שלי, ואם יש לכם קושיות, תקשו עליי מה שאתם רוצים. יפה! אי אפשר להניח פלפול בסוגיות שהלומדים לא היו מוחנים ולא שולטים בהם. אז לא יבינו את הקושיות ולא יתפעלו מהדרך שהוא חותר. כך היו לומדים במשך יומיים, קונים ידיעה מקיפה, עולה היה לבמה, חורז את כל מראי מקומות למקשה אחת, התפעלות הלומדים והשתהות גדולה, וכך הכירו את גדלותו התורנית העצומה, וקיבלו את מרותו. וכך הכתה תנועת המוסר שורש למגינת לב של המתנגדים. והוא הצליח להחדיר ככה את המוסר.

מעשה שהיה כך היה: פעם את הגיע לעיר, תלה דף עם מראה מקומות, פרש לאכסניה לשקוד על תלמודו. היו שם שני האברכים, תלמיד המתנגדים לתנועת המוסר, ידעו שהוא עומד לכבוש את לב הלומדים בגאונותו העצומה, עשו מעשה שלא יעשה. הורידו בחשאי את הדף, והחליפו אותו. השאירו את הנושא על קנו, אבל המירו את כל מראי המקומות. והמציאו על המקום 30 מראי מקומות שלא ממין העניין. וכתבו סתם ככה. ברכות דף כ', שבת מ"ג, פסחים נ"ט, סוכה ט'... כיד הדמיון הטובה עליהם, ותלו את הדף בכניסה לבית המדרש. כל הלומדים כתבו את מראי מקומות, הלכו ללמוד את הכל, הסוגיה כמובן הייתה ידועה ואף אחד מהמקומות שהסוגיה מדברם בהם, לא מופיעה בדף עם מראי המקומות. כולם מתפעלים! איך הוא יכול לקשור את המקומות האלה לסוגיה, שכולם יודעים שהסוגיה מופיעה במקומות אחרים. כולם שיננו את המקורות המצויים האלה והמתינו לפלפול המובטח. והשעה היעודה, בית המדרש היה מלא מפה לפה, רבי ישראל עלה במדרגות של ארון הקודש, העמידו לפניו את הסטנדר, ביקש אם אפשר להביא לו את הדף שתלוי על הדלת, כדי שיוכל לשזור את הפלפול שהוא הכין בראש. הביאו לו את הדף וחוורו פניו. שני האברכים מביטים בקהל ומחייכים. והוא מלכים שירד בבושת פנים, ואז תנועת המוסר תספוג מפלה. בכל אופן בעירם. שתק דקה, שתק שתי דקות, והציבור תמה למה הוא לא מתחיל. ואז פתח: רבותיי, הסוגיה ידועה, לכן לא כתובים כאן מראי המקומות המרכזיים בה. ואזכור אותם בקצרה. והתחיל להגיד את כל השיעור שהוא הכין מראש, שטח את הרקע, הפיק ממנו יסוד, ואחר כך התחיל לפי מראי מקומות שלהם. והיסוד הזה נסתר מדיוק בדברי הגמרא במסכת ברכות דף כ', ואפשר היה לנסות לתרץ כך וכך, אבל זה נסתר מדברי הגמרא מסכת שבת דף מ"ג, וכדי ליישב את הדברים נראה לחקור כך וכך, ומפסחים דף נ"ט מוכח כצעד הראשון, ונפקא מינה להלכה בסוכה שף ט', והואיל וכך מיושבת הקושיא שהוקשת ממסכת ברכות. הכלל שלוש עמד וחרז על כל שלושים מראי המקומות שלו, התכונן להם ולא שייכים לסוגיה כלל. והשומעים יצאו מכליהם. גאונות כזאת לא שמעו מעולם! הם היו בטוחים שזה הפלפול שהוא הכין. בין השומעים היו שני האברכים המומים, ככל שהוא שזר את הפלפול פניהם החווירו. הם הבינו שפגעו בגאון אדיר, בשר התורה ואין להם מחילה. סיים לארוג את הפלפול במראי המקום האחרון שקשר את הקצוות והתעלף. נוצרה בהלה, קמה מהומה, נתקפו חרדה, טרחו להקיצו מעלפונו, והשניים ידעו על מה ולמה התעלף. אלו תעצומות נפש גבו ממנו השעות האחרונות להמציא כזה פלפול על אלתר. שהתעורר מעלפונו חלצו שני האברכים את נעליהם ובאו לבקש מחילה. שאלו אותם על מה? הודו בפני כל הקהל על מעשיהם הרעים. ואמרו בגלל זה הוא התעלף ואנחנו מבקשים את סליחתו. מה הוא אמר להם? על המעשה שעשיתם אכן זקוקים אתם למחילה. מעשה שלא יעשה הוא ואני סולח. אבל אם ליבכם מכה אתכם שבגללכם התעלפתי, הריני להרגיע אתכם. לא התעלפתי בגללכם. ובאמת העיד התלמיד שלו, הגאון רבי איצל'ה בלאזר, זצ"ל, שרבו שתק שתי דקות בהתחלה, שהוא ראה שהחליפו לו את הדף, זה לא משום שבאותן שתי דקות הוא הכין את השיעור שערך 3 שעות. לא. את השיעור הוא הכין כהרף עין, תוך שבריר דקה. אבל לאחר מכן התלבט שתי דקות האם לחשוף את גאונותו הכבירה, לומר שיעור בנוי לתלפיות משלושים מראי מקומות שלא שייכם לעניין או לא? זאת היתה התחבטות. האם יהיה זה שמץ התפארות וגאווה או כל כוונתו תהיה לכבוד ה' לבצר את תנועת המוסר. ובסוף הוא הכריע לומר. אז למה הוא התעלף? הוא אמר כך: דעו לכם, ממרום לא מחלקים מתנות. ממרום קובעים משימות ומעניקים עבורם כלים. אם אדם עשיר, עליו לכבד את ה' מהונו. לא נתנו לך מתנה סתם. נתנו לך משימה לפרנס את העניים ולהחזיק את הדלים ולכן, נתנו לך כלים – העושר. זמר צריך לכבד את ה' מגרונו. לא נתנו מתנה סתם, אלא משימה שאם הכל שלך תכבד את ה', לא את עצמך! כמו שכתוב בהלכה: חזן שהוא מחזן בשביל להשמיע את קולו, ה' אומר עליו שהוא שונא אותו. "נתנה עליי בקולה על כן שנאתיה". אז צריך לכבד את ה' מגרונו. כל כישרון שאדם קיבל זה כדי לנצל אותו, לכבוד ה'.

אומר הרב, ישראל מסלנט, ברור לנו שהוא ענו, כן? אחרי שהוא שקל במשך שתי דקות שיש לו שיעור פיצוץ, שהוא יכול להוכיח את גאונותו מה שאף אחד לא התכונן אף פעם לכזה דבר, והוא הכריע שהוא יגיד בכל אופן לבצר את תנועת המוסר. אז הוא אמר ככה: אני ידעתי שיש בי כישרונות כמו אלף אברכים. ולכן נדרש ממני לפעול כאלף אברכים. ולכן, הוא למד, לימד, הדריך, השפיע בתנופה אדירה ובפעילות בלתי נלאת. אבל זאת לא ידעתי. מעולם לא נוסיתי בכך, להכין כהרף עין שיעור יש מאין. לגעת מה כתוב קודם כל בכל מראי המקומות בלי לפתוח אותם ולקשור אותם לסוגיה כסדרן, לפי הסדר שהכינו לו, כשהם לא קשורים בכלל, זה כוחות שלא ידעתי שמקננים בי וזו מנת כישרון שהעניקו לי משמים של עשרת אלפים אברכים. ולמה התעלפתי? כי אני לא מנצל את כוחי כעשרת אלפים אברכים, רק כאלף. אז הוא התעלף. כשהלה למרום ישאלו אותי: לשם מה קיבלת כוחות של עשרת אלפים והשתמשת רק כאלף? מה אני אענה? אתם שומעים?

כך מתכוון המדרש בבראשית רבא צ"ג: שאדם יגיע לעולם האמת, כתוב: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא. מה זה לפי מה שהוא? אנחנו כעת לא יודעים בכלל מי אנחנו בעצמנו, ומה אנחנו מסוגלים, מה הכישורים שיש לנו, ואיזה כוחות בנו מקננים, כי מעולם לא מיצינו את עצמנו. אבל יש בנו כל כך הרבה כוחות חיובים ובמרום לא מחלקים מתנות, במרום קובעים משימות ומעניקים כלים. עכשיו כל אחד שיבדוק את עצמו האם הוא מנצל את כל הכלים שנתנו לו, גם הרוחניים וגם הגשמיים. זאת תהיה התביעה עליי. ואם ראינו שנוח מצדקי תמים שהעיד עליו ה' יכול לרדת לאיש אדמה בגלל שהתעסק בחולין, מה יהיה מדינו של כל אחד מדינו ומשם ומכל מקום. שהיה יכול להיות תלמיד חכם אמיתי, צדיק נאמן לה' והכל, והתעסק רק בגשמיות בדברים של הבלים, הסתכל בטמבלויזיה, שמע רדיו, קרא עיתונים, חי חיים טיפשיים, שיחק שש-בש ושחמט, והלך לכדור גל וכל מיני דברים. מה יהיה הדין שלו  בשמים שכל הכוחות הכניס לנעליים ובעט.  אין הנחות אצל הקב"ה. נוח איש צדיק, הציל את כל העולם, אנחנו חיים פה היום, היום אנחנו פה בזכות נוח. אם הוא לא הי צדיק בדורותיו העולם היה חרב, לא היה השמך. מי המשיך את העולם? נוח. בזכות מה? שהוא היה צדיק תמים. הוא מצא חן בעיני ה' ואנחנו פה בזכותו. ומה אומרים לו בסוף? חולין, את האיכר פשוט. מה עשיתי? נטעת כרם. למה התחלת בנטיעה הזאת. איזה טענה! מי? מי? שמעתם? על מי מדברים, על מה מדברים? כאלה תביעות? רק שאדם יגיע, יגידו לו: החלפת עולם קיים, עולם הנצח ועולם  חולק, השקעת בעולם שתשאיר לאחרים, ומה עשית? גורניש מטגרוניש מה תגיד? ויעבירו איתך על דבר, דבר. יראו לך פה בזבזת זמן על זה, למה זה? למה זה לא? למה? כי היה תורה. ופה למה היית זריז? אה! פה היה רווח, פה אתה... וככה על אחד ודבר. יו! איזה פדיחה. ומה יהיו העונשים? אתם מבינים למה צריך ללמוד מוסר כל יום לפחות שעה? כי אם לא, מי יאיר ומי יעיר את עינינו בשביל שלא ניפול ונחלום חלומות, שאנחנו אנשים טובים, יש לנו לב טוב, אנחנו מקיימים מצוות, אנחנו אוהבים את ה'. וכו'. אבל שיגיע רגע האמת, ה' ירחם אם ירחם. הבנתם? יופי שהבנתם. עכשיו לעשות.

 

שואל: ערב טוב הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: הרב סיפר סיפור על העשיר עם החזון איש. אני שואל את הרב, מאז שיש אנשים ששמעו שהרב דיבר על הנושא של הבשר, אז יש אנשים שאין להם כסף לעשות חבורות או לאכול בשר בצורה כזו או אחרת שזה יקר, אז הם החליטו להחמיר על עצמם, בעקבות הרב, לא לאכול בשר בכלל ולא עוף. רק דגים ודברים אחרים. האם זה נקרא חומרה יתרה? כי אין להם ברירה הם עושים את זה, לא בגלל שהם עושים...

הרב: לא, זה מצוין! מצוין! מצוין! וכך אמר הרב קניבסקי בעצמו לאישה יולדת שאחרי חודש אמרה שהיא חלשה, ואין לה כסף לחבורה בדיוק כמו הטענה שאתה אומר, ויש לה גם ילדים קטנים והיא רוצה שהם יאכלו ויהיו בריאים, מה יחיו בלי עופות ובשר? אז הוא אמר לה: ברכות על המצב שלה ואמר לה לא חייבים לאכול בשר ועופות.

שואל: תודה רבה.

הרב: הוא אמר ליולדת! שאתה יודע היא זקוקה מאוד. צריך B12, צריך הרבה דברים. אז לא חייבים ואשריו של הנשמר והנזהר שלא יכשל. "הרחק משבעים שערי היתר ואל תבוא אל בית הספק אפילו אחד".

שואל: תודה רבה.

הרב: דרך אגב, פלא יועץ אומר עד המשיח לא תמצא פרה אחת כשרה. ואני אומר שאני מקווה שאני לא טועה, שהוא כמעט 100 אחוז צודק. כי אם אנחנו שחטנו 135 עגלים ויצא לנו שניים, אז כנראה קרוב מאוד לאמת. בסדר?

שואלת: ערב טוב כבוד הרב. אני רוצה לשאול שאלה: איך את המסביר את זה שבעצם יש לנו דברים שתקועים בחיים, ואנחנו מקבלים על עצמנו קבלות נוספות, תפילות ובוכים ומשתדלים ועוד קבלות נוספות. ומשום מה התפילות לא נענות ואנחנו ממתנים עוד זמן ועוד זמן.

הרב: מי אמר שהדברים התקועים צריכים להשתחרר?

שואלת: זה דברים מהותיים. כמו למשל בן אדם שמחכה לזרע של קיימא או בן אדם...

הרב: מי אמר שהוא צריך להביא ילדים?

שואלת: זה נכון, לא כולם צריכים להביא ילדים. אבל...

הרב: יש מצווה "פרו ורובו", אבל אם בן אדם בא בגלגול והוא כבר תיקן את זה בגלגול קודם, והפעם הוא בא על משהו אחר, אז מי אמר שהוא צריך להביא ילדים. יש מעשים כאלה רבים. שאנשים בכלל לא צריכים להביא ילדים.

שואלת: אוקי. זה ברור. אבל מה קורה למשל עם נושא של פרנסה?

הרב: פרנסה, רוב העולם עניים. תקועים. אבל הם תקועים סתם? לא סתם. להקב"ה יש חשבון מי במושגים שלנו תקוע ומי לא תקוע. אבל כתוב לדוגמא במשנה,ואני מאמין לה, ועברתי אותה על עצמי והיא צודקת במאה אחוז. כתוב: "כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר". הנה יש לך פה פטנט איך לשחרר את התקיעה. מי שמקיים אבל את התורה ממצב של עוני ולא מפספס כלום בתורה, מקיים את התורה מעוני, ה' מבטיח לו שסופו, זה לא תוך שבוע, שבועיים, חודש, יכול להיות שנים. אני לקח לי שבע שנים, הייתי עני מרוד, ואחרי 7 שנים ה' פתח בלי עין הרע. וסופו לקיימה מעושר. אז זה לדוגמה הקב"ה אמר. דבר שני, כתוב שמי שמעשר מתעשר, אז אם הוא נותן חומש ודאי שהוא יתעשר. אבל זה כמובן שהוא לא יעשה דברים שגורעים מהעושר בעבירות אחרת. כגון: אם הוא גורם לאשתו לבכות, אז כתוב אם האשיה בוכה זה ממעט את הפרנסה. אם הוא גזלן גם כן. אם הוא מלווה בריבית גם כן. נכסיו מתמוטטים ועוד. אז זאת אומרת אם מקיימים את התורה כמו שה' רוצה, למעט מי שנגזר עליו מיום הולדתו שיהיה עני מיומו ראשון עד האחרון, לא יעזור לו כלום.

שואלת: מאיפה הוא יכול לדעת את זה?

הרב: הוא לא יכול דעת, לכן אמרתי מי אמר שחייבים לשחרר סתימות?  האבן עזרא היה עני מרוד, גאון הגאונים, וכל ימיו היה עני מרוד, ולא עזר כל עצה. לא שיהיה עשיר, שהוא לא יהיה עני מרוד, שיהיה קצת בינוני קצת, לכמה זמן. לא עזר. זה הייתה גזרה.

שואלת: וניתן שלנות את זה.

הרב: אמרתי, פעמים כן אם זה לא גזרה מוחלטת, אם זה בגלל מעשיו, אז אם הוא משנה את מעשיו, ישתנו גם הגזרות, אבל אם זה ככה קבוע, מתחילתו עד סופו, אי אפשר להזיז את זה. מה לעשות? אז לכן אמרתי שאדם אומר לעצמו ששום דבר לא תקוע, למה? כי ה' רואה אותי, והוא יודע ממצב יותר טוב ממני, הוא גם יודע מה טוב לי ומה לא. כי יכול אדם להשעיר ולמרוד בה', בגלל האושר. כי אז הוא יתחיל להתרחב, להשתולל, לעשות שטויות, יש כסף. אז לכן צריך להבין לא תמיד זה טוב וה' שומר על הבן האדם העני, כדי שהעניים שלו יהיו תמיד אליו. אבל אם יהיה לו עושר, הוא אף לא יתסכל עליו. וגם אין לו זמן להתפלל. יש לו עובדים, יש לו זה, הוא צריך לרוץ, הוא אין  לו זמן. אז ה' לא רוצה שהוא יתרחק מנו, משאיר אותו ככה קרוב אליו.

שואלת: אוקי. עכשיו אני רוצה לבקש שתברך אותי כבוד הרב. לזרע של קיימא. זאת אומרת אני מצליחה להיקלט אבל משום מה נופל לי, לא מחזיק מעמד.

הרב: כמה זמן?

שואלת: כמה זמן מה? אני נשואה?

הרב: לא. שאת מנסה.

שואלת: אני מנסה שנה.. כמעט שנתיים.

הרב: ויש ילדים בינתיים.

שואלת: לא, אין לנו.

הרב: וכמה זמן אתם נשואים.

שואלת: שנתיים.

הרב: אז לא נורא. לא נורא.

שואלת: כן, זה לא נורא. אבל אתה יודע...

הרב: טוב. תלמדי חצי שעה ספר "שעיר תשובה", של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף. ובעלך ילמד שעתיים בתענית דיבור כל יום תורה, שלושה חודשים רצוף, וה' יזכה אתכם בזכות זה לזרע חי וקיים.

שואלת: אוקי. אתה יכול לברך אותי?

הרב: מה עשיתי עכשיו?

שואלת: וגם על פרנסה. אוסנת ומשה בני שרה.

הרב: וכן, יזכה אתכם ה' לפרנסה טובה, בזכות לימוד התורה.

שואלת: אמן!

 

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: אני לא יודע אם את הזוכר אותי, אני הייתי אצלך לפני שלוש שנים ובאתי בבוקר לבית כנסת ולוויתי אותך הביתה עם כמה חברים שם, והייתה לי איזה בעיה בריאותית. מאוד חמורה. ואתה בירכת אותי. אתה אמרת שאתה חולה בכבד לשעבר, היה לי בעיה בכבד והיום היא עברה לי. כנגד כל הסיכויים.

הרב: ברוך ה'!

שואל: זהו. רציתי להגיד לך תורה ושאני אוהב אותך באמת אהבת נפש.

הרב: ברוך תהיה.

 

שואל: קודם כל אני אגיד שלום לרב אמנון. הרב מכיר אותי.

הרב: כן...

שואל: שנים על גבי שנים. ודיברתי כמה פעמים שהרב יבוא אלינו לקולג' של רבי יוסף קארו. יש לנו גם כן אולם כזה , ככה גדול. והוא אמר לי שאי אפשר, אבל אמרתי אם יבוא הרב אמנון יצחק אני אדבר איתו בנשוא הזה, שיבוא אלינו. אם הוא יכול לבוא לשם. רחוב אייזיק חריף, אנחנו נקבל אותו בשמחה.

הרב: תודה רבה. תודה.

 

שואלת: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואלת: רציתי להתייעץ איתך לגבי מה שהולך אצלי בבית. אתמול בלילה הגעתי מאחותי ופתאום הרגשתי כמו איזה רוח רעה מאחוריי, והיא שיתקה אותי ולא הצלחתי להתפלל. והרגשתי את זה חזק. וגם לבעלי זה קרה. שהיו לו רעידות וסחרחורות , והוא לא הרגיש טוב. הוא ל איכול לעבוד בגלל זה כמעט שבוע. אני לא יודעת מה לעשות כבוד הרב.

הרב: מה את דואגת כי היו רוחות גדולות יותר.

שואלת: לא. אני רצינית.

הרב: גם אני.

שואלת: אם תכנסי למחשבות האלה גם בלי רוחות, את תגיעי לרוחות. אין שום דבר , את לא צריכה לדאוג, שום דבר, תתפללי וזהו. אדם שיש לו ברקע חששות או שהוא פחדן, אין לו שום בעיה בשנייה לחבר לעצמו שדים ורוחות וכל מה שהוא רוצה. לא לפחד משטויות.

שואלת: ועוד משהו. אני רוצה שתברך את בעלי בעזרת ה' שהוא יוכל ללמוד תורה.

הרב: בשמחה! מה שמו?

שואלת: עדיאל בן מנוחה.

הרב: עדיאל בן מנוחה, יזכה ללמוד תורה ביראת שמים.

שואלת: אמן. ורציתי שתברך את אבא שלי שיחזור בתשובה.

הרב: שמו?

שואלת: נתי בן גזילה. אני עושה תענית בשביל שיחזור בתשובה.

הה: תצליחי.

שואלת: אמן.

הרב: נתי בן גזילה, ישוב בתשובה שלמה מהרה.

שואלת: אמן! תודה כבוד הרב.

 

שואל: שלום כבוד הרב רציתי לשאול שאלה: מקודם דיברת על הכלים שהקב"ה נותן לנו.

הרב: נכון.

שואל: איך אנחנו נוכל בעצם לברר אותם? ואת היכולות שלנו. איך אנחנו יכולים להגיע לנקודה שאנחנו ממצאים את הנקודות האלה?

הרב: קודם כל, אתה צריך לדעת שלכאורה לא חסר לאדם שום כלי. ובכל הכלים שה' נתן לו, הוא יכול לבחור. אז לאחד נתנו הרבה מזה ומעט מזה, ולשני נתנו...יש אחד קיבל הכל,יש אחד פחות. אבל אין דבר שאין לך כלי. לדוגמה: יש לך רק 10 שקלים, אז את השקל יכול לתת לעני. העשיר יכול לתת אלף, אלפיים, עשר אלף,. תלוי. אבל זה גם כלי. כל דבר נמצא אצל כל אחד במקצת. עכשיו יכול להיות שאתה לא חזן, כי אין לך כל, שאתה יכול לנגן איתו, אבל בסדר, אבל אם אתה יודע להתפלל ביראת שמים או את היודע לבטא את האותיות כראוי והכל, יכול להיות שאתה פי אלף יותר טוב מהחזן המזמר. אז זה גם כלי לעבודת ה'. 

שואל: ועוד דבר ממש קטן: כבוד הרב, לגבי בן אדם שיש לו קעקועים.

הרב: צריך להוריד אם יש אפשרות. ויש כאלה שמורידים בלייזר וכו'.

שואל: הבנתי. אפשר דבר קטן? יש לך טלית לזכות אותי? ציצית.

הרב: בהחלט! בשמחה! תברך שהחיינו. אתה רואה זה לדוגמה כלי שהקב"ה נתן לכולם. נתן להם גוף שיכולים לשים עליו ציצית.

שואל: ברוך אתה ה'... שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.

 

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: אני למעשה התחתנתי לפני שנה וחצי, לצערנו אני... קודם כל בקשר לאשתי, לצערנו הרב אשתי חולה במחלה קשה, רציתי את ברכתך בבקשה.

הרב: היא שומרת תורה ומצוות?

שואל: לאחרונה כן. מאז שנודע המחלה כן. לפני כן פחות.

הרב: אתם צריכים שניכם לחזור בתשובה שלמה גמורה, אמיתית, להקפיד על קלה כבחמורה. ואז יהיה סיכוי שהיא תירפא. מה שמה?

שואל: וובלם טאפטה.

הרב: וובלם טאפטה בת?

שואל: טדלה.

הרב: טדלה. ה' יזכה אותה לרפאה שלמה בזכות התשובה המלאה.

שואל: אמן! תודה רבה!

 

שואל: כבוד הרב, מה שלומך?

הרב: ברוך ה'. ואתה?

שואל: אני? השבח לאל.

הרב: ברוך ה'.

שואל: אם הרב יכול לברך אותי, יש לי איזה משפט עוד תקופה קצרה. להצלחה.

הרב: הבנתי. והסיכויים שלצאת משמה טובים או.. לא כל כך.אתה הולך עם ציצית.

שואל: משתדל. בשבת.

הרב: אז אני אתן לך ציצית שלא תוריד אותה ותלך איתה תמיד. לא דווקא היא אתה יכול לקנות עוד, ובעזרת ה' תלמד כל יום שעתיים בתענית דיבור.

שואל: שעתיים קשה לי.

הרב: מה יותר טוב לשבת או ללכת חופשי עם ציצית וללמוד שעתיים. מה יותר חשוב?

שואל: זה עדיף, כן.

הרב: די. אז גמרנו עשינו עסקה עכשיו.

שואל: שעה, טוב הרב?

הרב: אתה רוצה חצי מהזמן לשבת? שעתיים.

שואל: בלי נדר. בלי נדר.

הרב: אני לא אכפת לי , אתה לא תקיים זה בעיה שלך? אתה עומד למשפט. אני רוצה בטובתך.

שואל: בסדר. בעזרת ה'.

הרב: יופי! תן לו.

שואל: ברוך אתה ה'... שהחיינו וקיימנו לזמן הזה.

הרב: אמן. מה שמך?

שואל: אביאל אל קבץ בן חוה.

הרב: אביאל אלקבץ בן חוה, ה' יזכה אותך שינתן חנך בעיני השופט, ויפסוק לטובה.

שואל: אמן!

 

שואלת: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואלת: רציתי לשאול בנוגע לצבא. אם מותר לגברים להתגייס לצבא. ואם לא, אז אפשר מקור מאיפה, מי פסק וכו'.

הרב: אז ככה: על פי התורה אדם צריך לעסוק בתורה וביראת שמים וללמוד תורה. זה המצווה "והגית בו יומם ולילה". ואם אדם מתנתק מהתורה ויבוא לחטאים, ולא יהיה לו הגנה, אז אסור לו לעזוב את התורה הקדושה. אתמול נתתי דרשה על זה מנוח שלא זרקו את חם מהמבול למרות שהוא ל אהיה בסדר, בגלל שהוא עשה מעשים שלא יעשו בתוך התיבה. כי בחוץ היה מבול. הסטיפלר אמר שאי אפשר לזרוק מהישיבה בחור אפילו מקולקל בגלל שברחוב יש מבול. אז זאת אומרת לעולם צריך אדם להשתדל. אבל אם אדם לא הולך מדרכי התורה ולא כלום, אז החוק מחייב אותו להתגייס. ואם זה בן אדם שמשחק אותה לומד, כאילו. רשום בתור לומד בישיבה, והוא לא לומד, ויתפסו שבאמת לא לומדים מספר הלומדים שם, ויכולים לסגור את הישיבה או לבטל להם תקציבים וכו', חזון איש זצ"ל אמר שיש לו דין של רודף. אסור לו לשקר באופן הזה. אבל אם הוא לומד וחלשלוש בלימוד, עדיך שיישאר בישיבה וילמד ולא יסתכן ברוחניות שלו אם ייצא החוצה.

שואלת: אוקי. ואם זה בחור שבעצם קובע עיתים לתורה, שעתיים שלוש ביום.

הרב: יפה מאוד שהוא קובע. אבל מה זה נוגע?

שואלת: אז אפשר להתגייס?

הרב: אז אפשר? מה פירוש?

שואלת: אני שואלת.

הה: תמיד אפשר. כל מי שרוצה יכול לעשות מה שהוא רוצה, השאלה מה התורה רוצה ממנו. התורה רוצה מהאדם שיעשה את רצון הבורא במאה אחוז. עכשיו מעבר לזה, יש שאלות נוספות. גם אם בן אדם מגיע לצבא. אז מה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה? הוא יכול לחלל שבת נגיד בצבא? בגלל שהצבא אמר לו לחלל שבת. כל דבר זה פיקוח נפש, רק בפיקוח נפש מותר לחלל שבת. אז מותר לבן אדם לחלל שבת? אסור לו. מותר לו לעבור על גדרי הצניעות ולעבור על אריות ולהיות עם חיילות ביחד? אסור לו. אל פי התורה אסור לו. מותר לנו לאכול כל מה שמאכילים שם אם זה לא כשר גם לפי ההלכה? אסור לו. זאת אומרת גם מי שהולך לצבא, ואפילו חילוני, יש בעיות שהוא עובר על רצון הבורא, והבורא לא רוצה שיעבור על רצונו. וזה לא משנה איפה. אם זה בצבא, אם זה בחברה, אם זה בבית, זה לא משנה.

שואלת: אוקי. תודה רבה. ואם אפשר רק ברכה מכבוד הרב, לזיווג.

הרב: תלמדי חצי שעה ספר "שעיר תשובה" של רבנו יונה, שלושה חודשים. ושמך?\

שואלת: רונית בת רבקה נועה.

הרב: רונית בת רבקה...

שואלת: נועה.

הרב: נועה. תזכי לזיווג הגון מהרה.

שואלת: תודה רבה כבוד הרב.

 

 

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: קודם כל אני רוצה להודות להקב"ה שזימן לי את ההזמנות לבוא לפה היום. קודם כל להודות לך. הייתי אצלך כבודו, לפני חצי שנה בערך, ובירכת את דודה שלי שהיא בת 50 והיא הייתה גרשוה כמה שנים, בירכת אותה לזיווג הגון. ואני רוצה להודות לך על זה, כי היא התחתנה לפני שלושה חודשים, ברוך ה'.

הרב: ברוך ה'!

שואל: ובקשר לצבא, בגלל שהגברת שאלה כרגע. אני שאלתי גם. אני עולה חדש, אני עליתי לפני כמה חודשים ושאלתי את הרב אם מותר לי.. אני הייתי חייב להתגייס לחצי שנה, הרב אמר לי שאסור בשום פנים ואופן לא מסכים לי. התקשרנו לחבר של אבא שהוא חבר טוב של אבא שלי, הוא בדק את העניינים, ורק בגלל שהרב אמר לא...צריך להבין איזה.. כל מילה שיוצאת מהפה זה ממש קודש! זאת אומרת כל ברכה שבירכת אני רוצה להודות לך ממש ככה התגשמה. לא צבא, לא שום דבר, אתה לא צריך להתגייס. ככה יצא מן חוק חדש, פתאום לא התגייסתי. אני רוצה.. אני עומד פה היום כדי לגם לבקש מך סליחה ומחילה, בגלל שאני בכל מקום איפה שאני יכול, אני שומע מיהו מדבר, אני אומר: 'אה, הרב אמנון אומר ככה וככה, הרב אמנון אומר ככה וככה', בכל מקום שאני יוכל אני מזכיר את כבודו, ולפעמים גם באים דברי שם לא הייתי צריך לשמוע, ואני מנסה כמה שיותר לבטל אותם. אז אם חס ושלום קיבלתי לשון הרע, אני מבקש סליחה ומחילה מכבודו, כי אני לא התכוונתי לקבל שום דבר.

הרב: זה לא עוזר! אתה צריך למחות בהם. זה לא רק לא לקבל, אתה צריך למחות במי שאומר דברים לא טובים.

שואל: אבל אני מגן, אני מגן על הרב, אני אומר בדיוק הפוך.

הרב: לא מגן, אתה צריך למחות. לומר אני מוחה בך אני דברייך המאוסים.

שואל: בסדר. בעזרת השם אני מקבל את זה על עצמי.

הרב: אם תעשה כן, מחול לך!

שואל: תודה רבה! אני רוצה לבקש ברכה בבקשה. לשני ההורים שלי שגרים בחוץ לארץ, ולשתי האחים שלי שיחסרו בתשובה שלמה ויחזרו לארץ ישראל.

הרב: מה השמות של הארבעה?

שואל: גלעד בן מהין אסתר, פאני בת רחל, עדן בן פאני ובן בן פאני.

הרב: ה' יזכה אותם לעלות בתשובה שלמה לארץ ישראל מהרה.

שואל: אמן. ובשבילי סהר בן פאני לזיווג הגון בבקשה

הרב: מהרה! ותלמד שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים ברציפות.

שואל: מקבל על עצמי.

הרב: תודה.

שואל: תודה רבה, כבוד הרב. בלי נדר.

 

שואל: ערב טוב, מורנו ורבנו.

הרב: ערב טוב.

שואל: אני בעבר פעמים ששמעתי לשון הרע על כבוד הרב ולא מחיתי, ויש פעמים שמחיתי ואולי לא מספיק מחיתי, ואני מבקש מכבוד הרב סליחה ומחלה.

הרב: מחול לך.

שואל: תודה הרב. כבוד הרב אפשר לבקש בשם חברי לבקש לזיווג.

הרב: ענאל ואבירן בני אביגיל

הרב: יזכו ל...?

שואל: ואליהו בן סנדו, ושגיא בן טמדה.

הרב: יזכו ל...?

שואל: זיווג.

הרב: זיווג הגון מהרה, וילמדו שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף.

שואל: תודה.

הרב: תהיה בריא.

 

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום, שלום.

שואל: בגעתי אלייך כי לפני שנתיים.. יש לי איזה חבר ישבנו קבוצה של חברים אצלי בגג ומסתכל פתאום על השמים, אני רואה סרטוט ענק, ממש סרטוט ענק של ציפור, משהו אין דברים כאלה. ואני מסתכל אני אומר.. כאילו אנחנו ישובים פה 10 חברים ואף אחד לא רואה את זה. ואני אומר.. ישבתי בשקט לא דברתי מילה. ופתאום אחרי 10 דקות, אשתי ועוד חבר נפלו מהכיסא.. אומרים יו! תסכלו את הציפור שמה! תסתכלו! מה זה משהו מדהים. ואף אחד.. פתאום. אני מנסה להסתכל, ואני אומר להם אני לא רואה, ועוד 10 אנשים אף אחד לא רואה את הציפור הזאת, ושניהם כאילו "וואו! איזה ציפור!". אז אמרתי לאשתי תשמעי, אני לפני רבע שעה ראיתי את זה. זה ציפור ענקית כזאת, אני מתאר לה כאילו את הציפור.. עם המקור. ואני עושה לכם ככה עם הידיים, נכון? עם הכנפיים. אז היא אומרת לי כן. אז אמרתי לה אני לא יודע כאילו.. והיא עפה. זה היה לפני שנתיים. השנה אני  ואשתי יושבים בגג, ואמרתי לאשתי בואי נא את זוכרת מה ראינו שנה שעברה, אומרת לי כן. אז אמרתי לה: מה זה היה? אז היא אומרת לי לא יודעת. אמרתי לה... היא אומרת לי מה זה מאלוהים. זה,זה... אמרתי לה: מי אמר לך שזה מאלוהים שלנו, יכול להיות מאלוהים של ערבים, מנוצרים.מה בגלל שנולדנו יהודים. היא אומרת  לא, מזה זה אלוקים שלנו. אמרתי לה: תשמעי אם זה מאלוהים שלנו, אני רוצה שיביא לי עכשיו הוכחה. עכשיו אבל. אני עוד לא מספיק להגיד את זה, אני רוצה עכשיו הוכחה. אני רואה שלוש ציפורים קטנים... לא זה לא מצחיק, זה אמיתי. שלוש ציפורים זוהרות עפים ככה מעל הראש לנו לתוך השמים. רציתי לשאול את הרב מה זה? אם הרב יכול לענות?

הרב: ציפורים.

שואל: בסדר. ציפורים?

הרב: ציפורים, כן.

שואל: בסדר. אם זה ציפורים. אבל זה לא ציפורים רגילים, הרב. זה...

הרב: בטח שלא.

שואל: זה לא משהו רגיל.

הרב: אם זה ציפורים שרק חלק רואים...

שואל: אם זה היה משהו רגיל אז לא הייתי בא לפה, ולא הייתי מנסה כאילו.. אני לא מנסה להצחיק פה אף אחד. מה שאני ראיתי זה משהו אמיתי כאילו.

הרב: מה עשית עם זה אחרי שהתברר לך שיש לך אלוקים של ישראל.

שואל: מה עשיתי עם זה? כלום.

הרב: כלום. אז בשביל מה אתה מסתכל על ציפורים?

שואל: כי.. לא.. אני רציתי לדעת משהו אחר, הרב. אבל לא קיבלתי תשובה.

הרב: מה רצית לדעת?

שואל: יכול להיות שזה לא  בדיוק ציפור, יכול להיות שזה נשמה. חשבתי ככה, אבל לא קיבלתי את התשובה שלך. אז זה לא זה. הבנת? חשבתי שאולי זה נשמה של אמא שלי.. משהו. הבנת?

הרב: יש לך שכנים ממול?

שואל: כן.

הרב: יש צעירים שמה?

שואל: לא. לא יודע מי גר ממול.

הרב: הבנתי. יכול להיות שמישהו עשה לך בתלת מימד ככה, על הרקיע. יש היום שעשועים כאלה אתה יודע?

שואל: יכול להיות. בסדר.

הרב: כאלה מסנוורים

שואל: תודה רבה כבוד הרב, אבל זה לא נכון. זה.. אתה יכול להגיד תלת מימד, את היכול.. ברגע. אני אגיד לך משהו...

הרב: לא, אני מנסה לברר את המקור.

שואל: הרב, אם זה רק אני הייתי רואה את זה, אתה יודע למה.. שישבנו כולם, לא דיברתי מילה בגלל שלא יגידו כמו שאת האומר עכשיו: תלת ממד, עמוס השתגע, משוגע. ישבתי בשקט, לא דיברתי מילה. אבל ברגע שראיתי שגם אשתי וגם עוד חבר מתארים בדיוק את מה שראיתי, אז...

הרב: אתה יודע מה הבעיה?

שואל: כן?

הרב: שאתה לא מאמין בעצמך במה שאתה רואה. כי בהבנה שלך הבנת שיתכן שזה נשמה של אמא שלך. ולכן היא נראית לך דווקא לך ולאשתך ולא לאחרים. ואחר כך רצת לאמת את זה אחרי שישבת עם שאשתך והתברר לך שיש אלוקי ישראל. ואם אחרי שאתה יודע שיש נשמה ויש השארות הנפש ויש אלוקי ישראל, משמע התורה אמת. ואם התורה אמת זה מחייב אותך. ואם זה לא מחייב אותך אז כל מה שראית...

שואל: כן, אבל רציתי לשמוע את זה מהרב, אמרתי כאילו אני...

הרב: אבל כל מה שראית לא... בלעדיי, אתה מבין לבד.

שואל: אני מתחיל להבין לבד, כן.

הרב: אז אם אתה מבין לבד אתם צריכם להסיק מסקנות לבד.

שואל: אני מסיק את המסקנות.

הרב: למה אתה לא מתחיל לשמור תורה ומצוות.

שואל: אני שומר, מי אמר שאני לא שומר. אני בגלל כל מה שעברתי התחלתי יותר להתחזק ויש לי באוטו, אני נהג מונית, באוטו יש לי דיסקים שלך, ואני מתחזק לאט, לאט...

הרב: נשמה. תקשיב!

שואל: אבל אי אפשר במכה.

הרב: בוא נגיד שאתה צודק,אנחנו לא מתווכחים מאיפה זה בא, אני לא הייתי שם ולא ראיתי ולא שמעתי. אבל אני בן אדם שקשור יותר למציאות, לא למיסטיקה. במיסטיקה אפשר להתערבב כמה שרוצים.

שואל: אני אגיד לך את האמת גם אני קשור למציאות, אני...

הרב: אוקי, אז לכן אני מסביר נחפש את ה...

שואל: לא יודע למה זה בא לי פתאום, כאילו לא יודע למה.. זה לא רק אני. אתה הבנת?

הרב: אז אני אגיד לך למה זה בא לך. זה בא לך בשביל שתבין את מה שרצית להבין או הבנת, ותסיק מסקנה. ואתה לא מסיק את המסקנה, אז כאילו חבל שזה בא. כי אם זו הבעיה, ישלו אותך למעלה, הגעת למסקנה שרצינו שתגיע לפי הבנתך, ולמה לא עשית עם זה משהו, מה תגיד?

שואל: יכול להיות שהמסקנה שלי... אם...

הרב: הנה אתה מתחיל לסתור אותה!

שואל: לא אני אסביר לך משהו. אם היית בא...

הרב: כי היא תחייב אותך.

שואל: ואומר לי: תשמע בתורה שלנו יש דברים כאלה, כן, יש דברים כאלה, אז הייתי אומר לך .. היית אומר לי שמע יש דברים כאלה וזה, וזה נכון, והייתי לוקח את זה הלאה. זה שאני מסיק מסקנה, כי עובדה הנה גם אשתי...

הרב: מה אכפת לך אם אתה מסיק לבד מסקנה?

שואל: הרב, גם אשתי ראתה את זה, גם עוד חבר ראה את זה...

הרב: לא הבנתי. אם אתה עכשיו נוסע במדבר..

שואל: אז אתה יכול גם לשאול אותם למה אתם לא לוקחים את הלאה.

הרב: אם אתה נהג מונית ונוסע במדבר ואתה יודע שיש באר מים ונהגי המוניות האחרים לא מאמינים לך שיש במדבר באר מים, אז אסור לך לעצור בצד ולשתות? מה אכפת לך מה הם חושבים? מה אכפת לך ם מסומן במפה שיש באר מים, העיקר את המצאת באר מים, בשבילך זה מרווה, מה זה עניינך. תסיק את המסקנה לפי מה שאתה החלטת. את מי זה מעניין מה אנשים יאמינו או לא? מה אכפת לך! רצית, ביקשת סימן אחרי שהבנת מה שהבנת ולא גילת, הביאו לך את הסימן פי שלוש! על פי שני עדים או שלושה עדים. הביאו לך שלוש. נו, אז למה אתה לא מסיק את המסקנה וגמרנו.

שואל: אני לאט, לאט הרב.

הרב: אה! לאט, לאט. בסדר, אין בעיה.

שואל: תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

 

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אני רוצה ברכה אם אפשר.

הרב: למה לא, למה?

שואל: לזיווג, להכל.

הרב: ותלמד שעתיים בתענית דיבור,ש לושה חודשים רצוף? עם החבר שלך ביחד.

שואל: אני גם רוצה זיווג הרב.

הרב: קודם נתחיל עם הזיווג...

שואל: אם כבר עושים, עושים עסקה עד הסוף, כבוד הרב.

הרב: אז שניכם, שניכם תהיו קודם חברותא, ובעזרת ה' תזכו לזיווג הגון.

שואל: אין בעיה. בסדר.

הרב: בהצלחה.

 

שואל: ערב טוב.

הרב: ערב טוב.

שואל: הייתי רוצה לקבל ברכה מהרב לזיווג, אני גם לומד בישיבה, אבל לא תבענית דיבור.

הרב: תלמד שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף מה שמך?

שואל: ניסן בן מרים.

הה: ניסים בן?

שואל: מרים.

הרב: מרים. תזכה לזיווג הגון מהרה.

הרב: אמן!

הרב: ה' יברך את כל הקהל הקדוש, בריאות והצלחה!

השאירו תגובה

כדי לכתוב תגובה עליך להיות מנוי מנוי

סרט השבוע

פלייליסט

אתם צריכים להתחבר כדי ליצור פלייליסט